Monthly Archives: פברואר 2007

טרטרינה, טרנטינו ומוסף ספרים

כאילו מרד בכאילו מרד בכאילו תרבות

או- מי מנסה לרצוח את הילדים הזקנים האלה?

 

מוסף "ספרים" מנסה להפיח רוח חיים באיזו מהומת צפרדעים קלה במים העכורים של השירה הישראלית.

צ'יקי ארד, המותג, מסתער בחרב ליליפוט על הענקים לכאורה שביקרו את כתבי העת האחרונה בתחום השירה. ארד, כך נידמה, מאמץ את שיטת טרטרינה-טרנטינו ויוצא בקרב קופירייטינג נגד העילגים המלומדים

הפוסט הקודם ירד מהר תחת עקרון החוק הנורווגי ב"רשימות", אז מי שחיפש את הפוסט שבו אני מוציאה למכרז את כל התעודות האקדמיות שלי – הנה.

http://www.notes.co.il/iris/29386.asp

מידי, והכל בשם אינפנטיסייד מדומה, או רצח ילדים בידי הוריהם, משהו כזה.

הבעיה עם המלחמה דה לה שמעטה בין הדור הישן לכאורה ובין המורדים הצעירים היא הזיוף הלכאורי. הכל נסיון להפיח תשוקה במקום גוסס ונרקב, שאין בו כלום וכניראה לא היה בו הרבה. לטוביצקי היא בעיני לוויתן המתרסק באצילות על החוף, כאשר היא מנסה להציל את כבודה של "התרבות העברית" האמיתית, זו שרגליה גדולות בסנדלים של דן פגיס, מציפרני דרקולה-ציפר למיניהם. השאלה אם היתה אי פעם עברית גדלת רגליים כזו או שמא התוצאה המתבקשת היא צ'יקי ארד, והיא מלמדת על "מחשבה תחילה", גם אם היתה מוסווית מעצמה.

טרטרינה אסתרינה לימדה אותנו עיקרים ראשונים, שעצם הבעיטה במאפיה השמאלנית ובכנופיות הפרופסורים והמשפטנים (בתור המחשה למועקה תחת מגף האליתה הקודמת), מספיקה כדי לגייס קולות, ואפשר תמיד לתבל בקצת "מזרחיות". הבעיטה ב"מורה ובמנהלת בית הספר" שנמאסו עם הקטנוניות, תיקוני השפה, והתביעה לידענות כלשהי. הרי גם את ערוותם כבר ראינו, הבה נשרוף אותם ונשחרר את היצרים הדיוגניים, הבריאים, הברבריים האובר מענטשים שהם הם העתיד ! זה מזכיר שיר של ליאונרד כהן, קודם ניקח את מהנטן ואז את ברלין.

ארד הוא מראה לא נעימה בפני השכבה שהוא מנסה לבעט בה. הם זיוף של מלומדות ואיכות והוא זיוף של מרד רענן ותמים באותוריטות הותיקות. האבות, כמו הבנים המורדים, הם פוסטרים לקידום פרוייקט צבאי, בעל לשון רדודה ומחשבה מקוסדת בבטון של הצנזורה.

חשוב לזכור שהתרבות העברית "התקנית" שאותה מייצגים המבקרים המכובדים אף היא מעין צ'יקי ארד מבעט בדור הישן, ההורים הגלותיים והדוסים. איכות הבעיטה הזו קבעה את רף הדיון. אולי כדאי לחזור שוב לסיבוב הראשון, לראשית הציונות והתרבות העברית, ולהעלות את הטענות של "הדור הצעיר" מחדש, לנסח אותן ביתר טעם ועומק. בינתיים, לפי איכות הבעיטות מדור לדור, נשארים בסוף עם כלום גדול, וקצת געגועים ליידיש, הלדינו, ולחיידר, ואפילו לרבי נחמן. הכל, רק לא הרדידות מרצון הזו, הלובוטומיה. ארד לפחות מגחיך אותה כאשר הוא הופך את עצמו לחברת פירסום שמוכרת לופט גשעפט לצרכני סלקום. במודע או שלא במודע הוא הוא האב, היהודי הגולה והמתעתע, המתחמק והמנתץ אלילים ("הסויחר" אש ההתחזות) תמורת מזומנים מתחת לשולחן. מעגלים נסגרים לפעמים בדרך מפתיעה.

 

——–

 

בכל אשמה הציונות !  לפחות על זה מסכימים כולם 🙂

 

———

 

 

 

 

 

למכירה, במצב טוב

פראייר מדופלם

 

מוטיב התארים הפיקטיביים ממשיך לזעוק לשימת לב מעמיקה יותר. בשנתיים האחרונות הוא התגלגל בצורות שונות, מכללות פיקטיביות, שלוחות אבו עלי, קניית תארים בבודדים או בקילו (צה"ל והשב"כ), העתקת מבחנים ועבודות לקבלת תואר,ועכשיו – האלטימייט סופר תואר – זה שנקנה בהבל פה.

 

זה מעניין, כיון שאצלי התרחש תהליך דומה אך הפוך. אצלי, שני התארים (ראשון ושני במשפטים, אורגינל ויש

צלם פפראצי זריז תפס היום צילום ובו מנשק אהרון ברק את אסתרינה טרטמן.

" פחדתי שהיא תתאבד" אמר המנשק הסדרתי ורץ הביתה.

טאבו), וגם שתי תעודות ההסמכה (לשכת עו"ד ישראל, לשכת עו"ד קליפורניה) תלויות כלאחר כבוד ב….שירותים. כל מי שמתארח אצלי, ומזדמן להשתין בחדר הקטן ונטול החלונות שקירותיו מתקלפים, יוצא משם עם חיוך. ככה ניטרלתי את פגמי התכנון וזוקן הדירה. התגובה השגרתית "שמה תלית את התארים? נחמד". נידמה לי ששם מקומם לנוכח ההצפה הניכרת בתארים לאחרונה, מי שאכן למד והשיג אותם ביזע ודמעות, ראוי שיקמט וישליך לפח, כי הן מעידות רק על דבר אחד – פראייר מדופלם.

קינאת סופרים תרבה זיופים

 

אצלי יש לזה גם רובד אישי, איך לא. שתי האחיות שלי (להלן "האחיות של סינדרלה") לא הסתייע בידן להשכיל, כיון שהשכילו עוד יותר והקדישו את הזמן והמרץ לניתוחים פלסטיים וגברים עם מזומנים. הקינאה בערה להשחית. אחותי הבכירה היתה שולחת לי פקסים עם נייר הלוגו של בעלה המדופלם (ד"ר לרפואה מחיל הים..בוגר מעבדת הקישון שנבעט הכי רחוק שאפשר מועדת שמגר), ומציינת "גם לי יש", ממש כך. והצעירה, עשתה כמעשה טרטלינה והיתה אומרת שיש לה תארים למכביר בכלכלה ניהול ושיווק, אלה תארים שקל "לשווק" אותם. כך גיליתי, שחבל על הזמן, ובאמת תאוות הלימוד וההשכלה מתבצרת בישראל כמעין מוטציה גנטית, כמו "ניצול שואה", מדוע ללמוד כאשר אפשר או לרכוש את המוסד כולו (להלן "לאודר"), או להגיד שגם לך יש, ולבסוף באין מוצא אפשר לטעון שלמדנות אינטלקט והגות יתר הן סרחי עודף אבולוציוניים שמובילים להרס עצמי, שנאה עצמית ושינאת הכיבוש הנאור.

