Monthly Archives: מאי 2013

בדרכי הגויים

פיגועי הטרור האחרונים חושפים את מה שהיה בבחינת "סוד כמוס בהחלט" עד כה, וזה שיטות הגיוס וההפעלה של ארגוני ביון ברחבי העולם הנאור. החברים מצ'צ'ניה והשוחטים מאנגליה, היו -כך כבר מותר לגלות – מגוייסים של סוכנויות הביון המערביות (בהתאמה, ארה"ב ובריטניה), והצצה לקורות החיים שלהם מלמדת על האופן שבו מייצרים "טרוריסטים". החשודים הצ'צ'ניים היו נשואים מכל הצדדים לבכירים במערך המודיעין האמריקאי, והניגרים, לפחות אחד מהם, מספרים, היה יעד לגיוס של הMI6, בשני המקרים אנחנו למדים על שיטת הטרדה, מניפולציה והשתלטות , שחלקה כולל אלימות קשה מאד (הניגרי היה כלוא ועבר עינויים ואונס). אלה שיטות ישנות, ודברים דומים נכתבו על אבו נידאל הזכור לרע, המפגע הפקיסטני אמריקאני בהודו, אנשי 9-11, ועוד רבים ומסכנים עד לסרחאן סרחאן. החשיפה הנוכחית שייכת אולי להכרזה המגומגמת של נשיא ארה"ב ש"המלחמה נגד הטרור" בשלבי סיום. אך דרכי השימוש בבני אדם, בודאי שלא הסתיימן, אלה רק יחמירו, ויקבלו מטרייה של נורמליזציה ואפילו תהילה, בסרטי הוליווד (כמו X-MEN ושאר השטויות).

זה לא אונס, זה צו שמונה

מזה כמה שנים ניסיתי להגיע למצב שבו תלונה שהגשתי (ובעקבותיה אני איפה שאני כמו שאומרים) תתברר. לא אכנס לפרטים, כבר לעסתי כמה וכמה פעמים בבלוג, אך בסופו של יום נותר אירוע שאפשר לבודד ולאלץ את רשויות החוק להידרש אליו. מדובר בתעלול, שבסופו מצאתי עצמי תחת עכוזו המפואר של עורך דין אמריקאי, ממוצא מצרי, יועץ בכיר בבנק העולמי ועוד כמה מקומות, נואק וזועק לאלוהיו, בזמן שהוא מגיע לסיפוקו. קדם לתעלול השובב, מפגש גורלי עם בחורנו המצויינים, בוושינגטון, שלאחר שבוע או שבועיים של מצור עלי, הצליחו להביא אותי למצב של אבדן כוח הרצון. מאחר שהפרטים מדוייקים, מתקשה המדינה להגיד לי שאני משוגעת, אך גם אינה עושה דבר. הגילגול האחרון של פרשה זו במסדרונות מבקר המדינה, כאשר התלונה "נזרקה" מהנציבות למחילות ביקורת המדינה, משם אין לדעת מתי תגיח, אם בכלל. תלונתי היתה על אונס,כליאה וסחר, על ידי עובד מדינה בכיר. הפלא ופלא, כאשר יצאה מנציבות התלונות למשרדי הביקורת היא נשאה את הכותרת הבאה :" נהלי גיוס נשים במערך המודיעין". ללמדך, כפי שפעם היו נישואין בדרך ביאה, עכשיו יש צו שמונה בדרך אונס.

למעשה, טכנולוגיות הגיוס והייצור ,למשל, של הטרוריסטים מן החודש האחרון, מבוססות על פרקטיקה עתיקת יומין, אף היא, שהיתה ידועה אצל הגויים, וזה הטמעה ושעבור על ידי אונס, בעיקר אונס של קטין על ידי גבר בוגר ממנו. זו למעשה צורת חניכה כיתתית פולחנית מוכרת. בגירסא הנוכחית משתמשים גם בידע מודרני.אך בשורה התחתונה, מדובר בפרטיקות ותיקות של יצירת עבדים בדרך של שבירה (בעבר היו משתמשים בהשלכה ל"בור", כמו יוסף" חילוץ, השלכה שוב, וכך לאחר הפעם השלישית, העבד היה מוכן ובשל לשרת מרצון).

