Monthly Archives: דצמבר 2007

כוסאוממו, בשביל זה פרצתי אליך הביתה ? אין כאן מה לגנוב

 

דיווח קצר מן השטח, הגמילה מתקדמת יפה, למעשה יותר מזה. באמת, הרבה זמן נחסך.

 

התחייבתי לעדכן רק במקרים "צרכניים", אז התאספו כמה ג'יפות, למי שמתעניין –

 

1. אני מקבלת הרבה אימיילים בדרך כלל, מכל מיני אלמונימים ומזוהים שיש להם מה לאמר או לבקש. אני תמיד משתדלת להיענות יפה ובנימוס. אוסף קטן מן העת האחרונה. הזמנה להצטרף לקבוצת דיון בגוגל ששמה "הקונגרס היהודי" או משהו דומה, פרי יוזמתו של שימעון הלוי, מראשי הפורום המשפטני למען ארץ ישראל. כתבתי עליו לפני כמה זמן, תחת הסיפור המדהים על איך גויסתי לסייע לעתירה של יגאל עמיר, ואני למעשה שושבינה וירטואלית של הרך הילוד המפורסם של הזוג טרימלולה-עמיר. שימעון הלוי פנה אלי בצורה אלמונימית מזמן, וסיפר שאחותו עברה התעללות כיתתית או משהו דומה, תוך ניגון על מיתרי לבבי הרך, אספתי לו חומר אמריקאי בנושא תביעות משפטיות המבוססות על מיינד קונטרול ואביוז כיתתי. לתדהמתי, לא אחות ולא נעליים, החומר מצא עצמו כחלק מתצהיר שלו, שהוגש לאיזו עתירה בקשר ליגאל עמיר, לא זוכרת אם זה בקשר לרנטגנים הנעלמים או תנאי המאסר וההזרעה. שמתי לב גם שהשופט שלי טימן פרש לאחרונה בנסיבות תמוהות, ואולי הדברים קשורים. מכל מקום, הוצאת עבודה ופרי עבודה וידע בתרמית זה דבר מגעיל, ניראה שמאד מקובל בישראל לאחרונה, אבל לסבך מישהו עם עניינים האקס פיילז, הגם שכבר כך מצבה (של הח"מ) לא מזהיר בתחום הזה, הוא ממש "לשים מכשול בפני עיוור". מה שלא עשיתי ודיברתי עם האיש, הוא מרח את דרכו ויצא מזה בלי לחשוב שמגיעה לי אפילו התנצלות.

אני לא התרגשתי מכך שהוא חשב שהוא מתחמן עאלק שמאלני לסייע ל"כתומים", כיון שיש ממילא היום דיאלוג ושיתוף אינטרסים בין השמאל ובין הכתומים, ואני לא טהרנית. יגאל עמיר נראה לי סתם אומלל שכבר גידלו אותו למשימה, כך שלא הייתי מרגישה עוול עם עצמי לסייע לו בגלוי, בתחום תנאי מאסר וזכויות אדם, כולל הולדת ילדים. מה לי ולזה, למעט הפחד כמובן מכל מיני מרעין בישין הבוחשים בקדירה. מה שעצבן אותי הוא ההונאה הכספית, ובכלל ההונאה הרגשית, שנותנת תחושה של אונס ממש.

לא חלף זמן רב, ושמעון הלוי הזמין אותי להצטרף לקבוצת גוגל, שדנה בעניני יהודים. שוב, יהודים זה אחלה, וגם מתנחלים מטורפים לא מפחידים אותי ולא מרתיעים אותי, לדבר אפשר עם כולם. אלא שיש משהו ממש לא נעים בכך שמישהו לא מתנצל ואז ממשיך "עסקים כרגיל". הצטרפתי לקבוצה, ופרסמתי שם הודעה הנוזפת בשמעון הלוי על מה שעשה. היום גיליתי שנמחקתי מבין חברי הקבוצה. נו שוין.