 

 רצון לקבל

אך זה לא מסתיים בזה. ניחא שיקנו תארים בעבור רקורד של טבח ערבים עבור האימפריה, וניחא שטרטרמן תגיד שהיא נפוליאון וכולם יגידו "כן" ו"אמן". אך לאחרונה שמעתי גם כי התקבל לנוהג זה של התחזות וזיופים גם אישור רוחני עליון. רבני הקבלה השכילוני שיהודי הרי עשוי מהותנית מחומרים רוחניים ואתריים שונים (ונעלים כמובן) על גוי, שכולו חומר וחמורות. והנה, חלק מהכלי הנפלא הזה, שמחובר הישר לאלוהים, נועד לקבל הרבה כדי לתת הרבה. ויהודי, ככל שנשמתו גבוהה יותר, כך רצונו לקבל גדול יותר, הכל כמובן כדי לתת. הקבלה אומרת לפיכך שאם אדם תאב בצע, רמאי ושקרן כרוני, הרי זהו סימן מובהק לנשמתו הגדולה והיהודית, ואילו המעידות הקטנות בדרך הן לא רק נסלחות אלא מומלצות. לא התפלאתי לשמוע שקרקרינה אסתרינה היא גם קבליסטית לעת מצוא, כך גם אחותי הצעירה, שקיבלה את ההיתרים מהרב המקובל האלוהי ברג, שמקום מושבו, איך לא, בלוס אנג'לס הידועה ברצונה לקבל.

 

נקל לשער איך מתגלגל הלך רוח כזה, המייחס לאדם מעצם היותו יהודי סגולות ביוניות, על חושיות ונצחיות (שאינן נקנות בעבודה או בנכסי רוח ומוסר), בעל פריווילגיות טבעיות להרוג ערבים, לגזול את אחיו, לכדי קטסטרופה. יתכן שכדאי לעיין שוב בספרו השנוי במחלוקת של פרופסור טואף כדי לקבל רעיונות לאן זה יכול להידרדר. הציע מי שהציע שהגברת תתכבד לאשפז את עצמה במוסד לחולי רוח, אך אני הייתי מציעה משהו נכון יותר. תתכבד היא וחבריה לסיעה או לכת, לקנות כרטיסי טיסה זולים, חד כיווניים לניו ג'רזי, להקים שם מרכז לחקר הקבלה.

 

הדג מסריח מלמעלה

קל לרדת על האומללים האלה, שאמנם אינם תמימים כל כך או בלתי מזיקים, אבל אוילותם ושחצנותם מפילה אותם ברשת שטמנו לאחרים (הגזע הנחות, ערבים ושמאלנים ובעלי תארים שלמדו באמת). אך יש להודות על האמת שכאשר זבל אנושי מרים ראש, סימן הוא שאלה אשר יושבים על ההנהגה נרדמו על משמרתם וסרחו. כדאי לקרוא את המאמרים אצל יואב יצחק, העושה עבודה עיתונאית נפלאה תמיד, המזכיר נשכחות את התואר המזוייף של עדנה ארבל, של סטיב אדלר ועוד אחרים מעדת המיוחסים. ניתן לאמר שההשוואה היא פוליטית וקטנונית, כיון שבכל זאת אלה למדו משהו ויש להם קבלות. אבל על "צדיק" משגיחים בשבע עיניים, שכן המסר מחלחל למטה ומקבל מימדי ענק כאשר הוא מיושם אצל מקובלות מתנחלות עם שם כמו אסתרינה. אלה שישבים למעלה צריכים לגלות אחריות קפידה וקפדנית על כל תג ופסיק היוצאים תחת ידם, שמא יתפרש כהיתר לזנות ולרצח.

חשוב יותר, אם כי פחות פיקנטי וחביב, לבחון בשבע עיניים מניין יצא הרקב ומאיפה התקבעה זילות כזו באמירת אמת ובהתייחסות לתארים אקדמיים, כ"נוצות" שכל המרבה בהן, טבעיות או מלאכותיות, הרי זה משובח.

 

למסירה לבית חם – שני תארים ושני רשיונות לעריכת דין. טאבו. לרציניים בלבד. כתמי דם ערבי מעטרים את התעודות.

 

לא לשמוח יותר מידי

בסוף המן הרשע ינצח…

 

פרשת אסתרינה אכן מהווה אתנחתא קומית קלה בין המלחמה המתקרבת ובין פרשיות השחיתות והשבתת המשק. סופסוף יש עניין שכולם שמחים להתעסק בו, הנכות שהיתה או לא היתה, והתואר השני כנ"ל. משה, הכותב האחרון כאן בנושא הזה, חשף את המניע המרכזי של מגונניה, והוא האיבה ל"מאפיה השמאלנית" בתקשורת שמנפחת זבוב והופכת לפיל. זהו מניע צפוי, כמו גם המניע הנפשי של השמאל להתנקות מהכתם של "ישראל ביתנו" בממשלה. הרי כאשר נכנס ליברמן, קיבלנו שורת פוסטים זועמים על עמיר פרץ ועל ההסכמה, והאם מישהו זוכר את ההתפטרות של פינס ?

 

אני נוטה לחשוד שהתזמורת הזו אינה לוקחת לשום מקום. בהנחה שהטרטרינה תתקפל ותלך, מי שייכנס במקומה הוא כריש הרבה יותר מסוכן, ואותו כבר גילינו ב"פרשת הטוקבקים", ירייה ראשונה של מי שצרה עינו באנונימיות של המטקבקים, שזה הרי כל מה שנותר להם, להוציא את תסכוליהם הצודקים. חסון ניראה מרוצה למדי מהסערה הזו, ויתכן שהוא זה ששלח טוקבקים אנונימיים לעיתונאים, עם מראה מקום לפסק הדין, וגם התנדב לערוך לטרטרינה את קורות החיים שלה באינטרנט, "נו, בואי נכתוב מ.א. מה זה משנה, ככה תיראי יותר רצינית" מילמל מתחת לשפם… אחרי הכל, חסון הוא בוגר הסקוריטטה, ואסתרינות עם חיבה לנומרולוגיה קבלית, קטנות עליו.

 

לפי הניתוח הזה, הימנים המסתערים לגונן על אסתרינה הם הסמרטוט האדום שנועד להפיק תגובה עוד יותר היסטרית מהעיתונאים השמאלנים, ולוודא הריגה. אסתרינה בחוץ, והבחור המצויין בפנים. איתו יהיה הרבה יותר קשה להתמודד. גם אם אני מייחסת לו עודף תחכום בארגון הזובור הזה, הרי התוצאה הסופית לא תהיה משמחת או מועילה. אז נקבל את השב"כ בתיירות וגם במשטרה, ואת משטרת ההגירה של גנות בתור תנא דמסייע, ובקיצור, עוד נתגעגע לאסתרק"ה שלנו שעיקר כוחה בדיבורים.

