הלילה חלמתי על חורבן הבית

 

 

 

בלילה חלמתי על חורבן הבית שלישי

הוא לא היה בית

לי

והחורבן לא היה סואן במיוחד

ניראה כמו תחנת רכבת בדרך

 

 חניית ביניים קצרה

ועצובה

שבה איבדת את חיות המחמד

 

נסעתי מהבית המחורבן, אה

המחורב

לנברסקה

כמו כולם

ובדרך עצרנו באירופה, שם נחרב קודם הבית השלישי

להאזין למוסיקה

הם נתנו לי אזניות משוכללות

והאזנתי למוסיקה זכה מתוקה

קלאסית

בדרך לנברסקה

מן החלון ניבטו אלי בניינים חדשים

עם הכיתוב האנגלי

תדמור.TADMOR

תהיתי מי עוד ברכבת יודע שזה רמז

לבני ביתי שנחרב

בונים בתים חדשים

בכל העולם

עד ששוב תבוא שעת רצון

 

 

זה לא ממש שירה, למי שמחפש בנרות אלא "שורות שבורות" הנובעות מחלומיותו של החזון.   זה לא בדיוק חלום, הזיה בהקיץ, אחרי ההבנה, שישראל נגמרה ביום שהוסרו הגבלות ההגירה על היהודים-הישראלים באירופה. נקודה למחשבה.

 

מטרדים שונים

 

משרדי חקירות

 

מצער אמנם, אך צפוי, שחיים רמון נחלץ מאישום בהטרדת ה' (המתלוננת בעניינו), אך נחמא פורתא אם יוגש אישום נגד משרד החקירות. מי שעוד זוכר את פרשת "הסוס הטרויאני", זוכר גם את שורת החוקרים הפרטיים שיצאו ובאו במשרדי המשטרה, ואחד כמדומני אף קפץ מקומה רביעית ובמזל ניצלו חייו.

 

מצבם של משרדי החקירות דומה במקצת למצבם של עורכי דין, וחיילים מקצועיים. אלה האנשים שמעמידים את עצמם בין הניצים, ומציעים שירותי הטרדה, בעודם חוסים בהגנת החוק. גם מבחינה אתית, חברתית ופסיכולוגית, מצדיקים עצמם ה"מתווכים" הללו בכך שהם רק עושים מה ששולחיהם מצווים, ומכאן שאין להם "אחריות אישית".

 

 בפרשת ההטרדה של ה' נחשפו חלק מן השיטות הרגילות של המטרידים המקצועיים – התחזות והתחברות ליעד כדי לרכוש אמון ולהוציא מידע או לאיים. הצעת עבודה פיקטיבית, ניסיון להביא לידי שכרות (אולי בלווית סם ?) כדי לחקור או להשיא ולהוציא הצהרות שאפשר להקליט ולהשתמש בהן כראיה, בקיצור נהלי סיירת מטכ"ל בסיור בדמשק. יש לקוות שפרשה זו (מאחר שפרשת הסוס הטרויאני לא הביאה לשום שינוי, ככל הניראה בגלל האינטרסים המושחתים של המדינה והמשטרה לכסות על שותפות לדבר העבירה של הזוג אפרתי), תוביל לבחינה עקרונית ומעמיקה של משרדי החקירות בישראל, בדרך לבחינה נוספת גם  של עורכי הדין השוכרים אותם בדרך כלל, ולא רק כדי "להשיג מידע" בדרך כשרה.

 

ישנם משרדי עורכי דין בישראל שפרנסתם על הטרדת עדים, והדברים ידועים. מישהו פה הציע להתקין סולם שכ"ט להשתקה, כאשר "המונה דופק" כל  עוד העד שותק או הנפגע מנוטרל מהגשת תלונה או תביעה. זה אולי נאמר כהלצה, אך למעשה היא עצובה למדי. ישנה היום תעשייה שלמה המתפרנסת מסיכול הצדק ומשיבוש הליכים באופן שרוב מקרי הפשע כלל לא מגיעים למערך האכיפה. הנושא הזנוח תמיד של "תוכנית להגנת עדים" צריך לעלות לראש סדר העדיפויות של המשטרה והפרקליטות.

———

 

מטרד מסוג אחר – הקישון

 

מערכת "הארץ" מגלה טפח ומכסה טפחיים בכתבה תמוהה על זיהום הקישון. זהו נושא חביב על יודעי הח"ן בישראל, שכן רבים התעשרו על בסיס "ההשתקה" (ר' לעיל), והסחיטה ביחס לאפלולית המערפלת את הקישון.

פירוש רש"י אפשרי, כספקולציה בלבד הוא "אם לא תורידו לשוקן את האישומים על פרסומות תועבה, תקבלו כבר פירסום תועבה"…או הפוך – "אם לא תפסיק להפריע לנו להתעשר מניסויים על בני אדם, תמצא את עצמך מסובך עם סחר בנשים ופירסומי תועבה…", ככה זה הולך בישראל, ולאחרונה בצורה יותר בוטה וגרומה.

פרשת הקישון היא מעין "עמוס ברנס 2" ובגדול. מה יש לנו שם ? יחידת צוללנים מושלכת כניראה לזיהום מיסתורי שטביעות האצבעות עליו מובילות לארצות הברית (עוד ניסוי באנתרקס ודומיו ?), אך הגוססים מסרטן מחליטים להלחם לפחות על הרווחה הכלכלית של השאירים, ואולי גם על טיפול טוב יותר לעצמם. במהלך המאבק הם מגלים "את השיטה", וגם השופט שמגר, איש אצילי ושתקן, לא מסייע לפיזור הערפל בשתיקתו הרועמת מאז ועדת הטיוח.

