מבוא לסדר עולמי חדש

זה מתחיל בתחושה…

לאחרונה שמתי לב שישנו סוג של שדר, העובר כחוט השני, בתקשורת, באינטרנט, ומעביר – למי שרוצה להאזין לו – את מה שהוחלט שיקרה, בעניינים חשובים, על ידי איזה גוף ששמו וזהותו אינם ידועים. עם השנים פיתחתי בקיאות לא רעה בזיהוי השדר הזה, ואיך הוא מתגלם בתקשורת, אך עדיין לא ברור לי מנין נובע אותו כוח שלטון. לא בהכרח שהחלטותיו אינן טובות ויפות, או מקובלות עלי. לעיתים כן, ולעיתים לא. השאלה היא מנין נשאבת הסמכות, ומי באמת מנהל פה את העניינים.

כך למשל, ההתנתקות. ניכר היה שזו החלטה של אותו גוף עלום. לאחר שניתן האות, אין זה משנה מי נמצא בראש הפירמידה הפוליטית, מהו הרכב הכנסת באותו זמן, וכמובן, מה רצון הציבור. ההליך הדמוקרטי – פרוצדוראלי, מתגייס כולו ליתן תוקף וצביון אזרחי חוקתי לכאורה, להחלטה. אך אין ספק קל שבקלים שהיא תבוצע באותו אופן שבוצעה, חרף התנגדות הימין הדתי והלא דתי, וחרף התנגדות רבים בשמאל לאופן הביצוע החד צדדי והפיכתה של עזה לגטו. כך גם גדר ההפרדה שאף אחד לא רצה אותה, בעצם. והחלטות רבות וקריטיות אחרות. 
 

ההחלטות של אותה מועצה נסתרת אינן מהוססות, אלא מובאות כעובדה מוגמרת. נידמה לי שמה שאני שומעת, הקולות הדקים האלה, העלומים, הם צליליה של דיקטטורה. מי שלא שמע קודם, לא יזהה, אך לאחר שזיהית פעם אחת את הצליל, אי אפשר להשתחרר ממנו. מן המועקה.

————————————

הבטחתי להביא לקוראים הנאמנים קצת טעימות מעולם הקונספירציה האמיתי. כמו בכל עניין תרבותי, העולם האמיתי נמצא שם, בניו יורק, בסן פרנסיסקו, בבירות העולם הגדול. אנחנו פה פרובינציה קטנה ומשמימה, שכל מחשבה שאינה לפי צו המועצה (ראה, פוסט למעלה) מתוייגת כקונספירציה סהרורית. נו מילא. ראשית, מילה טובה נוספת על קונספירציות.

אחד מכלי הנשק המעטים שיש בידי האזרחים, הציבור מה שנקרא, כנגד עריצות השלטון או קבוצות שלטון, עשירים, צבא ומה לא, היא היסטריית הקונספירציה הטובה. קונספירציה טובה היא כזו שלאט לאט חודרת, תופסת

Conspiracy theories have played a vital role in shaping the course of America history, from the Puritans to the present. Although often dismissed as the delusions of extremists, they have repeatedly been at center stage in American politics and culture. From the Founding Fathers’ suspicions about British plots to the anti-Masonic party of the 1830s, and from the anti-Communism of the 1950s to the militia movement of the 1990s, ideas of conspiracy have made a vital contribution, for better or for worse, to the story of American political life. In short, conspiracy theories are a popular explanation of the workings of power, responsibility and causality in the unfolding of events. They have appealed to both the left and the right, both the uneducated and scholars, and have been told both by and about those at the very heart of power. Sometimes they take the form of nativist scapegoating, and at others counterattacks on the powerful. They have offered alternative explanations of a vast range of topics, from the economic to the religious, and the political to the ideological. They are sometimes without foundation, and at others beyond doubt. Moreover, as many commentators agree, conspiracy theories have long been identified as a peculiarly American obsession.

אחיזה, ואולי אפילו ספק קטן, ובסופו של דבר מקעקעת את השלטון, ומשמיטה את הקרקע תחת רגליו. טארח…! כוחה הוא בדיוק בזה שהיא נפוצה בחוגים "סהרוריים" ממילא, אך עם חלוף הזמן הופכת לקאלט, וסוחפת איתה את הציבור שנקעה נפשו מהשלטון. היא בעצם הקריאה הסובטילית למרד והפיכה. יתרונה הוא ב"עמימות" המפורסמת, שהיא בדרך כלל הנשק של השלטון. אומרים אותה, אך מייד מסייגים "טוב, זה קונספירציה, שטויות כאילו" מה שמאפשר להמשיך ולמחזר אותה בלי שמישהו יכול לבוא בטענות, לתבוע, לאסור, לצנזר. זוהי אגדת העם המודרנית של המעמדות המדוכאים. אז תנו לה לחיות. מעמדה של הקונספירציה בתולדות הפוליטיקה האמריקאית, הוא בלתי מעורער, זה היה הנשק שהוביל לעצמאות מבריטניה, ואחרי כן, הוביל כל מהלך גדול.

ההבדל המרכזי במעמדה של ישראל בשדה הקונספירציה ביחס לתחומי תרבות אחרים, היא שישראל למעשה עומדת במרכזן של רוב תיאוריות הקונספירציה הנפוצות עכשיו, אך הישראלי המצוי חף מכל ידע על מה שמיוחס לו ולארצו. "כתבו עליו בעתון והוא בכלל לא ידע שהוא כזה…".

——————————–

התיאור בפסקה הראשונה, של צלילי הדיקטטורה, הולם גם מדינות רבות אחרות בעולם "החופשי" לכאורה. בעיקר ארצות הברית לאחרונה. רבים חשים שההליך הדמוקרטי, הבחירות, בתי המחוקקים, החוקים והחוקות, אינם אלא חומר משחק בידי קבוצות אליטה לא נבחרות, שמושכות בחוטים. הכסף הגדול, התאגידים הגדולים, הם שמנהלים את העניינים. ידוע הדבר שמדינת הלאום הוקמה למעשה כדי לעמוד נגד כוחות אלה, ולמצב מוסדות שיקנו איזה שהוא איזון מפני "אצולות הממון" חוצות הגבולות. האצילים. הפיאודלים. אך היום, לאחר מבוכה כלשהי מצד העשירים, הם הבינו את הטריק ומשתמשים במנגנוני מדינת הלאום, כרצונם. וכך יש לנו בעצם מיזם עסקי הנחזה למדינה. כל זה קצת מבלבל את השמאל העולמי כיום, שהתנגד למדינת הלאום ושאף לביטולה, והוא נתקל היום ב"גלובליזציה", תהליך מקביל של התפוררות מדינת הלאום אך לא לכיוון שהשמאל קיווה אליו, אלא למיזם עסקי גדול, נצלני, חובק עולם, המנייד בני אדם, "כוח עבודה" ותולש אותו מן הקהילה, האדמה, הלאום כדי להרבות רווחים לעשירים. התאגיד הרב לאומי הוא ה"צל" המגחך של חלום ביטול גבולות, בסגנון ג'והן לנון, או של הקומוניזם. מלחמות הלאום אולי יבוטלו, אך את מקומן יתפסו מלחמות כלכליות, ולבסוף גם ללא מלחמה גלויה, השמדה של חלקי אוכלוסיה באמצעות הרעבה, ומכירת נשק וסמים, עד להרס עצמי מוחלט. כפי שקורה באפריקה למשל. אל דאגה, השמאל נערך במהרה, והגה מודלים אנושיים לכפר גלובאלי, ונערך ניסיון לעדכן את החוק והמוסדות הבינלאומיים להתמודד עם הדיכוי באמצעות תאגידים כלכליים. אך לא זה העניין. במקומות רבים בעולם, מתרבה הפרנויה, והשאלה "מי מושך בחוטים" ? מי הם הפנים העלומים שמאחורי התאגידים ? מי הם המליונרים הנסתרים שמחזיקים בידיהם פוליטיקאים, פקידי ממשל, וגנרלים ? ומה הם בעצם רוצים ? (נו טוב, כסף).

