Monthly Archives: ינואר 2009

פשעי הפטריוטים

 

 

אלה שקובעים מי בוגד

 

אתמול, שתי ידיעות נפרדות אך דומות במהותן, על מעצרים בקרב אליטת הפטריוטים. בישראל – אברהם אבי ארד הוכמן (ישראלי ממוצא ארגנטינאי), עצור בפרשת הונאה מתגלגלת, הנחקרת כבר שנתיים בידי היחידה לפשעים חמורים בני"ע, באנגליה. הוכמן מעורר גל של חקרנות וסקרנות בבלוגוספירה, והממצאים שם אכן משעשעים. מתמטיקאי מבריק , ילד פלא, קומוניסט חטוף מארגנטינה, מו"ל חתרני באמריקה הלטינית, אשף השקעות מדלוור, דירקטור בדנקנר השקעות (?), בקיצור, הארכיטיפ של "ידו בכל, ויד כל בו". ארבע מאות מיליון אירו, לא פחות, היקף הונאת הענק באמצעות החברה לנגבאר וחברת ההשקעות של הוכמן-ארד למברט. המעצר מתבצע סמוך לגל אנטישמיות ביום השואה הבינלאומי. קרן למברט, שבאמצעותה הקים הוכמן את חברת ההונאה וההרצה לנגבאר, ניהלה – על פי הכתוב – כספים של כאלפיים גמלאים. יש פה הכל, וכל מילה מיותרת.

 

בספינת האם, שערוריה דומה, מנהל סניף אלג'ריהשל הסי.איי.איי חשוד ועצור בקשר לאונס, סימום, וצילומן של קורבנותיו באלג'יר ובמצרים. הסוכן הלוהט נתפס וברשותו חומרי סימום והרדמה, קלטות וידאו לוהטות, בקיצור, לא נעים. החקירה מעלה עוד כי ממש לפני שמונה לתפקידו, התאסלם הסוכן, שפרסם קודם לכן ספר אקדמי-מחקרי על האסלאם. כמו כן, נתפסו בביתו מאמרים וספרים העוסקים ב"חקירות של עבירות מין", כלומר, כל זה לא היה אלא מחקר מדעי טהור.

נו, ממש צדיק…וממש מוסלמי…

 

 

ביבי – קריירה חדשה של ידעוני

 

שמו של ביבי נקשר גם בעבר ב"קוסמות" , ויש שיגידו נכלים, או "פולסא דנורא" יהודי ונוצרי כאחד. משהו באיש הזה נראה כאילו הוא יצא מסרט ההמשך של הארי פוטר, והנה עוד רגע קט ייעלם בעשן. בינתיים, ידיעות בעולם מתייחסות ל"נבואה" האחרונה של הקוסם, שאותה לוקחים ברצינות לאו דוקא מן הטעם הברור.

ביבי ידוע כמי ש"ניבא" (חזה ? גרם לכך ?) את נפילת הטילים בדרום ישראל, ועכשיו הוא "מנבא" שיפלו בתל אביב. אך לרגל השנה החדשה הוא מגדיל לעשות ומגלה את אוזן העולם ש"אל קעידא" יפגעו בקרוב בקודש הקודשים של הדת הנוצרית….אמר וסתם.

הפרשנות המקובלת לנבואותיו היא שונה במקצת ממה שהוא רוצה להעביר. רבים סבורים שלא מן הנמנע שביבי, וכחות אופל ניאו שמרנים, עשו יד אחת עם אל קעידא כדי לחרחר סכסוכים במסורת ה"פרשה" ושאר החירחורים שישראל מתמחה בהם. אף אחד לא מתייחס לזה כאל חיזוי מלומד, אך יש כמה שודאי מייחסים לו כוחות תקשור, או יותר נכון POSSESSION, על ידי כוחות טמירים ולאו דוקא חיוביים.

כאן אני חוזרת, בלית ברירה, לידעונים המשוחחת עם המתים, שראיון איתה קראתי ב"לאשה" האחרון, ובו היא מגלה סוד, שביבי ייבחר לראשות הממשלה ויעסוק ב…התפלת מים. נו, איך לא. זה מייד קושר אותי לידיעה הראשונה, על ה"קוסם הכלכלי" אבי ארד הוכמן, מן הפיסקה הראשונה, שהתמחותו היא בקולחין והתפלה, וכך הכיר את שותפו למעשי המרמה אחד מקנדה ריבק, שהתמחותו היא…כן…נו, מים וכל זה.

 

 

בחירות בישראל בסימן הנוכלות.

 

כבר נחתם שלום כולל באזור

 

שמחת עניים

 

עד הלום, הרגשתי די בודדה בצמרת (?) בכך שמזה עשרים שנה לא הצלחתי להביא עצמי להשתתף בבחירות הכלליות בישראל (וגם המקומיות). החודש אני אמורה להרגיש חמימות ודביקות אפילו, של "שמחת עניים" לאור ההצטרפות של כה רבים וכה טובים לנרתעים מלתת קולם, כרובוט, לאנשים שעלולים ממש להזיק להם, אישית.

כלומר, מנהיגי ישראל.

נידמה לי שמלחמת לבנון 2, ומכת עמיר פרץ, תפקדו כדלי מים קרים, ומעופשים, על ראשם של אופטימיים חסרי תקנה, הבטוחים שהקלף שלהם ינצח את משחק ההימורים הקלוקל, והכוזב, ששמו הבחירות בישראל. קדמו לכך השטוזה מאריק שרון (לאוהדיו, אני אף פעם לא נימניתי עליהם), ולפני כן, היתה סנונית אהוד ברק, שירק על מרוממיו לפסגה (מר"צ למשל, ורבים מארגוני השמאל הציוני). ומי שראה את הנולד, כבר הרגיש את הבחילה קודם, למעשה ..ואולי…מאז ומתמיד (אני במשחק רק משנות השמונים, אין לי מושג מה היה קודם, כי מה שכתוב בעיתון או בספרי הסטוריה לא ממחיש את הדקויות של השחיתות הפוליטית בישראל).

אז יש לנו חמישים אחוז צפים, שיא חסר תקדים שיכול גם להוליך לכך שאותם מתלבטים יימנעו מחמת אי החלטה. ויש אחוז נמנעים אדיר, כבר מ 2006 שרק הולך וגדל. הפריימריז של קדימה היו המחשה לא רעה לתהליך הבחירות המתקרב, כלומר, השתתפות אקראית של קבוצה קטנה, שחלק ממנה זה קבלני קולות וארגוני מאפיה המקבלים אתנן ישיר מהצבעתם, וניצחון על חודם של עשרים קולות, בין מתחרים שאף אחד מהם לא זוכה ללגיטימציה בעצם.

נפלא. מרטיט ממש, וזה לעומת התהליך ההפוך שאירע בספינת האם (אמריקה).

 

בכל זאת חד"ש

 

על הרקע הזה, ולאור ההכרח שאני חשה לא להיות צפויה לעצמי, השנה אני הולכת להצביע, ולהמשיך בעצם את התהליך שהחל בבחירות המקומיות לפני זמן לא רב. אני הולכת להצביע לחד"ש, מתוך הכרה שזה לא מושלם, למעשה מעצבן אפילו (על רקע אי יצוג נשים), אבל בידיעה שזו הצבעה שמשמעותה "כן", כן לעתיד, כן לתקוה, כן לשינוי,אותו שינוי שאני מאמינה בו. הסיבה לכך היא דב חנין קודם כל, ונירית חג'אג' שגם היא היתה צריכה לעשות כברת דרך כדי להצטרף לחד"ש, מתוך הבנה שזו המסגרת שיכולה להציע פלטפורמה מעשית ! לשינוי המתבקש.

לא, אני לא חושבת שחד"ש תקבל את תיק הפנים או הבטחון, ואף לא התיירות בממשלה הבאה, אבל אני חושבת שהיא מבטאה במובהק "פולטיקה אחרת".

אני בטוחה שיעלה על פי חיוך שמחה אם חד"ש תקבל יותר מהמנדטים שיש לה, וככל שהיא תקבל יותר החיוך יהיה יותר רחב. ודי בזה.

נידמה לי שכל פליטי מר"צ והעבודה שקיבלו סטירה על הראש במלחמה האחרונה, וגמגמו כל מיני תירוצים והסברים למה בכל זאת פוליטיקת הביבים הזו (ובלי לדבר על צדקת המבצע או היותו טבח חפים מפשע, זו לא הנקודה כרגע, אלא האופן, העיתוי והמניעים הבולטים לשניהם) צריכה לשרוד – צריכים לקחת את עצמם, ובתור אקט מתקן, לשים פתק לחד"ש, אחרת איך יסתכלו על עצמם במראה ?

כך גם כל מי שהתפתה לתמוך בלבני בגלל הקארה וה"אגנדה" הפמיניסטית,וקיבל פארודיה על "נערת המוסד הבלונדינית" בפרק ב' שלה, צריך או צריכה למרק את חטאיה בקלפי. ליבני פשוט עבדה בשביל ביבי וברק בהפקת העונה בעזה.

 

מלחמות מלחמות

 

לי ניראה שעונת המלחמות לא תמה לפברואר זה, וסימנים ראשונים היו היום ב"הפרת ההבנות", לקראת בואו של השליח מיטשל. אפשר לסמוך על צה"ל ועל החמאס גם יחד שהם יתקעו מקלות בגלגלי אובמה, בעיקר לנוכח הצהרותיו האופטימיות. אם יש דבר אחד שאותו הפלשתינאים וישראל עושים ביחד בתיאום מופלא, זה חבלות בתהליכי השלום השונים המונחתים פה חדשות לבקרים. פתאום מיושרים ההדורים, וניראה כמעט שיש הסכמות מראש על כמות ההרס וההרג שדרושה להעפת האמריקאי התורן או האיחוד, מיוזמות שלום מעצבנות. לשליטי שני העמים יש אינטרסים דומים, בדיוק כמו שלמוברק ולשליט דובאי יש אינטרס משותף, והוא להמשיך פה את החגיגות הכלכליות על חשבון ה"עם", ולסחוט את הכספים לחימוש, על חשבון בשר התותחים האנושי.

