מקבץ ידיעות מעולם הסייבר
טוב, טבלתי ידי בבוץ הנורא של הטכנולוגיה.ממש לא כצעקתה, זה פשוט "ענף" כמו כל ענף מסחר, כמו יצור ברגים מיוחדים לטרקטורים, ותוך שניות משתלטים על העקרון. כאן, מקבץ התנסויות מ"איריס הולכת להקים אתר עצמאי". 101
דומיין – כסף שמשלמים סתם כדי לשריין שם של URL, דומה קצת לאלה שמשלמים אקסטרה למספר טלפון מיוחד או לוחית רישוי רכב מוזמנת (באמריקה זה להיט). זה פשוט מאד, בודקים אם השם שחפצתם זמין, ואז משלמים עבור "תפיסתו" סכום כלשהו. כרגיל, באמריקה זה שני דולר (הכי נמוך, ובממוצוע 5 דולר) ובישראל מאתיים ש"ח על אותו שם. ומי שרוצה להיות פטריוט ולהסגיר את מולדתו (סיומת CO.IL) מענישים אותו כמקובל כאן, וגובים ארבע מאות ש"ח. כבר פה יש שיעור חשוב לעתידו של האזרח, והמבין יבין. אין שום סיבה הגיונית לרכוש בישראל, למעט אם זה "הוצאה מוכרת", כלומר למעט אם ההוצאה בעצם מוטלת על הציבור.
את התשלום על דומיין יש לחדש כל שנה שנתיים, ואפשר לעבור מספק אחד לשני. לא מתחתנים.
אחסון אתר – שפע חברות מציעות איחסון אתרים וכולם מתאימים לבלוג (הצורך את המינימום). שוב, המחיר הממוצע באמריקה זה עשרה דולר לשנה בערך, ובישראל …בין עשרה לשלושים דולר ..לחודש. למה ? ככה. כי לקנות כחול לבן…אח, זו מצווה.
כאן לדעתי יש הבדל. ותלוי מה הצרכים, אתר רגיל יכול בהחלט להירשם בחו"ל, ולחסוך את המחיר, היום גם שיחת טלפון אם צריך תמיכה זה גרושים. ואת התמיכה אפשר לקבל בארץ מאיש מקצוע שממילא תיזקקו לו-לה. (מייד). חסרון קטן לחו"ל, צריך לשלם בכ.אשראי באתר אינטרנט..
אני הולכת על האופציה הישראלית, אחרי בדיקה (לא יסודית) העסקה המשתלמת היא סוויטהום, חבילת מינימום בחמישים ש"ח לחודש, הכי זול שיש, ואם משלמים שנה מראש, מקבלים דומיין חינם. החבילה הבאה שלהם,שכוללת תמיכה טלפונית היא שמונים ש"ח לחודש, שזה המחיר הנמוך ביותר בחברות האחרות כמו אינטרספייס. האחרונה, תמורת 43 ש"ח דמי הקמה חד פעמיים מעלה לכם את וורדפרס.
האינסטלטור/האמן – מה שלא יגידו לכם, זה לא נכון. מי שאינו בוגר יחידת המחשבים בצה"ל או מהנדס, לא יוכל לתחזק אתר וורדפרס בלי להיזקק ל"מתקין אתרים" אם לא בהתחלה, אז אחרי כמה חודשים כאשר מתחילים להופיע עידכונים לתוכנה או שיש פריצות אבטחה. מצאתי את האיש שלי, מדהים, מקצועי, מתחשב (במחיר) ומותאם לפרימדונות היסטריות. (שם ואימיל אפשר לקבל ממני בפניה). כמה זה עולה ? אה…עדיין לא ברור. זה סוד שמור , ואף אחד לא אומר ממש כמה זה עולה, תלוי בזמן שצריך מהמתחזק. לא יקר (עשרות שקלים עד מאתיים ש"ח כניראה אם לא רוצים עיצוב אתר וכולי שירותים מקצועיים. זו הוצאה עונתית, רבע או חצי שנתית. מצד שני המתחזק הוא גם משווק בפועל לפחות החברים שלו מקבלים חשיפה)).
בקצור, בלשון אנשי הפריפריה, להכין אלפייה כדי להריץ את התענוג.
