Monthly Archives: נובמבר 2005

סמים ומפור-סמים

בעיה של תחקיר ?

 

הארץ מפרסם היום מאמר על בני שנון, פרופסור באוניברסיטה העברית מן החוג לפסיכולוגיה שחוקר את השפעת הסם איאסוקה מברזיל, בין היתר על ידי שימוש ותיעוד. המאמר הוא שיר הלל וסניגוריה לסם הזה.

עובדה חשובה, שלא צוינה במאמר היא שבעניין זה מתנהל בימים אלה מאבק משפטי בבית המשפט העליון בארצות הברית. זה כשלעצמו נתון חשוב. אך מעבר לכך, יתכן שיש חשיבות גם לעובדה שמי שמוביל את המאבק בעד הלגליזציה של הסם הזה הוא גפרי ברונפמן, נצר לתורמים היהודים העשירים ברונפמן מקנדה, שמרבים לפעול גם בישראל. הטיעונים בעל פה בבית המשפט החלו בראשית החודש הזה.

עוד נקודה ראויה לדיון היא הכללת הסם, והכת שמובילה את השימוש בו בין "הכתות המסוכנות" באתר של ריק רוס, ובכלל כדאי לקרוא מה הוא כותב על הסיפור הזה.

מילא המחקר הזה, שלא נחשב מדעי במיוחד, אבל תמוה שיקול הדעת של העיתון והיעדר כל תחקיר רקע על התזמון של הכתבה ועל הרקע המשפטי, והמאבק הגלובאלי סביב הסם הזה ואחרים מאותה משפחה.

 

מה קורה במוחו של מחבל מתאבד ?

 

לרגל דיון שהתקיים ב"הגדה השמאלית" על סרט חדש המספר על הווי המחבלים המתאבדים בשטחים, הביעו

  . Anderson's hypothesis is that this group of individuals could have damaged a portion of their amygdala. Anderson said this portion of the brain deals with priorities and damage to it could skew the importance people assign to an idea. One characteristic symptom of this damage is prolific writing as if everything the person is thinking is vitally important, Anderson said. Damage to this portion of the brain could occur when a person is very young and, as scar tissue develops, grow progressively worse, he said. There are several practices in the Middle East that could cause this damage. According to Anderson, in some areas the preferred marriage is between first or second cousins, which could pass on the damage if it is hereditary. Birth injury could be another cause, and as most obstetricians are men and the sexes are kept separate in many Muslim countries, inadequate care could cause damage. Exposure to heavy metals, which tend to collect in arid climates, could also cause amygdala damage, Anderson said. In some Middle Eastern cultures a baby's umbilical stump is even painted with lead, he said. Anderson had little evidence to support his hypothesis, although he suggested that terrorists being held at the base in Guantanimo Bay be tested for amygdala damage. He also suggested that Mohammed Atta's drooping eye is "typical of birth injury" and could be an indication of amygdala damage.

 

זהירות, בלוגרים ואחרים שכותבים הרבה ומייחסים חשיבות למה שהם כותבים – יתכן שיש לכם צלקת בבלוטת האמיגדלה, ואתם עלולים לפוצץ את עצמכם עבור איזו אידיאולוגיה…

המשתתפים דעתם על הסיבות של מחבלים, וכולי וכולי. במקום אחר, התקיים דיון דומה, והוא שואל מה מחפשים החוקרים המערביים במוחו של מחבל ?

 

אנדרסון = פסיכיאטר המלמד בהרוורד ועובד בבית החולים של בוסטון, הרצה בפני קציני ביון בריטיים את משנתו, לפיה יש איזה "פגם מוחי" לאנשי המזרח התיכון, ולמחבלים בפרט, ההופך אותם לאנשים הלוקחים ברצינות מידי רעיונות, וגם מסוגלים לפעול ולסכן עצמם. הכל טמון, באיזו בלוטה בגזע המוח, אומר הפסיכיאטר. אחד הסימנים למחלה, הקשיבו טוב, זה כתיבה מרובה והתייחסות רצינית לכל דבר שה"חולה" כותב. דבריו של אנדרסון רצופים במלל גזעני על אנשי המזרח התיכון, לקרוא ולא להאמין.

 

זה לא היה כל כך נורא, לולא אותו רופא היה גם…בצוות הנוירופסיכיאטרי של חיל הים האמריקאי שישב ב….גואנטנמו.

עובדה מדאיגה זו כלולה במכתב מחאה שנשלח על התבטאויותיו של אנדרסון ועל הנעשה בגואנטנמו.

 

 

 

 

מחוללי ומחללי המיתוסים

בוש מתבקש להחזיר את הגולם לכור מחצבתו…

 

מתקפת פולארד מעלה שאלות מעניינות על ההתרחשות התת קרקעית בפרשה תמוהה זו. לנוכח הפרשה הגלויה האחרונה, שהרעידה את אמות הסיפים של מערכת הבטחון, נוצר דימוי משני שניתן להזקק לו להבנת הפרשה ברמה סימבולית. פרשת השדרוג הסיני, מזכירה לנו משהו, סכסוך עסקי הלובש צורה זמנית, מינוח, מעולם ה"בטחון הלאומי". סכסוך שעיקרו קניין רוחני, זכות יוצרים על רכיב, חומרה כלשהי, בכלי משחית. למי הזכויות לסחור ברכיב, למי הזכויות במוצר כולו ? מה נחשב שינוי מהותי ומהו רק תחזוק. פולארד, לצורך העניין והמשל, יכול רק להיחשב בבחינת מוצר טכנולוגי, סודי מאד כמובן, שנפל לתוך סכסוך דומה. כלי, פיתוח ספק אנושי ספק טכנולוגי, שכל אחד מן הצדדים בפיתוחו מבקש להכניס לו איזה "שדרוג" סודי, שיסיט אותו לטובתו, לאינטרס שלו, מבלי להודיע על כך לשותף השני. סיפור הריגול הפורמאלי, נשמע די מופרך לטעמי. כך גם ההתנהלות של ממשלת ישראל לאחר מעשה. לי ניראה שהבורג המשודרג שהכניס שותף אחד לייצור ה"גולם" הזה, גרם להתפוצצות של המערכת והסגרת המעשה האסור, לשותף הבכיר. אמריקה. הגולם שיצא משליטה, התחיל להסגיר במעשיו דברים שונים ומשונים שאירעו בחיווט שלו, וכך נוצרה הסצינה המוכרת לעייפה, שיכולה להכלל בכל תסריט הוליוודי, של הניסיון לקבל מחסה בשגרירות ישראל. והשאר, היסטוריה.

