Monthly Archives: ספטמבר 2007

הפה הציוני מפיק מרגליות

אשכרה אימייל שקיבלתי לתיבתי….
 
 
 
 
למרות שאני צריך להחזיר למישהו חומר כתוב וכבר אחרתי את גורמת לי להמשיך.
אתמול עברתי על מחקר סוציולוגי של ימאים באוניות נורווגיות. הישוו בין נורווגים לפיליפינים. שמים וארץ. אלו גאים במלאכתם בעצם הקושי והיכולת לבצע הכל הכי טוב שאפשר , ואכן מידיעה אישית באוניותיהם אפשר לאכול מהרצפה כל כך הכל נקי מסודר ומקצועי והפיליפינים- פיליפינים מלאי טענות מתחמנים לא בדיוק מקצועיים ואצלם, שוב מידע אישי בקושי אפשר לאכול בחדר האוכל.
 נזכרתי במחקר על ימאים בשיירות במלחמת העולם השניה וצוותי הצוללות הגרמניות. בצוללות זה היה גיהינום אמיתי באמת. 80% לא חזרו ומתו בכל המיתות המשונות שבעולם. אבל הם נלחמו כי אתה עושה מה שצריך לעשות ועצם העשייה והעמידה בקושי גם קשיי מוות פשוטו כמשמעו יש לה ערך. זה המוסר הפרוסטנטי: אתה, אני הוא חייבים לשאת בעול ולמלא את העבודת, כל עבודה, בשלמות עד תום, אם אני לא אעשה את מלאכתי העולם יאבד.
If I will not do may job the world will perish
כך היה גם באוניות שאותן הטביעו הצוללות. יש תאור מופלא של ים סוער אש ואוניות טבועות ואוניות בוערות ואוניה נורווגית נפגעת. כמו בתרגיל, הימאים בשקט בקור רוח במקצוענות מורידים את סירות ההצלה זה לא פשוט בים סוער ואניה פגועה, ואז הם כמו במסדר בתוך כל הגיהינום מתחילים לחתור כמו במסדר, אלו ימאים פשוטים, חלקם אנלפבתים, בקצב לאט במקצוענות. מגיעים לאונית ההצלה מבקשים בנימוס רשות להתקרב ולעלות. כשמתקרבים כאחד מזקפים את המשוטים, נקשרים בזריזות, זה לא פשוט בכלל, לאוניית ההצלה. עולים בשקט ובסבלנות על סולמות החבלים. האחרון מתיר את סירת ההצלה כולם על סיפון אניית ההצלה מצדיעים לה ומשלחים אותה לים. הם יכלו להשאר בנורווגיה לגוד עבור הגרמנים ולא למות באוניות טובעות או בוערות או שתי המיתות כאחד. אבל הם חשבו שכך הם עוזרים, גם אם בעקיפין, לשחרר את ארצם מכובש זר, את זה ידעו אבל בקושי בקושי כשדברו, הם לא מדברים הרבה [מידע אישי] אף פעם ךא דיברו על כך. כי עושים לא מדברים.
בסוף היום אחרי כל התרוניות והתלונות הבן שלי נהנה לעשות את המילואים שלו כי הוא ממלא את חובתו עצם מילוי החובה כל חובה בנאמנות במסירות באמת יש לו ערך אמיתי הרבה מעל הרווח שמרוויחים מתכמון. על אמונה זו עומד העולם אם נברח ונשתמט העולם יאבד. תמיד יהיו מנוולים ושפלים שינצלו אותנו יכולתנו להתגבר, למרות הכעס הבוז והשנאה העמוקה לטפילים המנצלים  ולמלא את חובתנו, היא מקור לגאווה.
העמדה שלך היא עמדה יהודית אופיינית טפילית במהות מהותה. היא עמדה נחותה שפלה חסרת ערך. כל אדם יודע זאת גם הטפיל, הוא יודע זאת בעמקי נפשו טוב מהפונקאי. הרעיון היה להשתחרר מנכות טפילית זו. לכך היו שתי דרכים ציונות אמת  והתבוללות הטמעות. דומני שבחרת בדרך השניה ואני מאחל לך הצלחה. רק חשוב שתדעי שאם את רוצה להגר לאותו גן עדן שלך שזה יכול להיות סקנדינוויה -יש לי משפחה משם, או קנדה יש לי משפחה שם או ניו-זילנד חייתי שנה שם, או במקום מה דומה,[ איש אינו מוצא גן עדן ברומניה פולניה אלא אם כן הוא רוצה לגלגל את הגלגל הטפילי שבסופו הסוף המוכר].  אם תרצי שלך ולקרובים לך יהיה טוב, [שלא בסוף היום ובסוף דבר ינהגו בך ובהם כביהודי מלוכלך ואז בכדי למצוא אדם לדבר עמו תתחיבי להתחבר לעוד יהודונים-טפילים יש גם אחרים, שתדעי אם לא פגשת], אם תרצי אכן להיות פינית, נורווגית, שוודית, (איסלנד אינה מקבלת) ניוזילנדית או קנדיית יהיה עליך לאמץ מוסר עבודה והתנהגות פרוטסנטים כמעט אם כמו אותם ימאים גויים. זה מה שאני ראיתי אולי אחרים רואים זו אחרת. בכל מקרה אני מבקש עבורך הצלחה בכל אשר תפני ואל תגידי לאיש את מה שכתבת לי. שרצוי לא לשרת בצבא מולדתך ואולי לצורך כך לזייף תעודות רפואיות, זה לא יצור רושם טוב בשום מקום בעולם, כמה יהודוני, כמה שפל, כמה אנטישמי.
 
