ארכיון חודשי: מרץ 2005

WATER

the New Jerusalem
 
It all started with a minor sellout, as all Faustian legends do. Once upon a time, a fair lady mindlessly greeted the devil with a sweet smile. It was NASA and the luring proposal to research Mars. We all live once, we said, and who can resist this offer? Especially when it came with a nice fat check and we were hungry. It was this, or shabby clothes and dry land. They came with a promise to make us glamorous again, and patted our left-brains, calming our fears: “You are brilliant, why waste yourselves raising sheep in the desert? “.
 
I was only seventeen when we joined the department of “Soil and Water”. Thereafter came radiation, implants, holograms and now this new programmer with his Book of Revelation, and imminent floods. The contract never ended of course, and we all became NASA workers, our land serving the experiments. Now we know it was selected for the chemical resemblance to Martian soil. They wanted to find out the secret of the reddish sands, and we had some red deserts, that look like corroded land. We never guessed it was just cheaper to hire us all for the water experiments, than to use artificial samples. In return to our labor they promised the flood.
 
I cannot tell you more. I am waiting for my speech to return, a magic wand that will open my mouth again. So far, nothing happened and I am required to keep the secret. This is how my program commands me, the one installed in my brain with a microchip made in the USA. We have holograms running in our frontal lobe, projecting powerful imagery from the Book of Revelation. It is a bloodbath; my veins are exploding with the gushing chemicals injected with the audio-visuals.

Sometimes, I am vaguely aware of another presence – my natural “self”. It is helplessly witnessing the takeover of my will and produces a response, some revolt or resistance to the now complete identity theft. That’s when I experience a geyser of indigenous images bursting through my mind. First it is my grandfather’s face, dry and ploughed with deep curved wrinkles, and speaking in awkward dialect of the original settlers. Then my first spiritual teacher, a charming con artist, telling fortunes and citing our scriptures for every pain and suffering. These are my male “alters”, coming to protect my mind from the rape by alien hi-tech warriors.
 
I cannot tell you more, because the magic wand is not here yet, and I have to return to the warehouse where we are now building “The New Jerusalem”, a state of the art spaceship heading towards Mars.
 
 
Iris Yaar Edelbaum, Israel

Copyright, @ 2003 

the Spychologist

One day, Danny woke up and realized he knows what he wants to become. Suddenly, the tedious and painful process of the passing year, ended with fresh clarity. A spychologist. This would be his true calling. Recently, the lucrative faculties in Israel officially declared the establishment of this undergraduate major, an inter-disciplinary department, under the life sciences and National Studies. It started off as a semi official – partly secretive – continuing education, for new recruits of the Israeli Integrated National Security Center. The curriculum was based on basic psychology materials, medicine and toxicology, criminology, cognitive sciences and technology, with an advanced clinical training, in the last year of studies. This was the academic training for “handlers” and operators, mainly within the “Arab Sector”, but recently there were growing numbers of handlers working in the subversive Jewish department and the most lucrative group, those who would be sent to the USA to deal with the most sensitive operations. This lucrative unit was called "Essek Habish", after a Kabbalist Rabbi suggested a name that will trick the devil.

Danny knew he had to choose a career in the intelligence community. It had to do with family tradition, but also practical considerations. Everybody knew that during this economic depression, only the security system had jobs to offer, unless one was willing to settle for menial work, as cleaning, construction or taking care of handicapped and elderly people. He was considered a “nerd” among his friends, well not so much but a “feminine” guy, the girls’ best friend. Tall, with a baby face and a high pitch, he became aware of his attractive powers, when it came to women. Women of this age preferred men like him to gorillas and machos. It was “out” to be coarse and rude these days. During high school he became very interested in alternative healing methods, energy treatment and massaging. The girls flocked to his room, and melted under his command. He was there to support them, not to abuse them, or order them around. In fact, had the economy been better, he would definitely join one of those new age colleges and practice his natural talents. But, few people these days could afford a Shiatsu session, and the national medicare programs underwent major cuts in “elective treatments” altogether.

 

He read through the ad, now, with a goal to pursue. This was the publication in the education catalogue, inviting students to the various departments and programs in Tel Aviv University. He browsed quickly to find the ad he was looking for…ah, there it was in the first page of the booklet. A big rectangular advertisement, soliciting the brightest to join the “elite forces” of the state of Israel and offering a career horizon, promotional opportunities, travel, lifestyle, challenge and reward. “Spy-Chology” said the title of the publication – the occupation for the winners ! Danny skipped right down to the small letters, where the deadline and the registration process was written in details.

 A year later…

Danny was preparing now for the finals of the first year in university, still living with his parents, in their huge cottage in Afeka, the affluent neighborhood of Tel Aviv. His parents were now retired, both former managers in the Workers Bank, once an important partisan asset and tool, for the Labor movement. Luckily, they were able to save their huge pension plans from the collapse of the Bank following the “Russian Laundering” scam. Their midsize fortunes now lay safely in the cellars of a Swiss bank, with those of their colleagues who managed to get a friendly tip from the police about the impending disaster. Some journalists suggested that these tips had actually been the direct cause of the Bank’s collapse, when all those investors cashed their money and transferred it to foreign banks. Danny did not feel like leaving his pampered homey nest for one of those student studios in the less affluent neighborhoods of Tel Aviv. His parents didn’t mind it, on the contrary, they were happy to have him around, the youngest of their three kids. In his cozy upstairs suite, he was sweating over the reading materials of “Manipulation 101” and “National psychology”. He knew he was going to pass with flying colors, because he just felt at home with everything they taught. Sometimes it almost felt as if someone was articulating his innermost thoughts and observations about the world. He was happy to get an approval and affirmation for his career choices. His mother was proud and happy, and everything seemed so simple. His life lay ahead of him, a story of a great success. Recently, he started dating Maayan, a second year student, and he could very well see them as a married couple, doing well in their jobs as well as in their social, financial and family life. Her parents were also affluent, although not as his parents. Her mother was a lawyer and her father, a small businessman who also managed to save his property from the fall and deposit most of it abroad. She was pretty, with gentle features and a soft voice. They just seemed to be predestined for each other, and everyone else thought so too. Maayan considered herself a feminist, and joined one of the women’s groups in the university. They called themselves “The Goddess Worshippers” and practiced drumming and chanting together, reading Tarot cards and chatting about the guys. Danny thought it was admirable, and supported her activities and views. He always like opinionated and independent women, and Maayan certainly qualified.

Last week, after watching a movie they decided to take a class together, something they both thought was fascinating, and they also adored the instructor, a man of inexhaustible knowledge. The title was “Not knowing what they know”, and it would deal with complex situation when people are in possession of fragmented information they cannot, should not, be allowed to integrate into a conscious and meaningful narrative. It was a very lucrative, highly competitive practicum, reserved for promising students. A combination of political science, national studies, National identity and the science of trauma based dissociative disorders, and required a special interview to gain clearance to “the elect”.

 

 Four years later…

Maayan and Danny returned now from their wedding and honeymoon in Israel. They were exhausted and thus felt happy and relieved to return at last to the privacy of their cute abode in The Mission, a rustic and somewhat colorful and artsy neighborhood in San Francisco. They were happy to see the plants are alive, and everything clean and tidy. Their trusted friend Sarit surpassed their expectations and filled their fridge with fresh produce, milk, cheese, vegetables and even a home made chicken pot she prepared for the newly wed couple.

