אלוהי האינטרנט הוא סלחן

קללת בבל

 

זהו, סאדם ניתלה, והתסריט האוילי שנהגה בקרביה של האימפריה, הגיע למערכה הסופית שאליה כיוון מלכתחילה. טעם רע התגלה בתסריט הזה מלכתחילה, בעיקר הניסיון העילג להסוות מלחמה כלכלית עבור מעטים, בק"ן תירוצים לאומים, בטחוניים ולאחרונה אף דתיים.שמה של ישראל ייקשר תמיד לקנוניה הזו שגרמה למותם של מיליוני חפים מפשע ביניהם ילדים ושילשלה מיליארדים רבים לכיסים מעטים מאד.

 

התסריט האמיתי מתחיל כמובן ביצירתו של העריץ על ידי האמריקאים, עובר בשימוש שנעשה בו לצורך קידום אינטרסים אזוריים ובעיקר כלכליים (נשק ועוד נשק), ליבוי סכסוכים אזוריים שונים, פלישה ראשונה, ולאחר עשור פלישה שניה וכיבוש, ועתה – התלייה הפתטית, בעיד אל אדחה. בדרך נאלצנו לעבור את שלב הפורנו החיוני, ולבדוק שוב אם נצרבה לנו התודעה מספיק. כן, היא נצרבה מספיק, עכשיו אנחנו לא נשכח את הבחילה מן הימין האמריקאי וה"אידיאולוגים להשכיר" מקרב עמנו, החל מן הניאו שמרנים ועד הגנרלים הציונים.

 

ההליך המשפטי שהוביל להרשעה ולגזר הדין היה דומה לפארסה כולה, בכך שהוא לא הצליח להמריא ולשכנע באותנטיות שלו. פרקליטים שנרצחים, דוקא אלה מן ההגנה, אמורים לפסול את ההליך כולו, לטעמי. במקום משפט צדק, זה היה אונס של מושג הצדק, שנזקו רב מתועלתו. הרי מדובר במלחמה, ואפשר היה להרוג אותו במשפט שדה צבאי או כביכול במהלך ניסיון בריחה. במלחמה כמו במלחמה, ומדוע להזנות את הערכים המקודשים כדי להשיג מטרה כזו? אין טעם לשאול, כיון שמלחמה זו, מיום שנולדה, ועד סופה (שאינו בדרך אפילו), עסקה בעיקר בהזניה, ובהונאת הציבור שבשמו כביכול יצאו להלחם. סדאם הסכים או נאלץ לשמש פלקאט של "איום" המאפשר לעריצים שלנו להשתלט על המדינות  שלנו ולרסק את ההליכים הדמוקרטים כולל שלטון החוק. התלייה שלו מבטאה  אם כן חורבן והפסד בלתי הפיך, למדינות ש"ניצחו" כביכול במלחמה זו. הניסיון הנואל להשות אותו להיטלר, מעורר גיחוך בלבד, מעטים השמחים היום בעולם, למעט הממשלים שנתנו יד למלחמה זו למען עצמם בלבד, ומבלי לתת אפילו את הדעת על האינטרסים של בני עמם ונתיניהם. כמו במקרה של אייכמן, התליה של הצורר, רק העבירה את הפרקטיקות שלו, את "רוחו" וקללתו למחנה של התליינים, ואלה מסוג המשפטים שנזקם רב מתועלתם. נקמה אינה טעם מספיק לגזר דין מוות. ושוב, כמו במקרה אייכמן, זה שנבחר לשמש כסמל האויב, הוא דוקא זה שאיתו עשו הכי הרבה עסקאות אפלות שמפלילות את התליין, ומכאן שמותו מתבקש מסיבות אחרות לחלוטין.

 

בינתיים ניצל בוש מגורל דומה רק באורח נס, בארצו שלו. אינני נביאה כלל, אך אין להוציא מן האפשרי התנקשות בחייו, על ידי חוגים ימניים אמריקאים שקצו בתעתועים שלו. בינתיים, מתארכת שורת המתים והלוקים בשבצים שונים ברחבי העולם, ניראה שהשטן בעצמו ירד לג'ורג'יה כדי להחזיק את ידו שליחו הנאמן עד שניפטר מעונשו בבחירות הכלליות לנשיאות בארצות הברית.

 

אינטרנט

אתמול התעוררתי באמצע הלילה, מטעמי PMS – כלומר אותה תסמונת טרום ווסתית שלאחרונה הכירו בה גם מחוקקים, כמצב שעשוי לפטור מאחריות ל…רצח ! טוב, לא רצחתי אף אחד, אבל כתבתי פוסט מיותר. אז מחקתי אותו. איזה כיף האינטרנט הזה. הרבה יותר סלחן מרובנו.

 

היום שמתי לב למה הכל דפוק. בשכונה שלי יש הרבה אנשים שזקוקים וראויים לעזרה מן הקהילה, ביניהם משפחות חד הוריות עם סיפורים לא פשוטים.  יש לנו בשכונה ניצנים של "קהילתיות" במובן הטוב של המילה, כלומר שמץ התגייסות לא ממוסדת לטובת אנשים, בדברים קטנים ויותר גדולים. עכשיו שמתי לב שהמשפחה שמקבלת הכי הרבה תמיכה קהילתית היא משפחה של פושע. משום מה, הסיפור נגע לליבם של אלה שגורלם שפר עליהם, והם שופכים את נדיבות ליבם דוקא על אלה. לעומת זה, אנשים במצב דומה וגרוע מזה, מבחינה כלכלית וחברתית, שאין להם קופת שרצים, הם לא מספיק אקזוטיים או סקסיים כניראה כדי לפרוט על נימי החמלה של הקהילה. דבר מוזר, ויתכן שיש בו כדי להסביר תופעות רחבות יותר המפריעות לנו לחיות פה כמו שצריך. מילא שהממסד מעדיף פושעים (תסמונת טננבאום, למשל), אבל מדוע הקהילה מתנהגת כך ? שמתי לב שסוד העניין הוא בניכור שמונע העברת מידע מאדם לשני, וכך נפתח פתח דוקא לשרלטנים, חלקי השפתיים, חסרי הבושה, והערמומיים להיכנס לפתח הצר של חמלה חברתית שעוד נותר בציבור. כתוצאה מכך, טוענים רבים שמדיניות רווחה מעודדת רמאיות וטפילות, ומביאים אחרי כן בתור דוגמא את הפושעים שמתחזים לעניים, את הרמאים שמתחזים לניצולי שואה (סיפור אמיתי שעורר הדים באמריקה), וכולי. הפתרון שהם מציעים הוא לסגור לגמרי את הברזים ואת הלב. אך האמנם זו הדרך ?

