Monthly Archives: מרץ 2009

דברים שאני קוראת

 

מדור קריאה – אש זרה

 

כמה מפותח הוא העולם המפותח ?

 

ספר מאמר ארוך עד כמעט ספר, על תולדות הטיפול הרפואי-חברתי ב"משוגעים" לאורך הדורות במערב. היוזמה לבחינה ההסטורית נעוצה בממצאים מדעיים חדשים המצביעים על פער עצום לטובת העולם המתפתח (השלישי) בכל הקשור להחלמה של פסיכוטים, בעיקר סכיזופרנים. מסתבר שבתחום זה, העולם השלישי משיג ביד קשורה. לנוכח הממצאים, אימצה ממשלת פינלנד מודלים חדשים המבוססים על הגישה ה"פרימיטיבית" , בבסיסה התייחסות חברתית, קהילתית ואישית רכה ואוהבת, עד להחלמת החולה. לעומת, הגישה המערבית של טיפול תרופתי המבוסס על הפחתת היכולת המוחית של החולה, כדי לשלוט בהתנהגויות לא רצויות. זאת, לצד התעללות חברתית, מוסדית ומשפטית.

 

המלחמה הקרה, ניאו רויזיה

 

שוב ספק מאמר ספק ספר, העוסק במעורבות האמריקאית באירופה לאחר מלחמת העולם השניה, והתכנית הכלכלית הגדולה שהכתיבה את מבנה אירופה שלאחר המלחמה. חציתי את השליש, ולמדתי שוולסטריט בלמה את הדה-נאציפיקציה של גרמניה והדה-קרטליזציה, לטובת שיתופי פעולה עם תעשיינים ואנשי הון גרמנים, במטרה ליישם את שיקום אירופה שהיה חיוני לשיקום הכלכלה האמריקאית של ה"מיתון הגדול". חשיבות הקריאה בחומר היסטורי זה נעוצה בהבנת תפקידה של וולסטריט במדיניות החוץ האמריקאית, מאז ועד היום….

 

שני כתבי היד באנגלית, וכאשר אסיים אני מקווה לכתוב סקירה מלאה, עם הפניות לקבצי הPDF. בקרוב.

 

צפיות חטופות

 

בשבת, מועצת החכמים מוליכה לפגוש את העיתונות. בראשונה, תמיד תענוג לצפות במור אלטשולר, ולהיזכר ברחובות, עיר הולדתי, לפני עשרים שנה ויותר. אותו חיוך וחיתוך, המזכיר את אמה של מור, המורה המפחידה לספרות בתיכון, עם השיער הג'ינגי המתבדר ברוח. והנה, מור מציעה לארי שביט, גם הוא רחובותי מעמודי התווך (שביט-בנטאוויץ), לקרוא לבן שלו גדעון, על שם אביה המיתולוגי, שזכור לי דוהר באיזה ג'יפ, עם מעילים צבאיים וקולו רועם, ממש שם בקצה רחוב עזרא, פינת הרצל. רחל שביט , אימו של ארי, היתה גאוותה האמנותית של רחובות, לפתע דיון "החכמים" מזכיר לי את התכנסויות הנוער של רחובות, על "הברזלים" בשדרות מנוחה ונחלה, ליד התיכון. אנחנו ה"קטנים" התבוננו בבני העשרה האלה, ובאמת חשבנו שהם חכמים…

 

אצל "פגוש את העיתונות" החלק המשלים, שיחה עם "זקני ציון" הדודים העשירים מאמריקה שבוחשים פה, ושם, ובינתיים מייצגים גם את בריטיש פטרוליאום ואת מונסנטו, תאגיד הינדוס המזון הגדול. גרינברג יחצ"ן שועי עולם, ממנדלה ועד קלינטון, ואהוד ברק אינו מהצלחותיו הגדולות. בתום הראיון אי אפשר להבין מה עושה פה גרינברג בכלל, חוץ מאשר "SUNDAY SCHOOL", לטובת "התודעה היהודית המתפתחת" אצלו, לדבריו. המראיינת מעליבה אותו וקוראת לו "ספין דוקטור" (זה כבר יעלה לנו…), והוא מציע שממשלת ישראל תודיע שהיא לא עומדת מאחורי ליברמן, לצרכי ההסברה. אין מה לאמר, היוזמה לקביעת גורל ישראל תישאר כניראה מחוץ לישראל, ואולי טוב שכך.

 

סטטיסטיקה

לרגל פירסום הנתונים הרשמיים של נפגעי מלחמת עזה (על ידי שני הצדדים, ובפער של כ-20%), התחלתי לעיין באופן שיטתי בנתוני נפגעים במלחמות שונות ומשונות בשני העשורים האחרונים. נתון  אחד מדהים למדי, מליון ושלוש מאות אלף הרוגים (!) בעירק, ו- 4300 הרוגים אמריקאים בינתיים. מליוני הרוגים במלחמת "עירק איראן" לשני הצדדים. כשבע מאות חללים במלחמת "איי פוקלנד". ועוד ועוד…

זה הוביל אותי איכשהו לקריקטורה שהסעירה את הממסד היהודי, מאת האמן עטור הפוליצר אוליפנט, המתאר את ישראל כחייל נאצי ללא ראש, הדוחף מגן דוד ענק, שפיו הפעור חושף ניבים. החייל והמגן דוד הענקים רודפים אחרי דמות זעירה ואומללה שרצה קדימה ועליה כתוב "עזה". איכשהו ארצות הברית (וישראל) יוצאת זול ממלחמת עירק…אבל מי יכול להתלונן לבוס…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני הייתי מוסיפה לקריקטורה את ה"שלט רחוק" של האמריקאים מאחורי הנאצי חסר המוח הזה. אבל אז זה כבר לא היה מצחיק.

 

במסגרת הנתונים על חללי קרבות, נתון מתקופה אחרת, מלחמת האזרחים בארצות הברית, שבע מאות אלף הרוגים בסך הכל, מתוכם כשני שליש ממחלות.

 

הסקנדל העונתי

 

בהודו שוב פרסומים לגבי שוחד בעסקאות נשק ישראליות. למעשה זהו כמעט שידור חוזר של הסקנדל התורני משנת 2006, עם שחקנים די זהים, למעט בעל התפקיד ההודי החשוד בקבלת שוחד. מן הצד הישראלי מדובר ב"קוסם" דוד קוליץ ושותפו ישראל יניב, (חברת אלול) שפתחו את השוק ההודי לייצרני הנשק הישראליים. היצרנים המעורבים גם הם זהים, תע"א, רפא"ל וכולי וכולי, טילים, ברקים חיצים ורעמים. לאור החקירות הישראליות. אמנם נכון, החקירות נמשכות ובהודו כניראה עסקים כרגיל, ויש האומרים שמקור הפרסומים הוא ב"אויבי ישראל", אבל בישראל עד היום לא נפתחה אף חקירה לגבי נהלי מתן השוחד בחו"ל. כזכור, החליט כבר מי שהחליט, שחקירות כאלה מהוות "פגיעה ביחסי החוץ" של ישראל, ומכאן לא רק שהן לא רצויות, אלא מי שיוזם אותן, חשוד בבגידה.

 

תוספת ON EDIT

 

עיון בתגובות לידיעה הזו, על הודו, מגלות שההתנגדות לעסקת הנשק בתוך הודו היא מגוונת. לא רק האויב "הטבעי" (המוסלמים) אלא גם הקומוניסטים. בעניין זה חשוב לציין שאחת ממדינות הודו (הודו היא מדינת פדרלית), קרלה, נשלטת לחלוטין על ידי הקומוניסטים מזה דורות רבים.

והנה, בשבת, משדרת הטלויזיה הישראלית מקרלה, בעקבות היהודים הקוצ'ינים שמוצאם שם. קרלה היא מדינה יפה ושופעת, ועקב השלטון הקומוניסטי נפקדים ממנה המראות המוכרים מהודו של קבצנים ברחובות ועליבות. רמת החינוך גבוהה מאד, ותמונותיהם של לנין וטרוצקי מפארות את הרחובות, ביחד עם דגלים אדומים. יהודי קוצין התמימים, עזבו אותה בפרץ התלהבות לאחר ביקור עזריאל קרליבך בתקופת קום המדינה, ועקרו לישראל, על חשבונם, להגשים את החלום של שיבת עשרת השבטים. כיום רוב הקהילה בארץ, ושם נותרו קומץ יהודים וכמה יורדים (כמובן) שלא מבינים למה אבותיהם עזבו את גן עדן למדבר. לסיום הכתבה, אנקדוטה סמלית. קהילת קוצין טרחה והביאה לארץ את ספרי התורה העתיקים שלה ששרדו 500 שנה בהודו (בגולה הדוויה). חודש לאחר צילום הכתבה, פרץ מישהו לבית הכנסת בבאר שבע וגנב את הגווילים העתיקים וכלי הקודש היקרים.

 

שוחד, נשק, והפרות זכויות אדם

 

במסגרת החסיון של "פגיעה ביחסי חוץ", פועלות חברות הנשק הישראליות וצה"ל במניינם בחופש מוחלט מביקורת, כולל ביקורת פנימית על פגיעה באזרחי ישראל במהלך פיתוח ושיווק. אני מחפשת מידע-תלונות על ניסויים בבני אדם שנערכו עבור חברות הנשק, בחיל האויר (למד"ן) בשנות השבעים והשמונים. למי שיש איזה שהוא מידע, מתבקש לפנות באימייל.

בארצות הברית, התפתחות משפטית מעניינת (אין להיות אופטימים מידי) בתביעה נגד התאגיד CACI, בקשר לעינויים וחקירות במתקני הצבא והמודיעין האמריקאי. התאגיד שעוסק בשלל נושאים, ביניהם מידע וטכנולוגיה, העניק שירותי חקירה לממשלת ארצות הברית. עתה נעשה ניסיון תקדימי חשוב מאד, להטיל אחריות משפטית, מוסרית וכלכלית על ה"קבלן", שעשה קופה יפה מהמלחמה נגד הטרור, ומהפרות זכויות אדם שיטתיות.

אמרתי התפתחות זהירה, כי בשלב הזה בית המשפט בסך הכל דחה טענות מקדמיות נגד התביעה, כלומר לא מחק אותה על הסף, וגם זה שולח רמז לתאגיד שאולי כדאי להתחיל במו"מ עם התובעים ולחסוך את המבוכות. מצד שני, אין ערבות לתוצאה בהליכים לגופו של עניין. נחכה ונראה. פרשנים מסויימים טוענים שישנם והיו קשרים עסקיים ומקצועיים בין התאגיד ובין גורמים ישראלים, וכן השקעות באמצעות הקרן הדו לאומית ישראל-אמריקה, לפיתוח טכנולוגיות של חקירה. אי אפשר לדעת אם אלה פרסומים אחראים או הכפשות, ולו מין הטעם שבישראל אין כל מידע חופשי בתחומים אלה, בעיקר על ההפרטה של שירותי חקירה (ועינויים), וכן על הצד המקצועי של הענף המכניס הזה (בענף פסיכולוגיה, פסיכיאטריה ורפואה כללית).

 

 

עוד נתונים על מלחמה…

 

טבלת הסכסוכים המזויינים נכון לעכשיו –

Main warring parties Year
began1
Middle East  
U.S. and UK vs. Iraq 2003
Israel vs. Palestinians 1948
Yemen: Government forces vs. the rebel group Shabab al-Moumineen (The Youthful Believers) 2004
Turkey: Government forces vs. the Kurdish Workers’ Party (PKK) 1999
Asia  
Afghanistan: U.S., UK, and Coalition Forces vs. al-Qaeda and Taliban 2001
India vs. Kashmiri separatist groups/Pakistan 1948
India vs. Assam insurgents (various) 1979
Philippines vs. Mindanaoan separatists
(MILF/ASG)
1971
Sri Lanka vs. Tamil Eelan2 1978
Africa  
Algeria vs. Armed Islamic Group (GIA) 1991
Côte d'Ivoire vs. rebels 2002
Somalia vs. rival clans and Islamist groups 1991
Sudan vs. Darfur rebel groups 2003
Uganda vs. Lord's Resistance Army (LRA) 1986
Europe  
Russia vs. Chechen separatists 1994
Latin America  
Colombia vs. National Liberation Army (ELN) 1978
Colombia vs. Revolutionary Armed Forces of Colombia (FARC) 1978
Colombia vs. Autodefensas Unidas de Colombia (AUC) 1990
NOTE: As of Oct. 2008.
 