לסיום, הערות אבטחה למי שמודאג מפריצות. החשש לא צריך להטריד את רוב הבלוגרים, אף אחד לא ישב להציק להם. הפריצות המקובלות הן רנדומליות מצד שכנינו, והחומר מגובה באיחסון ממילא. אבל מי שצופה בעיות (כמו הח"מ, ככה סתם), כניראה שעדיף איחסון בישראל ולהתייעץ בנושא אבטחה עם מי שמבין, שימליץ על הטובים בענף.
זהו. הצעתי לאורי וירדן היתה להרים כמה טלפונים לעמיתים שלהם ולארגן קופונים לאנשי רשימות. סתאם.
אתר=ניוזלטר חדש
אני לא נוהגת לפרסם פה אתרים באופן שגרתי, אין לי סבלנות לזה וגם לא לעדכן את רשימת הלינקים בצד. ובכל זאת, פירסום חינם, למגזין הלוהט של העונה, המתחרה אולי ב"חדשות אושוויץ", זה העיתון המקוון….שיביא לכם את "האח הגדול" מעזה.
אם יש דבר שאני משתדלת להדחיק זה את המציאות של החיים בעזה, אם כי אני יכולה לדמיין פה ושם. בדרך כלל אנחנו משלמים למישהו אחר שיסתכל על החרא, ואת זה מוכנים לעשות באתר "גישה" שמנטר את חופש התנועה בשטחים.
אני כרגיל הקשיתי בשאלות מעצבנות, כמו "למה לא מטפלים בחופש התנועה בתוך ישראל", וכאלה פרובוקציות שהוציאו לי שם רע בענף, אבל בעצם התכוונתי להגיד "אני יותר מסכנה" או משהו אידיוטי כזה. אז כניראה שלא, כניראה שעזה מנצחת במסכנות, וטוב שיש מנטרים. עיון באתר "גישה" (חשבתי ברצינות בהתחלה שזה "גיישה", כל אחד מהרהורי ליבו), מגלה את הפרופיל הרגיל, אשכנזיפטים מלומדים, מבתים אמידים פלוס, עם קום לאודה בתואר הראשון והשני והשלישי באמריקה או משהו כזה.
אבל האמת היא כזו. אני מאמינה שכולנו "אחד", כולנו תודעה אחת מחולקת איכשהו למחלקות (אני באינסטלציה של הביובים הגדולים, הצינורות העירוניים), והמידור לא עושה לנו טוב. נכון שאי אפשר הכל, אבל ההדחקות וההכחשות חוזרות בריבוע במקום הלא צפוי. לדעתי,אם כל מי ש "מתנגד לאימי עזה", במקום לכתוב פוסטים שלא מועילים במילא, פשוט יקרא וידמיין לעצמו ממש את נראמין או נסארין או מוחמד מתנייעים שבוע אחד בעזה, לענינים הרגילים, עזה פשוט תותמר בהדרגה עד שאימיה יעלמו בלי הפגנות. לדעת, להסתכל, להפנים, לקבל, ולוותר על המציאות הזו באמת.
אז הנה…קבלו את….http://www.gazagateway.org/
ואת…http://www.gisha.org/.
(שוב, אני תמיד מושכת בשרוול, מה עם זכויות האדם בתוך הקו הירוק ?).
וגם זכרונות מאפריקה הצפונית. אי שם לפני האינטיפאדה הראשונה נסעתי לעזה, בתור תת סטודנטית, במשלחת עורכי דין לסייע לדייגי עזה נגד הממשל הצבאי שנגס בפרנסתם. אני זוכרת רק את החוף היפה, המסעדה הטעימה, ואת הסירות הפשוטות שעגנו והדייגים שהתכנסו להשמיע את הטרוניות. אינני זוכרת הרבה, רק שאחרי כן היה עלי לסייע בניסוח הפניה, והנמען היה היועץ המשפטי של הממשל בעזה, אחד אחז בן ארי, שלימים הפך ליועץ המשפטי של עיריית תל אביב. צא ולמד. כולנו ישות אחת.