 

תהיתי אם אני שוב תמימה והסיבה לגל הנדיבות הקהילתית הוא בעצם סחר סמוי בסמים בין אותה משפחה ובין "האליתות". אולי לא, אבל אם כך, הרי אין הסבר מניח את הדעת לתופעה הזו.

 

—-

משפחת ראדה והטענות על כת השטן בקרב בני נוער. אינני יודעת איך לפנות למשפחת הנרצחת, אך הייתי רוצה לאמר לה שלא תרפה ממה שהבטן אומרת לה. ישנם מומחים לכתות ולפשע פולחני (לאו דוקא "כת השטן" במובן הצר של המילה, יש הרבה דינאמיקות דומות, במסגרות אחרות ולעיתים אף נורמטיביות). העובדה שמצאו חומר פדופילי על מחשבו של החשוד יכולה אמנם להצביע על מניע, אך היא יכולה להיות "מושתלת", אין קל יותר מאשר "למצוא" אתרי פדופיליה במחשב של מישהו. מבחינת הטכניקה של סחיטת הודאה כוזבת, ידוע כבר שהאשמה בעבירת מין, ובעיקר פדופיליה או גילוי עריות, היא אחד מאמצעי הלחץ היעילים ביותר לנטוע אשמה מדומה ולייצר הודאה בכל פשע אפשרי. זה אפילו נזכר בספרות המקצועית הדנה בשיטות לסחיטת הודאות שוא. צריך לשמור על ראש פתוח עם זאת, ולקחת בחשבון שיתכן שהחשוד באמת ביצע, אך גם אז, יש מקום לבחון טענות של רצח פולחני, לאור העובדה שאין מניע מתקבל על הדעת.

 

 

המדמנה

אפרסק וגם תפוח

 

אברום בורג. אין צורך להוסיף מילה. זה האיש שהיה יקיר ארגוני השמאל למן הקרן החדשה וספיחיה ועד ליפי נפש אחרים, תורה ועבודה, עוז לתמורה, שלום ויהדות, זכויות האזרח, ומה לא.

כאשר הם נחשפים, זה כבר לא משנה להם, כיון שהם בדרך לאמריקה עם המיליונים שלכם, והתחושה שעברתם מעשה סדום על ידי "האנס האדיב". מתיק אפרסק ועד לארגז תפוחים רקובים (אפל),  והשמאלנים שעוד נותרו בהגה הארגונים ממלאים פיהם קומפוט, אחרי הכל, יש להם משכנתא לפרוע ותשלומים בויזה קרדיט מהטיול האחרון למלדיביים לכינוס בעניין העוני וסחר בבני אדם.

שום הוגה קונספירציות מיוזע והזוי, אפילו לא אני, יכול היה להמציא את רשת העכביש הזו – דודי אפל, מוסוליני והמאפיה, אברום בורג, ומליונים רבים. בסוף עוד יתברר שזה באמת  מחתרת של הבונים החופשיים עם כת השטן והרפורמים, כמו שגילה את אזני פעם אדם שטענו עליו שהוא פרנואיד סכיזופרן.

מילא ששרון עסק בזה, הוא לא אמר אף פעם שהוא טוב לב ושופע ערכים, אבל עכשיו מתברר שכולם, מימין ומשמאל, ביד של דודי אפל. זה גם יכול להסביר את ריבוי החברים של עמרי שרון בשמאל כולל בחד"ש (לאחרונה, מפי דוב חנין ב"הארץ").  

 

הפסטיבל ייפתח בפאנל רב משתתפים בשם "אלוהים על הקו". הפאנל , בהנחיית ח"כ אברהם בורג (!), יעסוק בקווים האדומים של הסאטירה בבואה לעסוק באלוהים ובדת. שר התשתיות יוסף פריצקי יישב בפאנל לצד הקומיקסאים שי צ'רקה ואורי פינק ולצד הקריקטוריסטים שלמה כהן ויוני גרנשטיין   (במימון הקרן החדשה לישראל וארגון הקריקטוריסטים ! נשבעת לכם).

 

 

מבצע עירק מתקרב לסיומו, סכנות ותקוות

 

העיתונות מדווחת על תלייתו הצפויה בקרוב של סדאם חוסיין, לאחר משפט-ראווה עגום למדי שנערך לו בעירק, תחת שרביט ההפקה של ממשל בוש. מעטים הם היודעים כי התוכניות להגיע לרגע זה שורטטו ויצאו לדרך כבר לפני למעלה מרבע מאה. ביני לביני אני מכנה את המלחמה השקטה והארוכה הזו, "מבצע עירק", אבל בהחלט יש מקום לפתוח כאן תחרות -זוטא על השם שינתן למבצע.

 

אפשר לייחס את התוכניות כבר לתקופה שלפני בחירתו של רייגן, ואפשר במועד אחר, העניין פתוח למחקר ולהצעות של הסטוריונים ויודעי דבר. משאבים רבים במדינה גויסו בשקט למבצע הזה, ועל מנת שההשתלשלויות יתרחשו באופן טבעי לכאורה, נעשו רוב הפעילויות של המבצע בחשאי, ותחת סעיפי תקציב אחרים, כיסוי של מיזמים תמימים לכאורה והרבה בחישות פוליטיות בארץ ובחו"ל. הרבה כסף התגלגל במיזם הזה.  