 

פורים הגיע, אפשר לרענן את המסיכות

 

בינתיים, עוד מעט פורים האמיתי, ואצלנו בגן מתרגלים את הפעוטות להתפנות למקלטים, ואחרים מקבלים פתקים לרענן את המסיכות, מסיכות הגז…

 

 

 

 

ספקות במלחמה נגד הטרור

 

 

השבוע סופג קמפיין "המלחמה נגד הטרור" של בוש ושות' כמה מכות קטנות. כמה ממדינות אירופה מכריזות על הוצאת כוחות מעירק, חרף הצעד התמוה של בוש להוסיף 21 אלף חיילים ולהעמיק את הכיבוש. בקנדה, מתקבלת השבוע החלטה משפטית-חוקתית הפוסלת את הקונספציה של בוש, שהיא גלעין תפיסתו, כלומר שלילת זכויות האדם הבסיסיות מאגד בני אדם המתואר כ"טרוריסטים" (שאינם חיילים), כאילו מדובר בסטטוס חדש ולא במצב טכני. מאז אסון התאומים הצליחה ארצות הברית לסחוף לקלחת הטירוף הזה את רוב העולם המערבי, אך עם חלוף הזמן, ותוצאות הקמפיין, החל הבק לש, כלומר, הסיבוב לאחור.

בבסיס הקמפיין של בוש הנחה גזענית  שיש אנשים שהם "טרוריסטים" מעצם מהותם, נפשיותם, וכמובן דתם-גזעם. אלה, מאחר שאינם אנשים ממש כמונו, אלא חיות מתאבדות ללא תקנה, לא יהנו מזכויות האדם, לרבות זכויות שבויים ונחקרים, לפי הדין והנוהג הבינלאומי. כך נוצרו גואנטנמו ובתי כלא "שחורים" נוספים ובהם כלואים ללא משפט, ללא אשמה, וללא קץ, תוך עינויים קשים, אנשים תחת הסטטוס הזה. יתכן שהיתה זו יריית פתיחה בניסיון להכשיר דעת קהל עולמית למהלך נועז וגדול יותר, יתכן שלא.

המילה "טרור", ו"טרוריסט" אמורה היתה להפחיד אנשים מספיק כדי לעמעם את עירנותם למעשי השלטונות. מעצרים ללא משפט וללא אשמה, וגם ללא קץ, חוקקו ברחבי העולם ל"מניעת טרור". אך השבוע אמר בית המשפט בקנדה "לא" באלף רבתי ופסל את החוקיות של הנוהל הזה בקנדה.   כל הכבוד לבית המשפט בקנדה, ואני רק מקוה שסטיבן הרפר, ממשפחת מרכז הליכוד, לא יאגף את השפיות באמצעות חקיקה או משהו כזה. לעולם אין לדעת ואין לזלזל בכוחו של הממשל האמריקאי לכפות את רצונו ולפלג אוכלוסיות במדינות חסות.

ומה בישראל ? אני נזכרת בבעתה במאמר הראשון שפרסמתי ביד רועדת וגאווה בעיתונות הישראלית. זה היה "על המשמר" השם יקום דמו, והנושא היה "הפקודה למניעת טרור" והסמכויות הגורפות והמגוחכות שהיא מקנה לשירותי הבטחון ליטול את הזכויות מאדם. נידמה לי שהכותרת היתה "אפילו מטאטא יורה". אמר ולא ידע מה אמר, כל זה הפך למציאות חשוכה ועוטפת כל, בימינו אלה.

שאלת ה"טרור" כסטטוס קשורה לדעתי גם לקאם בק האדיר שמתרחש בישראל לעבדות. כן עבדות. עבדות אינה אלא הפיכת סיטואציה חברתית ל"סטטוס". המשפט העברי, בחכמתו האינסופית, הגביל את הזמן של הסטטוס הזה, בכמה מחזורים חשובים, מה שאינו קיים בעבדות המודרנית. מאחר שפורמאלית בוטלה העבדות, היא חוזרת בדלת האחורית בכמה צורות ותוך שימוש בכמה כלים משפטיים וחוקתיים. הראשון בהם הוא דיני האזרחות כמובן, אך יש כלים נוספים, והם המשפט הפלילי, ועכשיו גם המשפט הבטחוני. כלומר, אם אדם במהותו הוא "טרוריסט" ולא על פי מעשיו, אזי שלילת הזכויות הזוחלת שלו, היא לצמיתות. הוא הופך לאייטם. מרגע שהקונספט חלחל בתודעת הציבור כלגיטימי, אפשר להכניס אנשים לתנורים. חשוב לשים לב לקשר ההדוק בין קמפיין הטרור של ממשל ובין הפסיכיאטריה, כממסד אשר הצליח כבר להכניס "סטטוס" נצחי של אדם נטול זכויות.  חקירת המושג טרוריסט, מעבר להיותו מונח בעל פוטנציאל קופיי רייטינג אדיר להסתה והפחדה, קשורה קשר הדוק לפסיכיאטריה ונוירולוגיה ולכן מזכיר בית הכלא גואנטנמו את האינקויזיציה, וגם העינויים בו לובשים אופי של "שינוי תודעה" באמצעות סמים וכאב ושינוי נאמנויות, על ידי שבירת הרוח. אני מציינת את זה כיון שגם "שואת יהודי אירופה" החלה, כך מסתבר, בידי אותו ענף, הפסיכיאטריה הגרמנית, אשר הכשירה את התפיסה של אותנזיה, ותיוג אנשים כפחות מבני אדם מלאים, באמצעות דיאגנוזה רפואית. לאחר שהצפרדע הזו נבלעה, צריך היה להחליף רק את הקטיגוריה ב"יהודי" כאשר מבחינה מדעית, הוכח שיהודי הוא סטטוס נפשי נצחי של טרוריסט, או מעין חבלן ופרזיט. השיטה מוכרת ועבדה בעבר, ומאחר שלא טופלה באופן יסודי מספיק, נותר לה אחיזה המתבטאת עתה בקמפיין הנוכחי שנושא אף הוא אופי גזעני, ואם לא גזעני הרי קרוב לכך.

מקרה בוחן של הקונספציה מצוי כעת בבתי המשפט באמריקה ומעורר עצב עמוק. זהו פדייה, שעליו כבר כתבתי פה בבלוג, המתגלה כמטרתה של "מלחמת הטרור". פדייה נעצר בצורה מפוקפקת כחשוד בטרור, אף שהחשדות היו מונחים על כרעי תרנגולת מלכתחילה. בינתיים, החשדות התבררו כעורבא פרח, אך הוא המשיך לשבת בגואנטנמו, והפך לשפן ניסוי למענים וחוקרים מתחומים שונים. כיום,מעידה נוירופסיכיאטרית, הוא כבר משול לדיסק מחוק, והפנים את האינטרסים של שוביו, ואת המניפולציות שעשו עליו, והוא לא מסוגל לספר מה קרה לו.

מה שהיא מתארת מעורר עצב רב, ואכן אמור לשמש כהרתעה, לטעמי, בפני אנשים המפלרטטים עם הרעיונות  של התאסלמות או תמיכה במחאה של העולם המוסלמי והערבי נגד הדה לגיטימציה הזוחלת. פעם היו תולים שחורים על עץ, כפי ששרה בילי האלידיי בסרקזם (פרי משונה מתנדנד על העץ), עכשיו מציגים את פירות הטכנולוגיה האחרונה, משהו כמו מצבו של האינדיאני הענק ב"קן הקוקיה". זה מה שנעשה לך, נענה אותך ונהפוך אותך לרובוט שאף מצדיק את זה. לדעתי, זה איום גדול יותר ממוות עבור רוב בני האדם.

לידיעת שוחרי המאפיה הזו של צ'ייני ומבשרו בוש, השלב הבא במלחמת הטרור הוכרז לאחרונה תחת הססמא "עת צרה ליעקב", וכל אחד יפעיל את דמיונו במה מדובר. להערכתי, חרף התקווה הישראלית שה"ג'יני" הגזעני יוסט באופן מפתיע מהיהודים לעבר הערבים או מי שלא יהיה, זהו מקסם שוא שלא לאמר בלתי מוסרי (מי צריך מוסר פתאום בפוליטיקה). 