 

אשכרה מכתב שקיבלתי באימייל, הסרתי את שמו של הכותב כמובן להגנת פרטיותו. אין צורך להכביר מילים. שידור ישיר מהגיהנום הרוחני שיצרה הציונות..לחלופין, ואין מנוס מן המסקנה המשנית הזו, המסמך הוא יצירה גאונית המסווה התחמקות משאלות פרקטיות יותר, כמו "נו, מתי משלמים לי ?". מסתבר שהאשכנזי הציוני הותיק שיכלל שיטה מבריקה לבלבל את היריב שהוא כל אדם שתובע את זכויותיו בשוויון מלא, בעיקר אם מדובר למשל בכסף, חלוקת קרקעות, פיצויים פנסיה או הזכות לגור במקומות יפים ואז להטיף לאחרים שהם צריכים למות בגאווה. האשכנזי הציוני השליט, במשפט אחד יגיד שאתה יהודון ואנטישמי הכל כדי לא לשלם חצי מחשבון הארוחה שהזדמנתם יחד ושהוא אכל את רובה. כדאי לקרוא, ללמוד את השיטה, ולהכין תגובה הולמת. אחרת בחיים לא ניראה גרוש מהפטריארכיה האשכנזית..

כמה קל להשיג סודות צבאיים ועבדים

 

סוד צבאי – כנסו כנסו

 

 

לפני חודשיים בערך נגררתי על ידי חבר לפרסם את עצמי – כמתרגמת משפטית – באתר אינטרנט בינלאומי המאגד בתוכו מאגר מידע אדיר של נותני שירותים ונותני עבודה. זהו רעיון מעולה באופן כללי, אם הוא נעשה כמו שצריך, בכל ענף מקצועי שיש בו צד בינלאומי. אני לא מן הנשבעים באינטרנט ככלי לשיווק או חיפוש עבודה (מאמינה יותר ב"מפה לאוזן" וקשרים אישיים), אך נעתרתי, אחרי הכל, נגזלו ממני חמש דקות בלבד למלא את טופס ה"דף האישי". מאז קיבלתי כמה הצעות עבודה דרך האתר הזה, מאף אחת מהן לא יצא כסף, אלא טירחה בלבד, כפי שחשבתי מראש. אך היו שני אירועים מעניינים.

 

לפני כמה ימים קיבלתי הצעה לתרגם כמה מסמכים ארוכים, בתעריף סביר. המציעים, חברת תרגום אמריקאית, שלחו לי מחצית מן החומר שעלי יהיה לתרגם מעברית לאנגלית, כדי לבחון את ההתאמה המקצועית שלי. לתדהמתי, כותרת המסמך היתה  "מסווג" ואחריה ההזהרה הרגילה של צה"ל לגבי מסמכים סודיים שיש להעביר מייד למשטרה או לצבא, לא לקרוא, לא לצלם ולא למכור לסעודים עשירים ויפי תאר.

 

מסמך זה הינו רכוש צה"ל. אין לעשות בו כל שימוש ללא אישור בכתב מגורמי מערכת הביטחון. כל המוסר מסמך זה, כולו או מקצתו לידיעת אנשים שאינם מוסמכים לכך, עובר על חוקי המדינה. כל המוצא מסמך זה נדרש למוסרו לתחנה הקרובה של משטרת ישראל או המשטרה הצבאית.

 

המשכתי לעיין במסמך, שרובו סתום להדיוטות בתחום הצבאי המסוים, אך יש להניח שאינו סתום כלל למי שמבין בזה, והוא נחזה לחשוב מאד. אני גם משערת שכמוני קיבלו את המסמך לדוגמא מתרגמים אחרים שפרסמו את עצמם ברשת האינטרנט כישראלים, אך יכולים להיות באותה מידה תושבי טהרן או דמשק. אני לא סבורה שזהו מסמך שנמסך על ידי צה"ל לסוכנות אמריקאית כדין, אלה נוהגים להעסיק מתרגמי בית מסווגים, אלא ככל הניראה "מכירה" שגרתית של טכנולוגיה לאומית לתאגיד אמריקאי. 

 

בעוד טלי פחימה מבלה תחת טלפי השב"כ בגלל תרגום של מסמך מעברית לעברית למי שדובר עברית בעצמו, מעביר משרד הבטחון את מכמניו לכל דכפין.

 

מאגרי המידע שלכם נמצאים כרגע בבומביי 

 

אירוע אחר, ותמוה לא פחות הגיע גם הוא מאותו אתר. הפונה-מציע היה לפי דבריו סוכנות תרגום שמרכזה בהודו, והיא זקוקה להתחייבות ארוכת טווח לתרגם אלפי מסמכים רשמיים ישראלים, כלומר, תעודות רשמיות, לאנגלית.

ביקשתי "דוגמית", כדי לתת הצעת מחיר, וקיבלתי מסמך הנחזה כתעודת יושר שהונפקה בארץ לפלוני, יליד רוסיה, נוצרי, שהוא אזרח ישראל. המזמין טען ששאר החומר זהה. עיון קצר בתעודת היושר עורר אצלי ספקות בקשר לאותנטיות שלה, בגלל סיבות שונות, והעברתי את התרשמותי למזמין. מאז לא שמעתי ממנו.

כאן השאלה היא אחרת, ונוגעת לפרטיות של מידע אישי ורגיש. היתה לי תחושה שמדובר בעבודה שאינה פרטית, אלא העברה של מאגר מידע שלם, אולי לא בדיוק "כשר" לידי סוכנות תרגום זרה, זולה במיוחד (אאוטסורסינג להודו), וכמובן, הסוכנות זקוקה לישראלים בסופו של דבר כדי לבצע את העבודה. לא רק שיש כאן קיפוח של העובדים הישראלים, והדבר חמור אם מדובר במכרז ממשלתי או ציבורי לדעתי, (סירסור וקיבלון בעובדים ישראלים כאילו היו פועלים סינים)  אלא ,לטעמי חשד לעבירה פלילית והפרת פרטיות של מאגרי מידע או חמור מכך.