אונטרוועלט, גוועלד

ביידיש זה נשמע …

 

הביטוי "עולם תחתון" הוא תרגום מילולי של המקור ביידיש להלן, אונטרוועלט, באנגלית כניראה UNDERWORLD, עולמו של האדס, הגיהנום, או אולי מחתרת, אבל שחורה כזו. עם התקדמות השפה (לכיוון האנגלית), והתודעה, התחלף הביטוי המיושן והטוב ב"מאפיה" וב"פשע מאורגן", ללא התיוג הערכי שהיה בביטוי המקורי והישן. עכשיו מדובר רק על "שיטה" , אפילו משהו טוב, מסודר, "מאורגן", לעומת סתם פשע, אנרכיסטי כזה, המאיים על אושיות החברה. לביטוי "מאפיה" יש קונוטציה ברורה לאיטליה, עם ארומה חביבה מסרטים אמריקאים, "הסנדק" למשל, ועוד רבים אחרים, שהאלילו את התופעה, וחרשו את הדרך לסלבריטאי הפשע, שהם כוכבי התרבות שלנו, עכשיו.

 

כמה מילים על פשע מאורגן

 

מושכלות ראשונים. פשע מאורגן מתחיל בסחיטה ונגמר בסחיטה. בזה מתאפיינת שיטת הפעולה, אשר מחזיקה את כל המבנה ביחד. כולם סוחטים את כולם, ובמילים אחרות זה מוכר כ"שלטון הפחד". מסתבר גם שהוירוס הארגוני הזה די מדבק. מושכלות ראשונים. פשע מאורגן הוא האיום מספר אחת על כל ציוויליזציה. "ללא מוראה של מלכות…" וכולי וכולי. למעשה, הוא חזרה לצורת החיים הטרום ציוויליזציונית, עדרי אדם שטורפים זה את זה.

כבר דשו פה רבות את ספריו של קורמק מקרתי (ארץ קשוחה), ולפני כן אפשר לדבר על "מאד מקס" (מקס הזועם), כהתנבאות על קריסת ה"עולם העליון" למחילות של האדס. במכסיקו זה קורה עכשיו, וכתבה של "ששים דקות" ששודרה בישראל בשבת, מספרת על נפילתה של "השכנה הדרומית" של ארצות הברית. ההשחתה כבר כמעט הושלמה, ועכשיו עבר הפשע לרחובות, חטיפות, רצח וכריתת ראשים של שוטרים, ירי חסר אבחנה ברחובות ועוד. האמריקאים עושים פרצוף של "וואו, לא ידענו", אך למעשה עיקר התוצרת משווקת לתוך ארצות הברית, וממנה גם מגיעים הסטיפות למימון הארגונים השונים.

 

אליוט ספיצר, לשם ובחזרה

 

השבוע חוזר אליוט ספיצר, המושל המודח של ניו יורק שבילה עם יצאניות צמרת, לקדמת הבמה התקשורתית הלגיטימית, בתור מומחה לנוכלויות של וולסטריט, עוד סוג של פשע מאורגן, ובגדול (כך כינו זאת, "נוכלות פונזי"). ספיצר מסביר שהוא היה בין הראשונים, והבודדים, שניסו לאכוף את החוק והשפיות על תאגידי הענק של וולסטריט, ביניהם מריל לינצ'  וAIG, ויש הסבורים שהסתבכותו המינית היא סוג של סיכול ממוקד, "חיסול מוזמן" ואלגנטי, בסגנון של מאפיה בעלת צוארון לבן. לא יורים ולא כורתים איברים, אבל סוחטים… מזכיר קצת את פרשת קצב, אך בהבדלי העדה, וסגנונו האשכנזי של ספיצר, מנעו גלישה לסצינות מכוערות כמו "מסיבת העיתונאים". ספיצר עובד בשקט, עם זאת, לדרוש חשיפה מלאה של חומרי החקירה שהובילו למבוכה שחיסלה אותו. לא הוגשו כתבי אישום, ונוצרה עננה כלשהי, לא ברורה, כיצד שימשו רשויות החוק "אקדח" ציבורי בידיהם של גורמים, שפשעיהם גדולים משלו, בוודאות.

הבדל נוסף בין פרשיית ספיצר לקצב, הוא בתחום הכלכלי, ומבטא טוב מכל את ההבדל בין שתי החברות האלה. במקרה של ספיצר דובר ברכישת שירותי זנות במחיר עצום (כמה אלפי דולרים למפגש), ואילו בישראל מדובר בהטרדה וניצול של עובדות, המקבלות שכר ציבורי, ואשר נשכרו לשם כך על ידי נציבות שירות המדינה. ההבדל הוא בין זנות ובין עבדות, בין שוק חופשי (עסקה פרטית) ובין סחר רשמי וממלכתי בנשים לצרכי מין הנעשה על ידי ועל חשבון המעסיק הממשלתי. לפיכך, גם הסיום היה שונה. הזונה האמריקאית ממקרה ספיצר הפכה לכוכבת טלויזיה עשירה, ובארץ , המערכת לא תשקוט עד שהיא תוודא הריגה (כלכלית וחברתית ולבסוף פיזית) של המתלוננות, למען ייראו וייראו, כדי שמעמד העבדים לא ירים את ראשו, ושההסדר, שהוא ביצת זהב כלכלית, יוכל להמשיך באין מפריע.

 

לוחמי חירות במימון העולם התחתון, קוסובו, תחקירים

 

עשר שנים לטרגדיה ביוגוסלביה, סרביה וקוסובו מעלות מן האוב שוב את חלקן של המעצמות בחרחור הסכסוכים באזור, וההפצצה המסיבית של נאטו. לימים, מתברר שסלובודן מילוסוביץ נתמך על ידי הסי.איי.איי., ואילו "המחתרת של לוחמי החירות" שנלחמה נגדו (KLA) מומנה על ידי ארגוני פשע, בעלי אינטרס בסחר הסמים באזור המדובר ושמירה על השליטה על הנתיבים.

 

בארצות הברית נחקרים עתהגם גופי מודיעין, בקשר לזיקות כלכליות מדאיגות עם פשיעה מאורגנת. כתבה זו מנתחת את שיטת הפעולה של ארגוני המודיעין האמריקאים והגרמניים במזרח אירופה, ותיפלול הזירה המקומית באמצעות העולם התחתון. הדברים מעט סבוכים, אבל בגדול הרעיון הוא שארגוני המודיעין מסדרים לעצמם "קופות שחורות", נטולות פיקוח כלשהו, כדי לממן אוונטורות שבאופן אחר לא היו זוכות למימון ותקצוב ממשלתי. מעבר לכך, שערוריות מין, נוכלות, ושחיתות מתגלות כמגיפה בסי.איי.איי, והיעדר מסורת של פיקוח משמעותי, גררו שפל חסר בתקדים בארגון.

כולנו זוכרים את פרשת איראנגייט, שבה נחשפו השיטות הללו, כלומר, הקשר בין עסקי סמים, סחר בלתי חוקי, ומימון של גורמים פוליטיים במדינות הים, בניגוד למדיניות הממשל. אדם תוהה שמא יש לבחון שבילי מימון, וצורות פעולה דומות, גם בישראל, ומהן הזיקות בין ארגונים פוליטיים ובין מימון באמצעות פשע מאורגן, במישרין או בעקיפין.

 

מעצמת זנות וסחר בנשים

 

אמנון לוי מביא כתבה מעניינת על רשת סחר בנשים ממזרח אירופה שנוהלה על ידי מושבניק המגדל בננות בצפון הארץ. הכתבה מהווה הזדמנות נדירה להקשיב ולצפות בחומרים שבדרך כלל מתרחשים ונקברים לחלוטין ב"אונטרוועלט", אותו אזור שחור השמור בידי צרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים (משטרת ישראל ?). והנה, גם למשטרת ישראל עדנה קטנה, כאשר הם סו]פסוף עובדים, הכוונה להחדרת סוכנים סמויים לארגוני פשיעה מתוחכמים, לאורך זמן. נכון, בדרך כלל המלשין הוא עבריין לשעבר (ובעתיד), אבל במקרים האלה "המחיר שווה את התוצאה". אמנון לוי מצהיר מייד בהתחלה את העובדה החשובה ביותר בתחקירו. הסיבה שמשטרת ישראל מתחילה לעבוד קצת, בתחום זה, היא כולה פרי לחץ אמריקאי מאפיונרי (אם לא תעבדו אז אין כסף), להפסיק את סחר הנשים ממזרח אירופה לישראל. כמובן, מחלקת המדינה לא מתענייינת בהפסקת הסחר בינה ובין ישראל, כך שהצופה התמים יכול לסבור שכל הבעיה התחילה ממולדבה. ולא היא. סחר בנשים בישראל הוא נתח שוק מרכזי מאד בכלכלה הישראלית, והיה פה לפני נפילת הגוש הסובייטי וישרוד את הפסקת הסחר ממזרח אירופה. מדובר בשיטת עבודה ישראלית שקורבנותיה קודם לכן היו ישראליות או עולות ממקומות אחרים.

עד שלא תהיה התמודדות משטרתית משמעותית עם זיקות הגומלין שבין עולם הזנות-סחר בנשים הישראלי ובין אליטות משפיעות (פרקליטות, שיפוט, פוליטיקה, וכמובן הון), כל מה שנעשה הוא טיפול קוסמטי, להפיס את דעת המפקחים מטעם מחלקת המדינה והאיחוד.

 

הפמיניזם הישראלי ממשיך לישון

 

לאור העובדות הללו, החושפות עד כמה הפך הפשע המאורגן לגורם בעל משמעות פוליטיות, משפטית וחברתית בעולם המערבי, תמוה לראות שהפמיניזם הישראלי ממשיך להתבצר בהכחשה והדחקה. עיקר הפעילות הפמיניסטית הישראלית התבססה על תרגום אוטומטי של מוצרים וחקיקה אמריקאים לעברית ושתילתם על מציאות שיותר דומה למכסיקו ולבלארוס מאשר לקליפורניה או מונטנה. לדעתי, זו הסיבה המרכזית לקריסת גורמי הכוח של ארגוני הנשים, ולתוצאה המתקבלת כיום, שלפיה נציגות הנשים המשמעותית יותר בכנסת ישראל היא של יוצאות מולדבה, ואילו זהבה גלאון בחוץ.

המאבק שכוון נגד אידיאולוגיות שמרניות פיספס את העיקר, והוא המימד הכלכלי האדיר של סחר בנשים, שאין לו דבר וחצי דבר עם אידיאולוגיה, והוא יכול לחבור לשמאל הכי רדיקלי או לימין הדתי מצידם. מדובר בשיטות פעולה מעשיות, ולא אידיאולוגיות, והן מנצחות באמצעות כוח, ולא שכנוע.

לדעתי הלא פופולארית, עיקר הבעיה בישראל של מעמד האשה, גם קודם לכן, היתה במציאות כפולה ומכוסה, שבה התבצע סחר בנשים, לצד פסאדה של נאורות והתקטננות על קוצו של יוד, כאילו מדובר במדינה מערבית. אי אפשר לרכז מאמצים בדובדבנים, כאשר הכל קורס מסביב. כלומר, אפשר, אבל זה לא ממש אפקטיבי.

כאשר חושפים זיקות בין השמאל לבין פשיעה מאורגנת, מבינים גם שלשני הצדדים היה אינטרס להתעסק בזוטות, כדי שהמכונה המרכזית תמשיך לעבוד. הכסף הגדול מתקתק, והציבור מתעסק בשאלה אם מותר לתלות תמונות עירום על קיר המוסך או שמא זה "הטרדה מינית" בעבודה.