מדינת ישראל רוצה לסגור עניין. הגולם צריך לחזור הביתה, והגיעה העת לנפוח בו רוח חיים, כיון שבכל זאת, בניגוד לטיל הארפי כלשהו, גם אם נכללו בו מרכיבים ננוטכנולוגיים או איזה עצבוב אורגני ממוחו של אדם חף מפשע וידע, מדובר בבן אדם בצלמו ובדמותו של אתם יודעים מי.  בעיני, יונתן פולארד ברמה הסמלית הוא גולם חי, כלומר, אדם שהפך בידי כוחות גדולים וציניים לגולם, ורק לאחרונה חזר להיות אדם. עכשיו, מבקשים ממציאי המיתוסים בעלי האידיאולוגיות האחרים (אלה הפועלים לשחרורו), לנפוח בגולם רוח חיים ציונית דתית, כיאה להשקפת עולמם.

————–

הצורך של מבצעי הפרות זכויות אדם לזווג למעשי הזוועה שלהם אלמנט רוחני, מיתולוגי, מיתי, או דתי, הוא דבר ידוע משחר ההיסטוריה. גם פרעה התבסס על מיתוסים ואלים בכך ששעבד עמים לצרכיו. אצלנו, התופעה מוכרת למשל ממציאות החיים של המתנחלים. ככל שהמעשה ברוטאלי יותר ומנגוד ליצר האנושי הטבעי, כך צריכה התשתית הרוחנית להיות עוצמתית יותר, חדה, מגייסת. כאן מגיעים הסמלים, ובעיקר המיתוסים הגדולים, שמסוגלים להעניק לפרט כוחות על מדהימים. כמו האמא שיכולה לפתע להרים מכונית כדי להציל את התינוק שלה, כך יכול נער מבולבל להפוך למתנקש מדוייק ואפקטיבי אם באמת יצמיד עצמו למיתוס "גדול" וחזק. פנחס היורה בכזבי, משה ההורג את הקלגס המצרי וכולי. הטבעת מיתוסים בצורה מסויימת היא כבר בגדר שטיפת מוח, אך מדובר על ספקטרום, טווח שבין "חינוך" או "שחרור לאומי", השאה קלה, פרסום, הפצת רעיונות, ובין שליטה מוחלטת באדם כדי להשיג ממנו משהו, נגד טובתו שלו, ואפילו נגד מצפונו.

הגולם, למשל, יכול להוות מיתוס לא רע כדי להרדים את המצפון של אנשים שמפעילים אחרים כאילו היו חפץ. מיתוס אסתר יכול להכשיר שימוש בנשים לצורך סחיטה של פוליטיקאים בכירים, ועוד ועוד. כמובן, הגאולה והמשיח וכל זה, "והיה בית עשיו לאש" ואמירות מסוג זה יכולות בהחלט להוביל אפילו קבוצות שלמות לעקור מטעי זיתים ולשפוך שקי תבואה מידיהם של נשים זקנות ורעבות' אם לא הרבה יותר מזה. דתות הובילו אנשים לשיאים ולמדרונות אנושיים גם יחד, ציד מכשפות, אנטישמיות, וגם מהפכות שחרור וחירות – כולם מונעים על ידי מיתוסים קולקטיביים רבי עוצמה. כולנו בני אדם, ומי שמכיר את רזי הנפש, במידה מסויימת ומספקת, יכול לעשות הרבה דברים, רעים וטובים.

 

ובעיני הפרטיות

אז בעיני הפרטיות, יונתן פולארד הוא גולם אחד, מני רבים מאד, שאתרע גורלו ליפול בין הכסאות, סכסוך עסקי כלשהו על שליטה או תמלוגים, ואולי ברמה רחבה יותר, מי שולט בכלל. הוא יושב בכלא בתור מיתוס, מעין מכשיר מחולט שמציבים בחלון הראווה להשוויץ. כך יעשה למכשיר ששודרג ללא הרשאה. יונתן פולארד זכאי לחרות וכבוד אדם, כמו אחרים במצבו, והם לא מועטים מבין אלה שנקברו חיים, נוצלו, עונו ונעשקו על ידי ארגונים שהם ספק בטחוניים וספק ארגוני פשיעה גדולים. בעיקר הוא זכאי עתה לחירות ממיתוסים מלאכותיים אשר נהגים ומולבשים על אירועים בצורה צינית ואינסטרומנטלית. אלוהים, מי שזה, יעזור לו, ואני מאחלת לו שחרור מהיר מן הכלא, מן האינטרסנטים שפועלים לשחרורו, ומן הרבנים הראשיים למיניהם שכבר משחרים לפתחו, שמא יוכלו להלביש עליו עוד איזה מיתוס מתרוצץ, שחסר לו כלי.

אני יכולה לשער בעיני הרוח מעין "מחלקה" (המחלקה היהודית כבר תפוס, אז משהו אחר, המחלקה למיתוסים ודתות) הממונה על מניפולציה של דימויים חזקים, קולקטיביים, ואישיים, לצרכים שונים ומשונים. כמובן, משחקים במיתוסים הם דבר מסוכן, ולפי הבנתי משחקים מסוכנים במיתוסים הם גם דבר שהיהדות, על כל גרסאותיה, יצאה נגדו בצורה הכי מפורשת וחד משמעית. מדובר באי ההבנה הגדולה ביותר של כוחות הנפש והאנושיות. סם מוות, יכולה גם התורה להיות למי שהופך אותה קרדום לחצוב בו. והתורה בהקשר זה, היא שם כללי לחומרים האלה, המורכבים, שמהם עשויה הנפש הפרטית והכללית.

