Monthly Archives: נובמבר 2008

ההתארגנות החדשה

סקיצה לא מחייבת, שתרד עוד מעט

 

דוקטור סושי – משפטן למען זכויות אדם קוויר – מוכרחים לעשות משהו, אתה בא לפגישה של השמאל החדש המתארגן שוב ?

המשוררת לושי – חברת מועצה מטעם מר"צ בהרצליה וסוחרת נשק באזרבייגן – באמת נורא, אני לא מבינה מה השינאה הזו אלינו ? חייבים להתארגן

עורך דין מושי, חתן פרס השלום – כן, אז מה אתם רוצים ממני , אני ממהר יש לי דיון מחר, כן, נו צריך להתפרנס, בקשת הסגרה מברזיל נגד הלקוח שלי בעניין של אונס ילדות בשגריגות וקצת אקסטזי, זה בגלל שהוא מזרחי, תראו עשיתי לו חולצה (חושף חולצה T ועליה מראים ילדה בוכה ערומה מוצצת זין ענק). מדליק לא ?

תככן תחמן ח"כ – תראו, הציבור לא מאמין לנו, אני לא מבין למה, שטפו להם את המוח. אז בוא נכניס כמה פרענקים, איזה דתי אחד, רק לא נשים בבקשה. מי שפה מתחילה לי עם נשים, שתלך עם ציפי ושימון פרס.

 

המשוררת לושי – למה צריך אנשים חדשים, מספיק שנדליף שיש אנשים חדשים…

 

העיתונאי גרושי, חוזר מהשטחים בדיוק – נורא ואיום, הוא מחייך חיוך דק ורע, מה שקורה שם בשטחים. לקחתי איתי כתב של הבי.בי.סי., נו טוב, הםא מחפשים פרשן קבוע, צריך להתפרנס אחרי הכל.

 

כולם (במקהלה) – נורא מה שקורה שם בשטחים.

 

המשוררת לושי : "אתם חושבים ששמעו אותנו מספיק חזק, אתם יודעים, מהאיחוד לתרמות כספים מאירופה לאנשים עם מצפון ?"

 

תככן  תחמן ח"כ – תשמעו יש פה הזדמנות עם אובמה, להרים פה חזרה את מה שהיינו פעם, זוכרים, בשנות התשעים, 15 מנדטים, תקציבים, למה לא ? נפנה למפלגה הדמוקרטית…נזכיר את תוכנית השלום שלנו…

 

 

עורך הדין מושי – אה, אילו היו ימים. אני קיבלתי בוחטה כסף מהדמוקרטים. היה נהדר, קניתי חליפות ארמאני.

 

דוקטור סושי – כן, איפה הימים האלה של הדוקטורט שלי בהרוורד, שכולם רחשו לי כבוד, ולא כמ עכשיו שצועקים עלי פייגעלה סושי, אז היו ימים, קיבלנו כבוד,ידעו להעריך מוסר. 

 

מקהלה "נורא מה שקורה בשטחים, נורא ואיום".

 

המשוררת לושי -"שמעו מספיק חזק במפלגה הדמוקרטית ? צריך להגיד באנגלית…"

 

ח"כ תכמן – תגידו מה עם הצד החברתי הזה, מה הם רוצים? רוצים שנגיד משהו על העוני וכל הזבל הזה. אני אגיד לכם, זה הכל כדי להמשיך את הכיבוש. העניים לא אוכלים סתם כדי להרגיז, כדי להמשיך את הכיבוש. נורא מה שקורה בשטחים (שמעו ? להגיד באנגלית ?). מה רוצים מה שנעשה ?

 

דוקטור סושי – רוצים שאני אפסיק לאכול סושי, אתה מבין ? במקום להתעסק במה שחשוב, מתעסקים בסושי שלי. זה הכל כדי להמשיך את הכיבוש. אני – המצפון. ואני רעב וצריך לאכול סושי. אח,..הימים ההם, בהרוורוד, עם הדמוקרטים…היה כבוד.

 

המשוררת לושי – רק חסר לי שמישהו יגיד שאני סוחרת נשק באזרבייגן, אני לא אוכל למכור את ספרי המחאה שלי נגד המלחמה ובעד הנסיגה המוחלטת לקווי 48, ודו קיום בשלום. לא מבינה מה זה עניין של כל העולם מאיפה יש לי כסף ואיפה אני מפקידה אותו ואם משלמת מס או לא. חוצפה כזו. שמעת כמה נורא בשטחים ?(שומעים ? זה מספיק חזק ?).

 

ח"כ תחמן – יש לנו בעיה מאז שכהן עזב אין לנו פרענק ייצוגי, ואומרים כל הזמן שאנחנו שונאים דתיים, וערבים ונשים.ובעצם שאנחנו רק אוהבים אשכנזים לבנים עם חצי רגל בחו"ל ורצוי עם פינה בעיתון על מסעדות יוקרה או הופעות מוסיקה שעולות כמו שכר מינימום לחודש בנהרייה.

 

המשוררת לושי – נו, וזה זה לא נכון ?

 

נכנס הסופר המוערך והמתוחכם והמתעלה על עצמו, חרשטיין – "זו ההתארגנות החדשה ?"

 

מקהלה – כן כן חיכינו לך פרצוף חדש, או האם מותר לקרוא לך דם חדש ?

 

חרשטיין "נורא מה שקורה בשטחים" מעפעף לעבר העיתונאי גרושי שמתחיל להרדם ולנחור בפומבי.

 

גרושי -כבר עברנו את הססמא, כן נורא נורא. תגיד אין לך לפחות בת זוג מרוקאית ?

 

חרשטיין – לא, אבל אני מציע פרצוף חדש , נוקאאוט לימין.

 

מי ?מי ?מי ?(מקהלה)

 

 

קונגו; כנופיות ;ערסים; בחירות

 

אסון הומניטרי בקונגו

 

כן, יש הרבה בעיות בעולם. אבל לבעיה זו שותפה שם ישראל. מלחמה בת עשר שנים גובה חצי מליון עקורים, עשרות לפי ילדים-חיילים שנחטפו וממתינים לשילוב מחדש בקהילה אזרחית; עשרות אלפי נשים וילדים חסרי הגנה; אלפי מקרי אונס מזעזעים וסחר בילדים לצרכי מין.

 

באנגליה, קמפיין של אמנסטי מפעיל לחץ כלשהו על ראש הממשלה בראון, לפעול לקבלת החלטות חירום של מועצת הבטחון. החלטה אחת התקבלה, להגדיל את כוח השלום בכמה אלפי חיילים. עכשיו מבקשים להוסיף להחלטה הזו סעיף נוסף של תגבור כוח מומחים להגנה על נשים וילדים ומניעת מעשי אלימות נוספים.

 

אין לי מושג מה אפשר להציע באופן מעשי בישראל, לא ניראה לי שמישהו מתעניין (משרד החוץ?), אולי עוד כמה סוחרים נשק ממולחים ממהרים להתעשר מהבלגן. בכל מקרה,אפשר להצטרף לקמפיין של מדינות חברות במועה"ב,לשלוח פקס או אימייל לאחד מראשי המדינות הללו.

 

הסיבה ? זה קורה גם כאן וימשיך להתרחש. כולנו רקמה אנושית אחת.

 

כנופיות וערסים

 

משפחות הפשע נכנסו לרדאר, והיה ברור לפני כמה חודשים ששדות הקטל יתמלאו בגופות והסגרות. שמענו במהלך התקופה הזו טענות ש"האשכנזים" דחפו משפחות מפוארות לפשע. ובכן, ההסכם נגמר, שליחותם הסתיימה, וכיוצב'. כדי להכשיר את המעבר מסטטוס של "סלבריטי" לסטטוס הלא נחשק של "ערסים",התחילו להזכיר בתקשורת את האתוס של כנופיות הפשע, אחרי הכל, אלה עסקו בפשע, כלומר באיומים, באלימות, בסחיטה, ברצח, שיווק סמים ונשים ומה לא. חשוב רק לזכור שתרבות ה"ערסים" אינה ייחודית למגזר, למעשה היא משתלשלת מהאליטות של המדינה, כולל אליטות ה"מוסר הציבורי" למיניהן. זה הוביל אותי לקרוא שוב את הסיפור המדהים של יהדות ארגנטינה עד למלחמת העולם השניה. קהילה (אשכנזית, ברובה) שהקימה מודל מדהים של ארגון פשע ענק ויעיל, רב דורי,שעיקר עיסוקו היה חטיפה וסחר בנשים (יהודיות, במקרה) וייצור רשת של בתי בושת, שעיקר תפקידם לשרת את האצולה והפקידות הגבוהה המקומית כדי לקיים מסכת שוחד-סחיטה שאיפשרה התעשרות אדירה. הקהילה "עצמה עין" במשך ששים שנה,בגלל הרווח המשני לכל היהודים.

