מליצי היושר של אליעזר יערי

 

 

אבי ערמוני חבר שלי

 

הגבתי בשרשור של אליעזר יערי, לגופו של עניין ותוך השגה על פעילות מסויימת של הקרן החדשה לישראל. התשובה שקיבלתי היתה ש"אבי ערמוני חבר שלי" (טיעון מחץ, הוא לא יכול לטעות), אך מעבר לכך גייס לו יערי מליצי יושר מאד פרוגרסיביים, המעידים יותר מכל על מי שנותר להגן על הקרן החדשה לישראל ולהקפיד על חופש הביטוי בישראל

 

גם המגיבים חברים שלי

 

להלן דוגמית –

 

"אליעזר חזק ואמץ

ולא צריך להתרגש מאף מופרעת פרנואידית שסובלת מן הסתם גם מחסכים מיניים "

 

היית מצפה מאדם שמתאר עצמו כלפיד האור האחרון בציון של הפרוגרסיביות וזכויות האדם שימהר למחוק תגובות מיזוגניות, אבל בינתיים תגובה זו ואחת דומה לה נשארו לפאר את השרשור.

 

יודע להיות חבר…

 

לפני כמה זמן פנתה אלי מגיבה נחמדה בשם שושי, שצר לה שאני מבקרת את הקרן החדשה לישראל כי..כהאי לשנא "אליעזר יערי חבר שלי". מה אומר ומה אדבר, הסתתמו טענותי נוכח הרעות הזו. כבר על מישהו פעם ש"הוא יודע להיות חבר"…

 

 

הפוסט הזה אומנם מוריד פוסט חשוב על זכויות אדם, אבל אני משאירה אותו עד שיערי יסיר את התגובות האלה מהשרשור.

 

המשך סקירה – הפסיכולוגים המענים

 

הפסיכולוגים המענים

 

מי שעוקב אחרי הבלוג מאז נפתח, יודע שהקפדתי לעדכן (נידמה לי שזה הדיווח היחיד בארץ, לצערי) על הפרשה המתגלגלת משנת 2006 בארצות הברית בקשר למעורבות הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בעינויים חמורים מאד (ולא חוקיים ברובם) מטעם רשויות בטחון אמריקאיות בעיקר ה CIA, וגופים ייחודיים נוספים פחות מוכרים בישראל.

 

אחד המאבקים החשובים בתחום זה, עוד הרבה לפני חילופי השלטון, התנהל בארגון הארצי של הפסיכולוגים (APA) בארצות הברית על ידי כמה פעילים אמיצים מאד, שלקחו סיכונים רציניים (תחת ממשל בוש שתמך בפרקטיקות האלה) שביקשו להתריע ולהעלות את הנושא כבעיה של אתיקה מקצועית בארגון. מאחר שהעסקים עוד היו בשיאם, התקשו המתנגדים להגיע להישגים חותכים, אך הצליחו להפיק כמה הצהרות הבהרה של ה APA בקשר לגבולות האתיקה בתחום זה. סקרתי את המאבק מראשיתו פה בבלוג.

 

לאחר מכן התפתחות חשובה מאד היתה בחשיפת תאגידים משונים מאד שהוקמו בבעלות של פסיכולוגים בכירים (בניהם יו"ר ה APA לשעבר) אשר העניקו …שירותי חקירה ואיסוף מודיעין למערך המודיעין האמריקאי, תמורת מצלצלים רבים מאד. חשיפה זו שנסקרה כאן היוותה מעין "אבן דרך" במאבק הפנים ארגוני-מקצועי, וחילופי השלטון, ההכרזה על סגירת גיטמו ובתי הכלא השחורים של הCIA כמו גם החזרת האיסור על עינויים, העלו את המאבק במדרגה נוספת. רק לאחרונה, עם זאת קיבל הנושא את אישור המיוחל של "המיינסטרים" המקצועי, והקהילה הבינלאומית המקצועית הסולידית, העיתון לנסט היוקרתי מתאר את המאבק, ומשבח את הפעילים האמיצים שהחלו כמעט לבד את המלחמה על צביון המקצוע, בתוך האיגודים המקצועיים.

 

לא אכנס פה לפרטים, המעוניינים כאמור יכולים לעקוב אחר הדיווחים לאורך השנים פה בבלוג, אך סקרתי את סוגי המעורבות, סוגי החקירה והעינויים, והצד הכלכלי המטריד, כלומר "קניית" האתיקה על ידי גופים בעלי עוצמה, כמו הCIA ומשרד ההגנה. סקרתי גם את האפולוגטיקה העלובה (המוכרת מכאן) של משתפי הפעולה הרבים, חלק יגידו שטוב שהם היו שם ולא סדיסטים אמיתיים (זה תמיד הולך טוב), אחרים אמרו שרק מדובר במתן הערכות כלליות או הדרכות לאנשי חקירה כל אחד ותירוציו. אחר לאט לאט נחשפות שיטות נאציות ממש של התעללות נפשית ופסיכיאטרית המעוררת חלחלה, חלקה חילחל כמובן גם למצבים אחרים (כדרכם של עיוותים, הם לא

מגיב אלמוני-ת שלח לי לת.דואל את הלינק לכתבה הבאה, מ"מחלקה ראשונה", כתנא דמסייע. מדובר בפרשה תמוהה של אשפוז כפוי של נערה שניראית בריאה לחלוטין ועברה טיפול אגרסיבי כפוי על ידי פסיכיאטר שאפילו לא דובר עברית. למרבה מזלה היא נתקלה במעט אנשים טובים באמצע הדרך שנתנו לה מחסה, ואף חילצו אותה מישראל לפי שעה. אינני יודעת את פרטי הסיפור, אך באופן כללי, הנה, רמת הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה העברית, והנה האתיקה של שכירי חרב שקהו חושיהם ומי יודע למה. כדאי גם לבדוק זיקות מטרידות בין בריאות הנפש (והרווחה) ובין תאגידי פארמה רעבתנים המחפשים שפני ניסוי בזיל הזול, תמורת מזומנים למתווכים. בסיפור הזה אכן יש אספקטים רבים (טיב "הסיוע המשפטי", מערכת הרווחה ועוד שגם עליהם יש מה לאמר ונאמר גם פה מניסיון בשטח), אך לדעתי בראש השיקולים כרגע זה איתור האתיקה של מערכת בריאות נפש בזיקה לנושא הכתוב בפוסט זה. זו כניראה הבעיה המרכזית שמעבר לשאר נגעי הביורוקרטיה.

עוצרים באדום), כמו המקרה של הפסיכולוג הצבאי שגרם לחייל עצור להתאבד מבלי שנגע בו.

 

בכל הדיווחים העליתי את השאלה הנוקבת , שאין לה הדים אלא שתיקה סמיכה ומעיקה, מה המצב בישראל, ומי מפקח אליו, ועד כמה נגועה הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הישראלית בנגע זה.

 

מה השתנה

 

ניראה שממשל אובמה, חרף הביקורות, עובד נכון. מדובר בארגונים בעלי עוצמה בלתי תשוער, הCIA האימתני ומשרד ההגנה האמריקאי, שנשלטים בעיקר על ידי הימין ממילא, וגם כך אף אחד לא מעז לגעת בהם פן יבולע לו. אובמה הצהיר מראש הצהרות מרגיעות בדבר אי כוונה להעמיד לדין על העבר, שיטת הפיוס והאמת, או משהו כזה. אך במקביל הוא סגר את הברזים. יש עליו ביקורת שזה לא נעשה מהר מספיק, לעומת ההצהרות, אבל אם בודקים בשטח, בוטלו ההסמכות לחטיפה, כליאה "שחורה" ללא משפט מחוץ לארצות הברית, גואנטמו מתעכב עד בלי די אבל כבר בפועל מתקפל, והעיקר, בוטלה ההסמכה לענות, כך או אחרת, עם או בלי מים, עם או בלי התעללות נפשית "בלבד" לכל הגופים החשאיים האלה שפעלו בניגוד לחוקה ובניגוד לחוק, בכל רחבי העולם.

 

כתוצאה ממדיניות חכמה זו, הדברים נושרים לאט, ולא תוך מאבקי הישרדות אלימים. עם זאת, כתוצאה ממדיניות זו, כפי שנכתב במקורות זרים, נוצר לחץ משפטי מבחוץ (דומה למצב שלנו עם הגולדסטון), כיון שמדובר בהפרות זכויות אדם חמורות ביותר. בעתיד, יש להניח, יווצר לחץ ממשי, שיאלץ לבצע מעין חקירה פנימית (כדי להדוף חקירה חיצונית וכולי וכולי), שתוביל לטיהור האוירה והבהרת המצב, ואולי גם נטילת אחריות חלקית לנפגעים מהמדיניות הקודמת. את מקום האישומים הפליליים שאובמה הבטיח שלא יהיו, עשוייותלתפוס תביעות אזרחיות ענקיות, שבאמריקה הן לא פחות אפקטיביות ממאסר, ומגיעות לרגולציה הוגנת יותר, כיון שמעבר לשינוי הנורמה, יש שיימינג, חשיפה, וגם, וזה העיקר, תשלום לנפגעים.

 

ומה פה, ב"גיהנום הציוני" (תודה למגיב "רני" על השאלת הביטוי שנאמר אמנם בחצי הומור, אבל רק חצי).

 

 

בעוד הרוח משתנה בעולם, בישראל הולך ונוצר כיס מוגלה יחידי, גטו של מפרי זכויות אדם, או גן עדן לפושעים, המבדל עצמו מן העולם הרחב. מדובר בעיקר (ונמאס לי לחזור על זה) בהתעללות כלפי פנים, ופחות לדעתי בבעיות של הערבים הסובלים מצה"ל. כך למשל, פסיכולוגים סדיסטים חולי רוח שקודמו כיון שעינו ערבים (פה ואמריקה), פוגעים בעיקר בלקוחות שלהם בישראל, שם הם פועלים ועובדים שלא במילואים. חלק מהם מבצע ,עבודות פרטיות מהצד עבור תאגידים, תאגידי אבטחה למיניהם, מן הסוג שנחשף באמריקה, כלומר עוסק בעינויים לשם פרנסה, ותאגידי פארמה, והנפגעים מעבר לערבים הכלואים הם היהודים השבויים בבורותם.

 

עם זאת, השינוי לא יפסח על ישראל חרף החלטתה לפרוש מן ההסטוריה והאנושות, ואף לתת מקלט לפושעים אמריקאים המבוקשים שם (תאגידי אבטחה, שוב, שקלטו את פליטי מדיניות העינויים של בוש,פה בציון, וחלקם אף מלמדים סטודנטים רכים ומי יודע מה עוד עושים להם). במהלך החקירות שם, יש להניח שיצוצו גם ה"יועצים" הישראלים, וכך נלמד דבר או שניים על ההיררכיה בבריאות הנפש הישראלית, ומערך הרווחים מהצד. כמו כן, יש להניח שהעמדת הCIA על חובותיו האזרחיות לנפגעיו, תגיע גם לנפגעים הישראלים, יש לקוות, אם הכסף לא ייגנב בדרך על ידי שליחי מצווה, כמקובל כאן.

 

זהו פרק אפל מאד שנחתם עכשיו בארצות הברית, ולמרבה הצער, ככל שמרימים את האבנים, יוצאים גם הרבה עקרבים עבריים גאים, שנטלו חלק בהפרות מסיביות ואכזריות של זכויות אדם, הן של "חשודים בטרור" (ערבים בעיקר) והן של בני עמם, שהיוו מקור לא אכזב לרווחים קלים.

 

 

כשהמלך (וליצן החצר) עירום, הוא עירום לחלוטין

 

מרצ,  ליצן החצר

 

(אגב, הפוסט הקודם כמו רבים לפני לא נעלם אלא ירד מהאינדקס).