חוב ישן (המכללה החברתית)
לפני המון זמן פנו אלי מהמכללה החברתית שאשים הפנייה לפועלם. האמת, שמועד ההרשמה אז נידמה לי חלף מזמן, אבל יש סמסטר ב ויש שנה הבאה. התעכבתי, התברברתי, ניגסתי בשאלות מהסוג הממאיס, פרסמתי משהו חפוז, ולמרבה הצער זה היה בפוסט "מתכלה" (יש לי הרבה כאלה).
זה היה קצת קשור לעצלות, אבל טרחתי ועיינתי באתרם, הכל דבש, קורסים בנושאים חברתיים, היוצאים מהסד הנורא של מה שנחשב "אקדמי" בעיני הפוציאדה באקדמיה הרגילה. חינם. כולל סניפים בפריפריה, בקיצור, מאסט. חשוב עוד יותר לדעת שאם יש לזה קיימות, ויש בינתיים ותהיה עוד, אולי נוכל להשתחרר מעריצות האקדמיה בעיקר הישראלית, שחונקת את כל מה שזז וצומח ומריח ממחשבה מקורית.
הופניתי ספציפית לקורס על יפו, היה לי מה לאמר עליו (איך לא) והצעות ייעול, אבל גם ככה הוא מצויין. כאשר גרתי ביפו, זה בדיוק מה שהיה חסר לי. ההתכנסות הפסאודו אינטלקטואלית ב"קפה יאפא" היתה בעיני סתמית ומיותרת, והנושא הכלכלי חברתי הרבה יותר למסגרת דיון רציני בעתיד המקום הזה, ובהווה, מאשר עאלק דו קיום עם ספרים וקפה, ושלושה אנשי שב"כ על כל קפוצינו. בסופו של דבר, ואחרי מה שעברנו פה, צריך להבין כבר שאי אפשר לפסוח על הדיון הכלכלי בעיקר כאשר עוסקים בשלום (ומיגור המלחמה). הכל, בסוף, כסף.
שימון פרס הוא מייסד ש"ס האמיתי
מן הפוסט המתכלה על הבחירות בעיריית רחובות, שבהן לקחה ש"ס את ראשות העיר, הבנתי שצריך להקדיש עוד כמה מילים על אי הצטרפותי האוטומטית ליוזמות בסגנון טומי לפיד נגד הדוסים באשר הם. רחובות היא דוקא קייס סטדי הולם לדעתי להסברים.
קודם כל רקע. אני לא דתיה, עברתי ליד הדת במסגרת הגל המבלבל של "הארון היהודי והבוהמיינים שעברו מסמים לאלוהים", במסגרת הזו עשיתי השתלמות מזורזת ב"קבלה" , חסידות,גורואים מהפנטים, רבנים גזענים, אשמה, שינאה עצמית, תמימות, גאולה מן הביבים דרך הביבים, ועוד ועוד, יצאתי מצד שני אחרי בערך שנתיים, מחוזקת בחילוניותי, אם כי ברובד שונה.
בספירה הציבורית, אם כן, אני אפשר לאמר אלרגית לדת ממוסדת, לא מאמינה לאף חובש כיפה ספציפית וכללית, ואינני פוקדת בתי כנסת וכיוצב. תיאורקטיה היא בעיני ABONIMATION בהעדר מילה אחרת. הקומבינה הממאירה במיוחד של דת ולאומנות שנואה עלי ממש ולדעתי ברובד העקרוני היא מצדיקה גם פעולה אלימה חוקית, לא נגד הפרטים החברים, אלא נגד מי שממריד אותם.
ברובד האישי, יש רעים ויש טובים בכל מגזר באותה מידה בדיוק.
אמונה באלוהים בעיני היא דבר לגיטימי, ואני שותפה לו. יהדות בעיני היא חוק בראש וראשונה, ואני במועדון המעריצים של הרעיון המקורי.
ציונות בעיני זה תופעה מגונה ותמוהה שאני מקווה שתהפוך לאיזכור חולף, ועצוב, בהסטוריה של העם היהודי, שכבר ראה וחווה תופעות כאלה ושרד אותן.