 

מעמד האשה במזרח אירופה

 

אני לא מתיימרת לדעת הרבה על הפמיניזם המתפתח במזרח אירופה, אם בכלל, אבל אני בטוחה שישנם גורמים, כולל גורמים מערביים שכותבים באנגלית לעם, המתעסקים עם הניסיונות להיכנס למדינות כמו בלארוס ומולדבה, ולהעצים בהן את מעמד האשה באופן שימנע את הסחר המסיבי בנשים, המציפות את העולם כולו אגב. נידמה לי שישנם פרוייקטים אירופאים העוסקים בדיוק בעניין זה. לעומת זה, הגישה הצפון אמריקאית היא מתבדלת ומסתגרת, ונוקטת בהפעלת לחצים וחרמות על המדינות האלה. אם אינני טועה ישנן כמה מדינות מערביות שניתקו יחסים דיפלומטיים עם בלארוס, על תנאי שמצב הסחר בנשים ישתנה שם. או סנקציות מסוג זה. כמובן, יש חשש שחרמות ונידויים יחמירו את מצוקת הנסחרות, אבל יש פה אמירה מסויימת לפחות לגבי סוג הציוויליזציה הזו. מפתיע עם זאת לגלות ששתיים ממדינות הסחר הללו, בחרו בשנים האחרונות נשים כראשי מדינה. לכן, כדאי מאד ללמוד את המצב הייחודי במדינות אלה לאור העובדה שרוב הסחר "הישראלי" מושפע מדפוסים אלה (האליטה האשכנזית הותיקה, והתגבורת של העשור האחרון, בדמות חצי מיליון עולים ממדינות אלה, שרובם לא יהודים כלל). מהתבוננות כללית עולה מערכת נורמות שונה מזו המתוארת בספרות המערבית, מערכת של ניצול מקסימלי של האשה כחפץ מיני, מצד אחד, ומצד שני סוג תיגמול (לאחר הגיל הצעיר שבו האשה נחשבת מושכת בתרבות הזו) שמקובל באמת יותר בישראל, ולא בארצות הברית למשל. כך, פילגש צייתנית המשמשת שפחת מין לפוליטיקאי בכיר, עשויה לקבל תגמול בצורה משרה בעלת כוח פוליטי בהמשך הדרך, כמעין "סידור פרישה". בארץ מאד מקובל לנהל מו"מ עקיף עם נפגעות תקיפה מינית על פוזיציה תעסוקתית, ולא לשלם למשל פיצויים או אפילו אתנן. הסיבות לפרקטיקה הזו בודאי מגוונות וטעונות מחקר.

 

הגברים הישראלים המבקשים לשמר את הפריווילגיה ישתמשו גם הם במודל האמריקאי (שאותו הביאו הפמיניסטיות הישראליות), ויגידו שיש "זנות מרצון" ויש כאלה המתפרנסות יפה. האמת, שזה נכון במדינות אחרות אולי, בודאי לא בישראל, אך כאמור הבעיה המרכזית היא שכל זה מהווה ויכוח פיקטיבי, משני הצדדים. הפרקטיקה של תגמול באמצעות "קידום" מהווה בעיה ב"שיח" הקיים. הפמיניסטיות הפועלות במודל האמריקאי רואות בזה סוג של איום על מעמדן (שמא יגידו שגם הן קיבלו את העבודה או התואר דרך המיטה), אך בפועל מדובר בבעיה עמוקה יותר, שכאמור צריך לחקור אותה במקום להתכחש לקיומה. בכל מקרה, הנחת היסוד כאילו ישראל היא מדינה בעלת מסורת של שוק חופשי או זכויות פרט, פועלת מאד לרעת העניין הפמיניסטי. ישראל היא חברה בעלת שורשים בביורוקרטיה טוטאליטרית, הדומה יותר למשטרים המזרח אירופאיים. במסגרת הזו, גם אם יולבשו זמנית מודלים קפיטליסטים מבוססי תרבות מערב אירופאית, הם ייבלעו לתוך המבנים התרבותיים השורשיים. קבלת המציאות היתה מאפשרת התחלה של התמודדות. גם ניתוח "תיק קצב" היה הוגן יותר לכל הצדדים, לו היתה הכרה שישראל איננה טקסס או ניו יורק. מצב הנשים בישראל הוא על סף מצב חירום.

 

 

 

 

 

מחלקת צירופי המקרים

AFFINITY SCAM – או "אויבי איש אנשי ביתו"

 

הצצה ב"ששים דקות" מובילה להארה לשונית קטנה, והכרת תודה (כמו תמיד) לאנגלית, שממהרת לתת שמות וסימנים בתופעות הנמצאות שניה לפני פריצה לתודעה. מומחה כלשהו מסביר את "תופעת ברני מיידוף" (ענק ניירות הערך האמריקאי שגנב חמישים מליארד דולר …) כ"תרמית על בסיס קירבה". כלומר, ישנה בעולם הפשע תופעה של מרמה המתבססת על אמון של הקהילה הקרובה (משפחה, מיעוט אתני, וכיוצב). הנוכלות מתבצעת על יסוד ההנחה שבן המיעוט שלך יאמין לך, וכך מיידוף "מכר את הלוקשים" ליהודים דוקא, על בסיס האמון של היהודיב"אחיו למיעוט ולגורל". מסתבר שנוכלות על בסיס קירבה (זהות) קיימת בקהילות שונות ומגוונות, ואפשר לדעתי להרחיב את העקרון גם לנוכלות על בסיס משפחה ועוד. באותן משקפיים אפשרלבחון את הציונות כאידיאולוגיה שהיא AFFINITY SCAM, פריטה על מיתרי "קירבה" וערבות, שבבסיסה עשיית רווחים פראית של מעטים, ותוצאות הנוכלות, הריהן הפירמידה (פונזי) שמכונה בטעות "מדינת ישראל". רק חלב ודבש כמובן.

 

משבר הנהגה 

Woody Allen

אתמול במקרה השתרעתי מול המרקע, בזמן שהקרינו באחד מערוצי הסרטים את "פשעים ועבירות קלות" של וודי אלן. צפיתי בסרט בשעתו, אך למעשה שכחתי את התוכן, ורק זכרתי את התחושה שהוא הותיר בי אז, אי נוחות כזו, של "אמירה משמעותית ומורכבת" על החיים. ובאמת, התחושה חזרה מייד עם תום הצפיה. הסרט משרטט עולם שבו "ערכים" שקולים ל"לוזריות", אך יש בו פינה חמה לעולם הישן, של הדורות הקודמים (ביהדות) שהחליטו ליצור עולם מוסרי, או למעשה פעלו תחת הססמא "אלוהים או אמת ? אלוהים עדיף". אך הדור הקודם נעלם, באמריקה, ותחתיו נולד הדור החדש, שאימץ את האתוס של המצליחנות, אין אלוהים, ואני נהנה מהחיים ויהי מה. גיבור הסרט, רופא עיניים יהודי נכבד, גולש לביצוע רצח מתועב של מאהבת פגועה והסטרית המאיימת על שלוות חייו. אחיו, המסייע לו, הוא איש העולם התחתון בעיר ההימורים אטלנטיק סיטי. הרופא מבצע את המעשה, סובל מעט מייסורים, אך לבסוף חוזר לחייו הנוחים ושוכח. וודי אלן מגלם במאי יהודי מצפוני, הנאבק בגיסו, "המצליחן" שהוא מפיק ובמאי נודע, ומפסיד לו בכל החזיתות. נישואיו מתפרקים, אהובתו מתחתנת עם הבמאי, והמורה הרוחני שמצא לעצמו, מעין  פרימו לוי, מתאבד.בקיצור, הצדיק שרע לו.

 וודי אלן בעצמו, כזכור, נחשף  סמוך לאחר מכן בקשר של ספק גילוי עריות עם בת חורגת של רעייתו לשעבר. (הריהו לעיל,  בתמונה משנה שעברה עדיין איתה, ניראה מאושר ומצליח).

 

Dylan Lauren, Woody Allen and Soon-Yi Previn attend the Dylan's Candy Bar relaunch celebration on October 27, 2008 in New York City. © WireImage.com

 

משבר הנהגה 2

 

אצל אשרת קוטלר (וקודם לכן, כאן ב"רשימות") כתבה די מדהימה על פרשת ניר בן ארצי המעלה אספקטים שונים ובעייתיים בציבור הישראלי. למי שלא מעודכן. ניר בן ארצי, מושבניק פשוט מדרום הארץ, הפך לפני כמה שנים ל"משיח", לאחר שהתגלו בו כוחות "ראייה" על טבעיים. גרסא שונה של "הרנטגן" המפורסם, במקרה של בן ארצי הוא פשוט רואה דברים שמעבר, כמו כבלים תת קרקעיים, חלקי גוף פנימיים, וגם מחשבות נסתרות. הבחור נקשר איכשהו לסיירת מטכ"ל, שהוא הופך ה"קמע" היחידתי שלה כניראה, וגם לטייקונים ישראלים כמו רעיה שטראוס ורקנטי. מסביבו נפתחת "חצר", המשרתת בעיקר את המקומיים, וגם חוגים רחבים יותר בציונות הדתית. לאחרונה מתברר שהוא נחטף לטבריה, (עיר המחוז שלי, אחד המקומות הנוראים ביותר עלי אדמה), שם נכלא, ועבר דברים קשים מאד, הנוגעים לעבירות מין שאולי ביצע או שאולי אולץ להודות שביצע, ועל כך המחלוקת שנחקרת כעת במשטרה, ואספקטים כלכליים המניעים את המחלוקות.

צד מעניין בסיפור (שיש בו כר נרחב לחובבי הזאנר), הוא המתח המתגלה בין "החסידים" ובין ה"גורו" כלומר השאלה אם המיליונרים הציניים הקימו להם טוטם או ראדאר אנושי, ועשו גם "קופה" יפה על הגב שלו, או שהגורו הוא השולט באירועים ובאנשים סביבו. לי ניראה שכמו במקרה "גואל הרצון" (הסקנדל התורן של העונה הקודמת), מדובר בקורבן של שאיפות לא ממש קדושות, מצד אנשים שהחליטו שלא די בפשעים ועבירות קטנות, אלא הם רוצים לקרוא לכאן, ולכלוא את השטן בעצמו, כדי שיגיד להם שהם בסדר, בשמו של אלוהים כביכול. בקיצור, הייתי מציעה מאד למשטרה שלא להתבלבל, ולחקור, כרגיל, את שביל הכסף. זה מזכיר לי את היחסים המעניינים שנוצרו, לאחר הקולוניאליזם המערבי במזרח הרחוק, בין האליטה המערבית ובין "גורואים" הודים קטנים שהם טיפחו בתור "מתקשרי הבית", ספק חיות מחמד, ספק שליחי האל, ובכל מקרה, מקור בלתי נדלה להכנסות קלות.

אחד מסימני האימפריאליזם התרבותי בישראל (אמריקה, אמרנו ?) הוא גם ניכוס הרוחניות של הנכבש, והפיכתה ל"מוצר" המנותק מן ההקשר התרבותי הרחב והעמוק יותר. כמו תופעת "השאמניזם" האינדיאני, כך מיסחור "הקבלה" הוא מסימני הלעיסה האחרונה של התרבות הנכבשת לפני שהיא מתערבבת בבטנה הגדולה של האימפריה.

 

 

Picture - 'satan in all 
his glory', 1792. 
fotosearch - search 
stock photos, 
pictures, images, 
and photo clipart

סיפור מתגלגל, שאנחנו נמצאים רק בראשיתו, ניר בן ארצי עדיין לא אמר את המילה האחרונה, והמפתח כרגע בידי המשטרה. נקווה שהיא תעשה עבודה יותר יסודית מהרגיל אצלה.

 

מחלקת "נקמה קפואה"

 

צירוף מקרים (1)

 

תיק ג'קי סרוב – אבוטבול, רופא מאיכילוב, שירות הבטחון הכללי. לא היינו בסרט הזה ? החתיכה החסרה – שר ניגרי בארגז.

 

צירוף מקרים (2)

 

קנוניה כלל ארצית נגד משה קצב, במסגרת הקללה של "מפוני גוש עזה". חגי סגל מפרסם ספר על פרשייה עתיקה. ידידיה סגל, דודו, נחטף, עונה ונרצח על ידי הדוד של גילה קצב.

 

פוליטיקה

 

צירוף מקרים (3)

 

המילה האחרונה בשמאל הרדיקלי באינטרנט. אתר בשם "מילכוד 67", ובמקרה כל הכותבים גברים.  מצטרף למקריות של פברואר – חד"ש ומר"צ, רק גברים.

 

צירוף מקרים (4)

 

מחקר זנוח של משרד ההגנה המונה את ישראל במועדון הגרעין המסוכן לשלום העולם מודלף, סמוך למחקר אחר, פרי הסי.איי.איי, שמגיע איכשהו בדרך לא דרך לעיתונות, ובו צופה הסוכנות פירוק מוחלט של ישראל בתוך עשרים שנה מקסימום. ואיך כל זה ממש במקרה באותו שבוע שאובמה שולח קלטת לוהטת לעם האיראני.