 

יצחק לאור מראשי הפלופ המכונה "שמאל ישראלי" אותה ישות לא מוגדרת של עסקנים, מיזוגנים ברוב המקרים ומטרידים בפועל, שזוכים ממצב קשה בישראל למעמד של "אינטלקטואלים", מבכה היום את סופה של מר"צ (שהיה, גם על פיו, ידוע מראש). מרצ הסתבכה במלחמה האחרונה בסבך הסתירות שלה, ובסבך השחיתות שכניראה היתה טמונה בה מלכתחילה ואולי לא (קו פרשת המים לטעמי היה התרגיל המסריח שעשה יוסי שריד לאלוני), וצמחה עם הזמן. אף אחד לא מגיב להסבר שלי, שמדובר בזיקה כלכלית משחיתה עם תעשיות הנשק, שבסוף ניטרלה גם את מסך העשן שפיזרה מרצ על עצם העובדה הזו, והפכה את קיומה למיותר. למעשה אף אחד גם לא סתר טענה זו, אבל מהתגובות העקיפות ("קוקוריקו" כתב לי אושייה בכירה במפלגה זו, לא מזמן, כאשר הזכרתי לו את מקורותיו**) יש להבין שההסבר נכון עד כאב. קל להסב שימת הלב נגד מוזרים כמו הלל וייס או לחלופין שוטרי מגב מכים, הכל כדי שהרדאר לא יקלוט את הזוועות האמיתיות הממנות את אורח החיים ההדוניסטי-עשיר של נציגי הנאורים עלי אדמות, והרימו אותם מאשפתות הקיבוץ המתפרק (או המושב או משפחת השכירים) למרומי רמת השרון וחוילותיה, או שדות היין של טוסקנה המעתירה. כך גם לגבי זכויות נשים, פעילות של עשר שנים להסוות את העבירות הגדולות, הובילה בסוף לכך שההצגה כולה כבר אינה נחוצה, כי גם הבושה נעלמה. אז מעמידים נשיא לדין, ביג פאקינג דיל, רבים מאותו שמאל שהתעשר אף נעמדו לצידו או לצד רמון המנשק בגלוי. נותרו ההומואים, וניראה כמה זמן הנתח הזה יחזיק מעמד, כניראה כל זמן ש"נתניהו טוב ליהודים יזדקק למטריית ההסוואה של מדינה דמוקרטית שיש בה הומואים לעומת הערבים ששם אין" או עד שהשקר של נתניהו יקרוס, לפי המוקדם (הדוסים שהם עיקר תמיכתו ממש לא שמחים על הקשת בענן הזו, ואף לא מסתירים את ערביותם הפרימיטיבית בנושא זה. והם תמיד מנצחים, בטח את הנתניהו המבולבל).

 

אז  קוליץ, ארנבות בהודו, שפנים בצלחת, כך הלכה מרצ בדרך כל בשר.

 

הלל וייס, כשהמעיינות מתייבשים מגרדים את הבוצה

 

לאור מזכיר גם את הנושא החם של העונה, גולדסטון הצורר, אה הממך יצאו מחריבים, ובקיצור הפוץ הזה שקילקל את החופשות של הגנרלים. מסתבר שהדוסיאדה הקיצונית יותר רוצה להתאים יותר את המשפט בדיני המלחמה לזה שנזכר בתנ"ך, שאינו שונה כידוע מזה שנזכר בקוראן, מלחמות צדק, מלחמות השם, וכל זה, וחלק ממלחמות האלוהים כוללות ציוויים ברורים להרוג גם אזרחים מה לעשות, ולפעמים להשמיד את כולם והכל (אבל שלל אסור לקחת…לזכור לפחות את זה). שאול למשל הודח ולמעשה חוסל לחלוטין בגלל "זכויות אדם" וועדות גולדסטון, לאחר שסרב להתנקש באגג, לאחר ששבה אותו. והנה מה שקרה לו, רואים ?

. למעשה המוסלמים עשויים להסכים לשינוי הנדרש בדיני המלחמה, ובלבד שהוא הדדי אבל בינתיים דוקא הנוצרים המערבים שאוכפים את החוקים הורגים הכי הרבה אזרחים לא חמושים (מיליון ורבע בעירק, TO NAME A FEW). אני לא מזדעזעת מהדרישה הזו,  כיון שהיא מבטאה כיוון מתמיד של התייבשות מעיינות ההנהגה היהודית, כאן (וגם בגולה, למרות כמה יהודים שעושים מדיטציה וכותבים על זה ספרים), שכל מה שדמיונם יכול להפיק זה שידור חוזר, כמו בסרט הוליוודי סוג ג, של תהילת המקרא הכוזבת. בידוע שסיפורי המקרא, שגדולתם בחושפנותם, מספרים על ימים קשים כמו עכשיו בדיוק, ימים של שחיתות, מלחמות אחים, ותבוסות קולוסאליות בכל זירה. פה ושם יש שנה שנתיים של תהילה, והיא קפאה בזמן, במוחם של הוייסים המיובשים שעושים מהתורה קרדום לחפור בו, או סם מוות.

 

פחימה, מי זוכר.

 

האתר הימני רוטר מזכיר את טלי פחימה דוקא (לא ראיתי באתרי שמאל, מה קרה ?), המתראיינת לאיזה אתר זר, ומספרת שהתאסלמה והפכה חלק מהתנועה הצפונית המוסלמית (ראאד סלאח וכולי). פחימה שוב מסתבכת, כך ניראה, ונקווה שהפעם לא תתאכזב שוב, כאשר יתברר שסלאח "עושה לביתו" בעתיד כלשהו, ומוכר את המטרה. כדאי לזכור שכל אדם בעמדה פוליטית הוא קצת זונה, אחרת לא היה מכור לכוח וכסף ושליטה, ולכן מטבעם הם עושים מה שכדאי בסופו של דבר. מבלי לגרוע מיושרו של הסלאח שאינני מכירה, הרי לפי התקדים של פחימה, זהירות במקומה לא תזיק.

הזונות הגדולות ביותר הם כמובן מנהיגי ישראל, ובעיקר ראשי מערכת הבטחון שהתעללו בפחימה וכניראה לא יפסיקו בעתיד הקרוב, שגם הם עושים לביתם, מהודו ועד כוש, מוושינגטון ועד בואינג כולו בוצע בצע כסוסים מזויינים.

המצוקה של פחימה היתה יכולה להיפסק לו קיבלה את הפיצוי וההתנצלות המגיעים לה ממערכת הבטחון על הזובור האכזרי בסיבוב הקודם. הייתי בודקת גם מה קרה לפני שהיא "התאהבה" (פיגורטיבית, כמובן)  בזביידה. אני זוכרת שפעם התאהבתי בקבצן מלוכלך ברחוב, ונתתי לו את רכושי, ונשקתי לו. אחרי כן התברר לי שמישהו שם משהו בשוקו שלי. אז כדאי להזהר מאוקסיטיצינים, פרומונים, סמים פסיכואקטיבים, לחישות באוזן, וכל מיני אברה קדברה. זה לגבי זביידה, לא לגבי המעשים והדעות שלגביהם אני משוכנעת שטלי פחימה יודעת מה היא עושה, ובוחרת כך וראויה לכבוד.

 זה לא שאי אפשר להתאסלם בתום לב, אני בעד, ולדעתי האסלאם דת הרבה יותר מעניינת מהיהדות העבשה והמאובנת שאין בה פינה חמה ונטולת אימה, אבל היה עדיף שהמהלך יבוא ממקום של שפע ובטחון, ולא כמקלט מישראל הנוגסת באנשיה ונשיה ללא רחם. היהדות בישראל מציעה לנו כרגע את הלל וייס, והתשליל שלו יציק לאור המצמית,  המלך הוא עירום לחלוטין, ואיתו גם ליצן החצר, ולכן –  כל חלופה עדיפה.

 

השמאל הישראלי ניער חוצנו כניראה מפחימה כי היא חורגת בכמה סנטימטרים מגבול האיבון והאימה שמגדיר את הלגיטימי בשמאל הישראלי הגווע. דוגמא לכך הוא היחס לנעמי קליין, יהודיה חמה וחכמה הבועטת לכל עבר, שהשמאל הישראלי נאלץ לבלוע. קליין כותבת בספריה למשל על הניסויים שביצע ה CIA בשליטה פסיכולוגית, בין היתר בקנדה (באמצעות יואן קמרון, פסיכיאטר בכיר ממונטריאול שעבד עבורם ועינה אנשים, מחק את זכרונם וחישמל את מוחם, לטובת השגיונות של הסי.איי.איי), רק כדוגמא, מי שכותב בישראל על אותו נושא בדיוק (בין אם על מה שקרה באמריקה ובין על ההשלכות לגבי ישראל שנמצאת באותה סירה)  מודח רשמית, בועדת השמאל (הציוני והרדיקלי כאחת, המכוסנת בבית קפה בתל אביב כניראה) מקרב האצולה הזו, כיון ש"זה לא מקובל" לכתוב על דברים לא יפים כאלה, כך אמרה הסבתא הפולניה או משהו. למזרחים מותר אולי לכתוב על זה, בגלל הגזזת, אבל גם לא יותר מידי. זה השמאל, שמקצץ עוד ועוד בשוליו, כדי להתקבל בחיק החם של הממסד, ולכן, כאמור כל חלופה הפותחת חלל ומרחב רוחני עשיר ובעל שמיים גבוהים יותר, עדיפה. טלי פחימה יכולה להתנחם בזה שהגטו היהודי תמיד אילץ אנשים מסויימים להמיר דתם כדי להמשיך ולחשוב חופשי, אחרי כמה זמן, אם התברר שהגויים אוהבים אותם, מהר קיבלו בחזרה ואמרו "אבל הוא-היא בעצם יהודים" ולכן הם "שלנו", יחד עם ויטגנשטיין, מנדלסון, מרקס ואפילו ישו. הכל תלוי במדד ההצלחה, כך שאין להרגיש רע. כזכור, לפי מקורותיו של וייס, גם דוד המלך, המשיח ממש, נאלץ לברוח לעשר שנים (!) לאויבי היהודים, הפלשתים, כי חנקו לו את המוח, ואף נלחם לצדם נגד "אחיו" הסתומים. ישראל מוכיחה שאפשר להוציא את היהודי מהגולה אבל לא את הגולה מהיהודי. וכניראה, טוב שכך.

 

 

 

 

 

 

 

אילנה דיין בגוב האריות; גאידמק ; תעשיה אוירית

 

 בעקבות התעניינותי המתמשכת ב"סחר הנשק" בישראל, החלטתי לצפות בתחקיר "עובדה" על התעשיות הצבאיות ומצבן בהודו, בכל הקשור לשוחד, שחיתות, וכיוצב אשר שודרה היום בערב בערוץ 2, לפתיחת העונה.

 

 הכתבה ניזונה בעיקר מתחקיר שעשו כבר בהודו, הן העיתונות והן המשטרה, החלק של "עובדה" היה בהבאת "מדליף" אלמוני, שתיאר בקווים כללים את המתרחש בענף. אכן, שוחד, אלימות, שחיתות בוטה, מעין אוירה של סדום ועמורה ברשות התורה והחוק, ובחסות התקשורת. הסרט סוקר את הפרשיות האחרונות בהודו, שבעקבותיהן נכנסה תעש לרשימה שחורה, הועמדו לדין בכירים בהודו, ונחשפו שיטות הפעולה של ישראל, תוך כדי טיפול עיתונאי ומשטרתי בשחיתות המערכת הבטחונית שם. הדברים כאמור לא חדשים, הניוז העיקרי בכתבה הוא עצם פרסומה, כלומר, הדיון בנושא שמושתק באופן גס ובוטה. הסיבה כניראה לכך שהיו התבטאויות, היא הנזק שנגרם כבר לתעש, התחשבנויות פנימיות, וגם תחושה כללית שבקרוב החגיגה תיגמר, ויהיו שאלות, וצריך להכין אליבי.

 

יותר מכך, מה שכניראה מדאיג את "המערכת" אינו החגיגה עצמה, השחיתות והמוניטין הרע, אלא העובדה שהודו ניצחה את ישראל במגרש שלה  והשתלטה על הענף בישראל.