המכרז של המדינה, בני אדם

בני הדודים מן השטעטל מגיעים

 

לפני שנה לערך ניהלתי שיחת סלון עם הורים של ילד שהתחבר עם בני בגן, "רוסים" בלשוננו. האב הוא למעשה בולגרי שהגיע הנה כפועל זר ונישא לאם, שעלתה מספר שנים קודם לכן מרוסיה לפי חוק השבות. עם נישואיהם נולד בנם, וכך הצליחו לאזרח את האב בתקופה שזה עוד היה אפשרי בלי בג"צ וכתבה בעיתון הארץ. השניים שרדנים בני שרדנים שכבר ראו הכל בימיהם, הסבירו לי בקצרה את המבנה של ישראל. "המאפיה פה זה עכשיו המאפיה של בוש מאמריקה, זה טוב לישראל בינתיים. אנחנו לא שייכים לזה, צריך לחפש מאפיונר אחר, שיגן עלינו." כך תיארו את עלייתם של האוליגרכים הרוסים, מתוך תפיסת עולם שאין פה דין ודיין, אלא רק כנופיות, ואפשר לשרוד רק אם אתה מביא מאפיונר אחר שלא מפחד מהראשון. ובאמת, אנחנו צופים אולי בהתחלה של מהפכה, כאשר המאפיה הרוסית, תתחרה עם זו "האמריקאית" על המשאבים והאזורים.

דרך עיניהם הבנתי את עומק הסיבוך של החברה הישראלית עם האמריקאים ובעיקר העיוורון שנוצר כלפי היהודים האמריקאים, הנתפסים כסנטה קלאוס וככרטיס יציאה מהגיהנום הקטן, ולא כפי שהם, ראשי ארגוני פשע שמדברים אנגלית ולמדו להסוות עצמם בתארים ותרומות. כאשר נבזלין וגיידמק החלו לעשות אותו דבר, כלומר, להלבין את דמותם באמצעים שראו מהמאפיה הקודמת, נזעקו כולם לצעוק שזה שקוף, שהם משתלטים על המדינה, ובמיוחד כלפי גיידמק שלא הבין מה רוצים ממנו. האם משום שהוא רוסי הוא מופלה לעומת בעלי הקזינו ובתי הזונות שמקום פעולתם באמריקה או באוסטריה ? האין זו אפליה סתם ? ואכן, צודק גיידמק לחלוטין, שכן לפחות במקרה שלו עיסוקיו הקודמים ידועים לכל, וזאת לעומת רבים משועי אמריקה שקיבלו פה מעמד של קדושים, עד כדי כך שאף אחד לא עושה אפילו גוגל לראות מי הם באמת. (לדוגמא, ברונפמן, משפחת פשע מוכרת בעולם כולו אשר בישראל כובסה כה יסודי, עד שנוצר מעצור נפשי אוטומטי לאנשים לשמוע משהו רע עליו, כאילו אמרו שהשמש לא זורחת יותר).

אותו דבר בתחומי הגדרת הבטחון הלאומי. בעוד שמכירת סודות מדינה, או מסירתם הנלבבת, כולל אנשים, פטנטים, וירוסים, כלי נשק ותשריטים לידי "דוד או דון אמריקאי יהודי" נחשבת מעשה פטריוטי לעילא, הרי אותו דבר כאשר הנמען הוא רוסי עלולה להסתיים במאסר על בגידה וריגול. מדוע ? אף אחד לא יודע בעצם וגם לא שואל. נשק הריגול הוא עדיין אחד המחסומים הניצבים בפני המאפיה הרוסית (ליברמן, גיידמק ושות) בתחרות עם מאפיית "כנס הרצליה", קרי הדודים האמריקאים. אך הרוסים לא פראיירים, כך אני רואה, ובקרוב להערכתי ישתנו הדברים פה גם במישור הזה.

 

הציונות והאתרוגים

העיוורון הישראלי כלפי היהודים האמריקאים הוא נכס ממש בידי ארגוני פשע המגיעים משם. ישראלי מצוי אינו מסוגל לבצע כלל הפרדה בינו (הילד האנוס) ובין הדון האמריקאי (הדוד המנצל). זו תוצאה של חינוך לעיוורון שנבע מכיבוס ציני של פושעים  לאורך דורות, כחלק ממדיניות האיתרוג שהיא בבסיס הציונות. מאז רוטשילד פעלה המכבסה הזו, ועד היום היא יוצקת קסדה של ברזל על מוחו של כל ילד ישראלי המנשק את ידיו של כל "נדיב ידוע" ושמח לעשות כמצוותו.

והנה אנחנו מגיעים לשלב שבו מתנהלת חקירה נגד ראשי המכון הביולוגי בישראל, אשר הלכו עם זה עד הסוף ופשוט העבירו את המכון למאפיה על כל עובדיו, שפני הניסוי (אנושיים גם כן), ונבגי המוות המשוכללים. שפרמן, כך ניראה, היה בטוח שהוא עושה דבר טוב, כי כך למד מהוריו וראשי ממשלתו, הוא רק התחנף לאמריקאים, ולא בדק מה ההבדל בין הצבא, הדונים היהודים, והתאגידים הקנדיים, הכל התבלבל לכדי עיסה גדולה של מרטין שלאף כזה, קזינו, זונות, נשק השמדה המוני, כסף גדול, ציונות כמובן, ומוזיאון השואה. העיסקה הסיבובית הרגילה.

תוך כדי התהליך הזה, נוסף ענף אחד נשכח וזנוח לעסקים, וגם הוא נחשף בתמונת הראי הגחכנית של ה"מאפיה הרוסית". סחר בבני אדם. הנה, מאז החלו המאפיונרים הרוסים לזרום לכאן, מתלוננים כולם על היבוא הבוטה של נשים הנכלאות בתוך ארונות נטולי אור ואויר, ונאנסות עשרות פעמים ביום. אך אין להתבלבל, כל מה שעושים הרוסים בצורה בוטה, נעשה פה קודם באנגלית רהוטה ותחת כסות אקדמית כמובן, ובטחונית. עכשיו מחלקת המדינה נזעקת לאכוף על ישראל חוקים נאורים ומיגור הסחר, ובלבד שזה ייגע רק למאפיה הרוסית, ולא בעסקים המשגשגים שלה. עכשיו כאשר למדנו מיהם בלארוס, אוקראינה, ומולדביה, קיבלנו תמונה מדוייקת יותר של "מורשת יהדות אשכנז" כפי שהיא היתה באמת, ערש ארגוני הפשע המתמחים בסחר בנשים.

אומר את האמת, מבין שני ארגוני הפשע הגדולים, אני עם הרוסים אשר אינם עוטפים את השחיתות שלהם בגלימות מפוארות. זונה היא זונה, דון הוא דון, וארגון פשע הוא ארגון פשע. מבחינה תרבותית עולה זו הרוסית על האמריקאית בהרבה, והדברים ידועים. אלה אחינו מאותו השטעטל שנשארו מאחור תחת מסך הברזל, כאשר בני הדודים בילו בניו יורק והתחככו בשועי עולם, למדו אנגלית, וביחד עם זה למדו היטב לכסות את הפשעים במילים יפות ותארים אקדמיים. אני סומכת על גיידמק שילמד מהר גם את הטריקים האלה, ואחרי הכדורגל יקנה מכללה, אולם קונצרטים ותזמורת, ויקים ארגון למניעת השמצה. אני רק מקווה שהרוסים לא יאבדו את חוש ההומור והכנות שלהם כמו בני דודיהם הצבועים מאמריקה.