 

2. מאגר מידע סודי

לנוכח המקרה הזה, וכמה אימיילים אחרים שקיבלתי החודש ("שלום. אני רוצה שתשלחי לי את החומר שלך בנושא פדופילים . חיים" בלי תודה בלי בבקשה, ולמה לעזאזל אני צריכה לעבוד בשביל כבודו ? או – "שלום. אני צריך עזרה במציאת נושא לעבודה לתואר שני . " שוב, פקודות, ויש אפילו שאינם מזדהים.) – הגעתי למסקנה שקיים מאגר מידע, אינדקס סודי, שאת הכתובת שלו אשמח לקבל, ובו יש "רשימות שחורות" של פראיירים. אני כניראה מככבת שם בכמה קטגוריות. השאלה היא איך גורמים למנהל האינדקס להסיר את השם.

לפני שנתיים פנה אלי מישהו חביב, עם כמה מכותבים, שרוצים להקים אתר חדשני לסוציאליסטים או חברי מפלגת העבודה. נתתי לו כמה עצות שהוא אימץ, אבל תודה או קרדיט, חבל להזכיר. למה בכלל ? להיפך, זה כניראה אסור על פי האינדקס.

מאחר שהבלוג שלי, היה לו כניראה חלק ניכר בהכנסת שמי לקטיגוריית "יועצים טובים שלא צריך להגיד להם תודה, ואף רצוי לירוק בסוף השימוש", וזו היתה סיבה מרכזית בהפסקתו.

 

3. מושמטים וניצול יתר

כל הדבר הזה, גרם לי להרהר לעומק במשנתו המענינת של "הצועד בנעליו" הוא "הסטוריון מצעד המחץ", שהעלה למודעות את המונח הגאוני "מושמטים", בהתייחסותו לאנשים שקיבלו פטור משירות צבאי. כדי לייצר פראייר מאונדקס, צריכה להיות איזו מסגרת חברתית שתתחזק את הסטטוס, אחרת חס ושלום הפראייר ימצא ששירותיו שווים הרבה כסף, יקבל ואף ידרוש, ובא סוף לניצול. ומה יהיה אז ? אוי ואבוי.

תהליך הניצול, או יצירת עבדים, מחייב מסגרת כלשהי של "השמטה" מן הזרימה המרכזית של החיים, ושיקוף (מירורינג) שלילי, שיחזק אצל המאונדקס תחושת אי בטחון קיומי וכמובן ערך נמוך. זהו ניצול ביתר, וככל שהאדם מנוצל יותר, הוא ינוצל יותר, ויידרש ממנו יותר תפוקה בעבור פחות תמורה. תחשבו על זה.

כמובן, כן, מי שמקשר את זה כבר מייד לפוסט הראשון, על הקונגרס היהודי, יכול לרדת מייד לעומק דעתי. את השיטה הזו, של השלכת דימוי שלילי, ותלישת הבטחון הקיומי כדי לייצר מוטיבציה סרווילית ועבדות, ספג העם היהודי במשך כל הגלות. זו השיטה, והיא עובדת תמיד. ככל שיש יותר הדרה, כך המושמט מנסה להיות יותר נאמן, וכך הלאה. בסוף, מרוב שהוא כמה לאישור, הוא גם הולך לגאזים בסדר מופתי, כדי לקבל טפיחה אחת, כלשהי, על שכמו.

 

4. העבדות – הבעיה האקוטית

זה מוביל אותי לכך שנגמלתי מן הצורך להגיב בפוסט לכל סימן הולך וגובר של דרדור לתהום העבדות בישראל. זה כאן, זה קורה, זה כבר ממוסד.  לאחרונה , פנה אלי מישהו, יזם מוכשר ונמרץ, שקיבל כניראה את שמי מהאינדקס, עם פירוט של הוראות ההפעלה. לא זרמתי עם זה הפעם, וניראה לי שהיזם ממש מרגיש רע, שהוא נכשל במקום שכולם הצליחו, אף שקיים את ההוראות. זה מרגיש כמו מישהו שתופס גנב שנכנס לביתו, והגנב, בלי להתבלבל תוקף את בעל הבית המופתע -"איזה בית עלוב יש לך, בשביל זה באתי עד כאן ? אין מה לגנוב כוססאוממו".