מאז, הקישון מהווה מסחטה פוריה בין בעלי ההון (אם לא תתנו לי, אני…), ולאחרונה נדהמתי קצת לקרוא שסמי עופר אימץ את השייטת בבחינת "חיות מחמד לעשירים", באופן פורמאלי.

ככל הניראה מאז שפרשת קצב יצאה ממלאי הסודות הסחיטים, צריך סוד גלוי אחר, והקישון הוא מועמד טבעי לעוד הרבה שנים, עד שמישהו יכתוב ספר כאשר זה כבר לא רלוונטי לאף אחד מן החיים.

הזדמן לי לפגוש במקרה את המוביל של החקירה, אחד השייטים, ביחד עם העיתונאי הראשון שהריץ את הפרשה בעיתון (ידיעות אחרונות). שאלתי אותו בתמימות חיננית, למה אתם לא מובילים מאבק ציבורי גדול יותר נגד המערכת, אתם לוחמים, אם אתם לא תעשו מי יעשה ? הוא בהה בי במבט רווי רחמים, והמשיך הלאה. נידמה לי שהוא החלים כתוצאה מטיפול מיוחד ואלטרנטיבי בגרמניה, ונשאר שם. כמה לא מפתיע.

 

ודוגמא לתגובה אחרת לניסויים בבני אדם

 

היה לא היה – העונש של האדמה

 

אחת התימות שמעסיקות כרגע את הבלוגוספירה החתרנית באמריקה נוגעת לוירטואליזציה של המציאות, באמצעות "משחקי מחשב של מציאות אלטרנטיבית", אלו מעין משחקים קבוצתיים שבהם מתנהלת "פרשייה" באמצעות רמזים אמיתיים, חלקם ברשת וחלקם במציאות, כאשר השחקנים ממודרים מזהותם של "המפעילים" (puppet masters ), זהו פיתוח שיצא מתוך תרבות משחקי המחשב הרגילים quest המבוססים על הדמיית מצבים.

הבעיה שנוצרה עקב התפשטות תת התרבות הזו היא שאין לדעת יותר מה אמת ומה משחק, ובעיקר יש שחיקה באמינות של שימוש באינטרנט לאיתור עובדות ולביצוע תחקירים, במקומות שהמדיה המרכזית לא מתפקדת או משתפת פעולה עם הממסד-בעלי ההון.

גניבת הזהות, שהפכה לעבירה "מכת מדינה" בגלל הניכור מצד אחד, והתלות ההולכת וגוברת בטכנולוגיה מממוחשבת, עולה כיתה לרמה "קבוצתית". אירועים שלמים יכולים להפוך ל"משחק מחשב", ובראשי מייד עלה המזרח התיכון כזירה מעניינת ליצירת מיתוסים מדומים, נחיתות חייזרים, שיבת משיחים (ישו) ולבסוף הארמגדון.

במסגרת תת תרבות זו, יש מונח שנקרא "חור הארנבת" (rabbithole) כלומר הפתח של מחילות באדמה, שמהם יוצא ונכנס הארנב. חור כזה הוא "התחלה" של הרפתקאה במסגרת המשחק.

חשבתי שבמימדים אמריקאים, או למעלה זה, אנחנו פה בישראל גולשים למעמד מפוקפק של rabbit hole.

 

 

 

 

 

עיריית תל אביב

 

 

בשבוע שעבר פרסם ידיעות אחרונות את טיוטת כתב האישום בפרשת ראובן גרוס ועיריית תל אביב (פרשת החניונים), ממנו עולה רשת קורי עכביש צפופה של שוחד, שחיתות ועבירות מין חמורות. היום מתמקד המקומון של ידיעות בשאלה הציבורית, מה משמעות האישום, ובעיקר, איך הוא משליך על רון חולדאי והמשך הקריירה שלו בעיריה.

 

ראובן גרוס אילץ עובדת שלו לקיים יחסי מין עם הפקידים אותם ביקש כך לשחד, ונקודה זו לא זעזעה את אמות הסיפים, למעשה, מקבל השוחד הזה, לכאורה, לא הועמד לדין על כך (אלא רק נותן השוחד, במקרה זה גרוס).

 

למיטב ידיעתי, גרוס עסק בסחר בבני אדם, מן הסוג הזה, עוד לפני תקופת רון חולדאי, וכך פילס את דרכו אל הצמרת. שותפיו לפרקטיקות האלה הם אנשים לכאורה "נורמטיביים", תקשורת, רפואה, עריכת דין, בטחונאים, כרגיל, ה"פרונט" של העולם התחתון פרוש היטב בכל מקום.

 

השחיתות בעיריה היא הדבר הפחות מעניין פה (לטעמי, נו טוב, זה רק כסף) אלא היעדרו של סעיף אישום ראוי לענינו של גרוס, העוסק בעבדות וסחר בבני אדם בריש גלי מזה שני עשורים לפחות. דבר אחד הוא לאנוס או להטריד עובדת שלך לסיפוקך, ודבר שונה לחלוטין הוא לאלץ נשים לעסוק בזנות כפויה במסגרת שוחד לפקידים או סחיטתם לאחר מכן. אין לי ספק שלא היה זה רק איום בפיטורין שאילץ את הנפגעת לבצע את הוראות ה"דון", ואם ראיתם פעם את ראובן גרוס בפעולה, על משמניו והחטטים בפנים, והחיוך חסר האלוהים, הייתם מבינים שלא צריך הסברים בגוף הסרט, כדי לעשות מה שהוא אומר. בפרט כאשר מגלים, כמו במקרה זה, שהוא מגובה מלמטה עד למעלה, ואין מושיע ממנו.  גם עכשיו, שלוש שנים אחרי הכותרות המפוצצות של משטרת ישראל (ראש ארגון פשע נעצר), הוא בחוץ, ומצבו יותר טוב ממפוני כפר שלם, כך שעדים רבים נמצאים במצב של "כבישה".