לאחרונה קראתי רשימה מעניינת החושפת לראשונה את העובדה שחוקר די מקובל בתחום המיתוסים והנאציזם (ותורת הניסתר שהם השתמשו והתעניינו בה לקידום משנתם הנואלת), בעצמו היה שותף סמוי ונסתר להוצאה לאור של ספר "כישוף פרקטי", שיש בו בין היתר גם הנחיות לקורבנות חיה ואולי אדם. ילדים מבולבלים משתמשים בספר ומשחקים בשטויות העלולות להגיע למעשים חמורים. זהו תחום פרוץ לחלוטין, כיון שאינו נתון בדרך כלל למשטור אקדמי מלא, ורבים בו המתחזים ובעלי הכוונות הרעות, הן במעשה (מיני "מרפאי אליל" המתכסים בשמות ניו אייג'יים מפוצצים, ועד ל"מקובלים" דה לה שמעטה שמנצלים מצוקות), והן ברמת הידע והספרות.

 

 

 

 

 

העיתונות והממסד

פרשת ואלרי פליים, עיתונות, ממסד ו"הארץ"

עיתון "הארץ" רכש לו מעמד בינלאומי בין העתונים שמהווים מקור כוח, מידע וניתוח פוליטי מעבר לאחוזי המכירה שלהם. ישנם כמה עתונים בעולם שנחשבים, בצדק או שלא בצדק, לא רק כמדווחים, אלא כמובילים ומעצבי דעת קהל. במובן זה, דובר עד כה על "הממלכה הרביעית", או רשות רביעית השקולה בכוחה וחשיבותה לשלוש הרשויות בכל דמוקרטיה. העיתונות נתפסה כגורם חיוני לשימור האיזונים במשטר דמוקרטי. אף שישראל היא מדינה קטנה, ועברית אינה שפה נפוצה, נהוג למנות את הארץ בנשימה אחת עם עיתונים כמו ניו יורק טיימז, גלוב אנד מייל, גרדיאן ובהקשר האזורי, אולי אל אהראם, בחלקים ממנו.

המדובר בכלי תקשורת שטוענים לעצמאות מסויימת מכוחות שוק ופוליטיקה מקומיים ושואפים לאיזו אובייקטיביות, אתיקה, ואמינות, לרבות תחקירנות שמהווה איום של ממש על רשויות השלטון. ואולם, בשנים האחרונות נרכשה גם התקשורת, המודפסת והאלקטרונית, בידי בעלי ההון והתאגידים, שהם גם השולטים הלא מעורערים ברשות המחוקקת והמבצעת. הרשות השופטת, תלוי ברמת השחיתות המקומית, היא היעד או המבצר הבא שעומד במתקפה של בעלי ההון.

בעקבות מעמדו המיוחס, נהוג להתייחס לדיווחים של עיתון הארץ וכמובן לניתוחים שלו, ברצינות, בכל רחבי העולם. אנשים בעלי סקרנות ומודעות פוליטית, המתמצאים בסכסוך האזורי ובמדינת ישראל, נוהגים לקרוא את עיתון הארץ בנושאים חשובים. (כיום יש מהדורה באנגלית ברשת המקלה עליהם). באותו אופן, ובמגבלות כמובן, נוהגים בעולם לקרוא את הניו יורק טיימז כמקור מידע וניתוח החורג מהלכי רוח פופולאריים או פופוליסטיים זמניים. הניו יורק טיימז זוכה לאמינות גם ממי שאינו שוחר ארצות הברית, כפי שהארץ זכה לאמינות גם ממי שאינו בדיוק מתלהב מישראל ומן האמינות של דיווחיה בעולם. זהו כוחה של התקשורת במצב אידיאלי יחסית. גם הוושינגטון פוסט זכה לסטטוס מיוחס בעולם, אף כי בצורה אחרת. זהו עיתון המתמחה במסדרונות וושינגטון, ואילו הניו יורק טיימז כיאה למיקומו טוען לראייה רחבה יותר, אזרחית, כלכלית, וגם אמנותית. (למעשה אין מקבילה ישראלית לחלוקה הזו בין שני העיתונים האלה, אולי דומה לכך ובמיקרו מיקרו, היתה החלוקה בין "העיר" ל"כל העיר" בזמנים הטובים של העיתונות המקומית).

מלחמת עירק ושלטון החונטה של בוש מאז למעשה סוף שנות השמונים, החל במסע כרסום של הדמוקרטיה בכלל וגם של עצמאות התקשורת. השיא בדרמה זוחלת זו, מתרחש ממש בימים אלה. על רקע התרמית של הפלישה לעירק, שהתבססה על שתי טענות מופרכות (המצאות נשק השמדה המונית; הקשר לפיגוע התאומים) נחשפו שיטות הפעולה של השלטון המרכזי בניסיון לשעבד את כלי התקשורת האמינים, ולנצל את מעמדם המיוחס בעולם, כדי לקדם את האג'נדה הפלילית של המלחמה. בשנת 2002, כאשר וילסון נבחר לחקור את הדו"ח שעליו הסתמך בוש בנאום לאומה המצדיק את הפלישה (מכירת אורניום לעירק דרך ניז'ר), הדליפו אנשי הממשל לעיתונים את העובדה כי רעייתו היא סוכנת סי.איי.איי בכירה, שלמעשה דחפה את מינויו כחוקר המסמך. ההדלפה בוצעה באמצעות וודווורד שהוא "אייקון" עיתונות אמריקאי מאז חשיפתו בפרשת ווטרגייט (שהובילה להדחת ניקסון); ולג'ודית מילר מהניו יורק טיימז ועיתונאי נוסף מה"טיים" (עוד כלי תקשורת בעל מעמד גבוה בקהילה הבינלאומית).