זה מול זה

 

 

היום אני מגלה, משיטוט בגוגל, שהגיס שלי (בעלה של אחותי המנוחה) רשום כתורם למפלגה הרפובליקאית האמריקאית, לא תרומה אחת אלא כמה וכמה.

 

זה מעורר מחשבות על דרכו של עולם, וכברת הדרך שעברה החברה הישראלית בעשורים האחרונים. גיסי הוא מעין ארכיטיפ של מה שהיה פה "מלח הארץ". מושבניק מסוקס, לוחם נועז בצה"ל, רופא, לאחר מכן קצין בקבע, מוכשר, מנגן על גיטרה, ושמאלני כמובן.

 

אחרי כן באו הרפובליקאים (או כשמם החדש the repuglicans) והתחילו לחרחר ולפתות ולהתנחש. גיסי נסע עם אחותי והילדים "רק עד אחרי הקולג'" וגם מסיבות צבאיות אחרות, בינתיים הילדים כבר סיימו מזמן, אחותי כבר יצאה מן התמונה ומן העולם הזה, כתוצאה מן הגירושים, את מקומה תפסה "אמריקאית אסלית", אחת משלהם, לא יהודיה, שנותנת לו הרגשת שדרוג כניראה. ועכשיו, תרומות למרכז הליקוק האמריקאי.

 

הוא שאמרנו, האשכנזים מתאבדים, אבל למה לקחת את כולנו איתם ?

 

יש לי חשש שהתמונה המשפחתית הזו, אינה אנקדוטלית לחלוטין.

 

——————————–

 

עוד משהו לחשוב עליו לקראת ביקור אנטיוכוס בחודש הבא. זה  -וגם צירוף המקרים (??) באומהה נברסקה. בוש מגיע למסע התרמה, ושעה לאחר מכן, מתרחש עוד רצח המוני במרכז העיר. הסיפור הרגיל, ילד יתום שגדל במשפחה מאמצת-אומנת, קשרים לקהילת הבטחון, "בעיות נפשיות" לא ברורות, ואופס – הלכו כמה עוברי אורח.

כל עכבה….

 

 

 

כאשר עברתי למשכני החדש, אמרו לי שאי אפשר להסתדר פה בלי מכונית. מייד פצחתי בחיפוש גרוטאות ואף מצאתי אחת ממש בסמוך למשכן החדש. סיכמתי עם בעלי הרכב על מחיר והכל, וגם על כך שנבצע את העיסקה מייד כאשר אעבור.

 

עקב עיכוב בפינוי בית, איחרתי להיכנס בארבעה ימים. לתדהמתי, ולמרות שהודעתי, המוכרים חזרו בהם מהעיסקה, ולא השיבו לטלפונים, כניראה מצאו קונה אחר לגרוטאה. קיללתי נמרצות, והתעצבנתי מאד. לימים, התברר לי שנחסכה ממני עוגמת נפש מרובה, וניצלתי מאובדן מוחלט של כספי המועט. זה קרה רק חודשיים אחרי האירוע, ובמקרה כזה אומרים "כל עכבה לטובה".

 

היום באמצע הלילה, אני מקבלת מכתב דחיה ממוכן, ממקום שאליו הגשתי בקשה כלשהי. סירוב אוטומטי, אפילו לא מענה אנושי. משהו טכני, נייר כזה או אחר שלא הגיעו או לא עמדו בדרישה. זה גרם לי לאותה תחושה כבדה כמו עם המכונית המבוטלת. אבל למדתי כבר, שלפעמים גם בדברים האלה טמונה ברכה. אז נכון, לא כל שיבוש בתוכניות הוא מבורך, אבל כאשר לא בטוחים במשהו, התשובה השלילית, הנובעת לפעמים ממסרים תת מודעים שאנחנו מתעלמים מהם, היא ברכה. או אולי…נחמת עניים.

 

יום חורף. חשרת סערה, משהו לא נעים, ועם זאת, חנוכה, והתחלה מטפסת, הדרגתית של האור.