לי יש במשפחה "דון" כזה אשר סלל את הדרך של החמולה לגולדנע מדינע. האיש הוא רוצח וסוחר נשים נתעב, אך עסקיו לבושים יפה בכיסוי המתאים כמקובל באמריקה, ומרגע שנהיה "מצליחן" כובסו פשעיו כבורית. מייד הפך לתורם גדול לחינוך (??) יהודי ולצה"ל, ולאחר מכן, כאשר עלה בסולם המאפיה, החל להיות פעיל בזרוע המודיעין המשותפת לארגוני הפשע המקומיים, היא הליגה נגד השמצה של פוקסמן. אך מתחת לכל המילים היפות והמלגות וההרוורד, הוא נשאר מה שהיה מהשטאטל, סוחר אדם מושחת ועתה הוא כבר מאמין בעצמו למה שמכר לכולם. כמובן, על אלה אי אפשר להגיד מילה רעה. אבל על גיידמק אפשר גם אפשר.

 

מאבק אשכנזי פנימי

 

החשיפה של המאפיה האמריקאית בישראל תארך זמן רב, שכן היא שלובה היטב בכל הפעילויות, ויש לה יתרון עצום על ארגונים אחרים מתוקף היחסים בין שתי המדינות, והאפשרות להציע את החלום הנשגב ביותר לכל ישראלי המועמד לגיוס לשורותיה (אזרחות אמריקאית). המאפיה הרוסית בנחיתות זמנית בעניין זה, אך יש להניח שתמצא תחליפים ראויים בקרוב. עבורי זהו שחרור עמוק יותר מבעיית זהות ומאיזה קומפלקס ארוך עם התרבות האמריקאית שלקחה פה כל חלקה טובה. אפשר לתאר את מקסם האמריקאיות כיכולת וירטואוזית מילולית, כושר ארגון מעולה ויצירת "מצגות" ששובות את הלב והשכל אך לא בהכרח קרובות למציאות. צריך לזכור את האופן שבו התפתחה התרבות האמריקאית, המבוססת על ביזה ורצח, וגם על עבדות ואונס, בד בבד עם תפוקה מרשימה של ניירת נשגבת ביותר (החוקה למשל) שאומרת בדיוק ההיפך ומציתה בלבבות רבים בעולם כולו תקוות נעלות לחירות ויצירה. שני הקצוות האלה, אשר ליאונרד כהן שר עליהם כה יפה בשירו "דמוקרטיה", הם בבסיס הצלחתה וקיסמה של תרבות אימפריאלית זו.

על אותו עקרון התבססו ארגוני הפשע המקומיים שלה, וגם היהודים שמיהרו ללמוד את דרכי המקום. ככל שהפשיעה נתעבת יותר, כך עוסק הארגון או הפושע בעידוד השאיפות הנשגבות ביותר. סוחר אדם התורם למלגות מוסיקה ושירה, סוחר סמים המטפח מכונים למדיטציה יהודית ועוד ועוד.

 

החזון המזרחי

 

אחינו המזרחים, אשר צודקים כניראה בתלונתם שהם יובאו הנה בשיטות המוכרות בבלארוס לחטיפת עבדים ושפחות מין (קצת הפחדה, קצת פיתויי שוא ואופס ! תפסתי אותך) הבינו לאחרונה את התופעה האשכנזית ואת ארעיותה במזרח התיכון. ניכר שהאשכנזים לא מתכוונים להתערבב פה עם האוכלוסיה המקומית שאמורה היתה לשמש כפועלים ועבדים, ולא למרוד לפתע ולדרוש מדינה וכל מיני שטויות כאלה. הגל הנוכחי של שאריות השטעטל, מנהל קרב פנימי עם הציונים שהגיעו לפני כמאה שנה, וכך נחשפות כל מיני פרקטיקות שהיו עד כה מוסוות במלל נשגב. דעתי כדעתם בעניין זה, שהאשכנזים ילכו מפה לבסוף, על כספם וטפם, להמשיך ולעסוק בניהול הפשע הבינלאומי כפי שהורגלו. מי שיוותר פה הם אנשי האזור, יהודים ומוסלמים ערבים שהמקום שייך להם. אבל זה ייקח קצת זמן.

 

 

 

 

 

 

מה דוחה יותר ?

 

המלך ערום

לאחרונה נוצר הרושם שיד נעלמה הולכת ומוחקת מעל פני האדמה את אריאל שרון וכל מי שאי פעם התקרב אליו יותר מידי. יועצים, חברים, שפוטים וממונים, כולם נשטפים תחת זרם ענק, מי למוות ומי לבית סוהר, מי להדחה ומי להשפלה ציבורית. יש להניח שחלק גדול "נבעטים" החוצה לאמריקה, לעבר חיי גלות נוחים המרופדים בדמי לא יחרץ. המלך מת, יחי האתרוג החדש.

 

את היריה העיתונאית הראשונה לתהליך הגיזום הזה, מצאתי בעיתון "הארץ" לפני כשנה, כאשר הצמח נכנס לקומה. העיתון, כאילו בצו לא מודע, פרסם מאמר על עולם הטבע, שבו מודגמת הפריחה והצמיחה המחודשת לאחר היעלמותו של טורף גדול ומכחיד. נידמה לי שהכותרת היתה "שוב הם יכולים לעסוק ביצירה" או משהו כזה. הדימוי היה הולם ביותר, עולם שלם שדועך תחת מגף דיכוי והכחדה, מתעורר שוב לחיים. ממש סרט הוליוודי.

אני לא יודעת מה מגעיל אותי יותר, השנים בהן נתנו לשרון להשתולל פה, תחת מטרית האתרוג המפורסמת, מימין ומשמאל, או פרץ הצדקנות הנוכחי המברך על לכתו של הרודן, מה זה רודן, היטלר ממש, שעלה פה בלי ששמנו לב או אולי הונחת מן המאדים ביחד עם אבקת קסם פלאית שהרדימה את כולם. אני מרשה לעצמי לפקפק בכנות המקוננות והמקוננים הללו, אשר כרגיל בישראל מטילים את האחריות לעבר ציבור אמורפי כלשהו, מבלי ליטול אחריות לחלקם.

האתרוג, כך מתברר,צמח לבד וגם גידל לעצמו את ריפוד הצמר גפן המפורסם. אף אחד לא היה כשזה התרחש, רק "הם" שלעולם איננו יודעים את זהותם.

בתור מי שנמחצה תחת הכרס המפלצתית של חונטת שרון, אני יכולה לאמר ששרון רק גילם בחייו את סך האינסטרומנטליזם הישראלי, כאשר כל אחד רואה ב"שני" כלי למימוש תוכניתו המדהימה, הרוויה אידיאליזם צרוף, שמקדש את המטרה. כמובן, הקורבן של האינסטרומנטליזם הקדוש, הוא תמיד מישהו אחר, שהקרבתו ראויה, לעולם אין זה המציע של ה"תרגיל המחוכם" או מקורביו שיסבלו את המחיר. שרון, כמו כל מפלצת ידע לנצל היטב את הפרצות הללו, כדי להגדיל את כוחו. כמובן, הוא גם חשף באותה הזדמנות את הריקנות המוחלטת של האידיאולוגיות, מכל המחנות. כולם היו למכירה, וכולם התגלו כאופורטוניסטים קטנים המסווים את זה במילים גבוהות. המכה האחרונה שהוא הנחית זה למתנחלים, וזה לא מבוטל לנוכח העובדה שהם רואים את עצמם לפחות כקדושים ממש. והנה, גם הם יצאו זונות נרצעות. כולם, לפי שרון, הם זונות, ולכל אחד יש מחיר, ולכל אחד יש חולשה, וכל אידיאולוגיה היא רק יריית פתיחה למו"מ על הצ'ופרים האישיים.