כדאי לקרוא, כדי להבין שמסורת הפשע המאורגן, שלובה ומבוססת בהנהגה היהודית (או למעשה בסגנון ההנהגה) יותר ממה שידוע. רשתות פשע דומות וקשורות לזו שמתוארת בארגנטינה היו בסין (חרבין), ניו יורק ומזרח אירופה (פולין). הפעילות היתה שלובה בארגוני "עזרה הדדית" יהודים,משהו כמו הסוכנות , כלומר השילוב המנצח, מעטפות, סחר בנשים, שוחד והשחתה של בכירים "גויים" כדי "להסתדר"-  ו"כל ישראל ערבים זה לזה" עאלק.

אם דרושות היו ששים שנה עד שהסיפור המסריח מארגנטינה (שלא היה סוד) לצאת פה טיפין טיפין להנצחה ותודעה, זה ייקח לפחות מאה שנה עד שהצחנה שמתרחשת עכשיו פה, תורשה לצוף החוצה.  סימבולית, מעניין כמובן לשים לב שהנאצים מצאו מקלט בארגנטינה, בזמן שהקהילה היהודית עסקה בפשע מאורגן.

 

בחירות

 

תרדמה עמוקה נפלה עלי בדרך לבחירות הכלליות המתרגשות עלינו עד פברואר.  הגושים המסתמנים משמימים ומדכאים עד מאד, קדימה בראשות לבני "לא עושה לי את זה", זו אותה מפלגת שחיתות שהקים שרון ובראשה עומד עדיין אולמרט, למי ששכח. נתניהו ממש לא עושה לי את זה, והעובדה שהוא מהווה "סמרטוט אדום" בארצות הברית תוביל לפגיעה באזרחי ישראל, ולא בנתניהו עצמו כמובן,אם יעמוד בראשות הממשלה בבחינת "תגובה ציונית מושחתת והולמת לשווארצא המעצבן עם השם הערבי". אהוד ברק מצוי במצוקה קשה, מפלגתו מתפוררת ואפילו ברגעים האחרונים הוא אינו מסוגל לקלף את העלוקות שמוצצות את דמה, וגם לא לייבש את רשתות הפשע שלמעשה השתלטו על "המנגנון". כמה נחמות פורתות, פרישתו הסופית (יש לקוות) של עמי איילון, המוכר פה בגליל באזור טבריה כ"חרא" לא קטן. איילון מגלם סגנון מאוס של פסאודו נאורות, ומזכיר לי תמיד את פורשי השב"כ והקומנדו, פה באזור הצפון המקימים מסעדה או בית קפה, עם כספי השחיתות והפנסיה המוגזמת שקיבלו או לקחו, ומנסים למכור פתאום תדמית מפנקת ונדיבה ,ואם צריך אז גם "קולית ומתקדמת" (כדי למשוך קהלים), אבל טיפות הדם והפיוז הקצר "בורח להם" ומסגיר את המוצא הרעיוני והרוחני. יש לנו פה כמה באזור, מכפר תבור ועד  יבנאל והאזור, כולל בעמק הירדן, שמוציאים שם רע לקולינריה. איכשהו, לראות אותם מטפלים בפילה, מעורר אסוציאציות לא נעימות. ככה עמי איילון עם תדמית "הנקי" שלו.

עם ההתפוררות של המפלגה הזו נחשף השלד וגם השלדים בארון, אבל השלדים הרקובים ביותר עדיין מכוסים בתוך הארונות והשומן, שעליו  מתקוטטים הנותרים. אני כזכור, בעד אהוד ברק.

מר"צ מעוררת אצלי קבס באופן כללי, ואני יכולה רק לחוש שמחה לאיד, לכן לא אכתוב על מפלגה זו יותר עד אחרי הבחירות, כי אני ערה לקטנות המוחין המתלווה לרגש של שמחה לאיד. כאמור – מנועה.

נותר שביב עניין אם באמת דרעי יצליח להקים מפלגה עם "בשר" עד הבחירות, ולהרים כמה מנדטים, הוא עשוי להיות התפתחות מעניינת. כל השאר כל כך דוחה שחבל על האנרגיה. 

Weitzmann Institute – Slavery and human experimentation

  

Not the Garden of Eden

 

Recently, I ran into press releases, some of which are quite hysterical, sent by the workers of "the 'Science Park/Museum" in the Weitzmann Institute of Science, The   Clor Garden of Science. Regretfully, the young workers, most of whom are students themselves, are forced to discover  – the hard way – that the lucrative scientific institute – situated in the north entrance of my "hometown" Rehovot, has a darker side to it.

 

When it comes to money and rights of workers, those "geeky" geniuses, who "put Israel on the global map of fame", behave much like any plantation owner in equatorial Africa. After all, they too have tasted neo liberalist "BIg Money", when many of them enjoy business enterprenuership  together  with their intellectual efforts in the lab.

 

Nowhere in Africa

 

One of the most recent news from the workers' struggle brought up someone whose name rings  a loud bell, Moshe Rishpon, kind of a  "local celebrity" in Rehovot, always in charge of "Youth and Science", and dissemination of scientific knowledge to children, a sort of politician-scientist in the area of scientific education  in the schools. The workers said  that the enlightened Educator "snapped out" and violently attacked them, to drive away a peaceful, legal, gathering (of the workers) in the premises of the Institute, for the purpose of their labor struggle. .

 

 

Forty-seven years later, Rishpon is still exploiting the Institute’s “treasures” to further science education: “It’s amazing to see how the Youth Activities Section (now Young@Science) has grown over the years – from a few army tents that we borrowed in 1964, to today’s International Village. At present, over 30,000 students meet with several hundred scientists every year for popular science lectures, mathematics olympiads, summer workshops and more.” This initiative has even inspired Israel’s universities to incorporate similar activities, though on a smaller scale.

 When i started my 11th grade,   De Shalit high school  kicked me out. My parents – devout neo liberals – solemnly announced that "a child who is not in school has to work and earn their living ". And so, i was schlepped to the nearest Youth Employement office  in Ahad Haam St Rehovot. The office sent me to work for the Faculty of Agriculture, another bastion of Scientific enlightenment, placed right accross from the Weitzmann institute, and is part of the Hebrew University.

 .

 

My supervisor was a lady called Judith (Yudit) Rishpon , graduate of PhD from Weitzmann Institute, who was doing her post-doc, in the Faculty, with the supervision of the Weitzmann institute as well. Her research was part of a NASA space research, into the findings of the unmanned probe to Mars, the one that brought in samples of land and what not. Oh well. I was a bit surprised then, that the Hebrew University employs "drop out" youth, but the place seemed ok, because in addition to the pay which wasn't great, apx 1 $ per day, there was subsidized food in the Menza. And there were lawns and a pool.

 

My assignment was simple. I was to weigh soil powder, place it in tubes, put a hook on the cork,  and on it, hook up a spongy paper triangle . On that white triangle i sprinkled drops of liquid, sealed the tubes and placed them in some special glass door closet.

 .

This is what i did for months. I did notice that the liquid is taken out from a special vault, with scary signs of skulls and some rotor picture, but i didnt quite figure it out. My question was generally, and impatiently addressed by Rishpon, "its radioactive". thats all.

 

Judith the scholar and Moshe the youth educator – the A Team

 "

Rishpon needed a cheap Congolese slave to sprinkle radioactive substance unwittingly, without suspicion of danger without hassle and too much pay and bargaining. Where does one find an available African slave in Rehovot ? I suppose they could have looked for them in Shaarayim (Yemenite neighborhood, south of Rehovot), the usual deposit for these kind of delicate missions, but the employement office for Youth delivered a much better catch. an educated monkey.

 .

Judith Rishpon was already married to Moshe, perhaps the resourceful idea to use/exploit "youth" for that very radioactive scientific "education" –  was his idea.  Rishpon had the cynical audacity to include my name in the references of her paper, where she thanked the "technical assistant", your truly, for the dirty job. I  was an innocent girl, and i took pride in my first "scientific" publication, not realizing what these scientists were up to.

 

Every little sin, grows into a huge poisonous tree

  ,  .

Years laetr, upon a polite email inquiry i made to her , Prof. Rishpon added insult to injury when she insisted that she took care of my safety, such as periodical blood tests and protective suits. that's a blatant lie, i remember everything clearly and there was no such procedure at all. In any event, a minor is not among those who can qualify as "worker in dangerous materials". AND – The Hebrew university states that it had no protective means for workers at the time, who dealt with radioactive materials. So..>Rishpon is very simply LYING.

 .