 

 

 

 

 

לילה חצי לבן, ועוד נקודות למחשבה…

נכנסה העז ולא רצתה לצאת

 

אתמול חוויתי את מה שתואר בכשרון רב כ"הוצאת העז" שהכנסת לעצמך בטפשות….באמצע הלילה, כמעט, למעשה מתוך איזה שעמום, החלטתי לכתוב טיוטות של פוסטים, יותר נכון "לשפוך זעמי" על הכתבן, מתוך תקווה שזה ירגיע אותי קצת. כתבתי איזה מסמך פלסתר, שלא היה בכוונתי לפרסם, אך כאשר ניסיתי לשמור טיוטא, התחיל העורך של הבלוג לעשות בעיות. נו טוב, סימן הוא זה שצריך באמת ללכת לישון, אבל לא דבר כזה ירתיע אותי מחירבוש מוחלט. נאבקתי בעורך הסרבן, ואז, הפוסט-טיוטא עלה לאויר האינדקס. בשלב הזה, רציתי להסיר אותו, אבל אז התגברה התקלה, שאורי תיאר אחרי כן כ"קומפוננטה" של משהו, ואני ביליתי שעתיים במאבק עיקש נגד המחשב.

 

בסוף, ולא לפני שהותשתי לחלוטין, העז יצאה , והאדוות התיישרו. בשביל מה צריך היה שעתיים של עצבים ?..

 

פרקטיקות עסקיות של סדום

 

לאחרונה התחלתי בעוונותי לחפש עבודה (בהמשך להצעתו של הטרול הממלכתי המסווג "ביטוח לאומי"), ואני נתקלת בעולם תעסוקתי שאפשר לכנות אותו ממש סדום. המפגש עם מעסיקים רבים דומה להיתקלות בפיראטים בלב ים, כאשר מטרת המעסיק היא להביא את המועמד להוזיל את ערכו, לוותר בצורה מתוחכמת על זכויות המוקנות בחקיקה העלובה שעוד נותרה לטובת שכירים, ולהונות אותו. כל המו"מ הזה מתנהל בחלקלקות, ובפיזור אמירות כמו "תצטרף למשפחה, או לבית" (תודה לא, היתה לי משפחה מתעללת אחת וזה בהחלט מספיק).

 

אחת הטקטיקות המקובלות כניראה היא לחלק את צוות המו"מ מטעם המעסיק לשתיים או שלוש קבוצות, השוטר הטוב, השוטר הרע והשוטר המתבכיין. זו תוספת חדשה, לדוג את השכיר באמצעות שכיר אחר שמתחזה ל"חבר" של המועמד. אחרי כן מתברר שאותו שכיר עשוק כביכול הממתיק סוד עם המועמד, הוא גם בעל מניות בעסק, ואולי אפילו היזם הראשי.

חשוב מאד להמשיך את המגמה המתגלה לאחרונה בפעילות החברתית, להבעיר את השטח בכל הנושא של זכויות עובדים, ולא רק שביתות והשבתות כמו של המאבטחים והשומרים, אלא בכל החזיתות, אולי לשקול הקמת אתרי אינטרנט בהם יוכלו עובדים או מועמדים לשתף בחוויות וגם "להלשין" על מעסיקים ועל דרכי הסדום שלהם.

 

המרגל הפסיכיאטרי

 

התיק המוזר של הפסיכיאטר מרמת גן, ששלח פקסים וחיזורים לאיראנים ואחרים, עומד להיקבר מעיני הציבור, בעסקת טיעון מוזרה עוד יותר. עורך הדין משחרר הצהרות תמוהות, ומסתבר לנו פתאום שהוא בכלל פסיכולוג-עורך דין בהכשרתו.  מאז משפט וענונו נידמה שמערכת המשפט עברה לאט ממעמד של רשות ממשלתית למעמד של פציינט, כאשר ההליך המשפטי הוא מעין "סדנא" למחקר פסיכיאטרי. פעם הציע פסיכיאטר שאינני זוכרת את שמו, אולי היה זה דוקטור יהודה פריד ? לקיים משפטים במחלקה הפסיכיאטרית שבהם יוכלו פרנואידים להעלות את הטענות שלהם נגד החברה, והעניין יתברר ממש, והם יזכו ליומם ולצדק שאותו הם מחפשים. לדעתו, יהיה בזה כדי להביא מזור לחלק מן החולים שלו, וכך הוא עשה. נידמה שבארץ לקחו אותו ברצינות ממש ובמקום לביים משפטים בקליניקה, הפכו את בית המשפט לניסוי קליני אחד גדול. כך, מתנהלים משפטים פסאודו אמיתיים, עם כאילו עורכי דין, כאילו שופטים, וכאילו דיון.