 

הסוד הגדול, נחתמו כבר הסכמי שלום במזרח התיכון

 

אז זהו שלמעשה כבר שורר שלום מופלא בין ישראל לשכנותיה, וזה אחד הסודות שאסור לגלות. זה אותו שלום ששורר בין סוריה לשכנותיה, ובין מצרים למתחרותיה, ובין ירדן ואזרחיה, זה שלום מזרח תיכוני, הדומה קצת לשלום אפריקאי. וזה כניראה השלום היחיד שאפשר לייחל לו כאן, למעט אם בקרב עמי האזור יקומו עוד כוחות כמו חד"ש שיסבו את שימת הלב לדברים פעוטים כמו אוכל, שוויון, איכות חיים ופיזור מקצת הגובות למטה, ולא רק למעלה, בתנועת הסיפון הידועה.

 

ביבי ?

 

אם הניתוח הזה נכון במקצת, הרי שהוחלט כבר שביבי צריך להתמנות למשימה הקדושה של מיגור תוכניות השלום השונות. ביבי הוא מעולה לעניין זה ויש לו רקורד משובח, קל וחומר אם לצידו ישב ברק "אין פרטנר", ואת שניהם תדברר הבלונדינית הפמיניסטית. מר"צ כבר נכנסה להילוך גבוה בתפקיד המיועד לה במקרים האלה, וזה לשלוח משפטנים לכתוב דברים א י ו מ י ם ונוראים על המתנחלים, על הרבנות הראשות, ועל הרב הצבאי שמצטט מספר יהושע בלי בושה. בקיצור, כולם בהיכון לתפקידים הרגילים, ולהתפרנס הרי צריך.

 

קראתי היום ב"לאשה", העידית התרבותית של ישראל, בבית הקפה בעמק, שמומחית הסיאנס המפורסמת, רעיתו של איזה מאפיונר צמרת, דיברה עם מי שדיברה בספירות העליונות, וגילתה שביבי ייבחר, ועוד מה ? לא במלחמות יעסוק אלא בהתפלת מים. מי צריך הוכחה נוספת ? אפילו השמיים או הגיהנום או כת המעוננים והקוסמים של ביבי כבר נעמדת מאחוריו בגדודי המלאכים.

 

הוכחה נוספת מצאתי ברמזי הכתובים ותורת הסוד, כלומר, בתקשורת, לנוכח הידיעה שהזכיון לערוץ 10 לא חודש, והמוציא להורג היה לא אחר מח"כ ארדן. ימים חדשים.

 

נחמה פורתא

עכשיו כשכל המשמרת הקודמת יוצאת לגמלאות מוקדמות, אולי סופסוף תהיה עבודה בתקשורת גם לאנשים אחרים. או כמו שהיה אומר מיודעי, משורר הביבים של העיר רחובות, "בקצה כל מוות, מפציע שחר הירושה".

 

 

הצד הפוליטי של פדופיליה מסחרית

הרהור לא מגובש

 

בחירות ותקשורת

 

פרשת "רשת הפדופיליה" הנחקרת עתה מחזירה אותי לדיון מתסכל שהעליתי פה באתר, ללא שום פידבק (!)) כמה וכמה פעמים בעבר, והוא ההקשר הפוליטי החיוני שבין פדופיליה מסחרית ובין אידיאולוגיה פוליטית. העליתי את הסוגיה לא רק כדי לזרוק חכה נואשת לאיזה פוליטיקאי שיתעסק בנושא, אלא גם משום שבאמת הייתי רוצה לראות דיון מעמיק בנושא, בחוגים שאני מרגישה סמוכה לעמדותיהם הפוליטיות והכלכליות-חברתיות. הנושא לא ממש המריא, בלשון המעטה. הצעה שלי לדבר בתוכנית רדיו נחמדה "דין ודברים" על רשתות סחר בילדים נענתה בדחיה מנומנסת ומנומנמת, כאילו מדובר באיזה אזוטריה או "קונספירציה". פוסטים שכתבתי לא זכו אף לא לטוקבק מתלהם אחד, בעד או נגד. פוסטים הנכנסים לתיאור פרטני יותר של ההתרחשות הזו, זכו לרייטינג גבוה ושתיקה דוממת, כאילו מדובר בעדויות מן השואה (כובד ראש וכולי אבל לא ממש תכלס). בקיצור, יוק.

 

בתחום של מיגור הפדופיליה המסחרית, שהיא בעצם אלימות אישית חריפה נגד הגוף, ובמקרה הקורבנות החלשים וחסרי האונים ביותר, והיא גם קרטל פשיעה מאורגנת רקוב ומסוכן – פועלים מספר גורמים כיום. ישנו העניין של "חוק וסדר" ומיגור הפשיעה האלימה באופן כללי. ישנו לובי אומלל נגד פשיעה מאורגנת (אפרים סנה שמכוניתו פוצצה עקב כך, כניראה), וישנם הדתיים כמובן, במסגרת מיגור פשעי המין המקראיים (ואצלם זה כולל גם מיגור ההומוסקסואליות ואולי הניאוף מי יודע), וישנם ארגוני הנשים, שבתור "תוצר לוואי" עוסקות גם בזה, וכמובן ארגוני "זכויות הילד" למיניהם. אך קולו של "הלובי החברתי" או "הלובי השמאלני" לא נשמע בצורה שיטתית נגד התפתחויות התומכות בעליל בהפצת הפדופיליה המסחרית, כאילו מדובר במשהו שדומה ל"נגע הסמים" או זנות, דבר שנוי במחלוקת, בשוליים של "צדקה" וללא משמעות חשובה כמו למשל זכויות הפועלים באקוודור.

 

פדופיליה מסחרית, סדיזם ופשיזם

 

מבלי להיכנס כרגע לעובי הקורה המרתקת, אין ספק שהסחר בילדים לצרכי מין, אמור לעמוד במקום מכובד בכל אג'נדה חברתית, שעיקרה שוויון, הגנה על זכויות אדם, והגנה "על החלשים" וכמובן התנגדות לסחר בבני אדם, עבדות, וחיפצון אנשים. אלה מושכלות ראשונים, אבל בארץ משום מה נוצר רושם שהעיסוק הזה מרתיע את הגופים שנושאים דגלים אלה, ולא ברור מדוע.

מעבר לכך, ברבדים תרבותיים עמוקים יותר, הרי פשיזם (המזוהה עם האלהת הזכריות והמאצ'ו, והציות כחלק מזה) שואב כוח מחיפצון ילדים לצרכי מין, מהביטוי האסתטי (המעוות) של שליטה, ובכלל, פיחות וחיפצון מעמד האשה הולך תמיד עם פיחות זהה במעמד הילדים. מעבר לכך, חניכה לחברה פשיסטית, ולחבורות פשיסטיות, כרוכה פעמים רבות באקטים דמויי אונס ילדים, הטבעה של ההיררכיה באמצעות טקסיות סדיסטית, המבטאה שליטה. לעומת זה, פדופיליה סטרייטית היא המשך של חיפצון נשים לצרכי סיפוק מיני.

בנוסף לאלה אפשר למנות את ההתנגדות שאמורה לבוא משמאל למפה הכלכלית-חברתית, לרשתות מסחריות עברייניות שעוסקות בעבדות וסחר בבני אדם. לכאורה ברור מאליו, אך לא נוכח בפוליטיקה השמאלנית הישראלית. יש לכך בודאי שפע סיבות, הראשונה בהן שיש נושאים אחרים "ברומו של עולם" (שתי מדינות לשני עמים או מדינת כל אזרחיה, זכות השיבה, הסדרים עם אבו מאזן וכל מה שטוחנים בלי סוף ולא יוצא מזה כלום) שדוחקים נושאים "שוליים" ל…שוליים. שנית, השמאל הישראלי הוא תופעה יחידנית של שמאל מאצ'ואיסטי שבו כרטיס הכניסה די זהה לכרטיס המונפק בימין, רצוי שירות צבאי קצונתי או קרבי, או טונים זחוחים וערסיים, או "רקורד" של הטרדת סטודנטיות. זה המחיר של הגיאוגרפיה המזרח התיכונית כניראה. הוסף לכך את הרובד הדתי שנוכח בכל הקשת הפוליטית בישראל, והרי חלק מן הסיבות. ישנו גם "פלייר" דקדנטי מטופש, מעין שיירים של תרבות ה"רוק" שמקנה לסטיות מיניות איזה תחכום, ואפשר להתפייט גם על הבעיה הזו. הרי המורשת של "החופש המיני" של ההיפיז פורשת לעיתים שמיכה גם על סטיות ו"התנסויות", ומאד לא "אין" להיות צדקן ומתחסד, ומי אני שאשפוט וכולי. כל הטרנדים האלה הופכים את העיסוק בסחר מיני של ילדים ללא "קול" בעליל. על כך יש להוסיף את האינטרסים הכלכליים הפועלים לטובת הקרטל, ומגיעים מכל מיני מקורות (חברות תרופות למשל המרוויחות מקונספציות טיפוליות במקום עונשיות; קרנות גרמניות שמחפשות ישועה ופדות מאשמה לאומית והסטורית של הנאצים, באמצעות חקר פדופיליה ופיתוח תיאוריות מפוקפקות של טראומה בבסיס אלימות מינית נגד ילדים ועוד), בקיצור, סיעתא דשמייא ממש לעבריינים מסחריים צינים.

 

מיליטריזם, מלחמה, וניצול ילדים

 

צד נוסף שלא זוכה לפיתוח מספיק הוא החיפצון הממושך בישראל שנערך נגד ילדים בכלל, בגלל ההסטוריה הציונית והאידיאולוגיה של "על חרבך", והנוכחות של "מהפכה לאומית מתמידה" בתרבות הישראלית. נתון מוכר הוא שמצבי מלחמה מקפיצים במאות אחוזים את הנוכחות של עבדות ילדים, בתחילה כ"חיילים קטנים" ולאחר מכן בכל נשוא אחר (עבודת ילדים וסחר לצרכי מין). הסיבה לכך די ברורה, ואפשר לראות את "שיח הילדים והמלחמה" במלוא עוזו עכשיו בארץ, לאחר עזה. אבל תמונת הראי של עזה, היא שיעורם הגבוה מאד של ילדים ישראלים הנסחרים ולמעשה מחוסלים, לא פחות מאשר על ידי פצצת זרחן לבן או ארטילריה. מצב של מלחמה, ואלימות בכלל, מבטלת את האנושיות של ילדים והופכת אותם קודם כל ל"עקב אכילס של האויב". כלומר, ראייה מלחמתית הופכת את הילד שלך או שלו ל"נוהל שכן" או ל"נקודת תורפה", בצורה ששוללת את הייחוד והאנושיות מאותו ילד, ואת הנפרדות שלו מהוריו או משבטו. כל קבוצה מגיבה ב"גיוס", רך או קשה, של ילדיה שלה, ואפשר לצפות בזעזוע במחול ההאשמות בארץ של כל קבוצה נגד השניה (בקרב היהודים), לגבי "שימוש מחפצן" בילדים, בין אם זה נגד המתנחלים, או הדתיים, שזה כאמור, וכמו תמיד " הפוסל במומו פוסל", שכן נוהל גיוס ושימוש בילדים היה נפוץ דוקא, וקודם, במגזר החילוני הנאור (לינת ילדים בקיבוצים, ילדי מחתרות, ועוד). חיפצון ילדים בשעת חירום, או מלחמה, שימוש במונחים של "בעיה דמוגרפית" (בין נגד ערבים או נגד חרדים) תמיד משקף גם את ערכי הדובר לגבי ילדים במגזר שלו. ובחברה במלחמה או במהפכה לאומית, כללית, החלש הוא מחופצן וילדים הם החוליה הכי חלשה בכל חברה. חיפצון לצרכים לאומיים אינו נעצר בזה, אלא מחלחל ומנוצל (בעיקר מנוצל צינית) על ידי גורמי פשיעה, גורמים המבקשים רווח כספי בלבד, וכל פרדטור מזדמן.