מנהיג טוב מוציא מכל אחד את המיטב והנעלה שבו, ומן הקולקטיב את המיטב שבהם החוצה את נהר החיים והמוות, איזה רעיון שמנחיל למעשיהם נצחיות מעבר לחישובי היום יום. מנהיג רע עושה בדיוק ההיפך, הוא הופך כל אדם וכל רעיון לזונה. למעשה המניע הפנימי שלו הוא להוכיח לכל אדם שבהינתן תנאים מסויימים הוא יבגוד בכל דבר, בכל אחד, וגם בעצמו.

אלא שגם במסכת הפשיסטית הזו, שליבה הוא "היעדר אחריות", יש שמות ופנים וזהות ודרגות למעוולים ועוזריהם. ואלה, כפי שמלמדת ההיסטוריה הם הראשונים לעבור צד, כאשר הזמנים משתנים, והם הראשונים למהר ולהטיל בוץ באחרים "שאתרגו" ועשו, הם הראשונים להפוך לעדי המלך נגד השאר. אני מסתכלת סביבי ומצטערת שגורלה של התקופה האפלה הזו, אחת השחורות של עמישראל לדורותיו, הולכת להיקבר ללא חקירה, ללא ועדת אמת, ללא בדק בית וללא כל לקח. מה שיקרה הוא, שבעקבות הגיליוטינות החלקיות האלה, תיסלל הדרך למפלצת יותר גרועה.

האם זה מתרחש רק בבריטניה

 

 

לפני שבוע פרסם הגארדיאן רשימה מאת ג'ורג' מונביו MONBIOT הטוען שחברת הנשק הבריטית BAE הפכה לסיכון לאומי, והקימה לעצמה "מדינה בתוך מדינה". הרשימה מספרת על פרשה מוזרה וחמורה שבה ריגלה חברת הענק אחר פעילות ארגון הפועל להגברת הפיקוח על סחר הנשק (CAAT). הריגול כלל השתלת אנשים, גניבת מידע, גניבת תכתובות שבין לקוח לבין עורך דינו, יירוט תקשורת אימייל ועוד. עוד מספרת הפרשה על שחיתות עמוקה במערכת אכיפת החוק, לטובת עסקת מטוסים עם סעודיה. כך, לראשונה, עיכבה הפרקליטות כתב אישום חמור בעבירות טוהר המידות, כאשר היא מודה שהעילה היא כלכלית, כלומר, היענות לממשלת סעודיה המתנה את הרכישה בהפסקת האישום.

בעל הטור, עיתונאי ותחקירן ידוע, מעלה שאלה, מה עומד בבסיס השליטה הטוטאלית של תאגיד זה בכל מוסדותיה של אנגליה וגם בראש הממשלה. לדעתו יש קשר גם לכפיפות של ממשל בלייר לממש בוש, המתחיל להידמות אף הוא להיענות לסחיטה.

מומלץ לקרוא את כל הכתבה, ולתהות בשקט (ששימון פרס לא ישמע) אם דבר כזה מתרחש רק בבריטניה, או שמא גם כאן, ואם כן מיהם התאגידים החולשים על המדינה, ומיהם המושכים בחוטים שלהם…

 

CAAT has good reason to be suspicious. In 2003, the Sunday Times revealed that BAE had carried out a “widespread spying operation” on its critics. “Bank accounts were accessed, computer files downloaded and private correspondence with members of parliament and ministers secretly copied and passed on.”(3) The paper says that the arms company made use of a network run by a former consultant for the Ministry of Defence called Evelyn Le Chene. “Le Chene recruited at least half a dozen agents to infiltrate CAAT’s headquarters at Finsbury Park, north London, and a number of regional offices.”(4) They provided BAE with advanced intelligence on CAAT’s campaign against the sale of its Hawk aircraft to the Suharto dictatorship in Indonesia. The arms company also obtained CAAT’s membership list, its bank account details, the identity of its donors, its letters to ministers, even the contents of private diaries belonging to its staff(5).

 

עוד מבעל הטור המפורסם, סדרת מאמרים על הדרדרות המחאה העולמית סביב "אסון התאומים". כזכור, בשנים האחרונות התגבשה מעין "תנועה עממית" התובעת לחשוף את האמת מאחורי הפיגוע הנורא הזה, וטוענת כי ממשל בוש אחראי לביצוע הפיגוע, על מנת להצדיק את היציאה למלחמת עירק. מונביו מבכה את גורלה של המחאה הזו, אשר הפכה לטעמו להזויה וקיצונית, ומשרתת בסופו של דבר את ממשל בוש. להדגים את טענתו, שתנועה זו הורסת את השמאל ומונעת דיון על הבעיות האמיתיות (תאגידים, קפיטליזם, איכות הסביבה, ניצול העולם השלישי), הוא מביא את התגובות לרשימה שלו באתר של הגרדיאן. המגיבים ייחסו לו מניעים פסולים, התקרנפות, וחשדות שהוא "סוכן בתשלום" של הממסד. בקיצור, התנועה השתגעה והפכה לציד מכשפות העוסק בפראנויה ובהשערות לא מבוססות (כגון, שהמגדלים הופלו באמצעות חומר נפץ וכולי) המתישות את המשתתפים ומורידות את רמת השיח הפוליטי סביב פגעיו של ממשל בוש.

לישראל לא הגיע כלל הבשורה על "תנועת האמת" (כך היא נקראת) כיון שרוב חבריה משוכנעים שהמוסד ביצע את הפיגוע, ביחד עם חבריו בבית הלבן. בינתיים, מעלים בלוגרים השערה שהממשל הצליח גם לפורר, לנטרל ולזרוע בילבול בתנועה זו, על ידי השתלת סוכנים, הפצת תיאוריות מוטעות, וכולי. מונביו רואה גם בזה סוג של עליבות, והתפרקות מכל כוח ועשייה לטובת חשיבה מאגית המייחסת לממשל בוש יכולות סופר אנושיות.

האמת, אני עם "תנועת האמת" הפרנואידית, שהממשל יזם את הפיגוע ושהמוסד, או יותר נכון כנופיות של שירותי הבטחון והמאפיה (מהלובי של יצרני הנשק וסוחריו), ביצעו את העבודה עבור ממשל בוש או חלקים ממנו כדי לאפשר את מלחמת עירק בדעת הקהל העולמית. נידמה לי שיש לי גם רעיונות קונקרטיים יותר לגבי אופן הביצוע וזהות כללית של הכנופיות, אך לא על זה באתי לכתוב. אכן, נוצר הרושם שהגורמים אתם מתעסקים הם אולי לא "כל יכולים" אבל די מתוחכמים וברוטאליים, וגם מיומנים היטב בניטרול מחאה ובעיקר בניטרול ארגוני שמאל למיניהם בטכניקה פשוטה של זריעת חשד וסכסוכים. מצד שני, אני מסכימה לחלוטין עם המסקנה המעשית של בעל הטור, ויש רבים נוספים כמותו, שהעיסוק בזה, באופן שבו זה נעשה, הוא יריה ברגל המשרתת את הממשל הרודני של בוש.