, כפי שניתן להבין. אחרי הכל, מדובר במדינה ענקית מסדר גודל ענק, שכמו ארצות הברית, פשוט "קנתה" את המערכת הישראלית, בהזרמת כספים והטבעת הבכירים בזהב. המשחד שוחד, והסוחט, נסחט. ככה זה כאשר מזלזלים ב"חומים" מוזרים (כפי שנשקף מהתשדיר הנורא של תע"ש). בכל מקרה, אין הרבה חדש בכתבה, כל מה שפורסם כבר היה בכתובים קודם, כמו שאמרה דיין היא רק "ריכזה את המידע" עבור מקבלי החלטות. אך האם זה תפקידה ? האם אפשר לצפות שתוכנית כזו, כמו העיתונות ההודו, תיזום תחקיר שיחשוף ממש את השחיתות בישראל,] ולא יסתמך על מקורות זרים או על תיאורים כללים ? לא צריך להגזים, אחרי הכל, התקשורת ניזונה מתעשיית הנשק, ולא תירק לבאר המעתירה.

 

לאחר שסיימתי בקושי לצפות בכתבה הזו, הגעתי למסקנה, שחרף הניסיון הרהוט, דיין לא משכנעת שגורלה שונה משאר התקשורת ש"כולם ידעו ושתקו".. חלקם גם תמורת אתנן, בין אם ישיר ובין עקיף.

השוויתי, באופן לא נשלט, בין דיין לבין אותה עיתונאית הודית שהתראיינה על "העוקץ" שהיא וחבריה ערכו למשרד הבטחון ההודי, וליבי נפל.   אולי הטיול הזה בהודו יזרע אומץ והשראה בליבה של דיין, וימריץ אותה לערוך תחקיר ראוי בנושא חשוב זה, תחקיר שחושף מבפנים ולא מבחוץ, את השערוריות.

 

בכל מקרה מגיעה לדיין נקודת שבח גדולה, על האומץ לטפל בכלל בנושא. היא רומזת בסוף הכתבה שהתעשייה הצבאית עשתה הכל כדי שתוכנית זו לא תעלה לשידור. חבל שהיא לא מפרטת מה זה כלל, כי זה הרי הלחם והחמאה שמהם עשויים הלחצים גם בשיווק הנשק בהודו או בכל מקום אחר. בנושא זה של השוחד, ישנם גם גוויות, בישראל,   כלומר, במקרים ספציפיים, ויש "התאבדויות" חשודות במפעלים מסוג זה, בעיקר בענף הפיננסים והחשבונאות, ששם נדרשת יצירתיות ניכרת בהסתרת השלמונים שגזרו לעצמם בכירי המפעלים, מתוך ה"שוחד" שהם היו אמורים כביכול להעביר לקונים.  בהחלט ענף מסוכן לעיתונאים, אבל האם עיתונאי ישראל נופלים מעמיתיהם בהודו ? או באמריקה ? או באנגליה ? שם בכל זאת, מעת לעת, מתפרסמות פרשיות, בעיתונות, גם על ענקי הנשק, וגם אפילו, יש כמה העמדות לדין, פה ושם.

 

 

גאידמק, כבר נגרס בגלדיאטור הישראלי

 

היום הורשע גאידמק על ה"אנגולה גייט", פרשת מכירת הנשק לאנגולה, על ידי צרפת, תוך הפרת אימברגו ביודעין, ועל יד בכירים בממשל, למען בצע כסף. גאידמק הוא אייטם שולי יחסית בסיפור הצרפתי, שזכה לשמו בגלל הצד השלטוני-פוליטי המושחת, ופחות בגלל עצם המכירה בהפרת אמברגו.  בגלל סוג הבעיה, המזכירה באמת את אירנגייט, הוחלט בישראל  "להקריב את הראש" של גיידמק, כדי לנקות את ישראל מחלקה בפרשייה. כדי להשיג את האפקט המקווה, היתה ישראל הרשמית צריכה להתנער מגאידמק בכל דרך אפשרית, והיא די הצליחה למרות שהוא "ברח לשגרירות" כמאמר הפתגם מאז פולרד. למזלו, יש לו גם אזרחות רוסית, והם כניראה יותר נאמנים וגם פחות מתחשבים בדעת הקהל הצרפתית, בקשר למעורבותם בעסקות האלה. זה עדיף על גורלו של פולרד או של עמירם ניר, ובכלל של אנשים שמהווים חוליה "לא רשמית" (PLAUSIBLE DENIABILITY) בין ישראל לבין פוילע שטיקים שהתפוצצו בסרחון עז.

 

בניגוד לארצות המערב (ויותר דומה לאמא רוסיה), בישראל לעולם לא מנקים אורוות בלי יוזמה מבחוץ, שנתפסת לא כ"אכיפת החוק", אלא כ"פנצ'ר"מצער או התנכלות של מתחרים עסקיים או סתם אנטישמים. ואם יש שמץ  ניסיון לאכוף חוק מבפנים, אז מדובר בבוגדים, עוכרי ישראל ונבלות, ולכן זה לא ממש קורה בישראל.

 

צריך לשים לב על מה הועמד גאידמק לדין, הלבנת הון, כדי להבין מה מנסה מממשלת ישראל להרחיק מעצמה, בעיקר את תפקידה הרשמי כ"בנק אפור" בסגנון פנאן, לכל סוחרי הנשק מפירי האמברגו באשר הם, המשחדים והמשחיתים מטעמה. ברגע שהשלוח נתפס על ידי הצרפתים, כל העייסק נחשף, ומכאן הדחף העז לאכוף את חוק בנוגע להלבנה, שבדרך בישראל היא מקובלת כהכרח בל יגונה, המפרנס משפחות (של מי ? לא חשוב), וחיוני לבטחונה הקיומי של ישראל.

 

הפסטיבל על דמו של גאידמק מצטרף לשתיקה וההכפשה סביב סטוארט נוזט, וכמובן פולארד לדורותיהם, ורוזן וקית, ולמעשה כל מי ש"נפל". ישראל, והעם היהודי, מכירים רק דפוס אחד, והוא לנסות, כקהילה גלותית מפוחדת, להרחיק את עצמם מהמקרה, ולהוכיח שהם "טובים" ולא קשורים. זה נעשה על ידי הכפשת הקורבן ששירת אותם. זה גם הדפוס של "מבקרי המלחמה" בישראל, שבמקום לתמוך בחיילים למשל (שהם נפגעי מערכת ובעיקר הנכים שבהם), מתנפלים על הקורבן, ומרחיקים מעצמם, כביכול את האשם,  בדרך כלל, הזועקים בשער הללו, צועקים חזק כדי שלא ישאלו מאיפה הם מתפרנסים, שמא זה אפילו קצת יותר גרוע מאשר לקבל שלוש מאות ש"ח כחייל סדיר בצה"ל או אפילו שלוש אלף כמגב"ניק. (להלן, המקורבים לתעשיות הנשק, שזה כולל גם את האקדמיה הישראלית, וכמובן התקשורת).

 

ומעל כל זה, יושב הפריץ, אהוד ברק, ו"לוקח אחריות על כל מה שקורה במערכת הבטחון". כן, בטח.

 

סחר בנשק

 

בבלוג הזה כתבתי בעבר די הרבה על הענף, כולל חשיפה מוקדמת של האופן שבו משחדים, מי משחד ואיפה. המידע שאני כתבתי, ואשר הוביל לאיומים על חיי, נגע לדברים שידעתי מיד ראשונה, כלומר עדות של ממש. אף עיתונאי אמיץ, ואף שוטר נועז, לא קפצו על המציאה לחקור את האירועים, ולמעשה הפניות היחידות שקבלתי מעיתונאים בעקבות הפרסום (שנגע לאלתא ולתעש), היו במפורש ניסיונות השתקה בוטים ודוחים. מה שהוביל אותי אז לכתוב די הרבה על העיתונות בישראל שפועלת יותר כמשתיקה מאשר כמדברת וחושפת, וזה אכן המצב. אין הדבר דומה למחדל (לא כתבו) אלא לעשייה אקטיבית בשמם של בעלי אינטרס, להשתיק ולהשתמש בכוח המדיה (למשל להכפיש), כדי להלך אימים על חושפי שחיתויות ועדים. כשנה לאחר שהתחלתי לכתוב על הנושא, שונה לפתע החוק בישראל, והפך את מתן השוחד בחו"ל לעבירה, אם כי "מיוחסת" (דרושה הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה כדי לפתוח חקירה ואישום). גם רשויות המסים אזרו מעט עוז ודרשו קצת הסברים על סעיפי "ההוצאה המוכרת" של מתן שוחד בחו"ל. כל זה נעשה בלחץ חיצוני כמובן, וניסיון בינלאומי להלחם בנגע השחיתות בעיקר בענף הנשק.

 

האספקט שאותו ביקשתי להעלות אז, ואשר קבור היטב מתחת לערימות של גוויות, אינו דוקא המוסריות שבנוהל כלפי חוץ (כלומר, האתיקה של מכירה לאפריקאים עריצים או השחתת הפקידות הגבוהה בארצות הים), הגם שזה נושא חשוב בפני עצמו, אלא על הצד הפנימי, כלומר, איך בפועל מתבצע השוחד, איך בפועל מתבצעים הדברים בתוך המפעלים, מה קורה במתח הברור שבין העובד שנבחר לתפקיד ה DENIABLE COURIER ובין הבכיר ששולט בפיננסים ומוריד לעצמו קופונים ומשתיק את זה. מה קורה בפועל במתן שוחד מיני, לצורך קניית פקידים זרים או עריצים מרפובליקות מפוקפקות, ואיך מתבצעת סחיטה או אלימות (מן הסוג שתיאר מפקד חיל הים ההודי) מצד גורמים ישראלים שרוצים מאד למכור את מרכולתם, לא תמיד לשם "פרנסה לעובדים" אלא לשם האחוזים שלהם שאף אחד לא סופר. מדובר בלחם וחמאה, במציאות שגתית של עושק, אלימות, ניצול, רצח וסחר בילדים ובנשים, הנעשים בתוך המארג של המעסיקים הישראלים, ומערבים ישראלים. (לא שפגיעה בזרים מותרת, אבל שוב, יש מי שדואג להם ולאינטרסים שלהם).

 

המערכת כאמור לא מודאגת מזה, ואינה רואה קשר בין המצב הנורא שהשתרר בתוך המפעלים ובישראל, ובין הסיום הלא מרנין שגרם לכך שהודו (שוב, שחורים חומים ועובדי אלילים ר"ל, ממש תת אדם) למעשה עשתה לישראל מה שישראל רצתה לעשות לה, כל זה בהסתמך על שכבת הבכירים שצמחה באוירה הזו, אנשים שמונעים רק מיצר אחד, והוא התאווה לממון אישי, בלא שום גבולות, לא אתיים, לא חוקיים וכמובן לא נאמנות "ציונית". יתר על כן, דוקא פקידים ישראלים שהסתתרו תחת תדמית של "מחפשי בוגדים ופושעים" הם הם שמכרו עצמם לסוחרים ולממשלות זרות עוד בזמן ששירתו את הציבור כביכול. נקל לשער מה הם עשו בממלכות האופל שהם פיתחו, תחת חסינות מוחלטת מביקורת, הן משפטית, משטרתית או תקשורתית. למעשה, עד השלב הנוכחי, גם שום גורם חיצוני לא יכול היה להיכנס לממלכות האופל האלה, אבל לאחרונה ניראה שיש מאמץ בינלאומי נגד ה"מערכת הישראלית" וגם הנושאים האלה יעלו.  המחדל, "היום כיפור" של התקשורת מתבטא בכך שבכל הזמן הזה הם פעלו ביודעין ובדרך של מעשה, להשתיק את התלונות ולאוורר את הצחנה של הגופות שעלו מהסחר הזה, ותמורת פירורים מן הכספים הגדולים, לא לשם שמיים. הסייענים הסיטו את הדיון לשאלות מלאכותיות של מוסר, כמו יוסי מלמן שדן בהשפעות של הנשק הזה על אפריקה (קופי פייסט מאמנסטי בדרך כלל), כדי לצאת ידי חובת הביקורת המוסרית, בעוד שהוא ועמיתיו ידעו היטב מה קורה בפנים.  גם הסטת הדיון ל"כיבוש", לפשעי מג"ב ולמתנחלים, יצאה לעתים קרובות ממקורות כמו מקורבי מר"צ הניזונים מהסחר בנשק, שזה הכסף הבאמת גדול, שבו הפרות זכויות האדם מאפילות על כל מבצע עופרת יצוקה, גם בהיקף וגם בעומק ההתאכזרות. הנפגעים, מעבר לצרכנים בחו"ל וכל מיני אזרחים באפריקה שמתו לשוא, היו בעיקר ישראלים. כך שגם פעילות "אנטי מלחמתית" לכאורה, שירתה ביודעין את המערכת. חשוב לזכור גם את האספקט הפוטנציאלי של מכירות נשק, בקשר ל"עופרת יצוקה", ומימדי הכסף המדוברים. צרכנים או סוחרים הודים מן הסוג של הארנבת שתוארה אצל דיין, יכולה לקנות את כל המפלגה מהסוג של מר"צ, במתן תמריצים כספיים בניסוי כלים משוכללים, שאכן נוסו במבצע זה. (קונספציית "המלחמה ללא נפגעים" ומכשירי התראה, וכל המלטים מזלטים והחומרים האחרים שנשפכו שם).  בהזדמנות אחרת, אנסה לנתח את הזיקות של השמאל הישראלי לתעשיית יצוא הנשק, ביחס למעמד נכי צה"ל בישראל, ומדוע תנועות השלום הישראליות, בניגוד לתנועות מקבילות ומוצלחות במערב, לא עמדו מאחורי זכותם של נכי צה"ל לשיקום ותגמולים ממלחמות. נסתפק בזה להיום.