סדר עולמי חדש

 

כך נולדה התיאוריה המקובלת ביותר כיום בקרב זרמי הקונספירציה, שראשי התיבות הקצרים שלה היא NWO , כלומר, "סדר עולמי חדש". זוהי האג'נדה של השליטים הנסתרים ועושי דבריהם בממשלות השונות. יש לציין שזה מסגיר מייד את שימון פרס למשל, שבלי בושה קידם את האג'נדה של "מזרח תיכון חדש", בהשאלה. בארץ כמובן זכה הביטוי לגיחוך, אך יש לשאול עד כמה התוכנית הזו בעצם תקפה וקובעת את המהלכים הגדולים.

מאחר שהקבוצה האמורפית של בעלי הון המקדמת את האג'נדה הזו, אינה מפרסמת את חבריה בשום מקום, פותחו כללי זיהוי קפדניים, וניתן לאותה קבוצה שם כלליilluminati, המתייחס למעשה לכת דתית אזוטרית עתיקה, שממנה נובע כל הרע, כניראה. כיום, הביטוי illuminati חורג ממשמעותו ההיסטורית ומציין בשפת הקונספירציות את אותה "אליטה" רב לאומית שמושכת בחוטים ומבקשת להשתלט על העולם, להנהיג בו סדר חדש, ממשלה עולמית אחת, שבה ישלטו הם, בעלי ההון, וכל השאר יהיו מעין רובוטים, כוח עבודה זול, הנשלט באמצעים טכנולוגיים. ממש סיוט. בעניין זה, נחלקת מסורת בעלי הקנוניות לכמה אסכולות מרכזיות, יש המתמקדים בשורשים אזוטריים של הקבוצה הזו, ויש המייחסים לה קשרים עם חוצנים, ויש הרואים את היהודים כמרכז השליטה שלה, או לפחות גורם מרכזי, ואחרים מייחסים אותה בעיקר לנאצים ועוד ועוד. בכל מקרה, ורק להדגים את השיוך, אין אף אחד המטיל ספק בכך שג'ורג' בוש, ומפעיליו, הוא חבר בכיר בקבוצה הזו, ואת תפקידו כנשיא ארצות הברית הוא בעצם מנצל לצורך קידום התוכנית, ולא לטובת ארצות הברית בכלל. למעשה, יותר מכל אחד אחר, זוכה בוש למעמד של השטן בדמות אנוש, ויש הקוראים לו כך. devil incarnate או האנטי כרייסט.

Is Dubya the Antichrist?

זהו המבנה הכללי של המחאה, ונידמה לי שהוא תופס בצורה לא רעה את הבעיה המרכזית בדמוקרטיה המערבית, כלומר, השלטון הטוטאליטרי של בעלי ההון באמצעות המשטרים הקיימים. במקום תיאוריות ניאו מרקסיסטיות סבוכות, נוצר פה "מיתוס" או עולם חלופי של דימויים תמציתיים, המסכם בעצם את הסיכון העיקרי לחירות האדם. הרי לא כולם משכילים כל כך, ובכלל, מהפכות אינן מתבססות על תיאוריות סבוכות, אלא על העברתן לצרור דימויים חזקים הנוגעים בלבות האנשים ומעירים את כמיהתם לחירות וצדק.

הקונספירציה הופכת כלי יעיל, כיון שגם היא חוצה מפלגות (כמו העריצות נגדה היא קמה), חוצה תרבויות, לאומים, ונאמנויות קיימות. מול הסולידריות של בעלי תאוות הממון, עומדת סולידריות של מרד על בסיס קווים פשוטים, אולי פשטניים, של פעולה ומחשבה. משתמשים בכלי היחיד שבידי האזרחים המנושלים – הפצת הידע ה"אסור", חיזוק הכפירה, בתקווה שבסופו של דבר הידיעה תהפוך לפעולה.

אחד מהצירים המרכזיים של התנועה הזו, הוא כיום הקונספירציה של 9-11. זהו כמעט מבחן כניסה לתנועה. הסברה היא שפיצוץ מגדל התאומים הוא חלק מתוכניות האילומינטי, או האליטה השלטת, כדי לבסס את המשטר הדכאני על אזרחי ארצות הברית, עד כדי משטר צבאי. הפרטים משתנים מאסכולה לאסכולה. יש המדגישים את הקשר בין בוש לבין הסעודים, ויש הרואים את ישראל ובוש כבעלי הקנוניה, שחיפשו עילה ליצור היסטריה כדי להיכנס לעירק, כפי שתכננו מזמן. כולם מסכימים שזהו פיגוע פנימי ולא התקפת טרור חיצונית של "אל קעידא".

לא אמנה פה את מכלול התורה. אציין רק שישראל, והיהודים בכלל, תופסים נפח גדול מאד בתיאוריות השונות, כמעט כמו או אולי יותר מהנאצים, שהם האויב האמיתי. מוזר שבסופו של דבר, הנאצים והיהודים או הנאצים וישראל מופיעים כשותפים לאותה קנוניה, חלק סבורים שהנאצים פשוט מגייסים להם משת"פים יהודים שיארגנו להם את הכל וגם ימסרו את עמם, וחלק סבורים שהיהודים בעצם מימנו והקימו את הנאצים בכלל. אך אין לראות בזה אנטישמיות, להערכתי, כיון שאותה נחרצות וחשדנות מופגנת כלפי בוש למשל, וכל משטר הנצרות והמיתוסים שלה. הויכוחים נעים באופן קבוע סביב השאלה האם היהודים עוזרים מרצונם לאימפרטור הנאצי בוש, או מתוחמנים לעשות זאת. האנטישמים יטענו, ויש גם כאלה, שהיהודים הם מאחורי המזימה, ואנשים כמו בוש, ואפילו היטלר, הם רק ה"פרונט" שלהם. אך אלו מעטים מאד, וזוכים למתקפה בדרך כלל. שוב, יש לשים לב שהדיון ביהודים ובישראל נובע גם מהבולטות של הקהילה הזו בקרב בעלי השליטה היום בארצות הברית, ובעיקר באירועים האחרונים, מלחמת עירק, וכל מה שמכונה הכלכלה של ה"ניאו שמרנים" שמכונים לרוב ה"ציו-שמרנים", כלומר ציונים.