 -Ach…..” groaned Maayan, curling on the sofa like a little cat, “its good to be home…hubbi” and they both laughed. Husband and wife…just as Danny wanted it to be in his first year of university. Now they were married, both enrolled in the Masters program for integrative studies in the nice small university they were assigned to, by their mentor, Dr.Yossi Avshalom. This was the teacher they both adored as freshmen and who initiated them into the secrets of the Elect, those who were privileged with the power and knowledge to enter the deepest layers of the nation. Those who would later be part of the leadership of the young state of Israel. The elite “commando” of the spirit, he called it, using the language of metaphors and archetypes. They were to take the grave and responsible decisions that would effect a whole generation of Israelis, they would protect the people from both physical but mostly psychological and spiritual dangers, they are in fact the modern time “High Priests and Priestesses”. They also had to learn, for their future leadership positions how to “lead the flock” at their care and trust.

 "The structure of spiritual order, is not democratic" said Dr. Avshalom in their first meeting. "Spiritual leadership requires discipline, hierarchy and obedience. There is no wishy washy sentimentalism in this business", he said sternly, looking each one of them in the eyes, examining their stamina and determination.

While in San Francisco, Danny and Maayan made sure they are taking full advantage of their coveted position and locale. They dined in restaurants and shopped for exotic food, developing their tastes and preferences. They also attended art galleries and museums, took long trips to the beautiful natural sites around the Bay and further to the North and the South. In social matters they were careful to follow the detailed protocol of Dr. Avshalom. They were to mingle spontaneously with their environment and at the same time maintain absolute and hermetic secrecy around their affiliation in Israel. They were to develop, what he called, the ultimate consciousness of the “Mole”. Modular systems and allocation of attention was Dr. Avshalom’s pet project, which he now combined with National Studies, mysticism and Bio technology departments. He had a clear and compact view of what Israeli identity and consciousness should be. A total compartmentalization of the cognitive faculties, to “internal” and “external” systems with one integrated Hebrew command center, in a hierarchical order.

 At this point, Maayan and Danny were doing well, and occasaionlly took consultations from Dr. Avshalom or one of his trusted aids. Maayan called it “therapy”, because she felt it helped her organize her individuality and her reliationship with Danny. She focused on her independence and freeing herself

 from her mother’s smothering love. Her final “initiation” was the wedding, when she managed to win over her mother’s wishes, and conduct a modern ceremony, giving expression to her superior values and conjoining her Goddess group, the old “crones” that insisted on an equal, pagan like, Ketubah and vows. The Rabbi was one of the fashionable Reformed imports from the USA, who specialized in such cases and knew how to appease both the "rebellious" couple and their more traditional and very Sabra parents. Maayan was happy to find out that Danny shares her values, they both referred to themselves as "Israelis, not so much as Jews", as many of their generation would say. Therefore, her wedding was more than just a formal completion of their partnership agreement, but a personal victory of what she saw as liberation and individuation

Danny was now working part time in the school administration, carefully observing and gathering information.

Maayan was still enjoying a lot of

free time, workshops and fun. Next month, when school starts again she will look for a part time job, babysitting seems good enough and flexible. It would allow her to conduct her own little “field testing” of child psychology theories they are learning now. Her own little private lab and a chance to practice her own maternal skills…maybe…after they graduate, they will introduce a new little person to this wonderful life they are now building

.. 

והחותם השביעי הוא….

 

לכבוד פורים קראתי שוב את חזון יוחנן, מן הברית החדשה. מבחינות מסויימות הפכה מגילה זו למעין "מגילת אסתר" של הנוצרים האוונגליסטים. גרסא נוצרית זו מעניינת משום היא הבאר ממנה שואב הנשיא של ארצות הברית, מעין חוזר בתשובה, שמאמין בכתבי הקודש בכל ליבו. ג'ורג' בוש (שכתבי הקודש כבר חזו את קיומו בביטוי "כי-בוש" הרי הוא האירוע החם של זמננו) עשוי היה להיחשב כדמות קומית למחצה, ברוח דמויות פורימיות, לולא הפכו השיגעונות שלו את חייהם של כל כך הרבה אנשים לסיוט. 
 
החזון על פי ג'והן נתן השראה להרבה סרטים הוליוודיים, החל מפנטזיות מד"ב ועד למותחנים בעלי גוון דתי משיחי. בעיקרון הוא מדבר על מעין אחרית ימים, שבה יתנהל מאבק אימתנים בין כוחות הרשע ובין הטוב (המגולם גם כאן, לפרקים, בדמותה של אשה). החזון המרכזי נפתח בסמל של הספר החתום בשבעת חותמים שאיש לא יכול לפתוח אותן, חוץ מישו השה הטבוח. ואז מתאר החוזה את הפתיחה של כל אחד מן החותמים – סדרה של אסונות ומלחמות ובסופם הגאולה –  מעין דילול אכזרי של אוכלוסיית העולם, עד שנותרים רק הראויים ביותר.

בפרק שניים עשר המפורסם מופיעה האות – היא האשה אשר "השמש לבושה והירח תחת רגליה ועל ראשה עטרת שנים עשר כוכבים", והיא הרה. זהו תיאור מאד ארכיטיפי של לידה בתוך מאבק נגד השטן עצמו, המופיע בדמות תנין, ומובס לבסוף, לא לפני שהוא רודף את האשה המקבלת סיוע מכוחות הטבע בעצמם הנקלעים לתוך המאבק. בהמשך מופיע החיה המפורסמת, the beast הנושאת את המספר 666 ושוב מתחדש המאבק עד למיגור הרע. מנגד, כמו בסיפור אסתר וושתי, מופיעה הזונה הגדולה מבבל הרוכבת על החיה ומסמלת את הטומאה הנשית שמשרתת את הרע. בין לבין מופיע ישו כמי שתורתו מתבררת כאמת ואילו היהודים הם עובדי השטן שלא הקשיבו לתיקונים.   

חזון יוחנן אינו דומה מבחינת הז'נאר למגילת אסתר אלא לספרי הנבואה בחלקים היותר סימליים שלהם. הדמיון למגילת אסתר הוא בחלק מן הסימבוליקה הנשית. אך בעיקר, ביישומים הפוליטיים על ידי קהילות בעלות אג'נדה דתית משיחית. מגילת אסתר הפכה למעין סמל לתפיסה ציונית משיחית הרואה בהקמת מדינת ישראל חלק בסדר דתי שנכתב מראש ומוביל למהלכים קבועים מראש (תקופה של הסתר פנים, שואה, ואז "נהפוך הוא" גדול, שבמסגרתו מנצח המיעוט היהודי המאויים את כוחות הרשע, באמצעות אשה ערמומית קצת – לא כל כך צנועה – ורבת תושיה). חזון יוחנן גם הוא הפך לפלטפורמה פוליטית של תנועה משיחית נוצרית הרואה בעת הזו ובאירועים שלה חלק מתסריט דתי בעל סיום ידוע מראש. באופן תמוה מאוד חברו שתי התנועות האלה לשיתוף פעולה פוליטי ורעיוני, חרף העובדה שכל קבוצה מאמינה שהסיפור שלה הוא הנכון. הסיפורים מכחישים זה את זה, וכוללים את השמדתה הברוטאלית של הקבוצה השניה. 
  