 

 

 כל העיתנואים ידעו,. כל העיתונאים שתקו.

 

 

 

גם לפליטים מגיע מעמד פליט

 

 

פליטים

 

היום מפרסמת הנציבות לפליטים של האו"מ הנחיית הבהרה בקשר למעמדם של הפלשתינאים על פי האמנה. מה שקרה הוא שפליטי הנכבות (48 ו 67) הוצאו מגדר האמנה היחידנית, וקיבלו מעמד מיוחד של פליט ונמצאים בטיפול אונר"א באספקטים מסויימים. מבחינה מעשית, כל תושבי השטחים שהם פליטים או צאצאי פליטים מישראל, נחשבים קולקטיבית כ"פליטי 48" לצורך הדיונים על זכות השיבה וכל הקשור לחובותיה (וההפרה שלהן) של ישראל ככוח כובש המחזיק בשטחים ובאוכלוסיה. כמובן, ישנם גם פליטים כאלה במדינות השכנות, לבנון וירדן וכולי. כתוצאה מכך, פלשתינאי הנחשב "פליט נכבה" (ההגדרה היא שלי, לצורך הדיון) לא זכה להגנה של האמנה, כאינדיווידואל, כדי שלא יהיו זליגות מהמעמד הקולקטיבי הקיים למעמד חדש, שבו יוכיח הפליט שהוא נרדף למשל על ידי צה"ל, על רקע דתו או גזעו או לאומו. הדברים ברורים יחסית. ואולי, מציאות החיים כבר השתנתה ויש פלשתינאים שהם גם פליטי נכבה וגם נרדפים במקומם אם על ידי השלטון המקומי (נניח הומוסקסואלים, או נשים על כבוד משפחה, או נוצרים לא יודעת) או באופן אחר (פשע מאורגן, סחר בבני אדם). התיקון הנוכחי מבהיר שהיותם פליטים על פי סעיף אחר לא מונע תחולת האמנה כמו כל אדם, גם אם פלשתין אינה מדינה ולכן יש להניח אינה בעלת מעמד רגיל בנושא זה. פליט בדרך כלל נדרש להראות שהמדינה שבה הוא חי אינה מסוגלת להגן עליו או רודפת אותו על רקע אחת העילות באמנה (דת, לאום, גזע מין השקפה פוליטית וכולי).יצא, איכשהו, שההכרה הקולקטיבית במעמד פליט נכבה גרעה מהזכות היחידנית של האדם להגנת האמנה. אני מסייגת את האמירות כאן בכך שהצלחתי לקרוא רק באופן חלקי מאד את ההנחיה, כיון שקורא ה PDF שלי מפיק תמונה מטושטשת מאד משום מה, המקשה על הקריאה. אם טעיתי, אשמח לקבל תיקון והוספות. פירוש הדבר שפלשתינאי נרדף יכול לברוח גם לישראל ולקבל הגנה כפליט על פי האמנה (למשל הומוסקסואל, בטוח שהאגודה לזכויותה אזרח תשמח ליצגו).

 

מה איתנו ?

זה מוביל לשאלה מקבילה לגבי ישראל, אם כל ההבדלים המתבקשים והם לא רבים מסתבר. גם ישראל בנויה על הנחה קולקטיבית של "פליטים", מדובר בדרך כלל בקונספט של מדינה שתהווה מקלט ליהודים שנרדפו על רקע דתם ושייכותם האתנית-גזעית. כל ישראל היא מעין סעיף פליטות גדול, המקנה הגנות וסטטוס על יסוד העקרון של פליטות קולקטיבית. חוק השבות מגלם את התפיסה הבסיסית הזו, גם כיום, וזה עיקר מעמדה של ישראל במשפט הבינלאומי.

 

ואולם, כמו הפלשתינאים שכנינו (המתעקשים להוות תמונת ראי בכל דבר ועניין, כמעט), הקורבן המשני של הקורבן הראשי או הפליט של הפליט, הזכות הקולקטיבית החלה לכרסם משמעותית בזכות האדם של הפרט, שהוא אמנם גם פליט יהודי במשמעות הידועה (או צאצאו) אבל כבר יש מדינה ששים שנה, ונוצרו מצוקות חדשות, כמו רדיפות של מיעוטים בתוך ישראל, ובעיקר הפרות חמורות על רקע מגדר (וחופש דת ומדת). אמנם בפועל, המשפט הבינלאומי לא שלל, כמו שלא שלל מהפלשתינאים, את זכות האדם של היהודי הישראלי (המוגדר כאמור בגדול כפליט רדיפות אלפיים שנה) לקבל הגנה על פי האמנה, אבל בפועל, כמו במקרה הפלשתינאי, הזכות אינה בת יישום.

 

היהודים כסוכני פליטים בגולה

 

אחד התפקידים שלקחה על עצמה הקהילה היהודית בארצות השפע הוא את "קול המצפון למען הפליט והמהגר הנרדף", מסיבות שונות משונות. חלק יאמרו שזה מתוך הזדהות של בעל ניסיון, ואולי יש סיבות אחרות. מכל מקום, רוב הפעילות בנושא, מרכזי הסיוע והטיפול, עורכי הדין והפרופסורים שמרימים קולם בצעקה בנושא זה, הם יהודים מזוהים ככאלה, כולל ארגונים יהודים. בענין זה נוצר מתח טבעי בין הקונספט הציוני (ישראל היא המגלמת את לקחי הפליט) ובין גישה זו (הגולדסטונים ודומיהם) שרואים בעבודתם למען תיקון עולם, על בסיס ניסיון מר של פליט ונרדף, את "הלקח". המתח נוצר למשל בישראל עצמה, שממשלתה נסמכת על הפליטות הקולקטיבית גם בצמצום זכויות הפליטים המגיעים לכאן (סודניים וכולי) וגם מצמצמת בזכות הפליט הפלשתינאי. אם הפליטים הקולקטיביים זכאים למקלט קולקטיבי, כשיקום והבטחת עתידם, אין זה תפקידם לתקן את בעיות העולם או אפריקה כרגע.

 

הארגונים בחו"ל מתקשים מאד להתמודד עם האתגר הציוני מכמה כיוונים. ישראל לוחצת בנושאים של מעמד פליט הן ביחד לפלשתינאים אך יותר מכך ביחס ליהודים שאמורים להסתפק בפתרון הקולקטיבי. ארגונים יהודים אינם מסוגלים לייצג ולהגן על ישראלים הנרדפים בישראל, למשל, ופועלים להשתקתם. הם גם מתקשים בנושא הפלשתינאי, אך ששים למשל להתנדב לייצג ערביה שבורחת מ"כבוד המשפחה" ואפילו פגשתי תימניה ישראלית שסייעו לה רק כדי שלא תבקש מעמד פליט על יסוד המשפחה שלה שלא הסכימה שתינשא לגוי. הקהילה אימצה אותה בתנאי שתסיר את הבקשה, וכך יצא להם טוב, גם התגאו שסייעו ל"עדות הפרימיטיביות" וגם שמרו על המוניטין של "העדה" כולה ביחס לזכויות נשים. הדבר חשוב לקהילה כיון שאחת הטענות נגד הערבים היא יחסם לנשים, ולכן חשוב מאד למנוע את הרושם שהיהודים דופקים את הנשים שלהם באותה צורה אם לא גרוע יותר (בדת, ובעיקר בעבירות מין, אונס, סחר בנשים וילדים לצרכי מין, ועוד).  קושי שני נובע מהתביעות של רוסים (כשם כולל לעליה משם) לקבל הגנה מאפליה דתית בישראל (מי שאינו יהודי), וגם בקשתם לקבל מעמד פליט במדינות אחרות, מברית המועצות לשעבר (ישראל התנגדה לשתי הבקשות, וניתבה את כולם לישראל).

 

מקרים אחרים שחידדו את הבעיה היו המקרה של גרושתו של נוני מוזס שפנתה לקבל הגנה בינלאומית מבעלה, בטענה שמשרד המשפטים הישראלי והחוק מוטים לטובתו. מי שהתנגד הכי הרבה לבקשתה היתה הקהילה היהודית הנאורה והפעילה (שששה לתבוע מעמד פליט לעירקים ואפגנים וסינים), מחשש למעמדם. למזלה, ועקב עושרה, ייצג אותה בעניין זה עורך דין ישראלי, אך הוטלה השתקה רבתי על הפרסומים. כך גם לגבי נפגעים, בכמות הולכת וגוברת, של פשע מאורגן ישראלי.  גישת ה"פליטות הקולקטיבית" הגיעה כבר לעיוותים כה גדולים, עד שהיא זוכה לביקורת נוקבת בארצות הברית, בטענה שעבריינים נפשעים (רוצחים, שודדים, אנסים וסוחרי סמים) מביאים את השגרירות לבתי המשפט כדי לחמוק מהדין, בטענות על השואה וזכותם לברוח לישראל. לאחרונה שודרו כמה סדרות טלויזיה על כך (וזכור לרע מר דני איילון שהצהיר בפני עמיתו הרומני שעם שלם – אנחנו – עומד מאחורי הרופאים שגנבו ביציות מצועניות. אז זהו, אני לא עומדת מאחוריהם, תודה אבל לא זכור לי שאני מכירה אותם או שהם חשובים מסיבה כלשהי לי או שיעניקו לי שירות, ללא קשרים ומיליונים שיועברו אליהם).

 

יפה שמועצת הפליטים הבהירה את מעמד הפלשתינאים באמנה, אבל היה נחמד לו באותה הזדמנות הבהירו שזה חל גם על יהודים מישראל או ממקומות אחרים, שהם אולי "פליטים בני בני פליטים" לצורך מעמד ישראל באו"מ אבל זה לא אומר שהם נהנים מהסטטוס הזה, ואולי ההיפך, במקרים ספציפיים.

 

הפוליטיקה

 

חשוב לזכור שמהלכים הסטוריים שבהם יש חלוקה שחור לבן לטובים ורעים, עושה תמיד עוול עם המציאות והפרטים שבה. כך למשל, בזמן המאבק של הקונגרס האפריקאי נגד הלבנים, היו גם פליטים מתוך הארגון שקיבלו הגנה במערב בגין "חשיפת שחיתויות" בתוך הארגון שלחם לחירות. (מקרה שהכרתי אישית). כך גם שני פליטים נוספים שהכרתי אישית, בנסיבות כאלה. פליט מצילה שנרדף על ידי איינדה, התקבל בקנדה, בתקופה שכולם נלחמו נגד פינושה דוקא, ופליטה מרואנדה שהיתה שייכת לשבט התוקף, טוטסי, אך ביקשה וקיבלה מעמד פליט, ויש עוד מקרים כאלה.

