על פי ההתבטאויות לאחרונה של בכירים במדינה, מתגבשת מעין הסכמה סביב הגדרתה של משפחת אריאל שרון, ראש הממשלה לשעבר, כ"משפחת פשע" וזאת מבלי שהציבור מקבל הסבר מקיף על טענה כה חמורה במשמעותה.
בבלוג הזה כתבתי בעבר במיוחד על הפרקטיקה שהשתרשה בישראל במגזרים רבים להגיע להחלטות כלכליות מושחתות באמצעות הפעלת לחץ, מקל או גזר, על מקבלי החלטות בצמתים קריטיות, וגם במגזר העסקי. למעשה, לפי מה שאפשר לדלות בעקיפין, הפרקטיקות התבססו קודם כל בפעילות ישראלית בחו"ל שזכתה למעמד חסין ומיוחס בהיותה כביכול למען האינטרסים הקיומיים והבסיסיים, ולעיתים קרובות, בטחוניים,של המדינה הצעירה (לשעבר).
כך, מכרזי יצוא נשק, מידע טכנולוגי רגיש, עסקאות בחומרי גלם חיוניים ועוד עניינים שונים, התירו פעולה המזוהה כיום מקצועית עם ארגוני פשע, כלומר, שוחד, סחיטה, עבירות מין, הלבנת הון, וכיוצב. עם הזמן, זלגה החסינות לתחומי מנהל פנים, כפי שאנחנו רואים כיום ברשויות המקומיות (פרשת החניונים, צבי בר ועוד ועוד), מינהל מקרקעי ישראל, רשות המיסים, בנקים ועוד היד נטויה.
משפחת שרון מזוהה בעיקר עם מרטין שלאף שהוא מצידו מזוהה עם תעשיית ההימורים, חשפנות, וגם עם השירות החשאי של גרמניה המזרחית. זהו מבנה הבסיס, המאגד את היכולות הבסיסיות, המאפשרות השתלטות בקנה מידה נרחב.
סחר בנשים וילדים
כתבתי בעבר על ההתעלמות הגורפת והמחשידה בישראל מתופעת הסחר בילדים ועבירות מין מסחריות בילדים, פורנוגרפיה מסחרית וזנות כולל סחר בינלאומי. זוהי תופעה גלובלית ונרחבת, והסיבה המחשידה היא שבישראל כביכול לא נחשפו מקרים כאלה בכלל, מה שאינו אפשרי, אלא מלמד על קשר השתקה שיש בו גורמים מסחריים כבדים המעונינים ואף מצליחים להעלים לחלוטין את הנושא מהרדאר הציבורי.
סחר בנשים הוא חלק נכבד ובלתי נפרד מפעילות של פשיעה מאורגנת, הן ברמה של תעשיות המין (חשפנות וזנות ופורנוגרפיה) אך יותר מכך השימוש במין לצורך השגת השפעה על מוקדים חשובים, למשל בהטיית מכרזים עירוניים, או מכרזי נשק בינלאומיים. הפרשה של דודי דלברשלג היא מעין דוגמא מייצגת לאופן הפעולה, והעובדה שבהקשר זה שימשה בחורה נורמטיבית ואף למעלה מכך, מלמדת עד כמה ממוסד העיסק, ומושרש בישראל. לא מדובר בזנות שוליים, אלא בהתמחות בשימוש בסחיטה-שוחד מיני כדרך להשגת שליטה על יריבים, שותפים, מקבלי החלטות, וכולי.
בזירה זו לא פועלים אותם כוחות ואוכלוסיות כמו בתעשיות המין המסחרית בשוליים (מועדונים ובתי בושת) אלא מאחר שנדרשת פעולה משולבת של הצעת שירותי מין ביחד עם בסיס לשוחד או סחיטה, הגיוס והשימוש דורש מיומנויות אחרות. במקרים אלה, בדרך כלל לא משתמשים בזונות, אלא ב"אנשים נורמטיביים"היכולים לחדור בקלות יותר למבצרי הכוח אותם מבקש ארגון הפשע לכבוש. דרך מקובלת היא כפיה של נשים (או גברים, כיום החלק ההומוסקסואלי בתעשיה זו גדול), או ילדים (אם מדובר בפדופילים ובעלי צרכים סדיסטיים) , תוך שימוש באיומים בדרך כלל, או בהשאה באמצעות סמים, במעין "מבצע חד פעמי" או במקרה של ילדים, תוך הריגת הקורבן לאחר "השימוש". (גם במקרה של בגירים יש הרבה מקרי רצח לאחר השימוש).