 שוב, גם במקרה הזה, אני יכולתי להיות כל אחד, ולאו דוקא ישראלית.

 

עבדות בע"מ

 

התופעה הזו של "מכירת עובדי ישראל" בנזיד עדשים קיימת בענפים נוספים ומטרידים יותר מאשר תרגום. כך למשל, מפיצה חברה כלשהי שעיקר עיסוקה הוא טלמרקטינג, הצעות עבודה מפתות (מהבית) לעורכי דין ומשפטנים דוברי אנגלית. הרמתי טלפון, והתברר לי שמדובר בסניף של חברה אמריקאית, הנותנת שירותים משפטיים לעורכי דין באמריקה, כגון "גילוי מסמכים" והכנת תיקים. הם גילו שבישראל שיעור גדול של משפטנים טובים ודוברי אנגלית, ששכרם מגוחך לעומת השכר לעבודה מקבילה בארצות הברית. למעשה מאגר המובטלים בישראל כולל כוח אדם מעולה, בעל הכשרה טובה מאד, ולמה לא לנצל ? את עבודת הסרסרות ביצע חריידי צעיר עם מבטא של ברוקלין שהתייחס ל"מצרך" הזה כמו לכל מוצר שהוא קונה-מוכר בין שתי היבשות. אנשים, מוצרים, אותו דבר.

 עכשיו מבינים אולי אספקט כלכלי נוסף של הרס מקצוע עריכת הדין בישראל על ידי המכללות. איך לא חשבנו…צריך עבדים, ויש מי שמרוויח מניוד עבודה לא מוגנת ומפערי השכר של אחיהם היהודים. מוח יהודי מורעב, שווה הרבה כסף.

don't underestimate the dark force

 

 

 

 

מבט משועשע על הבנייה מגדרית של הזכר האמריקאני האידיאלי

 

 

 

 

————————————————————————————-

 

 

                                     הומו אמריקנס

 

 

דיוקן עצמי

 

טעות בניווט: ציפור שיר נדירה הגיעה לישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חג שמח

מבריחים תלמידים – אוניברסיטת תל אביב

 

 

היום בבוקר מתפרסמת ידיעה על ירידה משמעותית במספר הנרשמים לאוניברסיטת תל אביב. אני רוצה להוסיף כמה רשמים ממגעי עם האוניברסיטה הזו, ואני יכולה לשער מה הויה דולורוזה הצפויה לתלמיד תארים לא מתקדמים.

 

אתחיל מן הסוף. בחודשים האחרונים אני מנסה להוציא מן הפקולטה למשפטים את גליון הציונים שלי מתואר ראשון. משימה פשוטה יחסית שלא אמורה לארוך יותר מחמש דקות. כך לדוגמא, משימה זהה שבצעתי מול האוניברסיטה האמריקאית שבה למדתי לתואר שני, הצריכה רק אימייל אחד.

 

לא כך הדבר באוניברסיטת תל אביב. ראשית, יש צורך לשלוח טופס בקשה מיוחד שמקבלים באינטרנט, לזה יש לצרף סכום נאה של 45 ש"ח. מילא זה, להתפרנס צריך, אך מכאן מתחילה הדולורוזה. את הטופס והצק צריך להביא ידנית אישית לפקידה המטפלת. ואז, שוב, יש לבוא ולקחת את התעודות במועד לא ידוע שיימסר אם יימסר.

במקרה שלי, נוסף לכך המטרד הרגיל. לפתע צץ במחשבי העל של הפקולטה "חוב" שכר לימוד, המונע, לדעת המנהלה את הנפקת התעודות. חשוב לדעת שני דברים בשלב זה. ראשית, אין זכות עכבון על התעודות הללו גם אם קיים חוב שכ"ל, שנית – במקרה שלי לא היה מעולם חוב שכ"ל.

זה לא הפריע לאוניברסיטה להמשיך ולהודיע לי שעקב חוב שכ"ל לא אוכל לקבל את התעודות. ואיך אפשר לטפל

"מספר הנרשמים אינו הדבר המשמעותי", אומר רקטור אוניברסיטת ת"א, הפרופ' דני לויתן, "יש כאלה שאנחנו בכלל לא מעוניינים שיירשמו אצלנו". לדבריו ולדברי מנהלת מרכז המרשם, אתי קרן, נראה שהירידה במספר הנרשמים היא בקרב אנשים שציוני הקבלה שלהם נמוכים יחסית. לפי נתוני מרכז המרשם, עיקר הירידה בביקוש ללימודים באוניברסיטה נובע מירידה במספר הנרשמים לחוגים למדעים מדויקים, ובמידה פחותה גם מירידה בחלק מהחוגים במדעי החיים

"בחוב"  שאלתי ? אה…באמת קשה, כיון שהממונה על כך, אין לה מספר טלפון "חוץ", ובכלל לא עונים בטלפון במדור שכ"ל. עלייך לבוא לשם.

לא התעצלתי ושלחתי שוב הבהרה, שלימודי במוסד נכבד זה הסתיימו לפני עשרים שנה, כך שאני בספק אם נותר חוב מאז, ואם כן, הכיצד הוא לא עלה כאשר קיבלתי כבר את התעודות הללו פעם אחת ללימודי מ.א. לפני עשר שנים ופעם שניה לפני שלוש שנים כאשר נזקקתי להם לעניין כלשהו ? אין מענה. "יש חוב שכ"ל".