בכל זאת, ראויה מילה טובה על היהדות בהקשר הזה. חרף הרצינות שבה מתייחסת המסורת למגילה זו כמו לכל אחד מן הטקסטים המקודשים, הרי מנהגי החג חושפים גם את הצד הנבון והזהיר של היהדות. חג פורים הוא היתולי, משעשע, רווי ביין, מסיבות ורעשנים. כלומר, את הרצינות התהומית של חזונות משיחיים עמוקים ורבי משמעות, כולאים בתוך סוגריים של בדיחה ושל שכרות. טריפים זה דבר חשוב – יודעים חז"ל – אך בסופו של דבר צריך להתעורר בבוקר הבא, לקחת כדור נגד כאב ראש, ולנסוע לעבודה (אם יש כזו. לאחרונה, מאחר ששר האוצר שלנו עוד לא התעורר מהטריפ, עניין זה כבר אינו מובן מאליו).
 
 

Out of the Bush

"היוצא מן היער" כך כתבו בעיתון הוא פירוש שמו של ויסאריון, המשיח הרוסי החדש – גורו אופנתי שהקים לאחרונה אשרם, כפר גדול ברוסיה, באזור הסמוך לגבול קזחסטן ומונגוליה. אח…איזו אקזוטיקה נודפת מהתיאור של המקום, וגם רגשות החמלה כלפי הקהל השבוי, והקדוש התורן עצמו. בעקבות הכתבה הקצרה ב"הארץ", יצאתי למסע לא ארוך מידי בגוגל, לראות במה מדובר.  מאחר שגם אני "יוצאת מן היער" (שמי העברי הוא יער, ולאחרונה החלטתי "לצאת" ממנו בחזרה למקור הגלותי – וגם במשמעות האנגלית שבכותרת), רבה היתה ההתרגשות.  משנתו של ויסאריון כוללת מיש מש אטקרטיבי של ניו אייג' ומסר של איחוד הדתות הגדולות, צמחונות ויוגה. אך בנוסף לרעיונות הגדולים קיימים הסממנים הרגילים של "כת", בעיקר בתחום הניצול של נשים.
 
תופעת הכתות אינה חדשה, ואכן כמה מהן מייחסות את מקורותיהן הרוחניים ל"איסיים", שנתפסים ככת ניו אייג'ית מיסטית בלב המדבר ועל חופי ים המלח. האיסיים מצטיירים כאיזו קבוצה של הילרים שהקימו קומונה והחליפו מתכונים. אלא שהיסטוריונים מוצאים גם ראיות לניצול והתעללות של נשים, כרגיל, ולנוהל אכזרי של ביקורת צולבת ווידויים פומביים, וחקירות מביכות. האיסיים נחשבים כחוליה מקשרת בין היהדות לבין הנצרות הקדומה, ומהם גם נוצרו כתות נוספות בעלות שמות אקזוטיים כמו "כת האביונים" (אותי זה קצת הצחיק, ומייד חשבתי להציע לכל נפגעי ביבי לראות עצמנו כחברים בכת אביונים שבראשה עומד הכומר ביביהו וחבר עוזריו הנאמנים מארצות הברית המצליפים בנו, לצהלות הקהל. אולי ניתן להתנחם שגם זו "דרך רוחנית" שכן גם אצל ויסאריון החיים דומים למה שגזר עלינו ביבי, עבודה קשה, העברת כל הנכסים למנהיג, והסתגפות).

חברי כת האביונים מתכנסים ליד האשרם במשרד האוצר לקבל את פני המורה הרוחני

 
בדרך כלל צומחת הכת סביב מנהיג כריזמטי המכריז שבפיו מסר חשוב לאנושות. אפשר כמובן גם לראות את הדתות עצמן כ"כתות" שהתפתחו סביב אישיות מרכזית, אך היו גמישות מספיק להתאים עצמן למצב שלאחר מות המנהיג, וכך הפכו לממסדים פתוחים יותר. בארץ, שאינה מפגרת אחר שום תופעה שלילית, צמחו גם כן כתות כמו פטריות אחרי הגשם. החל מחצרות מקובלים, ועד לקבוצות משונות שמטיפות לאור כזה או אחר, הנובע במישרין מן המנהיג, זוג המנהיגים או אפילו "ישות" ערטילאית שרק עוברת דרך דובר. אך כדי ליצור הבחנה קצת סולידית בין התקבצות רוחנית סבירה, ובין "כת" כדאי לשים לב לפריבילגיות של השליטים, בעיקר בתחום המיני (וחברו המלווה אותו תמיד, הכסף). לא תמיד ינצל המנהיג ישירות את הנשים בקבוצה, לפעמים תתבטא הפריבילגיה המינית שלו בצורה שילוחית, על ידי התערבות פולשנית ביחסי הזוגיות של תלמידיו, בדרך כלל לצורך חיזוק השליטה שלו, והדרת הנשים. לאחרונה, מתעוררים דיונים בקשר לדמויות כריזמטיות ביהדות ארצות הברית, כמו שלמה קרליבך, וגם רב ידוען אחר שאצלנו עלה לפרקים למעמד גורו, ונזכר בין החשודים בניצול רוחניותו לצרכים גשמיים…
 
כחובבת קונספירציות, עקבתי גם אחרי הספרות העניפה ברשת שמתעדת את העניין של הסי.איי.איי בכתות, ומעורבותו כמובן בכל התופעות המוזרות, החל מדייביד כורש ועד ההתאבדות הקולקטיבית של כת ג'ים ג'ונס.
זה מחייב לחקור ולשאול האם גם בארץ מעורבים כוחות השחור בפיתוח כתות ומעקב אחריהן. "מרכז הקבלה" ו"בני ברוך" עולים כדוגמאות טובות לבחינת תיאוריות הקשר. אין סיבה לדחות את התיאוריות הללו, מאחר שכתות מאפשרות הזדמנות פז לחקור כל כך הרבה דברים, שיש להניח שחובבי/חולי השליטה בעולם, לא יפסחו על ההזדמנות להיכנס לעובי הקורה. כת היא גם מוסד טוטאליטרי לעילא, שמהווה דגם להשתלטות פוליטית על חברות שלמות ואולי אפילו מדינות. אם יש "טריק" שאפשר ללמוד, אין ספק שיהיו מספיק מתעניינים בסחורה.
 
נושא אחר שעלה השבוע, והוא מתקשר אצלי לאותו עניין הוא מאבק הכנסיה הקתולית בספרו רב המכר של דן בראון "קוד דה וינצ'י". בהנחה שכולם קראו (ומי שלא קרא שירוץ לעשות את זה) הספר תוקף את נושא הכתות משני כיוונים. האחד, הברור יותר, הוא ההתייחסות לשתי הכתות היריבות, ה"אופוס דאי" מצד אחד, והכת המחתרתית של "שושלת ישו הנסתרת" ופולחן האלה. ואולם, מבין השיטין עולה נקודה חשובה יותר. הרי מבחינת היהודית, אחד מחטאיו של ישו בעצם הוא עיסוק בפולחן אישיות, ויצירת "כת" סביבו, וסביב יכולותיו המיסטיות. תיזה זו מתחזקת אם מקבלים את התיאור של ישו כרווק שאסף סביבו נערות משועבדות, חלקן בעלות עבר מפוקפק, כיאה לגורו מקצועי. ואולם, אם נכונה התיזה של הספר (שנגדה יצאה עתה הכנסיה) הרי ישו למעשה היה נשוי ואף אב לילדים, דבר שמשנה לחלוטין את דמותו ההסטורית הן ביהדות והן בנצרות. יתכן, וזה בעצם מה שאני הסקתי מהספר, שישו נפל קרבן לדיסאינפורמציה ומניפולציה מתוחכמת, שהפכה אותו מרב ונביא, ל"גורו" של כת. זה גם הולם את התיזה הקונספירטיבית, לפיה ה"גורו" בעצמו הוא הוא הקורבן והפיון הראשי בניסוי האנושי האכזרי של יצירת כת. הגורו מובל בדרכי רמייה להעמיק את הדלוזיה שלו, כדי לסחוף את מאמיניו ואת עצמו, לסוף הידוע מראש. בכך הוא משמש כקורבן-מקרבן, המשרת מטרות שאינן ידועות לו כלל. 
 