מאחר שמדובר תמיד בסכומי עתק העומדים על הפרק של הארגון, אם זה מכרז, או יזמות נדל"ן משובחת, או – במקרה שונה לחלוטין – גניבת טכנולוגיה גרעינית עבור מדינה, ההשקעה ב"מבצע" היא עצומה, ואינה חוסכת במשאבים. ע0 זאת אין מדוב במקרים חריגים, אלא כאמור בענף, שנספח ונילווה לפעילות שגרתית של ארגוני פשע מסוג זה. הן המדינה והן ארגוני הפשע הפרטיים משתמשים בסחר אלים בנשים ובילדים לצרכים אלה, ומשקיעים גם משאבים רבים במניעת פרסום מקרים כדי להמשיך ולאפשר את השימוש בצורה זו של "עשיית עסקים". בעבר ניתן היה גם לנכות את ההוצאות במס הכנסה, כחלק מניכוי הוצאות שיווק (בחו"ל) בייצור הכנסה.
רשתות זנות, בלגיה
אחד המקרים שהתפרסם קצת, וחשף את השימוש בילדים ברשתות זנות סדיסטיות (אשר נהגו גם לרצוח את הילדים לאחר השימוש) הוא פרשת דוטרו בבלגיה. הצרכנים במקרה זה היו אנשים בכירים בממשל, בבלגיה ומחוץ לה, ובעיקר מתעשיית הנשק הבינלאומית ומארגוני ביון, ואנשי עסקים. העדה רגינה לוף חשפה את אופן שבו מגוייסים הילדים, בחלק מהמקרים מדובר בחטיפות (כמו שתי הילדות שגופותיהן התגלו אצל דוטרו), או איסוף ילדים מוזנחים, או קניית ילדים או קניית השימוש בהם ממשפחות תאבות בצע. נחשפו גם השיטות ל"אילוף" הילדים, באמצעות אכזריות אשר העבירה את השליטה הפסיכולוגית אל המתעלל לחלוטין, סמים ותרופות פסיכיאטריות, ועוד שיטות שעבוד שפותחו.
בעוד שבתעשיית הזנות, למשל, מחזור הרווחים מתבסס על כמויות גדולות של נשים, ומספר רב של לקוחות, כמו מעין "רשת רמי לוי" המתבססת על מחזור גדול מעסקאות קטנות, הרי בתעשיית המין הנלווית לארגוני פשע ומודיעין, לעיתים ייעשה שימוש אחד או שניים בלבד בנסחר או נסחרת אחת (ילד או בגיר) בצמתים קריטיות, כאשר דוקא העובדה שלא מדובר בזונה מקצועית, הוא המהווה נכס ומשאב. זה ה"בוטיק" בהשוואה לרשת סופרמרקט. ההשקעה במקרה זה בכל נסחר היא עצומה, כולל גם ההשקעה בדרך כלל בחיסול הנסחר, בגלל טיב השימוש, והמידע על זהות המשתמשים (הצרכן הסופי, בדרך כלל אדם חשוב, וחשוב מכך מי שכר ושלח את הנסחר לאותו אדם).
היבטי חקירה
הצצה לסוג זה של פשיעה, מעבר למקרה זילברשלג שעבר ללא ציוץ מהסוציולוגים והפמיניסטיות, הזדמנה בכתב האישום הרזה של ראובן גרוס, אחד מכרישי הפשע המאורגן של המכרזים העירוניים. במקרה שנזכר בכתב האישום, דובר על גיוסה של עובדת זוטרה באחד מהסופרמרקטים של גרוס, לשמש כספקית שירותי מין ייחודיים לחבר מועצה, דני קורן. האופן שבו נעשה הגיוס די אופייני לענף זה, מדובר באישה נורמטיבית שאינה עוסקת בזנות, וההסכמה גויסה באונס ורק לאחר שהושפלה ו"הוכשרה" לבזות זו על ידי גרוס בעצמו, אשר קיים איתה מערכת מסויימת של ניצול מיני. חשיבות היא בכך שהאשה אינה זונה, על מנת שתוכל לרכוש את אמונו ותשוקתו של "היעד" במקרה זה אקדמאי בכיר, שמתחת לכבודו, לכאורה לקבל שירותי זונה מקצועית מראובן גרוס, למטרת שוחד עסקי. כאן העסקה מוסווית, באופן כזה שרק בדיעבד מבין היעד שהאשה מופעלת, לעיתים בלא מודעות שלה, על ידי "היזם" המבקש יתרון בעסקה מסחרית. ההפתעה, ובדרך כלל תיעוד שיכול לסבך את היעד, עושים את שלהם, ובדרך כלל היזם המשחד=סוחט, יזכה בהעדפה.