 

בראיון ב"הארץ" מסביר ניצב מזרחי את השיטה. מישהו עם הרבה כסף פשוט "קונה" את העדים, ואת השוטרים, בסכומי עתק, ומנטרל בקלילות את החקירה ואם לא את החקירה אזי את האישום. הסכומים הם עצומים, מאות אלפי שקלים לעדות מפלילה (היי, ראובן, אני עושה לך מחיר לזכר הימים הטובים…).

 

מאחר שזה המצב, וחבל להזיל דמעות על מה שאי אפשר לשנות, טוב תעשה משטרת ישראל והפרקליטות, גם במקרה של גרוס, שתלחץ לפחות להסדרי פיצוי/השתקה הוגנים לנפגעות-העדות. מזוז, שכבר רכש ניסיון בבוררות בסגנון המאפיה, יכול להעניק את השירותים הללו בדיסקרטיות, ולדאוג שהם נאכפים. גרוס יוכל להמשיך להנות מהחירות, הנפגעות גם כן, ובא לציון גועל, אה, גואל. וזה היה ברצינות, לא בציניות. אם זה כל מה שהמדינה מסוגלת לעשות, שתעשה את זה לפחות בצורה מסודרת.

 

גחלת לאודים מוצלים…

 

 

עוד על ניסויים בבני אדם

 

"הארץ" – הקונגו צייטונג לענייננו – מקדיש היום בבוקר את מאמר המערכת שלו לניסוים בחיסון נגד גחלת (אנתרקס) ואף מעז לנקוב בשם "שפרמן", באותו הקשר, אם כי נמנע מלהצביע עליו כאחראי או יש לאמר אשם בפרשה זו (ואחרות, גרועות ממנה). אני מבינה את שוקן, וכל אחד אחר שמפחד להסתבך עם כנופיה החמושה בשקיקי נבגים עלומים, ומסוגלת לבצע התנקשות מושלמת בלי להותיר סימנים.

 

מגיפת ליסטריה בקפיטריה   ? רק תסריט אחד אפשרי מני רבים.

 

שוקן תפס כיוון קצת יותר אמיץ בנושא מאז שקיבל רוח גבית מהשותף הגרמני, אחרי הכל יהודי צריך הגנה כאשר הוא נלחם בכנופיות, ומה טוב יותר מגרמנים שכבר התנסו בתחום זה. הארץ הוביל קו מטופש ועיוור הסוגד לקומפלקס הרפואי-בטחוני במשך עשרים שנה, ורק לאחרונה החל להשמיע קולות ביקורתיים, ועל כך נברך בכל מקרה.

 

כדאי רק להזכיר לשוקן שגרמניה מתעניינת בפשעי האמריקאים (שגנבו להם את הפטנט, ניסויים על יהודים) לא מתוך חיבה מאוחרת לעמישראל, אלא במאבק על האחוזים בתאגידים.

הפרענקים טועים, שוב

 

בשנתיים האחרונות נשמעים הרבה קולות מזרחים, כולל בטוקבקים, כאילו הבעיה של הניסויים בבני אדם שמבוצעים בהמוניהם בישראל לטובת תאגידים צבאיים-מסחריים אמריקאיים, היא בעצם בעיה עדתית. שוב האש"חים, או הכוזרו-נאצים מתעללים בילדי תימן. יש בזה שמץ קטן של אמת, מאחר שהגזענות היא חלק אינטגרלי באידיאולוגיה שמניעה את המכונה הכלכלית האדירה הזו. עם זאת, הטעות מתגלה במלוא טפשותה עכשיו, ותתגלה עוד יותר בהמשך, כאשר יתברר שהניסויים שבוצעו על "אשכנזים"  גרועים יותר, ונפוצים לא פחות, מאשר על מזרחים. למעשה, ככל שמדובר בניסויים הנוגעים למערך ההגנה, יש להניח שהגזענות תפעל לרעת האשכנזים. מי שמחפש חיסון, יעדיף לבחון אותו על בני קבוצתו שלו, למען הזהירות.

כמו כן, חשוב עוד יותר לזכור, את מה שכווולללם,כולל הקונגו צייטונג, מעדיפים לשכוח. בסולם הגזענות, הקטיגוריה "יהודי" (אינה נחלקת לעדות) נמצאת גבוה בתוך הרדאר ממילא. הגזענות העדתית משמשת כרציונאליזציה, או פסיכולוגיזציה, כדי לאפשר למתווכים, מן הסוג של שפרמן ושיבא ודומיהם, להזדהות עם ה"עבודה" שהם מבצעים עבור אדוניהם הגזענים והאנטישמים. האשליה שלהם, שהיותם לבנים ובלונדינים ומדברים אנגלית, הופכת אותם למשהו שונה מיהודי, היא נלעגת במיוחד.

קסטנר,  אם תרצו, דפק קודם כל אשכנזים  (הביטוי פרענקים נועד להדגיש את נלעגות הביטוי אש"חים).

