אופסיק, טעינו

כתבה בהארץ שוב סוחטת מאות טוקבקים בשעה, מדובר בדיווח על טור שכתב גולדסטון בוושינגטון פוסט, ובו "הרהורים" על הדו"ח שהוציא, במבחן הזמן.

בראש ה"היטים" בגוגל לטור הלא ממש מעניין הזה, העיתונות הישראלית שרואה בזה ניצחון גדול במלחמת ההסברה.

חשוב לזכור ברקע הדברים, שצה"ל החליט השנה שבנק המטרות שלו מתעשר במטרה נוספת, חמקמקה ולא נייחת, והיא "הדה לגיטימציה של ישראל" ברחבי העולם, בפרט ארגונים כמו האו"מ, אמנסטי וכולי.

יודעי דבר, כמו השכנים של יואב גלנט, כבר יכולים לספר לעולם, שחבל על הזמן, כאשר צה"ל הוא היריב, כדאי לבחור את המלמלה לדגל הלבן, ולעשות את זה בחן ובהומור.

אבל ברצינות…

אני לא חושבת, עם זאת, שהסיבה היחידה היא הלחצים הלא מתונים שספג גולדסטון, (יש באלה כדי להמאיס על אדם את החיים, אגב), אלא שיש ברקע גם משהו יותר בשרני, והוא ההתרחשויות כיום ב"עולם הערבי", והאופן שבו מגיבות המעצמות הנאורות, מבלי ששמענו "מכה קלה בכנף" כי זה אפילו לא מגיע לרמה הזו, פשוט לא מזיז להם, ולא מדובר באינטרס קיומי, אלא במעין "רולטה רוסית", ובאמת מצער לראות את גסות הלב בדרך ההתמודדות עם המשבר בלוב. על רקע זה, אולי גולדסטון מבין שמי שבנה את ההפקה של עזה, הלהיב אותו קצת יותר מידי. ולא שאין צורך לרסן את צה"ל בעזה, אבל על זה אומרים – טול קורה וכולי.

לצערי, בטעויות שיקול הדעת האלה, אם אפשר בכלל לכנותן טעויות (כיון שלדעתי הדו"ח מוצדק, ובאמת לא חשוב כרגע מה אומרים באו"מ), גם הן באשמת צה"ל וישראל, אלא שאנשים נוטים לקחת על עצמם אשמה, כאשר יורים עליהם בלי הרף. מדינת ישראל היא זו שאסרה ממש על מתיחת כל ביקורת מעשית על מדיניות המעצמות (בעיקר הגועליציה של ארצות הברית ואנגליה בעירק) בעולם, וישראל היא האפקטיבית ביותר בבלימת מחאה פנימית אפילו בארצות האלה, שלא לאמר מתיחת ביקורת על ארצות הברית בידי ישראלים (משול להתאבדות, עד לבחירת אובמה).

מאחר שנותרנו בעולם שבו ארצות הברית צודקת ללא עוררין, לא נותר אלא להפנות את הזרקור למדינות אחרות, ביניהן ישראל שמעורבת תדיר בסכסוכים מזוינים. בפרט כאשר אפילו ישראל הרשמית מעדיפה לקחת אליה את האש, ובלבד שידידנו בבית הלבן (החברים של ביבי, כמו בוש ורמספלד) יוכלו לתפקד בשקט ובשלווה.

—

ימים אחרים

כיום, אחרי שהבית הלבן מאוייש על ידי כנופיה אחרת,  נעשית "פניית פרסה" די עלובה, מאוחרת וחורקת, וניסיון להתנער מהמדיניות הקודמת, עם כל מיני ועדות חקירה פרלמנטריות, שמחמיצות רק את החשוד העיקרי, מדינת ישראל. שכן מי שמכר את המדינה, ואת הקרן החדשה, ואת כל השאר ל"מדינות הזרות" הללו, היה לא אחר מאשר….צה"ל והממשלה. עכשיו, כדי לשנות כיוון בדקה התשעים, צריך להקריב ראשים, ואלה לא יהיו ביבי ושרה על העץ, אלא כל מיני דרג ביניים (מגעילים בפני עצמם) של פרופסורים סוג דלת שחתמו על עצומות נגד הכיבוש. כי זה קל יותר, וכולם גם שונאים אותם כבר,ובצדק אגב. (מסיבות שאינן קשורות דוקא לכיבוש).