 

הנושא כולו פרוץ לשיקולים פוליטיים, שכן ממילא העולם השבע מעניק במשורה את אישור הכניסה לארצות הזהב, ממקומות שבהם המצב קשה, לעתים קרובות בגלל המערב עצמו. צפיתי אתמול בתוכנית טלויזיה אוסטרלית על קהילת הפליטים מבוסניה, שבה מתרחש רצח חיסול חשבונות על ידי אם ובתה (מוסלמיות) שנאנסו על ידי גבר, שגם הוא הגיע לאותה עיירה שלווה. הדיון, שנערך בין הפרקליטים והשוטרים המטפלים ברצח, חשף את הדילמות והקשיים להתייחס למקרים כאלה, בעיקר כאשר קשה מאד להיכנס לנעלי הפליטים. מדינות רבות מקבלות במסגרת קליטת פליטים גם מבצעי הפרות זכויות אדם, מסיבות שונות (העברת מידע חיוני למשל), והפליטים שמכירים את המבצעים הללו, מתקשים לחיות בשקט גם במקומם החדש. מקרה כזה נדון בפסיקה אמריקאית מלפני עשור, כאשר פליטים מדרום אמריקה "גילו" לתדהמתם את המענה הסדיסט הראשי שלהם, מבלה ועושה עסקים יפים בפלורידה. הם הגישו תביעה על יסוד איזה חוק ישן, ותבעו פיצויים הן ממנו והן מממשלת ארצות הברית שקלטה אותו ביודעין.

 

החידוש המרכזי בתחום זה, שאותו כבר סקרתי, הוא ההכרה של המשפט הבינלאומי על פי האמנה, במעמדן של נסחרות מין כפליטות פוליטיות, על כל המשתמע מכך. קמפיין גדול של אמנסטי מתעסק עכשיו באכיפת הזכויות של פליטות כאלה, החוששות לעיתים רבות לדרוש את המגיע להן, כיון שהן סופגות התעללות משנית במקום החדש או חוששות עדיין מנקמה של ה"בעלים" ומנהלי הרשתות הגדולות. זה היום נושא חשוב ביותר, שיכול להשליך חיובית על הנכונות של מדינות להתמודד HEAD ON עם רשתות סחר בנשים וילדים. בארץ המצב עדיין גרוע מאד, וכאמור, נשים ישראליות נסחרות לא יזכו לדיון ענייני, בגלל "סעיף הפליטות הקולקטיבית" שמדינת ישראל מגלמת, ובאמצעותו מונעת מימוש פרטני.

 

 

 

נאחסים בשלשות; מרפי; דוסים

 

שפעת

 

זה הגיע. מנוטרלים כמעט לחלוטין, מי יודע אם זה חזירים או נילוס מערבי או סתם דלקת גרון. בינתיים זה לא משנה, מרגישים רע, בתוספת קצת יותר דאגות מהרגיל (עם כל האזהרות). בהזדמנות זו הצצה למלחמת ה"חיסונים", אנשים סביבי רוכשים את החיסון, לאו דוקא של החזירים אלא של השפעת העונתית, אני לא מחסידי החיסונים בכלל. אבל מנהל התרופות והמזון לוקח את זה ברצינות, השבוע הוא "נכנס" חזק באייקון רפואה אינטגרטיבית, ד"ר אנדרו וייל, פושט על מוצריו,ומאלץ אותו להפסיק למכור תחליפים טבעיים לחיסון, או כל תוסף מזון שמזכיר את השפעת H1N1 פן ישתמע שלא צריך להתחסן. זהו מעשה חסר תקדים בענף, בעיקר לנוכח המוניטין והפרסים של וייל, שהוא גם רופא במקצועו, ובהחלט מתון בגישתו לרפואה קונוונציונאלית.

 

יש המחזיקים בתיזה של "מגיפת האימה והסטיפות", כלומר שכל העניין נופח מעבר למידה, כדי לקדם מכירות של חיסונים, ואירוע כזה מחזק את הסברא. אחרים חושבים שמדובר באיום רציני, ולפיכך מוצדק להלחם במי שמניא את הציבור מלהתחסן. אני נוטה לחשוב שמדובר בסכנה אמיתית, אבל אני גם לא חושבת שהחיסונים (או הטמיפלו) מספקים מענה לבעיה של מגיפת השפעות. בשנה שעברה ספגנו מכת שפעת עונתית קשה במיוחד, וזה היה מהזן הרגיל והאלים של השנים האחרונות. די בזה כדי להבין ששפעת יכולה להרוג, אבל טרם הוכח שהחיסונים יעילים. העובדה, שפעת עוד פה, מתפתחת ומפתחת זנים חדשים ואלימים ומחוסנים מחיסון, כל שנה.

 

חוקי מרפי ונאחסים

 

ככה זה, כאשר יש צרות זה בא בממטרים. אז ביחד עם השפעת, הכלב נמצא בעונת תגובה לייחום חזק במיוחד של שכנה כלשהי (לי נדמה שרק לפני חודש כבר היה לה סיבוב…אבל אולי זו אחותה התאומה, בבית הזה יש לפחות ארבעה כלבים בחצר, שכולם קטנים ומעצבנים ודי דומים). אז עד שמצליחים להירדם אחרי תרופות נגד שיעול וחום, קזנובה עומד ומילל אל הירח ביללות קורעות לב, קופץ על הדלתות והידיות ומנסה לצאת ולעצבן.

טרוטים ועייפים, העירנות יורדת. וכך יצא שהשארתי ארנק ברכב, מה שאף פעם אינני עושה, וכך גם קרה שמישהו בדיוק חמד אותו, פתח איכשהו חלון או דלת, ורוקן את המכונית, הלך סלולרי (על כל המשתמע, כולל מספרי טלפון שאי אפשר לשחזר), כסף, תעודות וכולי וכולי. נחשב את זה כמכה שלישית, וסוף לצרור. אינשאללה.

 

מגלה שאינך במקומך, כאשר אין למי לפנות…אז

 

חלופה מעניינת

 

לנוכח ההרהורים הנוגים האלה, הסופניים משהו, אני צופה השבוע ב"מקור", רק בכתבה של רוזנר על "תולדות אהרון", ואיך ניראית קהילה שיוצאת למלחמה בשביל אשה אחת, ולא סתם מלחמה, אלא נגד התותחים הכי כבדים של הממסד הישראלי. הרווחה, הפסיכיאטריה החילונית, ומערכת המשפט. בינתיים זה מוכיח, שגם "דוד קטן" אם הוא סולידרי ומתוחכם יכול לנצח את גוליית, ובינתיים זה המצב בין הקהילה הזו לבין הממסד. נכון שהמחיר גבוה, והמחיקה של היחיד בחברות האלה היא די גבוהה, אבל התגמול בהתאם, ואדם צריך לחשוב היטב מה סולם הערכים החשוב. נכון שאי אפשר לאלץ "אמונה", אבל זהו אולי מחיר קטן, ולכל תרבות יש "צללים ונקודות עיוורות" לעומת דברים אחרים, בפרט כאשר גרים באזורנו.

 

פאטימה, ואנקדוטות דתיות

 

אפרופו דת, שוחחתי השבוע עם מכר שיוצא לטיול באירופה, שבסופו יגיע למקום שנקרא פאטימה בפורטוגל. המקום מפורסם בשל התגלות של מאריה הקדושה (אימו של ישוע) לפני כמאה שנה, בפני כמה ילדי רועים בגיל 10, שהסתובבו באזור עם הצאן. על פי המסופר, מאריה התגלתה להם, דיברה ארוכות ובין היתר מסרה "שלושה סודות" של נבואה. כאמור, מדובר היה ב 1917.

 

מאז, הפך המקום לאתר עלייה לרגל לנוצרים (כמו לורד ומקומות אחרים), ואפילו האפיפיור הקודם עלה לשם לרגל נידמה לי לאחר ניסיון ההתנקשות בו. הכנסיה, כדרכה לספק חומרים לסופרים סוג ב, שיחקה עם "הסודות" זמן רב. ההכרה בהתגלות, הפכה גם השומעים, העדים, לחשובים, ואחת מהן הפכה לנזירה וכתב היד שלה, המתעד את המפגש, נחשף רק לאחרונה על ידי הכנסיה. הסודות עוסקים בענייני העולם, מלחמות וכיוצב.

 

אני מצאתי את השילוב מעניין, OUR LADY OF FATIMA, נשמע דוקא ערבי-מוסלמי, והנה דרך מאריה, האשה, התרבויות איכשהו מתמזגות ונפגשות.

 

ההתגלות שלי לסופ"ש

 

נו טוב, אז לא הגברת שלנו בפאטימה וגם לא בגליל, אבל חוויה בהחלט גלילאית, כניראה בהשפעת השפעת, ה

או UNDER THE INFLUENZA

 

בצהריים, נפלתי לתרדמת עייפות, כניראה בזמן שהגנבים בדיוק חגגו על הארנק, חלמתי-ספק הזיתי חלום חזיון, ובו נכנס מישהו לביתי, שהוא מעין דמות אגדית, כמו אלה מסדרות הילדים, שפע גיבורי העל הקטנים. היצור הוא בעל כוחות עזים, ובעצם נוכחותו יוצר מין סערה בתוך הבית, ואני מתבלבלת והכל עף סביבי כמו תחת טורנדו. הקוסם הרע לא עושה לי נעים, ואני רצה לחדר השני לבדוק אם הבן שלי בטוח, והוא אכן ישן והכל בסדר, מה שמחזיר לי את הכוחות קצת. אני יושבת שם בחדר השינה, ולפתע מצביע בידי על הכורסא, והיא פשוט מתרוממת באויר, ונשארת שם כמה שניות ואז יורדת. מופתעת, אני מפנה אצבע לרהיט אחר, ולעוד אחד ועוד אחד, הפלא ופלא, כל מה שאני רוצה להצביע עליו מתרומם באויר בקלות כאילו היה עשוי מנייר. כך אני משתעשעת עם כוחות העל החדשים שלי, אבל גם תוהה מה אפשר לעשות עם זה. נו אז הרמת כורסא, ביג דיל, במה זה יכול להועיל ?

זו היתה המחשבה המשעשעת והיובשנית משהו שאיתה התעוררתי מהחלום המוזר הזה. לאחר שפשפשתי במחשבתי מדוע החלו כוחות טלקינזיס להופיע בחלומותי, נזכרתי שדקות לפני ששקעתי בשינה, תכננתי לעשות את "האמא של הספונג'ות", ולהרים את כל הרהיטים כדי לשטוף עם זרם מים חזק את הרצפה המזוהמת משאריות פיצה ומיץ דביק. כאשר תכננתי תהיתי גם איך יהיה לי כוח להרים הכל, ואיפה אניח את הרהיטים..נידמה לי שבחלום פתרתי את הבעיה. פשוט מצביעים על הכורסא, והיא עפה באויר ומחכה שם עד סיום השטיפה. אבל אם כבר אפשר להרים כורסאות אז אי אפשר גם, כמו שוליית הקוסם, לשלוח לבד את מקל הגומי והדלי לעשות את שאר העבודה ?