Therefore, I was not at all surprised that those same practices that emerged back then, in hiding and in secret, and naturally for  "An American Space research" , graduatlly turned into the core of labor-industrial relations in Weitzmann Institute and in Israel, generally.

 

Now, go and start from the beginning….

  .

I can only hope that Obama liberates not only people from his homeland Kenya, but perhaps he will turn his gaze to "little Africa" here in Equatorial Rehovot.

 ..

 

הנבחרת הצעירה

 

 

יצאו לי כמה כחכוחים שחזרו כלאחר כבוד לושט, עם הקוראים הסליחה, ניקוי קנה שלא עלה יפה, מבחינה טכנית.

 

ובכל זאת היו שם כמה נקודות ראויות לשחזור מקצור, הכל פוליטיקה, כי הכל בחירות.

 

 

בחירות מקומיות

 

תושבי תל אביב – כן, רק לדב חנין, בלי תירוצים ובלי הסברים. די, די, כבר עם רון חולדאי והמאפייה מסיירה ליאונה – החוצה, איכס.

 

בירושלים, מסתמן טרנד של חרדים לשלטון, אפילו החילונים המעטים שנותרו לא מסוגלים לגבש מועמד מוסכם, ולכן החרדים יקחו כניראה את כס הניהול שוב.  לזכר הימים שהתגוררתי בעיר האומללה הזו, אני מאחלת לה כל טוב (מרחוק). ההתנסות הלא נעימה עם מחלקת הגביה שם, הנשלטת על ידי גורמי פשיעה – גורמת לי לצדד בניר ברקת, היחיד שעשה משהו בנדון.

ברקת ניראה פחות חמולתי מפורוש, ומשדר "מנהל תקין" וסטנדרטים של הייטק אמריקאי לכאורה. נכון שהיו לו "התבטאויות" בתחום המדיני, אבל התחום המדיני זה לא מה שהוא יעסוק בו והוא לא מחליט שום דבר. דומה הדבר לטענות נגד "ההתבטאויות" של דב חנין, בכיוון ההפוך, זה באמת לא רלוונטי. השאלה איזה שירות מקבלים בסופו של דבר בענינים המוניציפאלים.

לכן, אם הייתי ירושלמית כניראה הייתי מציעה לאנשים לבחור ברקת.

 

עניינים מדיניים, אז מי כן מחליט ?

 

נו ברור שכל פיפס עקרוני באזור מוחלט ומתוכנן לפרטיו המוקפדים בוושינגטון, ולכן העיניים נשואות לאובמה בתפילה הרגילה לאלים. בעניין הזה מדובר בפעילות שדולתית, וניצנים כבר ניראו בארץ, כאשר מר"צ מביאה כמה פרצופים מאד לא חדשים, ומנערת את עצמה מהארון של בוש.

ניסיון העבר מלמד, ויודעי ח"ן יודעים, שמר"צ תפקדה אכן כשדולה תואמת ומשלימה לאייפאק, בימי שלטון החושך של הימין האמריקאי. אני לא חושבת שמעניין אותי לתמוך שוב ב"סיפורי כיסוי", או יותר נכון ב"מלכודת דבש" ומקווה שנערות תמימות, כמו שאני הייתי, לא יפלו לידיהם של אנשים כמו בורג, והמקשטים הקבועים (עוז ושמוז) בלווית מין שלמה בן עמי ושאר גרוטאות בעלות צביון מסויים.

המפלגות האלה כבר לא טורחות לשאת חן בעינינו, אלא ישר מלהקות צוות שיתאים לרם עימנואל. הבעיה שכדי להגיע אליו, ולהיראות מושכת ודבשית צריך קצת מנדטים, וזה אומר שצריך לעבור "דרך העם", או לפחות לחדש את מלאי קבלני הקולות. הקולקציה שאנחנו רואים היום בכותרת של "הארץ", חבורה של חרצופים קשישים, כולם גברים, וכולם מעייפים למראה, לא עושה לי את זה, וכניראה לא "תעשה את זה" לציבור הבוחרים. ואולי גם זו מזימה, כמו שרואים במפלגת העבודה, להריץ את "קדימה" על הטיקט של "שמאל" מכוח האלימיניציה ? אז אולי יתמזג גוש השמאל הלכאורי מאחורי קדימה-לבני-ברק-עמוס עוז, לעמוד מול נתניהו והחרצופים הזקנים שהוא אוורר מהארון של בוש?

 

בכותרות של הארץ נזכרים גם יוסי יונה ויוסי דהאן, בתור "כוחות חדשים" ודם אדום למפלגת מר"צ המתחדשת, אני מקווה שזה לא נכון, אבל אם כן, כל זה באמת מתחיל להיראות כשידור חוזר של מה שכבר היינו בו, ויצאנו בסוף הסרט, חבולים והמומים. בכל מקרה, וכדי לא לבייש את השדולה הטורקית והאיראנית, מקפידה מר"צ על "כבודה בת מלך פנימה" ומציגה רק גברים. את הנשים שומרים לתפקידים מסורתיים של פקידות, הגשת תה, ועיכוס בפני תורמים עשירים בעלי קזינו, כמקובל שם. יתכן שעקב ריבוי ה"גייז" במסדרונות הבית הלבן, לא צריך נשים אפילו לכאורה…

 

התנקשות בביבי, יאללה מתי ?

 

דוד מרחב פה ב"רשימות" העלה סצנריו מרתק מבחינה קונספירטיבית, כאילו השמאל עומד להתנקש בביבי נתניהו בקרוב מאד כאשר יזכה במירב הקולות. זה מעניין, כי אף אחד לא יכול בכלל לשער מאיפה הגיעה היציאה הזו, ולכן אני מחליטה להקשיב לו, אחרי הכל לא כל יום מוצאים מישהו שעוקף מימין ומשמאל גם יחד את הקונספירציה הכי הזויה.

 הבעיה בתיזה שלו היא רק ההסטריה, והנה אפילו כאשר קיבל אריק שרון מלך ישראל שבץ רשלני במפגיע, אף אחד לא ממש נע בכסאו באי נוחות שלא לאמר עצב. נתניהו אולי ב"היט ליסט" של המאפיה האמריקאית בתור אחד "שיודע יותר מידי" על פעילותיה. מה לעשות, אלה הסיכונים הכרוכים בעיסוקים מן הסוג שנתניהו נגרר אליהם, וגרר אליהם חצי עמישראל.

קשה להניח שהשמאל הישראלי, במיוחד הרדיקלי, יכול להצמיח איזה יגאל עמיר מסוקס וקשוח. עם כל הרצון של מרחב להתרפק על איזה "מהפכת אוקטובר" מדממת, כמו ב 1917, השמאל הישראלי לא היה מעולם אלא אוסף חנונים שעיקר התמחותם זה בהתקוטטות כעורה זה נגד זה, והפקת מופעי פרינג' לא מי יודע מה. מרחב הוא דוקא דוגמא טובה.

 

עבודה יסודית

 

כאשר בוחנים את הציבוריות הישראלית לאחר שנות "החושך" של בוש ולפניו אבא שלו, ולפניהם רייגן, מגלים שנעשתה עבודה יסודית. לא נותרו עתודות, ולא נותרו אנשים בכלל במחנה "תואם הדמוקרטים" למעט כאמור גרוטאות פוליטיות שיצאו לגולה בשן ועין (בורג ובן עמי, טו ניים א פיו), כמקובל באותה תקופה, תחת ענני חשד לא ברורים, שובל של חקירות ובעיות שונות ומשונות.

 

בזאנר הפרשנים האמריקאים, קוראים לזה עתה "פוליטיקה בנוסח נערי שיקגו", פוליטיקה מלוכלכת, המבוססת על הנחתת מכות מוות ליריב שמהן אי אפשר להתאושש לדורות שלמים. בשמאל הישראלי לא נערך כל חשבון נפש על ימי החושך, ואיך ננעצו סכינים ארוכות ושרדניות , יד איש באחיו, ולכן רוב הסיכויים שהסצנריו יחזור על עצמו, כי מי שאינו לומד את ומהעבר יחזור עליו.

 

 

מאבק העובדים בגן המדע במכון וייצמן, זכרונות מאפריקה

 

 

אני עוקבת די קבוע אחר אתר "העוקץ", שבין יתר מפעלותיו מהווה גם מעין "לוח מודעות" למאבקי עובדים והתארגנויות בתחום יחסי העבדים לאדוניהם. אני כמובן מעט סקפטית לגבי היכולת של עבדים להתארגן לבד מלמטה, אבל הפעילות יותר ממבורכת, ומי יודע אולי בסוף תצמח גם הנהגה.