כאשר מונה חוקר להדלפה, התבררה שערוריה גדולה יותר מאשר חריגה מחוקי הסודיות ופגיעה בסוכנות הריגול. התברר שכנופיית השלטון וההון למעשה "קנתה" את ג'ודית מילר כבר לפני שנים, במהלך ארוך ומתוחכם של פיתויים, "יחסים מיוחדים", הדלפות, ומתן גישה למידע אקסלוסיבי אחר. כך למשל, מילר הוזמנה על ידי האפ.בי.איי להיות נוכחת בחקירה של חשוד בחברות בארגון טרור איסלאמי על ידי חוקרים ישראלים. האינטרנט מוסר כי הזמנתה לחקירה היתה ביוזמת ראש הממשלה לשעבר, המנוח, יצחק רבין. מילר – שכניראה הוחנפה מין ההזמנה והאמון שהורעף עליה, כמו גם להיות שותפה לסודות מן החדר- החלה כבר אז את "המערכת הכפולה" של נאמנות. היא לא דווחה לקוראים, וכניראה לא לעורכים שלה, כי נכחה בחקירה. אך סיפקה את הסחורה בכך שכתבה שטענות הנחקר על עינויים וגביית הודאות שוא, הן מופרכות ושקריות. לימים, הקירבה הזו הפכה לסוג של חיים כפולים, כאשר חלק מן הדברים מוסתרים מהציבור והעורכים, אך התוצאה היא קבלת חומר מסווג, בלעדי, ואינטימי ממקורות בכירים בממשל כמו לואיס ליבי. ביודעין או שלא ביודעין, מילר שימשה כסוכנת פוליטית לקידום האג'נדה של השמרנים, ובמיוחד האגף מחרחר המלחמה של בוש וחבריו הנאו שמרנים. אין לדעת מה ידע המו"ל של העיתון, סולצברגר, או לא, אך רבים בשמאל קוראים גם לו להסיק מסקנות אישיות.

כבר לפני חודשיים היו הדלפות רבות של מידע בקשר לוושינגטון פוסט באותה פרשה. בלוגרים זריזים האשימו את הוושינגטון פוסט בשותפות פעילה לקנוניה של הבית הלבן והפנטגון בעיקר. ואכן, ככל הניראה אלה הדלפות מתוכננות מן החקירה של פיטסג'רלד, פרשת בוב וודוורד מתחילה להיחשף כחמורה יותר מזו של מילר. גם וודוורד ניהל לו כבר "מחלקה" משלו, וחיפה על מקורות בממשל שהעבירו לו מידע אסור, אולי כדי להמשיך ולקבל את המידע. הבלוגוספירה רוחשת עכשיו בהשערות, וביניהן שוודוורד היה על ה"המשכורת" של הפנטגון, כלומר, שהוא משרתם של שני אדונים מזה זמן.

וודוורד גם שיקר ביודעין ובריש גלי לציבור כאשר נשאל אצל לארי קינג אם הוא יודע את זהות המדליפים, והכחיש זאת.

האמריקאים הסיקו די מהר את המסקנות מן הפרשות הללו, ובשנתיים האחרונות הפכה למעשה התקשורת המרכזית ל"אלטרנטיבית" ואת מקומה כמקור מידע אמין, החליף האינטרנט, ובעיקר אתרי חדשות משוכללים ולוחות דיון ובלוגים המקבלים מידע בדיוק כמו אם לא יותר מעיתונאים רשמיים. גם בתי המשפט הכירה בבלוגוספירה כחלק מן ההגנה על התיקון הראשון לחוקה ומעניקים שורה של הגנות רחבות לפרסומים אלה בפסקי דין.

הצד הישראלי – הכפפה נזרקה

עיתון הארץ שורבב השבוע לאותם דיונים, וכל זה סביב עניין שולי לכאורה, בקשר לידיעה כניראה מוטעית על פינוי מוקדם של ישראלים מבתי המלון בעמאן, שעות ספורות לפני הפיגוע. בתי המלון נחשבים "אינטרס אמריקאי", ובכך היה לעורר חשדות חוזרים, כפי שעלו סמוך לאחר 9-11 כאשר ישראלים נתפסו על גג בניו יורק מצלמים את הפיגוע וחוגגים באוילות את ההרס. זאת ועוד, חברה ישראלית בשם אודיגו העבירה לאף בי איי אימייל שקיבלה שעות ספורות לפני הפיגוע ובו התראה "ממוקדת" חלקית. עכשיו דנים בשאלה אם הארץ גם הוא סוכן של הניו שמרנים (קואליציית ליכוד-בוש), המתכסה בעור של כבשה.
 

הבחילה (2)

גלריה תמונות

 

 

 

 

אנארטיסטה היא אמנית קנדית-פורטוגזית 

 

 

 סקיצות למחשבות אזוטריות על מהות העולם.

אנארטיסטה

 

The Great Dragon ThLI

 

 

 

 

 

לין שירמר – אמנית שנזכרת בילדותה, אזור סיאטל

 

 

ritual

 

twins

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שירמר, שורדת ניסויים בילדים (MKULTRA), מזכירה לי רשימה חשובה מהניו יורקר, הקיץ הזה, של מאייר, העומדת על הקשרים בין חבורת MKULTA ובין מכונני ומפעילי גואנטמנו. "הניסוי הגדול" שווה לקרוא.

 

 

 \\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

האנשים שהפכו את הבחילה למקצוע –

sun day  אנארטיסטה

 

 

 

 

\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\

ובכל זאת, הכל טוב. בוקר חדש, השמיים עדיין שמיים, כבר לא שמים לב לבחילה.

 

ליז אלן, מדריכים לרפואת הרוח שמן על קנווס

Healing guides
by Liz Allen


 

הוירוס

היום בבוקר (הגיג כבד מידי)

אומרים שמסתובב פה וירוס קל. כמה ילדים מהגן של בני נפלו למשכב. לא משהו נורא, יומים שלושה כאב בטן, הקאות אולי, בלי חום. היום קמתי עם בחילה ואינני יודעת אם נפלתי קורבן לוירוס או לבחילה במובן הסארטריאני. בחילה של ממש. האם יתכן שהוירוס השכונתי אף הוא מעין אלכימיה כזו, מעין בחילה קיומית שהתגשמה בצורת חרק קטן, כמעט בלתי ניראה, העובר מקיבה לקיבה ?

אומרים, קרוב לימי הקץ, יבוטלו ההריונות. תשעת החודשים יתקצרו לכדי הרף עין, מין ההפריה ועד לתינוק הצורח. אותו הדבר יקרה גם בין מחשבה לבין התממשותה. המרחק שבין הכוחות המנוגדים לכאורה, רוח וחומר, יעלם. את הוירוס השבועי הזה, אני רואה כסימן שכל זה אכן מתרחש. באויר מתרחשת לה איזו בחילה קבועה, תקועה, לא משהו דרמטי, תוצאה של דחיסה.