 

 

קליני ; קווקזים; קצרים

 

בעיה קלינית

 

האזנתי לציטוטים מדברי אחד, סגן שר החוץ דני איילון, בשבוע האחרון, וכיצד הוא מתבטא באיזה מתנס בחולון, ושולח איומים, הנחיות, ותדהמות לכל העולם. נוצרה אצלי שאלה כנה במישור הקליני, כאשר אותו ברנש (מיהו אגב ?) החל למנות את האנשים עמם שוחח באותו יום, ובהם נזף. כך זה נשמע בערך "אמרתי לפוטין שאנחנו מאד מאוכזבים, היו הבנות עם ליברמן…" "אמרתי לשר החוץ ההודי, מה אתם עושים ? הרי יש לנו בעיות דומות…" (להזכיר, מיליארד אזרחים הודים…וישראל, אותו מסטינג), שוחחתי עם עמיתי הסיני (כאן נכנס שם של מנה סינית סבוכה), והסברתי לו שאנחנו שוקלים, כולל ועד עובדי השופרסל, להחרים את האגרול, הרי יש להם בעיות דומות, בטיבט, מה זה צריך להיות ? מה הוא לא ראה איך החרמנו את הנופשון הכל כלול באנטליה ? מה הוא מטומטם ? וטורקיה, פחחח..אמרתי לארדואן אנחנו נוריד אתכם לברכיים, אתם פוגעים בעצמכם. והכי חשוב, הרומנים האלה, יופט פריומט (אה, זה רוסית…בכלל), מה זה עם הרופאים שלנו היקרים והמצויינים ? אני שוחחתי עם עמיתי הרומני והסברתי לו שאנחנו נפתור את זה באמצעים המקובלים אצלנו ובזמן שנבחר להגיב. מה ? עצרו את נתי מאיר היום ? חכה חכה אני אתקשר לעמיתי הרומני…אני כבר רושם…אסביר לו איך החרמנו את האגרול ואת הכל כלול, אין לנו שום בעיה עם הקבב והממליגה, קטן עלינו. אם יש צורך נאכל רק בריוש, אהוד ברק הביא כמות מהמלון, הפרייארים האלה, לא שמו לה שהוא מילא את הקיטבג בבריושים…השלים ציוד על התעריף המופרז של המלון לואי ה 14. מי עוד היה לנו ? אה הנורבגים והשוודים הנאצים, הסברתי לעמיתי שאנחנו יודעים היטב שהם הכתיבו לעיתונאי שלהם את הכתבה על הסחר איברים, יש לנו את האיכון של הסלולרי ואנחנו נוריד להם את האינטרנט, או משהו, ונסלק את השוודיות המזדיינות מכל הקיבוצים, ואת הנורווגים מחברון. פתרנו כבר בעיות יותר גדולות מאלה. "אדוני דני איילון, איך אתה מסביר את העובדה שצרפת ואנגליה רק נמנעו ולא תמכו בנו ?", צרפת ? אנגליה ? חכה, אני רושם, יש לי עוד קודם בסעיף אחר לצלצל לאובמה ולהגיד לו שכושים לא יגידו לנו מה לעשות, אנגליה…אנגליה…זה לא אלה…אה כן נזפתי בעמיתי…חכה, הדפים פה, כל כך הרבה נזיפות, אני אומר לך, מישהו צריך לעשות סדר בעולם… אה…חכה מדווחים לי פה על התבטאות בהונגריה, מה הוא אומר ? שאנחנו מנסים להשתלט על העולם ? מי, אני ?

 

קווקזים וחיות אחרות מהרשת

 

מתנקש "חרדי מהמארינס " – אאוט, קווקזים – אין.

לזכור, CAUCASIANS זה "לבנים", מקור הגזע הלבן. אכזרים אלה…אה ?

 

קצרים

 

התביעה של ארגון נכי מלחמת וייטנם מתקדמת ומגיעה לשלבים חשובים. בסן פרנסיסקו, פדראלי, כדאי לעקוב, כיון שכל מה שייפסק שם יחול גם על נפגעים ישראלים מהמלחמה הקרה.

 

פולו אפ על הכתבה השוודית (מי זוכר ? החרם על איקאה ? )

קונים תעודות

 

 

לפי איזה נוהג שהתקבע, כגזירת טבע ממש, עורכי דין עצורים מקבלים צ'ופר בדמות צו איסור פרסום על שמם, כדרך של שגרה. כמובן, לא עושה ממש רושם טוב על מערכת החוק שגם ככה הפכה למרמס ובצדק, כיון שכולם מבינים שמדובר בגילדה המגינה על חבריה מפני העקרון הנוראי של שוויון בפני החוק.

 

מכל מקום, איזה שהוא עורך דין עלום שם מקיסריה נעצר בחשד להונאת ענק בכספי לקוחות, עזבונות, נאמנויות, פקדונות גם של אנשים פרטיים וגם של חברות בניה (כניראה). ידוע שם. נו טוב, נאלץ לחכות קצת כדי לספק את הסקרנות. הטוקבקים מגיעים הפעם גם מחו"ל יתכן שעורכי דין בארצות הברית יודעים כבר במי מדובר (ישראלים או יהודים) ומוסיפים את חוות הדעת הרגילה, ש…זה מה שהולך פה בישראל, רק רמאים בכל מקום, בעיקר בקרב עורכי דין. טוקבק אחר אומר את הידוע כבר, ש 99 אחוזים מעורכי הדין מוציאים שם רע לשאר. 🙂

 

ובאמת, בזמן האחרון ניכר שהחיפוף פורר וריסק לחלוטין את כל הנושא של הסמכה מקצועית בישראל, החל מרופאים (כל מיני יצורים מפוקפקים המופיעים לך עם MD, מוכרים רשתיות וביציות, ועוסקים במכונות לופטגשעפט להסרת שיער בהיפנוזה, וכמובן כל הייטק עכשיו מחזיק גם רופא וגם איזה אסיר במעשיהו לפיתוח מדבקות למיניהם והונאת משקיעים מיפאן ומשאר העולם). במקצוע המשפטי ההתרסקות מתרחשת ממש בימים אלה, פרי "המכללות", הונאת הענק שהובילה להתעשרות עצומה של כמה יזמים ברוכי קשרים בשלטון. מעבר לכך שכל זב ומצורע מוציא רשיון בלי יכולת מינימאלית שלא לדבר על אתיקה, כל ההגנות האתיות נשרו, עורכי דין הם גם מתווכים, גם רואי חשבון, גם שודדים קצת (ביחד עם הקליינטים שלהם), גונבים תיקים מבתי משפט ומנהלות, משסים "חברות גבייה וחקירה" באזרחים תמימים,מתווכים בסחר איברים, תינוקות, והלבנות הון בינלאומיות. אמרת עורך דין, אמרת קרימינל עם שגיאות כתיב.

עדכון אחרון – 21:17 12/10/09 המועמד המוביל לתפקיד מנהל תחנת הכיבוי בנתב"ג – חסר ניסיון בכבאות מאת זוהר בלומנקרנץ עובדים ברשות שדות התעופה אומרים כי המכרז הפנימי "תפור ומעורר דאגה" תגיות: כיבוי אש, נתב"ג, רשות שדות התעופה

אין להלין על החבורה הצבעונית הזו שהשתלטה על הענף, אלא על עמודי התווך שהובילו לכך, שאמנם הקפידו יותר על יכולות מקצועיות אך יצרו את מנטליות דן כהן, רם כספי, יגאל שפירא, וכל שאר הנשואים מעם, כי הם אשכנזים ובטחוניסטים, שעשו מה שעושים הקטנים הללו מהשווארמה של המכללות, אבל בגדול. אצלם כל גניבה זה תאגיד זר, וכל נוכלות, במיליארדים. כשאומרים שהדג מסריח מהראש,ה כוונה אינה לביטוי בעלמא, אלא שסרחונות נסתרים מהסוג שנמצא בבסיס העמוק של מערכת המשפט הישראלית מאז נוצרה, סופה שתוביל לקריסה, כיון שאין גבול לפשיעה, ולפושעים אין תפיסה של "ריסון עצמי" או של "אחריות מערכתית". פושע מונע על ידי תאוות בצע בלבד, וכאשר יש הזדמנות הוא יבצע. ולכן, הפרופסורים נשואי הפנים שעבדו על כולנו, פתחו את המכללות, ויצרו שכפולים של עצמם, וככה זה ניראה היום. להם זה היה אפילו נוח כיון שהזרקור שוב מופנה מהצמרת המשפטית לכל מיני בעיות "חברתיות", "כלכליות", ודברים כלליים שלא יובילו לשום תוצאה.

 

ברגע שציבור רואה שהמלך עירום, מייד הוא נתקף רצון, ובצדק, לעשות כמו המלך. וכך, אם למלך אין בושה, גם לאחרון עורכי הדין אין בושה, ואין היום גבול לשום פשיעה ועזות מצח, כולל לא אימת המערכת הפלילית שגם היא רקובה וקנויה בידי בעלי אינטרסים. הצלחה למערכת המשפט, אפשר להכריז סופסוף ש "אין דין ואין דיין, איש הישר בעיניו יעשה".

 

אני זוכרת בערך לפני חמש עשרה שנה, ולגמרי במקרה הזדמנה לי לקוחה שמנה, לא מהסוג של "חלכאים ונזקקים" שבדרך כלל ייצגתי מטעם עמותות למיניהן. היה מדובר בקשישה יהודיה חמודה, שגרה בפריז מאז ברחה מהנאצים בדרך לא דרך. היה לה בן אחד יקיר לי, והיא היתה אלמנה קשוחה ועשירה עד מאד. מאז הנאצים העדיפה שלא להתאזרח בשום מקום, וחיה בצרפת עם LAISSEZ PASSE שקיבלה בימים ההם, ודחתה הצעות לדרכון כדת וכדין. לא מאמינה יותר לאף ממשלה, וכניראה בצדק. הכספים בחשבונות ממוספרים ואנונימיים בשוויץ, והמון המון מזומנים על הגוף, בחגורות בטן כאלה, בלי כל מיני בנקים ומכס.

 

משום בעייה שנקלעה אליה בישראל (תאונת דרכים ואיזה סכסוך כלכלי משפחתי) ביקש אותי הבן שלה, שהיה פעיל זכויות אדם צרפתי בביקור בישראל, לסייע לה בעניינים הפעוטים. הסכמתי וטיפלתי. האשה הגיעה לארץ ולא הפסיקה לפאר ולשבח אותי ממש לא היה לי נעים, העתירה עלי (מעבר לשכ"ט הרגיל ששולם) מתנות, ואף העניקה לי זכות מגורים חינם בדירת פאר שלה בככר המדינה, שאליה היא מגיע פעם פעמיים בשנה לחגים לארץ הקודש. ומה היתה הסיבה ? לטענתה, והיא למודת עסקים חובקי עולם, אני עורכת הדין הראשונה הישרה שהיא פגשה, כלומר, שלא היה לה צורך לפקח גם עלי, שמא אשים ידי בקופה (השמנה). התחננה ממש שאקח יפוי כוח על כל נכסיה, וחשבונותיה, ואנהל לה את העניינים, נדלן השקעות, וכולי, כספות. לא ממש רציתי כי זה לא היה בתוכניות שלי, בסוף לקחתי חלק מהעבודה, ועשיתי מה שביקשה במשך שנה בערך. התלהבותה לא פסקה, היא שוב באה לבקר ושוב מתנות ונשיקות, וגמלה בליבה החלטה להפוך אותי לעורך דין הבית, ואף להביא לי עוד לקוחות (יהודים עשירים נוספים מפריז), וצפתה לי עתיד מזהיר בתור מעין "מנהלת עזבונות, נכסים ונאמנויות" של זקנים עשירים. אז היא הסבירה לי שאני צעירה ותמימה, ושהיא מכירה את העולם ואת עורכי הדין בעיקר, ויש לי נכס יקר ערך, יושר ומסירות ללקוח. נכס נדיר שווה כסף, כך אמרה וצבטה בלחיי עם איזה ערבוב בלתי אפשרי של צרפתית יידיש ואנגלית.

 

אחרי שנה עברתי לירושלים, לאוניברסיטה העברית (ארגון הנוכלים הגדול ביותר בישראל, חבל שלא ידעתי אז), ויחסינו נותקו לאט, אחרי כמה "שנות טובות" וטלפונים ועוד הפצרות שלה ושל הבן שלה שאמשיך בכל זאת, ואם יש בעיה בשכט הטירחה אז הם יעלו אותו, "כסף זה לא הבעיה". אמממ…

 

כך פספסתי ייעוד, אבל אין להצטער, שכן היום במצב הנוכחי נידמה לי שכבר לא הייתי יכולה להישאר בבעלות הנכס יקר הערך שהיה לי, יושר.  לאחרונה הגדירה עבורי את ה"בעיה" אישה אחת שעוסקת באסטרולוגיה ועוד עניינים, ש"את קצת גויישה", כלומר "גויה", ביטוי שאומר בערך כך , שאנשים עם איזה אהבליות-יושר כזה, או מצפון מקצועי הם "גויים" בעצם, כלומר לא יהודים.