לא פרידמן הוא אויב מערכת המשפט, צריך לחפש את האויבים במקום אחר לחלוטין.

 

פינת הבכירים הסוטים

 

תלונות על בכיר בתקשורת שאונס נשים שהוא מפתה באינטרנט. עולם התקשורת הוא עד היום בועה מחוסנת מביקורת, כיון שהקולגות מאד נאמנים איש לרעהו. בתור אחת שבן זוגה היה "בכיר בתקשורת" במשך 15 שנה, הגעתי למסקנה שגם אם היה רוצח אותי, הקולגות היו אומרים "מצטערים, הוא חלק מהמשפחה, אנחנו לא יכולים להתערב". בידיעות אחרונות בעל הבית בעצמו הוחשד על ידי גרושתו בכל מיני התנהגויות שלא הולמות מענטש, ורק יואב יצחק העז לשבור שתיקה, ואצל ה"חושבים", אפשר לסמוך על האינטרס של העיתונאים לשמור על תדמית נקיה ומוסרנית, כדי שיטרחו להשתיק כל מה שלא נוח. אני מניחה שמה שיפה לעיתונות הכתובה גרוע כפליים באלקטרונית.

מעצר בארצות הברית, עוד עוזר של סנטור נתפס כשהוא תר אחרי קטינים וסקס באינטרנט.

 

—————————

 

 

 

 

מרכז שלם בשביל אמריקה ?

 

התמנון

 

בפוסט קודם, ודי מגעיל מבחינות מסויימות, העליתי זכרונות מעידן התמימות השמאלני שלי, ותהליך ה"אמריקניזציה", כלומר ההשחתה המוחלטת, של הסביבה הארגונית שבה צמחתי, מקצועית.

 

והנה, עיתון "הארץ" מזמן אפשרות למפגש שני עם זכרונות, מפרק עבודתי המעתיר עבור "מרכז שלם", בן הטיפוחים של ביבי נתניהו ורון לאודר. למרכז שלם הגעתי בעקבות עטרה, אשת התרגומים שעבדה שנים במוסד "ביאליק" ועברה, בעקבות התנאים, למרכז שלם. אני הוזמנתי, פה ושם, לתרגם או ליעץ לתרגום של טקסטים ההולמים את כישורי (משפטיים, חוקתיים, וכולי). האמת, נעים היה לעבוד בתרגום עבור מוסד שלם, פעם ראשונה בתור מתרגמת שהכסף הגיע לפני האיומים בתביעה, וגם הסכומים היו מכובדים ומכבדים. ככה צריך לעבוד, וחבל שרק שם זה קורה.

 

אחרי כמה עבודות מזדמנות, קיבלתי לבצע תרגום בסיס לספרו של יורם חזוני, "איילת השחר" (אשר פורסם אז כבר באנגלית), והוא הפרשנות המודרנית שלו, והפוליטית, למגילת אסתר. זו היתה גם העבודה האחרונה שבצעתי שם, אם אינני טועה, כיון שלא התאוששתי זמן רב מן הספר הזה. התיזה המרכזית נוגעת לעניינים מדיניים (ונשים את זה כרגע בצד), אך גם ענייני מגדר נכללים במגילת אסתר, ושם למדתי על הלב האפל של הניאו שמרנים, בכל הקשור למעמד האשה. אסתר המלכה, לפי הרבנים לאודר-נתניהו-חזוני היא שפחת מין ממוכנת שנשלחת להפיל בכירים אמריקאים (המן ?) כדי להציל את ההתנחלויות, משהו כזה. ולולא זה היה עצוב כל כך, אפשר היה להרביץ על זה פרק בחמישיה הקמרית. זה עצוב, משום שהרבנים לאודר נתניהו חזוני הם גם בעלי האמצעים הפוליטיים והכספיים לבחון את המודל הפרשני שלהם, הלכה למעשה.