——————

 החלק שממנו אפשר ללמוד, וצריך גם, הוא המסורת המערבית העמוקה של חשדנות בסמכות, בשלטונות, באנשי דת, למעשה בכל מי שנושא תפקיד עם כוח, כולל בעלי הון. היכולת להפיץ קונספירציה טובה על כל פוליטיקאי מהווה נשק טוב בידי הציבור, נשק שקשה להשתלט עליו, כפי שמשתלטים בקלות על אמצעי התקשורת. בכל מקרה, זה מעודד חשיבה ביקורתית, מהפכנית, רדיקלית, לעומת הפרופגנדה הנוחתת מן הממסד ומבני הכוח.

מידי פעם נחשפים ארכיונים שלמים המאוששים את האיומה שבקונספירציות. כך, שפע המסמכים שנחשפו בדה-קליסיפיקציה משנת 2004, על אודות פעילותה של הלשכה לשירותים מיוחדים,   OSS זרוע מודיעין

 ידועה לשמצה שממנה צמח ה CIA.

שימוש בהומוסקסואלים לצרכי מודיעין, זו כותרת המסמך.

 

המסמכים הם משנות הארבעים. אחד מהם, למשל, נושא את הכותרת = תוכנית לוחמה פסיכולוגית לרעידת אדמה. (נגד יפאן). מסמך אחר מטפל באסטרולוגיה ובנוסטרדמוס, ואיך אפשר לנצל את הנהייה אחר המיסתורין, בעת משבר. מסמכים כאלה מאותתים שמעבר לחומות הממסד, יושבים אנשים לא יציבים, לוקים במגלומניה וברצון לשלוט בכל פרט ופרט בחיי האזרחים.

מבין המסמכים בולטת חוות דעת מלומדת על "אישיותו של אדולף היטלר" ותרחישים אפשריים להתנהגותו בעתיד. המסמך הוכן על ידי חבר המחלקה לפסיכולוגיה קלינית בהרוורד.

 

 

 

 

 

—–

בפרק הבא = פרוייקט בלובירד, שליטה בהמונים ובפרטים, באמצעות טראומה יזומה. ופיתוח הטכנולוגיה של ראייה מרחוק RV 
 

 

וישראל מקבל תואר שני בלא כבוד…

בפוסט הקודם שמענו איך הדלאי למה מקבל דוקטור של כבוד, ועל ביקורו בוושינגטון, ערב מלחמת המפרץ הראשונה. ובאותה שנה, ישראל, נציג תע"ש, מקבל תואר שני, לאו דוקא בכבוד…

 

מיי טייק און תעש

היום מפרסם ויינט מכתב ששלחו ועדי העובדים של תע"ש למני מזוז, ובו הם מבקשים חקירה פלילית כלשהי, בענייני הניהול של תעש בעשור האחרון. אזוי.

המכתב הזה מופיע בעקבות כתבת תחקיר שלצערי לא קראתי לעומק, ב"שבעה ימים" של ידיעות האחרונות, על השחיתויות במכירת חלקי תע"ש, ומעורבותו של אברהם בורג ברכישות אלה באמצעות אילי ממון מפוקפקים מחו"ל. כך נידמה לי העובדות, ויסלחו הקוראים אם טעיתי במשהו.

ההפרטה המתוכננת של תע"ש הציתה מלחמה. המתנגדים, ועדי העובדים, יצאו במסעי פרסום נרחבים ו"סקופים", ואילו האוצר, המשיך בשלו. בעוונותי נקלעתי לויכוח עקר מעל דפי "הגדה שמאלית" בעקבות מאמר של אפרים דוידי המביע תמיכה בעובדי תע"ש ובמאבקם כחלק מהמערכה הכללית של העובדים נגד ההפרטה של השוק וחיסול זכויות העובד בישראל.

במהלך כל התקופה האחרונה, אנחנו עדים לפרסומים שונים ומשונים, וגודש טוקבקים חלקם מפארים את העובדים, חלקם את ההנהלה הזו והאחרת, מספרים על זיהומי קרקע ומים, על נכסי נדל"ן נחשקים, על ההבדל בין מפעלי תע"ש בצפון הרחוק ובמרכז העשיר, ועוד ועוד, ממש שמחה וששון.

0000000000

תע"ש היא קומפלקס גדול של ייצור כלי נשק אחד מני רבים בישראל. לי יש רק מידע אישי, ועליו אני מסתמכת תמיד בקביעת עמדה. נכון, זה ילדותי, זה לא אובייקטיבית, אבל ניראה שאף עמדה אינה כזו, אלא מוצגת ככזו, כדי לזכות בנקודות בקרב הקהל. מדובר בקרב על אינטרסים. כסף.

כאשר הייתי בוושינגטון די סי במהלך מלחמת המפרץ (כמעט יצא לי מלחמת העולם) הראשונה, הופיע בקמפוס בחור מצויין קלאסי (שמן, דחפן ושחצן, מעין תואם אריק שרון קטן), והציג עצמו. הימים, ימי מלחמה וכל הישראלים מפגינים את הנחמדות השמורה לימי השמדה בלבד. התברר שהוא אחד ממשלחת תע"ש בבירת ארצות הברית. מהנדס או משהו כזה שזכה בתפקיד המיוחל וכבר עושה כך כמה שנים. הוא הופיע בג'יפ ענקי, אותם ספק מכוניות ספק טנק של היאפים המתעשרים החדשים דאז (האופנה הגיעה לארץ כרגיל באיחור). הסתבר שהוא מנצל את זמן גם לעשות לביתו, כמו שאומרים, תואר שני במדע המדינה או משהו כזה. יש לזכור שמדובר באוניברסיטה פרטית ששכר הלימוד לשנה בה הוא כעשרים אלף דולר..