במסורת היהודית יש ניסיון ליצור מערך איזון ובלמים נגד היווצרות פולחן אישיות, ואין זה המקום לתאר את המנגנונים כולם. העיסוק בחוק למשל, ההלכות כמו "תנורו של עכנאי", העדרה של סמכות אחת ואפילו של תקדים מחייב מבחינה הלכתית, כל אלה מנטרלים במקצת את החשש לכתות. לכן, בבדיחות מסויימת, מתייחסים לחב"ד כאל כת נוצרית הקרובה ברוחה ליהדות. מאחר שיצירת כת משעבדת כרוכה תמיד במיסטיקה, מזהירה היהדות מפני עיסוק באזוטריה יהודית ללא מסגרת ראויה, ובעיקר ללא בקיאות עצומה בהלכה, קובץ החוקים היבש" כמו כן, מצווה על אדם להיות נשוי, כאשר הוא עוסק בקבלה, ולא בכדי. (לכך מצטרפת האזהרה שגבר ללא ילדים – לא מבחינה בריאותית כמובן – קרוי רשע).  אך מאחר שהיהודים מתוחכמים הם, נמצאו כבר המעקפים, וגם אצלנו יש כתות לרוב. אי אפשר בלי להזכיר את הגורו המפורסם ביותר, שבתאי צבי, שסחף אחריו רבים וטובים, שוב בשילוב המנצח של כריזמה, רוחניות, מיסטיקה, וסקס.
 
העובדה שהגורו סובל מעצם היותו "שליט" כביכול, מקבלת חיזוק מעדויות אישיות ואחרות. אמנם, לא כל הגורואים סבלו, אך רבים מהם העידו על סבל נפשי קשה שקדם ל"קריירה" שלהם, וגם ליווה אותה. הניסיון לנתח את תופעת הגורו הוליד הרבה ספרים, ולאחרונה עיינתי בספר של פסיכיאטר בריטי אופנתי – אנתוני סטור – שכולל במניין הגורואים גם את פרויד ודמויות אחרות שאנחנו לא רגילים להתייחס אליהן כך. פסיכיאטרים הם מקור רע להבנת נפש האדם, זה ידוע, אבל הם מקור טוב לקבל מידע רכילותי ולא רלוונטי על אנשים. הספר מלא בפרטים עסיסיים על דמויות "אייקון" שונות שהכותב מבקש להציגן באור חדש. ולו משום כך – והכתיבה הקולחת של סטור ("הכלב השחור של צ'רצ'יל" ועוד), הוא ראוי ומומלץ לקריאה. לפי התיזה שלו, גורו ראוי לשמו, הוא תמיד אדם שעבר התקף פסיכוטי קשה,  שאחריו הגיע ל"ארגון על" של אישיותו, מעין קומפרסיה ובהירות של הקונפליק
ט הקודם, וברגע זה הפך עצמו לגורו. 
 

ישו ואשתו – ההוכחה

נחזור לויסאריון היוצא מן היער אל ערבות רוסיה, ושולט ביד רמה בחייהם של כעשרת אלפים תושבים באשרם, ועוד רבים אחרים שמעריצים אותו ברוסיה ובגרמניה. כדי לחזק את תיאוריות הקשר, הוא מתגלה כשוטר לשעבר…נידמה לי שזהו בהחלט תקדים בקרב הגורואים שהמליכו את עצמם.  עוזרו הראשי הוא עובד לשעבר בסוכנות הטילים הבליסטיים של רוסיה…את שנת הלידה שלו הכריז כ"שנת אפס" למניין החדש, ועל עצמו כ"משיח" חדש. כדי לבסס את מעמדו הוא מבקש לפגוש את פוטין, באופן אישי, ולהסביר לו כיצד להציל את רוסיה. הכנסיה האורתודוכסית עדיין לא בפניקה, אך הם בהחלט מתנגדים למתחרה הטוען לכתר. יתכן שהקונספירטורים החובבים מן הרשת צודקים וזהו עוד תרגיל מתוחכם של הריגול הנגדי בסי.איי.איי. אך לאחר שאני שוקעת בקריאת האתרים הללו, לפעמים נידמה לי גם שישראל כולה היא "כת" שהומצאה על ידי הסי.איי.איי כדי לקדם איזו מטרה נסתרת. (MK-ISRAEL ). זה מזכיר לי שיחה שהיתה לי עם זוג אמריקאים שהיו שניהם מומחים לפוליטיקה רוסית, וניראו קצת מיסתוריים לפרקים. האשה כתבה עבודת מחקר על הפרטיכלים של זקני ציון, והאופן שבו זוייפו והתגלגלו עד לנוסח המוכר. לדעתה, הנוסחא המתוארת בפרטיכלים היא כה מתוחכמת, עד שאולי מישהו החליט לאחרונה להשתמש בה כהמלצה לפעולה…מחשבה מעניינת, או מה שנקרא הפוך על הפוך.  
 
הניסיון שלי עם כתות אינו מותיר ספקות. זהו מבנה חברתי גרוע ומושך באותה מידה. חייו של חבר כת הם בהחלט חוויה מרגשת, אך מחיר הריגוש, כמו בהתמכרות לסמים, הוא שחיקה מהירה ביכולת להפעיל את חופש הבחירה, האחריות, ולבסוף האנושיות. יחד עם זה, הריכוז של המסר, באמצעות הרבה אנשים שמתאחדים סביב אדם אחד שגם הוא מאד מרוכז וממוקד, מפיק תוצאות מרגשות. ויסאריון כאן, בקרוב הסדנא הישראלית. 
 
 

פוסט שבת

למה גם אני לא הלכתי להפגנה

 
דוקא התחשק לי, באמת, אפילו בגלל מזג האויר הנוח, והעיתוי…טיול לתל אביב עם הדרדס, שירים ואנשים, והככר ההומה. אבל איך שהגיעה השעה שש בערך נזכרתי שזה עולה לי כסף, שאין לי. נזכרתי גם שאני לא בדיוק מבינה על מה ההפגנה (ההתנתקות ? זו תוכנית של הממשלה, ממתי מפגינים בעד זה?). נזכרתי גם שתמיד יש סיכון לפיגוע, משמאל ימין, פצצה או חיידקים. נזכרתי שאני בטח אפגוש שם אנשים שאני לא ממש רוצה לפגוש. נזכרתי שאף אחד לא מפגין איתי אז למה שאני אפגין אתם. בקיצור, שום דבר לא הצליח לגבור על האינרציה, מה שאומר הכל. אפילו אמנים לא הבטיחו לנו…
 
בסופו של דבר נזכרתי בשיעור אחד באוניברסיטה בארצות הברית, כאשר המרצה הסבירה בפשטות אמריקאנית את עקרון הסולידריות בין הדפוקים :
If you don’t show up for mine why should I show up for yours?
 