יגיד השמאלן הפעיל המצוי, נו טוב, אני אפעל למיגור המלחמה והבאת השלום, וכך נפתור גם בעיה זו, אלא שככל הניראה סדר הדברים צריך להיות הפוך. צריך לחקור, להצביע, לפרט ולהעלות למודעות לכל הציבור את המחיר של המלחמה והמיליטריזם והלאומנות, כדי שהעמדות ישתנו, וישאפו לשלום. כרגע, בלי מחיר, אין סיבה לשנות עמדות. אפשר תמיד להתבצר באשליה שרק ילדי עזה נפגעים, ולשכוח שזו רק תמונת ראי לילדם הפגועים בישראל מתופעות הלוואי, בדיוק כמו רשתות זנות הילדים שנחשפות מידי פעם. המציאות הזו, של סחר בילדים ברשתות "סלבריטאים" או סתם אנשים נפוצה הרבה יותר, ואינה נחקרת כלל, בין היתר משום שאין שום לחץ משמעותי על המשטרה להתעסק בזה. כל עוד כולם מרוצים, למה שהמשטרה תמציא לעצמה עבודה, בפרט שגם היא נגועה בגורמי פשיעה שדואגים לכך שהעסקים לא ייפגעו.

 

לסיום, פדופיליה אינה רק "סטיה" בעלת אחוז קבוע באוכלוסיה

 

טעות נפוצה היא לחשוב שפדופיליה היא בעיה אורגנית, ששיעורה באוכלוסיה קבוע פחות או יותר, והיא עניין מדיציני ומשפטי. כל אדם יכול להיות פדופיל, כנגד כל אחד מין המינים, בהינתן נסיבות וזמינות. שיעור הסוטים ה"כבדים" שיעשו זאת בכל מצב, או שמקובעים על מין פדופילי, אינו מהווה רוב בין אלה שעושים זאת. פורנוגרפיית ילדים, יותר מכך, יכולה להיצרך על ידי כל אחד, בהינתן ההזדמנות והנסיבות (היתר תרבותי, סמים, הזדמנות), וכל מוצר כזה מהווה עדות למעשה, ומגביר את הפשיעה המסחרית. (ההיצע יוצר ביקוש, הביקוש יוצר היצע וכך הלאה).

 

 

 

 

מה נסגר עם חד"ש ?

 

 

בעיצומה של המלחמה צירפתי את קולי לכמה יוזמות של חד"ש (בלוגים נגד המלחמה, בלוגים התומכים בחד"ש) אך הבהרתי גם למארגן (אם הוא קורא את האימיילים) שאינני מצרפת את קולי למצביעי חד"ש, ובינתיים אני מחזיקה בעמדה הקודמת של "אי הצבעה" מלומדת.

 

שמתי לב לפוסט שכתבתי לפני שנתיים, בבחירות הקודמות, שבו אני מנמקת את המנעותי מלהצביע, ובפרט הסבר לגבי חד"ש, הקורא לשיפורים ולתיקונים. חלק מן הדברים אכן השתנו לטובה, בעיקר היוזמה החד משמעית והבהירה להתנגד למבצע -מלחמת עזה ממש לפני יומה הראשון. עדיין נותרה בעיה חמורה של ייצוג נשים בחמישיה הפותחת, וגם האג'נדה של נשים לא מפותחת מידי. חד"ש מייצגת את השותפות האפשרית, היחידה כניראה בשלב זה, בין הפלשתינאים ליהודים בישראל, וזה משיכה קלה או חדה לכיוון הפטריארכיה, כלומר, "התקרבות" בין הגברים בשתי העדות, וטשטוש הנושא, לכדי מסמוסו המוחלט.

 

עם כל זאת, ולנוכח היעלמות האלטרנטיבות לאחר המלחמה, לא שקודם היו מי יודע מה כאלה, ניראה לי שאזרח אחראי, גם אם טבל בניקיון כפיו הלא משתתפות בחירות עד כה, יכול לצאת מהחרם, גם אם לא חייב. כלומר, לנוכח מאזן הכוחות, הוספת כוח לחד"ש יכולה רק להועיל. ושוב, זה המבחן היחידי למחזיקי החרם (ותיקים כמוני, מזה עשרים שנה, אבל יש גל מצטרפים משנת 2000, פוסט ברק וטרום ופוסט שרון). הצבעה כזו, ולמעשה לכל מפלגה אחרת כיום, צריכה לקחת בחשבון מיליון פשרות, וכך כניראה ייראה גם שלום או דו קיום עם הפלשתינאים, משימה רבת פשרות ומאתגרת.

 

בזמן האחרון אני מגלגלת בראשי כל מיני מחשבות מוזרות. למשל, הצפיה בסרט "nowhere in africa"' מפגישה נסיכה יהודיה ייקית מבית טוב וליברלי, עם שחור מקומי בקניה, יליד כמו שאומרים, המסייע לה לעבור את שנות הגלות האיומות במלחמת העולם השניה. הגזענות האותנטית שלה, מהבית, מתחלפת בהערכה, ידידות ואפילו חרמנות על העובד השחור שקשר את חייו בחיי המשפחה הגולה והאומללה. בקטע מסויים בסרט, יוצאת המיידהלה, שבעלה החוקי מצוי בשבי הבריטים, אל העובד השחור, ומתחילה איתו. במהלך השיחה הוא מספר לה על נשותיו, יש לו כמה וכמה, והיא ככה מציעה לו להצטרף להרמון, ואומרת לו שגם היא, כמותן, מעריכה אותו על ההגנה, הטיפול והיחס שהוא נותן לה. למרבה המזל נחסכת מאיתנו סצינה דביקה של סקס בין גזעי ובין מעמדי, והעובד השחור מציל את הגבירה הנואשת מעצמה, ומסתפק בהברשת שערה.

זה השלב שבו גיבורת הסרט מבינה שאי אפשר לשפוט תרבות אחת באמות המידה של תרבות אחרת, בגלל ההבדל בתנאי ההשרדות. הגונגל של קניה ממתן מעט את דרישות השוויון, ומוביל לגישה סתגלנית ושרדנית. עדיף רבע בעל שמביא תרנגולת בערב, מאשר כלום עם תיאוריות פמיניסטיות.

לאחרונה, כאשר אני בוחנת בעין מפוכחת את תנאי ההשרדות במזרח התיכון, שישראל חגגה את הצטרפותה הרשמית אליו החודש (עשרים משפחות מושחתות ומליוני עבדים נרצעים המתנחמים בצעקות "מוות לערבים" במקום בתנאי חיים סבירים), יש להתאים את הציפיות למצב הקיים. וכך, לאחרונה, כאשר אני שבה לשיחות הבטלות עם הנהגים הערבים, והשיפוצניקים מכפרי הבדואים שמסתובבים בטבריה, כבר אין לי עמדה שיפוטית להתייחסות שלהם לנשים. העובדה שבחור ערבי מחזיק אשה אחת (עם שבעה שמונה ילדים) שאליה הוא שודך, בבית, וגם אשה אוקראינית צעירונת באיזו עיירה (כמו מגדל העמק, נאמר), שאותה הוא "באמת אוהב" ויש לו איזה ילד או שניים גם ממנה, ובנוסף שתיים שלוש מאהבות לזמן מה, יהודיות שזנוחות על ידי בעליהן, לא ניראית לי מגונה או ראויה לאכיפה פלילית, וגם אם היה נשוי לכל הארבע, זה היה בסדר, כי ממילא הוא מביא כסף לכולן, או קצת עוזר, וקצת מסיע, וקצת מתקן, ומחלק את זמנו בין כולן, כמיטב יכולתו.

מן הסתם במצב הזה, כאשר צריך לעבוד בשוק הנוכחי הקשה, ולעזור לכל מיני נשים בצרה, שרובן מובטלות כי כך המצב פה, יש לי הערכה לאותו גבר שמצליח לעמוד בכל המטלות, ובימים קשים וגשומים אני תוהה אולי כדאי להצטרף בתור מספר חמש, לפחות מישהו ידאג לי, ואולי הארבע האחרות נחמדות בכלל, מי יודע ? בטח אשתו הערביה מבשלת טוב.

אלה הרהורים בלבד, כמובן, אבל לנוכח המצאי הנוראי של גברים יהודים מהשכבה שלי כביכול, המשכילים שרובם הפכו להומואים או נזירי ויפאסנה, או מנצלי קטינים ברשת, או שסתם לא בא להם עלי כי מה, חייבים ? לא, ולנוכח ההכרזה הרשמית על "מיתון" היום, כאילו שלא הרגשנו את התור ההולך וגדל בלשכת התעסוקה ובבתי הקפה בבוקר, הנושא של הצבעה לחד"ש נראה אפילו סבבה. למה לא ? למה צריך נשים ברשימה ? העיקר שידאגו לנו לאוכל ולאוהל בחמש השנים הקרובות. זה יותר ממה שמרצ תיתן לי או אהוד אקירוב וחבריו מהקיבוצים פה שהפכו לבעלי הון ומספסרי בורסה. אלה למשל, מתעללים באשה החוקית שממנה יש להם אולי ילד וחצי, ומטרידים ומנצלים מינית את מי שצריכה לקבל שירות כדין מהם, ולא חושבים לרגע להתחתן גם איתה. למה אם אפשר להשתמש ולזרוק.

polygamy cartoons, polygamy cartoon, polygamy picture, polygamy pictures, polygamy image, polygamy images, polygamy illustration, polygamy illustrations

השעון מצלצל לפתע, אני מתעוררת מן השרעפים ההזויים אליהם נקלעתי מול הטלויזיה המהבהבת, ומתחילה לצחוק. nowhere in africa….חד"ש…מלחמה בעזה…יאללה צריך להפסיק לצפות יותר מידי בסרטים, בטלויזיה ובתעמולת בחירות.