 

(חלק 2 – העוסק במערכת המשפט, מועבר לפוסט אחר, ואליו אעביר גם את הטוקבקים הרלוונטיים, יותר מידי נושאים בפוסט אחד, סליחה)

בקונגו עסקים כרגיל…

 

 

הבוקר מפרסם"הארץ" עוד "סקופ" מרעיש על ניסויים בבני אדם, הפעם בקודש הקודשים..חיילי צה"ל. המדובר בסרח נוסף של פרשת שפרמן מהמכון הביולוגי, שתמורת מצלצלים כבדים הביא שפני ניסוי ישראלים לתאגיד אמריקאי שעשה הון מ"חיסון לאנתרקס". כל זה לא היה נודע לנו, וגם לא לשפני הניסוי, לולא במקרה (או לא) פורסמה התעסוקה של שפרמן, שהוא עובד מדינה בכיר, בתאגיד מסחרי פרטי אמריקאי. חרף מכונת ההשתקה הישראלית, שגם פעלה במקרה זה, קיבל הציבור כמה עצמות קטנות. שפרמן לא יעמוד לדין, והיקף השחיתות הזו לא יוודע, אך לפחות שפני הניסוי הספציפיים האלה, של ה"חיסון הישראלי", יקבלו הכרה. מנגנוני הבקרה שנועדו למנוע מצבים כאלה (מלמ"ב אמרנו ?) דוקא היו מיודעים, אך ראו את תפקידם בהשתקה הרמטית של הנושא, והתנכלות לנפגעים, משום שכמו שאר רשויות המדינה גם הם מייצגים בעיקר את עצמם, נגד עמישראל.

 

מה שחסר בכתבה זה החלק הכי חשוב, שמות הרופאים שעשו את העבודה המלוכלכת עבור תאגיד הפארמה הזו, במדי צה"ל. הציבור זכאי לדעת את שמותיהם, כדי להזהר מהם.

 —

אגף השיקום של משרד הבטחון שימש במשך השנים כ"מכבסה" של מערך הניסויים (הסודיים) הבטחוניים והצבאיים. אין חולק היום על כך, שצה"ל וקל וחומר המכון הביולוגי או הועדה לאנרגיה אטומית, אינם מוסמכים על פי חוק לבצע ניסויים בבני אדם. אבל מה לא מכשירים בקונגו-ברזוויל תחת "שושו בטחון המדינה" ? ברוב המקרים הקשים (וניסוי האנתרקס הוא מקרה קל) משתיקים, בין היתר על ידי מניעת מידע רפואי שגורר לעיתים קרובות מוות מסיבות לא ידועות. מקרים שבהם מתעוררים חשדות ושאלות (ר' הקישון) עוברים לתהליך ההשתקה המורכב שהפך לנוהל שגרה בישראל. העדים המרכזיים מועפים מישראל לכל קצווי העולם, תמורת שתיקה, וכאשר כבר מוקמת איזה ועדה אומללה ומסורסת, אין לה את מי לחקור. בין שפני הניסוי זורעים פירוד וחוסר התארגנות, מכחישים, סוגרים דילים בחושך עם מי שצועק יותר חזק ואם צריך מתנכלים ממש, מטרידים ויורדים לחיים, וממשיכים הלאה.

 

נידמה לי שהשופט שמגר, דעתו אינה נוחה מקוצר ידו בועדת הקישון, אך מה הוא יכול לעשות ?

 

—

למרבה הצער מערכת המשפט שיתפה פעולה לאורך שנות המדינה גם עם המכבסה הזו, חרף זליגת מידע לשורותיה, שכן הדברים בהחלט אינם סוד. חשוב גם לציין שניסויים בבני אדם אינם כוללים רק ניסויים בחיסונים ותרופות, אלא בלוחמה אב"כ, קרינות, וגם ניסויים חברתיים ופסיכולוגיים ארוכי טווח. לעיתים נוצר הרושם שהמדינה, על כל רשויותיה, גם הן חלק מניסוי חברתי אמריקאי ("כאוס יצירתי" ? )

 הנושאים ה"חמים" במערך הבטחוני האמריקאי, למעט אב"כ, הם היום "נשק לא קטלני" (כתבתי מה זה כולל), וoperations other than war , כלומר פעילות בטחונית על המגזר האזרחי, והמבין יבין.

 

אקטיביזם

 

לדעתי, חיוני לפרסם ולהוקיע ברבים, ואם יש צורך באינטרנט (כי התקשורת משתפת פעולה עם הממסד) את הרופאים לפי בסיס שמי.

מאוחר מידי בשבילי, ומשמח לאחרים

 

מעט מידי, מאוחר מידי

 

ביום ההולדת שלי, החל ב 27 לאפריל, כתב יוסי מלמן ב"הארץ"  שיחיאל חורב יפרוש בקיץ הזה. מאחר שכבר שמענו בשורות כאלה בשלוש השנים האחרונות, שהתבררו כשמחה מוקדמת מידי, לא התייחסתי למתנה הקטנה הזו מן היקום. חורב, כמו שימון פרס, נידמים כמי שהפכו את הזמן עצמו לעונש נגד האנושות, והם יושבים על מרכבה הרוכבת על ציר הזמן ומנהגים בו.

 

והנה, היום מבשרות כותרות צנועות בכל האתרים, שהדבר התממש, וחורב פרש לגמלאות ויצא מהתמונה. אהוד ברק מינה תחתיו את אמיר קין, איש מתוך המערכת, למרבה הצער.

Kurtz: I watched a snail crawl along the edge of a straight razor. That's my dream. That's my nightmare. Crawling, slithering, along the edge of a straight… razor… and surviving.