אין לי מושג מה ה"קייס" של כל אלה שלא הופיעו, אבל אני בטוחה שיש להם קייס טוב, ושאף אחד לא הופיע לשלהם. קייס קלוזד.
 

 

ענייני מוספים

 
עקרון הפרקטלים או הכאוס או איזה משהו פיזיקאלי חדש שלא הספקתי לרדת לעומקו מסביר שהכל נמצא בהכל. קח חלקיק קטן של משהו, ותמצא עם מיקרוסקופ שהוא כבר מכיל את התבנית של הכלל.
נידמה לי שעל בסיס עקרון זה הומצא השיבוט אפילו.
 
לאחרונה עלו שתי סערות קטנות במוספי הספרות. האחת היא "הו" הו. והשניה היא מוסף מעריב ולידתו החדשה. קח את שתי הסערות ותמצא בהן את כל מה שיש בישראל עכשיו. לזה הייתי מוסיפה את הרשימה של מבקרת הספרים של ידיעות אחרונות על דליה רביקוביץ…והנה לך פרקטל ישראלי, תמצית לא הומיאופטית של "שינאה".   
 

 ———————————————————————————————————————————–

ההונאות

ההונאה הגדולה (ממציאי השיטה – מפא"י)
 
נו בוא כבר נגיד את זה, וענונו, כתב אישום ? מתי תיגמר ההונאה הגדולה ?
 
ההונאה הקטנה (הגולם שעלה על יוצרו – הליכוד)
 
אלחנן טננבאום
 
=——————————————————————————————————————

משרד החוץ (4)

נגמר לי כל מה שהיה לי להגיד על משרד החוץ. שלא יגידו אחר כך שלא אמרתי. כדי לפייס אותי הוצע לי תפקיד כמובן (קואופטציה בעברית), לייצג את האינטרסים של ישראל בקזחסטן יועצי אמרו לי להתמקח עוד קצת אבל לא יותר מידי, אולי אוזבקיסטן.
 
 
 ———————————————————————————————————–

 

תוספת מאוחרת – הדימוקרטיה הישראלית בפעולה. בית המשפט האמיץ החליט שמותר לתלות את הפוסטרים נגד דן חלוץ או יותר נכון שאסור להסירם. הסוס שנשלח הביתה מן האורווה, כבר לא ממש מוטרד. כולם יצאו טוב וכולם מרוצים. הכלב נבח, החתול יילל, האירופים שלמו את הוצאות הקמפיין, חלוץ מונה לרמטכ"ל, והשיירה המשיכה… 
 

חג פורים – רוחות מלחמה (אחשוורוש מכה שנית)

השילוש הקדוש : מחזה בהמשכים על תוכנית טלויזיה של מוניקה, מדונה וסינדי. זהו מחזה פנטזיה מד"ב בעלת עוקץ סטירי מקברי, למי שמחפש את זה. או סתם חיטוט אצל סלבס זוהרות למי שאוהב תמונות.

פרק ראשון : התוכנית הראשונה עולה למסכים, איזו התרגשות !
 

 

מדונה, הידועה כמי שהקסימה רבים וביניהם רבנים וגם את גדעון עזרא. 

התוכנית הראשונה תוקדש להצגת המראיינות עצמן באמצעות ראיון עצמי.

 

 

סינדי – המוכרת כסוכנת האמריקאית-ישראלית שהקסימה את מרדכי וענונו.

מד וסינדי : שלום מוניקה, אנחנו רוצות לראיין אותך היום למען הצופים שלנו. מה שלומך, אגב? את ניראית מצויין.
מוניקה: תודה, תודה, זה נכון. כידוע לכן עברתי לספר החדש בבוורלי הילס, וזה עשה את שלו, הוא שינה לי את כל הקונספציה. אומרים שזה מחמיא לי מאד, הצבע במיוחד. תודה בנות. נכון כיף שיש לנו תוכנית אירוח בפריים טיים ? אתן יודעות שזה משודר גם בישראל ? איזה כיף, אני כל כך מתרגשת, וואו ! (קופצת ועושה מחוות של מעודדת).
מדונה וסינדי : (קופצות לחבק אותה, שלושתן מתחבקות אל מול המצלמות ומפזזות). נכון, גם אני, גם אני.
מוניקה: טוב, מה רציתן לשאול אותי, אני רואה שהכנתן נייר…הא הא.
מדונה: טוב, בוא נעבור לחלק הרציני של התוכנית. (המצלמה עוברת לקלוז אפ, והקהל מפסיק לשאוג).
מוניקה, עברו כמה שנים…(מסתכלת לרגע לעבר סינדי…"בעצם כמה זמן ? חה חה), מהיום שבו נהיית האדם השני הכי מפורסם בעולם. מה יש לך לאמר על התקופה הקשה ההיא ? איך את רואה אתה עכשיו, לאחר שרכשת בודאי פרספקטיבה חדשה…(המראיינת מרצינה ומביעה הזדהות במבטה הרגיש).
מוניקה: כן מדונה, אני כל כך שמחה שכל זה מאחורי, אבל כמובן שאחרי אירוע בסדר גודל כזה החיים לעולם לא חוזרים למה שהיו קודם. לפני הכל, אני רוצה להזכיר את הניתוח שעבר קלינטון, ולאחר לו החלמה.
(אנחות מהקהל ומחיאות כפיים).
מדונה: את עוד חושבת עליו ? אתם בקשר כלשהו ? שלחת לו כרטיס החלמה למשל ? (שואלת בסקרזם מסויים, מתרוממת לרגע מן הכסא ומיישרת רגל חשופה וחטובה).
מוניקה: ודאי שאני חושבת עליו, איך אפשר לא ? אבל, לא מדונה, אין לנו שום קשר כמובן, ואני מאחלת לו רק טוב, והצלחה.
מדונה: יש לי שאלה לא נוחה קצת, את לא חייבת לענות…(צחוקים מן הקהל). האם את מרגישה אשמה, בפרט עכשיו שבבחירות האחרונות המפלגה הדמוקרטית לא חזרה ואף אבדה מכוחה ? הרי מאז הפרשה, בעצם, המפלגה לא התאוששה.
מוניקה: אמממ…שאלה קשה מדונה, את בטוחה שאישרנו את זה בישיבת המערכת ? חה חה (צחוק קל מן היציעים וזום על ספסל הצופים שבו יושבת אמא של מוניקה, נרגשת וגאה.)
מדונה וסינדי: הא הא…טוב, גם תורך יגיע כאשר תראייני אותנו…אנחנו לוקחות סיכון. (עוד צחוקים מלאכותיים מן הקהל).

מוניקה, הידועה כמי שהקסימה את קלינטון.