התברר שהאליל המקומי שלו הוא פרופסור עמוס פרלמוטר, נציג המוסד או המלמ"ב או מלמד הבקר, השד יודע, שפרש לגמלאות כביכול ועבד כפרופסור ולוביסט תככן בבירת ארצות הברית (בינתיים נפטר הפרופסור ועל כן אני מצמצמת את דברי עליו, בבחינת לא מלעיזים יותר מידי על המת). סביב אותו פרופסור התקבצה להקה תמוהה למדי של מה שאמור להיות תלמידים, אך למרבה הצער ניראו יותר כמו "מופעלים" או שבויים של הפרופסור, מתבוננים בו באימה בלתי מסותרת ומרעיפים עליו אותן ההתרפסויות שאדם מיומן מבחין שנובעות מפחד אימים. מבין כולם בלטה בחורה צעירה ושקטה, בעלת עיני עגל עצובות. היא הוצגה כלבנונית נוצרית, ופרלמוטר חייך אליה כיודע דבר, אולי היתה זו ביתו של אחד הטובחים בפלסתינאים בסברה ושתילה שנמלט לאמריקה, מי יודע. בכל אופן, היא חייכה בהכנעה וניראה שחרב כלשהי מרחפת גם על ראשה. אותו נציג תע"ש, שנקרא לו סתם ישראל (זה לא שמו, כמובן) ניראה כמי שנמצא כמה שלבים טובים מתחת לאותו פרופסור, ומקבל אותו בהכנעה.

לימים התברר שאת העבודות למורה הנכבד מדפיס ישראל, באמצעות פקידותיו, במשרד של תע"ש, וגם את שגיאות האנגלית והכתיב מלקטים ומתקנים בתע"ש, לטובת הסטודנט המבטיח.

ככלל, בכל אותם ימים ניראה שמעבר לכך שהוא מדפיס עבודות שם, יתר שעות היום הוא מסתובב כרצונו. עבודה נוחה מאד, יש לציין. מין עבודה כזו שאפשר בו בזמן גם להיות רשום בתוכנית מלאה באוניברסיטה. מעבר לשוטטות בקפיטריה, ניראה שעובדי תע"ש במשלחת נהנים גם מנסיעות לנופשונים, ככל הניראה צוברים את מועדון המתמיד על חשבון הכרטיסים הרשמיים, וחוגגים כמובן. את הכרטיס משלמים אנחנו, ואת הנקודות מקבלים החברים. יפה.

בסוף המלחמה, כאשר כבר הלכה הסולידריות המלאכותית והתפוררה, כינס אותי ישראל בדחיפות. נעתרתי לכינוס, ומצאתי אותו עם אדם נוסף שהוצג כעובד בכיר אחר של החברה, הנמצא בישראל, ששמו עמוס לצורך העניין. השניים נזקקו לדבריהם לייעוץ משפטי דחוף כלשהו. משהו קטן. עצה קטנה. לדברי השניים הם רוצים להתחיל להיכנס "לעולם של הגדולים" ולהקים חברה זרה בארצות הברית, שבאמצעותה יסחרו בנשק, דבר שהם מכירים מן העבודה. הבעתי תמיהה האם מותר להם לפי התקשי"ר לעשות זאת, והם חייכו. "כן, זה מה שרצינו להתייעץ"…נו שוין.

תע"ש פרק אלף.

בהמשך, נתקלתי בתע"ש בפעם נוספת. זה היה בנסיבות די הזויות, ואינני עריבה לנכונות המידע. כך נמסר לי ואני מוסרת בלבד. כל זה התרחש באשרם יוגה בוירג'יניה במהלך תרגילי מדיטציה. בשיחה אחת, העלתה משתתפת בעיה שנשמעה בהתחלה כמו סיפור הזוי של אדם הזקוק לטיפול. יהודיה, כך מסתבר (תמיד זה יהודים..), שגרה בוושינגטון, ולטענתה נפלה קורבן לאיזו מסכת איומה של התעללות שלטונית, שמטרתה היתה להשתמש בה כבת זוגו של נספח כלשהו באחת השגרירויות המזרח אירופאיות החדשות. מאחר שהיתה בחורה נאה למדי, נקלעה לסיטואציה הזו ועד ששמה לב למניפולציה כבר היתה שקועה עד צואר בסיוט, עד שאותו בחור סיים את הקדנציה שלו ונשלח חזרה הביתה. לטענתה, ואז התרוממו אזני…היו אלה ישראלים דוקא שניצלו אותה, ולא אמריקאים. אממ…בסופו של דבר, סיפרה, העניין נגמר, ובתור מעין "פיצוי" על כך, היא נשכרה על ידי תעש, המקיימת מסתבר מפעלים ומשרדים נוספים מעבר למשלחת השחיתות הקטנה, לעבוד שם בתחום הגרפיקה הממוחשבת ואינרטנט (מידענית, פחות או יותר וניהול אתרים).

שוחחתי אתה מעט על כך, אך מאחר שהייתי ישראלית, היא לא היתה ממש נלהבת.

כדאי מאד לעובדים לרדת לחקר העניינים שבהם מעורבים אנשי הנהלה ומקצוע שלהם, בחו"ל. שמא יתברר שהחברה נמכרת על מנת לשלם דמי לא יחרץ לאיזה מאפיונר ש"שכחו" לשלם לו עבור שירותיו המפוקפקים בעבר.

הדלאי למה מקבל דוקטור כבוד

 

הדלאי למה מילא איצטדיון בן אלפי מקומות כאשר קיבל דוקטור של כבוד מאוניברסיטת רטגרס המפורסמת בניו ג'רזי. במילים פשוטות, הוא הסביר את מה שבאמת כבר צריך היה להפוך למובן מאליו – מלחמה היא דבר רע, מיושן וחסר תוחלת גם לצד "המנצח". בתור התחלה הוא מבקש להתחיל לנקות את העולם מנשק אטומי וביולוגי.

 

the concept of war was outdated and young people have a responsibility to make this century one of peace. "This whole planet is just us," the 70-year-old exiled monk said Sunday. "Therefore, destruction of another area essentially is destruction of yourself." Tibet's spiritual leader also urged the audience to develop a wider world perspective, not just focus on "America, America, America."   דלאי למה, מדבר אל הקיר…

 

באמת איש יקר.

נזכרתי במלחמת עירק הראשונה (חלק ראשון בעוקץ הגדול) כאשר הייתי, אולי נשלחתי, אולי נחטפתי מי יודע, לוושינגטון די.סי., בירת האימפריה אשר מעבר לים. במועד כלשהו, שאינו זכור לי, מלאה העיר פוסטרים והודעות המזמינים את הקהל להרצאה של הדלאי למה, ללא תשלום במרכז קנדי.

ידעתי מיהו, אך לא בצורה מדוייקת, ולא הכרתי את כל פרטי ההיסטוריה של טיבט, והמסורת הרוחנית המעניינת שלהם. אך בארצות הברית כבר פרץ שגעון הבודהיזם, שסחף לאחר מכן רבים וטובים למנזריו של הדלאי למה בעולם כולו.