הצעת עבודה זמנית, תנאים מעולים

 

שתי משרות התפנו ואין להן מועמדים. מנכ"ל משרד הבטחון (אף אחד לא רוצה להיות מודח ביחד עם פרץ) ומפכ"ל המשטרה (אף אחד לא רוצה. נקודה). המשרות כוללות תנאים טובים, שכר גבוה למתאימים והדחה באמצעות ועדת חקירה.

 

מועמדים הזקוקים למשרה זמנית, מוזמנים להציע את עצמם. ובעצם מדוע שלא תישלח הזמנה דרך לשכת התעסוקה ותוכנית ויסקונסין ? מי שיסרב להתייצב, תישלל ממנו קצבת האבטלה/הבטחת הכנסה.

 

 

מה לזכור

הדת והתעללות פולחנית

 

 

 

נשף תחפושות

 

מידי פעם, ובמיוחד בתקופה האחרונה (לרגל הכינוס הבינלאומי בחסות האו"מ למעמד האשה), אני כותבת קצת על המושג שנקרא "התעללות פולחנית" (RITUAL ABUSE ), במטרה להעלות מודעות לבעיה חברתית זו. באופן כללי, בני אדם מתקשים לקבל את הנושא, בין היתר משום שהוא מעורר אימה וגועל, וגם נשמע לא יאומן. שנית, הנושא כולו מעורב ללא תקנה בהתייחסויות הדתיות לפעילות כיתתית פולחנית, כך שמי שרואה עצמו במחנה החילוני הנאור, מתייצב אוטומטית נגד העמדה הדתית (רדיפת המכשפות בסיילם), ופוסל את קיומה של תופעה כזו בכלל. אך ישנה דרך אחרת להתיחס לזה, חוץ מהעמדה הדתית המסורתית שמדברת על השטן ועל מכשפות, שאינה הכחשה גורפת המתעלמת מעדויות ברורות וממציאות קשה המתועדת על ידי שורדים ועל ידי זרועות החוק ברחבי העולם.

אפשר לראות בזה תופעה חברתית ששורשיה אכן עדיין טעונים מחקר רב, אך היא בגדר התופעות החברתיות הפסולות שגורמות נזקים לאנשים, לחלשים בעיקר, ואפשר לגייס למיגורה את הדיסציפלינות המודרניות, סוציולוגיה, פסיכולוגיה ומשפטים.

מי שחווה התעללות פולחנית, לעיתים סובל מחרדות בתקופה של חגים ומועדים אשר שימשו את שוביו. כך, מוכרת תופעה של התמוטטויות עצבים וחרדות בקרב נפגעים (אמנם זה בעיקר נפגעות, אך העברית מחייבת אחרת) במועדים מסויימים האופייניים לכתות מתעללות. לגבי יהודים, החגים, ומועדים "קבליסטים" (ראש חודש למשל) עלולים לשמש טריגר.

פורים מתקרב, ושבת זו היא "שבת זכור", בה קוראים את הפרשה המספרת על עמלק. אני מנסה לבדוק את דו הפנים של המועד הזה, וחג הפורים, בהקשר הזה. מתגבש לי מדרש אישי, ואמשיך לעבוד עליו לקראת פורים.

—-

באופן כללי אני חושבת על הדפוס האנושי להיתפס לחשיבה חד מימדית, של כך או כך, ולהחמיץ תוך כדי זה הרבה מן הגוונים של המציאות. החינוך לחשיבה מערבית לוגית כביכול, מחייב מעין בינאריות שאינה הולמת את המציאות כיון שהיא מטילה עליו קטיגוריות חשיבה, או מסננת חברתית, גסה מידי.

החשיבה הדתית הפונדמנטליסטית נבנית מן האימה האוחזת באדם בר דעת למראה דברים מסויימים. הדת מציעה מזור מיידי ופולחני לעיתים נגד דברים מפחידים. וכך, אנשים בורחים מקושי או פחד לתוך חשיבה מאגית גם כן, אשר לפיה, אם יגידו תפילה מסויימת, או ישימו מזוזה, או יקבעו פולחן מסויים, הם "יגרשו" את הרע מעצמם. אלא שזה פתרון דמיוני. יש משהו בכללי הדת המשמר התייחסות נכונה לעיתים לתופעות קשות. כך למשל, איסורים מסויימים יכולים להיתפס ברמה מאגית כ"מתכון לחיים נכונים" (אם תשמור שבת השבת תשמור עליך), אך בדיקה מעמיקה שלהם מלמדת שהם נובעים מרבדים עמוקים יותר של התמודדות עם תופעות. (שבת כהגנה נגד שעבוד ועבדות של שכירים ועבדים, למשל). לעיתים, נשמר רק הפולחן החיצוני שהוא למעשה ריק ואף מסוכן (כיון שהוא הופך בעצמו לעבודת אלילים), ומייצר התנגדות כמובן מצד מי שרואה עצמו נאור. על הציר הזה של פולחן מושכל מול פולחן מאגי, מתקיימים החיים הרוחניים הקולקטיביים.

כל מיני המלצות ודברים אחרים

מומלצים

 

 

גם אני מאד רוצה להכניס רשימת בלוגים ואתרים שאני נהנית לקרוא, אך לא מצליחה להעלות את הרשימה. מאחר שעניינים טכניים מאוסים עלי במיוחד, זה נידחה לבלי קץ. אני מקווה השבוע לשלוח את האימייל הגואל למנהלי האתר, לברר מדוע הרשימה לא עולה לדף עצמו.

 

בינתיים דיווח קצר איפה אני משוטטת חוץ מאשר בתוך הראש שלי. לאחרונה, "החברים של ג'ורג'", בלוג שבהתחלה הלהיב אותי, אך אחרי שבועיים קצת דעכה ההתלהבות. יוסי גורביץ כותב חד ומצויין, אך כמו בלוגים אחרים מאותו ז'אנר, בסופו של דבר הוא מתגבש סביב "יאללה להפציץ את דמשק" או איזו קריאת קרב אחרת המהווה טקס חניכה והתקבלות למניין באי הטוקבקים.

 

זה מזכיר לי שבסופו של דבר, הדבק המאחד הבסיסי ביותר בישראל הוא הצורך להוכיח, ואף להצליח בהוכחה, שאתה יודע את מי להפציץ ומתי. מאחר שאין לי ידע בתחום הזה, וגם לא יומרה לדעת מתי לצעוק "נסאראללה הזהר" או "צריך היה להפציץ את דמשק בשבוע ההוא, ואילו עכשיו מי שמציע את זה הוא נאצי", אני בדרך כלל מתעייפת מהר ופורשת לעניינים אחרים.

