כמה מילים שהבן שלי אמר כאשר שאלתי אותו מה דעתו על המצב
קודם כל, אני לא אוהב לדבר עם חשובים, אפילו אם יתנו לי אלף חתיכות לגו ונקודות בפייסבוק. אז אני לא רוצה לדבר עם שר הבטחון, אולי רק אם הוא יבטל את העונש שלך. אולי.
אני שואל אותך, אמא, מי עוד, מפורסם, חי כמונו ? אני שואלת בחזרה "למה אתה מתכוון, חי כמונו", נו את יודעת, הוא אומר, בורח כל הזמן ומציקים לו. אולי אם יש מישהו מפורסם כזה, אז שר הבטחון יבין. אני חושבת ואומרת לו "הדוגמא היחידה שעולה לי בראש זה היהודים, פעם, הם היו בורחים כל הזמן ממקום למקום, והציקו להם.". הבן שלי מגרד קצת בראש, ואומר שזה מעניין. אז תגידי לו, הוא אומר, תגידי לו שנמאס לי לחיות כמו היהודים פעם.
אני שואלת את הבן שלי מה הוא הכי היה רוצה. הוא אומר שהוא רוצה כסף לאכול, ובגדים ובית כמו כולם, והכי הוא רוצה שיפסיקו להציק לאמא ולו,ושהוא יוכל לחיות במקום אחד ושיהיו לו חברים. הוא לא רוצה לחיות בישראל, הוא אומר, בגלל מה שהם עשו לנו. הבן שלי צופה בסרט בנשיונל גיאוגרפיק, יש שם עדר של צבועים שמתקיפים נקבה בופלו, עם גור. הם יודעים שהיא חלשה ושהיא תתבלבל, אז הם פשוט נוגסים אותה, ונוגסים, עד שהיא קורסת. "זה כמו שעושים לך, אמא, בישראל" הוא אומר ומעביר תחנה.
אני שואלת, "אתה יודע למה מתנהגים ככה לאמא ?", הוא עונה לי "אני לא רוצה לדעת. יותר טוב שלא אדע. אני יודע שאת לא עשית שום דבר רע, שמישהו פשוט גנב את הכסף שלך ומשקר".
Splinters - שבבים 