במקרים שבהם נאמר מדובר במכרזים להנחת צינורות נפט, או תשתיות גרעיניות, או חוזי סחר בנשק של מיליארדים, התכנון וההשקעה יכולים לארוך שנים, כך שנסחרת "תוכשר" (באנגלית GROOMED) לצורך השגת קירבה ושליטה ביעד בכיר כלשהו בקרב הגורם שהוציא את המכרז (או המוצר או מה שזה לא יהיה). במקרים שבהם מאתרים "יעד" בעל צרכים מיוחדים בתחום המיני, כמו פדופילים, סדיסטים וכיוצב, יותאם מצרך הולם וכיוצב. מקרים אלה מבטיחים כמעט את הטיית המכרז או ההחלטה לטובת הספק, כך שהשקעות של מאות אלפי דולרים בנסחרים, אינם מחזה לא שגרתי. (אם מדובר בפדופיל, השקעה בחטיפה איתור, אילוף, וכיוצב, ולאחר מכן, בדרך כלל רצח).
התמצאות בסוג זה של פשיעה היתה נחוצה מאד בישראל, אך למיטב ידיעתי אינה קיימת כלל, כולל ההחכשה החברתית והמשטרתית הגורפת לקיומו של סחר בילדים או נשים, במסגרת של ארגוני פשע מתוחכמים, חלקם בעלי זיקה לצמרת השלטונית.
זיקות שלטוניות (והון שלטון)
למיטב הקריאה בספרות מקצועית עיקר הזיקות השלטוניות של ארגוני פשע כאלה שייך לתחום המודיעין והיצוא הבטחוני שבו ה STAKES גבוהים והפיקוח אפסי, אם בכלל קיים. ענפים נפוצים בישראל הם מכרזים עירוניים, ופיתוח נדל"I. שיטות הגיוס של העולם התחתון, ושיטת פעולה זו, מקובלת גם במגזר הבטחוני, בין בדרך של קבלנות משנה (שימוש בארגוני פשע לביצוע חלקים בעבודת מודיעין או יצוא או גניבת טכנולוגיה), או אימוץ השיטות לתוך המערך הממלכתי.
השטח האפור שבין פשיעה מאורגנת כלכלית נטו ובין פעילות ממלכתית גדל מאד בישראל, ולמעשה כיום קשה למצוא גבולות, בפרט לנוכח הזיקות של ההון לשלטון,ברמה הכי גבוהה המדינית ופקידות בכירה. ניטרול המשטרה במקרה זה אינו מסובך במיוחד בהתחשב בחסמים המצויים בפני המשטרה לחקור עבירות במגזר הבטחוני המיוחס כולל ובמיוחד בתעשיית הנשק. אך המשטרה גם משכה ידה מחקירות של פשע מאורגן בתחום המכרזים העירוניים.
כך עלה מפרשת דוטרו, וזהו כניראה המבנה הבסיסי של הענף המגלגל מיליארדים רבים. משיחות עם אנשי קהילת המודיעין, המכבסה המקצועית רואה בסחר בילדים (כולל רצח לאחר השימוש) שיטות "גיוס" מתוחכמות, ללא התייחסות להיבטי שלטון החוק, וללא צורך בהסמכה מיוחסת, כלומר, יתכן שבעבר היה מדובר בחריגים שדרשו הסמכות מיוחדות מראשי המערכות , או אפילו ראש ממשלה, כיום ניראה שסחר בילדים למשל לצורך הטיית מכרזים של תאגידי נשק פרטיים, שבהם בעלי מניות שהם גם בעלי דרגות בכירות, נערכת בדרג שטח נמוך, ללא הסמכה כלשהי, ובאופן שגרתי. (המידע נגע לחו"ל, יש להניח שאין הבדל כאן).