 פצצת קרח (אנארטיסט)

אדם פותח עיתון בבוקר ונאלץ לבלוע עוד מזה. והבטן כבר מלאה ועומדת לפקוע, אך אין רשות להקיא ממש, או לבצע חוקן, זה יהיה חסר זוהר, לא במקום, דראמטי מידי בימים שבהם החיוך למצלמת הטלויזיה חשוב מכל. שמור על קוליות, גם ברגעים האחרונים של הטביעה במחראה. תארו לכם את אושוויץ בעידן התקשורת האלקטרונית. אסירים מתראיינים לערוץ 2, המאפרת מגיעה, פורעת קצת את הקרחת, מסירה קווצת אפר קרמטוריום מן הפיג'מה. הכתב מתיישר מול הניידת, ופולט את סדרת הקלישאות המוכנה לו. האסיר נעמד על שתי מקלותיו-רגליו, ומה חשוב ? שלא יאבד את הקוליות אחרת הצופה יזפזפ. אין גרוע מכך שהצופה יזפזפ.

הבחילה כבר לא מרשימה כמו שהיתה אצל סארטר, המילים כבר ריקות מתוכן כולל הצהרות צרפתיות כאלה. הציבור לא מתרגש שיורקים עליו בבוז, מי סארטר בכלל, תגיד הסלבריטאית שמפרסמת יוגורט. זפזפ.

במצב דברים כזה, הכל תקוע. הוירוסים נולדים באויר ומתים, עם כל הלוך רוח שמשמעותו התרוקנה. נותר הוירוס כמשל. וישרוק אלוהים לצרעה אשר ביאור. נגמרו המילים, שריקות. ווירוסים.

אוי הטון שלי הופך פתטי דרמטי, הקורא עומד לזפזפ אני רואה ממש את היד על הזפזפנית העכברונית…אופס…הלך…להבא תזכרי להכניס בדיחה.

==============
אני מעיינת בעיתוני הבוקר, מנין להתחיל ? זהו, הדרקון כבר אוחז בזנבו שלו, והשקר כמו רקדנית קירקס אוחז ברגליו מעבר לראשו ולועס את מילותיו לתיאבון. אולי כך נולדת קצת אמת.

 

 

 

 

לחץ חברתי

שלוש ארבע סקיצות על אינדיווידיאליות  

 

צבי הנינג'ה

אני מכורה לאיסוף ידיעות כאלה. לא חסר לאחרונה. נמלים מפרקות מוקשים, צבים מטמינים ראשי נפץ גרעיניים, ודולפינים מאתרים צוללות. שלא תחשבו שזה נגמר פה, מי שמפעיל צבים מרחוק, כברחושב עליכם בתור הנינג'ה הבא. או שאולי נמאס להם כבר להפעיל אנשים בתור פצצות מהלכות, עברו לאתגר ממש, צבים.

P{margin:0;}

UL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 16; padding-right:0;}

OL{margin-bottom:0;margin-top:0;margin-right: 32; padding-right:0;}

var agt=navigator.userAgent.toLowerCase();var is_major = parseInt(navigator.appVersion);var is_ie = ((agt.indexOf("msie") != -1) && (agt.indexOf("opera") == -1));var is_ie5 = (is_ie && (is_major == 4) && (agt.indexOf("msie 5.0")!=-1) );

function txt_link(type,url,urlAtts) {

switch (type){

case 'external' :

if( urlAtts != " ) {var x = window.open(unescape(url),'newWin',urlAtts)} else {document.location = unescape(url);}

break;

case 'article' :

urlStr = '/articles/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);

if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}

break;

case 'yaan' :

urlStr = '/yaan/0,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url);

if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}

break;

case 'archive_article' :

urlStr = '/articles/1,7340,L-to_replace,00.html';url=urlStr.replace('to_replace',url); if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}

break;

case 'category' :

urlStr = '/home/1,7340,L-to_replace,00.html'; url=urlStr.replace('to_replace',url);

if( urlAtts == " || !urlAtts) {document.location = url;} else {var x = window.open(url,'newWin',urlAtts)}

break;

}

}

function setDbLinkCategory(url) {eval(unescape(url));}

מדען רוסי: צב שיופעל בשלט רחוק יסייע בריגול

צילום: לע"מ

זה אולי נשמע מוזר, אבל מדען רוסי טוען לאחרונה כי הצליח ליצור שלט רחוק שיפעיל צבים. 

 

מסתערב

 

– איזון במוח

חברות התרופות מוכרות לכם אושר אינסטנט. משפחת התרופות החדשות (כבר לא כל כך חדשות SSRI) נגד דכאון היו "שובר הקופות" של העשור האחרון. כל מי שהכרתי החזיק בכיס איזה סרוקסט קטן, והמהדרין הלכו על פקסיל. המשוגעים באמת לעסו פרוזק שלוש פעמים ביום ולא הבינו למה הם מרביצים לילדים, לאשה ולחותנת. אנשים התאבדו מזה, רצחו, אבל מכונת הכסף המשיכה לתקתק. באנגליה התעשת הממסד הרפואי לא מזמן והחל להגביל את השימוש ולהגביר את הפיקוח על האריזות והמידע שנמסר לציבור. האו"מ יצא לאחרונה במסע צלב ממש נגד הסימום ההמוני של ילדים ומבוגרים. בארץ האפשרויות, שם נוצרה המכונה, העניינים קצת יגעים. לאחרונה, התנהל ויכוח מעניין בין ארגוני זכויות אדם ובין פייזר על חוקיות הפרסום בטלויזיה של התרופות כ"מאזנות את הכימיקלים במוח". רשות הסמים והמזון (אני בכוונה משתמשת בתרגום הישן, סמים) עומדת כניראה לאסור פרסומות בטלויזיה שמשווקות את התרופות האלה כאילו היו חגיגת או קוק פרסי. עיקר התרמית – הניסיון להציג לציבור מצג כוזב כאילו יש במוח "חוסר איזון כימי" הגורם לדכאון. אז זהו, שעם כל תקציבי המחקר הענקיים המופנים לתחום זה, לא נמצא עד היום אפילו מדד אובייקטיבי אחד לתסמונות נפשיות. אין חוסר איזון כימי במוח, כיון שאף אחד לא יודע מהו איזון כימי, מהי הנורמה. הדבר היחיד שידוע הוא שכימיקלים מסויימים, חלקם חוקיים וחלקם פחות, עושים טוב לאנשים, ויש להם גם תופעות לוואי וסיכונים גדולים.