ומכאן למציאות. כל הדעות האלה בצד, המציאות באזורנו מוכיחה ששחיתות ועריצות של ממסדים מן הסוג שברא לנו שימון פרס (כמייצג הציונות פחות או יותר) הם המייסדים האמינים ביותר של משטרי תיאוקרטיה חשוכים מן הסוג של איראן ו"האחים המוסלמים" והחמאס שכנינו. לא להבין את זה, זה לשתף פעולה.
היתה לי שיחה בערך לפני….עשרים שנה ברחובות עירי עם בן כיתתי שהפך לדיפלומט צמרת במשרד החוץ, והיה מעין "תואם שימון" מן המשמרת השעירה והצעירה. האיש, בחור מוכשר עם קסם מסויים, היה בנם של שני בכירים במכון הביולוגי (סלע קיומנו 2), שכמובן היו נאורים מאד, כלומר חילונים, ציונים, מלח הארץ, בוגרי "הריאלי" או משהו כזה, יוצאי הפלמח או משהו כזה, אשכנזים, פרופסורים, ומצביעי יונה קלאסיים (מרצ, עבודה יונים, משהו כזה). השחיתות לא פסחה על המשפחה הזו כמובן שהיתה עתירה בפרוטקציות כפי שאפשר לתאר, כולל הקריירה של הבן המדובר. מכל מקום, קיטרתי כהרגלי על הממסד, והוא שלף מולי את הקלף המנצח של "ש"ס זו הבעיה". אינני יודעת מנין ניתנה לי הנבואה, אבל אמרתי לו משהו כזה " לנוכח התחכום והרוע של שימון פרס, רק ש"ס זה מפלט, והוא יגדל". ואכן כך קורה, ומי שיער אז שיצמחו כל מיני "בתים יהודים" הגרועים מש"ס בכל המובנים, כולל אי הסובלנות הדתית.
אנשים שנפגעים משחיתות ועריצות, במשטר המכסה על זה במלל "נאור" הופכים למרי נפש מצד אחד, ולמשיחיים מצד שני, הפתרון הדתי הוא היחידי המאפשר יצירת חלל פנימי שחופשי מהדיכוי הממלא חלל ומלואו בשקריו ואכזריותו. השכבה שנהנית מהשחיתות בטוחה שמצאה את הקומבינה המנצחת, גם מושחתים ואכזרים ודכאניים וגם לובשים גלימה של "אנשי ספר נאורים, שכל חפצם שלום ושויון". לקומבינה הזו תמיד יש תמיכה בינלאומית, כי שחיתות מזמינה אורחים ופריצים המרוויחים ממנה והיום זו תופעה גלובלית בכל מקרה. וכך, כמו באיראן, וכמו אצל יתר שכנינו במידה אחרת, הציבור המדוכא דוחה את כל החבילה, בצדק או שלא בצדק זה לא העניין, והופך את השולחן בכלי שאין לממסד יכולת למגרו. הפונדמנטליזם הדתי, ו"החזרה לערכים" של פעם, לפני שהגל העכור שטף.
אין אופציות אחרות, לפיכך, למעט התמודדות HEAD ON עם העריצות והשחיתות של האליטה המדוברת שסרחה, והנה בישראל, כמו במקומות אחרים, הנאחזים בקרנות המזבח לא מסוגלים לבצע את השינוי, ולמעשה דוחפים את המהפיכה שתעיף אותם מן הכוח ומן המקום בכלל. וכך, בשלבים האחרונים, אותה אליטה בעצם מסייעית לעליית החומייניזם כיון שעקשותה ורשעותה נחשפים לעין כל. וזה השלב הנוכחי אצלנו, מסיכות רבות נושרות, והנגלה מאחוריהן מכוער מאד, אך הנחשפים כך ממשיכים להתעקש שהם בסדר, ולנקוט באותן טכניקות של השתקה, ספין, איומים, ושקרים, אך עתה תחבולות אלה נחשפות לעין כל, ומגדילות את המחאה שמסייעת לכוחות המהפכה הדתית. בקטן, אני מנהלת פה מידי פעם ויכוחים מכוערים עם "אליטות" נאורות כאלה, אשר חושפות את עצמן כאנשים עריצים קטנים, אלימים ובעלי מנהג מאפיה, ודברי המתיקה שלהם על נאורות, שלום, ושוויון טובעים בים של חרא והופכים לתפלים ועלובים. לכן, ביחד עם נפילתם של אלה, מן ההכרח, נופלת גם קרנם של הערכים שאותם קידמו, הגם שאלה היו ערכים חיוביים בעיני לפחות. הסיבה היא פשוטה, אם אין ניתוק בזיהוי בין הקבוצה ובין הערכים, הרי בנפול קבוצת המושחתים העריצים, הם לוקחים איתם את הכל. (וגם את כספם הרב, לחשבונות בחו"ל, זה סיפור אחר).