טיפוח כתות, משפחות פשע, ואלימות רב דורית במשפחה
הצורך הכלכלי בנסחרים לענף זה מוליד שיתופי פעולה ולמעשה טיפוח של קיני פשע, שמהם אפשר לדלות נסחרים (כמו ילדים, או נשים או גברים). המדובר בטיפוח של פשיעה משפחתית רב דורית, למשל משפחות שבהן ההורים מוכנים "למכור" את הילדים, ובהיעדר תלונה של המשפחה, למעשה ניתנת יד חופשית. או כתות מסוג זה. (מסוג הכתות של ליאון חן ודומיו, שהן די נפוצות בישראל).
בעדויות מועדות חקירה אמריקאיות בנושא זה עלה שמקורות קצירת הילדים הם משפחות אלימות המאותרות והופכות זמינות על ידי, למשל, גיוס ראש המשפחה (הבעל) למקום עבודה שבו יהיה זמין להצעות כאלה, או משכבות אוכלוסיה נמוכות (באמריקה WHITE TRASH או אנשי הרים, תוך ניצול ההחלשה, הבורות, והאמון של ההורים שחותמים על כל מיני הרשאות בלי לדעת מהן). במקרים שבהם לא מזדמנת כזו אפשרות, ינסה ארגון הפשע לנטרל בצורה אחרת את ההגנה המשפחתית, כדי לבודד את הנסחר המאותר.
מדלן מקקאן
במקרה מפורסם זה, נחטפה ילדה בריטית באתר נופש בספרד, בעת שהוריה יצאו למסעדה סמוכה. חשש עולה כי ילדה זו נחטפה על ידי רשתות סחר בילדים מן הסוג שתיארתי לעיל, כלומר, לצורך שימוש ייחודי, בארגוני פשע, שבמסגרתו מוענקת חשיבות רבה והשקעה באיתור מדוייק של הנסחר, והתאמתו לצרכי משתמש ייעודי בעסקה ייעודית, שכרוכים בה בדרך כלל רווחי עתק, או אינטרסים ענקיים אחרים, המצדיקים את ההשקעה והסיכון. לאחרונה התקבל מידע, אשר אם יש בו ממש, מוליך לכיוון זה, ועשוי להוביל לחשיפה של רשתות סחר אלה, ולשחרר ילדים נוספים או בגירים ובגירות, המצויים בתנאי עבדות אכזרית, תוך התעללות קשה ושבירת הזהות ומסגרת האישיות, כדי לפתח התנהגות סרווילית ונאמנות לשובים שלהם, באופן שיאפשר שימוש חופשי בלי חשש שהילד יתלונן או יברח.
אחד הדברים שנגע לליבי בפרשה זו הוא העובדה השולית יחסית שילדה זו יש לה בעין כתם לידה המכונה קולומבה, זהו כתם שחור היוצא מהאישון לתוך מעגל הרשתית (הצבע). סימן זה מקל על זיהוי וודאי של הנפגעת בדיוק בהקשר של פשיעה מסוג זה, ומחזק את ההשערה שמדובר בחטיפה של מקצוענים.
בארץ מוכר רק המקרה של רוז פיזאם, שקיבל פירסום, וגם שם הוכחש קשר לרשתות מין מסחריות, אם כי בשולי הדיווח והמשפחה הזו היה מידע המוביל לזיקות כאלה. קשה להניח שאין בארץ תעשייה משגשגת של סחר בילדים ובבגירים לצורך ארגוני הפשע המאד מתוחכמים הפועלים כאן. סחר בילדים יכול להסביר גם את ריבוי"החיילים" של ארגוני פשע, שחלקם מגוייס בשיטות דומות מגיל צעיר, מבלי להיות מודע לתפקודו בתוך משפחת פשע או ארגון פשע. במצב שבו המדינה הכחישה את קיום הפשע המאורגן שחלקו השתלשל למעשה מצמרת השלטון, ההון והבטחון, נוח היה להמשיך ול"גייס" בצורה כזו, ואילו הצפת המידע מעוררת את המודעות המונעת המשך הניצול. על כן חשוב במיוחד, לצד האכיפה, גם לחשוף שיטות פעולה מקובלות, וזיהוי של משפחות פשע בעלות התוויה נורמטיבית (בעלי הון "נחשבים" או גנרלים עטורי מדליות), כדי שהמניעה תתבצע מאליה. הסתרת מידע מהציבור היא השירות הטוב ביותר לפשיעה, שאותו העניקה המדינה עד כה.
Splinters - שבבים 