מי דופק את המוח שלכם ?

 

 

– פרס אאוט, פולארד ועמיר אין, או אולי ההיפך ?

 

ארץ השקר – גלריית תמונות

 

הגדרה עצמית – פיקניק בלי חבר'ה

 

 

לאחרונה במשך שבוע אחד עפו עלי כמה צללים ישראלים, מה זה צללים, ממש בוגי מן, שמחפשים מנוח. אנטישמית קונספירטיבית פרנויאידית, עוכרת ישראל, מיזנטרופית, מה עוד ? לא זוכרת. אה כן, "רודפת צדק" בלעג.  

העדר  – קחי פקסיל, תהיי בן אדם

 

(ויליאם בלייק)

אופ, מתי הם יפסיקו לקשקש ויתחילו לשלם, שואל איוב את רעייתו ?

——
איוב – שומר על אינדיווידואליות ולא אוכל חרתה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דילמות דילמות…

 

הרבה כבר נכתב על ההצעה לבטל את "חזקת הגיל הרך", כלומר, החוק שמקנה קדימות לאם במשמורת על ילד עד גיל 6. רוב הדעות האינטליגנטיות שקראתי ברשת, וכן הכנס שהתקיים בנושא מטעם ארגוני נשים, מתנגדות לביטול, והנימוקים ניתנו בהרחבה ונשמעים לי מאד משכנעים.

לתיבת הדואר שלי הגיע גילוי דעת אחר, שקורא לארגוני הנשים לתמוך בביטול, כפי שמחייבת עמדה פמיניסטית עקבית. הכותבת היא מנכ"לית שלארגון שאין לחשוד בו בשמרנות, וגם היא משפטנית בכירה. אני מביאה את הדברים כלשונם. מעניין היה לשמוע התמודדות מפורטת יותר של עו"ד רוזנבלום עם העמדות של עמיתותיה.

לאחר ששמעתי את שני הטיעונים, הגעתי למסקנה שהסיטואציה כולה היא בלתי נסבלת. ארגוני הנשים נאלצים לבחור בין רע לרע יותר, ולאזן אינטרסים של דיני נפשות, וגורל של ילדים רבים, תחת מכבש לחצים בלתי אפשרי.

תמיכה בביטול, תוביל בהכרח, לפחות בתקופת מעבר שאורכה מי ישורנו, לסבל עצום למספר רב של משפחות ונשים. מאידך גיסא, התנגדות לביטול, שומטת את הקרקע תחת רגליהם של הארגונים, ופעילותם המרכזית. אגזים אם אכנה זאת "בחירתה של סופי", אך המציאות אינה רחוקה מזה.

כל עמדה שינקוט ארגון נשים כרוכה בנטילת אחריות בלתי סבירה לתוצאות בשטח. המצב הבלתי נסבל נובע מפריקת כל אחריות ציבורית מכתפי המחוקקים והעברת הנטל לציבור. הפרטת החקיקה, בנוסף לכך שמערכת הרווחה כבר לא

מלכודת דבש
אירית רוזנבלום קוראת לארגוני הנשים להצטרף למאבק לביטול חזקת גיל הרך
בשני מאבקים ציבוריים המתנהלים כעת – חזקת הילד ותשלומי מזונות, מקבעים ארגוני הנשים את תפיסת האישה כחלשה מטבעה.

על העובדות אין ויכוח: בשני התחומים האלה זוכה ליתרון על-פני הגבר, מעצם היותה אישה. לכאורה, ארגוני הנשים היו צריכים להיאבק על ביטול היתרון הלא הוגן הזה. אך בפועל, הם מנהלים מאבק עיקש נגד הכוונה להחיל שוויון בין גברים לבין נשים באותן סוגיות.

התחום הראשון שבו בא לידי ביטוי אי השוויון הוא בדיני מזונות ילדים. בית המשפט קבע כי האם אינה חייבת במזונות, גם אם היא משתכרת יותר מן האב. הדין ההלכתי בעניין זה אף מחמיר מבית המשפט, ולפיו בשום תנאי אין האם חייבת במזונות.

התחום השני שבו בולט חוסר השוויון הוא במשמורת הילד וחזקת הגיל הרך. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי אם הורים פרודים אינם מגיעים להסכם משמורת, יקבע בית המשפט הסדר "כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

כלל זה ידוע כ"חזקת הגיל הרך", והוא מעניק עדיפות כללית לאם, למעשה אף מעל גיל שש. אם ההורים נפרדו לפני שהילד הגיע לגיל שש, יישאר הילד בחזקת האישה, גם אם כישוריו ההוריים של הגבר עולים על שלה.

עקרון טובת הילד הוא העיקרון היחיד שצריך לעמוד לנגד עיני בתי המשפט, כשהם באים להכריע בסכסוכי משמורת. יכולת ההשתכרות היא העיקרון היחיד שצריך לעמוד לנגד עיני בתי המשפט, כשהם באים להכריע בסכסוכי מזונות.

אבן נגף
התפיסה, לפיה האישה, מטבעה, עולה בכישוריה ההוריים על הגבר היא התפיסה שקובעת כי מהותה של האישה באמהותה. אותה תפיסה מניחה, כי אמהותה של האישה מהווה מכשול ליכולת ההתפרנסות שלה, ולכן כל עובדה שתוכיח כי יכולת ההשתכרות שלה עולה על זו של הגבר – היא מקרית וזמנית בלבד.

ארגוני הנשים טוענים להגנתם, כי רק שעה שהשוויון המלא יושג, הם יתמכו בביטול היתרונות האלה. ברם, אותם ארגונים מתעלמים מכך, שאותם יתרונות עצמם הם חלק מהתפיסה המפלה והלא שוויונית כלפי נשים, עד אשר הם משמשים כאבן נגף בהשגת השוויון המלא.