כבני כושיים אתם לי

 

המידע ברשת מגלה שחורב החל את קריירת החושך שלו בלק"מ (רפי איתן ? גמלאים ? מישהו מכיר ?) לאחר שחזר מקונגו. קונגו, למי שאינו יודע, היתה קולוניה אומללה של בלגיה, והתסריט של "אפוקליפסה עכשיו" מבוסס על  עלילה המתרחשת למעשה בקונגו הבלגית. המלך ליאופולד ויתר אצולת הרקבון של בלגיה הפכו את המקום לגיהנום פולחני עלי אדמות, והפקידו עליו "קורץ" כזה או אחר. פשעי האצולה של בלגיה בקונגו מהווים רצח עם ו"שואה" לכעשרה מיליון קורבנות.

בשנת ששים זכתה קונגו לעצמאות ובשנת 1965 נכנסה לתקופה של אי יציבות, מהומות והפיכות אלימות. אלה השנים שקולונל חורב בילה שם, כאשר ארצות הברית באמצעות הסי.איי.איי עשתה כל מה שהיא יכולה להוציא כל שריד של קומוניזם או לאומיות שחורה מהמקום רווי האורניום הזו, שיושב במקום אסטרטגי באפריקה.

 

ניראה שחורב חזר עם משאלה משלו להיות ה"קורץ" הישראלי, ואנחנו בתפקיד הקונגולזים המקפצים עירומים, שוחטים פרים, ושותים דם, את הדם שלנו עצמנו כמובן.  קשה לתאר את האחיזה האפילה של חורב על מעין "ממלכה נסתרת" בתוך ממלכה, ואת מידת הסבל האילם שהוא יצר בישראל, הכל תוך הסתייעות במה שניראה כמו כוחות שטניים ממש, שמנעו את חשיפתו.

 

מכת זנב ודילים מסריחים

 

קללת לאופולד/קורץ המשיכה לשייט סמוך לחורב, כאשר חביירים אחרים מחוגו היו מעורבים בפשעים פולחניים מתועבים בבלגיה, וסופה של הפרשה בתביעה נגד שרון, ועל כך כבר כתבתי.  מחודש ינואר, ש.ז., פחות או יותר החל התהליך של היפרדות, והוא הסתיים בשורה של "דילים" מסריחים – החל משערוריות המין והחנינות באמריקה, עובר דרך קצב, סוחרי הסמים והחשפניות הישראלים באמריקה, בית המשפט העליון, ומינויו של מלך הקונגו הראשון, פרס, לנשיאות.

 

מכת הזנב של קורץ חורב התבטאה בפסק הדין התמוה של וענונו (יש לקוות שעכשיו יהיה אפשר להפוך את

Kurtz: Did they say why, Willard, why they want to terminate my command? Willard: I was sent on a classified mission, sir. Kurtz: It's no longer classified, is it? Did they tell you? Willard: They told me that you had gone totally insane, and that your methods were unsound. Kurtz: Are my methods unsound? Willard: I don't see any method at all, sir.    .

ההחלטה ), ומניסיוני האישי, עוד כמה מכות קשות לאסירי חורב באשר הם, למען הותר די פצעים שימנעו התפרצות ספונטנית עממית של קורבנותיו, לתבוע העמדתו לדין או לינץ' בככר העיר (כראוי לאיש כמותו). לחילופין ועקב הצעה של טוקבקיסט, עונש חינוכי יותר יהיה הצטרפות לקהילת הישראלים בנמיביה. מקונגו לנמיביה, התיקון.

 

כולי תקווה שמי שהשכיל להיפטר מהתועבה האנושית הזו, ידע כיצד להשלים את המלאכה באופן שיירפא את הפצעים. במקרה הזה ראוי לנקוט נגד האיש את האמצעים שהוא הפעיל על אחרים. שיטעם קצת את הטעם שמחכה לו בגיהנום האמיתי, לא זה שהוא בנה בישראל מתחת לאפו של אלוהים.

 

הבלוג שואל ומעדכן – פוסט לט' באב

 

 ——

 

כת הקבלה

 

אני זקוקה למידע, כמה שיותר וכמה שיותר מהר, על כת הקבלה של "הרב" ברג. במשפחתי הקרובה יש חברה בכת הזו, הגורמת לנזק כספי ואחר, אדיר. האופי הכללי של הכת הנתעבת הזו מוכר לי, וגם היו פרסומים בעיתונות על תרמיות כאלה ואחרות בתחום הכלכלי, אך מה שחסר לי בעיקר זה מיפוי הקשרים של הכת הזו בישראל, בעיקר במערכת המשפט. (שופטים, עורכי דין, וכיוצב').

 

למי שאינו יודע מדובר בכת שהוקמה על ידי אדם המכנה עצמו הרב פיליפ ברג, והוא יהודי מלוס אנגלס, הנשוי לאשה בשם קרן ברג. הכת החלה מלימודי קבלה לפי שיטת האשל"ג, אך מהר מאד עברה להונאות, נכלולים, השתלטות על אנשים, והתערבות בכל דבר שיכול להביא להם עוד כסף. עם התאווה, גברה גם הסטיה היצירתית מהאשל"ג, מהתורה, מהקבלה ומהאתיקה, והתיזות של ברג הפכו ליותר מאוסות. כרגע הכת פונה גם ליהודים וגם לנוצרים (כדוגמאת מדונה), וידועה בסרטים האדומים שהיא מחלקת למאמינים, "נגד עין הרע", ולאחרונה למכירת "מים קדושים", וכישופים רגילים ורגילים פחות.

קרן ברג מתמחה בילדים, ופתחה "רשת חינוך רוחני קבליסטי" לילדים, בהתחלה בלוס אנגלס ועכשיו בכל העולם, וגם בתל אביב יש גן ילדים ליד ככר דיזנגוף. בכל הרישומים הקיימים, הכת נחשבת לכת מסוכנת, חוץ מאשר בישראל, כמובן.