 

באש הצולבת

 

 

סייד קשוע, והצנזור ב"הארץ" (או "הילדודס")

 

קראתי היום בצער רב, ובהזדהות אוהדת, את המאמר האחרון של סייד קשוע, ובו הוא מתאר את המילכוד הקפקאי אליו נקלע בגלל ייחוס אינטליגנציה לקוראיו (משני העמים). המאמר אליו הוא מתייחס זכור לי, ובאמת כבר בטוקבקים ניכר שהישראלים הימנים קוראים את הסאטירה שלו כלשונה, ומשבחים אותו על כך "שהבין סופסוף מי זה הערבים". כך קרה כניראה גם בטירה, שם קראו את הסאטירה כלשונה, והוציאו עליו דין מוסר או משהו כזה.

זה נקרא להקלע בתוך האש הצולבת, ובעניין זה יש לי ניסיון, ואכן זו עמדה לא רצויה, שמלמדת יותר מכל על האיכות הירודה של הצדדים הלוחמים, ששניהם דוחקים לתוך האש שלהם, את המעטים השפויים שמנסים לפשר ביניהם ולהפסיק את האש.

באזורי מלחמה, מרחב המחיה של השפיות הוא דבר מצומצם מאד, ומסוכן מאד. ולכן, בהינתן אישיות מסויימת, כדאי פשוט לא לבדוק את אורך החוט שבסופו פצצה.

ב"רשימות" היו גם כן לפחות שני מקרים שפארודיה לא הובנה, אולי בכוונה, וזה קרה לא במקרה, בזמן המלחמה. אחד היה פוסט שליוסי דר, שעליו קיבל לפתע ברכות ממחנה השלום, והשני  של גלעד סרי, שהתפייט על פוסט של חנה בית הלחמי, באמצעות הדגמה על פוסט של דינה ראלט, ואף אחד לא הבין או לא רצה להבין, והתיחס לסאטירה כלשונה. בימים אלה, כדאי מאד להזהר באירוניות דקות, ולעומת זה כאשר כותבים דברים רציניים, כדאי מאד לתת להם כותרת של פארודיה, פן יבולע לכותב. בקיצור, זהירות אש !

מתוך הזדהות וחיבה עמוקה לסייד קשוע, שלחתי טוקבק לאתר "הארץ", ובו ציטוט מג'יימס ג'ויס שתיאר את מצבו הבלתי אפשרי של האזרח האירי, בתקופתו האלימה ורוויית מלחמת אחים,  בארץ שנתונה למתקפת נקם רצחנית של האלים. לעומת זה, הוא כותב, כאשר האירי מהגר, הוא זוכה לפתע לחיים מהוגנים, ולמרחב צמיחה ונשימה רוחני שבו הוא יכול לפתח אינדיווידיאליות.

“When the Irishman is found outside of Ireland in another environment, he very often becomes a respected man. The economic and intellectual conditions that prevail in his own country do not permit the development of individuality. No one who has any self-respect stays in Ireland, but flees afar as though from a country that has undergone the visitation of an angered Jove.”
James Joyce quote

 

יתכן שעיתון הארץ ראה בציטוט של גו'יס ביקורת מרומזת על שוקן (או על מה ?) ולא פירסם אותו.

 

אבל, אש צולבת, מזכירה לי את הנושא החם של השבוע, אישומים בגין פשעי מלחמה נגד חיילי צה"ל ומפקדיו, ומנהיגי ישראל.

 

הלהיט החדש, שיפוט מהיר לש.ג., ועוד בחו"ל

 

נידמה ששוך הקרבות הוליד אייטם חדש, בעולם ובישראל, והוא ה"בעיה" של חשש לשיפוט בינלאומי נגד חיילי צה"ל או מפקדיהם. זוהי סערה ישנה חדשה, המתעוררת ומתחדשת כצונאמי, רק משום שבכל צעד בתהליך המדרדר הזה, המדינה מצליחה להפגין איוולת כל כך קיצונית, שהיא פשוט מזמינה התנפלות גדולה יותר.

 

גילוי נאות, הח"מ נאלצה להתמודד בחו"ל עם האשמה (לא אישום, אבל האשמה רשמית) ב"פשעים נגד האנושות" או משהו כזה, בתפקידה הרם כמתמחה של אמנון זכרוני בתיק וענונו. הדברים מעט סבוכים, אך אנסה להסבירם, ומכאן גם להוביל את הקורא לקשר שבין אירוע מצער זה, ובין ה"גל" הנוכחי של תביעות בחו"ל, שלא יפסח גם ובעיקר על הש.ג., וגם על המתמחה של הפרקליט בפצ"ר שהכשיר את המחדלים. ובעיקר חשופה לאישום, הפקידה של המתמחה, שסבלה מהטרדות מיניות במשרד.

 

מעשה שהיה כך היה. בשנת 2003 הגעתי לונקובר, מארצות הברית, לתהליך די שגרתי של המרת ויזת תייר בויזת סטודנט. מאז 9-11, שונו הנהלים, וזרים נאלצים לבצע את התהליך הזה מחוץ לאדמת אמריקה, ורצוי במדינת המוצא שלהם. כל זה, משום שחלק מהחשודים בביצוע הפיגוע נכנסו לארצות הברית כסדטונדטים. הייתי מצויידת כדבעי באישור האקדמי, בשכ"ל, ובמכתב הרשמי מהמוסד האקדמי הנכבד שאליו נרשמתי והתקבלתי, ואף שילמתי. אך רצה הגורל, או להשערתי, רצו גורמים ישראלים, שהדבר לא הסתייע. וכך, ביחד עם הודים, פקיסטנים וערבים, סורבתי בתקיפות, ונשלחתי לבצע את השינוי בתל אביב. זה מצב קשה ובלתי אפשרי כמעט, שכן כבר הייתי שנה בארצות הברית, הבית שלי היה שם, והמכונית, והחתול הרעב, ומשמעותו של סירוב כזה היא בעצם מניעת אפשרות כניסה מחדש לארצות הברית על הויזה הקודמת (תייר, שהוארכה כבר עד בלי די ממילא). באורח פלאי ממש, ובבית המלון שבו שהיתי ובו נכנסתי להסטריה קלה, הגיעו לשוחח איתי "גורמים קנדים" כלשהם, והביעו סקרנות כלשהי בקשר לתיק שפעם היתי מעורבת בו, ובתור מתמחה (!), שנקרא תיק וענונו. יתר על כן, הם גם התעניינו בישראלי מסויים שאכן הכרתי, ושלטענתם עסק בריגול באמריקה, ועוד התעניינו בבן זוג לשעבר, ובאירועים שהתרחשו בארצות הברית שיש בהם משום מבוכה קלה לישראל. (לא אכנס לזה כאן). בקיצור, על רקע הפניקה זה היה לא נעים במיוחד, ואז החלטתי לנסות את מזלי, ולהיכנס שוב לארצות הברית ויהי מה. כסף לטיסה לישראל, תוך סיכון שלא אקבל ויזה בחוזרה, לא היה לי. וכך הגעתי פשוט לשדה התעופה, כשבידי דרכון עם סירוב מהבהב, ועמדתי בתור. בונקובר יש נוהל בדיקת כניסה לארצות הברית , אם הנוסע מעוניין למנוע תקלות בנמל התעופה האמריקאי, וכך נכנסתי ל"שיחה" באיזה משרד של ההגירה האמריקאי. בכיתי כמובן, ורחמו עלי כמובן, ואישרו לי להיכנס "רק הפעם" עם אשרה מיוחדת לחודש בלבד, עד ש אסדר את העניינים. עד כאן צריך להודות לפקידים ששמעם דוקא יצא לשימצה בעולם כולו.

אחרי הסיפור המאד לא נעים הזה, נאלצתי ללכת למעסיקה שלי, עורכת דין (לא יהודיה), שאצלה עבדתי משהו זמני כזה כדי שאוכל ללמוד, ולבקש סיוע חירום. היא נעתרה, והגישה עבורי בקשה מזורזת לאישור עבודה, מה שעלה אלף דולר טבין ותקילין, והבקשה אכן טופלה במהירות והתקבלה בחיוב. דע עקא, שעקב כך ולפי החוק החדש, לא ניתן היה להמשיך ללמוד, ובנושא זה האונבירסיטה לא היתה גמישה. הרבה יותר קל היה לי לעבוד בתור איליגל (לא חוקית, תיירת) וגם ללמוד כאי ליגל, אבל בתור בעלת רשיון עבודה, אין הקלות ואין סיכונים. פשוט אין לימודים וזהו. כל זה תוצאת פיגוע התאומים. וכך, בלא שום הגיון והתרעה, נטרפו כל הקלפים, שכן כבר הייתי בעיצומו של סמסטר שני, לקראת דוקטורט שמאד רציתי, ומושקעת היטב במה שהלך להיות העתיד שלי. האופציה שנותרה לי, היא לעבוד אצל אותה עורכת דין, שעכשיו החזיקה בעתידי, כמו שכל פועל זר מכיר ויודע (האישור שלי בידיים שלה), בעבודה שממש לא התחברתי אליה, משרד עורך דין העוסק בגירושין, משהו מגעיל ביותר, שבשבילו לא מהגרים לאמריקה.

 

רצה הגורל הרע, וחודש לאחר "המכה" הזו, נפטרה אחותי הבכורה בנסיבות טרגיות במיוחד, בארצות הברית, מה שהוסיף על הדכדכת. הברירות היו חזרה לישראל (איכס), חיים עגומים ממש ליד החלום שלי, לראות ולא להיכנס (האונבירסיטה), או…וכאן התעוררו הצעות מקנדה, מידידים שהכרתי בעבר, נחמדים מאד, שגרו בדיוק במקום חלומי, שמהווה פיצוי כלשהו על אבדן קריירה אקדמית, וגם לא זה, כיון שלדעתם היה לי סיכוי טוב להשתלב באקדמיה בקנדה, ואף יסייעו למצוא קשרים לאוניברסיטה שנקרא U OF VICTORIA , לא משהו מדהים אבל שווה בהחלט. בנוסף לכך, בקנדה לא צריך בכלל ויזה, מה טוב ומה נעים.