 

תחום המשפט הפך לכל כך נפשע, שאינני מאמינה שאפשר היה להתנהל כלל תחת קוד אתי השונה כל כך ממה שהלך והשתלט על התחום בישראל. למעשה, אפשר לאמר, שאדם הגון אינו יכול לעבוד כאן בתחום זה, גם לא באקדמיה, עד כדי כך רבה השחיתות שאדם נדרש לספוג ולהשתיק, רק כדי "להשתייך" למועדון הזה, שעיקר הצופרים שלו נעוצים בכך שאם תיעצר יום אחד על גניבות וגזילת הרש, השופט יטיל איסור פירסום על שמך. כבוד גדול !

 

מדיניות רשמית   אם אתה עבריין, משרד החוץ "יפדה" אותך מערכאות הגויים. אני יכולה להעיד, שאם אתה לא עבריין אלא מעיד על עברייני צמרת, משרד החוץ נותן את מלוא השירות, ודואג להעלים אותך… עדכון אחרון – 00:40 13/10/09 סגן שר החוץ דני איילון ביקש מרומניה לשחרר את הרופאים העצורים בפרשת הביציות מאת ברק רביד ופאדי עיאדאת סגן שר החוץ איילון ביקש מרומניה לשחרר את הרופאים המואשמים בפרשת הביציות כ"מחווה הומניטרית" וכי הרופאים יחזרו למשפט במדינה. עמיתו הבטיח כי ההחלטה תתקבל בקרוב המדינה הראשונה בעולם שיש לה מדיניות חוץ לסייע רשמית לעבריינים. הראש היהודי ממציא…

הרצח האחרון ברעננה..

או דכאו-ראש העין אאוט, רעננה-טבריה אין

 

קראתי על הרצח המשפחתי המזעזע ברעננה, ואיכשהו דה גנצע משפוחה מריח קצת מפשע מאורגן, או בשוליו. אילת, ראשל"צ, עורכי דין מוזרים, בית אבות שהזמין את טופז להנחות ערב בחירות, לייזרים וקוסמטיקה (שוב ראשלצ), נדלן…היום, משפחה שיש בה עורך דין ורופאים…נו…זה לא כבוד גדול. בהחלט יתכן שהביאו "מאמנת" (קואצרית) לשכנע את בן הזקונים להצטרף לעסק המשפחתי, והוא סרב. הכל יכול להיות. מכל מקום, גם אם זה המצב, אין סיכוי שהמשטרה תתעסק עם זה, היא עסוקה בדברים אחרים (מה ? ראה כאן – גירוש סינים המפגינים נגד מעבידים עושקים).

 

רעננה הפכה לעיר פשע חמור ובעיקר לאזור קלאסי של X FILES, אומרים שזה קשור למקום מגוריו של אלפרון, זה אולי הופך את רעננה לעיר תאומה של טבריה, עד כמה שזה לא נעים למיוחסים שגרים שם לחשוב כך. רעיון לסדרת טלויזיה קלילה, רעננה VICE, בסגנון "זירת הפשע" או "חוק וסדר". לא צריך להמציא הרבה, פשוט לקחת חומרים קיימים ולעבוד איתם. לא חסר.

 

קונים תעודות בחצי שקל…

 

לעניין ההתפרקות של ההסמכות המקצועיות כדאי לציין גם את כל פרשות התעודות האקדמיות המזוייפות שהפכו לחזון נפרץ. העניין החל עם המכללות והשלוחות המפוברקות מחו"ל (לטביה למיניהן ולא רק), שגם הן היו יוזמה של מקושרים שפרשו לעסקים מהצבא, ממערכות ציבוריות, ויכולים היו לשווק את המצרך באין מפריע. המדינה היתה הראשונה שפרעה את החוק, כאשר עובדי מדינה רכשו תעודות אקדמיות בסיטונות בשביל "גמולי השתלמות" ודרגות מקצועיות. לכך תרמו גם המכללות הישראליות שהפכו הכל לשווארמה, אך בראש נמצאות האוניברסיטאות שמכרו עצמן בנזיד עדשים בעיקר למערכת הבטחון, שעבורה הנפיקו "תארים מיוחדים" (מקוצר, לא שווה כלום) ומשם עברו גם להעסיק את הבוגרים של התוכניות המיוחדות כסגל, ומכאן קצרה הדרך לפשיטת רגל. היום כותבת בוגרת מכללת ספיר על מנטליות ה"סטודנט נולד" של המכללה, וההשקעה ב"טלנטים" שיביאו הצלחות. האמת שאחרי שנתנו תארים בסיטונות ליוצאי שב"כ וחילות מיוחסים (ים ואויר) מה זה משנה אם התוכניות הנוכחיות יהיו עם ערוץ 2, ערוף הילדים, או תאגידי "אבטחה" המקימים מכונים ל"בטחון פנים" (באנגלית זה נשמע יותר טוב HOMELAND SECURITY STUDIES).

אפשר לסגור את המוסדות האלה, ממילא שום דבר טוב לא יוצא משם, ומי שרוצה תואר כדאי שיקצה כמה אלפי שקלים וירכוש אותו באינטרנט משומש במצב טוב. לכל עניין ודבר, זה שקול ושווה ערך, ולמה לצאת פראייר ? במקרה הרע, אפשר לקנות בעל תעודה, ולשים אותו בתור "דירקטור" בעסק המפוקפק שבדעתך להקים.

ואם צרך באמת בעל מקצוע (למשל כירורג שיחתוך את הרגל הנכונה), אפשר לרכוש שירותים "אמיתיים" בחו"ל, ומי שכבר עשה את כל מה שכתוב לעיל, יש לו מספיק כסף לרכוש את השירותים הללו, והשאר – שימותו.

 

 

כל זה מילא, אבל האמנות ?

 

בעיני כל הפרסה הזו של "הסמכה מקצועית" היא לא באמת חשובה, שכן מראש אני לא חזקה מאד בתחום הזה של מיסוד והיררכיות עתיקות של "ידע פורמאלי". במידה מסויימת, כל ההיררכיה הזו די מפוקפקת, שכן בעבר יכולים היו רק בני מעמדות מסויימים בכלל לגשת לקבל את ההסמכות והחברות בגילדות, בין אם זה היו רק גברים, או רק אצילים, או רק לבנים. לבטח האקדמיה היתה מוסד אליטיסטי של טיפוח ידע מאד חד צדדי.

 

אבל העניין הופך חשוב לי מאד, כאשר מדובר באמנות ויצירה, תחומים שאני כן מחזיקה מהם קריטיים וחיוניים. את המצב בארץ תיאר מישהו מתחום החינוך בצורה יפה "גודל הכשרון האמנותי נקבע לפי גודל ה SUV של ההורים", בנוגע להכשרת ילדים "באמנויות" בתל אביב. ואכן, בית הספר לאמנויות הוא דוגמא לא רעה איך כל פוץ עם כסף הוא אמן דגול, שממש נולד כך.

 

אני זוכרת שפעם איש אחד, בכיר מאד מאד ב"מוסד" (לתפקידים מיוחדים) ישב איתי באיזה בר, הוא היה מבוגר ממני בלפחות כפול אם לא יותר, והוא פשוט עשה לי מה שאחרי כן הפך לנורמה (סימם אותי ושיכר אותי ולמעשה אנס אותי, אני זוכרת את עצמי מאד במעורפל אחרי השתיה, וזוכרת ולא יודעת איפה אפילו, הוא גוהר עלי במלוא קשישותו הדוחה…). הוא הספיק לספר לי, זה היה מזמן באמת, שהוא לא רוצה שבנו ילך במקצוע שלו, ולכן הוא מוסיקאי מוכשר, והוא מייעד לו גדולות. ואכן לא חלפו שנים רבות ובנו הפך לאושיית רוק, זמר, מופיע, יוצר והיום ממש ביזנס גדול של מוסיקה וגם רעייתו בתחום הספרות או משהו, בקיצור, אומנים מלידה. אחרי כן, לאט לאט, גיליתי שכמעט כל שם שחיטטתי בעברו, אפשר לייחס את כשרונו המופלג החד פעמי והיחיד במינו לכל דבר חוץ מאשר כשרון מולד, כסף או בטחון, וכמובן "ילדים של.." אמנים (זה עוד איכשהו סביר).

 

ובאמת אף אחד מהם אינו ממש כשרוני, אך מיצובם בראש הפירמידה האמנותית מחניק ומקפיא לא רק את מה שאנחנו נאלצים לקנות מהם בתור שיא האמנות, אלא את ההתפתחות של גאונים אמיתיים, אחרים. כמו בסיפור אגדות, הרעל הזה מקפיא והופך לעמוד מלח, כל מה שמתקרב אליו ומריח מכשרון, והדברים ברורים מאליהם באפקט דומינו שלילי. (אין דבר שמאוס על בעל "קשרים" יותר מאשר כשרון טבעי ומשוחרר של אדם אותנטי שאין לו את הקשרים). אותו דבר בכל תחומי הרוח החופשית, בין אם זה אקטיביזם חברתי (כל מובילי זכויות האדם בישראל הם פרוטקציונרים שאסור להגיד להם את זה), ובין אמנות ותחומי הרוח פרופר.

 

פה כבר מתקרבים לדיני נפשות ממש, כיון שאם עורך דין קלוקל נותן שירות רע מילא, או אפילו הבכיר מקיסריה שגנב מכמה מליונרים, לא קרה כלום, בסך הכל כניראה שמה ששלחת זה מה שקיבלת. אבל בתחום האמנות מדובר בנפש של הקולקטיב ובעתיד קיומו. "קניית התעודות" היא פגיעה עמוקה וממשית לא רק באמנות אלא בקולקטיב כולו.

 

השבוע שוחחתי עם רעייה פעלתנית (וחובבת ממון מוצהרת) של מוסיקאי, מוסיקאי סביר שאיכשהו הגיע להרכבים מפורסמים, ומסתדר. היא סיפרה קצת על האופן שבו מתנהלת העסקונה הזו, וגם שם מדובר בבית חרושת ל"תעודות" תמורת שמוזינג הדדי. כלומר, אתה נותן לילד של היחצן תעודת "מוסיקאי גאון" והוא מיחצן אותך, וכיוצב עם מפיקים וקובעי טעם קהל.

 

נכון, זה קיים בכל מקום ובכל תחום, אבל בארץ למעשה לא נותר מקום גם להתרחשות ספונטנית, יצירתית, כיון שזה בעצמו נתפס כאיום על מגדל הקלפים, שמשתלם מאד למי שנמצא בתוכו כרגע.

 

 

סעיף הגאון; עצומיקה ; כלכלה ומשפט

 

 

תחת סעיף ה"גאון שמותר לו" אפשר למיין את המקרה של דן כהן (בפוסט אחר, על הצד האשכנזי בסיפור הזה), וגם פולנסקי כמובן. אין כל פסול בעיני בכך שאדם שנמלט מן הדין, ימצה את העונש, ולא חשוב מתי. מערכת החוק כוללת היבט רחב יותר של הרתעה ויצירת "שיניים", נמלטים למיניהם במיוחד כאלה שמנפנפים בזה בראש חוצות, לא מוסיפים למערכת, אלא יוצרים אוירת אנרכיה של איפה ואיפה, וכל דאלים גבר. יש להניח שהמעצר טומן בחובו מסר לאחרים, יותר מאשר הוא בא להתחשבן עם פולנסקי שכבר פיצה את הנפגעת כל כך טוב, שהיא בערך עובדת בצוות ההגנה שלו. וזה בסדר גמור,כך צריך להיות. על פגיעה במישהו, צריך לשלם והרבה, במיוחד שיש הרבה מאיפה לשלם.