 

באמריקה, וברחבי העולם כולו, מתקיים איזה שהוא תת דיון ציבורי, בשאלה המוכרת לעייפה, מי כשכש במי במלחמה הזו, האם הזנב (ישראל) כשכש בכלב (אמריקה) או ההיפך. אך אין ספק כי מדובר במהלך מתואם ומשולב, לפחות בין חלק מסויים בממשל האמריקאי ובין חלקים בממסד הישראלי. כיום אני סבורה שהיוזמה, בכל זאת, בושלה בארצות הברית, והיהודים (כולל ישראל) אך מילאו את תפקידם הנצחי והמסורתי של חומת הבידוד שבין ההמונים לבין הצמרת, על מנת שבסוף אפשר יהיה להפנות את זעם הקהל לעבר היהודים, ולגונן בכך במעט על האוליגרכיה. גם אם ישראל סברה שהיא המכשכשת את הכלב, אין זה שונה למעשה מסוג הפנטזיות שהיהודים לקו בהן לאורך מאות שנים, כאשר נקלעו לאותו תפקיד.

 

דוקא אהוד אולמרט, שאף אחד לא ציפה ממנו לשאר רוח מיוחד, חרג במובן זה מקודמיו היהירים, והודה בפה מלא, לשם שינוי, שהוא מקבל תכתיבים מוושינגטון, ולכן אינו "רשאי" לפרוץ ביוזמות שלום, ומכאן גם שבודאי אינו רשאי להתנגד ליוזמות מלחמה המגיעות משם. שאפו לאולמרט על גילוי הדעת והכנות, אשר כמובן זיכו אותו במטח ביצים מהעיתונות, כמקובל בתרגיל "הריגת המבשר" המהווה אבן מסד בתקשורת הישראלית.

הרי אולמרט לא המציא את כללי המשחק, אבל הוא אחד הראשונים  שעומד ומיבב בפומבי את האמת, במקום לשווק את האבו עאלי הרגיל של ראשי ממשלת ישראל, כאילו הם הם המנצחים במלאכה. אך אולמרט לא סיים את ההסבר, כמו למשל לפרט מדוע ואיך מתרחש אותו ציווי מוושינגטון, ומה למעשה קושר את ידיו.

לכל קומבינה יש סוף

סיום המבצע כמצופה, בריסוק עירק, ותלייתו הפומבית והסמלית של המנהיג, מביאה עמה תקווה וסכנות. התקווה היא שהציבור החכים מן המהלך הזה, וישכיל לדרוש יתר שקיפות בעתיד. הסכנות, שבתקופת הסיום, כאשר גורסים את הניירות, ומחסלים את המיזמים, ייפגעו הרבה אנשים. כמו כן, מעניין  איך ייראה תהליך הפקת הלקחים, אם בכלל, בישראל מן המבצע, התועלות מול המחירים העצומים שהוא גבה. יש בכך כדי לחרוץ את הכיוון שבו תתפתח ישראל בעתיד, גם בהקשר הרחב של יהדות העולם, והפוליטיקה הבינלאומית.

סבר פלוצקר על ז'יז'ק

 

the parallax view

 

לסבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הנודע, יש בלוג מקצועי מעניין מאד, שמידי פעם מקושר לחדשות וויינט. פלוצקר מוכר בקרב חוגי השמאל כאחד מן הראשונים ש"התקרנפו" והצטרפו לצונאמי הניאו ליבראלי, אף שמוצאו ב"על המשמר" ובחוגים סוציאליסטים. עד כדי כך, שלימים נטבע המונח הבלוגוספרי "פלוצקריזם" – נידמה לי על ידי חיים ברעם ב"הגדה השמאלית" – ללמדך על התופעה והיקפיה המדאיגים. לאחרונה, מיתן פלוצקר את התלהבותו הקפיטליסטית, כמו גם כתבים אחרים למשל מעתון "הארץ", והוא מידי פעם משמיע קולות המזכירים לנו את מה שהוא היה יכול להיות, ביקום מקביל, למשל, שבו היתה תעסוקה והכנסה גם לאנשים שאינם מחרים מחזיקים ב"תורה" היוצאת מוושינגטון.

 

מכל מקום, היום פלוצקר מתעסק בנושא אחר, לא כלכלי דוקא, ומביע דאגה מספרו האחרון של הוגה הדעות המפורסם והמוערך סלבוי ז'יז'ק. פלוצקר אמנם מבין שאי אפשר להמשיך ולקרוא לכל אנשי הרוח בעולם המערבי "אנטישמים" (סראמגו, בתור דוגמא שעולה במוחי, וכמובן חומסקי הסמל ל"בעל שינאה עצמית" ותומך במכחישי שואה, אליבא דמתנגדיו הציונים), ומכל מקום, גם אם אפשר לעשות זאת, זה כבר לא ממש יעזור. הפער בין מדיניות בת היענה הישראלית ובין המציאות  מתחיל להיות בעייתי, אפילו מבחינה מעשית, וזה הרי תמצית הפילוסופיה הציונית, מעשיות.

ולכן, הוא מסביר בקצרה שז'יז'ק  – שאינו נחשב אגב לקיצוני ביחסו לישראל אפילו בקרב מבקרי ישראל (בין היתר משום שהסכים להשתתף בפסטיבל הסרטים בירושלים, חרף תביעות ארגוני השלום להחרים את האירוע וכולי), וגם נחשב לאוהד העניין היהודי ואחד המבקרים החריפים של האנטישמיות בעשורים האחרונים – אף הוא "גלש ואבד לנו", כלומר, לוקה במעין תסמונת פלוצקריזם מהופכת. הלך זה, והצטרף לגל העכור של האנטישמים, אוי ווי. ועל מה יצא קצפו ? על כך שזי'ז'ק מעז להתעכב על החור האפל בהיסטוריה של הישוב הציוני, והוא הקשרים החולניים בין ההנהגה הציונית ובין אייכמן. מכאן, גוזר ז'יז'ק, כמו כל בר דעת, שיש גם שורשים רעיוניים, או אינטרסים משותפים, לציונות במתוכנתה אז (!) ובין הנאציזם (בשלב שבו עמד אז, ובאמצעות אייכמן). אין זו האשמה שמעבר למה שנאמר לעיל, אך עצם ה"עמימות" שהוטלה על מה שכן קרה, מפלילה את כל היתר. כידוע לכל משפטן מתחיל, המרחיק את עדותו, בדרך כלל אשם. אשם במשהו.

פלוצקר אינו טורח משום מה להסביר את פירוש המונח "פרלקס" המשמש את כותרת הספר – אז אני אעשה את המלאכה הלא מסובכת ואביא את ויקיפדיה למען המאותגרים.