 

high weirdness

 

צירוף מקרים (5)

 

פודגרה. גאוט. 1986. ליד שיינקין. האם כולם אכלו yellowcake ?

 

 

שלהי החורף -בעיקר ויזואלי

 

גם אני עניתי על השאלון, סיני גז, שווה.

http://hasheelon.com/2009/03/16/iris-yaar-edelbaum/

 

 

על סף פיצוץ

 

 

חוסר באור, וחום

 

החורף המאוחר בא באופן בלתי קרוי וצפוי, והנחית מכת מחץ על מצב הרוח והמרץ של חודשי האביב. ששה שבועות קרים, אפרפרים, רטובים הורידו אותי לשורשי הדכאון הקיומי, ביחד עם האנטי קליימקס של חרדה וזעם מן המלחמה, מן הבחירות…

 

דכאון במובן של כיבוי האנרגיה, הפניית הכעס פנימה, והדימוי שעולה במוחי הוא אדם היושב ומכרסם את עצמו, קודם הזרוע, וכמה אצבעות, ואחרי כן השוקיים, ולבסוף הוא אוכל את עצמו עד תום, יורק את השיירים והעצמות, ונופח נשמתו באנחת רווחה. גרעפס עצמי.

 

מפילה מטבע

 

מישהו כותב לי שקושי בקבלת החלטות טריוויאליות, יומיומיות, הוא סימפטום לדכאון. סומק עולה על לחיי, מזל שלא רואים כלום דרך האימייל. האם אוכל להתוודות שמזה שבועות מספר אני מקבלת החלטות בהטלת מטבע. "ללכת למכולת ?", עץ. כן. פאלי -לא. ביום מרדני במיוחד, אני עושה ההיפך. עושה דוקא. עץ ? אה..המטבע זומם להטעות אותי ? גם הוא נגדי ? אוקיי, עליתי על המזימה. יצא עץ ? אני שולחת מבט בעיניים דקות וחושדות לכל עבר ? אה ! דוקא נשארת בבית. חה, הה ההה, סידרתי אותך.

 

וזה ממשיך ונהיה גרוע יותר. האימייל הזה. גישה חציונית (דיכוטומית) לאנשים, חד מימדית, זה "רע" וזה "טוב", עוד תסמין, אולי של הורה מתעלל, היוצר בלבול בשאלה מי טוב מי רע ? אולי. כן, אהמ. ומה עם שני הורים מתעללים ? אוה, זה בכלל בלגן, באמת מתאים למרד שלך במטבע. הפוך על הפוך, אל התהום. העולם אינו בטוח במצב הזה, ובריחה מאחד, לזרועות ההורה השני, חמורה יותר. גם לבריחה אין טעם. מבוי סתום.

 

לא נעים. עברנו כבר על כל זה במחזוריות של סטורן, שבע שנים לאחת. המטפל הראשון, והגורו השני, וספר ה"עזרה העצמית" השלישי…מה, שוב ?

 

אין אדם "רע" אין אדם"טוב" השאלה מה עושה לך טוב, ואיזה מרחק לשמור כדי להרחיק את העוקץ ולשתות את הדבש. אה, כן. נכון.

זכויות האדם

 

אחת השיטות לצאת מדכאון, כאילו, זה לשרוף. שורפים עוד גשר, האש מחממת, אח נעים, משפשפת ידיים וצופה ביחד עם אחרים בשריפת הענק. מפואר ממש. אבל היא מתלקחת מהר וגוועת מהר עוד יותר, ושוב קר, וגשר אחד רחוק מידי, איננו. נו טוב, אני יושבת על האי הדמיוני שלי, מחפשת פסלון חסינות. אבל מסביבי רק אנשים כאלה, שמתחממים משריפות גשרים, אין שם כלום מראש, הזרדים האלה לא יצלחו לשום דבר ממילא, בשביל מה להתלקח שם מלכתחילה. אה, זה הזמן. שורפים זמן.

אני בוחנת כמה אתרים, ולפתע כל "השיח" ניראה כמו מלכודת פתאים, הרי אני ישובת שם כקרציה או פשפש שמגרה את הכלב לגרד. בתור פרעוש אני יכולה לאמר "מי שהולך לישון עם כלבים…" שלא יתלונן כאשר הוא בוחר לתפקד כפרובוקציה שסופה איירוסול רצחני, המופנה ממש אליו. לא כדאי מראש להיכנס לשיח חסר הגיון רגשי.

אני רואה את האנליטים לפתע, כמעין קבוצת קלעים צבאית, סיירת קלעים, היושבת במארב קבוע ומחכה לפשפש, או לזקנה השוטה, שתעבור, כדי ש"יורידו" אותה, באמבוש רגשי.

ידיד שלי, פעיל זכויות האדם האחרון שאני מכירה, אומר לי את פתיה, כל האגודה לזכויות האזרח הזה, זה מלכודת קלעים, אני מצביע ביבי, ושייך לשמאל האירופאי הרדיקלי. ביבי, לפחות שרה היא דמות מצחיקה מקומיקס, יותר חיה מחוורי הלחיים של האגודה לזכויות האזרח שעמדו בבית המשפט הגבוה לצדק, ודרשו אי צדק בשם הצדק. ממש מול פני. אפשר באמת להשתגע, הלכתי והגשתי נגדם תלונה פשיסטית כזו, שיישרפו. מאטפיך יטופון. ואת ממשיכה להיטרף בידי קבוצת קלעים מיומנת. טיפשה את. חראם. אף פעם אל תשתהי במחיצת אנשים שהרשיעו אותך מראש, ובודאי אל תחזרי לאותו מקום רע פעמיים, שלוש, מאה. כי מה ? המלך הוא עירום ואלה אמנם שוליים סהרוריים, זהרוריים, טיעוני לייזר שיורים לשומקום. ויש הענין של הכסף, אידיוטית.

רגע של נחת

השממון האפור והריק שלי מתמלא לרגע בחום נעים, המשכיח הכל, אפילו את האינטרנט. ילדים בבית, המולה, תנור מפיץ אור כתום ומעגל חום קטן סביבו. הטלויזיה דלוקה, נידמה לי ערוץ 33, שומעים חברי כנסת צועקים מלל סתום, תחושה של קיימות. רגילות. נורמליות.

 

לרגל הנורמליות אני מחליטה לעשות מעשה. "ילדים, מישהו רוצה פיצה ?" אני שואלת כאילו חזר האביב, למרות ששבוע הבא צפוי גשם שחור. "כן !!! פיצה, קול" הם צועקים, כי ככה צריך. רק הבן שלי משבית שמחה, "לא בא לי". טוב ניראה, בינתיים אני מתעגמת קצת על ה"קול" הזה פה באמצע הגליל המזרחי. מה קול ? קולד. ממש. ומאיפה הסלנג האוילי הזה, החקייני הזה ? הכל קורס.

 

הנה, החיים מחייכים אלי שוב, בטלויזיה משדרים את "משמעות החיים" של מונטי פייטון, סרט לא חדש ואני פשוט מתעלפת מצחוק. ספינת הפירטים היהודים מ"פרמננט אשורנס", תאגיד הביטוח שמזכיר לי פתאום את AIG,

הפירטים הזקנים ובראשם מר כהן, עוברים מתאגיד לתאגיד אמריקאי ושודדים את כולם. וכך, מרוצים מעצמם ומשללם, הם מפליגים אל הים הגדול, לאחר שהרסו עד חורבות את כל עולם הפיננסים וההשקעות, אבל אז, אבוי, מתברר שכדור הארץ  אכן שטוח, והם נופלים לתהום, של "סוף העולם". ממש נבואי.

 

 

והקטע המבריק על הצבא הבריטי שהוא "תמיד דמוקרטי והומניטרי", וכמובן החלק הקורע על הקצינים.

 

ולבסוף הקטע החותם, על המוות, המופיע בדמותו של "הקוצר הגדול", מלאך המוות, שלוקח חבורת נובורישים באמצע זלילת מוס סלמון מורעל, אולי זה היה מפגש של מר"צ, ואין לזה סוף, מצחיק, נבואי, סוחף. איך החמצתי בעבר את כל הניואנסים המבריקים. האב שחוזר הביתה לספר לילדיו, מאות הילדים, שהוא פוטר מהמפעל. מצבנו גרוע, הוא מסביר, כי בכנסיה הקתולית אסור ללבוש קונדום. "לכן, ילדים, אני נאלץ למכור את כולכם לניסויים רפואיים"…הילדים מנסים להחלץ "אולי תחתוך לעצמך את הביצים, אבא ?"..וזה ממשיך, כדאי לראות. זה מה שהתכוונתי.

 

המומחה לפרנויה ולסמים

 

 

האימייל ממשיך לפלוט לי אמיתות דיאגנוסטיות לכאורה, אם שוכחים לרגע שזה בעצמו מסע של דמורליזציה נגד כבוד האדם. כל ההתוויות והתגיות שלצידן מרשם יוקרתי, ומניות בחברת "טבע" אלי הורוויץ, זוכרים יודעים, שחיתות בצמרת. שוב חבורת הקלעים על הגג, המוכרת מלכודות "הגיון וצדק", שרבים נפלו ושקעו בתוכן לבלי צאת. החול הטובעני של ההכרה הילדותית. הצודקת כל כך והורגת.

 

 

המומחה קובע שחברתי לנפש, אמנית יפה שהתאבדה פתאום בצורה מוזרה, לאחר שנברה בכל מיני קונספירציות אסורות, היתה חולה בעצם ב"פרנויה", ולדעתו רבים לוקים במחלה זו וממשיכים לתפקד חיים שלמים כאילו מה. אז מה המחלה ? המחלה מתבטאת ביצירתיות, דמיון, אינטליגנציה גבוהה. תכונות מסוכנות בימים אלה. המומחה, מסתבר, עבד ביחד עם עמיתו המפורסם ממנו, על ניסויים קטלניים בבני אדם, בסמי הזיה. הביוגרפיה שלו כבר היא בעצמה עלולה לגרום למחלה ההיא…אתם יודעים…זו שאפשר לחיות איתה כל החיים ולתפקד נורמלי, ועדיין אם תיעלם מן החיים, היא תסביר את זה בצורה נוחה. ומי שיתהה, הרי ודאי שגם הוא לוקה באותה מחלה,,,וחוזר חלילה. עליסה בארץ הפלאות ממש. מנפלאות הקלעים על הגג וההגיון המנציח את עצמו ובלבד שמספר האנשים המתקרבים אליו ילך ויפחת באופן משמעותי. האגודה לזכויות האזרח שלא לדעת, ולתת לנו להתפרנס בשקט.

זהירות, צלפים אינלקטואלים לפניך ! הזהר בכל חבורה שבה שונאים נשים ופסיכים, גם אם קוראים לזה משהו יפה, מדובר ברוצחים.

 

 

 

פרשת קצב, נו איך לא

 

עכשיו זה שתי ברירות. או שיגלו לכל העולם את מה שקורה במוח שלנו, ואז האגודה לזכויות האזרח עם "המוח האנליטי" של הקלעים (למה לא אמרת ? למה הסכמת ? למה אמרת שאת אוהבת אותו ? טיפשה טיפשה טיפשה)  תוציא אותנו להורג, או שיזכו אותו, שזה ירייה ממש לבטן של הצדק.

 

או שיקרה משהו אחר. בעצם. למה להיות כל כך חד מימדי.

 

להרוג עיתונאי ולנוח

 

משפחות, בע"מ

 

משטרת ישראל מפרסמת כתבה המשבחת את עצמה, ומונה את שש עשרה משפחות הפשע שסומנו כיעד לפעילות היחידה החדשה למיגור הפשיעה המאורגנת. מתוכן, כפי שניראה מרחוק לפחות, רק אדם אחד הוא אשכנזי (מולנר) והשאר ברובן משפחות מזרחיות וקצת ערבים, בהתאם לחלקם באוכלוסיה או טיפה יותר.