אל ההרצאה עצמה, הלכתי בלווית "גננת" ישראלית, איש טכניון שהיה בשבתון אקדמי. בתוקף תפקידו, כניראה, נשלח לבדוק מיהו זה אותו גוי מיסתורי ששבה את ליבם של האמריקאים, וגם מעניין כניראה את הממשל (זו הרי עצם סרדין, קטנה אך מעצבנת, בגרונה של סין). כבר בכניסה הפגין הישראלי הטכניוני את כישוריו כאשר סחב אותי מקצה התור הממושמע הישר לדלת הכניסה. "אנחנו ישראלים" אמר, "לא עומדים בתור" וגיחך. נו מה כבר אפשר ללמוד מהדלאי למה בנסיבות כאלה ?

האמת, הדלאי למה שבה גם את ליבי מייד. ואף הודיתי לבסוף למלווה הישראלי שבזכות חוצפתו ישבנו ממש בשורות הראשונות, זוכים לראות את הבעות הפנים, וממש לחוש את האיש בצורה קרובה מאד.

1991 – מכתבים לגורג בוש האב, שנפגש עם הדלאי למה.

 

00000000000

היום, לאחר שקראתי קצת ספרים על בודהיזם טיבטי, ואף התארחתי במנזר חביב במשך כמה ימים, פגשתי נשים מערביות שהפכו נזירות בודהיסטיות, והיחס שלי עמוק יותר וגם פחות חד מימדי. באשר לדלאי למה בעצמו, הוא אכן קדוש, שמהותו חומקת ממי שיש לו צורך לקטלג, לנתח ולשים את החתיכות בארגז מסודר. הציניים והרעים, כדוגמת איש הטכניון שישב לידי, צופים בו כחוקר במושא הניסוי שלו, או כצייד על טרפו. שכן, באותה שעה שהדלאי למה הסביר למה לא טוב להלחם, כבר יצאה אל הדרך אחת המלחמות הזדוניות ביותר שידעה ההיסטוריה של זמננו, מתוך וושינגטון הבירה, ולא בלי ידידים במזרח התיכון, שותפים לתוכניות ולשלל.

תפוצת הבודהיזם הטיבטי בארצות הברית ובמקומות נוספים, גדלה מאד באותן שנים שבין פרק א לעוקץ העירקי ועד לסיומו לאחרונה. הפנטגון, והטכניון יראו בכך אולי ניצחון (בזמן שהם בוזזים הטפשים מתפללים), אך יתכן שגם הם יגלו שאינם יודעים דבר או שניים על העולם.

 

———————

 

באותה שנה, התעניינות ערה של הארגונים היהודיים הפרוגרסיבים בדלאי למה.

 

RECIPIENT	PURPOSE	TOTAL AWARDS	1991 PAYMENTS	GRANTS PAYABLE 12/31/91
American Jewish World Service New York, New York	To establish or expand the Volunteer Councils for Development and to promote Jewish education and outreach activities.	$40,000	$40,000
American Jewish World Service New York, New York	To support a visit of the Dalai Lama and the Service's Tibetan Economic Development Project.	10,000	10,000

התעניינות יהודית

 

 

לסיום, הנקודה היהודית  = הדלאי למה ואני

אינני יודעת אם התקציב הזה שייך לביקור המפורסם בוושינגטון מאותה שנה, או לשנה אחרת. בכל מקרה, שעשע אותי קצת ששנינו, הדלאי ואני, הוטסנו לוושינגטון על חשבון ארגונים יהודים פרוגרסיביים ב 1991-רק כדי לגלות את משפחת הקיסרים בוש, במהלך הההכנות למבצע כיבוש עירק והריסתה המוחלטת. אחד אפס לכוחות השחור. במקרה שלי לפחות, קיבל הארגון הפרוגרסיבי היהודי עשרת אלפים דולר תרומה ממישהו לא כל כך פרוגרסיבי כדי להביא אותי לוושינגטון. מעניין אם אותו דבר קרה בקשר לעשרת אלפי הדולר האלה שנתרמו לצורך הטסתו של הדלאי לארצות הברית ?

 

 

תוספת קטנה ואולי רלוונטית או לא –

 

יהודי ארה"ב תורמים
כלבי ביטחון למאבק בטרור 

 

יהודי ארה"ב תורמים
כלבי ביטחון למאבק בטרור

 

שלושה פתיתים …

בקיצור: הבושרון וביבי הם פאשיסטים שקרנים שבוגדים בעמם
1. טוקבק מווינט, שמצא חן בעיני			גלי הטרור הקתרינות והריטות ימשיכו להגיע כי המנהיגים הללו מעונינים בהם בשל חמדנותם ורצונם בשליטה ושררה הם מפקירים את העם ומשתמשים בהם כבשר תותחים וכעבדים הטרור והמלחמה משרתים אותם והם מסממים את עמם בפסיכולוגיית המונים גזענית פאשיסטית של שחור ולבן , טובים ורעים כדי להסיח את הדעת מכוונותיהם האמיתיות בישראל האינטיפאדה הבאה מטוקטקת ע"י שרון ע"י המהלכים החד צדדיים שהם הסחה למדיניות הפורמלין והמשך הכיבוש כשבפנים ממשיכים להגדיל את הפערים החברתיים כלכליים בארה"ב מטקטקים את עיראק לוויטנם שנייה מתוך החמדנות לנפט ולשליטה בעולם כשבפועל הפכו את עיראק למעצמת טרור ובבית מפקירים את החלשים לשליטת ההון שכל מה שמעניין אותו זה רווחים קצרי מועד האחריות להיתחממות כדור הארץ היא על ארה"ב וההון שמוביל אותה ובשנה הבאה האסונות האקולוגים יהיו הרסניים פי כמה הבעייה האמיתית היא האזרחים הבלתי דמוקרטים בעליל שמסוממים בשקרים ו"נאלצים" לבחור בין הדבר לחולירע בהם מסממים אותם במוקדם או במאוחר מגדלי הבבל האלו יקרסו בשל שקריותם ואולי כל הכדור שהוא עדיין הענף היחיד עליו אנו מסוגלים לשבת יקרוס ויכחיד את כל היצורים בעל התודעה הדפוקה אך בינתיים מטפחים בשקידה את הסבל ידי אדם ואנו ה"אזרחים" ש"בוחרים" שוב ושוב בבריונים/אבות/מלכים האונסים אותנו אנחנו המתאבדים האמיתיים מכבסת הדמוקרטייה   (25.09.05)

2. ידעתי שבסוף יעבור עוד כסף ציבורי לגנרלים. לא חשוב איך מסתכלים ומה עושים, זו התוצאה. חסר לנו רק שכל הפניה הזו לאנגליה תסתיים בפרנסה לעוד עורכי דין יהודים עשירים מחו"ל שיעבירו בחזרה מעשר בצורת תרומה לליב"י או למרכז הליכוד (??). הכסף ממשיך להסתובב…

 

3. פרשת הלה כהן מעלה הילוך, וככל שהעגלה טובעת בבוץ של עצמה, מסתבכת המערכת עוד יותר. זהו סיפור ישראלי טיפוסי, של כוח ועוד כוח, פול גז בחולות טובעניים, בסוף כולם מפסידים. עוד לא היתה שופטת שהתאבדה, ניראה לי שאין מנוס. רגע, מה היה לנו השנה ? רצח שופט, התאבדות פרקליט בכיר..נו, מוכרחים לאזן, קודם כל שתהיה אשה, מזרחית, והיא גם שופטת וגם תתאבד. אין כמו משרד המשפטים.