 

[edit] Parallax as a metaphor In a philosophic/geometric sense: An apparent change in the direction of an object, caused by a change in observational position that provides a new line of sight. The apparent displacement, or difference of position, of an object, as seen from two different stations, or points of view. In contemporary writing a parallax can also be the same story, or a similar story from approximately the same time line, from one book told from a different perspective in another book. The word and concept of "parallax" feature prominently in James Joyce's 1922 novel, Ulysses. Orson Scott Card also used this term when referring to Ender's Shadow as compared to Ender's Game. The metaphor is also invoked in the magnum opus of Slovenian philosopher Slavoj Zizek in his work The Parallax View.

 

 אייכמן הפך לקוץ שילך ויגדל, חרף התקווה בישראל שאפרו השרוף ייקח איתו גם את הסודות הרעים. משפטו התמוה של אייכמן הוליד את ספרה של ארנדט שאף היא מהווה מודל ומורה למיליוני בני אדם, מן הצמרת והמובילים בקביעת הרעיונות שיזינו את האנושות בעתיד. רודולף ורבה, האיש שחלק עד יום מותו (בשנה שעברה) על הפעילות הציונית בהונגריה ערב השמדת יהודי בודפשט, הוגלה והושתק במיטב המסורת הציונית. זה לא עזר כל כך, כיון שכתביו הפכו פופולאריים בעולם כולו, ועדותו גרמה לישראל להראות כמדינה מרושעת וזדונית המתנכלת לניצולי שואה רק משום המידע שהם מפיצים על כשלי ההנהגה הציונית. קסטנר נירצח כידוע על ידי "תפוחים רקובים" שהועסקו בעבר על ידי המדינה, והאיש שתפס לכאורה את אייכמן עדיין בסביבה, אפילו במקום טוב מאד, ממשיך לפזר עננים של סודות רעים מכל מיני סוגים ומינים.

 

ככל שמתרחקים מן האירועים, הולכת הפרשה וגדלה ותופסת ממדים מיתולוגיים אשר לימים יקבעו אולי את טיבה של האפיזודה הציונית בצורה שלילית מאד. רוב העם, אני יוצאת מהנחה זו, אינו שותף לטעויות ולסודות שנעשו אז, אך הוא מוחזק כבן ערובה בידי ההנהגה, וגלגלי ההסטוריה. אם יש אמת אחרת, תתכבד ותופיע עכשיו.

 

 

 

————————————————————————————————————————————–

THE MARKOVIAN PARALLAX DENIGRATE    למונח פרלקס יש פירוש נוסף מן הקלסיקה של הבלוגוספירה הקונספירטיבית. במקום להלאות אתכם בפירושים שלי, להלן תמצית הסיפור מבלוג אחר   לקוראי העברית בלבד אוסיף שמדובר באיזו תעלומה (אולי) של דואר ספאם, משנת 1996, סדרה של הודעות ארוכות שזו היתה כותרתם, והן כללו אוסף ענק של מילים ומשפטים שניראים רנדומאליים לחלוטין. רבים ניסו לפרש את ההודעות כקוד סמוי ומיסתורי, וחיזוק מסויים לכך נמצא באימייל שנמצא על חלק מן ההודעות בתור זהות השולח. כתובת האימייל היתה של סוזן לינדאור, שהואשמה לאחר זמן מה בבגידה נגד ארצות הברית, אך לא נשפטה אלא אושפזה בכפייה כחולת פרנויה. לינדאור היא בת למשפחה מכובדת ופעילה פוליטית שהיתה עוזרת בכירה של חבר קונגרס במפלגה הדמוקרטית. בשלב מסויים התערבה בחקירה של הפיצוץ בלוקרבי ומשם החלה מערבולת שסופה רע ומר.

אלחנן טננבאום ואני

עדכון טרי – מודיעין הצבא חושד שטננבאום גילה את התוכניות של צה"ל בלבנון, וגם את כל הסודות של כלי הנשק. איך זה עדיין לא נתנו לו פרס ישראל ? אני לא מבינה, ממש כפיות טובה. אדם שמסר את כל כולו לסמים, הימורים, גניבה, בגידה, ועשיית כסף, וככה גומלים לו ? מה עם דרגת אלוף לפחות ? גועל נפש של מדינה. אבל מה, לפחות את הבוגדים, הסמולנים המסריחים, הצלחנו לחסל.

טננבאום לנשיאות !  שלום ובטחון !

צללים של עסקת טננבאום

 

בזמן שטננבאום חולץ על ידי אריק שרון מן השבי, תוך כניעה ללא תנאים לדרישות שוביו, הוחזרתי גם אני מן הניכר, בעסקה בעלת טביעות אצבע דומות, למעט העובדה שאני הייתי ה"רבה געלט" של הסודות שביקשה המדינה להסתיר. לא אכנס לפרטים, אך אפשר לאמר רק זאת. ממשלת ישראל ביקשה להסתיר מן הציבור בישראל (!) מה שידוע זה מכבר בכל העולם. הקשרים שבין "משפחת הבטחון", ההון והפשע המאורגן.

 

יש להניח שטננבאום ידע ואף נחקר על "מיזמים סודיים" מן הסוג שבו אני הייתי קורבן, ולא אכנס לפרטים, מי שמצוי בבלוג שלי, הבין, ומי שלא הבין, כניראה לא רוצה להבין.

 

סחר בילדים, סימום, סחר בנשים, סחיטה באמצעות סקס, ושחיתות עמוקה נמצאים בבסיס השלטון של ישראל והרמזים לכך הועברו לציבור הישראלי בשפע, אך הוא מסרב להבין. ממשלות זרות, כולל זו של גרמניה, קנדה, ניו זילנד ואנגליה כמובן, מיירטות מידי פעם ראיות חיות מן הגיהנום הישראלי, וסוחטות בחזרה, את מקבלי ההחלטות, בתחום המדיני וכניראה כספי גם כן.

