Monthly Archives: נובמבר 2004

פיצויים על מה שעוד יהיה

מידי פעם מגיעים אלי אנשים המבקשים עצה הקשורה לעיסוק המקצועי הקודם שלי. במשך כמה שנים עסקתי בייצוג וייעוץ משפטי בעניינים המעלים שאלות מתחום בריאות הנפש. בין היתר עסקתי גם בתביעות נכות מול אגף השיקום של משרד הביטחון, בקשר לאנשים שנפגעו במהלך שירות צבאי. הפונה האחרון שהגיע אלי הציג בפני דילמה קשה, וביקש בעצם עצה שאינה רק "משפטית". מדובר בבחור בתחילת שנות השלושים שלו, שבעבר התגורר בחו"ל מספר שנים. במהלך השהות, ובדרך עקלקלה, שולב באיזו פעילות בעלת נופך בטחוני שושואיסטי. כל זה נעשה בהיותו אזרח, ובצורה ישראלית טיפוסית של "סמוך על סמוך". במהלך האירוע נפגע קשה וסחב איתו נזקים טראומתיים מציקים. לאחר שחזר לארץ, החל לברר את זכויותיו, ונתקל בחומת הכחשה ואיום, ככל הניראה על רקע הסודיות וגם משום ששילובו בעניין לא נעשה כשורה, ומישהו ביקש להותיר את העניין ללא חקירה ודרישה. הבחור עזב את הנושא וחזר לחייו, ואולם לאחר חלוף מספר שנים נוספות חש שאינו מתמודד עם הטראומה, וביקש לבדוק שוב את זכויותיו. הוא קיווה שחלוף הזמן יוריד גם את רמת ההתנגדות והחרדה של המערכת, ואולי – קיווה בסתר – משהו גם השתפר בתקינות השלטון בישראל. בשיחה שקיים עם מי שקיים קיבל את המסר הבא. המדינה אכן תפצה אותו על הנזק, אך לשם כך יהיה עליו לאשפז עצמו לכמה זמן, וליטול מנת תרופות משמעותית במשך לפחות שנה, רק כך יצליח להוכיח את נזקיו.

התמדת הזכרון
הבחור ביקש לשאול אותי מה דעתי על ה"נוסחא" שהוצעה לו, שכן להערכתו אשפוז ותרופות שאינו זקוק להם, עלולים להרע את מצבו ולהפר את שיווי המשקל העדין אליו הגיע בחייו. טרם השבתי לו את מסקנתי, אך בינתיים עלה הרהור מקברי במוחי. פיצויים, על פי הגדרתם המשפטית, באים לשפות אדם על נזק שנגרם לו. ואולם, לממשלת ישראל המצאה חדשה בעניין זה – פיצויים הם מקדמה על חשבון הנזק שהמדינה עומדת לגרום לך, כיון שעמדת על זכותך לפיצוי על נזק שכבר נעשה. לחלופין, מציעה ממשלת ישראל הבחנה רפואית חדשה – אם אדם מהין לעמוד על זכותו לפי חוק כנגד מנגנוני החושך הישראלים, חזקה שהוא זקוק לאשפוז תרופתי ממושך. וכפי שאמר לי פעם פסיכיאטר יוצא ברית המועצות בשיא התמימות: אדם שהיה דיסידנט בברית המועצות, חזקה שלוקה בנפשו.
 
יתכן שזה יצחיק רק משפטנים או דוברי יידיש.
 

צבע הצ'יפס

מזה כשנתיים אני מתמודדת עם תעלומה מציקה. כל יום אני מכינה צ'יפס לבני, שאינו מסכים לסיים יום בלי מאכל עממי זה, ולא מבינה מדוע צבעו חיוור ודהוי לעומת הצ'יפסים המוגשים במסעדות שזו התמחותן. ניסיתי את כל סוגי התפודים, השמנים והסירים ונותרתי עם אותו צבע צהבהב שאינו מתקרב לפז הכתום-אדמדם של "צ'יפס כמו שצריך". גם בני כבר הבחין בהבדל והעיר על כך כמה פעמים באוצר המילים של בן ארבע. בשבוע האחרון אירע לי נס קטן, בבחינת "התגלות" של ממש, שכדרכן של אלה, התרחשה לגמרי במקרה. זה היה היום הראשון של בני בגן, סוף סוף כאשר חגג יום הולדת ארבע נכנעתי לתביעת המציאות ושלחתי אותו מן הבית לעולם האכזר. בתור פיצוי, עמדתי והכנתי לו ארוחת גורמה משובחת. עוף אקזוטי,

ברוטב תפוזים ומעדן מנגולד מוקרם בגבינת צ'דר. את העוף הוא אכל בתיאבון, אבל את מעדן המנגולד פסל כ"פיצה ירוקה ממש לא טעימה", ודרש את מנת הצ'יפס. באי רצון חזרתי למטבח וחתכתי את התפוד המסורתי. מתוך עצלות, השלכתי את המקלונים לשמן המשומש מטיגון העוף שקימחתי קלילות. הרגשתי קצת אשמה שאינני מדיחה את הסיר ומשתמשת בשמן זך ונקי, ולהפתעתי מעז יצא מתוק, לאחר דקות טיגון הבחנתי בזהוב הכתום הזה, המוכר לי מן המסעדות. בני היה מאושר לקבל סוף סוף את הדבר האמיתי ומרוב התלהבות צרב את לשונו בצ'יפס הרותח, ואני, גם אני הייתי מאושרת. התשובה היא אם כן, שצבע הצ'יפס משביח אם השמן שימש קודם לטיגון בשר כלשהו בקמח מתובל. אז הנה, לאמהות המסורות, פשוט אל תשפכו את השמן. למען ההגינות אני חייבת להוסיף שלאחר כמה ניסיונות כאלה, שככה התלהבותו של הפעוט, והוא ציין בפשטות ש"הצ'יפס מלוכלך". אופציית גיוון לימים קשים היא שימוש בבטטה במקום תפוח אדמה, אבל הילד במהרה לומד לאמר :"רוצה את הצ'יפס הצהוב" כיון שבטטה זה בריא מידי.

פטנט שתייה לילדים ביפו : כאשר גרנו בחו"ל למדנו להתפנק עם קרטונים קטנים של שתיה טבעית. כל הילדים הקטנים מצויידים בקרטון שתיה אישי קטן, שאליו צמוד קש, והמוצר נמכר במגוון רב של טעמים, בדרך כלל כתריסר באריזה. כך נהנה הילד ממיץ טבעי באריזה אישית נוחה שלא נשפכת וקלה לנשיאה לגינה או לגן. בארץ חיפשתי מוצר מקביל ומצאתי לבסוף, במכולות של יפו, מיץ מצרי הנמכר באריזה קטנה של 200 מ"ל עם הקש הצמוד. הקרטון מכיל 27 יחידות ועולה בין 24 ל 30 ₪, תלוי במכולת. בכל מקרה מחיר סביר מאד, והאיכות גם היא סבירה אם כי לא מדובר במאה אחוז מיץ. מופיע בטעמים מנגו, גואבה ותפוחים, ללא חומרים מלאכותיים. לדעתי, כדאי לרכוש כמה קרטונים ביפו, גם אם מתגוררים בתל אביב.