לבסוף, בלית ברירה, לקחתי את ישבני הדל לקמפוס המפואר, וגם זה לא עזר. מי עזר ? המחלקה לייעוץ משפטי ומבקר האוניברסיטה. פניה זועמת ורשמית, הסירה את "החוב". אך זה לא גרם למנהלה להתנצל במהירות ולשלוח את המסמכים. עכשיו עלי למלא את הטופס, להביא את הצק במו ידי, ולחכות למועד שיימסר, לקחת אותן.

 

——

נזקים מן הסוג הזה אינם דבר של מה בכך. ולו אני סטודנט מתחיל, המתלבט בין העינוי הזה והזילזול הזחוח, ובין מוסד נמרץ ומשתדל המסביר פניו ללקוח, לא היו לי היסוסים להוציא את אוניברסיטת תל אביב מן החשבון.

בשנה שעברה ערכתי בירור מקדים לבחון אפשרות ללימודי דוקטורט באוניברסיטה זו. מבלי שנכנסתי לפירוט, ובטרם אמרתי במה מדובר, הצליחה האוניברסיטה להבהיר לי שעצם הרצון הוא פסול, שאין להם צורך, אין תקציב, לא כדאי, נסי במקום אחר. (אני לא יכולה לייחס את זה למשהו אישי, כיון שברוב השיחות לא הזדהיתי כלל, רק ציינתי שיש לי תואר שני במשפטים ואני רוצה להמשיך לשלישי אולי במשפטים ואולי במדעי החברה).

לאחרונה שינתה הפקולטה למשפטים את המגמה ופתחה פונקציה המגייסת תלמידי מחקר, ואף מעניקה מלגות קיום סבירות לכל תקופת הלימודים. משמח לראות שמשהו השתנה, אבל אם המנהלה ממשיכה לטרטר אנשים בשביל גליון ציונים, ספק אם הכוונות הטובות יועילו. 

ספר, איש, תופעה

 

ד"ר הרווי שוורץ הוא דתל"ש אמריקאי-יהודי, שהפך לפסיכולוג, הפך את תורתו לאומנותו ופרסם כמה ספרים בתחום של התעללות בילדים, זכרון, וטראומה. לאחרונה פרסם ספר מרתק על תופעה נידחת מבחינה תקשורתית אך נפוצה מאד חברתית, התעללות פולחנית ומאורגנת בילדים ובנשים. זהו ספר נדיר בכמה רמות, הן באיסוף החומר, הן ברמת הטיפול, ובעיקר בתוכחה כלפי המקצוע והחברה כולה, בטיפול בנושא כאוב זה.

Dialogues with Forgotten Voices: Relational Perspectives on Child Abuse Trauma and the Treatment of Severe Dissociative Disorders

שוורץ צנוע ועניו ונמנע מלדחוף את עצמו ואת ספריו בתקשורת, ולכן שמו מוכר בעיקר בקרב מטופלים וקולגות רציניים, ועובר מפה לאוזן. שוורץ משתמש בחומרים יהודים מסורתיים ואחרים, הן בטיפול והן בהפקת הלקחים החברתיים, ועומד כנביא בשער, באומץ וללא מורא, מול האדישות הכללית ורפיון רשויות החוק. אין תימה איפוא שהוא לא זכה בפרס הפופולאריות של הקהילה היהודית בארצות הברית, כיון שהוא מעלה נושאים קשים הרלוונטיים גם לעם הנבחר, הנוטה לראות בכל אקט של ביקורת חברתית משום איום קיומי על יחסי הציבור בעיני הגויים (מה שעלול לפגוע באינטרסים כלכליים).

 

אין זמן מתאים יותר מיום הכיפורים מאשר להזכיר את הרווי שוורץ, את סיפרו ומאמריו, ואת האיש.

 

בקצרה, הקליניקה של שוורץ התמחתה בטיפול בניצולים בוגרים של התעללות בילדות (ואחריה) במסגרות מאורגנות, בין אם מדובר בכתות, רשתות מסחריות של ניצול מיני לסוגיו, תוכניות ממשלתיות לניסויים או לניצול אזרחים, ועוד דברים המתקיימים בחסות ההכחשה הציבורית והשחיתות. לדעת שוורץ, מדובר בתופעה נפוצה מאד, זוועתית, ויחד עם זה מוכחשת ביעילות. באפן אישי יסביר שוורץ שלדעתו מדובר בתופעות המאתגרות את תפיסת העולם המקובלת על טוב ורע ועל טיב ומהות החיים והאדם, והתרבות האנושית.

 

הספר כולל תיאורים רבים של מטופלים, אך רובו מופנה בשפה מקצועית לקולגות, ומוכיח אותם על שיתוף פעולה בהכחשות, על פחדנות ושחיתות מוסרית בעצם. חלקים אחרים מכשירים מטפלים להתעסק בחומרים האלה, והפרק החותם הוא ניסיון להתמודד עם התופעה ברמה הרוחנית, מהי מטרת הנפילה העמוקה ביותר לחשיכה, "ירידה לצורך עליה", וגם קונספציות מין הקבלה. החומר הרוחני מסתמך על היהדות אך מנקודת מבט יונגיאנית, כלומר, בחינת האירועים כהתבטאות של ארכיטיפים באמצעות בני אדם המגשימים אותם בחייהם.