 

טננבאום חזר כגיבור, כי הוא "חייל" במאפיה הזו ומחרבן בריש גלי על כל העולם. בהכירו את חשיבות "הסודות" שהוא מחזיק, לאנשים כמו אריק שרון, ניהל את המו"מ עם המאפיה כמו במאפיה, והמדינה התכופפה, כלומר המזוזה הלא כשרה נתנה את החותמת לעסקת ההשתקה. לעומת זה, אני חזרתי חצי מתה, ולא בטוח אם אחיה, כי הייתי קורבן של המאפיה הזו שהוחזק גם כן כקלף מיקוח, וממשלת ישראל בחרה – כאז גם כיום – להגן על המבצעים, העבריינים, שעונדים דרגות ומדים, ולא על הקורבנות התמימים. למה ? כי חצי מהפוליטיקאים בתוך הסיפור, עושים ממנו כסף, זיונים, וכיף חיים.

ומזוז ? מגרבץ כזכור.

who is your teacher, Mazuz ?

 

קצב רמון חשין וישו, מדרש לחג המולד

 

 

גם לי תפרו תיק

 

בעוד תושבי ישראל עסוקים באריזת החנוכיות לשנה הבאה והתאוששות מן הסופגניות, ביפו מתקשטים הרחובות והבתים לקראת חג המולד המתרחש פעמיים בעיר ומחזק את הרושם העז ממילא. בשל ריבוי האורתודוכסים בעיר, נערכים האירועים המרכזיים בעוד שבועיים, במועד הקבוע לנצרות המזרחית, והוא 7 בינואר השנה. יחד עם זה, כבר מסוף נובמבר מרגישים ביפו את נוכחותו העזה של החג, החנויות מתמלאות בסנטה קלאוסים, בובות, שוקולדים, סרטי אור צבעוניים, והמרפסות מברכות את העוברים ושבים בהבהובי הקישוטים המוארים.

 

כך יוצא שגם תושבים יהודים ומוסלמים חוגגים את חג המולד אם ירצו או לא, שכן הילדים נוהים כמובן אחרי הצעצועים המושכים ומתחברים מייד ל"פפא נואל" ולעצים המקושטים. אינני יודעת מה שיעור הנוצרים באוכלוסיית יפו, אך היא הפכה למעין "בית לחם" מקומית עבור הפלשתינאים הנוצרים וגם יתר הנוצרים, רוסים, פיליפינים ומיני כתות שבין היהדות לנצרות.

 

במובן זה יפו היא מיקרוקוסמוס מובהק שמלמדנו את סדר העוצמה בעולם. המיעוט הנוצרי הוא עשיר יותר, ומתנאה בחגים יותר מושכים, והשאר, המוסלמים והיהודים מזדנבים אחריהם במבע חמור ומודאג. בימים האחרונים, כאשר אני משוחחת עם מכרים, אני סופגת "עקיצות" או כך נידמה לי, לגבי קירבתי הרוחנית לדת הזו, בבחינת איזומרטיריות מזוכיסטית או משהו כזה. נזכרתי גם שפעם פסק לגבי עמית, שהוא גם פסיכיאטר במקצועו, אך מתנאה בהיותו "איש תרבות והשכלה" שאני מזכירה לו קצת את ז'אן דרק. פלט את זה בבוז כלשהו, וחזר לענייניו.

 

ואכן, בשנתיים האחרונות אני חיה לי במעין סגפנות נוצרית, אולי מרטירית וענונית כזו, וניתן היה לראות בזה בחירה, או גילגול קודם ששב ותקף אותי, אולי בכת"האיסיים" או כת "האביונים" שהשתלשלה מאותם ימים, לפני אלפיים שנה, כאשר הכל התפורר, ואלפי ניצוצות התפזרו לכתות, לנביאים סהרורים, ולהילרים הזויים.

 

יש לי ספק רב בקשר לאופן שבו נתפסת הנצרות בעיני המיינסטרים היהודי בישראל, כיון שהדגש הרב המושם על הפוזה של ישו על הצלב מעיבה על נושאים אחרים, ושמחים יותר בנצרות. ואכן,די להתבונן בשמחת חג המולד ולהשוות ליסורים ולהלקאה העצמית המאפיינת דוקא את החגים היהודים, וכמובן – יותר מכך – את החגים המוסלמים. אך כוחם של דימויים אינו בערך האמת שלהם, אלא במידה שבהם חדרו והשתרשו במוחם של אנשים.

 

עבורי הנצרות אינה דוקא דת "הקורבן" או המרטיר, להיפך. זו הדת שהביאה את המונוגמיה, למשל, ולכן ממנה צמחו הפמיניזם והשוויון על בסיס מגדר. הצד הפגאני שבפולחן הנוצרי (הסקרמנט והאיקוניזציה של הצלוב והצלב) עונים אף הם על צרכים של אקסטזה ולא מעיקים מידי על השכל והמצפון. העובדה שזו דת לא הלכתית, כמובן מקלה על מאמיניה לחטוא ולהתייסר, אך בכל זאת, לחטוא. בקיצור, ההיתפסות לקורבניות של ישו, כאילו היא חזות הדת הנוצרית, אינה אלא השלכה.

 

השנה, במבט הומוריסטי קצת גם כלפי עצמי, אני אומרת שישו כניראה נצלב בגלל החוק למניעת הטרדה מינית. כלומר, הגברים הבינו שהוא מביא איתו את קץ הפוליגמיה והעבדות של נשים. על הכל אפשר לסלוח, אבל לא על חידוש כזה, באמת בוגד ניקלה, וראוי לצליבה, מבחינת בעלי העניין בסדר הקיים (וזה כולם למעשה). הוא גם הראשון שגילה את הכזב החברתי הגדול, והוא השלכת החטא המיני על האשה, כלומר העובדה ש"הזונה" אינה אלא יציר כפיה של חברה פטריארכלית המבקשת להנות מכל העולמות, גם לנאוף-להטריד-לאנוס, וגם להסתיר את זה ולחמוק מחובות ההלכה כלפי נשים, כולל כלפי פילגשים.

 

השנה אני אומרת שהויכוח הזה הופך רלוונטי מתמיד בישראל –

 ישראל של פרשת קצב, פרשת רמון (הצלוב החדש), פרשת חשין, ועוד רבות אחרות שנלחשות מפה לאוזן. בוא נודה על האמת, המשיכה העיקרית של הנצרות וכוחה נשאב מן העובדה שהיא נוחה יותר לנשים ומשווה את מעמדן. זהו גם עיקר כוחו ועוצמתו של "המערב" כתרבות שצמחה מן התשתית הנוצרית.