לקחתי את ההצעה, ונסעתי "לבדוק עניינים" , השארתי את הדירה כמו שהיא, בהשגחת ידידים ישראלים וגם את המכונית, במטרה לחזור אחרי חודש ולהחליט. באותו מקם בקנדה גם קיים אשראם בדיוק של היוגה-מדיטציה שאני עסקתי בה בסנטה קרוז הסמוכה, כך שהיו לי שם חברים ברוח גם כן.

אך בקנדה נכונה לי הפתעה, או שאולי היה עלי לצפות את זה, אחרי אירועי ונקובר, שבינתיים נשכחו ומוינו אצלי כ"אירוע מקרי ולא מעניין". בקיצור, דבר הוביל לדבר, ובסופו של יום, לאחר שהחלטתי להישאר בקנדה, ולאחר שהמכונית שלי הגיעה לקנדה, חטפתי "דו"ח" תמוה משירותי הבטחון הקנדיים, ובו בתמצית חשד לריגול, ולאחר מכן, ופה הפואנטה – אישום ב"הפרת זכויות אדם ופשעי מלחמה", לא פחות. במסגרת זו הוחרמו לי המחשב, המכונית והמסמכים שלי כולם ! כל נייר, כולל פתקים למכולת ומכתבים שלא נשלחו, הכל נארז ונעלם, תחת איזה צו נגד הטרור. עורך הדין שעימו נועצתי, הציע לנקוט צעד נגדי ולבקש מקלט מדיני, וכך לקזז את הטענות, (כלומר להפיל את התיק על המדינה שעבורה לכאורה אני מרגלת או ביצעתי פשעי מלחמה), ולסיים את זה בפרשה שמשמעותה תהיה אישור הגירה מיידי. התקדים עליו הסתמכנו היה מקרה של עורכת דין אנגליה, נחמדה מאד, שנכנסה במעבר הגבול הזה בדיוק, ומוזמזה על ידי חוקר גבול או בטחון. בסופו של תהליך היא קיבלה סטטוס חוקי, והתלונה נגנזה. קיזוז הוגן, בהתחשב בזה שהיו לה הפרות חוק בתחום ההגירה מקודם.

 

מה עושה ישראלי במצב כזה ? אה, האינסטינקט יגיד, פונה לממשלתו ומבקש ממנה באדיבות להיכנס בנעליו הצרות, ולהוריד ממנו את הקרציות. ט ע ו ת !!, וכך יגלו גם העומדים לדין פה ושם ובכל מקום. ממשלת ישראל לא מסוגלת, כעניין של מנטליות גלותית, לפתור בעיות כאלה, והיא פועלת במקרים האלה בנוהל פאניקה, שמשמעותו כיבוי השריפה באלימות, ולרוב על חשבון הישראלי (שהוא כידוע קטן ומושתן ואפשר לערום את החרא עליו). נוהל ראשון הוא חטיפה, אם אתה דורון אלמוג אז זה נעשה במחלקה ראשונה ולפני שירדת מהמטוס, אבל אם אתה ש.ג. רס"ר עלוב שלא יודע אפילו איפה עזה, רוב הסיכויים שיחטפו אותך באלימות (כפי שנעשה לי), ובלי כל חשבון לנזקים, כדי להעלים את הבעיה. הרושם שקיבלתי הוא שמי שטיפל בזה מוסמך היה גם לקטום חיים באיבם, אם זה מה שיידרש, וכל זה למה ? כי למעשה אין לממשלת ישראל מה להגיד במקרה הזה. מה היא תגיד ? ובאמת מה היא תגיד בכל המקרים שיווצרו עכשיו ?

 

הצפי שלי, לאור הניסיון המכוער להעלים את הזהות של המג"דים, שהמטרה בזה אינה להגן עליהם בחו"ל אלא לכסות את התחת של צה"ל וליצור יכולת לנתק את האחריות ולהפקיר את המג"ד, להכחיש כל קשר, ולהתנער.

גם בתיק שרון עשתה ממשלת ישראל שמיניות מכוערות באויר כדי לא לענות לגופו של עניין.

 

ומה עם האישום המופרך הזה ? ממשלת קנדה ממלאה פיה מים עד היום, אך חשוב לזכור שהאירוע היה חודשים ספורים ממש לפני שחרורו של האסיר וענונו, כאשר העולם היה כמרקחה, בינתיים העניין שכך וגווע. כמו כן, כל זה קרה ממש באותו חודש שבו נתפס זאב ברקן בשימוש מכוער בדרכון קנדי בניו זילנד, בניגוד להסכמות שאליהם הגיע ביבי נתניהו עם ממשלת קנדה לאחר פרשת חאלד משעל.  כל זה בא להראות שהציד אחרי ישראלים "פושעים" לא מונחה על ידי שיקולים אתיים נעלים בדרך כלל, אלא מהווה קלף מיקוח של גופים וממשלות שונות ומשונות. לפיכך, בחירת ה"פושע" היא לא אקראית אלא הולכת לפי שיקולים של מאפיה, וברוב המקרים, ככל שהג'וק קטן יותר, כך אפשר לרמוס אותו יותר, בידיעה שממשלת ישראל לא תדע מה לעשות חוץ מאשר לרסס את הג'וק שלה לפני שהמבוכות מתרחשות. וזה מחזה שמאד נהנים לראותו בעולם הרחב. באחריות.

 

לנוכח התקדימון הקטן שלי, שבו טוענים שמתמחה (לא כל שכן עורך דין) אשם בהכשרת פשעים נגד האנושות (הייתי כאמור בצוות ההגנה, ולא בתביעה), הרי שכל קומבינה אחרת אפשרית, ועורכי דין כולל מתמחים בפצ"ר כדאי שישימו לב מה הם עושים, ומה הסיכונים, ובעיקר שידע כל ילד נער עברי וכל אם עבריה, שכאשר מתרחש דבר כזה, והמשפחה לא מקושרת טוב מאד (כמו למשל משפחות פשע מסויימות שמקבלות שירותים משפטיים מהשרה לבני, כאשר הם נתפסים עם סמים !), הם יכולים להיכנס לנוהל גלעד שליט, כלאם פאדי עליהם.

 

נוהל אחר השגור במחלקת החילוצים המכוערים הוא להפוך את הישראלי המביך הזה ל"חולה" בין בגוף ובין בנפש, בין באמת ובין רק במסמכים, כדי לחסל את הבעיה באיבה. במקרים האלה, יש חשש שכדי שהסיפור יהיה משכנע, צריך לגרום לכך שזה גם ייראה אותנטי.

 

הצד המשפטי

 

אם ניכנס לצד המשפטי, להערכתי כדאי מאד שמשפטנים ישראלים מכובדים ומוכשרים יעבדו כבר על החוליה החלשה והיא הטלת האחריות כלפי מעלה, כלומר, כיצד מעלים בטריבונל זר את הגנת הש,ג, בצורה יותר מקצועית. אחרת צפויים מחזות מכוערים כמו זה שתיארתי, וחבל על "הילדים" שיפלו ברשת. למרבה הצער, ארגוני השמאל הישראלים כל כך רוצים להרגיש יעילים וחשובים שגם הם לא בדיוק בררנים במי הם הולכים לפגוע, העיקר ההישג של כותרת בת שבוע. מוצע לשכנע כבר עכשיו שמתמחים, ש.ג., רס"ר עבודות שירות, פקידה שכל אחריותה מסתכמת בזה שהוטרדה על ידי הבוס שלה, ומושתנים אחרים לא יכללו במעגל הקורבנות הנוספים של מלחמת עזה, וספיחיה.

 

חשוב לזכור שגם ניסיונות להעמיד לדין בכירים, וגם החטיפה של טננבאום לא הובילו לשום הישג לכוחות השלום, ההתנגדות והמהפכה, למעט "קיזוזים של עוולות", סחיטות הדדיות, וקיזוז סודות ושחיתויות משני הצדדים, שלא קידמו דבר ולא הובילו לשום שידוד מערכות בישראל. המטרה צריכה להיות, בכל הנושא הזה, למנוע ממשלת ישראל להמשיך ולהטיל את האחריות למחדליה על האחרון בשרשרת המזון.

 

רק בצורה כזו, אנשים כמו אהוד ברק ומתן וילנאי, יחשבו פעמיים לפני שהם מתייחסים אליכם כאל בשר תותחים, לא רק במובן המבצעי, אלא בחלוקת הנטלים, העלויות, הסיכונים. לעומת חלוקת הדירות באקירוב. זה גם הסיכוי היחיד למנוע עזה 2 ולבנון 4 וסברה ושתילה 6.

 

אהוד ברח

 

אחד מסימני "השיטה" הישראלית הידועה לשמצה, הוא ההתמחות ב plausible denialbility, שמשמעותה בקיצור הוא לקטוע את רצף הקשר שבין המבצע (שעלול להיתפס) ובין הקודקדים. היכולת להשיג ניתוק כזה כרוכה בהפקרת אנשים, ובמקרים רבים הטלת אחריות עליהם בלא שביצעו שום דבר. הטריק הזה חורג כבר מזמן מאזוטריה של ספרי בלשים, והפך לדפוס היחסים שבין ממשלת ישראל לאזרחיה ועכשיו מתברר גם חייליה, וכן איפיון  היחס של הבכיר לכפיף, מצב של כוחניות, ניצול, והפלת תיקים על האחרון בשורה. אהוד ברק הואשם לא אחת בהפקרת דרג ביצועי בשטח, ואף בבריחה מאירועים שלא עלו יפה. ניראה שהוא מביא איתו את המסורת המשובחת והופך אותה למדיניות. העיקר שיש אקירוב.

 

 

פארודיה על קונספירציה

 

 

תגובתי בינתיים לפרשה המתגלגלת בנושא אונס הקטין על ידי סלבריטאים היא שאין קונספירציות בישראל  הכל בסדר, עלילות שוא, ופרנסה לרכילאים, עם כמה משוגעים הזויים שמדמיינים את זה.

 

 —-

ייעוץ לארגונים וכלי תקשורת

יש לי בשורה. מעתה, אני עסק רשום ( "שבבים", TM), הגובה שלוש מאות ש"ח לשעת עבודה, לייעוץ כלשהו, כנגד חשבונית כדין, ואפשר גם ברטר (מכוניות שכורות, נופשונים, כרטיסי טיסה, רהיטים ומכשירי חשמל מתוחכמים).