אני הכרתי את הסניף בלוס אנגלס, אשר קיבץ את כל סוחרי הסמים, סוחרי האדם (סרסורים ובעיקר סוחרי חשפניות), והנוכלים הישראלים. הרב ברג לקח אותם תחת חסותו והעניק להם פטור מדאורייתא, תוך אימוץ הכלל השבתאי הידוע שיש "מצווה הבאה בעבירה", כך שקצת סחר בנשים, סמים ויהלומים גנובים, הם בסדר אם ובמידה שמתחלקים איתו ברווחים, וזה כמובן לשם שמיים. כל פושטק ישראלי מלוס אנגלס נשא ברכבו ספר קבלה של הכת, וכיפה לבנה, בדש המקטורן, גם כאשר הוא נסע לסיבוב פיקוח על בתי הזונות.

הרבנים היהודים ה"רגילים" השמיעו מחאות רפות , זהירות ופחדניות כהרגלם, אך פחדו להלחם בתופעה, כרגיל אצל הדוסים המתעוררים לפעול רק כאשר הם ניזוקים אישית. (כמו בעניין הסיינטולוגיה לאחרונה. עד עכשיו הם שתקו וצפו בחילונים נופלים בידי הנוכלים הללו, אך מרגע שהפנתה הכת את התעמולה שלה לצעירים דתיים, התעוררו הרבנים, כמובן מאוחר מידי, כאשר הכת כבר חדרה לכל שדרות השלטון ומפיצה את דברה בעזרתו של משרד החינוך).

 

כל מידע ספציפי – על הכת וקשריה במסדרונות החוק והכוח – יתקבל בברכה, ואפשר לכתוב לאימייל.

 

 

 

משהו על בריאות

 

איך הפכתי לגורו

 

בשנה האחרונה נכנסתי למסע של "ריפוי עצמי" ממחלות גיל ודחק, לחץ דם גבוה, רפלוקס, ונזקי עישון. בניגוד להמלצות הרופאים, שקבעו לי טיפול תרופתי כרוני עד קץ החיים, התלבשתי על הנושא מכיוון אחר, תזונה, ולא מזמן נפטרתי – בשעה טובה – מכל התרופות ומכל התסמינים והמחלות.

 

אני עובדת עכשיו על תיאור התהליך וחילוץ אמירה יותר כללית כדי לשתף אחרים ואם אפשר -לעזור פרטנית לאנשים שרוצים להבריא.  מי שעבר תהליך דומה, או סובל מאחת המחלות המנויות, מוזמן לכתוב באימייל או להוסיף כאן תגובה ולספר.

 

מה שאני גיליתי הוא שרבים מאיתנו, ביניהם אני, איבדנו את הקשר הטבעי והראשוני עם האכילה. יש כאן גם תהליכים כלליים ורחבים, כמו תיעוש המזון וניתוק הקשר בין האדם לבין הכנת מזונו, אך גם אורח חיים לא נכון במובן של הקשבה לעצמך. שיקום הקשר עם המזון והאכילה כולל הרבה מרכיבים ולא רק "דיאטות" במובן הרגיל שלהן (שליטה במרכיבי המזון). זה כולל יחס למטבח, לקניית מזון, לחשיבה על המזון, לרחיצת כלים (כן, כן), וגם התייחסות להדחקות רגשיות שמתלבשות על אכילה לא נכונה כהסחה.

 

מה שמפתיע בתהליך שלי, הוא שהתעקשתי גם לא לוותר על עישון ושתיית קפה בכמויות (כולל קופאין כמובן). הנחיות רשמיות בקשר ללחץ דם וגם רפלוקס קובעות את שני ה"פושעים" הללו כמועמדים ראשונים לחיסול. אני הרגשתי שלא נכון לי לוותר על המרכיבים הללו, והצלחתי. לגבי לחץ דם זה עוד איכשהו, אבל חולי רפלוקס נדרשים להפסיק לעשן מיידית, בפרט במצב שבו אני הייתי (שהגיע לבצקת במיתרי הקול ולדלקות ריאות כתוצאה מחדירת שיירי מזון ונוזלים, מן הושט למערכת הנשימה במהלך השינה)..

 

זה הוביל אותי לחשוב שרק אנחנו יודעים מה טוב לנו, וגם איך לתמחר את הצרכים השונים שלנו ולאזן ביניהם. לא שאני ממליצה על עישון, בכלל לא, אבל לא תמיד זהו המרכיב החשוב ביותר בשינוי הרגלי המזון והחיים, ומתן שימת לב יתרה לניסיונות מתישים להיגמל יכולה להסתיים בכשלון כפול, גם המשך עישון וגם תסכול גדול יותר שמתבטא בדחק נוסף, אכילה יותר כפייתית, והחמרת הרפלוקס.

 

בנוגע להפסקת עישון, אני רואה לאחרונה גל של מפסיקים עם "אברה קדברה" כלומר סוג של השאה והשראה שעושים "קסם". ראיתי את האפקטיביות של השיטה בכמה מעשנים כבדים כרוניים שהצליחו בלי קושי רב להפסיק. אין לי מושג איך להסביר את זה, אבל יש לי חשד טבעי בסוג כזה של תהליך, כיון שהוא עוקף את המודעות, ולא מחזק אותה.

 

עוד צימוק אחד. אחרי חיפושים של "מה להוריד מן המזון" כדי להפסיק את הרפלוקס, התגלה "פושע" לא צפוי בכלל. ירקות טריים, בעיקר עגבניות. למעשה, אכילת סלט טרי, סמל הבריאות כביכול, היא קטלנית במקרה שלי.