חלק מהמנגנון כולל את ההשתקה הגסה והאלימה, עד הסוף ממש, עד שיש חילופי משמרות ממש, של ההוכחות לעריצות והשחיתות. וכך יוצא, שכבר מימי אריה דרעי, אפשר לאמר, הכשיר פרס וגדודי מרצ למשל (אשר העלו את ש"ס אגב) את המהפיכה שתהפוך אותם להסטוריה עשנה. ומה לעשות, שאי אפשר לגייס מילה טובה למשמרות אלה, בעיקר כאשר בסופו של יום פרצופים רבים יותר ייחשפו.
ולכן, החלפת השלטון ברחובות "עיר המדע והפרדסים" (ססמאות מרכז ולב הציונות החילונית הנאורה) לידי חרדים מזרחים, שדרווין ניראה להם בעייתי (לא כל שכן מכון וייצמן ומפלצותיו), היה צפוי ועניין של זמן. אמנם זהו סמל נוסף, חשוב, בתהליך, ויש מקום לדון בו, אבל הוא כאמור על רצף ידוע מראש שלא עצר לרגע. לדעתי האישית לגמרי, והלא נחשבת בכלל, יש עצה, והיא אפילו לא מסובכת. יש לנתק את הערכים החשובים והטובים ממי שהריץ אותם בתור "כיסוי" לשחיתות מצויה, כלומר, לנקות את האורוות של הקבוצות שעל כתפיהן משא ההוכחה והשכנוע שיש מקום למדינה נאורה באמת, חופשית, דמוקרטית, ובעלת איכות חיים (ורווחה) באזור הזה. קשה, אבל אפשר.
כפפה להנחתה
מכל הפרשיה הזו של רשימות, אני נותרתי עם רושם שעוד ספייס שמאלני נסגר לשמחת בנות פלישתים ובני הערלים. למעשה לא הבנתי איך לא קם עדיין גורם (אפילו מסחרי) שיתן "שכונה" על בסיס ביקורתי. רייטינג לא יחסר שם, זה בטוח.
אתר כמו הגדה, העוקץ, האתר של דב חנין, לא יודעת, כל מיני עשירי פס רוחב, יכולים לפתוח פינה לפתיחת בלוגים, עם או בלי סינון. לדעתי אין צורך בסינון כי מי יתנדב לזהות עצמו אם איננו כזה ?
כמו בנווה שאנן, כמה שיותר חנויות נעליים הרי זה משובח לטראפיק. אפשר להחזיק גם בלוג שם וגם אתר בית או משהו כזה.
אני הייתי מרחיבה את ההגדרה ל,"ביקורתי" ולאו דוקא שמאלני, אני לא יודעת אם אני "שמאל" במובן המפלגתי, ויש גם ביקורתיות מדשופרא שאינה מפלגתית ואפילו מזוהי ימין או מתנחבלים, יש ביניהם ביקורתיים (עולה בראשי "הלמו" כדוגמא לימני קיצוני שהוא מאד ביקורתי כלפי הממסד). לא יודעת, סתם הרהור. דוגמא לפרוייקט אמריקאי ברוח זו (אמנם אכן כי כן הפסיק לתת שירותי אחסון אתרים, אבל נותן את כל השאר, ומקווה לחזור גם להקמת אתרים ובלוגים) http://riseup.net/
ואלה עקרונותיו החברתיים
|
עיד מוברכ לחג הקורבן, אני הולכת לחגוג אותו מחר באווזי עפולה, ניראה אם יש שם עסקית כמו בהרצליה פיתוח או שדופקים את הפריפריה.