העמדות שלי בקשר לאפליה העדתית בישראל עברו כמה תהפוכות, מ"כור ההיתוך" עד לתמיכה גורפת והסתייגות בסופו של דבר, מן המאבק הזה, לא משום שאין הפליה אלא משום שאין הגדרה של יעדים ומטרות שייטיבו עם כולם. מאבקי שבטים כבר לא מעניינים אותי, ויש לנו מזה מספיק ב"השרדות" הריאליטי והמציאות.

 

ואולם, כאשר יש בולטות מובהקת של מסמן עדתי בנתונים כלשהם, זה מחייב התייחסות, בין אם הסבר תרבותי (מן הסוג המתנשא הרגיל, ש"הם ברברים") ועד להסבר הפוך, שזו הוכחה לקיפוח שיטתי. אני משאירה את זה לסוצילוגים. אותי מעניינת הנפקדות של ארגוני פשיעה ידועים, מן העדה הלא מזרחית, כמו ארגון הפשיעה של ראובן גרוס, שהוכרז ככזה בתופים וצהלות ב 2004, ולאחר כמה פעולות תגמול, הורד מן הרשימה ומעמוד הקלון הזה, אף שכתב האישום שהוגש דומה מאד לתיאור של ארגון פשע משום מה.

 

בטוקבקים לכתבה ציינו רבים מהמגיבים שמשפחות הפשע האמיתיות והחזקות הן משפחות ההון, הנחשבות מכובדות בישראל, ואף מנו אותן בקומבינות שונות. ואכן, נוצר הרושם שהאפליה אינה במה שקיים אלא במה שאיננו ברשימת היעדים של המשטרה.

 

אברג'ל ועולם הישיבות

 

סמוך לכתבה זו מקבלים כתבה מרתקת על "בלדרי הסמים" מקרב חסידות סטמר שגויסו על ידי ארגון הפשע של האחים אברג'ל. פוטנציאל השימוש באידיוטים מועילים, כמו חסידים מבני ברק, הוא כמובן אדיר. הדימוי של החסיד מאפשר לו לחמוק מחיפושים ומחשדות המשטרה, וגם התמימות, והנטיה לקבל הוראות בלי לשאול, הופכת אותם ל"חיילים" מושלמים. וכך קרה. תמיד ובכל ארגון יימצא "איש הקשר" שיתווך בסרסרות של בני קהילתו לטורפים מבחוץ. התופעה מוכרת וידועה, ואכן די באיש אחד כזה או בשמונה עשרה משפחות כאלה כדי "למכור" מדינה שלמה לכל מאן דכפין.

 

משאב נחשק אחר, בדומה לחסידים המסולסלים הנחמדים, הוא כניראה שמאלנים ו"אנשי רוח ומצפון", שגם מהם גויסו חיילים נאמנים למשפחות הפשע כאלה ואחרות. אני יכולה לחשוב על לפחות "איש קשר" אחד שיכול היה לתווך בין ארגוני הפשע ובין "פרחי זכויות אדם מעופפים" שנקלעו מאז להגן על הצדיקים האלה, וכאשר ניסו לצאת, התברר שהדרך היא חד סטרית.

 

האשם כולו רובץ כמובן לפתחם של סוחרי הסמים בעצמם, אבל מותר גם לתהות אם מדיניות ההכחשה של הפשיעה המאורגנת לא תרמה לתופעה. אם אינך מצפה לסוג מסויים של סכנה, לא סביר שתזהה אותה בכלל גם אם היא ניצבת מולך במלוא הדרה. חסידויות חרדיות מתמחות בצנזור מידע מהחסידים השוטים, כדי לא לקלקל את נפשותיהם, והנוהל הזה מוכר ונמצא תחת ביקורת. אך מסתבר שמידור המידע קיים באותה מידה גם במגזר "החופשי" לכאורה. תופעת הפשע המאורגן הוכחשה במרץ על ידי התקשורת והמשטרה במשך עשרות שנים שבהן כבר פעלו הארגונים האלה בצורה שיטתית. ואולם, אפילו בסוף שנות התשעים, אם אדם ניסה לטעון שהוא קורבן של פשיעה מאורגנת, נידמה לי שהיה זוכה לביקור של פסיכיאטר לפני שמישהו היה טורח בכלל להתייחס לתלונתו.

 

צייד מכשפות ?

 

באותה תוכנית של אמנון לוי נעשתה הצצה לאחור בהסטוריה של הפשיעה הישראלית, לעבר הרצח המזעזע של מאיה זינגר, מקיבוץ איילון, רצח שלא פוענח עד היום. הנערה הצעירה הועלתה על המוקד בעודה בחיים, ונשרפה למוות. חצי שנה לאחר מכן, חברתה הטובה, שצפתה את מותה שלה, נרצחה באכזריות בסיני, וגופתה נשרפה לאחר שנאנסה כניראה.

חוקר המשטרה הנבוך משוכנע עד היום שמדובר ברציחות פולחניות, והוא גם משוכנע שהרוצחים מסתובבים בחופשי (וממשיכים ?). גם זו מציאות שהוכחשה במרץ על ידי התקשורת, מציאות של כתות מסוכנות ואלימות, הפועלות כניראה בריש גלי ומקבלות חסינות מושלי.

 

לערוף כמה עיתונאים ולנוח

 

זה מחזיר אותנו ל"תקשורת", אותו הצבר אמורפי קצת של עיתונאים ובעלי כלי תקשורת שלאחרונה נמצאים בליבן של סערות גדולות. דוגמא לכך, המשבר הכלכלי האמריקאי, והראיון המסתובב באינטרנט (גם "בהעוקץ") שבו תוקף בתבונה ובהומור, בעל תוכנית קומדיה, סטיוארט, את בכיר העיתונאים הכלכליים של אן.בי.סי, קריימר. הראיון התוקפני, שאכן מבקש רשות לערוף את ראש העיתונאי, מבטא את התופעה בצורה מדוייקת. התקשורת משרתת קבוצות קטנות של בעלי אינטרס, ולוקחת חלק מרכזי ופעיל בארגון קנוניות נגד הציבור. כך, עיתנואי הכלכלי, שקנו את רובם בכמה גרושים (לזה "חברת השקעות" ולשני "קרן גידור" קטנה), או בחנופה, פשוט דבררו אנשים שיזמו והרימו קנוניה פלילית, לא אחת, אלא כמה וכמה. בעיקר תרמה התקשורת ל"הרדמת" החושים והעירנות של הציבור, שנשא במחיר הביזה.

כך גם בענייני הפשיעה המאורגנת בישראל, ואף בתופעת הכתות, התקשורת היא השותף הפעיל המרכזי של קבוצות קטנות בעלות אינטרס פלילי מובהק. עיקר תפקידה לבלום מידע מן הציבור, מידע שהיה מקנה לכל אחד כלים להיזהר ולזהות תופעות, זה הכל. התקשורת לא רק מעלימה את המידע, אלא טורחת להגחיך אותו, כפי שעשתה ל"מתריעים בשער" לפני המשבר הכלכלי. הדבר מתאפשר די בקלות נוכח האופן שבו פועלת התקשורת. אין קושי להגיע לבעלים, זו קבוצה קטנה ומתוחמת של בעלי עניין, שרובם לא ממש צדיקים מלכתחילה, חלקם מחזיקם את כלי התקשורת כחלק מעסקיהם, הלבנים או האפורים. לגבי עיתונאים, מאחר שכל תחום מכוסה על ידי דסק מסויים, אין צורך "לעבוד" על כולם, אלא על האחראים לענף. בפלילים, די לעסוק בכתבי הפלילים, והם לא רבים. לכך תמיד כדאי להוסיף כמה עורכי דין צמרת ואיזה רופא או שנים, והקמפיין מסודר. בורות מצד הציבור לסכנות גדולות, היא נכס ומאשב עיקרי בידי קבוצות מאורגנות היטב. בין אם הן קבוצות פוליטיות או פליליות או ספקולנטים שהחליטו לשדוד פנסיות וחסכונות סולידיים.

 

צביעות, בלוגרים

 

הפתרון לכאורה לבעיית התקשורת נעוץ בנתיבים האלטרנטיביים, כפי שאכן קרה, כלומר…הבלוגרים. והנה, גם ממשלת ישראל הבינה זאת, ומדווחת על מבצע "הסבר פניך לבלוגר" שערך משרד החוץ. כמובן, מקבלי היחס הטוב הם בלוגרים מחו"ל בלבד, וזאת בניגוד מוחלט להתעלמות והזילזול שמפגינה המדינה לבלוגרים שלה, ואין בזה רבותא. אלא שהבלוגרים הם בלוגרים, ונידמה לי שגם אלה שהוזמנו יתייעצו בעמיתים המקומיים לפני שידבררו את הסחורה המשומשת של משרד החוץ. המסר הכפול הזה הוא מסימני היכר של משטר טוטאליטרי, שמשתיק את עיתונאיו (או בלוגריו) וטורח לנסות ולמכור תדמית דמוקרטית לזרים הבאים לסקר. איכסה.

 

לרגע, כאשר דווח בחדשות על "הבלוגרים" בנימה חיובית לשם שינוי, זקפתי אזני והתקרבתי לשמוע את הכתבה המפתיעה. רצתי אחרי כן לגוגל, ומצאתי שזכיתי שם לפייג' ראנק של 4, שזה יפה מאד, כלומר, מקור הנחשב אמין על גוגל על פי הקישורים ממנו ואליו. אין לחשוד בי שיחסי הציבור הנפלאים שלי, או החביבות היתרה, הובילו לדירוג זה, אך הצטערתי שאין כל הכרה להישגים האלה, וכמובן לא נעשה בהם שום שימוש מושכל. להיפך, ההתרשמות שלי, המדינה (ככל שזה דבר ממשי ולא ישות פיקטיבית) נלחמת כמובן נגד התופעה, ושומרת את מנת הדבש והחנופה רק לזרים.

 

האיום האירוני

 

פיילה

 
 

פעם כשבגרוש היה חור, היינו מתרחצים בתוך "פיילות" בחצר, בתור בריכה לעניים. הפיילה היתה גיגית פח לוהט ודוקרני, ואותה מילאו במים שבהם שכשכו הילדים בקיץ. עכשיו אני משתמשת במשהו דומה, "פיילה" מפלסטיק, שזה בעצם ארגז אחסון מתנייד (על גלגלים), גדול דיו לאפסן ילד או שניים, ומלא במים עד הצואר. נחמד, אבל איך מרוקנים את הדבר הזה ? אה…עוד פטנט מימי אנטיוכוס. קונים צינור פלסטיק שקוף, חצי או רבע צול, באורך שני מטר, מכניסים צד אחד למים ואת השני יונקים עד שהמים נכנסים לפה, אוטמים את הפיה, ומורידים את הצינור לקרקע, והמים זורמים, עד הסוף, כמו ברז ממש. 

 

 האיום האירוני, אה, האיראני כמובן

 

קשה להפריז באירוניה שעולה מצירוף האירועים לאחרונה בישראל. לנוכח האיום הפרסי, הופכת מגילת אסתר לטקסט מכונן ממש, בפרט שהיא גם ככה נחשבת למעין "קוד דה וינצי של אחרית הימים" במדרש היהודי האזוטרי. השנה זימן לנו לוח השנה אירוניה נוספת, והיא "יום האשה הבינלאומי" ממש ערב פורים, כאילו אמר המזל (הפור) שאם השטיא לא מבין, אז חורמייזא על הראש אולי תעיר ותעורר.

ובאמת, ממש ערב פורים מחליטים לעשות מעשה, לעצור רשת סוחרי נשים מאוזבקיסטן, וגם להגיש אישום נגד הנשיא היהודי-האראני, שהקים לו הרמון מלכות ממש בבית הנשיא.

אני מאד מקווה, למען הסובטיליות, שאף אחת מה"אלף" האלה אינה במקרה אסתר או אתי, כי זה כבר יהיה ממש יותר מידי. סכריני כזה. אז בוא נקווה שהאלף מייצג משהו אחר, איילת או אורלי רק לא אתי בבקשה.