מוניקה: טוב, בואו נהיה רציניים לרגע אחד. מאז הפרשה קרו הרבה דברים חשובים באמריקה שלנו.
לצערי עברנו את האסון הנורא בניו יורק, ומאז הכל השתנה. היתה מלחמה, וקרו הרבה דברים שהעמידו את העניין בפרופורציה. אני לא מרגישה אשמה, אבל אני בהחלט מצטערת שאולי בגלל הפרשה הזו, אנשים בחרו להצביע אחרת בבחירות. עכשיו אנחנו רואים שאולי הדברים היו נראים אחרת לו נשיא אחר היה יושב בבית הלבן. הדבר היחיד שאני קצת מצטערת עליו זה האמון שנתתי בכל מיני אנשים שלא ראויים לו, אבל זו כבר היסטוריה רחוקה
.
המסך נחתך, והודעה מוקלטת משדרת פתיח לפרסומות. "ועכשיו, למממנים שלנו…". מידי פעם עולה שקופית זוהרת עם שם התוכנית "השילוש הקדוש", ותמונה של שלוש בלונדיניות זוהרות מקיפה את הכיתוב.
 
 
 

 

 

חזרה מן הפרסומות שהתמקדו אולי במקרה בבגדי נשים, קוסמטיקה וחומרי ניקוי, המצלמה מתקרבת לשלוש הזוהרות. כזכור הראיון מתמקד במוניקה לוינסקי.

 

מוניקה: איזה יופי, איזה יופי. (מוחה דמעות בעדינות).

מדונה : מוניקה, אני רוצה שוב לעבור לנושאים קצת יותר רציניים. אנחנו הכרנו בנסיבות מאד לא שגרתיות, וכל העיתונים דווחו על זה, אבל רק שתינו לא ידענו שבעצם אנחנו הולכות לאותו מרכז רוחני. אני מדברת על ההתעניינות של שתינו בקבלה.

סינדי: כן, זה באמת מעניין, נכון ? ואת, מדונה, אפילו לא יהודיה…בניגוד למוניקה ואלי…

מוניקה (מרצינה בהתאם לנושא): כן, זה מעניין באמת, ורק בישיבות המערכת בהכנה לתוכנית הנפלאה הזו (כמה צעקות ברוו בקהל) גילינו שגם סינדי בסוד העניינים, כלומר, שהיא היתה תלמידת קבלה עוד לפני הרבה שנים. אתן זוכרות את הישיבה הזו, איך כולנו התחלנו לצרוח כמו משוגעות ?

 

סינדי ומדונה : כן, כן. זה היה מאד מרגש. מה קורה אצלך ? האם את עדיין פעילה בתחום ?

 

מוניקה: לצערי יש לי פחות זמן לזה ממה שהייתי רוצה לאחרונה. אני בטיסות ובעסקים חזק, אבל אני תמיד לובשת את ה"צמיד" שקיבלתי מהמורה שלי, הוא שומר עלי, וגם הרבה עצות טובות שקיבלתי ממנו על עסקים. מדהים.

 

מדונה: כן, גם אני הייתי רוצה לפעמים פשוט לעזוב הכל וללמוד קבלה כל היום, אבל מה אפשר לעשות, יש לחיים עוד דרישות מאיתנו. אני פשוט מעריצה את המורה. (המסך נחלק ומראה סרט קצרצר של מדונה בשביס, משטחת על קבר רחל בישראל).

 

סינדי: יש לי פה סקופ קטן בשביל הצופים שלנו, שבעצם אני קיבלתי מהרב שלי, כבר לפני עשרים שנה את הכינוי "אסתר" כאשר התפוצצה הפרשה שבה הייתי מעורבת, ונקלעתי למצוקה רגשית.

 

מדונה ומוניקה ביחד : וואו, איזו אשה מדהימה האסתר הזו. גם אני, גם אני. אולי נקרין עכשיו לצופים שלנו את הוידאו שהכנו על מגילת האסתר, מגילה עתיקה ומיסטית, שבה גלומים הרבה מסודות הבריאה.

 

מוניקה :וגם הכל על סקס…אם זה כבר מעניין מישהו….חה חה (הקהל פורץ בצחוק רועם). טוב, אני רואה שזה ממש לא מעניין אף אחד…(פרץ נוסף של צחוק רועם מן הקהל).

 

המצלמה עוברת לסרט בסגנון דוקודרמה, עם שחזור תקופתי כביכול, שמספר את העלילה של "מגילת אסתר".

זהו סרט דוקודרמה שכותרתו "מגילת אסתר – סודות טמירים במגילה עתיקה".

 

 

 

גם אני הקסמתי מישהו – אסתר הסנונית הציונית

 

אסתר

מלכת הראיות

 

 

 

 

פתיתים

 

רחבעם זאבי והיוגה

 

המרכז למורשת זאבי – מדיטציה יהודית

 
טוב אי אפשר בלי להגיד משהו על "מרכז מורשת זאבי" ובעצם כבר אמרו הכל. אלי מדבר השם, "גנדי" בכל הסיפור הזה. הייתי מאד שמחה לדעת איך הוא קיבל את הכינוי הזה, והאם באמת זה קשור למהטמה המפורסם. אם כן, ואולי בגלל דמיון פיזי (??) יש פה באמת מורשת זאבי להנחיל לבנינו ובני בנינו. קודם כל, הניסיון לייהד כל דבר מוביל לאבסורדים, וכדאי להפיק לקחים. (אפילו "מדינה יהודית" עלול לגמור כמו בדיחה דומה…) לפעמים נכון להיות סובטילי יותר, נגד עין הרע ולא לקרוא למישהו "גנדי". זה מזכיר את השמות הפרובלמטיים – יפה, לבנה, אושרית…אז ככה יצא לנו מהטמה מקומי שהדמיון היחידי למקור הוא בדרך שבה סיים את חייו. לדעתי אין טעם להתנגד למהלך ההולך ונרקם ממילא, אלא להציע "טוויסט" שיחזיר את התיקון למקומו. מרכז מורשת זאבי יוקדש ללימודי יוגה, מדיטציה, ועקרון אי האלימות בפוליטיקה לפי משנתו של..ההוא, הפחות מפורסם. וכך, התיקון לזאבי יהיה שעל שמו תיוסד בסוף שיטת יוגה חדשה ( אפשר אולי נגזרת מאשטנגה ההולמת את אופיו הפעלתן) ובדורות הבאים ייזכר השר המנוח כאבי "יוגת זאבי" המפורסמת. מרכזים דומים יוקמו בכל העולם, ולאט לאט ישכחו הצעירים את הסיבה לכל זה…  

רחל קורי, ז"ל

השבוע הוגשה תביעה על ידי הוריה של רחל קורי שנרצחה במהלך פעילות שלום לא אלימה על ידי כוחות צבא ישראלים. במקביל, הוגש כתב תביעה על ידם גם בארצות הברית נגד חברת קטרפילר יצרנית הבולדוזרים שפעלו באזור. זו תביעה מעניינת משום שהיא מצטרפת למגמה מסויימת לתבוע תאגידים רב לאומיים העושים רווח ממלחמות, פשעים נגד האנושות והפרות ברוטאליות של זכויות אדם. תביעות אלה מנסות לתקוף חוליה חיונית בקומפלקס המלחמה, והוא השילוב של רווחיות עסקית בהלכי רוח אידיאולוגים כביכול ובצורכי הגנה.

שומר על זכות השתיקה

בארצות הברית במיוחד מהווה השיקול הכלכלי מניע עיקרי למכונת המלחמה והכיבוש, ולכן הציר המשפטי הזה הוא חשוב שם במיוחד להצביע על קשרי ההון-שלטון-מלחמה.
 