 

אף שאני נוטה לחשוב שאין לי כל משיכה לדת הזו, לעומת אחרות, הרי אם כבר הייתי צריכה לבחור, ההגיון מלמד שהייתי בוחרת בסביבה המכבדת אותי ומזינה את כבודי העצמי ושגשוגי. די לבחון את מצבן של חד הוריות בישראל, וכן את שיעור הסחר בנשים, ההטרדה בעבודה וכל כיוצא באלה, כדי להבין שהרבה לא השתנה בתחום זה מאז חורבן הבית. השנה הייתי מוסיפה למדרשים הקיימים על החורבן גם מדרש על מצב האשה. עבודה זרה, שינאת חינם, ומעמד האשה – גרמו לחורבני הבית, ותיקונם יביא לבנינו. יאללה שיהיה, כאילו כזה.

—

אבולוציה    מונותיאיזם, מונוגמיה, מונופול

 

בשם האב – שלושת ראשיו של הזקן הסנילי ממפלגת העבודה

 

 

מאבק הדמים במפלגת העבודה לקראת הפריימריז מחייב את כולנו לצפות במחזה מביש ומעורר חמלה של זקנים סניליים מתאבקים בבוץ, כאילו היו הם שחקני התאבקות בערוץ הלבנוני המפורסם שמוקדש כולו לאומנות זו. דמותו של "מנהיג" במפלגת העבודה נטבעה לנצח בצלמו ובדמותו של שימון פרס. אף שהלז השיל את הכפפות זה מכבר וחשף את מלוא הערווה של המודל הזה, ממשיכים תואמיו וצאצאיו הרוחניים לשחק את דמותו בגילגול הקודם כלומר שילוב מנצח של צביעות, בטחוניזם ומבע תמידי של אדם שמקל של מטאטא תקוע בישבנו ואינו יכול לזוז משם. אנשי העבודה ניראים כמי שנמצא באותו שלב פסיכולוגי לא אסתטי של רגע לפני ההשתחררות מן ה"אני הכוזב" המכלה את משאבי הנפש במאמץ עילאי להחזיק פסאדה. מפלגת קדימה, למשל, היא כבר דרגה אחת ..קדימה, כלומר, התנועעות יצרית וחופשית מכבלי הצביעות, שכולה אומרת בכחנליה, בבחינת "ראו, אני מניאק ולא איכפת לי להודות בכך."

עמיר פרץ היה מעין זריקת אינפוזיה מלאכותית, החייאה אחרונה, בניסיון לשנות את "דימוי" המפלגה, אך האינרציה תוביל את "הזקן הסנילי" להמשיך ולנסות את התרגיל האחרון של השתלטות, כי הרי זו בעצם המהות של כל העניין, שליטה ויהי מה, גם  – ובתנאי -שלא נשארה כבר ממלכה. 

 

 

אודים לא מוצלים

אודים לא מוצלים

 

 

אחד המקרים הקשים ביותר המתבררים עתה בקשר לנהלי המאסר והעינויים בגואנטנמו הוא עניינו של האסיר האמריקאי חוסה פאדייה. עציר זה שהוחשד בסיוע לטרור, כביכול, שהה בכלא זה שלוש וחצי שנים, רובן בבידוד וחסך חושי מוחלט, בתוספת עינויים, סימום פסיכיאטרי, ומסכת ניסויים שהותירו אותו "מחוק מוח" ממש כאילו עבר לובוטומיה. מן העובדות שנחשפות עתה, בין היתר בכתבה של גו'רג מונביו שפורסמה בגרדיאן לאחרונה, עולה שלמעשה התיק נגדו היה תפור מראש, ויתכן שפשוט נעשה בו שימוש כשפן ניסוי לשיטות עינויים חדישות, כמו רבים אחרים בכלא זה.

 

המאמר ממשיך ומפרט את הפרקטיקה הזוועתית, בבתי הכלא האמריקאים, להחזיק אנשים בבידוד מוחלט וחסך חושי במשך שנים ארוכות, לעיתים עשרים שנה תמימות. זוהי שיטת עינוי "מודרנית" במובן זה שאינה מערבת דם, איברים כתושים, וחדרי עינויים מאובזרים. כל מה שדרוש הוא צינוק מרופד וציבור אדיש. אין זו הפרקטיקה היחידה שמתרחשת "מתחת לאף" של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, ניראה שמוקד ההתעניינות במוח האדם, יצר תעשייה שלמה של מחנות ריכוז, שנבדלים מאלה המוכרים לנו מימי השואה, רק בכך שהם מתוחכמים יותר, ומוסווים בתוך מערכות לגיטימיות. 

המתפרה

 

 

גל הספקנות של הציבור בפתרון רצח הילדה בקצרין עולה וגובר, אם מתרשמים מהטוקבקיאדה של וויינט בתור מד חום לאומי. בכתבה האחרונה בנושא כבר הופיעו רק תגובות מלעיגות על המשטרה, והשוואה חוזרת לעמוס ברנס.

 

זו כמובן תגובה הגיונית לנוכח מצבו של שלטון החוק בישראל, ומראה שהציבור עירני ומפוכח ביחס למנהיגיו ומוסדותיו המושחתים. אך בכך אין די, וטוב שעלתה שוב ההשוואה לפרשת עמוס ברנס, אשר טרם נפתרה עד היום הזה, למרות העליות והמורדות הדרמטיים בעלילה.

 

המושג "מתפרה" חדר לשימוש באינטרנט מן הטוקבקים בפרשת חיים רמון, כאשר חבריו ומצדדיו טענו שקיים נוהל פעולה בפרקליטות ובמשטרה כיצד תופרים תיק למי שתופרים. ואכן, פרשת ברנס היא אבן דרך ב"שיטה", וכמוה שורת ההרשעות הרופפות ברציחות כמו דני כץ ז"ל וחנית קיקוס ז"ל. המעניין בפרשת ברנס הוא העובדה שעד היום היא ממשיכה לייצר גלי שמועות וחרדה בציבור, מן הטעם שהנושא לא בורר עד תומו. להיפך, הציבור נותר בתחושה מוחלשת מאד שאפשר לתלות אדם בככר העיר, כאשר התיק שלו תפור בחוטים מאד גסים ונראים לעין, ולצאת מזה כאילו כלום. במקרה הטוב (מבחינת הקורבן, המורשע סתם) הוא לא יסיים את חייו ב"תלייה" מבויימת בתא המעצר, אלא ישוחרר לאחר שהמיץ יצא מחייו, והוא מהלך כתזכורת, מעין רוח רפאים רדופה, הממשיכה ליחצ"ן את העוול עד שקולו גווע.