 

לאחרונה מתפרסמות הודעות, לעיתים קצת היסטריות, מטעם העובדים ב"גן המדע" במכון וייצמן, בעיקר כניראה סטודנטים ומאבטחים. הללו מגלים, בדרך הקשה, את הצד הפחות יפה ונאור של מכון הידע שמפאר את הכניסה לעיר הולדתי רחובות. כאשר זה בא לכסף ולזכויות עובדים, המדענים החנונים והגאוניים ש"העלו את ישראל על המפה", מתנהגים כאחרון בעלי המטעים באפריקה המשוונית. אחרי הכל, גם הם טעמו את טעם הכסף הגדול, כאשר רבים מהם נהנים מיזמות עסקית לצד הפעילות האינטלקטואלית במעבדות.

 

באחת הידיעות האחרונות עלה שם מוכר, שצלצל לי פעמונים, משה רישפון, דמות מוכרת ברחובות, שהיה איכשהו מופקד תמיד על "הנחלת המדע לנוער" ולילדים, מעין מאכר של חינוך מדעי בקרב צעירים ובתי ספר. העובדים סיפרו שרישפון  הנאור לא היסס לפעול באלימות כדי לסלק אותם מהתכנסות שקטה וחוקית בשטח המכון, לצורך מאבקם.

 

אפריקה המשוונית, בלב עיר הפרדסים והמדע

 

בכתה יא, סולקתי מבית הספר התיכון "דה שליט", והורי – מראשוני ומניחי היסוד לניאו ליברליזם  הכלכלי – הודיעו לי חגיגית ש"ילד שלא לומד, עובד". וכך נגררתי ללשכת התעסוקה לנוער, כמדומני ברחוב אחד העם ברחובות. משם נשלחתי כלאחר כבוד לפקולטה לחקלאות, עוד מעוז נאורות מדעית, הממוקם ממש מול המכון, ושייך לאוניברסיטה העברית.

המעבידה שלי היתה אחת, יהודית רשפון, בוגרת דוקטורט ממכון וייצמן, שעשתה שם את הפוסט שלה, בשיתוף עם המכון. המחקר שלה היה קשור למחקר של נאס"א לגבי ממצאי רכב החלל הלא מאוייש שהביא דוגמיות קרקע ממאדים. נו שוין. התפלאתי קצת שהאוניברסיטה העברית מעסיקה נוער מונשר, אבל המקום נראה מבטיח, מאחר שבנוסף לשכר המינימום לנוער (שהיה במונחים של היום משהו כמו 5 ש"ח לשעה) קיבלנו גם ארוחה חמה במנזה, והיו מדשאות, והיתה בריכה.

התפקיד שלי היה די פשוט. היה עלי לשקול דוגמאות קרקע (חרסיות), לשים אותן במבחנות, להתקין קרס בפקק, ועליו להלביש משולש לבד שגזרתי. על הלבד היה עלי להזליף איזה נוזל, לאטום הכל ולשים במאחז מבחנות, בתוך מין ארון זכוכית.

כך עשיתי חודשים ארוכים. שמתי לב שהחומר שמור בכספת מיוחדת, ושיש עליה סימנים מפחידים של גולגולת עם מין רוטור, אבל לא בדיוק הבנתי מה זה, ושאלתי נענתה ברפרוף על ידי רשפון, שזה "חומר רדיואקטיבי". ותו לא.

 

מה מסתבר ? יהודית החוקרת ומשה מן "הנוער העובד והלומד"

 

רשפון היתה זקוקה לקונגלזי שיזליף חומר רדיואקטיבי בלי לדעת מה זה, ובלי לדעת שזה מסוכן. איפה מוצאים אפריקאי זמין ברחובות ? אני משערת שאפשר היה לחפש בשעריים, המרבץ הרגיל לנושאים כאלה, אבל לשכת העבודה לנוער הפנית מציאה יותר גדולה. קוף מלומד.

 

יהודית רשפון היתה נשואה כבר אז למשה היקר, אולי הרעיון לחינוך המדעי "לנוער" בא אפילו ממנו. ביזנס ופלז'ר גם יחד.

 

כל פורענות קטנה, הופכת לעץ רעיל

בזמנו, הסיפור שלי נתקל בהרמות גבה. וזה לא ששתקתי. מרגע שהבנתי מה זה אומר, צלצלתי וכתבתי לאוניברסיטה, לרישפון וגם לבוס שלה, פרופסור בנין שהיה אחראי לבזיון. הם הודו בעובדות אבל לא באחריות.

רשפון הגדילה לעשות וטענה שהיא דאגה לבטיחותי, לבדיקות דם עונתיות ולבגדי הגנה. שקר גס, הדברים זכורים לי היטב ולא היה שום דבר דומה לזה. מכל מקום, קטין אינו בגדר מי שיכול להיות עובד בחומרים מסוכנים. האוניברסיטה העברית גם הצהירה שלא היו לה אז אמצעים למיגון עובדים בחומרים מייננים, כך שרשפון פשוט משקרת.

 

לכן, לא התפלאתי לגלות שהפרקטיקות שהחלו אז, בצנעה, וכמובן עבור "מחקר חלל אמריקאי" (כמה לא מפתיע) הפכו ללב ליבם של יחסי העבודה במכון וייצמן ובארץ בכלל. עכשיו, לך תתחיל מהתחלה.

אולי אובמה ישחרר לא רק את קניה מולדתו, אלא גם ליטל אפריקה פה ברחובות המשוונית..

 

 

אובמה, השוטר הטוב

 

                                                       

 

 

 

 קשה לעמוד בפני הקסם של אובמה ושל מעצמת שיווק ה"תקווה בעמ", אבל אני אנסה לעשות זאת. אובמה בפני עצמו נראה לי גוד ניוז, חדשות טובות, בכל מובן אפשרי, אך השאלה היא רחבה יותר, התבססות ההגמוניה האמריקאית כמנהיגה בלעדית של העולם.

 

  זו הפעם הראשונה שנשיא אמריקאי ניהל קמפיין גלובאלי באופן ישיר ולא מתנצל, לא בשם התגוננות מאיום כלשהו (סובייטי או מוסלמי וכולי) אלא פשוט מפני שכך אמריקה רוצה, להיות מנהיגת העולם. כמובן , ואחרי שני עשורים של מלחמה מלוכלכת, ביזה, קומבינות ו"שוטרים רעים" למכביר, שלחו לנו את הנחמה והתרופה, ובלי לשים לב, גם את ההסכמה להנהגה גלובאלית בלתי נבחרת כמובן.

 השוטר הטוב

 

אינני סבורה שיש פה מהלכים מתואמים במכוון או איזו "קנוניה" של זקני ארקנסו להשתלט על העולם,  אבל זה מה יוצא, גם אם המנהיג הוא חתיך נאור שהילה שמיימית מרחפת מעליו. האם אחרי שהשוטר הרע הרביץ ובזז, יתמסר הנתין (שלא לאמר אסיר) לשוטר הטוב שמציע לו סיגריה, כתף ותקווה ? כמובן, התשובה חיובית 🙂

 אלא מה ? הוא לא יחזיר את העוגות לבעליהן, וגם לא יקים מקבריהם את המתים, לא בעירק ולא בשום מקום אחר.   מדובר במהלך האמריקאי הרגיל, כמו אחרי וייטנם, של מפגן התחטאות הוליוודי, שלא מנע כמובן את הפלישה הבאה (כמו עירק).  מה שבטוח, יהיו סרטים מעולים השנה בהוליווד.

 

ישראל הפכה לשותפה הבולטת ביותר של ממשל בוש (האב והבן ורוח האוונגליזם) בעשורים האחרונים, ושימשה כמשפחת פשע של השליטים בוושינגטון לביצוע עבודות מלוכלכות של ביזה והרג, וגם של השלטת רצון הרפובליקאים על עמם שלהם. כל המלאכות המלוכלכות של "חוק הפטריוט" איכשהו מסבכות גורמים ישראלים, חברות היי טק ומחשבים קשורות לציתותים הלא חוקיים; ישראל משורבבת עד צואר במלחמת עירק שהתבססה על מודיעין מפוברק, שמה שם ישראל מככב גם בקשר ל"מגדל התאומים", ולאחרונה, עם התגברות העניין באפריקה (בין היתר בגלל אובמה ומוצאו), יתברר כמובן שישראלים היו האכזריים שבבוזזי היבשת השחורה. לכן היא תצטרך לשלם את המחיר עכשיו, כאשר עידן "השוטר הטוב" בפתח.   הישראלים "הטובים" יהיו בני יורדים כמו רם עימנואל, ועליו – בפסקה הבאה.

Foreign policy

Obama endorsed US involvement in the failed drug war in Colombia: "When I am president, we will continue the Andean Counter-Drug Program."

He has expressed a willingness to bomb Iran and won't rule out a first strike nuclear attack.