עצומיקה לעומת אסתרקה שלנו

 

הגישה האמריקאית לעבירות מין שונה מהותית מזו שאצלנו, למרות הניסיונות של מערכת המשפט הישראלית לשוות לעצמה מראה מטופח ומערבי, באמצעות להקת המשפטניות והפרקליטות, שלמרבה הצער משמשות נערות ליווי למערכת מיסוגנית ולא יותר מזה. האתוס הנוצרי-מערבי שונה משלנו, והאמריקאי במיוחד קיצוני בנושא זה, ברמת השאיפות (כמובן ברמת המעשה הדברים שונים מאד, וגם שם יש פער בין היומרה לשטח, אך חשוב להבין את החזון, כיון שהוא מסמן את האמנה החברתית שלקראתה מתגייסים). אפילו צ'ייני, שמאחורי קופת שמועות רעות על עבירות מין, טרח להזכיר שוב ושוב ש"הטרוריסטים" (במילים אחרות- ערבים ומוסלמים) שונאים אותנו בגלל החירויות שלנו ובגלל מעמד האשה !". כלומר, אמריקה מגדרה עצמה עכשיו, לא רק כארץ החירות (זה האתוס המקורי) אלא באותה נשימה, כארץ שחרור ושוויון האשה.

זה לוקח אותי לסרטי ילדים אמריקאים, שתמיד מסמנים את הפדגוגיה הלאומית בדרך לא מאד סובטילית. אחד הסרטים הבולטים של השנה החולפת היו "מפלצות נגד חייזרים", שניבא גם את עידן אובמה (הנשיא המרקד והשטותניק המבודח) וגם את שינוי תפיסת הבטחון, במידת מה. גיבורת היום בסרט הזה היא אשה משוחררת. לא סופרמן ולא בטמן, אלא אשה שהשתחרה מכבלי תפקידה המסורתי כרעיה, הפכה ל"מפלצת גדולה וחזקה" והחליטה להישאר כזו ולא לחזור למידות הקודמות ולבעל האינטרסנט. עצומיקה מנצחת את החייזרים (ה"רע" האונטולוגי), והופכת לגיבורה לאומית. בנאום פמיניסטי מרגש, לקראת הסוף של הסרט, היא מסבירה איך פחדה מכוחה, ואיך גילתה שבעלה מפחד מהכוח שלה, והיא אינה רוצה יותר להקטין את עצמה כדי לזכות בו. עד כאן אמריקנה. חבריה החדשים יהיו גנרלים בצבא הלאום, ו"מפלצות" אחרות כמותה, מוטציות אנושיות מהונדסות למחצה, שנוצרו בטעות אך התגלו כמאד חיוניות וחיוביות.

לכך יש להוסיף סרטים רבים אחרים בטלויזיה, שאני מעיפה בהם חצי עין יגיעה דרך שורת הילדים בסלון, שכולם מרוממים את שוויון האשה, כבר בגיל הרך, כולל במד"ב ופנטזיה, המעצבים את הדמיון הפוליטי של הילדים.

האתוס היהודי לעומת זה שונה לחלוטין, אסתר, האיישס-חיל, הספק זונה ספק מרגלת, שסרה למרות דודה ומלכה, היא הגיבורה. את דרכה למבצר הכוח היא סוללת על גופתה של קודמתה, שחוסלה בגלל שסירבה לפטרארכיה בצורה ישירה. ובכל זאת, כבודה פנימה,  בחדר המיטות ומאחורי הקלעים. אלה תפיסות מנוגדות לחלוטין, לא פחות מהניגוד בין אמריקה או סקנדינביה לבין ערב הסעודית או איראן.

אסתר המלכה עם המן

 

 

קצב לעומת לטרמן, שאלה של כסף

 

להמחיש את הפערים התרבותיים ההולכים ומתבררים, אפשר להעיף מבט השוואתי קצר בין שתי פרשות בעלות קווי דמיון עקרוניים. לטרמן, מפיק ובדרן רב עוצמה, המנהל מערכות יחסים שעל גבול ההטרדה המינית בעבודה עם עוזרותיו הצעירות, מול קצב שלנו. ההבדל כפי שנגלה הוא בשאלה הסופית, מי ייפגע ומי יקבל הזדהות וסימפטיה אמיתית, ולאן יזרמו הכספים הגדולים. שם, יעמוד לטרמן, בעצת פרקליטיו דוקא, וישפוך את קרביו בהודאה כללית וללא כחל ושרק, קבל עם ועדה, ופה יכחיש הנאשם עד יומו האחרון את ההתנהלות שלו. שם, המוטרדת הראשית סיימה בינתיים בית ספר למשפטים (קרדוזו, בישיבה יוניברסיטי) ופה היא הולכת בפנים מוסתרות ללשכת הסעד או מחפשת מדינה מארחת. שם יקבלו את הסטיפות הנפגעות שלו, וכאן -עורכי הדין המיסוגנים שלו, שימשיכו לקרוא להן מעלילות, בדיוק מטעמים כלכליים אלה, כלומר כדי שהסטיפות ינותבו לכיסם ולא לכיס של "המעלילות". שם הכל קרה בתאגיד פרטי מסחרי, וכאן, בלשכת הנשיא, ועל חשבון שעות העבודה הציבוריות.

 

כמי שניסתה לעסוק פעם בזכויות נפגעות עבירות מין בישראל, הבחנתי תוך זמן לא ארוך שההתנגדות היא אלימה ממש לרעיון הזה, וגרעינית, כלומר, נמצאת ברובדים עמוקים חברתית, הרבה יותר מאשר שמרנות מפני חידוש. הרעיון שכספים משמעותיים ינותבו לטובת נשים בהקשר הזה נשמע כמו חילול הקודש ממש, ולכן גם בתחום המשפטי המצב מקרטע ורע, הפעילות שנעשית בתחום הזה אינה רצינית, מן הטעם שאין בה שינוי כלכלי משמעותי לטובת נשים, ואם כן הרי מדובר בניתוב כספים מתוחכם לארגונים המסווים את הבעיה, מעין דמי לא יחרץ, כלומר הגדלת משרות שגם הן לא משמעותיות כלכלית למי שיתפקד כעלה תאנה. ברוב המקרים הכספים מנותבים למי שאינה זקוקה להם, ומתפרנסת מבן זוג וכולי. כלומר, לשימור המבנה הפטריארכלי הבסיסי.

 

 וגם למשל, בהשוואה, סולם השכר לזנות, כפי שאנחנו רואים מן התקשורת. נערה צעירה מקבלת 300 ש"ח על סרט פורנוגרפיה המכניס מיליונים. "סרסורית צמרת" נאבקת בבתי משפט על הפנסיה העלובה, מברוני מין שגרפו מיליארדים וזוכים לכבוד ויקר חברתי, שפחת מין נאבקת בבית הדין לעבודה על "שכר ראוי" של כמה מאות אלפי ש"ח לשנות ניצול. לעומת "סולם ספיצר" שגילה לנו שזונה צעירה, מן הסוג שעושה זאת כדי לחסוך לקולג, מקבלת 5000 דולר למפגש. וגם אינה נתונה ללחץ חברתי, להיפך, כאשר הענין מתגלה היא זוכה לתקשורת חיובית ושדרוג מקצועי, ואילו הזנאי, ספיצר עף בקלון מתפקידו. אמנם אין זה המצב הרצוי מבחינתי, היה צריך להפליל את הלקוחות כמו בסקנדינביה, אבל לפחות מבחינה כלכלית ישנו איזון מסויים בין הלקוחות לבין ספקיות השירות. לפחות האתוס הקפיטליסטי של שוק חופשי בא באמת לידי ביטוי במצב האמריקאי, כאשר כל אחד גובה כמה שהוא יכול על שירותים לפי ערכם.

 

חשוב להבין שהתיוג החברתי, הצעקות "זונה" ו"מעלילה סחטנית" אינם באמת ביטויים אותנטים של זעזוע מהתנהגות הנשים מקרים האלה, אלא טקטיקה במו"מ לשוב ולשלול כספים המגיעים כפיצוי או כשכר ראוי או בהקשר של הפליה והטרדה בעבודה. במקרה של קצב, כאבן בוחן, לפרקליטים אינטרס כספי ישיר בכספים המגיעים בעצם לנפגעות,ניהול התיק נגד הנפגעות מנתב את הכספים הגדולים לכיסיהם במקום לכיס הנפגעות כך שיש יריבות אמיתית, כלכלית, בין עורכי הדין לנפגעות, מצב בלתי תקין בעליל.

מגדלנה עם היהודי הראשון ששנא את עצמו

 

 

הבעיה – עבדות

 

מכאן שהבעיה המהותית בישראל אינה כל כך עבירות המין או ריבוי הזנות (זה טעון בפני עצמו מחקר סוציולוגי מעמיק) אלא נהלים של עבדות, ובעיקר עבדות על רקע מגדר (וגם פועלים זרים כך אומרים לנו בכלי התקשורת, אינני מכירה את התחום בכלל). זאת אומרת שבכל זאת, ברקע צריך לחפש את ההלכה, ומסורות שהתגבשו סביבה, של נשים כרכוש, וכיצורים שאינם נושאים עצמם משפטית לחלוטין באופן נפרד מהבעלים שלהן, האב או בן הזוג, או הסרסור הנכנס בנעליהם. ההסדר ההלכתי, עם זאת, מקנה הגנות של הסדרי נישואין (בעלות קבע) לנשים, אך כאשר הוא התפרק נותרה רק העבדות, ללא כל מנגנון הגנה. צפיתי בתוכניות מדהימה על הגזענות בערוץ ההסטוריה, והיסטוריון שחור המתמחה בתולדות העבדות באמריקה הסביר כיצד ביטול העבדות הוביל באופן זמני לתוצאות טרגיות. כאשר היו השחורים עבדים, הם היו רכוש (ואף די יקר, כאלף דולר לעבד צעיר ובריא), ולכן לא היה לבעליהם אינטרס להרוג אותם, אלא לכל היותר להכות באופן שלא מותיר מום. ברגע שכבר לא היו רכוש, פרץ גל "הלינצים" המפורסם, שבו נתלו אלפי שחורים על ידי המונים לבנים, בעלי עבדים לשעבר שפרקו עליהם את זעמם על אובדן ההכנסות. המצב בישראל דומה במידת מה (ואולי גם בקהילה היהודית רבתי בעולם, אם כי אין לי נתונים ואפ אחד גם לא יורשה לאסוף אותם). האוירה הציבורית סביב פרשות כמו קצב, ואחרות, מהוות מעין לינץ במטרה של חיסול הנשים שכבר לא מספקות שירותים, ואף פוגעות במהלך המקצועי התקין של הזנאי שהשתמש בהן, ואין אינטרס להחזיק אותן בחיים כלל, מעין אוירת רצח ואיון מוחלט. אין לדעת אם יחול כלל המעבר לשלב הבא, ובכל מקרה, המרחק בין "חזון עצומיקה" מעבר לים, שמערכת המשפט הישראלית מתקשטת בסממניו פה ושם, ובין המציאות כאן, הוא עצום ורב. מבחינה זו יתכן שיצא השכר בהפסד, כלומר המעבר הלכאורי והמהיר מהסדרים הלכתיים לשוויון חלקי ושטחי, פגע בשכבות רבות באוכלוסיית הנשים.

 

בתמונה – מערכת המשפט הישראלית

 

הסדרה הטלויזיונית בנושא הגזענות מטפלת הרבה מאד בזיקה ההדוקה מאד בין הגזענות ובין ההיבט הכלכלי שלה, כלומר, תפוקת המשנה מן העבדות שניזונה אידיאולוגית מהגזענות. ואולי כך גם כדאי לבחון את עיקר מאבקי המגדר, כנושא כלכלי בעיקרו, שנמצא בחצר האחורית של התודעה הישראלית. בכל מקרה, מה שלא תבחר החברה הישראלית, אם לחזור למודל המסורתי-דתי, או לאמץ את המודל המערבי-אמריקאי (או אחר), שלבי הביניים הנוכחיים מותירים את מצב האשה בכי רע, ומקופחת משני הצדדים.