 

ברמה משפטית, אם ניתן לאמר, לדעתי הקייס לרעת המערכת. למדנו בשנה ראשונה בפקולטה כבר איך לפרש תת סעיפים באותו סעיף. אם מדובר באותן ראיות, הרי שתת סעיף אחד (הליך משמעתי) מוציא ומייתר את השאר.

אפשר כמובן לאנוס את החוק לכבוד החגים, זה לא יהיה מקרה ראשון, אבל בוא נקרא לזה בשמו. חרתה. אולי החוק לא מוצלח, אבל תיקון אקס פוסט פקטו, דוקא במקרה לא חמור כזה, אינו מוצדק. קטונתי מלהיכנס בין אילנות נמוכים כלכך, אבל ככה הדעת נותנת.

 

 

מחשבה מוזרה…

מחשבה קצת משונה…

כשהיינו ציונים קטנים, לימדו אותנו בבית ספר שלפעמים יש נאצים בעולם, בדרך כלל בחו"ל כלשהו שבו יש תרבות גבוהה ובתים יפים. הכי טוב בארץ, אמרו לנו, ככה הם לא מגיעים. (הערסים מבריחים אותם ?).

גדלנו וחטפנו, ומה למדנו. נאצים יש בכל מקום, גם פה (ואף מוכשרים במיוחד), יש גם ערסים, ומה כל הרעיון המטופש הזה ? משנה מקום משנה מזל?

זה הזכיר לי שיחה שהתרחשה באמת, עם ידידה לשעבר שהיתה בעלת תואר דוקטור לרפואה ! היא נסעה לאילת, כדי לפגוש את המאהב שאיתו היא מבלה לאחרונה מידי פעם מאחורי הגב של בעלה המסור. בדרך חזרה מהסטוצ, הביתה לתל אביב, היא נתפסה במלכודת מהירות של המשטרה, ביציאה מאילת. מאחר שטסה על איזה מאתיים קמ"ש היא הסתבכה קשה. אולי שלילה.

בסיום כל התיאור הנורא באמת של התלאות, היא מסכמת :"יותר אני לא נוסעת לאילת"…זה מה שנקרא הפקת לקחים היסטוריים …

כתבה מעניינת (באנגלית) על ממלכת הסוד של חאן

 

סיפור מדהים על פקיסטן, עלייתו ונפילתו של אביר האטום – דומה מאד לישראל, ואיפה הסוף ?  

מתוך הלוס אנג'לס טיימז

 

 

Post Katrina Stress Disorder (ועדכון קטן מגשר לה גוארדיה)

 

מגיפת התאבדויות

 

הניו סיינטיסט והניו יורק טיימז מבשרים על תגלית חדשה ומעניינת. תולעת קטנה החודרת לגופו של הצרצר גורמת לו להתאבד על ידי "שטיפת מוח". התולעת שולחת את הצרצר להטביע עצמו במי הנהר, כדי שתוכל לצאת מגופו ולשחות לצורך רביה עם בן זוגה. שטיפת המוח מתבצעת באמצעות "תרופות נגד דכאון" (בסגנון פרוזאק כניראה, האם התולעת משכנעת קודם את הצרצר שהיא תפתור לו את הבעיות הקיומיות בחיים עם קצת תרופה…) ששולחת התולעת למוח של הצרצר. 

 

זה מעניין לנוכח הצהרות הרב רביץ לאחרונה שיש פה "מכת התאבדויות" בארץ, וחייבים להפסיק זאת. הוא מתכוון כמובן להפצת התורה המתנגדת להתאבדויות (חוץ מאשר אלה שהם מאשרים, זה נקרא "קידוש השם"), ולא לחיסול התנאים החברתיים שיוצרים ייאוש. רביץ מיהר להאשים את דליה רביקוביץ שנתנה דוגמא רעה. אני דוקא חשבתי הפוך. משל הצרצר הדהד בראשי, על התולעים הטפילות שדוחפת את הצרצר המזמר לעבר מותו.  

 

קתרינה, עשרים וחמשה אלף שקים ושבע מאות נספים…

הרגע חזרתי מתל אביב, שם נתקעתי בפקק ליד לה גוורדיה. עכשיו קראתי שמדובר בהתאבדות של צעיר בן 25 מן הגשר ולמטה לדרך איילון.   פתחתי את התגובות, למי שמרגיש צורך לדבר על התופעה הזו, הנזכרת בפסקה השלישית בפוסט. נידמה לי שזו התאבדות הפגנתית, המבטאה גם מחאה.

 

בימים הראשונים של הסופה, היו שהשוו אותה לצונאמי הגדול במזרח אסיה. כרגע מספר הנספים הוא כשבע מאות, כלומר "קציר" רגיל של שבוע בבגדד.

אתרי קונספירציה נוטים לחלוק על המספרים (באכזבה מסויימת ?…) ולראות גם בזה קנוניה והסתרה של גופות בקברי המונים. יוצא שבכל זאת ההיערכות היתה סבירה, כלומר, הפינוי המוקדם היה לא רע, ונותר רק החישוף הזה, הלא נעים, של המציאות הרגילה באמריקה הגדולה, המוות השקט של העניים שרבים מהם לא לבנים. הם מתים גם בלי קתרינה, ותוחלת החיים הממוצעת של זכר אפרו אמריקאני בערים הגדולות דומה מאד למקבילו באפריקה הרעבה…כך גם תמותת התינוקות כניראה אינה שונה באופן מהותי.

קתרינה רק חשפה את מה שהיה שם קודם. אך העיניים שוב עוברות לבוש, לניסיונות שלו להשתלט צבאית על הדמוקרטיה האמריקאית תחת המהומה הזו.

די ברור ששום דבר לא ישתנה באמריקה ביחס לשחורים שלה עצמה. וגם העולם, שמתמקד באפליה האמריקאנית במתקפות עונתיות כדי לנגח את בוש, יעבור לעניינים אחרים. בעירק ממשיך טבח יומי וגם הוא משמש ככל היותר לניגוח הדדי של המעצמות השונות, אירופה נגד אמריקה, והגרופיז מפה ומשם.

בעיני כל זה נותר עדיין בגדר סכסוכים משפחתיים של העולם המערבי, וחלוקת השלל מן הדפוקים, באשר הם. שחורים, עירקים וגם ישראלים ופלשתינאים.