 ייעוץ בכל תחמי התמחותי, כולל הנפקת חוות דעת מומחה בנוגע לקונספירציות, פארודיות, וסוגות ספרותיות אחרות, כמובן גם באנגלית.

——————————————————————————————————————————-

קרדיט למיתוג הפוסט והעסק הפרטי שלי, הולך לעיתונאי האמריקאי (וידיד ישראל), יואב קרני

 

יואב קרני  בתאריך 1/21/2009 6:54:33 AM

פארודיה?

איריס, אני מניח שאת מתבדחת, פארודיה פרטית על תיאוריות קונספירציה. משעשע. בייחוד אהבתי את הרמז על תפקידה של ישראל בבהלת האנתראקס.

אני מניח שתמשיכי את הדיון הזה באתר הרשת שלך, שהואלת לתת לנו את כתובתו.

 

 

 

לינץ', ובשורות

 

 

לינץ'

 

בשנת 2003 השתתפתי בכינוס נגד המלחמה, בסן פרנסיסקו (מלחמת עירק), תקופה שמזכירה לי בהקבלה את הימים האלה, דהתא. אחד המרצים, חוקר ממוצא ערבי שלימד בברקלי, הקריא מאמר מעניין המותח השוואה בין המתקפה על עירק ובין הפרקטיקה האמריקאית מאד (מן הדרום) של "לינץ'". לצערי, אינני מוצאת את האיזכור למאמר, ולא את שמו של המרצה המעניין.

לינץ, בגדול הוא המונח הלא סטרילי ל"צריבת תודעה" באמצעות הפעלת כוח גולמי ומוחלט, מוחלט ולא יחסי, ומטרתו להפגין כוח מוחלט ולהפשיט את הקורבן מכל אנושיות, ובכך לזרוע הרתעה בקהילה שלו. כוחו של הלינץ' בהיותו שרירותי, לא מנומק ולא מתיימר לחוקיות  או אף תגמול על משהו, כוחו בפומביות של "שימת הזין" על כללים, באכזריות הטקסית, כלומר הפגנת יכולת להתנתק לחלוטין ממנגנונים תרבותיים בין בני אדם בקהילה.

 

כזו היתה מלחמת עירק ביחס למזרח התיכון וכזו היתה מתקפת עזה ( לאחר שהרעיון המקורי לא הצליח כל כך בלבנון 2). השוואה זו מסבירה גם טוב יותר, לדעתי, את הייתור שנוצר לשיח המשפטי, זכויות אדם וכל כיוצב', כיון שהמעשה נעשה במופגן מחוץ לכללי המשחק, ובזה כוחו אם כך אפשר לכנות זאת.

כלפי פנים

באותה הרצאה חסרה היתה לי מחצית שניה, וגם בשיח המקומי בחודש האחרון, נעלם לי החצי הזה. והוא השפעת הלינץ כלפי פנים, לביסוס שליטה של ההגמוניה הנוכחית, על הנתינים שבשמם ו"להגנתם" נעשה הלינץ', ואשר עליו מבקשים המבצעים בדרך כלל גמול חברתי, בתור מי ש"עשו את העבודה המלוכלכת" למען השאר.

לינץ' יוצר SHOCK AND AWE לא רק בלב הנפגעים, אלא ואולי בעיקר בהיררכיה של זכרי אלפא, וגם כלפי הנשים והילדים, כלומר, מבסס את השליטה והאכזריות של ההגמוניה, ויש בו הערת אגב, שאותה אכזריות עיוורת ואף משועשעת, עשויה לשמש גם לביסוס ההיררכיה הפנימית, בעיקר נגד אלה שנתפסים בצדק או לא כ"רכי לב" כלפי ה"אחר". (NIGGER LOVER> JEW LOVER ) וכל כיוצב.

שלושת השבועות האחרונים היו מפגן כוח לא רק מול אזרחי עזה והחמאס (ובעקיפין חזבאללה ואיראן והשד יודע מי עוד), אלא, במועד שנבחר (בתהליך הבחירות המשמעותי ביותר באלף החדש), גם כלפי פנים. לא זכורה לי התנפלות כזו בעבר על מי שהטיל ספקות, ולא זכורה לי רמת "פריעת חוק" במפגיע נגד גילויים לגיטימיים של ביקורת או התנגדות מבית.

צריך לזכור שהבחירות האלה הן בסימן הסיאוב וההפרטה, ובעיקר המשבר הכלכלי, שהוביל להעמקת פערים כלכליים וחברתיים ואבדן כל רשת בטחון כלכלית בישראל, לטובת יש אומרים עשרים משפחות אך אפשר לאמר יותר מכך, ובכל זאת קבוצה די מצומצמת הנהנית מביזת הציבור ועשיקתו. קדימה, העבודה והליכוד וגם מרצ, כולן שותפות לייצוג האינטרסים האלה. ש"ס שלפחות לכאורה מייצגת את הדפוקים, התבטאה כבר בערב הפריימריז בקדימה, שיש פה "ספין", שאולמרט יישאר, וכל מה שקרה עכשיו, למעט שלא גילתה אזני הציבור שמדובר בקנוניית מלחמה מן הסוג הזה, והדברים בודאי נסגרו בהסכמים שונים ומשונים כבר אז, או סמוך מאד לאותו מועד. העובדה שמדובר בשלהי שלטון בוש שבחסותו צמחה אותה אליטה שודדת ופרחה ואף שחררה עכבות בביזה, הפכה את "חילופי המשמרות" למועד אחרון לתת שטוזה לעם, שטוזה שתצרוב את התודעה של "מי פה המלך". הבחירות, כך ניראה, נמכרו שוב ליברמן, אף שהוא הסמן הימני והגזעני ביותר במפה כרגע, לא מייצג חברתית ותרבותית את האליטות הכלכליות (אולי איזו קבוצה מפוקפקת ושנויה במחלוקת של אוליגרכים ממוצא רוסי שלא נכנסו למועדון, עדיין), ולכן לא מן הנמנע שנותר בחוץ, וגם לא ייכנס לקואליציה כלשהי. התמיכה שלו בכל מבצע נגד ערבים כלשהם מובטחת, ולא צריך לשלם לו על כך, הוא גם יכול להיות ה"שוט" המוצלח לקרוא למרצ לסדר, וזה כניראה מה שקרה.

אובמה נכנס, כדאי לנצל את המומנטום

 

כבר סמוך לאחר הבחירות בארצות הברית, היו קולות שהטילו ספק במאניה שמעורר אובמה, וביקורת מן השמאל רואה בו מעין "שסתום לחצים" קלאסי של האליטות, כלומר מי שייחדש וירחיב את הלגיטימציה של השלטון במדינה שבה הפערים הגדולים בעולם, אי שוויון קיצוני וגזענות. יש בזה הרבה מן האמת, ותמיד כדאי לסייג התלהבויות בעיקר מפוליטיקאים. אבל, ואין להכחיש זאת, הבחירה של אובמה התחברה ויצרה וחיזקה הלך רוח, שהוא ממשי ואמיתי, בעל פוטנציאל חיובי מאד, לא רק באמריקה אלא בעולם כולו. את הגל הזה כדאי לנצל לכיוון החיובי, כי הוא שם ממילא, וכבר בלתי תלוי בהישגיו הממשיים של הנשיא החדש.

 

כמה סימנים מעודדים בכל זאת, לאחר גל הספקות שאחז בציבור לנוכח מבצע עזה ומינויים לא סימפטיים במיוחד של צוות הבית הלבן, כמו – סגירת גואנטנמו בצעד סמלי מייד ביום הראשון לכהונה, וללא סחבת וועדות וביורוקרטיות. זו הצהרת כוונות של ביצועיזם אמיץ ויעיל, ופירעון צ'ק ציבורי חשוב. גואנטנמו היא כתם ענק ושחור ומדמם ומכוער על פני התרבות האמריקאית והעולם כולו, בעצם, ששתק והסכים.

 

זהו צעד סמלי חשוב, לא רק עבור הקומץ שעצור שם, ובעניין זה כל אומלל הוא חשוב כמובן, אבל לא מדובר בכמות ענקית של אסירים, אלא בפירוק המנגנון שיצר והתפרנס מההתעללות הטקסית הזו. גואנטנמו הוא גם כן לינץ, שמטרתו מעבר להרתעת "טרוריסטים" היתה להרתיע את הציבור האמריקאי וליצור בו אימה ממנהיגיו ומעצמו. מעבר לכך, העניין הכלכלי האדיר שצמח סביב תעשייה סדיסטית מעוצבת להפליא של הקהיית החושים, ודה סנסיטיזציה למעשי זוועה. גואנטנמו התנדנדה מעלינו כמו גופת קורבן הלינץ על העץ בדרום, שנותרה שם לדראון. הפרי המוזר.

 

צעדים אחרים באותו כיון נעשו כבר בחודש האחרון, שורה של עוולות שנעצרו באיבן, וכולן מבית היוצר של שלטון האימים של בוש. אין לצפות לניסים באזור, בפרט לאחר מפגן ההתבצרות האחרון של המנהיגות הישראלית שאינה רוצה לפנות מקום או ללכת לבית סוהר, אבל פירוק שיטתי ויסודי של המבנים שתמכו באימי משטר בוש, יחלחל במהרה גם לכאן, ברבדים חשובים לא פחות מתוצאות בחירות כאלה או אחרות. מדובר במבנים כלכליים בעלי כוח אדיר, שניזונו ממדיניות הלינץ' שבוש הפעיל נגד הערבים/אסלאם מחד גיסא אך לא פחות נגד בני עמו וה"נתינים" בכלל, כל אלה שאינם במניין המתעשרים "לפום צערא" של ההמונים.

 

בחירות כאילו אין עזה, עזה כאילו אין בחירות

 

ובקיצור, לשים את אימי עזה מאחור לחודש הקרוב, ולהצביע כאילו זה לא היה, כי התעסוקה והבטחון החברתי ואיכות החיים בארבע השנים הקרובות הן מה שיעיק על כל אחד ואחת, עם או בלי קסאמים. חשוב להחזיר את סדר היום לבחירות, אם זה עדיין אפשרי. אין מה לאמר, עזה ניטרלה את קריסת הבורסות, מבחינת הספין, עכשיו לא ברור אם אפשר להחזיר את הרכבת למסלולה.