 

 

דולפין שהתחפש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אסתר הרעה

 

פורים, ילדים ישנים פה וכובשים את הבית, אני נדחקת לפינת הטלויזיה בשעת בוקר מוקדמת, ונאלצת לצפות במה שיש. סרט אימה לא מי יודע מה, שנקרא "תשוקה קטלנית" (FATAL ERROR), בסגנון המוכר מאז גלן קלוז הבלתי נשכחת (במיוחד כאשר היא יוצאת מהאמבטיה). הפעם, מבוסס על מקרה אמיתי. אשה יפה ורעה משוטטת באינטרנט וצדה גברים. היא לוכדת בחור נחמד, המתאושש בקושי מגירושין ומפיטורין ממשרה רבת שנים כבלש במשטרה. כמו בכל טרגדיה, יש החמצה בשיקול הדעת. לשוטר בדימוס יש ידידה-מכרה, גם יפה וגם אופה, וגם טובה, אבל הוא מעדיף את הריגוש הסנסואלי ונופל ברשתה של ברקודה אמיתית. הלוכדת נשואה לגבר נחמד ויש לה ילדה, והיא רוצה להיפטר מבעלה בצורה אלגנטית. היא משכנעת את השוטר הגרוש שבעלה מתעלל בה, ושהוא גם גרם להפלת הריונה המשותף מאהובה החדש, ושולחת אותו להרוג את הבעל. וכך קורה. לאחר הרצח, מתברר לשוטר הנחמד שהוא "אכל אותה". בינתיים, ועקב סערת הרגשות הוא נופל שוב לטיפה המרה, ומאבד גם את החזקה על בנו הקטן. לאחר כל זה, הוא קץ בחייו ומתאבד. ידידתו הנחמדה, והמאוכזבת, מביאה את חומר הראיות למשטרה. הברקודה נעצרת, נשפטת, והולכת למאסר עולם על תכנון רצח בעלה. סופה של "מלכת אסתר" מהסוג הרע, שמפתה והורגת את הטובים.

החלק המעניין היחידי בסרט נוגע לאינטרנט, ולעולם הצ'טים שמסוקר שם בנאמנות, כולל סיכוניו והריגושים הסוחפים. השוטר שם את מבטחו בנוכלת סדרתית, כך מסתבר, שהפילה רבים לפניו ברשתה, כך או אחרת. שיטת הפעולה היא פשוטה ומתוחכמת. פיתוי מיני, ואז התאהבות, במהלך ההיכרות "וידוי דרמטי" (היא מספרת על בעלה המכה, ועל ילדותה העשוקה ורצופת ההתעללות המינית והרגשית) וסוחטת וידויים מן הקורבן. השוטר חושף את כל חולשותיו, מספר על כך שפוטר משום שהתלונן על שחיתות בתחנה (כלומר, בחור ישר ומצפוני ואמיץ), על החולשה לטיפה המרה, וכולי. כך מצליחה הפסיכופטית למשוך בחוטים הפסיכולוגיים בזמן ובאופן הנכון. ואכן, חרף המקרה המוקצן, האזהרה במקומה. הרשת היא זירה קלאסית לנוכלות ולהטרדה בעלת גוון מניפולטיבי פסיכולוגי. הרשת חושפת את דפוסי האישיות במהירות, ומאפשרת חדירה לפרטיות ולנפש המשתמש. כדאי לסייג בעיקר את השימוש ברשתות חברתיות.ככלל, הסיכון הגדול לדעתי בשימוש ברשת הוא בזבוז הזמן. וזה הרי המשאב היחיד שהוא שלנו באמת- ובמשורה – בעולם הזה.

 

צ'רלס מנסון עושה פרצופים מפחידים , לפורים כניראה

 

מארגנים גם לפלשתינאים שואה ותקומה

 

 

אורי אבנרי, במאמר בהגדה השמאלית, מתאר את הצביעות הנשפכת ממנהיגי העולם בכינוס שארם א שייח, לשיקום עזה. חבורת קולוניאליסטים, מתחככים זה בזה, מתעלמים מרצון הילידים, ולמעשה מאפשרים את המלחמה הבאה, ואת "השיקום הבא". לדעתו, הססמא "שתי מדיניות לשני עמים" הוזנתה בידי אויביה, כדי לציין מאשר שונה לחלוטין, תהליך שחיקה שבסופו אולי יוקמו בנטוסטנים לפלשתינאים, רק כדי להוציא אותם משדה הראיה, אך לא כדי לאפשר להם חיים מהוגנים.

 

יתכן.

 

ככל שקראתי והפלגתי בתיאור המפרט של אבנרי, נידמה היה לי שהוא גם מתאר את התהליך הקולוניאלי שקדם להקמתה של ישראל, מעין הקאה והתשה והקזה איטית של היהודים מאירופה, בעיקר כדי שיצאו מהורידים, ואחרי כן כינוסם באיזה חור נידח, תוך יצירת סכסוך ידוע מראש עם השכנים. בדרך, ארגנו איזה שואה קטנה, כדי לדלל את המספרים ולהוריד את הציפיות. ואז…באה "התקומה", שפתאום כולם שמחו עליה, עדיף מדינה שרופה ועלובה, מאשר משרפה מפוארת באירופה. הכל יחסי מסתבר, ומתרגלים לכל דבר. בהתחשב ברעיון המקורי, שזה יהיה "בית לאומי לעם היהודי" (או פתרון הבעיה היהודית), מדובר היה במקום שאמור לכאורה להכיל כעשרים מליון איש, נו לא בדיוק תנאים משובחים. כאילו, בנטוסטן כזה.

 

והנה, היהודים עלו על כל הציפיות. הפריחו שממות, היכו בשכנים, גזלו ושיפצו, והקימו מדינה יפה, אפילו קצת אירופאית בשאיפות שלה, יש מכוניות יפות וערוץ מסחרי, ואפילו ריאליטי מקורי.

 

נידמה שבניגוד לתחזיות הקודרות, התוכנית הוכחה מוצלחת יחסית. לא שאלו את הילידים, אבל הם איכשהו מסתדרים, רק חלק מהם בורחים חזרה לאירופה, מספרים שעדיין אפשר לחיות איתם, ובעיקר כאשר תמיד יודעים שיש לאן לגרש אותם, אם כך "יווצר המצב".

 

הקולוניאליסטים

 

לכן, צודק אבנרי במידת מה בתיאור שלו, המלעיג, על הקולוניאליסטים והילידים, אך כדאי לזכור שחרף היומרה, וגם אם לבני בלונדינית, אנחנו בגדר נציגי הילידים, "ערסים" אולי, כאלה שלא יודעים את מקומם, מין עבד כי ימלוך. אבל גם לאלה יש מקום בעולם הקולוניאליסטי. הנה אפילו חוסני מוברך הסתובב כחתן המסיבה.

 

זו גם הסיבה שכל הזמן משמיעים באזני העזתים המותשים את ההטחה המתריסה – "למה אתם לא עוסקים בבניה ופיתוח במקום במשלוח קסאמים ?" וממנו משתמעת ההשוואה הלא מחמיאה כביכול ליהודים, שגם אחרי השואה לא הלכו לתכנן קסאמים נגד אירופה, אלא התעסקו בעצמם, בבניית כבישים וקופות חולים, בתי ספר, ואף מקהלות ותזמורות. זה גם מה שמצפים מהפלשתינאים, שימירו את האיבה לחדוות יצירה, ובקיצור, שישכנעו את המדכא שאין חשש לנקם, ברגע שישחרר את החבל. ברקע גם איום מרומז, היסטורי, שתמיד אפשר לארגן איזה שואה קטנה, הרי כבר היינו בסרט, ואחריה באמת לא יהיה לאף פלשתינאי כוח לזרוק שום דבר, לא חראם ?

 

בסוף בסוף, אם כולם יתנהגו יפה, הם יקבלו גם שם בעזה, ריאליטי מקורי, ושרת חוץ בלונדינית עם קארה, ואפילו יתנו להם להרוג קצת ילידים אחרים, וללמד אותם פרק בהלכות תרבות. יש אור בקצה המנהרה…

 

 

נו טוב אני אכתוב ; מינויים חדשים ; חרמות ונידויים

חיכיתי עשרים וארבע שעות קצת סקרנית מי תכתוב איזו הלצה על מפקד חיל הים ונערות ה"גו גו". אין קול ואין עונה. אולי זו לא חדשה כה מרעישה, אז רק זוית קצת אחרת על אותו אירוע.  אני כרגיל קצת חשדנית כשלפתע נשברת השתיקה סביב החינגה במערכת הבטחון (החינגא – שגרת מעשי האונס, ההטרדה וניצול מיני), בדיוק כפי שהבעתי ספק לגבי טיבה הפוליטי של "פרשת קצב". מי שמצוי אפילו קצת ב"תרבות הארגונית" של בכירי המערכת יודע מה קורה שם. מועד החשיפה, וזהות המוקע, חשובות לעיתים, גם אם כל חשיפה כזו ברוכה היא כשלעצמה. במקרה של מפקד חיל הים, יש לנו כמה סינכרוניזמים מענינים. האחד, שיכול היה לשעשע מאד, הוא פרסום יום קודם לכן, שצה"ל מקיים מעקב חודרני אחר מלש"ביות שהצהירו שהן דתיות, ותופס אותן בפוזות אינטימיות. יתכן שאצבע הגורל היא, או אולי אצבע אחרת, שיום למחרת מתבצע מעקב אחרי צה"ל, המוכיח שאולי בכל זאת הסביבה הצה"לית אינה ממש "צנועה" גם למי שלפעמים נוסעת בשבת עם החבר שלה, במקום להתפלל.

 

אפשרות אחרת, עולה מן הכתובים, והיא שבוקי נאה, פרילנסר ומדריך תיירים מסתבר, הוביל קבוצה של עובדים בכירים ב"מפעל בטחוני", להראות להם את החיים הקשים בדרום תל אביב (YEAH RIGHT). כלומר, יש לנו פה מפגש בבית זונות בין קבוצות שונות של אותה מערכת, יתכן שהיה פה פשוט מקרה של "נשלוף לפני שהוא ישלוף עלינו", או, נקמה על איזה מכרז שנתנו לחברה אחרת, מתחרה. זו שיטת פעולה שגרתית בשיוק תעשיות הנשק הישראליות, וכתבתי פה די הרבה על "צי שפחות המין" של מפעלי הנשק הישראליים, המפוארים כמובן.  בעוד שכדי לסחוט קניין בחו"ל צריך להפיל אותו בתחכום ולסמם אותו קצת לפני ששולחים לו נערת פיתוי קלאס איי, בארץ אין צורך. יודע צדיק נפש בהמתו, כולם עוסקים בעבירות מין כדרך שגרה, רק צריך לבוא למקום הציבורי שבו הם עושים זאת, ולהפנות מבטו של עיתונאי המחפש עבודה.

 

על אוירת "המכרזים" בצה"ל כותב היום גם יוסי מלמן (רק בריאות לכתב האמיץ), כאשר הוא מתמצת את דו"ח מבקר המדינה על צה"ל. מה שכתבה הח"מ במילים יותר יפות. כל  גנרל ופקיד מנהל מכרזים, בהם הוא מוכר אתכם, על המשקל, לחברה שמציעה הכי הרבה שוחד. אם במקרה פקיד אחר מתחרה בו, הוא מלשין עליו למישהו, וכך כולם צילבות, אבל בדבר אחד הם מסכימים, השחיתות. כי ממנה כולם נהנים.

 

העניין מזכיר לי פוסט שאני עמלה עליו, על אפריקה, אבל זה ייקח עוד זמן. בכל מקרה מדו"ח מבקר המדינה עולה בדיוק התמונה המדוייקת לגבי מבצע עזה. מתברר, וואו, שטובת תושבי שדרות לא עמדה בראש המעיינות של מנהיגי ישראל, ואפילו לא של מערכת הבטחון וצה"ל. איזה הפתעה, איזה זעזוע.

מנויים חדשים לבלוג

 

כבר לפני שנתיים הפסקתי לשלוח עדכונים למנויי הבלוג, ואתם הסליחה (או שמא הם מודים על כך ?). מאז שירותי הרסס, אין בזה ממש צורך, אבל לא זו הסיבה, אלא שבעצם כבר שנתיים האופציה הזו לא עובדת כראוי אצלי, ומתקבלת הודעת שגיאה, שאירעה תקלה במשלוח העדכונים. אין לי משוג מה מקולקל שם ולא טרחתי לברר, כאמור, בגלל שיש רסס וגם ככה אני שוכחת. עם זאת, מספר המינויים ממשיך לעלות בהתמדה, וזה יפה. אני רואה בכל מנוי מעין "דרישת שלום" ופירגון אישי, מישהו שאומר בעצם, במקום בטוקבק או אימייל "אני איתך. אני קורא ומתעניין.". בתור תחביב אני מגגלת על האימייל של המנוי, לראות אם יש מעניינים, חוץ מאלה שאני מכירה כמובן, בין מרשימות עצמה או מהחיים.