 

עיקר שימת הלב של הציבור, במקרים אלה, מופנית למשטרה שלדעתם ממהרת להרשיע כדי להציל את כבודה הנמצא בשפל המדרגה. יש בזה משהו, אולי, אך נידמה שזו לא הנקודה המרכזית בפרשות האלה. להיפך, המטרה אינה להציל את כבודה של המשטרה אלא להטיל מורא, טרור, בקרב האזרחים, ולצרוב את התודעה שחייהם נתונים בחסדי שלטון כל יכול, שיש באפשרותו לתלות אדם חף מפשע בככר העיר, ולצאת מזה נקי.

כך, מסתובב כל אזרח בתחושה לא מודעת של אי נוחות וחוסר בטחון קיומי, ההופכים אותו לנוח למניפולציה ושליטה. שכן, מי רוצה להיכנס לתפקיד הזה בקסטינג של סרט האימה ?

 

בפרשת ברנס היו כמה טויסטים מעניינים שלא נדונו. העובדה שהיה זה השופט חיים כהן, מכל השופטים, ש"נבחר" כתליין. כך גם הוא הפך שבוי בידי הסיסטם, אם היה ספק בזה בכלל. ההקשר של פעילות פוליטית גרר שמועות על מעורבות השב"כ ברציחה הזו, ובאפשרות שרחל הלר נכפתה לשמש מעין פיתיון (סקסואלי) לדיסידנטים של השלטון. עד היום איננו יודעים מה היה שם, והתאבדותו התמוהה מאד של הסניגור שייצג את ברנס וחיטט בתיק הזה, במהלך של "הפקת אימים" נוספת (רצח עדי אזר ז"ל) מוסיפה על האימה והדמדומים.

 

מכל הסמטוחה הזו נוצר כר פורה למעין פארנויה מרחפת קלה שמנקרת במוחו של אזרח. אם ימשיך את חוט המחשבות הזה, יגרר לתוך מצב שהוא ממש חולני, ואם יניח כל זה בצד כאילו זה לא קורה, עדיין הוא משלם מחיר עצום על ההכחשה והפיצול בין מה שקורה ובין האופן שבו מתייחסים לכך. המקרים האלה מעודדים אטומיזציה של הציבור, משטור עצמי, ובידוד, בדיוק בסגנון החברה האמריקאית, מה שמייתר כמעט את הצורך באמצעי שליטה. האדם מפנים את השיטור וממדר את מחשבותיו שלו מעצמו, ובודאי מחבריו.

הודאות שוא

 

תחום הודאות שוא הוא תעשייה מתפתחת לאחרונה, כאשר הן הופכות למוצר מבוקש בידי עבריינים כבדים, ביורוקרטיות מושחתות, ומנגנוני בטחון פנים וחוץ. הצורך ב"שליח מנצ'ורי" שייקח על עצמו פשעים שלא ביצע יוצר ביקוש ללימוד הנושא ומיקצועו, בתור תת התמחות בתחום העינויים והחקירות. ספרו שלגודג'ונסון הקרימינולוג המשטרתי מאנגליה מהווה אבן מסד ללימוד נושא הודאת השוא, ומוכיח בבהירות וברהיטות שיש טכניקה די פשוטה לייצור הודאה כזו. בספרו הוא מפרט את הטכניקות, את תנאי האישיות האופטימאלית להלבשת תיקים, ואת המקרים המפורסמים של הודאות שוא שגרמו לביטולים של הרשעות במשפטים חוזרים.

 

הנושא כולו נחקר גם בענפים הצבאיים והבטחוניים, במחקרים שהיום זוכים למימון עתק, תחת "מיינד קונטרול" וסמי הזיה (סמים המשנים תודעה). כפי שכותבים כיום הוגי דעות רבים בעקבות מישל פוקו, המישטור והדיכוי הפוליטי עברו זה מכבר אל זירת המוח הפרטי שלנו, ואינם נזקקים יותר למוסדות כליאה או משמעת.

 

הפרקליטות

 

המצער בסיפור הזה, לדעתי, אינו דוקא קיומם של מנגנוני רשע ושחיתות בתוך המשטרה או בטחון הפנים, שיש להם אינטרס לייצר אי וודאות וחוסר בטחון קיומי בציבור כדי להגדיל את שליטתם. המצער במיוחד הוא הקלות שבה מוסדות אלה כופפו לרצונם את מערכת המשפט הישראלית, והפכו אותה לחותמת גומי. הניצחון הקל הזה התאפשר כניראה בגלל המשקל הסגולי הנמוך של הצוות שנבחר לשרת בפרקליטות ובמערכת המשפט. כפי שנוכחנו לאחרונה, אנשים אלה יעשו הכל כדי להסתיר למשל רומן שניהלו עם מזכירה או ילד מחוץ לנישואין. הגורמים המהרסים והמשחיתים בישראל (שקיימים בכל חברה) לא נזקקים ליתר יצירתיות והשקעה כדי למוטט את שומרי החוק, מספיק שנושפים עליהם קצת אויר, פו, והם מתמוטטים כמגדל קלפים.