הידיעה על התביעה בארצות הברית הגיעה באמצעות אימייל מארגון המכנה את עצמו ארגון שלום יהודי – 
הקול היהודי לשלום, שגינה את הרצח בשעתו וגם עכשיו. הזדמן לי לנכוח באחת האסיפות של הארגון הזה בסן פרנסיסקו בזמן שרחל קורי נרצחה, ובכלל במהלך התקיפה של עירק. נו טוב, גם כאן לא ברור מדוע צריך קול "יהודי" לשלום, כאשר בקושי יש שלום ממילא, ומה הרבותא בתוספת הזו.  כל היידישע גאשעפטן הזה הופך שוב את המוקד לליבון פנים יהודי של בעיות זהות, במקום להתמקד במשימה (במקרה זה, הפסקה או הקלה כלשהי בפעילות המלחמתית).  ניראה שהיהודים הליבראלים בארצות הברית נקלעו למצוקה קשה מכמה כיוונים. ממשל בוש חשף את חוסר האונים של השיטה הפוליטית מול מזימת מלחמה אפילה. ישראל והממסד היהודי (השמרני במיוחד) לקחו חלק במצב הזה, והותירו קהילה ליבראלית מתגוננת ואפילו קצת מבוהלת. עם כל הסימפטיה למצב הלא נעים, כל זה אינו מצדיק את "ייהוד" השלום ויצירת איזו הכלאה מוזרה שאין לה בסיס בין זהות יהודית באמריקה ובין מאבק נגד מלחמת עירק. תועלת מסויימת יכולה היתה לצמוח מן הארגון הזה ודומיו לו עמד על סדר היום סיוע פרטני לישראלים הזקוקים להגנה, בין ערבים ובין יהודים, או סיוע ישיר לנפגעים בעירק. מה לנו עוד ארגון שמנכס ערכים מובנים מאליהם לאיזו "יהודיות" שאף אחד לא מבין את פשרה בהקשר הזה, כמעט מופרך כמו "המדינה היהודית" הזו שהם מוחים נגדה. באמת באזור זה פורחות כל מיני יוזמות מוזרות תחת שם "יהודי" כמו מדיטציה יהודית, יוגה יהודית וכל דבר שמהווה תחרות שיווקית עם מפעלים משגשגים אחרים.  בעניין זה של ייחוס מוצא גזעי או אתני או דתי אפילו לחפצים, רעיונות, טריטוריות, חובה להזכיר כי תחביב זה פותח גם על ידי היטלר וידידיו, שהמציאו את הביטוי "מדע יהודי", "רפואה יהודית" ועוד כמה פנינים מסוג זה.
 
לכבוד פורים המתקרב, כדאי אולי לציין שפעילות השלום כמו סטרהוק ורחל קורי מזכירות לי את האומץ שהפגינה אסתר המלכה בתוך סיטואציה של תככי מלחמה ופוליטיקה מאצ'ואיסטית מול הפרשנות הציונית הנפוצה לאחרונה שרואה את אסתר כבובת מין בשירות מחרחרי המלחמה או רבנים מוכרי קמיעות ולחשים.

 

ניו זילנד שבלב

 

אף אחד לא ראה

הסאגה של הדרכונים, ויצירת המשבר החריף עם ממשלת ניו זילנד על גבה של הקהילה היהודית שם, העלתה במוחי כמה "אסוציאציות פרטיות" (ציטוט ממבקר שכתב על סגנון הכתיבה שלי). התשוקה לקצת "ניו זילנד" בלב, כמיהה שמתבטאה בנהירת התרמילאים לאזור זה לטעון את המצברים, התחלפה בניסיון אלים לגנוב קצת ניו זילנד, באקט הסימלי של גניבת דרכונים. כמובן, אלוהי ישראל הוא חובב ידוע של סימבוליקה, וכך יצא שהמבצע התפוצץ וחשף את הדינמיקה המרתקת שבבסיסו. השאיפה האנושית לרצות קצת שקט וגן עדן של שלום וטבע, התחלפה בקינאה

באמשך, אתה לא רואה שאני ניו זילנדי נכה ?

רצחנית וגניבה, אבל ממי ? מנכה כמובן, נכה שגויס שלא מדעתו לצבא הציוני הגאה. כדי לסדר את העניינים, נשלח גנרל ציוני והפך את הקהילה היהודית באופן רשמי לבת ערובה לאישור הויזה שלו. כמו היהודים שוחרי השלום התועלתי בסן פרנסיסקו, כך גם יהודי ניו זילנד התעוררו פתאום לתוך סיוט. שכן, ההצדקה המקורית למבצע הנואל, ש"ניו זילנד היא אנטישמית" ממילא הפכה לנבואה שמגשימה את עצמה. כמובן, אחרי שמתברר שהצבא הישראלי מגייס יהודים לגנוב דרכונים מחסרי ישע, יש מקום לסבור שתפרוץ איזו חשדנות טבעית במעט היהודים שאכן שוכנים שם. וכך, במחי תאווה, חוסלה ניו זילנד והפכה, עבורנו, כמו כל העולם עכשיו – לשטעטל יהודי, כלומר, ישראל.  
 
 

מוצלח

כבר חודש וחצי שהילד אוכל רק המבורגר, שניצל (קפואים) וצ'יפס. זהו. גלידה מידי פעם, ושוקו. כמובן לא רוייתי נחת, אבל גם לי היה חלק בתופעה. ההשראה שלי נגמרה. כל מה שהכנתי יצא…אפעס, סתמי. השבוע החלטתי ש…די, אני צריכה להחזיר עטרה ליושנה, "האוכל של אמא". על עוגת הגזר סיפרתי כבר, ועכשיו להמשך. אני מנדבת פה אילתור טעים מאד מאד ולא מסובך על הקוסקוס האמיתי. הצליח מעל למשוער וגם היה לי נעים להכין אותו, וכמובן לאכול.  אפשר לגוון עם הירקות לפי מה שיש בבית.

טעים

 

המרק:

 
ליטר וחצי מים, אבקת מרק עוף אמיתי, קופסא רסק עגבניות, כמון, וכפית וחצי קינמון וכפית עריסה טובה (זה סוד הקוסקוס, אגב). זורקים לסיר שני תפו"א קלופים וחתוכים לרבעים, ובצל לבן גדול חתוך לרבעים. משאירים 20 דקות לרתוח, מוסיפים בטטה חתוכה לרבעים, ואחרי עשר דקות מוסיפים כוס וחצי חומוס מבושל (קפוא, עדיף), חצי כוס זיתים מגולענים, ושום כתוש (בערך שלוש שיניים). משאירים עוד חמש עשר דקות רתיכה, בודקים שהכל רך אבל לא מתפורר ומכבים.

הקוסקוס

שופכים שקית קוסקוס מוכן לקערה, מכינים כמו שכתוב (לא לדלג על שלב השמן) ובתור נוזלים משתמשים במרק שעכשיו הוכן. את הקוסקוס המוכן מעבירים לכלי נפרד וסוגרים. את המרק מסננים ואת הירקות מעבירים לכלי נפרד. אורזים כוס מהמרק ביחד עם שתי כפות שמיר כתוש ושמים בצד. זהו, זה מוכן וטעים.
כאשר הדרדס רעב לוקחים קצת קוסקוס בצלחת עליו מעמיסים ירקות ומרטיבים את הכל במרק. את זה מעבירים ישר למיקרו ומשם לשולחן.