אז קודם כל, תודה לאותם קוראים שטורחים לבצע את הפעולה הלא כל כך פשוטה של רישום לאתר, ואחריו רישום למנויים. חלקם אנשים עסוקים בעליל, כך שאני מעריכה מאד את הטרחתם לעשות זאת. את המיליונרים החדשים אני מפנה לאייקון התרומות, המופיע באתר, בסטיקי.

חרמות ואופנה

קמפיין החרם על מגזרי כלכלה ישראלים תופס קצת תאוצה בעולם הרחב, וגם בישראל דנים בו, ואף מעלים אפשרויות החרמה נגדיות, כמו על מלונות "הכל כלול" באנטליה. .

זה הזכיר לי פרשה די נידחת בהסטוריה, מהמאה השש עשרה, שבה הטיל ג'והן מיק, הלא הוא מיודענו "דון יוסף נשיא" שהיה מין גיידמק של תקופתו, רק קצת יותר מוצלח, על נמל אנקונה  , בתור קונטרה לותיקן ולנסיכות שיצאה נגדול למלחמה כלכלית (ואליה היה שייך קודם כמובן בתור פורטוגזי עשיר, עד שגילה את יהדותו במועד כלכלי נוח והפך לגיבור ישראל). אותו טייקון זועם כרת ברית עם שולטן טורקיה, וכרת איתו הסכמי "קומיסיה" נדיבים, בגביית חובות משועים ואצילים באירופה, שלוו ממנו בעבר. השולטן גיבה, וגבה אחוזים. וכך עשו השניים עסקים יפים, עד כדי כך, שהשולטן זרק לחבילה גם את טבריה, מתנה ליהודי שמצא את עצמו ושורשיו. מכל מקום, הטלת החרם על אנקונה נומקה כמובן בטעמים ציוניים (כמקובל היום), אך התנגדו לה היהודים המקומיים שחששו מנקמה בהם דוקא, ולא בדון יוסף שישב לו לבטח בטורקיה עם כל משפחתו וחבריו שהוא הביא לשם. בין הניצים היהודים פרץ ויכוח שקרע את הקהילה, והכל כמובן "מטעמים ציוניים", זה בעד וזה נגד, עד שלמזלם קטעו אירועים אחרים את החרם והנקמות והויכוחים. מכל מקום, רבים מיהודי אנקונה והסביבה נאלצו לבסוף לברוח ל…טורקיה, מאימת האצולה המקומית. וזה מה שעלול להתרחש כאן בכמה כיוונים אפשריים.

חרם אחר נגמר עוד פחות טוב, ומדובר בהצעות או אולי במימושן, להחרים את השוק הפיננסי הגרמני, בתגובה לרדיפת היהודים, בתחילת המשטר הנאצי, הצעות שהגיעו מצד אחינו הציונים הגאים שיושבים בניו יורק ליד וולסטריט. הסנקציות האלה ליבו כמובן יותר שינאה ליהודים הלכודים באירופה, ומוצא הרי לא היה, כיון שאף אחד לא הסכים לקבל כל כך הרבה פליטים. בסופו של דבר הרעיון נגנז עקב התנגדות של ארגונים יהודים בתוך אמריקה, שחששו מגילויי אנטישמיות נגדם דוקא, בתוך ארצות הברית.  

חרם, חשפניות, וחיל הים

 

חרם נוסף ומוכר בישראל, הוא החרם של "הליגה הערבית" על מפעלים ומוצרים הנמכרים בישראל. בארצות הברית חוקק למעשה חוק נגד יצרנים הנותנים יד לדרישות החרם הללו, ופה ושם אף הוגשו אישומים נגד עסקים כאלה. אחת מן הפרשות עולה עכשיו מחדש בזכרון, עם הדיווחים על המשפט המתנהל ברוסיה נגד חודורקובסקיי.

אותו מיליונר, חוץ מכל יתר עסקיו וענייניו, עסק בעבר גם בארגון תחרויות יופי, ובעיקר בהקמת סוכנות עבור נערות יופי מרוסיה ומזרח אירופה, שישתתפו בכל מיני תחרויות כאלה בארצות הברית. שותפו למיזם היה אדם, שידו בכל ויד כל בו, בשם דוקטור ריצרד פיוז, אמריקאי ממוצא סלובני, שהיה גם רופא מוסמך, גם שחקן ואיש טלויזיה, גם ממציאן וגם איש עסקים רב לאומי בתחומים שונים, גם קצין בדרגת קולונל בחיל הים האמריקאי, וגם שליח הבית הלבן לכל מיני מקומות. פיוז היה מעורב בזמנו בהקמה של חברת ציוד רפואי בשם בקסטר, שעשתה עסקים במזרח התיכון, בעיקר עם סוריה. לאחר שמכר את חלקו בחברה, במיליונים רבים, "הלשין" עליה שהיא הפרה את החוק בענין החרם הערבי, וסגרה מפעל בישראל לפי דרישת לקוחות ערביים. החברה הועמדה לדין ומנהליה הורשעו, ואם לא די בכך, הרי הקהילה היהודית ערכה קמפיין לסיכול ממוקד של אחד מהאחראים לכך, והעיפה אותו מכל מיני מועדונים והנהלות של ארגונים חשובים ונחשבים. עד כדי כך.

פיוז נזכר עכשיו גם בגלל פרשת הדוגמניות ומלכות היופי, וגם בגלל פרשת לוקרבי, שאליה שורבב שמו בזמן החקירות והעדות, עניין שעד היום לא נחקר עד תומו. ואיך הגעתי מצ'ייני לפיוז ? לא חשוב, כניראה בהשפעת חיל הים, ונערות חשפנות מזרח אירופאיות. והחרם כמובן…

 

מה עם הצעה חילופית לחרם צרכנים על חשפניות ושפחות מין ממזרח אירופה, נאמר ? נתחיל בקטן.

 

 

משנכנס אדר

 

 

כמה נקודות חיוביות

 

התפכחות

 

ציטוט מגדעון לוי, אצל רזי ברקאי בטלויזיה (ערוץ 33), בפרפרזה שלי מזכרון "עדיף ליברמן על שימון פרס". (הנימוק בגדול, זה אותו דבר אבל ליברמן הגון ופרס תעתע בנו). חבל שלקח לו כל כך הרבה שנים להבין את זה, אולי אם היה מבין קודם, לא צריך היה להגיע ממש לרגע הזה, שליברמן ממחיש את הטענה. ואם כבר הגענו לרגע הזה, אולי יסירו סופסוף את "האיתרוג" על שימון פרס וכנופייתו, טוב מאוחר מאף פעם לא. לפחות למען הדורות הבאים וכדי להפיק את הלקחים.

 

 

מי ניצח ?

 

הנשים והחילונים לקחו כמה נקודות חשובות בבחירות האלה חרף התוצאות הגלויות. העניין החילוני עלה כבר בבחירות בירושלים (ניר ברקת), והנשים – ציפי לבני, והמסר ש…יש מחיר. דוקא במחוזות שבהן לקחו את הנשים במובן מאליו.

 

מי הפסיד ?

הציר המופסד, כך ניראה, קשה לתיחום ברור, אם כי הוא מתחיל לתפוס צורה שאולי תאפשר ניתוח מלא בעתיד כלשהו. העבודה, מר"צ וה"חונטה" הלא מוגדרת שניכסה את הנאורות, נשאה את שמה לשוא, והרסה לא רק את עצמה, תודה לאל, אלא את הנושאים שהיא חרתה על דגליה.  אני חייבת להודות שהיה לי חשש קל שלא נפטרנו מהעבודה, אך היום יש צפירת ארגעה, שהמגעים עם ביבי עלו על שרטון. זה רק מראה את טיבה של אותה מפלגה ומה שהיא מייצגת. תארו לכם שהלייבור מתאחד עם השמרנים, או הדמוקרטים מתמגזים עם הרפובליקנים כדי למצוא כסף ושררה לבכירים מסויימים. המילה והמונח זנות לדעתי לא מתארים נכון את התופעה כיון שזנות היא פרנסה בדוחק, פה מדובר בגנבים. אולי סרסרות זה המונח הנכון. בקיצור, עארסים אמיתיים. ברגעים האפלים האלה, של ניסיונות השרדות לא מכובדים, נחשפות קצת זיקות, ודרכי פעולה נלוזות, כמו הברית ברק-ברק, שמוציאה מן החושך את "הנאורים".

גשם

יופי, נפלא, נהדר, יאללה מספיק כבר.

 

אפריקה

 

בקרוב פוסט מקיף ויסודי על אפריקה, ועל התפקיד שלה מאחורי הקלעים בפוליטיקה ובעסקים, בישראל, וסקירת סרטים, ספרים ותוכניות טלויזיה בנושא יחסי שחורים-יהודים, אפריקה ומערב ועוד..

 

מושגי יסוד

 

מי שזה עמד לו על הלשון ולא ידע איך להגיד את זה, כלומר סוג ההתעללות שמשיתה עלינו המערכת הפוליטית הישראלית, שגורמת לך להפסיק לבטוח בשפיותך. הנה, מויקיפדיה GASLIGHTING, ההתמחות של הממסד הישראלי נגד האזרח, ואפילו באינטרנט,  וסעיף המשנה, תזכורת מימי ריצ'רד ניכסון, למי ששכח. נזכרתי היום כאשר החליטו לשדר משום מה את הסרט הלא מוצלח על "מסמכי הפנטגון", דניאל אלסברג ומלחמת וייטנם. אולי בגלל עזה. שורה אחת מהסרט, ציטוט מאלסברג לשאלה אם הוא מתחרט על מה שעשה (הדלפת מסמכים מסווגים ממשרד ההגנה האמריקאים המראים בעיקר את האדישות לקורבנות מן הצד הוייטנמי) "אני מתחרט רק שלא עשיתי את זה קודם, ואני מקווה שבעקבות הפרסום, המלחמה הזו תופסק, ותושאר מאחור, והפוליטיקה של העשרים שנה הבאות תשתנה ולא תחזור על מלחמה כזו". אכן, זה החזיק עשרים שנה בערך, ואחרי כן הם השתפרו, הצאצאים הרוחניים של ניכסון. ע"ע פרשת פליים, והתפקיד השונה, הפעם, של הניו יורק טיימז.

 

 

יאללה, בונים שמאל חדש

 

 

בימים האחרונים קיבלתי פניה, לא חשוב ממי, המציבה תמיהה מדוע אני מגיבה מעת לעת בבלוגים מסויימים, חרף מה שהם עשו (ולא רק אמרו) בזמן מלחמת עזה. להזכיר לחברים, בזמן המלחמה ניראה היה שכמה אנשים פה, לקחו על עצמם, כניראה מטעם מישהו, לחנך מחדש בלוגרים שמתנגדים למלחמה. התקבל הרושם, שמדובר ביותר מהבעת דעה, אלא בניסיון להשליט צנזורה ושליטה פוליטית עבור ובשם הממסד.

ואכן, בלוגר הגון, צריך היה למשוך ידיו מאנשים הנמצאים פה "בתפקיד", היום מלשינים על פלוני ומחר על אלמוני, מי ידע צפונות מנגנוני החושך הללו.

 

תהיה דומה הופנתה אלי בקשר לבלוגר מיסוגן פעיל, שאינו מסתפק בהבעת דעה אלא מוסיף אילוסטרציות פוגעניות לפנטזיות שלו, קיבלתי שאלה מבלוגריות, למה אני טורחת להגיב אצלו, שהמדיניות במקרה זה היא חרם והתעלמות. ומסר דומה הועבר לאחרונה לגבי בלוגר נוסף המשלב את שניהם, גם צנזור "מטעם" וגם מיסוגן ומטרידן נשים לא קטן.

 

וישנו הבלוגר הכי מדובר, לדעתי, שהולך ומציע פה ושם הקמת גולאגים לאקדמאים שמאלנים, ברצינות תהומית, ומנסה לנחש בקול רם מי ישוב כרגע ומכין "מולוטוב" לחסל את ביבי (לדעתי כדאי לחפש אותם ב"איחוד הלאומי"). גם לגביו עלו תהיות, בסגנון "מדוע להגיב אצלו בבלוג" ולתת לו לגיטימציה או משהו כזה.