תחתית החבית; תקרית דו"צ

ברוח האתר

כיתוב בעברית – "קונספירציה. "במשך זמן מה חשדתי שרג'ילנד עשה מעשים לא כשרים…עכשיו אני מאמין שחיי שלי בסכנה…"

 

 

חיטוטים בארכיון

 

מאחר שקיבלתי שאילתות על כמה איטמים גראפיים שהצבתי בפוסטים קודמים, אני מעלה את שאריות הארכיון שלי תמונות וכיוצב'.

 

כך למשל, תצלום של ידיעה עיתונאית משנות העשרים, המתארת בקצרה ובעמוד אחורי את שחרורו של אחד, אדוף היטלר מן הכלא, לאחר שריצה עונשו על ניסיון המרדה. אין ספק, באותה עת היתה הסברה כי "התודעה שלו נצרבה" דיה בכלא, והוא יצא מאולף ומתון לחיים פרטיים ושקטים. ממש…לו היו בלוגים קונספירטיביים בשנות העשרים של המאה הקודמת, היה כבר מישהו מעלה את השאלה :"מה באמת קרה בשנה שבא היה כלוא ?" האם נסגרו דילים, האם הוא גויס, האם מוחו נשטף באמצעות היפנוזה ובידוד חושי ?

 

 

קצת היסטוריה

 

 

מסכנות, גלעד שליט ומשפחתו

 

גנבתי מבט בערוץ 10, מסיבת עיתונאים מייאשת עם הוריו של גלעד שליט, ששמחת החיים כמו התפוגגה מהם לחלוטין, נזהרים בדבריהם, לא אומרים כלום בעצם, ייאוש שקט אל מול המצב אליו נקלעו, מצב המגלם טוב מכל את עליבות השלטון שאנו נתונים בידיו.

 

קל היה לי (ולאחרים בודאי) לקבל צעקות והסטריה, כמו ששמענו מאימה של תאיר ראדה למשל, קשה יותר לעמוד מול היעדר אפקט, כמו שהפגינו בני הזוג. אולמרט כבר השתמש עד כליה במותג "גלעד שליט" שהוא יצר, הן במלחמת לבנון 2 הכושלת, ולאורך שנות שלטונו הרקוב עד הלום, עד אשר הצליח לגייס את ההורים לתמוך במבצע כביכול להשלמת החילוץ המשונה הזה. עד שלא ימצה האולמרט את הטיפה האחרונה מהסוס הכמעט מת שהוא חבט בו בלי רחם, נאלץ לצפות במשפחה האומללה הזו, שמדבררת, בעצם,את כולנו. מיואשים ועייפים מהספינים. בשלב הזה, אפילו אני, מתנגדת מלחמה כרונית מלפני שפרצה, מצפה כבר לחילוץ של גלעד ויהי מה.  יאללה לכבוש את עזה, להישאר בחן יונס לנצח, עד שנמצא את גלעד ונביא למשפט באמריקה את שוביו, או משהו כזה. כל אחד צריך "סוף טוב" לסרט האימה ההוליוודי.

 

חיות טרף

אנחנו מקבלים זרימה של מידע על גילויים המיוחסים בדרך כלל לערבים, כמו פיקניקי נצחון על גבעות הצופות בחורבן עזה (בנפול אויבך תעשה מנגל), והצרחות סרות הטעם של אותה אשה נגד הרופא השכול בבית החולים שיבא. אם מישהו רצה לייצר "יהודי חדש" בציון, הוא בהחלט הצליח. פה ושם נותרו כמה יהודים מהזן הישן, שחמקו מהפילטרים, ועוד מעט תופנה השאלה (שאנחנו מפנים לערבים בדרך כלל) , למה אין אף ישראלי שמפגין בעד השלום או מתנגד לאלימות ? 

גנבתי גם האזנה חלקית לתוכנית של דן מרגלית אחרי הצהריים, לקראת הבחירות, עם הפאנלים הלעוסים, הפעם גדעון לוי כביכול נגד כל העולם (רון חולדאי, מור אלטשולר, גדי טאוב וכולי), נואם על "מוסר" וגם הוא כבר לא משכנע אותי. זה ניראה כמו "נישה" שכולם שמחים שהיא שם, כדי להראות שיש גם קול כזה, וגם לוי בעצמו יודע כביכול שהוא חייב לפברק התרגשויות, אחרת יקחו לו את המשכורת. ומה יהיה אז ? אה, לא נעים.

 

אני לא מתרגשת מאד ולא פורצת בגינויים על בעלי המנגל החוגגים את ההרס בעזה, וגם לא האמא ההיא ההסטרית משיבא, כיון שיש מקדם הפוך, מעשית, בין הצורחים האלה ובין המעשים. מדאיגים אותי יותר אנשים כמו לבני וברק, קפואי המבט, שמדברים מתון מתון ומשחררים את הפצצות. כך באותה מידה, לא התרגשתי מאד מהתעמולה השבכניקית הזולה שתופסת את הביטויים התרבותיים הערבים (זיקוקין ופיאסטה על הגג, כאשר נופלים טילים בתל אביב) ומשתמשת בהם בציניות כדי להוכיח משהו שאי אפשר להוכיח בעצם. דיבורים לחוד, מעשים לחוד והאחרון קובע.

 

התמיכה האמריקאית

 

ידידים אמריקאים מוסרים לי כי באופן כללי יש תמיכה יציבה ובולטת למבצע הזה, בציבור האמריקאי, בודאי בציבור היהודי, שעסוק בימים אלה במיידוף ובפשעי הפטריוטים דוקא. על רקע זה, אין טעם לקריעה ולנהי על המוסר היהודי שאבד בעשן עזה, כיון שתמיכה זו משמעותה היא אחת, שזהו צעד מתואם עם הממשל, כולל זה הנכנס, וקשה להניח שברווז מצחין וצולע כמו אולמרט, יכול בכלל לנהל מו"מ מול לחצים כאלה או אחרים מחברו לבילויים מר בוש ומרעיו. הצגת הדברים כאילו ישראל מגניבה מבצעון מתחת לאף האמריקאי, היא ספין שכבר מתחיל להבאיש. הציבור הקדוש שמתנגד למלחמה מודע למקורותיה, וצריך אם כן לרכז את הדרישה בכיוון הכלכלי, מממשלת אולמרט וחבריו ברק לבני וביבי, להוציא את הדולרים מהכיס ולהחזיר לציבור.

 

החריג שמלמד על הכלל

 

ומעכשיו אמור "תקרית הדו"צ", מנכסי צאן הברזל של מבצע עזה. תקרית של ירי דו צדדי…ללמדך שבדרך כלל זה היה מבצע חד"צ, צד אחד יורה והשני נהרג.

חכמה ומלחמה

תהיות לעת מלחמה

 

אני קוראת הרבה מאד באתרים צפון אמריקאים, בעיקר אתרים למען שוויון חברתי ושלום, ומזה זמן תוהה מדוע בניגוד למצב האמריקאי (בדרך כלל כל מה שיש שם, מגיע הנה מייד), התנועה לשלום, הישראלית, אינה משולבת בתנועה של יוצאי צבא ונכי מלחמות (VETERANS). בארצות הברית, בעיקר ההתנגדות האפקטיבית למלחמת וייטנם, הובילה לציר אחד את מתנגדי המלחמה ה"עקביים" (פיסניקים) ביחד עם מאות אלפי החיילים המשוחררים, ובעיקר נכי המלחמה, שהפיקו לקחים מהשטח. מצב דומה התרחש בישראל, במידת מה , במלחמת לבנון הראשונה אך נעצר שם ולא התפתח לקואליציה. ארגוני הנכים של צה"ל משתפים פעולה לחלוטין עם משרד הבטחון ועם העמדה של צה"ל בקשר לחרחורי המלחמות, כניראה משום שהם מתוגמלים על כך בצורה כלשהי.

 

חרף ריבוי נכי הלם קרב, שהם מועמדים טבעיים לפעילות נגד המלחמה, צה"ל התיש אוכלוסיה זו באי הכרה, בהשפלה, ולבסוף הכניע אותה, כפי שעשה לאוכלוסיות בשטחים הכבושים. המגמה היא לפצל את המחנות, למנוע התארגנות עקרונית, ובעיקר לשלוט באמצעות "הפרד ומשול", בידוד הנכה, והכנסתו למצב של תלות בגמלה המותנית ב"שיתוף פעולה", וראיתי הרבה מקרים שבהם מחלקת התגמולים והשיקום של צה"ל "מפעילה" נכה נגד נכה אחר, ומתנה הטבות מושחתות ב"הלשנות" וכיוצב.

 

מן הצד השני, ישנה גם אי מוכנות ורתיעה מצד ארגוני שלום ושמאל לנסות וליצור את הברית, ולהרחיב את השיח לכיוון הזה, משום מה. ברור, עם זאת, שמוביליזציה של כוחות כאלה יכולה לשפר מאד את האפקטיביות של ארגוני שלום, כיון ש"נכה צה"ל" הוא בישראל עדיין נכס מיוחס, אתרוג, ובעל מעמד (צבוע, אמנם) של קדושה. תנועות השמאל הישראליות רואות את המצב ב"שחור לבן", כלומר, בצורה מהותנית וטהרנית, שמי שהלך למלחמה חזקה עליו שמהותית הוא "בעד המלחמה", ואין דרך חזרה, גם אם הפקת לקחים, דוקא על רקע אישי. ואולם, הסיכוי הגדול יותר לעורר דעת קהל חיובית, היא דוקא דרך "ההתפכחות" של לוחמים, לא רק לכיוון סרבנות, אלא לכיוון של דרך החכמה, כלומר, אדם שהיה והבין את הבלי המלחמה ומחיריה.

לא לחינם נקראת תנועה השלום האמריקאית THE ANTIWAR AND VETERAN MOVEMENT. ההצלחה נזקפת בין היתר לכך שהיא התחילה בצבא עצמו, כלומר, שהיא הצליחה להניע כוחות בתוך הצבא.

 

מר"צ מקבלת מעמד של "הלום קרב"

 

בחצי הומור חשבתי לעצמי השבוע, שהתמיכה של מר"צ במבצע מזכירה לי קצת נכי צה"ל הנכנעים לתכתיבי משרד הבטחון כדי לקבל עוד שלושה אחוזים והשתתפות ברכב. תהיתי אם הגיעו לאיזה הסכם קיבוצי של הכרה בנכות קולקטיבית במר"צ, כך שממש ברגעים אלה, כל בכירי ופעילי מר"צ הבולטים, חושפים צלקות ישנות, ו"גב תפוס" מול ועדה רפואית כלשהי. ומדוע ?