שוויון האישה לא יושג עד אשר תופל אחרונת החומות המבחינות שלא לצורך בינה לבין הגבר. וכך, כל עוד תאופיין האישה באמהותה פוחתים הסיכויים שיכולת ההשתכרות שלה תהיה שווה ואף תעלה על זו של הגבר.

היושר האינטלקטואלי והתביעה לשוויון מחייבים את ארגוני הנשים לעמוד על ביטול היתרון הלא הוגן שמוקנה לנשים בסוגיות אלה, כי יתרון זה אינו אלא מלכודת דבש.

הכותבת היא עורכת דין ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה"

קיימת ממילא, ומערכת המשפט היא לעג לרש.

הנשים בישראל סובלות ממקבץ ותערובת בלתי אפשרית של גורמים הפועלים נגדן. מורשת דתית ארכאית ומקפחת, מיליטריזם היוצר שני מעמדות שונים (לוחמים-גברים ומגישות קפה-גיישות), בלווית ההשפעה התרבותית הסביבתית של המזרח התיכון שאינו מצטיין בתחום הקידום של מעמד האישה. על הרעות החולות הללו, שהן מבחינת בלתי נמנע, נוסף עתה הקפיטליזם הדרוויניסטי מבית המדרש האמריקאי, והרי לכם ג'ונגל של ממש.

אין תימה איפוא, שגם בקרב ילדים ובני נוער משתררת אוירה של "בעל זבוב", אונס קבוצתי, שפחות מין בגיל תשע, ואלימות בסגנון התפוז המכני. אין זה אלא שהילדים קולטים את האוירה הכללית.

———————-

כל זה ידוע כבר ונלעס עד דק. מה את מציעה, ישאלו הקוראים העייפים מדרשות מלומדות. לדעתי, מצבן של הנשים בישראל הגיע לשלב בו אין לתלות יותר תקווה רק במנגנונים דמוקרטיים מקומיים. ארגוני הנשים, במקום ליפול למלכודת המקוויאליסטית ולהתקוטט ביניהן ממצב של גב לקיר, צריכים להתפנות, עד כמה שניתן, מעמדת תגובה וכיבוי שרפות של יוזמות הניחתות מבחוץ, להתכנס לרגל מצב חירום, וליזום היערכות פרואקטיבית. כך למשל, סתם כמה רעיונות שעולים לי בראש, חלקם אולי גרועים וחלק ראויים לבחינה. פניה לערכאות בינלאומיות ולארגונים בינלאומיים בקשר להמשך התופעה המבזה של בתי הדין הרבניים בדיני המשפחה – לתקוע רגל בגלגלי ההסברה, ולהבהיר שישראל אינה שונה מאיראן במובן זה, להביך גם את יהודי ארצות הברית המבקשים להסתיר ולהקטין את מימדי התופעה, גם בתוך הקהילות שלהם, הזוכות משום מה ל"חסינות" מהתערבות של מערכות שלטון מקומיות.

לשקול להגיש תלונות לערכאות בינלאומיות בקשר לעבירות מין מסוגים מסויימים, שאינן מטופלות על ידי השלטונות. סחר בנשים, דוגמא אחת מני רבות, ועבירות מין הנעשות בהקשרים צבאיים, ומהוות לפיכך גם פשעי מלחמה. אפשר לחשוב גם על תלונות נגד גנרלים מטרידים ואונסים, במידה ומערכת המשפט הישראלית מטייחת פרשיות כאלה, וככל שמדובר בתופעה סיסטמטית.

מדיניות השנור. אחת הרעות החולות בישראל, הפקרות מוחלטת של נשים, נובעת גם מן התלות של הארגונים בתקציבים מיהדות ארצות הברית. הקהילה היהודית האמריקאית הפקירה גם היא את נשות ישראל, לטובת האינטרסים הפוליטיים שלה. אולי כדאי לשקול אם בכלל לקיים קשר עם ארגונים ותורמים שמשתפים פעולה עם קיפוח מעמד האשה בישראל, בין מבחינה דתית ואם בצורות אחרות.

לבסוף, נותרה בעיית הסולידריות של הפמיניסטיות הבורגניות עם הנשים מן המעמד הנמוך, על רקע עדתי וכלכלי. נידמה שאין צורך להסביר יותר שהפקרת הנשים העניות בישראל, לטובת "פמיניזם בסגנון לימור לבנת", היתה גול עצמי. פרשת ויקי כנפו היא חזרה על אותו דפוס לא בריא, של ניכוס מאבק עממי על ידי אליטות הרואות עצמן כנציגות הליבראליות עלי אדמות.

מצער לראות איך הטקטיקה שפוררה את שאריות הסולידריות של העובדים, מגזרים "חלשים", מיעוטים שונים, תצליח שוב גם בעניין מעמד האשה. במידה מסויימת אחראיות גם המנהיגות של ארגוני הנשים הגדולים למצב הבלתי נסבל שמתרחש עכשיו, אך אפשר לתקן את הטעויות, אף פעם לא מאוחר לעשות את הדבר הנכון.

 

 

 

 

 

**

גנן גידל דגן בגן…

 

דונלד רמספלד וטמיפלו

 

חברת לה רוש היא יצרנית טמיפלו, עושה כסף גדול

לאחרונה, מבהלת שפעת העופות. לה רוש רכשה

את הנוסחא והגרסא הראשונה לטמיפלו מחברה בשם

גילאד בע"מ לפני כמה שנים.

בהנהלת גילאד בע"מ ישב לא אחר מאשר דולנד רמספלד המחזיק עד היום בנתח ממניות החברה.

רמספלד הוא היום שר ההגנה של ארצות הברית, שבין

היתר דוחף לחקיקת חירום להיערכות נגד "פנדמיות מסוכנות"

ולרכישת התרופה על ידי הממשלה הפדראלית.

 

Bilderbergers, Rumsfeld Profit from Avian Flu Scam
Posted on Saturday, October 22 @ 22:12:13 EDT by drew

Conspiracy

 

You can't make any real money without a boogeyman, and the new "Bird Flu" hoax is the latest scam used to generate profits for pharmaceutical company insiders.