גם זה מלמד שצריך לשמור על ראש פתוח והקשבה מלאה לעצמך, וזהו גם שיעור רחב יותר מאשר לעניין הרפלוקס והמזון. לא הגעתי למצב כמו בסרטו של וודי אלן, כאשר מתגלה בעתיד ששוקולד, עישון וסקס חופשי הם בריאים ואילו חסה וויטמינים מזיקים, אבל גם בזה יש משהו. אין " כללי ברזל" בתזונה האישית, ואין דבר שהוא רע כלשעצמו או טוב כלשעצמו. הכל לפי העניין. ויבוא עוד בהמשך, כולל פירוט.

 

שימון לוציפרס מלך קונגו

 

אחת מן התגליות (הרבות) שלי מן השהות בדנמרק, קשורה לנשיא התשיעי, שימון פרס. במשך שנים תהיתי מדוע הוא נחשב "שמאלני" בכלל, ווזכה להגנה של ארגוני השמאל (הנה היום, כתבה של גדעון לוי). בדנמרק, הבהירו לי את הנקודה, את החתיכה החסרה בפאזל. מסתבר שלא רק אמריקה הגדולה "שותלת" לה נציבים קרואים מטעם האליתות שלה – לנהל את המושבות והפרובינציות, אלא שהנוהל הזה החל למעשה באירופה, ושימון פרס הוא פשוט "האיש שלהם" בקולוניה. האליתות האירופאיות אינן שונות בעיקרון מהאמריקאיות, וגם הן שקועות ביוון מצולות השחיתות, הקולוניאליזם, והשקרים (בילדברג, בית וינדזור וכולי). בעניינים הכלליים יש מאבק השפעה מסויים בין הנציגים הקרואים, אך בכל הקשור למקורות הנפט במזה"ת, מתואמות אמריקה ואירופה ב"קואליציה" המתבטאה גם בשיתוף פעולה בין ה"ממונים מטעם" משתי המעצמות. במסגרת כיפוף הידיים לקביעת האחוזים בחלוקת השלל (נפט, כסף, השפעה), מתקיפים הנתינים זה את ברונו של האחר, הסמול תוקף את אמריקה (השטן הגדול) ושוחרי אמריקה תוקפים את האירופאים (רוצחי אוסלו). בסך הכל בעניינים החשובים מגיעים לבסוף ל"קואליציה". לכן, אלה שתוהים איך בעת ובעונה אחת חושדים גם בפרס וגם בביבי בעניין רצח רבין, הפללת קצב, או פרשיות אחרות – צריך לזכור את איראןגייט, עירקגייט וכולי – אירופה ואמריקה רק מחלקות את השלל, אך אין ביניהן מחלוקת על ההתערבות עצמה ועל זכותן הטבעית לקחת את המשאבים מהמזרח התיכון. חשוב מכך, אין מחלוקת גם בין שתי המעצמות (האיחוד וארה"ב) בדבר ייעודו של היהודי בתהליכים הללו, ועל כך בפעם אחרת.

 

 

——

 

 

 

 

 

 

חוק קק"ל או ק.ק.ק

 

 

הסיפור של קק"ל והימנותא לא חדש, ולא ברור על מה קמה הצעקה, למעשה זהו "יישור קו" לתיקון החלטת היועמ"ש להחיל על קק"ל את ההנחיות שנקבעו לגבי הסוכנות, כלומר החזרת המצב לקדמותו – כפי שהיה במשך רוב שנות קיום המדינה. האכזבה נובעת כניראה מחוסר הנכונות של ישראל לצעוד קדימה (חרף שמה של מפלגת השלטון, וכפי שהיה עם "(אין) שינוי" ועוד הבטחות וססמאות ריקות).

 

חוקי הקרקעות בישראל מיישמים בלשון מודרנית את הלכות גר תושב, ובמקרה הטוב הפלשתינאים נכנסים לקטיגוריה הזו (ולא ל"שבעת העממים" או "עמלק" כפי שטוענים חלק מהימנים). האייטם היחיד בחדשה הזו, לטעמי, הוא עמי איילון שהצטרף לחקיקה הזו, כך ששלמותיו הנאורות נשרו (למי שהיה צריך את זה).

 

הבעיה של ישראל מתבררת מיום ליום כבעיה של PTSD חריפה, המתבטאת בטשטוש והחלפת זהויות. המערכת המשפטית היא תמונה לא ראה של הבעיה, כאשר היא מנסה להחזיק ביחד את שלל ה"אלטר" (מונח מקצועי לתיאור חלק אישיות אחד מתוך ריבוי האישיות הנוצרות כתוצאה מטראומה). יהודית, דתית, דמוקרטית, לאומית, שואתית…הכל נכנס שם, ואי אפשר לחזות מראש איזה אלטר יזנק הרגע מן הקופסא הרותחת. זה תלוי בעיקר במידת האיום שחש הקולקטיב ואיזה אישיות הוא מזניק החוצה להתמודד עם האיום הקיומי (כל איום הוא קיומי, כמובן).

 

אני התחלתי להרגיש הבנה חלקית של הבעיה רק השנה, לאחר הביקור באירופה (ביקרתי קודם באירופה אבל לא ליותר מכמה ימים, כך שלא חשתי את המקום). אירופה מזמנת מבחינה חושית ממש את החוויה של "גזע" ומכאן גזענות, כדרך חיים נטולת גנאי. למעשה, החלוקה הלאומית באירופה היא ככל הנראה תעתיק שבטי-גזעי, ולפחות בחלק שהייתי בו יש הומוגניות על בסיס גזע, חוויה שונה לחלוטין מארצות הברית או קנדה. לכן, באירופה הגשתי בפעם הראשונה את גלעין הזהות היהודית שלי כמצב גזעי, כלומר, משהו הנמצא בגוף, אסנציאלי, וחסר צורך בהגדרה.