מאד

 
טיפים : אפשר לגוון ירקות, קישואים, גזר, עגבניות, צימוקים כמובן, בקיצור כל מה שהילד שלכם אוכל.
רק חייבים לשים לב לסדר הבישול כדי לא לפורר לגמרי את הירקות.
ואם אני כבר במצב רוח נדיב, אז עוד מתכון ילדים לא רע ובהחלט בריא :

תבשיל עדשים

מרתיחים בסיר ליטר ורבע מים עם העדשים שתי כפות רסק עגבניות שום כמון מלח וקצת חומץ יין לבן. חצי שעה רתיחה באש נמוכה ולהוריד כל הזמן את האיכס שעולה למעלה עם כף. לטגן אחד או שני בצלים לבנים בשמן טוב עד להשחמה להוסיף שום ולטגן עוד קצת ולהוריד. להגיש בקערה את התרביך ולפזר מהבצל ואפשר להוסיף לימון טרי סחוט לכל מנה. 
 

בריא

גם פה אפשר לאלתר, להוסיף קצת אורז או אטריות דקות

מדינת ישראל, ביטוח הראל – והדרכונים למיניהו

מעשייה אמיתית לגמרי בחברת ביטוח

גילוי נאות : יש לי עניין אישי בסיפור, למעשה זה עניין אישי לחלוטין עם מוסר השכל לכולם. ובכלל, תמיד טוב לשפוך אור, בטח יש עוד כמה קורבנות שיושבים בבית וחושבים שזה קרה רק להם.
 
 
פעם נסעתי לחו"ל עם הבן שלי שעוד היה די קטן. שמעתי מזקני השבט סיפורי זוועה על מעשי הגויים בתינוקות חולים שאין להם ביטוח, כאילו לעומת מדינת היהודים החמימה והבטוחה, מסוגלים הגויים הרשעים לזרוק תינוק חולה רק משום שאין לו ביטוח. שמעתי לעצות ועשיתי ביטוח בריאות לא סתם, אלא עדיף מדשופרא זהב, וגם עולה בהתאם. הזהב מבטיח "ראש שקט".
 
בהזדמנות הראשונה שהיתה לתינוק הוא קיבל דלקת ריאות, ונזקק לחדר מיון ילדים. הזדים הגויים אמנם ביקשו לראות ביטוח לפני הסטטוסקופ, ובגאווה שלפתי את "הדרכון המוזהב", שלא עשה עליהם הרבה רושם. מכל מקום, הכניסו אותנו בסוף והילד קיבל טיפול שעלה כאלף דולר (טיפול טוב, יש לציין). יום לאחר האירוע צלצלתי למספר הטלפון של "הדרכון המוזהב" כדי ללמוד שהראש השקט הוא רק אם אושפזת שלושה ימים ומעלה. אחרת צריך למלא טפסים, ולשלוח את החשבון ולקוות לטוב. לא אלאה אתכם בתלאובות התביעה, עשרות טלפונים, פקסים, מכתבים רשומים, פדרל אקספרסים, ומה לא. ותשובה אין. "לא קיבלנו" "לא נקלט" "לא במחשב" "לא יודעת" ככה מאוקטובר ועד מרץ.
 
כחודשיים לאחר מכן שוב דלקת ראות שוב מיון בלילה. אופס, הפעם זה כבר יהיה יותר מסובך לקבל טיפול. זה לא סתם זר ללא ביטוח מוכר, אלא זר עם חובות לא מטופלים. ואכן, מחלקת החשבונות הזעיפה פנים, בחדר המיון בעוד הילד מחרחר ונחנק. עשיתי פרצוף עצוב, והאשה הציעה לי לרמות קצת, ולכתוב שם אחר,  "אולי שם קודם ? לפני החתונה ?" וקרצה, וביחד תחמנו את המחשב. כל זה קיצר את חיי בוא נאמר ב…עשר שנים ? בערך. שוב אלף דולר, והפעם כבר לא טרחתי לשלוח. החלטתי לאסוף את הכל ולהתחשבן עם המטורפים האלה בארץ.
 
הגיע היום המיוחל. אספתי את כל המסמכים, והכנתי תביעה יפה וגדולה נגד חברת הביטוח. לפחות אעשה משהו עם רשיון עריכת הדין המאובק שלי. בהתקף לא מוסבר ולא מוצדק של הגינות אירופית כזו שלחתי להם התראה. (טעות טעות גדולה). מייד נזעקו היועצת המשפטית ועוד כל מיני פקידים להזמין אותי לגמור את העניין "יפה". הכל ישולם, אמרו. ומה ? כמובן שכל זה הוביל לעוד דחייה של חודש בתביעה שיכולה היתה כבר להתברר, ועוד ניירות שמעלים לחץ דם וגובלים בפלילים. כמו כן, וכרגיל, מה ששלחתי "לא הגיע" חרף האישורים שזה כן הגיע. וזה הרי מה שהיה בסיבוב הקודם. ולהוסיף חטא על פשע, מודיעה החברה בגאווה, דוקא כן שילמנו לחדר המיון ומייד ממציאים תאריך נוח, יום וחצי לפני הביקור הנוסף. עיון מדוקדק ב"אישור התשלום" שנחזה למסמך בנקאי, מגלה מלאכת מחשבת של "כאילו", שחייבים לראות כדי להאמין.
 
משהו קטן שמגלה את צפונות הלב של חברת הביטוח הישראלית המצויה. בשיחה הראשונה כאשר ניסיתי להסביר מה קרה, שאלה אותי החברה ממחלקת התביעות, ממתיקה סוד :"תגידי, את פה עכשיו, את עוד מקבלת את ההודעות על החשבון ? מה איכפת לך …?" כלומר, יחד – אנחנו הישראלים – נדפוק את הגויים הזדים שימשיכו לשלוח חשבונות לשומקום.
 
ובינתיים, באשר לגויים הזדים ולמדינת הרווחה היהודית…דוקא בחו"ל התברר שלא זורקים ילדים מבית חולים גם אם אין להם ביטוח זהב עדיף ישראלי מראש (כלומר, החכמים שחסכו ששת אלפים ₪, ניירת ועוגמת נפש שאני צריכה לעבור כדי לדבר אפילו עם התחמנים האלה). לעומת זה בציון יש חידוש, ילד שהולך למיון "בלי הפנייה של רופא הקופה" מחוייב, מה זה מחוייב, עד העצם. ו"רופא הקופה" שמופיע בלילה, גם גובה מזומנים בין ששים למאה ₪.
 
כל זה הוביל אצלי לשינוי קטן. לתביעה הוספתי עוד ראש נזק : זה שמראש עשיתי את הביטוח, ואת דמי התשלום כולם צמודים עם ריבית, אני רוצה בחזרה. ובנוסף לכך, גם את הוצאות הטרטור המכובס שקיבלתי בחודש האחרון. שיעור ? סעו לחו"ל ותסמכו על הגויים ! דרכונים, מסתבר, זה לא השטח החזק של מדינת ישראל.
 
 

כושל

מאמר של הבלוג "עניין מרכזי" מביא עמדה עצמאית:

 

http://www.news-israel.net/news.asp?id=12450

 

שימו לב למספר הפעמים שמופיע הביטוי "כושל". אכן כן. אבל אין מה לדאוג, כפי שציין הבלוגיסט בעצמו, הגאונים בעלי המוסר שהנדסו את המבצע, לא ישלמו על כך, לא במשכורתם, לא במוניטין ולא פיצויים למי שנפגע. למה מה?