"Finally, the pieces of the puzzle start to add up," writes Dr. Joseph Mercola, author of the "Total Health Program." "President Bush sought to instill panic in this country by telling us a minimum of 200,000 people will die from the avian flu pandemic but it could be as bad as 2 million deaths in this country alone."
http://mercola.com/blog/2005/oct/19/rumsfeld_to_profit_from_avian_flu_hoax

"This hoax is then used to justify the immediate purchase of 80 million doses of Tamiflu, a worthless drug that in no way shape or form treats the avian flu, but only decreases the amount of days one is sick and can actually contribute to the virus having more lethal mutations," Mercola continues.

"So the U.S. placed an order for 20 million doses of this worthless drug at a price of $100 per dose. That comes to a staggering $2 billion.

US Defense Secretary Donald Rumsfeld, former chairman of Gilead, the manufacturer of Tamiflu, will also make big profits, since he is a major shareholder.

Better yet, Bilderberger spokesman Etienne F. Davignon (Vice-Chairman, Suez-Tractebel)and Reagan-Bush Cabal insider former Secretary of State George P. Shultz, PhD (Distinguished Fellow, Hoover Institution, Stanford University) are also on the board of directors of Gilead. (http://www.gilead.com/wt/sec/bod)

Another Bilderberger regular is Lodewijk J.R. de Vink, who sits on the board of Hoffman-La Roche, Gilead's partner.
http://www.roche.com/home/company/com_gov/com_gov_dir/com_gov_dir_vink.htm

In other words, the "Bird Flu" scam will generate outrageous profits for globalist-insiders like Shultz, Rumsfeld, Davignon, and de Vink.

And where did Tamiflu come from?

According to the Gilead website, "In September 1996, Gilead and F. Hoffmann-La Roche Ltd. entered into a collaborative agreement to develop and market therapies that treat and prevent viral influenza. Under the agreement, Roche received exclusive worldwide rights to Gilead's proprietary influenza neuraminidase inhibitors, including orally administered Tamiflu (oseltamivir phosphate), formerly known as GS 4104. As part of this collaboration, Gilead and Roche jointly conducted clinical development of oseltamivir phosphate, with Roche funding all research and development costs.Roche has worldwide commercial rights to Tamiflu, and Gilead receives payments from Roche for the successful completion of program milestones and royalties on product sales." (http://www.gilead.com/wt/sec/partners)

It should be remembered that Rumsfeld loves pharmaceutical scams. It was after all Rumsfeld, as chairman of G.D. Searle, who pressured the FDA to get Aspartame approved.

The FDA blocked its approval for ten years before Rumsfeld twisted arms and broke who knows how many legs at the FDA. Now Aspartame, an artificial sweetener as ubiquitous as it is toxic, continues to poison America and the world.

So here's an advertising tagline.

Tamiflu — It's the Bird-Flu Scam-Drug For You.

 

    

סקס ושקרים רגילים, עוד אמריקנה

פתיתים…

 

לואיס סקוטר ליבי, מעבר לתככן ופוליטיקאי צמרת בממשל בוש, הוא גם יוצר וסופר. הניו יורקר מעיף מבט מקרוב על טקסטים מספרו "המתלמד", משנת 1996. סצינות מסויימות מתארות משכבי בהמה. במקרה אחד, משפחה שבה גדלות הילדות בכלוב, ומקיימות יחסי מין עם דוב שאולף לכך, במצוות האם. כאשר הדב מאבד עניין, מגרה אותו האם באמצעות מקל. בהמשך, ציידים עושים משהו דומה לבמבי…

Other sex scenes are less conventional. Where his Republican predecessors can seem embarrassingly awkward—the written equivalent of trying to cop a feel while pinning on a corsage—Libby is unabashed:

At age ten the madam put the child in a cage with a bear trained to couple with young girls so the girls would be frigid and not fall in love with their patrons. They fed her through the bars and aroused the bear with a stick when it seemed to lose interest.

And, finally:

He asked if they should fuck the deer.

The answer, reader, is

yes.

 

ספרות גדולה בנוסח נבוקוב, או הצצה לעולם הפנימי של המפלגה הרפובליקאית ?

 

האמיצים והחופשיים

 

כתבתי כמה פעמים כאן ובמקומות אחרים על הייצוא של ניסויים קליניים בבני אדם, מארצות המערב העשירות אל העולם השלישי. הסרט שיצא לא מזמן לאקרנים – הגנן המסור – על בסיס ספרו של לה קארה מתבסס על מציאות מצערת זו. הניו יורק טיימז רוויו אופ בוקס מצטרף החודש ומפרסם מאמר ארוך על הנושא, מאת מרשה אנג'ל (שכתבה ופרסמה ספר מקיף על הבעיה של "תרמית הפרמה" והשתלטות התאגידים הללו על המרחב הפוליטי).

There is no question that the US and other rich countries have been conducting more and more clinical research in Africa and other parts of the third world. Although exact figures are hard to come by, it is likely that tens of thousands of studies sponsored by first-world drug companies and governments are now underway in Africa, parts of Latin America and Asia, and the former Soviet Union. Most of this research is intended to find new treatments for use in well-to-do countries. After all, that is where the paying cus-tomers are. In this sense, third-world countries are being used as laboratories for first-world needs. Relatively few studies are devoted to finding treatments for the diseases that plague poor countries, such as malaria, sleeping sickness, and schistosomiasis. The big companies are more interested in the usual first-world conditions, like high cholesterol, obesity, and arthritis.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

3.

מלחמות היהודים

 

סת' פרבר כותב על תופעה "יהודית" בקרב ארגוני השלום האמריקאים-יהודים. סתימת פיות. נו מה חדש ?

יש חדש, הוא הוציא ספר ובו הוא מספר על זה.

פסיכולוג רדיקלי, מורד כרוני, יהודי שגדל ועוצב על המחאה נגד וייטנאם. שווה עיון.

And what can justify many left-wing Jews' insistence on giving priority to creating a united front of Jewish critics of Israeli policies, rather than to reaching out without calculation to our Palestinian comrades to support them in their battle against Israeli colonialism and state-terrorism?