 

עקב התחושה הזו הבנתי טוב יותר את הנאציזם כתופעה אירופאית, וגם את צמיחת הציונות (הגזענית במהותה) כהמשך ישיר של החוויה האירופאית. יצאתי גם סלחנית מעט יותר לאימפריה שמעבר לים, שחרף מגרעותיה, אכן נולדה מתוך מרי  נגד רעיון הגזע-שבט, ואף ישמה אותו חלקית (לגבי העולם ה"לבן" לפחות, שכן הויתור על הייחוד הגזעי-שבטי האירופאי הוביל כניראה לריכוז איבה גזעית לשחורים או לאדומי העור). החזון האמריקאי, לפחות כפי שנוסח, הוליד חוויה חדשה וטרנס-גזעית. נידמה לי שעל הרקע הזה אני מבינה יותר טוב גם את הפלטפורמה ההזויה של הדיסקינים, המבקשים לחקות את החוויה האמריקאית ולהעתיק אותה לאזורנו, כלומר ליצור זהות ישראלית לאומית, שבה יש הכלה על בסיס אינטגרציה של גזעים אחרים (נאמר ערבים, לצורך העניין) על בסיס "אורח חיים" משותף, כלומר מחיקה, לצד שמירה אגרסיבית מאד על אותו אורח חיים מול מתקפות תרבויות חיצוניות, כמו "קומוניזם" או "האסלמופשיזם" ו"הטרור" או ווט נוט. לכן גם נעשה ניסיון להגדיר את הזהות הלאומית באופן דומה לאמריקאים, ולהפוך את היהדות למעין אורנמנט נטול תוכן, או תוספת מיתית לקפיטליזם, כגון ההצעות לסגירת קניונים בשבת. לא למותר לציין, שהנסיון הזה הוא גרוע מאד.

בתוך המטריצה הזו, ישנם המאבקים הרגילים על זהות בין הזרמים השונים של היהדות, עדות, השקפות וכולי

 

אכן מצב מעניין של כאוס בתחום הזהות, המקבל ביטוי מיידי בהצבעות כנסת היסטריות, החלטות בג"צ, התפרעויות ורציחות, כל זה גם הוא אופייני למצב של תחושת היעדר זהות מחד, והתקפה על הזהות מאידך.

הורסים בתים

 

הם שחורים, הצדק כניראה לבן

 

קראתי רק היום (באיחור) את הפרסומים ב"הארץ" על הפינוי של כפר שלם לטובת יזמים, וללא כל פיצוי לדיירים שישבו שם מקום המדינה. במקביל, המדינה ממשיכה להרוס בסיטונאות את יישובי הבדואים. בשני המקרים, בהבדלים קלים, המדינה היא זו שיישבה את האזרחים הללו במקומותיהם, ואחרי ש"שליחותם הסתיימה" היא גורסת אותם וזורקת לפח הזבל.

 

המדינה גם סכסכה בין שני המגזרים הללו, והרוויחה מזה את הניצול של שניהם, הן הערבים שגורשו מסלמה, והן היהודים מתימן שיושבו בבתיהם כדי "לקבוע עובדות". את הקופון, גוזרים בעלי הון. יש כאן שיעור גדול יותר, גם למדינה כולה, ולאופן שהיא מנוצלת כדי לקבוע עובדות במזרח התיכון. קודם נותנים לך קצת לזיין מישהו אחר, אחרי כן עושים לך אותו דבר, לוקחים את הקופה משניכם – ונוסעים לניו יורק.

 

חבל מאד שהמפונים מחבל עזה לא נזעקים לעזור לתושבי כפר שלם, וגם לבדואים. כפי שהם כבר נוכחו לדעת, התקדימים שבהתחלה מיושמים על אזרחי ישראל סוג ב', מיושמים אחרי כן גם על א מינוס. לכולנו יש אינטרס לבלום את התהליך הזה שבו המדינה זורקת לבריכת התנינים את מי שהתפתו לציית לה כביכול מטעמים "ציוניים" או פטריוטיים והופכת אותם לקרימינאלים.

 

ובכלל, אין זה חשוב מי המפונה מביתו, זו הפרה בוטה של זכויות אדם, וכל זכות אחרת הופכת למגוחכת ובלתי מעשית, בהיעדר קורת גג ודיור. בית המשפט העליון הוכיח בעקביות שהוא חלק ממנגנון ההשתלטות של ההון על המדינה, כאשר אטם אזניו, (בעקביות יש לציין) לזעקת אנשים שהושלכו לרחוב, בפרט כאלה שהונחו על ידי הרשויות הרשמיות לקבוע שם את ביתם. אהרון ברק ידע לפלפל פילפולים ארוכים על "רשיון בלתי הדיר" להשתמש בקרקע, כדי להצדיק מתן פיצויים למי שחפצים ביקרו. במסגרת הפטפטת הזו אפשר היה למצוא לפחות קונסטרוקציה אחת מפוארת שמקנה ל"בר הרשות" זכות לפיצוי הולם (!) עובר לביטולו.

 

זה מול זה

 

לעומת זה, מבני פאר מושחתים עומדים חצי ריקים (כי הבעלים גרים בכלל בחו"ל ורק קונים דירות נופש בציון).