בתור עוכרת ותיקה ומנוסה, אני משוטטת שנים ארוכות באתרי השמאל האלה שעליהם יצא הקצף, ואני יכולה לאמר שהדברים היו צפויים כבר, כלומר, העובדה שדוחקים את ישראל לעמדה של "האשם", ומי מתנדב ? ממשלת ישראל. אינני בטוחה שכיום יש טעם כבר לנסות ולהתנער מהמדיניות הזו, זה סוג של שקיעה בבוץ. רבים כבר הבינו לפני עשר שנים שראשי המדינה שלנו הפכו את ישראל לכלב פודל של עריצים זרים, על ידי כך שמנעו ביקורת פנימית על המחיר שתשלם ישראל עבור "הידידות". רבים בחוץ גם ידעו מה עושה ממשלת ישראל לישראלים שעלולים להביך את …ממשל בוש. ואותו דבר התנדבה הממשלה לעשות לכל מי שהפריע לבוש, ולבלייר, בעולם כולו ! לא פלא, שאת "ניקוז הרעלים" הפנו לבסוף נגד….הפודל ולא נגד בעליו. אך בעוד שהתרגיל ברור לכל דרדק, בארץ ישבו בשקט והמושחתים מחלקים את האתנן שקיבלו מהמפעילים שלהם בחו"ל, ומתעשרים עוד ועוד ועוד ובלי סוף, בידיעה שלא הם ישלמו את המחיר על איוולתם ורשעותם, אלא הדור הבא, אחרים, וחפים מפשע.

—

במאמר מוסגר

אומר רק שבזמן שערוריית גולדסטון אז, כתבתי לו אימייל ובו הטענה השגרתית שלי, שיותר קל לבקר את צה"ל בעזה, אבל יותר דחוף וחיוני וקשה ומפחיד שגולדסטון יפנה עצמו לטיפול בעריצות המקומית, ובמעשים של אותם גנרלים נגד בני עמם שלהם, ושחסרים לנו קצת מענטשים, ואילו לערבים ואפילו לחבר'ה האומללים מעזה, יש יותר סניגורים. ומי יעמוד לצידי מול העריצות פה בישראל ? הרי גולדסטון עסוק, וזה גם לא מעניין אותו.

המחשתי לו את דברי, שהעימות הקטן שיש לו עם הממסד הישראלי על פרשת עזה מדגים את האמצעים של הדיכוי (השחיתותי, ולאו רק  פוליטי) שאנחנו סופגים פה כל הזמן, ואולי זה יסביר לו עד כמה חיוניים שופטים ואנשי חוק שיעסקו במה שחשוב, והוא הדין וחשבון של מנהיגי ישראל הרשעים, שמונו והועלו עלינו על ידי כל מיני בוש ורמספלד כדי לשרת את האינטרסים שלהם (!) והם רודים בנו ללא רחם, גונבים, משעבדים, אונסים, ובוזזים, ומנהלים חיים של פריצים בחצר ביזנטית. לא שמעתי תשובה, חוץ מ"נקודה מעניינת" (אני רגילה לזה).

גולדסטון הוא מטרה קלה להסחת האחריות של מדיניות אסונית

לכולם נוח עם גולדסטון, לארצות הברית היה נוח שהאו"מ ימקז את מאמציו מול ישראל בעזה במקום לבדוק את עירק למשל (ועכשיו לוב), ולממשלת ישראל, בעיקר העומדים בראש כיום (נתניהו ופרס) נוח מאד שגולדסטון יהפוך למטרת הבדק בית של ישראל, במקום השאלה מי אישר את המדיניות שהובילה את ישראל לפינה הזו. ומי מכר את המדינה ואת הביקורת שלה, לממשלות הזרות ועכשיו מנסה להפיל את התיק על כמה פרופסורים עלובי נפש ושאפתניים (מידי), שהתפתו להיכנס לתפקיד.

אלא מה ? הסיכוי שהשאלות האלה יישאלו בעיתונות או בכנסת הן כמו הסיכוי לזכות בעוקץ ניגרי.