מצב רוח ציני תוקף אותי לאחרונה, כאשר מבינים שגם "אהבת השלום" השמאלנית לכאורה של אירופה, היא אולי שוב אותו שימוש ציני בנייטיבז עצמם, כדי להשיג אחוזים יותר גבוהים בחלוקת השלל באזורים האלה.

מצער אותי שאנחנו, וכל היתר באזור, נופלים לתוך המלכודת הזו, הורגים ונהרגים, כדי להעשיר ולהצדיק את העולם המערבי. אלה מייצאים מודל מערבי כזה, ואלה – מעט שונה. אלה מודל קומוניסטי, אלה סוציאל דמוקרטי ואחרים – ליבראלי קפיטליסטי. ישחקו הנערים …העיקר שהנפט יזרום צפונה.

 

עניינים מדעיים

 

שמועות אחרונות מפוסט קתרינה, מעוררות חרדה על זיהום רציני של המים והתפתחות בקטריות וכל מיני מרעין בישין מן התחום הביולוגי והכימי. הפאניקה הנוכחית נובעת משמועה על שני כלבים ששחו במים ומתו כמעט מייד אחרי המגע עם המים. אל המקום נשלח רופא המכונה בכתבה "מרסק מיתוסים" (או "המרגיע הלאומי") לבדוק במה מדובר. אצלנו לא עושים עניין מדברים כאלה, הירקון הקישון…

 

תחנה מרכזית

לפני מספר חודשים הצהרתי בריש גלי שאני יוצאת לחופשה ארוכה ובסופה אחזור ב"מדיום" אחר. נו, החופשה התקצרה לשבועיים ומדיום חדש אין.

בכל זאת חוב קטן, או שמינית של חוב, אני פורעת עכשיו. סרטון וידאו קצר "התחנה המרכזית". הצלמת – אנוכי, והבמאי/עורך אהוד שם טוב. (יאללה שים גם אצלך לינק לבלוג שלי…)

מבט חד ונוקב (צילום מעניין, זויות וצללים, שימו לב…) לחברה הישראלית, עם דגש על "הפועלים הזרים" ותרומתם לכלכלה המקומית. הכל מסתכם באמרה של אחד המרואיינים : "אני תמיד בעד הממשלה, עלא ראסי..." והתנועה המלווה. זוהי שפה אוניברסלית של כל בני אדם המתראיינים לתקשורת במדינות בעלות משטרים מאד דמוקרטיים מן הסוג המיוחד.

האסימון נפל. הממשלה והראסי, גם אני. תמיד. איך לא הבנתי קודם ?

 

ועוד הרבה פנינים מחכות לכם בפנים… 

 

 

 

 

 

 

 

סיפור קצר באנגלית

 

Monday, September 19, 2005
The wimp – A dream about Bush

I want to share a "big dream" with you, one that I had almost a year ago. It was as close as I can get to a "prophetic" dream or a trans-temporal vision, penetrating the essence of realities in Israel. Many good souls are now struggling with the attempt to pin down the elusive connections between the US government and Israel (Zionists what not), and find it almost impossible to hold the truth. The truth seems so "thin" that if you go overboard one way or the other, you fall into a grave error. A lot of energy clouds the issues of conspiracy and politics, money and crimes, that make it impossible to see clear, and choose right from wrong.

I have noticed that my words, when I write anywhere (especially in foreign boards) are going through a bend, or some obscuration (is there such a word ?), related to my being Israeli. I am not heard, but sniffed. Therefore, I find this dream to be an "Artistic" expression, direct from my knowing to any reader. Dreams, speak louder than any word. Listen, and watch in your minds eye, the little "video docu-drama", courtesy of my creative soul.
The scene takes place in the center of an ancient city. The multitudes are going down towards a large stadium, one of those roman looking structures you find in Italy and in movies about antiquity. I am among the crowds, and I am very scared. The new edict from the emperor commands all the citizens of this "Rome" to report daily at 5 PM, in the city's stadium, which serves as a university, the pride of the new empire. The daily session, according to the edict, will be considered an academic hour, namely, it will end 15 minutes before 6 PM, as the rules of academic teaching lay down.
This "class" so to speak, is simply the Emperor's desire to have sex with whomever he chooses, he wants to see everyone there, and make his choice. The crowd is going to be seated, and the emperor will roam around, and his guards will point him to new arrivals. Finally, the goal is for the Emperor to have had forced sex with all the residents of the capital.
My heart was beating as fast and loud as it could. I didn't think I can handle the situation, but then, there was no way to avoid it. I just knew in my heart that if I have to endure this rape, I will die. I was, as I am now, a single mother with my little boy. The edict explicitly said that we are not exempt, and ordered to either leave the kids with care, and those who can't shall bring them along and keep them very quiet. We were pushed along the human herd, entering the big stadium through the gates. The ominous and cruel guards were all over, pushing and hitting, making sure everything is under control. They had those metal armor, which made them appear inhuman. We were seated in the highest and side tribune, close to the wall. It was a "good" spot, almost hidden from anyone, except the guards who told me, there is no point hiding, my turn will come today, as a "new arrival". They kept hushing my child. I was looking down, to find the emperor, I never saw him before and I was curious. Then he came in, and what a surprise.
A flabby giggling nerd, almost ridiculous, with exaggerated "queer" gestures, mimicking a woman. He seemed very cordial, almost sentimental and soft hearted. It was all just a game for him, and possibly a tradition. He was not intimidating or cruel.
He then starting moving around the crowds in the first floor, most of the people where hoarded there. When he spotted someone he coveted, the man or the woman, had to lie with their face down, while he sodomized them, trying to be very kind and loving, or in a way considerate. It was a horrible sight. The guards near me said, "well, soon he'll come here, get ready and silence the child", and my heart was going to explode with fear. But then, someone cried from below, "class is over", and yes, the big clock showed 5:45. It was a full academic hour. I almost died with relief, and my guard was a bit disappointed. "oh, yes, its not a full hour, it is considered university." he said, remembering the edict.
The crowd started streaming out, everyone was silent, dumbfounded with fear and disgust. I found myself in the center of the city, when everyone left and took to their home. "I have to run away from here", I told myself. And started walking, as fast as I could with my son sitting on my neck holding my head tight, towards the exit, the outskirts of the town. I reached what seemed to be a transport station, and it seemed as if there is a "sky train" or some sort of underground train around there. I went to the information booth, and gradually, reality "modernized" and I wasn't sure what is going on. Confused, I asked the information bell boy :"is it now or then, now ?" namely, am I in ancient Rome or is this happening now ?
He laughed and said, "its then but its now, you probably don't have any modern currency." It was as if he has seen other in my situation and could offer some practical advice. I went through my pockets, and sure enough, there were only ancient coins. "how can I take the train the hell outa here ?" I asked him pleading…And he said, that if I don't have money, I cannot board the train.
It was all so sad, because I was tired, but I took to the road, leading to the country area away from this ancient capital. On the road, someone with a car stopped and gave us a ride. She was going to the country, and by now it was already full present time, no Romans or Emperors around.
After a few hours of riding in beautiful nature and seeing some houses along the way, we reached what seemed like a nice town, The driver dropped me there, in a commercial center, one of those small malls, a complex of some offices and shops. I went inside, and entered a clinic. Possibly a family doctor, there was nobody in the front desk and so I stepped in, and sat near a large reception table, stretching my feet. I was safely out of danger now, and the people of this area, possibly in Canada or northern California appeared hospitable and generous enough to accommodate a refugee.
while sitting there and resting, suddenly the phone rang, and somehow I knew it was for me, although I wondered how anyone knew where I was. I picked up the phone, and listened. It was a man. "hi, I am Jewish too. I know where you came from, and I know what you are running away from. It is horrible, isn't it ?". I was so happy. It was another Jew, and he knew that what happened in that old city is against our values and precepts. At least there are more people who know this is wrong. "yes, I was there, and I managed to escape, I don't know how. Where are you ? Who are you ? How did you know where I was ?" I asked. He answered, but his voice was beginning to fade as he spoke, and in the background I could hear his friend, perhaps two other young men. "We are the Jewish underground, we want to help you, because you should not be dealing with that by yourself, you are a woman with a child." this was so good to hear, my heart felt alive again, and hope for help returned. "but we were placed in a psychiatric hospital, we are considered mentally ill…" He said, and he was starting to fade out…." What do you mean psychiatric hospital, run away, get out of there, you don't have to stay there…" I noticed that he just doesn't want to fight…That perhaps it was convenient this way.
The line went off…
I was alone again. But I was going to go home soon to Israel, or at least call my friends. For three days, the nice people of this town hosted me generously, allowed me to recover and gain my strength back. I then received another call from Israel. It was a lady I knew from my hometown, years ago. She grew up in the USA, while her father was forced to work for the Israeli intelligence on the Pollard recruitment. He gradually cracked and went berserk. She became a victim of a particularly cruel mind control program, in order – among other reasons – to prevent her from taking effective steps to investigate the matter of her father's abuse and death. The Pollard affair, rema
ined after all, a dark secret of two criminal governments. Her abusers were psychiatrists and researchers at a hospital associated with one of the military's most secret facilities designed for non conventional weapons. She was a mess, but her sense of humor saved her from total disintegration. There was still hope for her as well, but the odds were against her.
I was nevertheless happy to talk to her, as always she was witty and funny. "I just left this horrible place, an ancient city where the Emperor has a right to sodomize and sexually abuse in public each and every person. I ran away…" I told her without much explanation. "Oh, I know this place, I have been there too. But in my case he had his way. Seven times, in the ass…Can you imagine this flabby creature penetrating you and coming seven times one after the other ?" she said cynically. I was amazed how detached she is, for it was horrible just to hear about it. "isn't he funny?" she said laughing. "everyone would think he is such an impressive and strong person, like his guards, and then you see this little wimp. Oh it was disgusting…" She reminisced, and I felt so sorry for her. At the same time I felt lucky not to have had this experience, for I would certainly die after that.