He has endorsed bombing or invading Pakistan to go after Al Qaeda in violation of international law. He has called Pakistan "the right battlefield … in the war on terrorism."

He supports Israeli aggression and apartheid. Obama has deserted previous support for two-state solution to Mid East situation and refuses to negotiate with Hamas.

He has supported Jerusalem as the capitol of Israel, saying "it must remain undivided."

He favors expanding the war in Afghanistan.

Although he claims to want to get out of Iraq, his top Iraq advisor wrote that America should keep between 60,000 and 80,000 troops in Iraq. Obama, in his appearances, blurred the difference between combat soldiers and other troops.

He indicated to Amy Goodman that he would leave 140,000 private contractors and mercenaries in Iraq because "we don't have the troops to replace them."

He has called Venezuelan leader Hugo Chavez an enemy of the United States and urged sanctions against him.

He claimed "one of the things that I think George H.W. Bush doesn't get enough credit for was his foreign policy team and the way that he helped negotiate the end of the Cold War and prosecuted the Gulf War. That cost us $20 billion dollars. That's all it cost. It was extremely successful. I think there were a lot of very wise people."

He has hawkish foreign policy advisors who have been involved in past US misdeeds and failures. These include Zbigniew Brzezinski, Anthony Lake, General Merrill McPeak, and Dennis Ross.

It has been reported that he might well retain as secretary of defense Robert Gates who supports actions in violation of international law against countries merely suspected of being unwilling or unable to halt threats by militant groups.

רם עב"מ  – טרוריסטים מסורסים בע"מ, או הדור השני ל"אירגון"

 

רם עימנואל הוא איש העתיד, זה שיהיה ראש הסגל של ממשל אובמה, המוציא והמביא, המאכר המרכזי של מלך העולם. השם שלו מקפל בודאי איזה קוד סודי מימי ה"אירגון", אחרת קשה להבין את האיות באנגלית של השם רם (Rahm), ואולי זה רם חוסיין עימנואל, בקצרה ?

עימנואל ניראה לי כמו תואם לבני. כניראה שאביו ברח מפה ומידה הנוגשת של מפאי, באוירה שהיתה בימים ההם נגד יוצאי המחתרות מסוגו. האמריקאים השתמשו יפה בפילוג הישראלי כדי לממש את המטרה העיקרית והיא ריסוק הסוציאליזם בישראל, וחיסול כל זיקה לסובייטים. בד בבד סירסו ואילפו בהדרגה את מי שהם כינו "טרוריסטים" כלומר יוצאי האצ"ל והלח"י. וכך קיבלנו את נתניהו-ניתאי, ליבני ואולמרט , פתטיים להחריד, משרתים כפודלים את האימפריה, מנסים להתלבש יפה ולדבר אנגלית טובה ליד קונדי רייס, (כאשר הוריהם ביקרו בדיוק את אותה התנהלות בקשר לבריטים. – האימפריה הקודמת, למי שאינו זוכר).

 

למי שאינו זוכר או לא מעודכן כדאי מאד לקרוא את דו"חות הסי.איי.איי על ישראל של שנות החמישים, עם ההתייחסות למחתרות כאל "ארגוני טרור", והמעקבים הצמודים אחרי מנהיגי מפ"מ כחשודים בריגול סובייטי. כל זה לצד חוות הדעת המרכזית הנושבת מן הדו"חות, נגד קיום מדינה לאומית ליהודים.

 

 

עינויים, חטיפות, סחר בבני אדם, חדירה לפרטיות

 

אני לפיכך מאד שמחה שאובמה נבחר, כאמור, אבל בינתיים דבקה בחרם התרבותי שאותו ניסח יפה ג'והן לה קארה בראיון לקראת צאת ספרו האחרון. לה קארה הכריז על כך שכף רגלו לא תדרוך בארצות הברית עד שהיא תחזור למשפחת בני התרבות, תפסיק להתיר עינויים וחטיפת אנשים, ותצא מעירק. בינתיים, אין סיבה להפסיק את החרם, והאומה האמריקאית תצטרך לעבוד עוד הרבה זמן כדי לחזור למשפחת העמים המתורבתים. לגבי ישראל, כבר אין טעם לחכות. כאן אפילו לא מתכוונים למנות איזה "שוטר טוב" למראית עין, ולחלק את השלל לעמישראל, לשפר את הרווחה הכלכלית והחברתית או כל הישג אנושי אחר. חזירות, עד הסוף, היא התשובה הציונית ההולמת להתפתחויות בעולם הרחב.

 

תשובה ציונית הולמת – להכות עוד בעמישראל

 

 

 

 

 

 

מחזיקים אצבעות באופטימיות זהירה

 

מחזיקים אצבעות

 

יותר מאשר בארצות הברית עצמה, בעולם כולו מחזיקים אצבעות שהכל ילך כשורה, והסקרים יתממשו. אחרי כן נותר לדאוג לאבטח את הנשיא כמו שצריך, ולבסוף – להתעצבן כאשר ההבטחות מתאיידות אחת לאחת, למעט פה ושם, ואז לשכוח כמה גרוע היה קודם, תחת בוש, ולהמשיך . החיים ממשיכים.

 

איין ראנד, גרינספן, ביבי והסרסורים לדבר עבירה

 

לאחרונה, ובעקבות "הכלכלה הצונחת" בוולסטריט, ורק לאחר שביבי נתן את הפנסיות שלכם לביליונרים זרים, טורחים לפשפש בביוגרפיה הרוחנית של גרינספן, האחראי על ריקון הרזרבות הפדראליות. מסתבר שהוא שוחר איין ראנד, וכך נפל לי אחלה אסימון בגודל של הר מצדה לפחות. איין ראנד, איך לא ניחשתי. הפילוסופית בלירה וחצי שאחראית לזקפות אינספור של מחוצקנים בני תשחורת, שיום אחד הבינו ש…למה לא ? גם הם יכולים להזדיין על גורד שחקים, ולממש את דמותם הפרומתאית, לשחרר את ה"אני העליון" האוברמענטש, ולדרוך על ערימות של תתי אדם לא חשובים שלא קראו את איין ראנד, בדרך אל הפסגה. המוסר, הוא רק נשקם של החלשים,, המפריעים לשחרור את הליבידו הדיוניסי של היכולות. את הקילר אינסטינקט העליון. 

איין ראנד היא הקדושה של המחוצקנים והלוזרים מבית הספר התיכון, והאתיקנית של כנופיות הפשע, כלומר, זו שהעניקה תקווה לילדים החורגים של אלוהים (חסרי החן, הכישורים, והערכים) שגם להם יש תקומה. והיא נתונה כולה ברצון וביכולת לדרוס אנשים אחרים ולהתעלם מקיומם.

איין ראנד כפילוסופית ניצבת קוממיות ממש באותו מדף עם הליגה "הרוחנית" של  התקשורים של "התשעה",

ראנד וישראל

בהרצאתה בשנת 1974 נשאלה איין ראנד מה על ארצות הברית לעשות בנוגע לעימות הישראלי-ערבי. ראנד ענתה: "העניקו את כל העזרה האפשרית לישראל. שיקלו מה מונח על הכף. אין זה מחובתה המוסרית של מדינה כלשהי לשלוח אנשים להיהרג בסיוע למען מדינה אחרת. העזרה שישראל זקוקה לה היא בטכנולוגיה ונשק – והם זקוקים לכך נואשות. מדוע עלינו לעזור לישראל? ישראל נלחמת לא רק בערבים אלא גם ברוסיה הסובייטית, המחמשת את הערבים. רוסיה מבקשת שליטה על המזרח התיכון והנפט. מעבר לכך, מדוע הערבים מתנגדים לישראל? (זאת היא הסיבה העיקרית בשלה אני תומכת בישראל.) הערבים הינם בעלי תרבות מהפחות מפותחות, הם נוודים טיפוסיים. תרבותם פרימיטיבית, והם מתנגדים לישראל משום שהיא בראש בסיס החוף של מדע מודרני וציביליזציה ביבשת. כאשר יש לך אנשי תרבות הנאבקים בפראים, עליך לתמוך באנשי התרבות, ללא חשיבות למי הם. לישראל כלכלה מעורבת הנוטה לסוציאליזם. אולם כאשר באים הדברים לידי לכוחות המחשבה – הפיתוח של תעשייה בארץ מדבר שוממת – למול פראים שאינם מעוניינים להשתמש בשכלם, אזי אם הנך דואג לעתידה של הציביליזציה, אל תחכה לממשלה על מנת לעשות משהו. תן ככל יכולתך. זאת היא הפעם הראשונה שתרמתי למען מטרה ציבורית: סיוע לישראל הינו פעולת חירום".[4 (ויקיפדיה)

 

 

בלבצקי ועוד כל מיני "מגידים" של אורי גלר וכמה סוכני סי.איי.איי מרקיבים שנשלחו במשימת בילוש תרבותית. בדרך כלל, כמו כל ספרות בני הנוער, ההתלהבות מהרומנים של ראנד  נשכחת והופכת לזכרון מביך בבגרות. אך מי היה מאמין שספרי נעורים זולים, ברמה של סופרמן וטרזן,  יביאו כל כך הרבה נזק לעולם ולכל כך הרבה אנשים.