 

פרובוקציות ודיאינפורמציה ברשת

 

אין לי תשובה חד משמעית לכל התהיות, אני מתמידה בחרם מוחלט רק על בלוגר אחד, כבר כמה שנים, ורק מי שהיה פה לפני ארבע שנים, זוכר ויודע, כיום יש אולי עוד כמה בלוגרים שכבר עמדו על פשרו, הגם שהוא לכאורה פופולארי. אני לא עושה את זה מטעמים אידיאולוגים אלא מהגנה עצמית מפני עלוקות שאין שום דרך אחרת להרחיק אותם.

 

אני מנסה לראות את המצב בצורה קצת יותר שיטתית, מאז אותה התקלות לא נעימה עם אותו בלוגר דביק, ישנה בהחלט פעילות רוחשת וערה ברשת הן ברמה הפוליטית, הן הבטחונית, וגם פעילות של משרדי יח"צ פרטיים (כך למשל, בתקופה של תיק קלגסבלד, לי היתה הרגשה שיושב משרד יח"צ בתשלום ועובר על כל פוסט בעניינו ומנסה לצמצם את הנזק, על ידי פניה אישית ממש). כלומר, גם סתם סכסוכים ובעלי הון המעוניינים להשתיק מבוכות, גם להם יש שליחים, בין לשעה ובין לתמיד.וזכור האירוע עם המטרידים מהחוג לסוציולוגיה ש"ארבו" בבלוג ובאימייל, לפחות אני קיבלתי פניות לא נעימות ומאיימות, מאקדמאי אחד שיוחסה לו הטרדה מינית.

 

אמת, בתקופת מלחמה למשל, צפים חלק מהאנשים בצורה גלויה יותר, וגם המטרות והשיטות, אבל האמת שגם בתקופת שלום ואהבה, אפשר בקלות לדעת שיש בלוגרים שלא באים לפה רק משום תאוות הבליגה והשיתוף, אלא הם "במשימה". מי מטעם מפלגה, מי מטעם השב"כ ומי מטעם השב"כ הגרמני או השוודי, כל אחד וצרכי הפרנסה שלו, המחקרים שלו על הרשת, וכולי.

 

חשוב לדעת, שהרבה כסף נשפך היום על מחקרי "לוחמת רשת", כולל במיוחד נושאים של אינפורמציה ודיסאינפורמציה, ניטרול והסבה של מסרים, הכלה וגם "רצח אופי", משחקי "ריאליטי אלנרנטיבי", ולאחרונה גם רצח בארצות הברית, דרך קמפיין שרובו היה באינטרנט. למעשה ישנה סוכנות שלמה, בממשל הפדראלי שעיסוקה רק בזה, ולרשותה תקציבים ענקיים שלא יאומנו, והם הולכים לכל מיני מוסדות, אנשים, חוקרים, ומדינות. זירת הרשת הפכה חשובה מידי , כדי שהממסד יתיר לזה להמשיך בלי פיקוח. או לפחות לימוד שיטתי של המדיום, העובדה שהשוליים בעיקר נהנים מהאינטרנט (השמאל במיוחד, אבל גם הימין הקיצוני), מחייבת דיכוי מצד הממשל והממסד, בפרט כאשר מדובר בתנועות התנגדות למלחמה, לקולוניאליזם, חשיפת שחיתויות, ונושא כמו "הסכסוך הישראלי".

 

אז בנוסף לסותמי הפיות הגלויים (שפחות מטרידים אותי) יש גם שורה של מניפולציות יותר סובטיליות ולא פחות הרסניות, שמתרחשות בבלוגוספירה. הוסף לזה את "היידה עזה" ויש לך ביצה לא סימפטית.  בדרך כלל, אם אתה זה שמצביע על סוגן הדיסאינפורמציה בשמו, אתה גם זה שתיפגע, כי הציבור הישראלי, מה לעשות הוא די רכרוכי.

 

קצת השכלה לעם

1. Deal openly and honestly with the differences within our movements (race, gender, class, age, religion, national origin, sexual orientation, personality, experience, physical and intellectual capacities, etc.) before the FBI and police exploit them to tear us apart. 
2.-Don't rush to expose a suspected agent. Instead, directly criticize what the suspect says and does. Intra-movement witchhunts only help the government create distrust and paranoia. 
3.-Support whoever comes under government attack. Don't be put off by political slander, such as recent attempts to smear radical activists as "terrorists." Organize public opposition to FBI investigations, grand juries, show trials and other forms of political harassment.

סבוטז יעיל אינו מתבצע בצורה גלויה ומטופשת, כמו "בוא נסתום לשמאל (וגם לימין, הטקטיקה תהיה זהה) את הפה". נהפוך הוא, ההתקרבות נעשות על בסיס הזדהות ותמיכה, או כמו שאמר פעם בלוגר כאן שחשף את עצמו בלי משים "כדי לתקוע לו סכין בגב, אני קודם כל צריך לעמוד מאחוריו". זו טקטיקה ידועה של "פתיון והטיה", כלומר BAIT AND SWITCH, כביכול תמיכה בדבריך או בכך, ואז הסבה פתאומית תוך ניצול החולשות שהתגלו בהתקרבות. אלה דברים פשוטים יחסית, ישנו שימוש יצירתי בכמה זהויות. וישנה טקטיקה יפה שאני רואה לאחרונה בהתהוות בישראל (והיתה כבר קודם באמריקה, ספינת האם של הטריקים והשטיקים) והיא "רכישת קליפה" (SHELL) לצורך הסוואה. במה מדובר? למשל באיש ימין מוצהר וגלוי, שזקוק ל"כיסוי" לצורך פעילות בחו"ל וגם הטעייה בארץ. הוא מפרסם שניים שלושה מאמרים באתרי שמאל (שנותנים לו, חרף הידיעה שזה פארש), ואז מוציא דברי הבל קיצוניים ומקלקלים, בשם אותו "גוף שמאל" שעכשיו הוא קיבל את הכשרו. בדומה לכך, ישראלים הזקוקים לכיסוי בחו"ל, גם בצורה יותר סובטילית, מנהלים פה חיי רשת מעניינים, כדי להוציא "תעודת הכשר" לעיתים דוקא בשירות הממסד הישראלי. ישנו המקרה המעניין של ישראל שמיר, שהיה קצת דובר מפמ, קצת פרי לאנס בהארץ, וקיבל מעין "פלומבה" של פעיל שמאל ישראלי לצורך פעילות בחו"ל שנועדה לחבל בשמאל ובמאבק הפלשתינאי. הוא בכלל רוסי, שגר בשוודיה, וכותב תחת כמה שמות עט, בעיקר כ"מתנצר" אנטישמי. לא כל כך קשה להשיג את הרזומה הישראלי הזה בשמאל לכאורה, בפרט אם זה לתקופה מוגבלת, ובסיוע קשרים מהממסד. קל יותר להשיג את "הזהות" הזו, לצרכי אינטרנט בלבד, כאשר צריך לשכנע שאתה מישהו מסויים, השייך לקבוצה מסויימת, כדי לזכות לאמון. (ימיני בן דרור, למשל, במאמר שתוקף אותך כ"עוכר ישראל" הוא ממש תעודת ביטוח, ואני לא בטוחה שקשה כל כך לזכות לכבוד הזה).  וישנן הרבה טקטיקות פסיכולוגיות, כמו זה "שמחלק ציונים", וכולם צריכים לקבל אצלו את האישור, והופכים לחבורת ילדים המתחרים על שימת ליבה של הגננת.

 

במלחמה כמו במלחמה

כאשר שוקעים בחומר הקיים ברשת, על ידי בעלי מקצוע (שוב, אמריקאים בדרך כלל), אפשר להיכנס לבילבול וייאוש כלשהו, במיוחד שהשמאל הישראלי לוקה בנאיביות וגם רוע לב טבעי בין חבריו, כך שאין כל קושי לפצלח אותו, בהתבסס רק על הטינות האישיות, לא צריך כמעט להשקיע, רק לשפוך קצת דלק. אני למשל התמכרתי לאחרונה לשינאות הישנות שלי, במין חגיגה בכחנליה של שחרור מכבלי המוסר שהטלתי על עצמי, ואשר מובילים רק לקירבון עצמי. צדיקים או מרטירים, זה טוב לסיפורי אגדות.

 

מה שקורה עכשיו ברשימות, כולל ענייני"הדיבה" והפניות לממשלה ולערכאות מרמז על שיטות להרס של מרחב ביטוי מוגן, שהיה לצנינים בעיני מישהו או מישהם. כדאי לזכור שהיה פה אפילו לפני שנתיים מקרה של התאבדות "אונליין" של בלוגרית די פוריה, בגלל שהיא טענה שהפסיכולוג שלה ועוד איזה עיתונאי (? נידמה לי) ניצלו אותה מינית. הבלוג של אותו פסיכולוג הוסר בסופו של דבר בלחץ החביירים פה ב"רשימות" כך שאין זה המקרה הראשון של הסרת בלוג תחת ענן מכביד שלא נדון עד הסוף. כאן המקום להעיר על עוד דינמיקה, והיא HYPER AROUSAL של בלוגרים עם טראומה מסויימת, דבר שאינו צריך להפוך לסיפור גדול. ישראל עמוסה באנשים שלוקים בטראומה, ואחת התוצאות היא "עוררות יתר", והשלכה על האחר, במיוחד בקהילות דחוסות שבהן דנים על נושאים פוליטיים רגישים. טראומה אינה מחלת נפש, אלא תסמונת שכיחה, במיוחד בישראל (אמרנו כבר עמוס גלעד ?). יש מי שמבקש להיבנות מזה, על ידי טכניקה שנקראת FLAMING, שזה שקול לשפיכת דלק על מדורה בוערת. אדם ש"מבצע עזה" מעורר אצלו זכרונות מלבנון ואשמה ישנה, אשה שעברה תקיפה מינית, מהגר שעבר השפלה על רקע מוצא אתני, כל אלה הם "טרף קל" למי שמחפש קורבנות, כדי להסיט את הדיון מהפסים העניינים, וזה החלק החשוב. זו פשוט שיטה להסחת הדיון ממקומות יותר חשובים, או ניטרול משתתפים ובאופן כללי פגיעה בקהילה הכותבת.

 

ניסיון העבר לימד אותי, שחבל על הזמן, ומה שהיה הוא שיהיה, חבל להיכנס לזה ועוד יותר חבל לנסות ולהאיר עיני אנשים בטקטיקות נלוזות, כאשר הם כל כך רוצים להאמין ההיפך, ומה לעשות ישראלים הכי רוצים להאמין שהממשלה אוהבת אותם, וגם אם היא חובטת בהם הרי זו תוכחת אב, מאהבה. ולכן, בהתחשב במציאות הזו, החלטתי לקחת את העיסוק כולו ביתר קלילות, וגם לחולשות עמיתי, כמו אותה שמאלנית רושפת, שלפתע ולאחר הבחירות מנהלת ממש רומן טוקבקים עם הצנזור מימין שמתריע על "בגידה בזמן מלחמה". גם היא צריכה להתפרנס, אני אומרת לעצמי, ולאותו בלוגר שמזעיק אותי לחרמות עקרוניים. ומצד שני, למה לא, רוצים חרם ? יאללה, לא אני אשבור את המילה. שיהיה . גם טוב. אחרי ציפי, כולנו נותנים להם להתבשל במיץ של עצמם.

 

כל עוד האויר בחינם, והגשם שוטף את האדמה, "הכל זורם".

 

 

קצת לינקים למיטיבי לכת, על דיסאינפורמציה, COINTELPRO, משטרת מחשבות בניו אייג' וכולי

 

http://www.mysteriesmagazine.com/articles/issue18.html

http://www.cracked.com/article_16765_5-ways-stop-trolls-from-killing-internet.html

http://www.teamtechnology.co.uk/troll.htm

http://en.wikipedia.org/wiki/Propaganda#Techniques

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_fallacies

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_cognitive_biases

http://en.wikipedia.org/wiki/Impression_management

http://en.wikipedia.org/wiki/Command_and_Control_Research_Program

http://www.dodccrp.org/html4/books_downloads.html

http://www.thirdworldtraveler.com/FBI/COINTELPRO_Revisited.htmlhttp://www.thirdworldtraveler.com/Dissent/Bugs_Taps_PoliticalSpying.html