 

הפנסים האדומים ברחוב צלאח א דין

הסיפור על הבת שנולדה לחשין ב-1983, בזמן שהיה נשוי לרות חשין, פורסם לראשונה ב-1991 בשבועון הירושלמי "כל העיר". ואולם לויצקי מוסיפה עליו פרטים. אמה של הילדה היא תמר גולן, שהיתה מתמחה של חשין במחלקת הבג"צים. גולן סיפרה שהקשר האישי שלה עם חשין החל רק לאחר תום תקופת ההתמחות, כשכבר היתה עורכת דין ועבדה במחלקה לקשרי חוץ במשרד המשפטים. הקשר ביניהם נמשך חמש שנים, ונקטע בבת אחת, שבוע ימים לאחר שסיפרה לו שנכנסה להריון. אחרי שהתינוקת נולדה וחשין המשיך להתעלם מקיומה, החליט צבי טרלו, שהיה אז מנכ"ל משרד המשפטים והכיר היטב את חשין ואת גולן, לעשות מעשה. הוא פנה אל השופט הדתי יצחק קיסטר, שכיהן אז בעליון, וזה הסביר לחשין שאל לו להמשיך להתנכר לבתו, ו"חבל שהדברים יתגלגלו לדיון בבית המשפט". חשין הצטייד בעורך דין, טרלו הצמיד גם לגולן עורך דין, ולפני שהחל המשא ומתן על דמי מזונות דרש חשין לבצע בדיקת אבהות. לאחר שהתוצאות אישרו את אבהותו נאלץ חשין להכיר בילדה והחל להעביר לאמה דמי מזונות חודשיים. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=801111

 

נעמי לויצקי היא עיתונאית אינטליגנטית ונחמדה שזכורה לי עוד מלפני חמש עשרה שנה, כאשר הייתי צעירה וטפשה ונלחמתי למען זכויות הבדואים בנגב. תמר גולן זכורה לי מלפני שמונה שנים, כאשר שכרה את שירותי לתרגם את חוקי מדינת ישראל לאנגלית עבור משרד המשפטים. על רות חשין שמעתי מחברה אמריקאית שהיתה קורבן להתעללות במשפחה, על ידי הוריה המיוחסים, ונקלטה לעבודה בקרן ירושלים, גם כן בתור "סידור". גולן אף פעם לא הסתירה את הסיפור עם חשין, ונוצר הרושם שזה באמת "סידור", כמקובל בכתריאלבקה, כאשר "כת השטן" המקומית, מחפה על פשעיה נגד נשים וילדים באמצעות משרה ציבורית, כמובן, שמורידה את העלות מן האחראים, ומטילה אותה על הציבור המטומטם.

 

למה "כת השטן" ? ככל שעובר הזמן ונפרשת ה"שיטה" שקיבלה כאמור מעמד של חוק יסוד (לפי שיטת "המהפכה החוקתית" של ברק), נחשפתתמונה מפחידה ממש. שועים ופרנסים עוסקים בניאוף והתעללות בילדים ונשים, ומטייחים את הפשעים באמצעות "סידורים" ציבוריים . ככל הניראה, אם מדובר בהורים אמריקאים חשובים, שהתעללו בביתם, אפשר לקבל גם סידור בישראל, כדי להרחיק את המבוכה מחוג החברים של ההורים, וההיפך. כלומר, מבוכות ישראליות אפשר למשל להציב בחו"ל, כי למאפיה יש סניפים.

 

תהיתי אז מדוע גולן שותקת, אך ככל שנוקפות השנים עלי, אני מבינה ש"אין מה לעשות נגד השיטה", והיא כניראה הצטרפה והפכה למוציאה לפועל של "סידורים" דומים, במעין סטטוס של "אחות גדולה" במשפחת הפילגשים הסינית, כמתואר בפנסים האדומים ובספרים על חצרות הפאודלים.

 

את רוצה בג"צ ?תקבלי בג"צ

למעשה, קראנו על סידור דומה לא מזמן ב"הארץ" אשר סיפר על ראש עירית תל אביב הראשון, ופילגשו שקיבלה עם משפחתה דירה ציבורית, עד לגמר שירותיה המיניים. עם תום "השירות" נשלחה אחר כבוד לבית משוגעים, למען כבוד ראש העיריה כמובן. זה בדיוק מה שקורה לפילגש הצעירה בסרט "הפנסים האדומים", וזהו כניראה נשק ההפחדה של השייח'  הישראלי, לאשפז בכפיה את שפחת המין הסוררת (בניגוד לעמיתו הערבי ה"פרימיטיבי" שזורק אותה לבאר, ולפחות גומר את זה חלק ובלי ייסורים). לחלופין, היא יכולה להשיג לה משרה ציבורית נוחה, תמורת שתיקה מהוגנת והשתתפות בדיכוי ה"אחיות" הצעירות.

במה זה שונה מסיפור משה קצב למעשה ? כניראה רק העדה באמת, כיון שהוא עשה אותו דבר, אך מסתבר שהפריווילגיה שמורה לאשכנזים-שמאלנים כביכול, ואילו מזרחים-ימנים זוכים לנחת זרועו של החוק, "סחיטה", "אונס" ו"הטרדה מינית". קשה להיות שחור בישראל. אבל אפשר להתנחם, אם רוצים, בכך שפועל יוצא מזה הוא שאחיותנו המרוקאיות מוגנות יותר מאיתנו, "המתמחות האשכנזיות של צמרת המשפטנים",  מגזר הדין של שעבוד לכל החיים, במסגרת הסטטוס הישראלי המקורי – "פילגש ממלכתית". לאחיותי אלה אומר ששפר גורלן, גם אם זה לא ניראה להן כך, מבחוץ.

 

מניסיוני האישי (אני ככל הניראה בדרך לבית המשוגעים בקרוב, מחמת סירוב לקבל משרה נוחה במשרד המשפטים או בדומה לזה בלשכת עורכי הדין, גם שם יש "קווטות" לאנוסות, שפחות, ומבוכות אחרות), נוצר הרושם שהכנופייה הזו, המכונה עתה "כנופיית שלטון החוק" נגועה בעניין הזה מכף רגל ועד ראש, כלומר כולם יודעים וכולם שומרים על ,הסידור באדיקות, מי באמצעות קבלת אתנן ואחרים בתפקיד ה"שומרים" כלומר המתנכלים והמאיימים על השפחות הציבוריות הללו, אם יחשקו לפתע לדבר יותר מידי. השופט ברק, הגברת ארבל וכל המתחסדים הללו יכולים לכתוב  פסקי דין מפוארים ככל שהם רוצים, ולהרצות בייל או בהרוורד, בסופו של דבר הם ייזכרו בהיסטוריה של עם ישראל, כאותם שופטים רעים שהורידו מדינה שלמה למעמד של רועה זונות וסוחר אדם סוג ד' ממולדוביה. לא רק זה, אלא כינו עצמם "שמאלנים נאורים", והילכו בינינו כאילו אלוהים בעצמו נתן להם את הסמכות המוסרית והצדק המוחלט.