 

שוורץ השתתף לאחרונה גם בכתיבת ספר נוסף, המטפל בזנות, סחר בנשים ו"מיינד קונטרול", תרומתו לספר היא בעיקר בתחום האחרון, כלומר סקירת התהליכים והטכנולוגיה המדוייקת של השאה ו"שבירת" הרוח, כדי לייצר שפחות מין, בין בילדות ובין לאחר מכן. לספר שותפים שני כותבים נוספים העוסקים בתחום הזה, ד"ר מליסה פארלי פסיכולוגית מומחית בתחום הזנות, והפסיכיאטר הקנדי קולין רוס, המתמחה בטראומה ו"פיצול וריבוי אישיות" ובעיקר התפרסם בקשר למומחיותו בטיפול בשורדי תוכניות ממשלתיות ליצירת סוכני ריגול, מתנקשים ושפחות מין (ספרו האחרון "רופאי הסי.אי.איי"). השלושה הוציאו לאור ספר מרתק ומקיף, הנוגע בפירוט ורהיטות בדינמיקה של הרשע.

 שוורץ מסכם באכזבה מסויימת את פירות פועלו במשך זמן רב, בעיקר מאוכזב מהיעדר פידבק ציבורי או עניין ציבורי. לדעתו, עם זאת, הדברים נמצאים קרוב מאד לסף ההכרה החברתית, ויפרצו בקרוב כהר געש מפעפע.

 

שוורץ התרגש מן התכתובת איתי על רקע היותי ישראלית, ומיהר להזדהות גם בשמו המקורי, העברי, כאשר עוד היה דתי-אורתודוכסי ולפני שעזב לטובת האוניברסיטה והחיים החופשיים. אני הרגשתי שהוא עוסק ממש במיגור האלילים, כמו אברהם אבינו, וגם שם ארך התהליך זמן עד שהבשיל וזכה להכרה. התרגשתי למצוא יהודי נוסף, ועוד דתי (לשעבר אמנם) שעוסק בדברים הללו, ונוקט עמדה מוסרית חד משמעית ולא מהוססת, בדיוק ה"קול" החסר בקהילה היהודית, בישראל ובמקומות אחרים. זה מענטש אמיתי והלוואי שהיו עוד רבים כמותו שאפשר להתברך ולהשתבח בהם, בקרב "עם הסגולה" שלאחרונה מתבלט יותר בקזינו מאשר בתחום הרוח או המוסר החברתי.

 

במסעי ב"ליל הנשמה" שאורך בינתיים את כל חיי כניראה, שמחתי גם לגלות כמה נקודות אור, אם כי נחבאות, המעוררות תקווה ש"לא אלמן ישראל" ודברים עוד יתהפכו לטובה.

 

סרטים והמלצות

סרטים בדי.וי.די (15 ש"ח בשוק)

 

צפייה מאוחרת ב"23" של יואל שומכר הנערץ, קצת מאכזבת. הסרט מטפל בסוג של פרנויה המונית, המקובלת

אפרופו 23…כמובן, כאשר אני עושה שמירה לפוסט הזה קופץ מול עיני

"423" – מספר הרשימות שפורסמו עד פה, וכמובן במונה הכניסות מככב גם 23 במניין המספר הארוך.

עתה בעולם הרחב בעיקר באמריקה, סביב עיסוק מעין נומרולוגי. בסרט, מדובר באובססיה סביב המספר 23, המהווה מעין קללה הרודפת את מי שנתפס בו, וגורם לטרגדיות. עד מחצית הסרט, חשבתי שהבמאי יטפל לעומק בתופעה זו, אך הסרט הופך לקצת הי'צקוקי, כלומר, מסע אישי של בחור נחמד למעמקי הזכרון שנמחק לו עקב תאונה ופציעת ראש. לפני 13 שנה הוא רצח סטודנטית, בעקבות קשיים אישיים (מות אמו והתאבדות אביו המופרע), הכל סביב מעין אובססיה עם המספר 23. אשתו האוהבת מלווה אותו בהיזכרות המיסטית למחצה, שבה מככב כלב משובב נפש שמוביל אותו במסע הזכרון, והוא מסתיים בקתרזיס הוליוודי. האיש מסגיר את עצמו למשטרה, משחרר את האסיר שישב בטעות על הרצח, ומתחיל חיים חדשים ונקיים. הבמאי לא מטפל בתופעה עצמה, אובססיית המספרים האופנתית מאד (11:11, למשל, תנועה ניו אייג'ית הרואה בכל דבר את המספר הזה או אחרים), אלא מותיר שובל מיסתורין דק שאכן מאשש את תוקף הנומרלוגיה הזו. ההסבר ניראה קצת יונגיאני (סינכרוניות בעלת משמעויות עמוקות ולא פתורות), אך לא מחדש דבר.

 

"שמש", מסע בדיוני ליום שבו השמש מתקררת וכדור הארץ קופא, ניראה כמו פיספוס גדול של הכיוון אליו הולכת השמש…החמסין של אוגוסט האחרון מקשה להתייחס ברצינות לאפשרות שבעוד עשרים שנה יקפא כדור הארץ, אם כי הכל אפשרי. אכזבה נוספת עם שמות מפוצצים, נוסחא שחוקה של "מסע יחידים להצלת כדור הארץ בחללית דחוסה ועתירת גדג'טים משעממים". קצת דינמיקה קבוצתית, קצת תקלות, מפגש עם הטירוף האנושי, בדמותו של קפטיין המשלחת הקודמת שנעלמה. האיש השתגע והחליט שאלוהים מתנגד להחייאת האנושות באמצעים כאלה, הוא הופך לדמות בעלת כוחות דמוניים, אך הטובים מנצחים. המשלחת מתגברת על הכל ומציתה מחדש את השמש באקט של גבורה עילאית. נו שוין.