למעשה, הח"מ שימשה באיזה שלב כאסתרק'ה בגרוש וחצי, כפי שסיפרתי כמה וכמה פעמים בבלוג זה. הענין הוא, שלפי מיטב זכרוני, ההמנים שבחרו הניאו שמרנים היו דוקא יהודים…כי אותם קל להפחיד. אבל מי סופר ומי מדקדק בפרשנויות נוקדניות, העיקר שהמטרה הלאומית הקדושה (עשיית רווחים) היא היא שעמדה נגד עיניהם.

 

בפרספקטיבה מאוחרת, השיפוט הקשה שלי על מרכז שלם, ועל הפשטנות העולה מן המניפסטים שלו, ובחירת הספרים לתרגום, התרכך. ביבי נתניהו ולאודר אמנם חובבים שפחות מין נרצעות, אך מוכנים להעניק להן בתמורה בדיעבד איזה כבוד יהודי, רוחני (לקרוא על שמה איזו מגילה), וגם כמה דולרים לקנות בושם של אסתי לאודר. לעומת זה השמאל, גם הוא חובב עבדים ושפחות, אך במקרה זה, הם לא זכאים לשום דבר, לא תגמול, ולא תודה אלא הצלפות וקירבון חוזר, עד שימורקו מפשעיהם המדומים. בין שתי הברירות, לא נותר אלא להעדיף את רון לאודר. המחשבה שיכולה להתקיים תנועה אידיאולגית או פוליטית בישראל שאינה נזקקת לשפחות או עבדים בכלל, היא כניראה בבחינת אוטופיה.

 

—–

לימים, לפני כשנתיים נחתה בפתח ביתי בחורה צעירה וחביבה, שהציגה עצמה כעובדת בכירה לשעבר במרכז שלם. במשך כמה חודשים "ישבה לי על הראש" שאכתוב ספר על "מה שקרה לי", ואני תהיתי אם היא שליחה של הרבנים הנכבדים לעיל, שמתעקשים על המגילה, כדי להרגיש שקימו את מצוות "איילת השחר העולה" כלשונה. תמורת המגילה המחודשת, הניאו שמרנית, ומתן ההסכמה בדיעבד לתרמית המחוכמת של נציגי "מרדכי" עלי אדמות, כניראה שהייתי מקבלת קצת דמי כיס לקנות קוסמטיקה.

תיתני, תקבלי….חה חה, לקחתי, ואת לא קיבלת כלום, יא איזה חכם אני. לאלה קראו חז"ל "נבל ברשות התורה".

אני חייבת לציין שכל זה אמת, הגם שזה נשמע כמו תסריט למדע בדיוני, בנוסח "יהודים בחלל" של מל ברוקס.

————————————————————————–

תאומים סיאמיים

 

כאשר אני משווה בין  הקרן החדשה לישראל ובין מרכז שלם , אינני מצאת הבדל רב למרבה הצער. בראש שני המוסדות המיסיונרים עומדים יהודים אמריקאים לא ממש בריאים בנפשם, אבל מאד עשירים, והישראלים הם "ישחקו הנערים, או הנערות, לפנינו" ומי שישחק וימצוץ ממש טוב, יקבל כרטיס מוזל להגרלת הלוטו גרין קארד.

 

לגבי ההגירה לאמריקה, אמר הטוקבקיסט (ועכשיו גם כוכב הקולנוע) יגאל כהן, שצריך להיזהר שמרוב ביקורת על הציונות שחטפה את ילדי תימן, לא מהגרים בסוף למדינה שקונה ומוכרת את הילדים האלה.  .

זה כבר "חלב שפוך" מזמן, אבל הנה, אמרתי. העולם גדול, ויש עוד הרבה מדינות חוץ מארצות הברית.