בשולי החדשות…

 

• עוד "בחור מצויין" נמלט מאנגליה וידיו על ראשו…מספר "עניין מרכזי" בעקבות הגארדיאן על בריחה נוספת מאנגליה מאימת הדין. ביריד טכנולוגיה, הציגה חברה ישראלית עם שם ערכי ואידיאלי ציוד עינויים. מה לעשות וזה אסור באנגליה, ובישראל מקבלים על כך "יצואן מצטיין" ? לא נעים…מעניין מה תעשה ציפי לבני עכשיו ? יש לי חשש שאנחנו נשלם הרבה כסף כדי לכסות את ההפסדים של החברה האידיאלית הזו.

 

• אמו של הקטין המפורסם מ"הקלטת הלוהטת" החדשה,ניסתה להתאבד בעידוד פסיבי של שירות בתי הסוהר. לעומת זה, המשטרה מבקשת היום לחדש את צו המעצר נגד הבעל הצדיק שהתגלה כיוצר וידאו אקטיביזם מוכשר. כתבתי כבר בפוסט קודם על הסכנות הטמונות בקדחת הצילומים הזו שתוקפת את הציבור לאחרונה. למעט במקרים הספורים של צילום ע"י אזרח, המוכיח שבעל סמכות ציבורית רשמית משקר או חרג מסמכותו (ראשית הז'אנר, יש לציין ולהזכיר במקרה רודני קינג שהבעיר את עיר הסרטים, לוס אנג'לס) – התופעה עצמה היא מגונה.

       יש בהחלט אפשרות (ולא ניתן לדעת זאת עד שבודקים לעומק) שהדברים שצולמו נעשו בהשפעה של סמים וטכניקות נוספות של מיינד קונטרול. חקירה יסודית של טענת הסימום היא חיונית במקרה הזה, שכן אז האשה אינה אלא "האקדח" והיורה הוא הבעל. הטכנולוגיה של השאה באמצעות סמים והתעללות שיטתית מפותחת מאד בעולם התחתון ובמקומות נוספים. כמה שזה ניראה בלתי אפשרי, ניתן להביא כל אדם לבצע כל מעשה, הנורא ביותר – תחת השפעה מעורבת של סמים והשאה. 

משהו לא מצא חן בעיני באופן שבו הבעל "ישב" על החומר, ערך וטרח, במקום לרוץ למשטרה או לרווחה או אפילו לבני משפחה כדי להציל את הילד באותו רגע. הוא נשמע לי, לפיכך יותר מופרע מהאשה, אשר בשלב זה מוכיחה שהיא די מעורערת.

 

 

• הקצין הדרוזי נשלח למאסר בפועל, קצר אמנם, ולהורדה בדרגות אך ללא ויתור על הקצונה. נשמע כמו פשרה או ניסיון לרצות את כולם. לקראת הערעור שני הצדדים מקבלים עידוד מפסק הדין, והאמת שההחלטות די סותרות זו את זו. מצד אחד התבטאויות חריפות נגד הנאשם ומצד שני עונש קל יחסית, וכולי. הייתי אומרת שבית הדין המיוחד לא רוצה להסתבך, ומעביר את התפוח החם למחוזי. אני יכולה להבין אותם… אפרופו "מיינד קונטרול" ומשחקים מסוכנים כאלה. יש אפשרות תיאורטית, בהתערבות גורמים שלישיים, שאשה תאנס אך הנאשם לא הוא זה שאנס אותה…ועל כך, על עולם הדמדומים של האמת בינו ובינה, בפוסט בא.