 

נוצרה איזו אוירה ציבורית פה לאחרונה, שיציאה מן השורה, כלומר עמידה מול הצבא בנושא החביב עליו (עוד מבצע לניסוי כלים אמריקאי על כמה ערבים ו"אחרי המבול"), הפכה לנושא קליני, למרות שאינה מזכה בחמלה השמורה לחולים ונכים. השיח הקליני יוצר דפוס כמעט גנטי (היו כבר מאמרים על הצד הגנטי של התנגדות למלחמה ו"עודף מוסר", עוד מעט יגידו שזה בגללצריכת יתר של קפה), מעין "בוגד סהרורי", או וענונו כזה שחטף ג'ננה, ובתקוף עליו ה"גן" הזה, הוא פוגע בעם היהודי לדורותיו, ומתנגד ל…מלחמה מסויימת או לכיבוש. ככל שהמתנגד היה יותר נורמטיבי-מיינסטרימי בעבר (טייס, איש כור, ספרדי דתי לאומי), כך הופך התיאור לקליני יותר, "נפל לו בורג", או משהו השמור לדיבור על שהידים.

 

מן המצב הזה הדרך היחידה הפתוחה לחזור לחיק השבט היא בזחילה לאגף השיקום, כאשר הסרבן-הבוגד-מתאבד מודה שהתחרפן, ומוצא סיבה מקלה, ואם התמזל מזלו, הרי יימצא בעברו איזה תאונה, נגיד נפלה עליו בלטה בטירונות, או שיש לו צלקת ורודה על הברך מקת רובה באימונים במילואים, ואז הוא יתחנן בענווה לפני אותו צה"ל (שאך קודם לכן גידף והשמיץ) לתת לו "מעמד נכה", ואז הוא יהיה ילד טוב.

 

זו אולי אחת הסיבות שתנועת השלום הישראלית אינה יכולה לכרות ברית אפקטיבית למניעת מלחמות שוא. או אולי יש הסברים אחרים. בכל מקרה קשה לדמיין סרט מקביל ל"שיבה הביתה" המפורסם, שבו נכה צה"ל שהיה מתלהם מלחמות לשעבר, נפצע ומתפכח, ומביא את אשת הקצין המאצו הנוקשה, לאורגזמה שתשתנה את חייה.

 

המרגלים האיראנים

 

שוב התגלה ישראלי סורר ששיחר לפתחם של האיראנים במטרה לסייע להם במלחמה נגד ישראל כניראה. זה סיפור שמתחיל לחזור על עצמו, ומזכיר קצת את התלבטויות הנאמנות שהיו ליהודים בקשר לסובייטים, אימפריה מרשימה בעלת מסר חזק, שסתר את ההתקרבות של ישראל לציר הקפיטליסטי (האמריקאי). איראן אף היא חורגת מתפקיד של אויב בעלמא המנוגד באינטרסים טריטוריאלים לישראל, אלא מציבה אתגר ערכי, ומנסה להתמודד עם חולשות באתוס הציוני בכללותו, מה שיכול להסביר את האפשרות של יהודי (וגם ישראלי) להזדהות עם פעולתה, מבלי למעול בזהות היהודית. שיח הריגול הוא כמובן פיברוק שלטוני, או עוד אמצעי שליטה כלכלי-חברתי של האליטות ב"עמך", כיון שאיסורי "טהרה" מן הסוג הזה מוחלים רק על המעמד הנמוך, ואילו אי שם למעלה במדרג הכלכלי פוליטי, כולם מדברים עם כולם, עושים עסקים, ונהנים. הנה לא מזמן שמענו על הטסה מפוארת ומתוקשרת של נער איראני לבית החולים שיבא לקבל טיפול ייחודי, כניראה שלא מדובר בנער רחוב אלא בבנם של "שועים איראנים" שיכולים למממן את המבצע, ועבורם מסתיימת לפתע המלחמה בין איראן לבין ישראל. כך המצב גם בין ישראל לשכנות אחרות, וגם לגבי תושבי השטחים. ככל שעולים למעלה לעבר "הבכירים" וה"אליטות", המצב משתנה מאד, ראשי שב"כ מתפרנסים מעסקים בשטחים, אבל אדם פשוט כי יחצה את שטח C ימצא עצמו בחקירה ובחיטוט על נבכי נשמתו. מצב דומה קיים כמובן אצל שכנותנו, ומוכיח השתלבות מוחלטת. גם שם, העם מולהט בסממאות אנטי ישראליות למשל, ונאסר על בני אדם פשוטים להיכנס לישראל, אבל באצולה עסקים כרגיל, פותחים מפעלים, משקיעים, מנהלים עסקים ומסיבות. הערבי הפשוט לא מעסיק את עצמו בסתירות האלה, כיאות למעמדו הנחות. ולאחרונה, גם כאן. הכל בחסדי השלטון, ירום הודו, שבעתיד יקבל בודאי 80 או 90 מנדטים, שיתחלקו בין מפלגות זהות שהחליטו מראש על טריטוריות וססמאות, ומשרים אוירה של "כאילו" בחירות, כמו שיש אוירה של "כאילו תחרות חופשית" בין חברות הסלולר בישראל.

 

אישומים ב"בגידה" אם כן, בעיקר למען איראן, הם שם קוד, צופן כזה, המתאר בעצם אישום על חציית טאבו מעמדי. יענו "מי אתה יבחוש בן דומן"  שתעז להידמות לגדולים ? על פי אמרות הגשש החיוור.

 

 

צלילי מלחמה

 

ניסיתי להיכנס לרגיעה של פוסט מלחמה, הנה החזירו אפילו את "השרדות" ללוח השידורים. אבל משהו מנקר, כאילו זה שקט מדומה, וכאילו עזה היה פרלוד לבלגן יותר גדול.

 

וקריקטורה לימים אלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חצי כוס (דם)

 

 

לינק

 

בתגובה לרשימה מעניינת, לדעתי, שפורסמה באתר "dissident voice"', שלחתי את תגובתי שפורסמה שם. הרשימה נוגעות ל"טאבו" הגדול בשיח האמריקאי על המלחמה (הזו ואחרות), כלומר הריבוד הכלכלי חברתי בישראל, והרווח של יהדות ארצות הברית מהספין על המציאות הישראלית. באחטיאר,  למאמרו הגבתי, מתאר את הספינים האחרים בתיאור המציאות במזרח התיכון, מן הצד הערבי.

 

מה עם חגיגה ?

 

מצער שאין בארץ כמעט דיון במלחמה הקרה, ובמחירים האדירים שהיא גבתה מהעולם המערבי, ובעיקר מישראל. אולי זה חלק מה"ספין" שתיארתי לעיל, או אולי מקוצר זמן להתעמק קצת בתהליכים ארוכים, ולא רק להגיב למה שקורה היום. אפשר להבין זאת, אך החיים במשבר תמידי הם בעצמם סוג של לוחמה פסיכולוגית הפוגעת ברקמת החיים וביכולת לבנות חיים פוליטיים תקינים, וגם לראות לטווח ארוך יותר.

 

ניצנים ראשונים לסוף תקופה ארוכה ורעה (לחלק, למי ששילם) של מלחמה נסתרת, אני מוצאת בלינק הבא, המפנה לתביעה של חיילים לשעבר, לגבי ניסויים שאליהם נחשפו בשירותם הצבאי, לפני די הרבה שנים. התביעה הוגשה על ידי קומץ חיילים די מבוגרים, לבית המשפט הפדראלי במחוז סן פרנסיסקו, אך התבקשה שם גם הכרה כתביעה ייצוגית. כתב התביעה מנוסח כך שהוא יוצר את הקטיגוריה של "חיילי המלחמה הקרה" באופן ברור, שעשוי ליצור קטיגוריה משפטית כזו. ויפה שעה אחת קודם.

 

מחשבות ראשונות על טיבה של מלחמה שנכנסת למקרר, ואיך מלחמה שהיא דבר "חם" וצורב, יכולה להיות בכלל קרה, ומה זה אומר על כל החלוקות שאנחנו מבצעים בדרך כלל בין מצב שלום לבין מצב לוחמה, בין "מגזר אזרחי" לבין "הצבא", ונפקות המשפט הבינלאומי בכלל. (שמבוסס על המלחמה של אתמול, תמיד, ומחמיץ את השעה שבה הוא נחוץ ביותר). אנחנו מקבלים תשובה מן המציאות, הפיכתם של ילדים ליעד צבאי מפורש, כמו בעזה, כמו בעירק ובלבנון, תוצאה של השתרשות הפרקטיקות של המלחמה הקרה, שכבר לפני שלושים שנה "חיילה" אזרחים בסתר, ואף ילדים. הכל תחת החסות של "מלחמה בסובייטים ובסכנה האדומה", ושוב חוזרים ללחם ולחמאה, שזה כסף , ולעיקריי הדיון במארקס, ועד כמה נכון הוא הביטוי "הכסף הוא הדם".

 

זה מזכיר לי דרשה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב, הרב של העת האחרונה (אי אפשר לקחת ממנו את הפופולאריות ואת העומק, גם אם פירותיו בשטח לא תמיד מרנינים), שמסביר באריכות כיצד גניבה וגזל הם בעצם רצח, כיון שהם מרוששים אדם, ומונעים ממנו להוליד את הילדים שנקבע עליו ללדת כאשר ירדה נשמתו לעולם, וכך יוצא שהגוזל מחברו, רוצח את ילדיו. אין עליו. ושוב, ילדים, דם, כסף…וחוזרים לעזה.

 

 רשמית

 

רשמית נהוג לראות את 1991 או 1995 כסוף המלחמה הקרה, על פי האירועים שהתרחשו ברוסיה והתמוטטות האימפריה הסובייטית. מועד ההתחלה מיוחס לרונלד רייגן בראשית שנות השמונים, ואולם התקופה הממשית ארוכה יותר, ונמתחת ממלחמת העולם השניה, ועד לעידן זה. 

 

מתי ןאיך הסתיימה המלחמה הקרה ?

 

Not with a bang, but with a wimper.

The West "won" if that's winning. Ronald Reagan crippled the American economy with spending on war material, including a plan to militarize space in a program called SDI, aka "Star Wars." The Soviets tried to keep up, but it was no use; no one was a crazy as Reagan. he actually had the DOD start writing plans for nuclear war!

The Reagan spending spree was finally paid for during the Clinton administration, and now Bush, Jr has ruined the American economy again. When will we learn? We can't trust Republicans – they want to kill everyone!

  • 1 day ago

Source(s):

I'm a Cold Warrior