האירוניה בנוגע לאיין ראנד היא מעניינת במיוחד. ראנד זכתה לפירסום בגלל שינאתה לקומוניזם, זה שנישל את משפחתה מנכסיהם. בעיקר הושפעה ראנד מכך שלאחר הלאמה ראשונה של רכוש משפחתה (בית מרקחת), הורשה אביה לפתוח שוב את העסק באותו מקום. כך עשה, האב המוכשר, וניהל בית מרקחת משגשג בשנית. לא חלף זמן רב ורכושו שוב הולאם. ראנד, כך אומרת הביוגרפיה שלה, החליטה שמדובר בקונספירציה כלכלית, כלומר, שהתירו לאביה לפתוח שוב את העסק, כדי שירוויח ממון אותו יוכלו להלאים שוב.

כמובן, לא קשה לראות את הגיחוך שבדבר. מעריצה של ראנד, עשה בדיוק אותו דבר, תחת משטר רעיוני הפוך כביכול, ראנדיאני. ויש שם אפילו אירוניה יותר שערוריתיית, על תפקידם של היהודים, המסורתי, כפי שהוא מתגלם בחייה של ראנד (היהודיה) וגם בחייו של גרינספן, וידידו שלא שכח להיות יהודי, ההוא, נו, שהולך להיות ראש ממשלה בקרוב.

מה שמוכיח שצריך להזהר מגאנק פוד. בכמויות מסויימות, הוא הורג.

 

 

 

 

ציטוט מויקיפדיה של ראנד על ישראל, יזכיר לכם שאיווט

ליברמן לא המציא את זה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בחזרה למצרים

 

 

לאחר שבני ציפר הרס סופית את האפשרות להנות ממצרים, היה זה ליברמן שהוציא לפועל את התוכנית שלי לכתוב משהו טוב על המצרים, לאחר ביקור מרגש והיסטורי בסיני.

 

חזרה לסיני

 

כאשר הונחתתי בישראל כערימת כבסים לחה ורופסת, החלטתי מייד לצ'פר את עצמי ולרומם את רוחי הנכאה בביקור ארוך וממצה בסיני, מחוז חפץ ולב שאהבתי תמיד. בשבוע שבו ערכתי את התוכניות והבירורים הטלפוניים עם אכסניות זולות בסיני, התפוצץ המטען בטאבה, וקטעה את התוכניות באיבן. הבנתי אז שלא מדובר באירוע נקודתי, אלא בתהליך שיסתיים בביטול השנטי בסיני, עבור אזרחי ישראל שאינם משופעים בדולרים. ואכן, כך קרה, ומאותו שבוע שררה אזהרת טרור קבועה ומתחדשת ומתגברת שגרמה לדחיות אינסופיות בתוכנית המקורית שלי.

 

השנה נסעתי. והיה נהדר.

 

שמעתי הרבה דברים רעים על השינויים שאירעו בסיני מאז "הימים ההם", על כך שהמצרים זה לא הבדואים, שכולם שונאי ישראל מבטן ומלידה, ושגם בלי הלוט"ר והשטויות שלהם, אין לאן להתגעגע. לא ביקרתי מעולם במצרים גופא, אני מקווה שיצא לי עוד בחיים האלה לצפות בפירמידות ולשתות קפה בקהיר. בינתיים, הסתפקתי בסיני, שאכן שונתה לבלי הכר, אך לאו דוקא לרעה.

 

ראשית, טאבה. משטח צחיח היא הפכה לעיר ואם, עשרות מלונות ענקיים (וזולים), ומעבר להם שכונות שכונות של וילות מהממות ליד הים, "טאבה גייסט", דוגמא לפיתוח נכון של האזור לעומת אילת המגעילה והמלוכלכת, שבה המחירים מבריחים כל תייר שפוי.

הנקודה העצובה היא נואייבה ובעיקר טראבין. האזור התוסס הזה, שבו ביקרתי לאחרונה בסיני בשנות התשעים (כאשר הדולפינה עוד היתה והספקתי לשחק איתה תמורת עשר לירות מקומיות), הפך לעיר רפאים. שורה של מלונות, אתרי נופש יפהפיים והטיילת של החנויות והשוק ריקים לחלוטין מאדם. נואייבה וטרבין הם הנפגעים העיקריים מ"הלוט"ר" הזה, המסתבר יותר כחרם כלכלי פוליטי מאשר עניין בטחוני.

לעומת זה, דהב, שהיתה חור של חושות, הפכה לעיר קיט מפותחת וגדולה. לא רק בתי מלון וטיילת שופעת כל טוב של מסעדות ואתרי נופש, אלא גם שכונות גדולות למגורים, חלקן בלוקים די מכוערים אך מרביתן בתים פרטיים יפים מאד, לצד אזור "תעשייה" של מלאכה זעירה ומסחר, ואפילו בתי ספר וקליניקות. המקום מושך בעיקר תיירות צלילה (יש שם כמה וכמה בתי ספר ומרכזי צלילה עסוקים מאד ומלאים), גלישה חופשית (שזה סוג של צניחה-גלישה באויר), וסתם תיירות נופש כיפית. בולטים בנוכחותם גרמנים ואחריהם רוסים, המגיעים בטיסה ישירה יומית ממוסקווה לשארם, בחבורות עליזות (ומבוססות, כך ניראה) ודופקים את הראש כמקובל אצלם. האחרים, אנגלו סקסים, אוסטרלים ואנגלים, מעט אמריקאים (גם להם יש בעיות בטחון, כמו לישראלים), צרפתים, סקנדינבים, ומכל טוב.

המצרים אכן שונים מהבדואים, הרבה יותר נמרצים כצפוי, ודעתניים מאד. הרושם הראשון עלול להטעות, וזה אולי שורש הרושם הרע שנחרט אצל ישראלים החוזרים ממצרים נעלבים. המצרים ביקורתיים מאד כלפי ממשלת ישראל, ולא מסתירים את דעתם. יש להם התעניינות בלתי נלאית בפוליטיקה, דת, תרבות, והם ממש גן עדן לפרנואידים ובעלי קונספירציות, אצלם זו דרך חיים ולא אברציה תרבותית בשוליים, וגם לא סגנון של מחאה.

לאחר הפצצה ראשונית של ביקורת קטלנית, ולאחר שהם מבינים שהדובר לא ממש מאוהב בממשלתו (במקרה שלי, ובטח יש עוד כמה ישראלים שלא מתים למשל על אולמרט או שרון), נשבר הקרח, והם מאד רוצים לדעת, לגעת, להתחבר, לצחוק, לאכול ולהנות.

המצרים שבויים בדיוק כמונו בדעות מוזרות על שכניהם שמבוססות רק על פרופגנדה ו"תקשורת", והרבה פחדים ומשקעים. ההתקפה היא יותר מכל הגנה, הגנה מעם שהם מפריזים ביכולותיו ובסגולותיו (בעיניהם כולם בישראל עשירים, ערבים זה לזה, נחושים ומאוחדים בכל דבר ועניין). הישראלים לעומת זה לא טורחים לברר למשל מדוע המצרים "לא באים אלינו", הרי זו הטרוניה המרכזית שאני שומעת בארץ, בקול היבבני של "לא אוהבים אותנו, אז לא צריך", אותה טרוניה של ישראלים ההורגים וחובטים בשכניהם ואז באמת מתפלאים למה לא אוהבים אותם ולא מגישים שוב חומוס.

המצרים לא מגיעים לפה כי אסור להם. ואסור להם לצאת לטייל לא רק לישראל אלא בכלל. ובעיקר למזרח התיכון. נכון, מצב זכויות האדם שם לא מי יודע מה מזהיר, אבל זה לא אישי נגד ישראל. מצרי מצוי מרוויח גרושים ובקושי שורד, ועיקר שאיפותיו זה לקבל משרה ממשלתית, כי רק שם יש קביעות (אצלנו גם זה לא קיים). שכר ממוצע בדרג ממשלתי נמוך (שוטר, מורה, נהג) הוא בערך 200 ש"ח לחודש. ומזה אפשר כבר להבין למה הם "לא באים לטייל בפאבים בתל אביב", ויש להניח שלו יכלו לבוא לתייר, לא היו חוזרים, וגם ממשלת ישראל לא ששה לאפשרות הזו.