 

 

 

 

 

הפנינה בקטיף הדי.וי.די המזוייפים משוק הפשפשים, סרט קטן "דרך אדומה" (במאית- אנדריאה ארנולד), הפקה סקוטית-בריטית, על אישה צעירה שאבדה את משפחתה בתאונת דרכים מחרידה. מאז התאונה היא חיה כמו זומבי, עד שהיא נפגשת במקרה עם האשם בתאונה, לאחר ששוחרר מוקדם מן הצפוי, מן הכלא. היא מחליטה לנקום בו, על מנת להחזיר אותו לכלא, אך המפגש בין השניים גורם אצלה לתמורה עמוקה ואמיתית, שמאפשרת לה להשתחרר מן האבל ומן המוות הפנימי. סרט יפה, נוגע, וראוי אפילו לצפיה שניה.

 

בסך הכל, סרטים אמריקאים כבר "לא עושים את לי זה", כניראה התבגרתי. השטאנץ האמריקאי, אפילו יואל שוכמכר הטוב לא נחלץ ממנו, מציגים תמיד תמונת עולם פשטנית להחריד בעיקר בתחום של "טוב ורע". אני מגלה לאחרונה את סוד קסמם, והוא העובדה שדילמות "טוב רע" אופייניות לגיל 5-7 התפתחותית. תרבות ההוליווד פשוט נותנת לנו הזדמנות לחזור לתקופה ההיא, של "טוב ורע", לגן העדן של הילדות, ללא הסיפור של "הנפילה", אלא כאילו, אם אפשר היה, אדם היה מתנפל על הנחש ובקרב נינג'ה מפואר מחסל אותו, ומחבק את בחירת ליבו, חוה, כל הדרך אל הבנק..אה, השקיעה. כל מה שקרה אחרי הנפילה בגן עדן, פוסח על התרבות האמריקאית המוסרטת. מבחינה מסויימת, זו פשוט התמכרות.

 

 

 

——————————————————————————————

עקידת הצחקנית

מתי כבר תימס האבן…

 

 

בראש השנה חוזר על עצמו ריטואל "מדרש העקידה" בראי התקופה, כלומר, המלחמות המיותרות והעלאת קורבנות האדם, הצעירים והמובחרים. ואף אחד לא כותב על יצחקית, אולי צחקנית, שנשלחת במצוות הוריה לפייס את המלך, מקושטת בפוך ומור לבונה, תמימה וברה.

 

אל תשלח את ידך…אל תחתוניה ? צריך להיות, בדרך אל הר המוריה, לשחד או לסחוט עסקת חניונים או נשק, בתל אביב או וושינגטון, וכבר לא שומעים את בת הקול "אל תשלח את הנערה ל….", והשפנפנה המתחבאת בין השיחים בתור תחליף…לא רואים.

ואיה השפנפנה לעולה ?

 

אמא שלה עשתה את זה, פעם, אברהם אמר "אל תגידי שאנחנו נשואים, אחותי כלה…" למזלה המלך היה צדיק, לא כך במקרה של נציג חברת הבניה העירונית או קניין הנשק הערבי, והפריץ העליון בוושינגטון. הם לא דחו את המתנה האנושית העטופה בצלופן מרשרש וסרט אדום.

 

אל תשלח את הנערה….הד מחריש את הקול של אלוהים, השפנפנה לעולה נמלטת מן השיחים, רומסת בדרך שביל קוצים מרשרש…

 

—-

ובימים ההם כל אב בישראל, מנשיא בית המשפט העליון ועד אחרון ראשי הממשלה שולחים ושולחים, "אל תגידי שאת…." פן…פן יהרגנו ? לא, פן יתנו את המכרז למישהו אחר.

 

מצאו להם מדרש חלופי למה שצונזר מן העקידה, כל חניון "מלכת אסתר" וכל מתחרה לתע"ש הוא "המן" וכל מיליון דולר לכיסו של פקיד בכיר, הוא "גזירת שמד".

 

אל תשלחו ידכם לנערה…

————-

 

 

קוז'ק, במקום ברק -פוסט מוקפץ מלפני שנתיים

האם היית קונה ממנו מתקן עינויים משומש ?

הו !

מפלגת העבודה מביאה את התקווה החדשה, הפעם בגירסא קרחת

(מה שנקרא תספורת סקין הד) והישר ממרתפי השב"כ. אין ספק, שינוי מרענן במפלגת העבודה, עוד גנרל שהבטיח עם פרישתו הצנועה שלעולם לא ילך לפוליטיקה. אחכ כך נקלע שלא בטובתו לצורך לאו בר כיבוש להתגייס למען

הציבור ביוזמה פתטית שרק בחו"ל האמינו לה כמה תמימים, ולבסוף נחת לא

סתם בפוליטיקה, אלא במפלגה הרעננה, הנקיה, המשדרת אדוות צלולות של

אגלי טל, על פרחים ירוקים שאך זה הנצו. מפלגת העבודה.

 

לא מכירה את איילון מעבר למפגשים עם כמה מפעיליו בשטח, בדרך כלל

אשכנזים מבית טוב (מפלגת העבודה אמרנו ?) שלא מבינים איך השלטון

נשמט מן הידיים האחראיות שלהם. לכולם עבר בטחוני מפחיד עד מבהיל,

רכי דיבור ורהוטים, אלא שבין השיטין האדיבין צצות מידי פעם צלליות של סכינים,

סכיני קומנדו כאלה.

 

איילון (לעולם לא אכנס לפוליטיקה) מככב במקומות מוזרים כמו "הניו סקול" בניו יורק, מעוז השמאל הרדיקלי

של ארצות הברית (האם הוא מבקש לקנות לבבות או לבצע משימות ריגול מתוחכמות בלב "האויב" הקומוניסטי?),

והמפקד שלו – דועך קצת – אך מהבהב מידי פעם כשריד לימי אוסלו העליזים.