 

נכנסתי לביקור קצר גם אצל מרמיט (סוכן זוטר), בעקבות אליסטייר קראולי שהוא מבין תלמידיו או חוקריו. באותה הזדמנות קראתי עוד פוסטים ונהניתי מהכתיבה החופשית, הקולחת, הכנה, ששזורים בה הרבה אזכורים וידע. מרמיט ניראה לי מברי המזל הישראלים שהמציאות הרעה לא נגעה בהם, כך שיש להם אפשרות לכתוב לעומק על קראולי (עם ניואנסים רבים) ועל אופני הרים (!!). זוהי "ישראל השניה" מבחינתי, זו שהיא היום הנהר המרכזי בו זורמים החיים הקולקטיביים במעמד הבינוני ומעלה. מאחר שאני מתחת לעשירון התחתון, וגם מסובכת פוליטית (כך שאני במעמד של פחות מערבי החשוד בחברות בארגון טרור), וגם סוחבת אקס מאפיונר וסוחר אדם (מה שמוסיף לי נופך חוקתי של מולדובית חטופה שהדרכון שלה בידי הסוחר) אני מתבוננת במרמיט כאילו צפיתי בסרט. אף שהיינו יכולים להשכיל זה מזו, הרי מבחינתו אני בגדר "חלכאים" ומחוץ למעגל העניין של קראולי ויתר האריסטוקרטים.

 

שמה!, מידי פעם אני קופצת לראות מי נחשב מספיק "אין" כדי להיכלל בבחירה המערכתית של קובעי הטעם באינטרנט הישראלי. יש לציין שמידי פעם באמת נחשפים לי אתרים חדשים או בלוגים לא מוכרים ואיכותיים, כך שהסינון אינו בנאלי וצפוי, גם ל"משוטטת כרונית" כמוני.

 

ולווט, קריאת חובה מידי כמה ימים, להתעדכן על חיי קהילת התקשורת, ולווט היא סיפור הצלחה של הבלוגוספירה, ואני מתרשמת תמיד מן השליטה שלה במדיום, ושילובו בתקשורת המיינסטרים, תענוג מקצועי.

 

וובסטר החדש של חנן כהן, בלוג מעולה, שאני פוקדת מידי כמה ימים ותמיד, אבל תמיד, מוצאת שם משהו בעל ערך, מידע, הפניה, הסבר או דיון מרתק. מומלץ ביותר.

ניסיון שלי להיכנס לעיתונות המודפסת לא כל כך הצליח. בדקתי אפשרות עם סמי דואניס לתרום לטיימאאוט גם ביקורות ספרים ועוד טידביטס, לבסוף, זה התמסמס לרשימה אחת ששלחתי לו, טרם קיבלתי את התשורה הסמלית שהם קוראים לה בטעות שכר סופרים, ובינתיים סמי נסע לעבר השקיעה ובעקבות האהבה, ואני בספק אם הרשימה שטרחתי עליה תפורסם. קול ענות גבורה שהסתיים בחלושה …

 

שוחחתי על זה עם מכר ובלוגר עמית, כלומר, על מצב אפשרויות הפרנסה מכתיבה. הסקירה שלי על התקשורת התמצתה בפסקה קצרה. "מעריב בדרך לסגור, ידיעות והמאפיה שלו מחפים על האקס המאפיונר שלי, השטח סגור, הארץ מחפה על האקס המאפיונר שלי שקודם ניהל שם. בזה נגמרה התקשורת לא ?".

נשארו טייםאאוט שכבר אסף את כל הפליטים הזקנים (אוחובסקי, מרמרי ושות), כמה עוד אפשר להעמיס על מדריך טלויזיה שבועי ? מסע אחר…נו, בשביל זה צריך לדעת לאכול שאטובריאן עם מצמוצים אליטיסטיים וגם להכיר כמה אנשים מתאימים, גלובס – מדור תרבות עמוס בפניות של כוווללם, ופישמן הוא שותף של מוזס, העורך החדש הוא פליט ידיעות, נו כל השאר עם האקס המאפיונר וכולי.

 

אני מחליטה לנסות באנגלית. בקרוב הדיווח על מה שעלה בחכתי. לדעתי, ממילא השוק גדול יותר, היכולת לדווח על ישראל מנקודת המבט שלי עשויה להתברר כיתרון מסחרי בעצם, וכדאי להשלים עם המציאות. ממילא עברית זה לא מציאה גדולה. בקרוב, זכרונותיה של שפחת מין ממלכתית (לבנסבורן בציון), בגירסא הלועזית.

 

קצת ריטואל אביוז

 

בעקבות הקפיצה הזריזה למרמיט המתבוסס אצל קראולי ומסדר שחר הזהב שלו, נזכרתי בתקופה הזויה שבה שוכנעתי (בין היתר קיבלתי אישור לכך על ידי "מקובל" חסידי חרדי מהסוג ההוא) שאני גילגול של אשה אנגליה שהיתה חברה במסדר שחר הזהב. בתור חוקרת נמרצת, הסתערתי על כל החומר שמצוי בהישג יד על אותה אשה, ששמה אנה בונוס קינגספורד, והיא חיה במחצית המאה התשע עשרה באנגליה כמובן, והסתופפה תקופה מסויימת תחת כישופיו של הקראולי. אכן, אנה היתה בת למשפחה טובה, אם כי לא מהאצולה הגבוהה ממש, פמיניסטית קיצונית, פרצה את תקרת הזכוכית בלימודי רפואה וסיימה, התגייסה לתנועה קיצונית של אנטי ויויסקשן (נגד ניסויים בבעלי חיים), ענייני נשים, ולבסוף נפלה לידי המיסטיקה שבאותה תקופה ממש כבשה את לונדון כולה. לפי הכתוב היא התחילה עם תיאוסופיה, כהנה תקופה קצרה כראש הסניף של לונדון, גורשה על ידי בלבצקי, הצטרפה למייסדי שחר הזהב, ולבסוף סיימה כ"מדיום נרצע" של אחד אדוארד מייטלנד, גם הוא מעין מיסטיקון חובב, וגם בעל קשרים אפלים למודיעין האימפריאלי. לבסוף נפטרה בגיל צעיר יחסית, ארבעים ומשהו, ממחלת ריאות ממושכת. נידמה לי שבעין מפוקחת, ומודרנית, אפשר לקבוע שהיתה קורבן להתעללות פולחנית כיתתית. בעידן הניו אייג' החוזר שאנחנו עוברים עכשיו, היתה לה קצת עדנה וספריה הודפסו מחדש והופצו. דוקא בכנסיה הקתולית היא קיבלה מקום כלשהו בעקבות מחקר קטן שלה על קדושות כלשהן. גם בקרב קהילת הצמחונים נזכר שמה תמיד, בעקבות כמה מאמרים בסיסיים שכתבה בתחום זה. אך לאחרונה הופצו גם ספרי האזוטריה שלה, בליל תמוה והזוי של נבואות קטנות, תגליות רוחניות לכאורה, ובעיקר פיתוח של רוחניות נשית ואפילו משיחיות נשית. ספרו של מייטלנד עליה, ועל הקשר החולני ביניהם (נראה כמו קשר שבין מאלף בקרקס ובין בעל מום המוצג על ידו לציבור), נמצא בספריה הלאומית בירושלים והוא דוקא מעניין גם מבחינה היסטורית. בין החזיונות שלה שהוא מתאר, היה תיאור של השואה, כך שיתכן שהיא באמת ראתה פה ושם דברים מעניינים על העתיד, אך אין לזה שום הסבר או הקשר תרבותי שיכול להפוך את זה לבעל ערך.היום ניראה לי שכל הקביעות האלה ,אתה גילגול של….הן חלק ממסע מניפולציה מכוון או לא מצד אותם אנשים שנועד ליצור תלות, סקרנות, אשמה, ובילבול. ומכל מקום גם אם יש או אין בזה משהו, בעיקר זהו בזבוז זמן.