מצרי מצוי לא יקבל אישור יציאה לחו"ל אלא לאחר שיוציאו לו את המיץ, כיון שחצי מהמצרים שוטרים, זה לא קשה לטרטר מישהו. להפתעתי, רמת הטרטור הגבוהה ביותר היא למי שרוצה לצאת למדינה שכנה, כולל ישראל, אבל גם ירדן, סעודיה ובטח עירק וסוריה.

המצרים משכילים מאד, ולזכות ממשלתם שהיא התלבשה על נושא החינוך, מעניקה חינוך חינם ברמה גבוהה מאד, כולל שפות זרות, וכולל חינוך על תיכוני. הבעיה היא שהעלייה בהשכלה לא מובילה לדעת המצרים לעלייה ברמת החיים ובתעסוקה הולמת.

אני לפחות התאהבתי, ממש, במצרים ואשמח לחזור לשם לביקור ארוך ומשמעותי יותר, ולא רק בסיני.

5 Resort in Dahab

השרלילות

 

קשה להאמין מה הרושם שהותירו הישראלים על המקום, ועל התודעה של תושבי סיני. ראשית, הרבה מאד אנשים מדברים עברית, בין עברית שוטפת ממש ומעודכנת (בעיקר בדואים) ובין עברית סבירה המאפשרת תקשורת (די הרבה מצרים, להפתעתי). אי אפשר לאמר שמישהו נותר אדיש, ובעיקר לא שוכחים שם ומתגעגעים בכיסופים עזים לבנות ישראל, להלן השרלילות.

התחליף העלוב לישראליות הוא הרוסיות, המציפות בהמוניהן את סיני. אך המקומיים מתרמרים שזה תחליף עלוב, שכן הרוסיות יפות יותר (על זה אין מחלוקת, ובאמת כולן ניראות כמו דוגמניות) אבל קרות ורעות ותועלתניות. המאהבים המקומיים זקוקים גם לנשמה ולב, ולדעתם אין כמו הישראליות שהיו גם משתרללות חופשי אבל "עם כל הלב", ועם מחוייבות, ואהבה. הרבה סיפורי אהבה זמניים לבלבו בסיני, ויש אפילו קומץ זוגות מעורבים שנותרו באזור, סמל לימים אחרים.

במישור אחר נזכרים הישראלים כצרכני קשים ותובעניים. קמצנים ושמרניים, הישראלים הכתיבו למשל הגשת מזון ישראלי בסיני, והרבה מסעדות ובשלנים זוכרים את הטעמים והצרכים הישראלים (ציפס סלט וחומוס), וגם את ההתמקחות והניסיון להימנע מתשלום מלוא המחיר.

כיום, דרכון ישראלי הוא מחזה נדיר ודי מתיש עבור התיירות בסיני, שכן על כל ישראלי צריך לתזז עשרות שוטרים המתייחסים ל"אתרוג" בכל הזהירות הראויה. נהלי אבטחה מיוחדים קיימים לישראלים ואמריקאים בהסעות, במלונות, ובכל הקשר אחר. יחד עם זה, כל מלון שמח לקבל תייר מישראל, והורידו מחירים בהתאם (בידיעה שלא מדובר ב"פראיירים" מאירופה).

 

קשה לסכם בבלוג את הרשמים הרבים, שיחות מרתקות, מפגשים מעניינים עם אנשים מכל העולם, ולא אנסה לעשות זאת כאן ובכלל. לא כל חוויה צריך לתמלל ולמסמס במילים.

 

ליברמן

 

אין טעם להתחיל ולצקצק מכל התבטאות של ליברמן. במקום זה פשוט כדאי מאד לקום ולנסוע למצרים, להנות, לקשור קשרים, לאכול טוב, ולהרגיש שוב בחיים. סיני מציעה נופש ברמה בינלאומית, בזיל הזול (לא נעים לספר על המחירים, אבל רמז…ששה לילות במלון בדהב עלו לח"מ 210 ש"ח…כן , לא ללילה אחד, לכל השבוע). הים אותו ים, עם המראות שלא יאמנו, עשרה מטר מהחוף, שפע דגים מרהיבים ביופיים, ים תכול וצלול, מסעדות נהדרות במחירים מגוחכים, בריכות שחיה על החוף ממש, בארים, ואפילו מתקנים לילדים, שלא לדבר על מסעות הגמלים והסוסים, הלגונה המפורסמת, והשקט, או השקט האינסופי הזה, עם ההרים האדומים, וקו החוף, והשמיים השקופים ממש, שבערב מתחלפים ללהבה של צבעי אדום כתום צהוה, על רקע הכחול אינדיגו העמוק, והירח הענק. וכל כך הרבה אהבה.

בשקיעה אחת כזו, אני ישובת ממש על שפת המים, בבית קפה בדואי, על המזרונים הנוחים והשטיחים, לוגמת קפה, מעשנת, הילדים משחקים על המשטח המרכזי, מוחמד מתיישב לידי, מת לדבר עברית שוב, ולספר לי על הימים הטובים בטראבין, מוסר ד"שים לשרלילות שהוא אהב וזוכר עד היום, מעבירים בדיחות בעברית, התיירים הזרים מסתכלים… גרמני אחד שואל אותי אחרי כן איך זה "שהם לא כועסים עליך", אני צוחקת, "הנה, אני לא כועסת עליך גם כן", הוא נבוך ונזכר שיש רגליים לסברא..אבל זו היתה תשובה מתנצחת וריקה. כי בעצם, זר לא יבין זאת.

 

טלפון מאולמרט -הרהורי כפירה

 

החלטה מפוקפקת

 

עבודה אמיתית של התקשורת הביאה לכתבה בשרנית וחשובה על יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה רבין. לא חלפו כמה שעות, ו"השיטה" יצאה לפעולה, כדי למנוע את המידע מהציבור. כבר לא משתמשים בארץ בסמכויות "הצנזור" הידועות לשמצה, אלה רק מאפשרות לבג"צ לנעוץ שיניים ולהפיק פסק דין יחצ"ני ומרשים, למה לתת לרשעים לעלוץ  ? יגידו הפקידים הבכירים. לכן, אין צורך כבר בצנזורה בישראל, מזמן, מספיק להרים טלפון. בדרך כלל זה טלפון מאחורי הקלעים הרומז שפירסום פלוני או אלמוני אינו לרוחו של בעל כוח זה או אחר. בג"צ לא בתמונה בכלל. הנוהל הזה, אגב, של מיסמוס החוק והחוקה מתקיים בכל תחום אחר וחשוב של זכויות אדם וחירויות יסוד. השיטה של פשע מאורגן, במקום הליכים רשמיים, מאפשרת למעשה לשמר חזות של שלטון חוק ופרודצדורה לצד שלטון עריצות דה פקטו, המתבצע כולו מתחת לרדאר. 

 

סביר מאד שמישהו במערכת ידע שיגאל עמיר מתראיין לעיתוות, שכן מערך החיים שלו נמצא בפיקוח הדוק של הרשויות, כל פיפס שהוא עושה מתועד ומוקלט ונרשם. אם לא כך הדבר, אז צריך לדאוג אפילו יותר, הנה שוב אותו יגאל עמיר מנצל פרצות ב"אבטחה", אך בשני המקרים, אם כך הדבר, הוא קיבל רוח גבית מלמעלה. יש ליגאל עמיר פעילים ותומכים שחלקם בתוך המערכות עצמן, והעובדה שהוא מקבל כל תג ופסיק של זכות, אינו מתרחש מעצמו, אלא מוכיח כי יש לו "קלפי מיקוח" לא רעים פה ושם.

 

אז מה ראינו אתמול בערב בערוץ 10 ? שני כתבים מנוסים וותיקים, מגמגמים כילדים נזופים שקיבלו על הראש. ואכן, מחזה מבזה. רשת תקשורת מכובדת אינה "מורידה משידור" אייטם חם שהוכן מבעוד מועד, ללא הודעה מוקדמת. הסקופ אתמול לא היה יגאל עמיר לפיכך, אלא מערך היחסים שבין התקשורת לממסד, ועליבות "חופש הביטוי והעיתונות" בישראל.

 

משוואות מוספנות

 

החידוש ככל הניראה בדברי עמיר הפעם נוגע למקור הסמכות שממנו שאב את "תעצומות" הנפש לעשות את המעשה. עד כה הופנו אצבעות מאשימות לסמכות הדתית הרבנית, זה קל יחסית כידוע, והנה בא האיש עצמו ומצביע על המסיתים, והם דוקא מקרב הצבא. בישראל ישנן שתי היררכיות פטריארכליות טוטאליטריות שמתחרות מעט על סמכות (תחרות ידידותית, ההופכת לאחרונה למיזוג כוחות), והן המערכת הרבנית-דתית, והמערכת הצבאית-ציונית. יגאל עמיר הוא דוקא תוצר על המערכת הצבאית, והוא מעיד על כך. כל הניסיונות לייצר "סיקריקים" דתיים רוצחים, הוא כניראה ספין פוליטי. יתכן איפוא שמדובר בליל סכינים ארוכות בתוך הצבא, שכן רבין הוא בהחלט עמוד תווך ראשי ועיקרי באותה היררכיה ציונית-חילונית.