 

הייתי אומרת משהו, אבל הצעת החוק של יולי תמיר וקולט אביטל מפחידה אותי. שבע שנות מאסר ? אין לכן מה לעשות ? טוב, זה מגיע לי, אחרי שהתמרמרתי על הגזענות נגד ערבים באינטרנט. לא התכוונתי, לא התכוונתי שמני מזוז ישלח מזכרים, ויוציא חוקים, ואחרי כן הבנות העליזות האלה, רוצות שנפסיק להגיד נאצי. נו באמת.

ח"כ יולי תמיר מהעבודה הגישה היום בתגובה הצעת חוק על שולחן הכנסת לפיה ייאסר שימוש בסמלים ודימויים של השואה. העבריין ייקנס בסך של 1,000 ש"ח.

בהסבר להצעת החוק כותבת ח"כ תמיר: "למרות המחויבות לחופש הביטוי יש לשים סייג לחירות זו בכל הנוגע לשימוש בסמלים ודימויים מהשואה. השפה העברית ועולם הדימויים רחב מספיק כדי להביע כל עמדה ושיעה ללא שימוש בסמלים אלה. שימוש כזה פוגע בריגשות ניצלוי השואה ומשפחותיהם, ומוזיל ושוחק את זכרון השואה, ופוגע בדמותה של מדינת ישראל".

לזכר כישורי הקודמים כעורכת דין, אני משיאה פה הצעה חינם לכל המכורים לביטויים מן השואה. לפני כל פוסט, תדביקו אזהרה ענקית שהפוסט מיועד למטרות מחקר בלבד. טוב מכך, בקשו ממנהל האתר לשים את האזהרה באותיות גדולות על השער והלוגו ("רשימות" – אתר אקדמי למטרות מחקר בלבד – כל שימוש בביטויים נאציים נועד להמחשה בלבד).

 

הפללת הזנות

 

 

הגארדיאן באמצעות שירות ,הארץ" מדווח על דיונים בקבינט הבריטי להיערך, אולי, להפללה כוללת של הזנות, באמצעות הפיכת הלקוח לעבריין והכללת עסקת הזנות בגדר עבירות המין בכפייה.

 

זהו צעד חשוב מאד, ואפקטיבי, לבלימת התופעה ההולכת ומציפה של סחר בבני אדם בעולם המערבי, ולמעשה עסקת הזנות היא אכן עבירת אינוס או דומה לה, מצד הלקוח. ההנחה השגויה כאילו זנות היא עיסוק רצוני הנובע מבחירה קורסת לנוכח מבחן המציאות ומחקרים סטטיסטיים.

 

רוב העוסקות בענף זה עושות זאת מטעמים של אילוץ כלכלי, ואחרות הן נפגעות של עבירות מין בילדות השוקעות במעגל שוטה של ניצול ודימוי עצמי נמוך. רבות הן נרקומניות בכלל, כלומר, פועלות תחת ההתמכרות כדי להשיג מנות סם. למעשה, מעבר לאגדות וסרטים, לא נתקלו רבים בזונה מאושרת העומדת על כך שזו בחירתה.

 

חשוב גם להתמצא בספרות המקצועית העניפה בתחום זה, שסוקרת את השיטות הפסיכולוגיות ליצור "מסכה של רצון", כך שהשיפחה מדבררת מצג של בחירה כדי להסתיר מציאות של כפיה והתעללות. מנגנון זה דומה מאד לאופן שבו ילדים מסווים מצבים של התעללות קשה על ידי בעלי מרות או בני משפחה, מעין "פיצול אישיות" חלקי.

 

אני מביאה בו קטע קטן מתוך מחקר כזה, וברשותי חומר נוסף, המתאר את תהליכי השעבוד והפיצול הללו כמעשה מכוון, מסחרי, על ידי סרסורים מתוחכמים. אך במקרים רבים אין צורך בזה, הטראומה המקורית או אילוצי ההשרדות מובילים לשיתוף פעולה הנחזה כרצוני.

 

אדם "מן הישוב" צריך לשאול עצמו אם הוא היה בוחר בעיסוק הזה באופן רצוני, וכמובן שהקומון סנס, מוליך לתשובה אחת בלבד. הניסיון של צרכנים להציג מציאות רצונית ועליזה של עסקה מרצון הוא רציונאליזציה מובנת, שנועדה לתת לצרכן תחושה שהוא בסדר, ולא להפגיש אותו עם עצמו, אדם הנזקק לכפייה כדי לקבל מעט חום ופורקן מיני. הכחשות דומות ואף חדות יותר, קיימות לרוב אצל פדופילים ומגלי עריות הנתפסים על ידי רשויות החוק. רוב גדול ביניהם משוכנע שהקטין (אפילו תינוקות בני כמה חודשים) רצה ביחסי המין ואף יזם אותם !

והוא נתלה בג'סטות של הקטין, ובכל מיני התנהגויות נואשות מצד הנפגע, (המבקש אולי באמצעים חביבים ותינוקיים להפסיק את ההתעללות כדי לעורר אמפתיה ורחמים אצל המבצע), כדי להחזיק באשליה הזו.


Excerpt from Chapter 3   Pimp Subjugation of Women by Mind Control
by Harvey Schwartz, Jody Williams, and Melissa Farley
in
Prostitution and Trafficking in Nevada: Making the Connections
by Melissa Farley
Published 2007 by Prostitution Research & Education
Order by clicking on the book cover at http://www.prostitutionresearch.com/

 

Specific techniques of brainwashing and mind control are used by pimps to establish control, just as they are used by military torturers, government intelligence agencies, and satanic cults for the same purpose.   Brainwashing is any systematic effort to instill certain attitudes and beliefs in a person's mind against her will.  These attitudes instilled by pimp or torturer are often completely opposed to her previous value system.  For example, where she previously thought that sex with anonymous men was repugnant, she is brainwashed into thinking instead that sex with 10 anonymous strangers a day is progressive, "making easy money with what you got," and a way to get ahead in the world. 


Some of the brainwashing methods used in any informal or formal system to control people – including systems of  prostitution and sex trafficking –  are: 

1. Social isolation.  Women and girls are deliberately kept away from others who might offer them support and assistance.  This deliberate isolation is apparent in the locations of the Nevada legal brothels.  Women in prostitution are moved constantly from one location to another – not only to escape law enforcement but also to keep them from establishing friendships.  One  pimp cut off a girl's family support by giving money to her family so that the family then facilitated the pimp;s control by encouraging their daughter to be with the pimp.

2.  Sensory deprivation – One woman who was prostituted in Hawaii described being tied up and having water dripped on her forehead as a method of punishment by a gang member who pimped her.

3.  Deliberately induced exhaustion and physical debilitation.  Pimps may refuse to provide food or water to women as a means of establishing control or as punishment.   During large conventions in Las Vegas, women who are transported from other US states or from other countries are expected to service so many men a day that they become severely debilitated and sometimes permanently injured.

4. Threats to oneself and to one's family.  In the United States and elsewhere, threats to expose the woman who is prostituting to her family is a common threat.  Pimps deliberately exploit the shame associated with prostitution.  Stating that she was not the type of pimp who "enforces the rules with a baseball bat," one New York pimp explained that when one of "her girls" failed to show up for work all day, necessitating cancellation of thousands of dollars worth of escort prostitution appointments, she knew how to make the woman "want to commit suicide by the end of the weekend."   In one instance, this pimp telephoned the young woman's boyfriend, informing him that his longtime girlfriend was a prostitute, and prepared to send a CD-ROM of  pornography of the  young woman to her family. 

5.Occasional reprieves and indulgences such as vacations or gifts, demonstrations that as in the example below, the pimp is all-powerful, all-knowing and can control her completely.  As Jayne from Nevada put it, " the pimp takes them to nice restaurants, lets them go get her nails and feet done, go tanning or to a spa – lets them shop and buy nice things to make them think that he really cares.  But all in all she's just spending a small portion of the money she made – on herself, and the only reason he's dong it is because the better she looks the more money she can make for him."  He convinces her that he is the only one who cares about her, and that he will take care of her forever.

6. Posturing as omnipotent, knowing everything about the victim, controlling every aspect of her life. As Jayne put it, "the pimp tries to make her feel like he is better than God.  He is so superior and has so much knowledge and she should feel lucky just to be on his team, cause he wouldn't have just anyone be with him."

7. Degradation is at the core of the enforced dependency and mind control used by pimps.  Women in prostitution are permitted no privacy, no dignity, and no bodily autonomy. The most basic body functions are under the pimp's control.   A second method of degradation is mental and verbal abuse.  Many have underestimated the extreme harm caused by verbal abuse against those in prostitution.  In fact, it is profoundly emotionally debilitating, and is used to create dependence and to enhance the pimp's control. After their stepfathers, uncles and brothers have started the conditioning process, pimps hammer the message at her that she is so worthless, such a filthy 'ho, that no one else would want to be in her presence.  Among others, he convinces her that she is incapable of managing her own money, and that he will invest it for her.  As Jayne explained it, "he makes her give up total control of herself to the pimp.  She can't do nothing or go nowhere without daddy's permission because he has her believing he knows what's best for her and if she doesn't mind him she will get punished and it will be all her fault.  He makes her believe that so she will accept her ass-whipping and then get up and go earn some money for daddy to make it up to him for her being bad."


8. Enforcing capricious rules is another way of maintaining absolute power, as in the case of a woman who was required by a pimp to lay down in a particular spot on the floor whenever he commanded, "down!"

There are many additional manipulations and mind-control techniques used by pimps to control women in prostitution.  A few others include

Parents as pimps who convinced a woman that she was a worthless mother so that her parents raise the children, thereby receiving welfare payments for the children.  These pimp/parents also obtained all of this particular young woman's monies from prostituton in a Nevada legal brothel.

Deliberate creation of dissociated parts of the self who prostitute happily and willingly.  The non-prostitute self is compartmentalized during prostitution.  In some instances specific parts of the body are dissociated for pain control during the brutal assaults on the body that constitute daily experience of prostitution, which is brutal on women's bodies.  One young woman who was involved in filmed sadomasochistic prostitution in Las Vegas clubs reported the cameramen's/pimps' use of hypnotic techniques to teach women to tolerate extreme pain; to reach a dissociated, pseudomystically named "subspace."  The pimp/pornographers convinced vulnerable young women that they were "bondage sluts"  or "porn stars"  who demonstrated their strength based on how much violent abuse they could tolerate. Films of men's sadism against women in prostitution were produced at great profit.

Drugging and forced addiction are another effective method of controlling human behavior.  Women may be addicted against their will, as in the case of a 14 year old whose face was held into a handful of cocaine.  Rohypnol, an odorless drug put into drinks, is used in the recruitment and early phase of prostitution to ensure compliance to the rape/sex of prostitution. 

Other pimps deliberately impregnate women for at least two methods of controlling them.  First, the adult woman is easier to control via her child.  Second, as one pimp told me, by "raising his own ho" he created the most malleable prostitutes, since he was able to control them from birth onwards.

Below is Jody Williams' story about three pimps in a nice neighborhood who each had a different style of pimping.  Each of these men had been pimping all of their lives.  Nick, Larry, and Weldon are intergenerational pimps: their fathers and uncles were pimps before them. This account is written by Jody Williams, founder of Sex Workers Anonymous in Las Vegas, with editing and comments by Melissa Farley and observations by Harvey Schwartz.

--