 

מודל הסיקריקים, אגב, המייחס למתנחלים-דתיים את התכונות והמעשים הטפשיים של הפלג הקיצוני שהוביל אולי לחורבן הבית השני, ראוי לבחינה מדוקדקת. מי שמביא אותו בדרך כלל מתגלה כשליח של האימפריה, אשר בהשוואה הזו, המוזרה, עומדת להחריב את ציון. לפי המשוואה הזו מדובר בארצות הברית, ולכן תמוה הדבר שהדוברים של התיאוריה הם בדרך כלל סניף/דוברים של אותה אימפריה עלומה.

 

ההשוואה לחורבן הבית כולה תמוהה מאד שכן דוקא מי שמביא אותה הוא הרדיקל הסיקריקי בעצמו, שאומר בעצם שאמריקה (הידידה הגדולה) היא רומי, הכובשת האכזרית, המושחתת שלא היססה להשמיד את היישוב היהודי. מעין כוח טבע קמאי העומד לכלות, בכל דור ודור. וזה מעניין משום שדוקא אמריקה אינה אימפריה מוצהרת בכלל, ודאי לא כובשת לכאורה (אלא מגינה).

 

באופן כללי, השוואות היסטוריות דורשות זהירות שמא יהפכו לנבואה המגשימה את עצמה. ודאי השוואות הנמתחות לאורך אלפיים שנה. הניסיון לבוא ולאמר שארצות הברית היא "רומי" החדשה – יותר מאשר הוא בא להזהיר מפני מרדנות יתר (של המתנחלים, למשל) הוא בא לסרס ולהפחיד ולצייר עולם שאין לו קשר למציאות הנוכחית. הגם שיש רגליים לסברה שארצות הברית היא יותר כובש מאשר מגן ביחס לישראל, והגם שכוונותיה אינן ברורות, מי שטוען שהתנגדות ישראלית לתכתיבים מדיניים אמריקאיים משמעותה החרבת ישראל על ידי אמריקה, יש לו אג'נדה, והיא טעונה הסבר וגילוי סביר. . 

על פי הגיון זה, בהפוכה דוקא, הרי רבין הוא הסיקריקי שהמרה את פי "רומי" האמריקאית, בכל שהלך להסכם שלום בתיווך אירופאי על אפם וחמתם של מחרחרי המלחמה מוושינגטון. כתוצאה מכך – חוסל בהשפעת גנרלים שקיבלו הבטחות מוושינגטון לגיבוי פוליטי לאורך זמן (אריאל שרון, למשל). הזוי ? אולי, אבל לא פחות מההסבר המייחס כוחות על לציבור המתנחלים.

 בקיצור, מספין לספין, נותר ציבור שבוי בידי "השיטה", הטלפונים למערכות חדשות, וחול בעיניים. יש לקוות שערוץ 10, שעיקר בעליו כמדומני הם אמריקאים בכלל ("רומאים "??), לא יוותר על עצמאותו, ויתמוך בעורכים ובעיתונאים שלו אל מול "הטלפונים" של אולמרט.

 

גיוס סוכנים, "פצצות מתקתקות", ומחלות נפש

 

על פי הגרסא הרשמית, אם כן, עמיר הוא "כשל נקודתי" באבטחה ובגיוס. עמיר, על פי זכרוני, היה בעצמו מעין מאבטח או איש בטחון במערכות של כוחות הבטחון הישראליים. "בחור מצויין" לעתיר לבוא, ועל פי קורות החיים שלו לפחות. כך גם מייקל פישר, אומרים לנו, היה מעין "כשל נקודתי" עלום. סתם כך, התפוצץ לו יום אחד. גם הסיפור של רוני רון, מכיוון אחר אמנם, תמוה מאד.

 

הקונספט של "מחלות נפש" הוא סעיף סל נוח מידי, אבל אפשר אולי להפנות אותו בחזרה נגד ממציאיו ומשתמשיו. יש לדרוש ממערכות העסקה טוטאליות כמו צבא, משטרה ואחרות לפקח על התפקוד המשפחתי והאישי של העובדים, ולחייב אותם בנזיקין (גבוהים) כאשר עובד כזה גורם נזק לאחרים.

 

מערכת המשפט והבטחון מתנאה בעשור האחרון בהתמחות של "הערכת מסוכנות", כלומר, מעין פסאודו מדע של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים המסוגלים, לדעתם, להעריך מסוכנות של אדם. דו"חות כאלה הם מקור לא אכזב להכנסה של בעלי מקצוע, העובדים בשולי מערכות אריכפת חוק ובטחון. אחד משניים, אם ישנה טכנולוגיה כזו האמינה על בתי המשפט, הרי "התפוצצות" של עובד משטרה או צבא היא כשל בזיהוי ומניעה. ואם כל הבבל"ת של בריאות הנפש אינו מסוגל לעשות זאת, צריך למנוע שימוש בחוות הדעת הללו בכל המקרים האחרים (אלימות במשפחה , מערכת כליאה פסיכיאטריות ועוד). 

מעניין לעניין…שיטות גיוס

 

יגאל עמיר מזכיר לי נושא אחר, וזנוח והוא הדוקטרינה של "אשתו של שמפניה" שעליה כתבתי כאן בהרחבה בעבר. כזכור, שמפניה, הוא אבישי רביב, היה סוכן שב"כ שהושתל בימין המתנחלי לזיהוי סיכונים מן המגזר היהודי הקיצוני. עד כאן יפה (טוב לא ממש, נידמה לי שכל הריגול המתרחש כנגד יהודים בישראל חצה כל גבול מזמן, והפך לבדיחה) וטוב. רביב סיפר כי התערה בחוגים המתנחליים לאחר שהתיישב ביניהם, ונשא לאשה "אחת משלהם", איזו דתיה ממוצא רוסי, כדי לבצר את סיפור הכיסוי שלו. כאשר התפוצצה הפרשה, באדיבות אמנון אברמוביץ, נכתב באותיות קטנות בעיתון שרעייתו המרומה (הכיסוי, או המזרון של השב"כ) רצה לבית הדין הרבני לבקש התרת נישואין או גט, על יסוד התרמית שבמצג שהציג לה בעלה.

 

משום מה הנושא לא עורר מהומה בקרב הפמיניסטיות המקצועיות, אולי משום שמדובר בדוסית עולה חדשה מרוסה, למי איכפת, שתאכל אותה. אבל מדובר בשערוריה, שכן ה"כיסוי" היצירתי הזה, שהוא בעצם אונס בחסות המדינה, קיבל כמובן אישור מגבוה מדרג המבצעי. האופן שבו זה נעשה מלמד שזהו נוהל שגרתי כל כך, שאינו טעון אישורים מיוחדים ולמעשה אף אחד שם "לא סופר" את השמיכה האומללה הזו. זהו "גיוס עקיף" של אזרח חף מפשע, אשה כמובן, תוך מניפולציה והתחזות, כמקובל בדרך כלל בסיפורי ג'יימס בונד של ריגול וחפרפרות בשטח האויב. אך ה"אויב" במקרה זה, מסתבר, היא היהודיה האזרחית ק., ששמה לא פורסם, המוצאת עצמה יום אחד בתוך סיפור קפקאי לא יאומן.

 

הנוהל של ניצול תוך תיחמון יצירתי בשטח, חילחיל לכל שדרות "כוחותינו", ולמעשה חלק מההכשרה הוא הונאת נשים (ישראליות, יהודיות כן אתן…) כדי ש"יעזרו" במיטה לבחורנו, אם ככיסוי לשעה, ואם כפורקן לשעתים, הרי מרגע שנפרץ הסכר ויש רשות, אף אחד לא בדיוק בוחן את האירועים.

 

אני זוכרת שהיו פה ושם דיונים באתרים הדתיים-מתנחליים על הסיפור הזה, ומישהו ציין "טוב שריחמו עליה ולפחות אין ילד מהנישואין האלה", ונשמעו גינויים וקיטורים, אך לא מעבר לכך. יתכן שהגיעו שם להסדר כלשהו, כדי למנוע שערוריה ותקדים. המתנחלים, לזכותם ייאמר, אינם מפקירים את (א)נשיהם, ושואפים לפחות להגן עליהם מפני שרירות שלטונית, מה שאי אפשר לאמר על המגזר המקביל, ה"נאור".