מדינת ישראל

מדינת ישראל אינה מפגרת אחר חידושי המדע והאתיקה, ולכן גם פה משתמשים כך בבני אדם. בעוד האמריקאים משתמשים בצ'צ'נים, ערבים וישראלים, הישראלים משתמשים באחים שלהם, הישראלים, כי זה יותר נוח וזמין. וכך נוצרים כל מיני מצבים מעניינים, שבהם בדיעבד מתברר לך שלא נאנסת על ידי פדופילים בסדרה, אלא בסך הכל מדובר בגיוס, למפעל הציוני הרי זה דבר נפלא, וכל העינויים שעברת אינם אלא "אימונים" בסיירת. זה שאין לך דרגה, חוזה ונהג, זה שולי. מדובר לכל היותר בתקלה טכנית כלשהי בתהליך חיול, קצת מוקדם מהגיל הקבוע בחוק, קצת ארוך יותר מהשירות הקבוע בחש"צ, ללא תנאים כלשהם, ובסיום, לא פנסיה כפולה, אלא מוות מוקדם, רצוי לאט ובייסורים.

מדינת ישראל תקועה עם העצמות האלה בגרון, לא לבלוע ולא להקיא.

תנאי סף

העיתונאי

הבלוג של רשימות מתעורר מידי פעם לחיים, טוב לא ממש, דומה יותר לגניחות וחרחורים של זומבי, בעיקר סביב פרשות אונס בצמרת. הפעם, עימנואל רוזן מפיק ארבעה פוסטים רצופים כמעט, מהקולות הבודדים והצפויים של האתר. גם בשאר כלי התקשורת הנושא תופס כותרות. עוד "ידוען" המתגלה כמציאה קטנה מאד, זה כבר הפך לטקס קבוע של זרזיפי הדלפות, ההופכות ל"התבטאויות", משטרה, בתי משפט, תביעות דיבה נגדיות, ובסוף מתברר שהבכיר אכן מגעיל למדי, בין אם יורשע בדין או לא. אלה תנאי הסף לאליטות הישראליות, וההבדל מן העבר הוא שלפעמים זה נחשף, כולל מנגנוני ההשתקה שאיפשרו ללאגר לתפקד ביעילות עד כה. ההשתקה העיקרית נובעת מכך שלמעשה כולם תומכים במעשים של הפרוורט, ולכן אין לקורבן בכלל טעם לדבר אלא רק להתחמק ככל האפשר ממעמד קורבן או אם זה כבר קרה, לעבור לסדר היום ולשדר עסקים כרגיל. לאחר מכן, תיצפה הנפגעת לשעבר בקורבנות נוספים, בלי חמלה רבה. לפעמים, ורק משום שבכיר אחר נכנס לתמונה (במקרה זה גדי סוקניק), ויש לו מניעים משלו לעשות זאת, הכל חוץ מנורמות אתיות בנושא מין, המעשים נחשפים, ואיתם גם התרבות הארגונית. בשוך הסערה, העניינים חוזרים לאותה שגרה בדיוק. עם זאת מעניין להתעכב לפעמים על התמונה החברתית הנחשפת.

אתיקה,נו בטח
פרשה מתבשלת בהתהוות מתחילה בזרזיף חו"ל, בתיקון עולם, בנוגע לעורך דין צמרת שלגביו מיוחסים מספר מעשי אונס, ולטענת הנפגעות הן מושתקות בברוטליות בגלל קשריו של העורך דין במערכת המשפט. כך גם הוטל צו איסור פירסום על הפרשה. יש להניח שעכשיו, לאחר הפירסום בחו"ל, נשמע על זה גם בעברית. מכל מקום, הצימוק בפרשה זו גם הוא צימוק תרבותי מעניין, העורך דין הוא חבר ועדת האתיקה ודיין בית הדין למשמעת של…לשכת עורכי הדין. איך לא, אחד מתנאי הסף לועדות אתיקה זה ניסיון מוכח בפלילים, רצוי משהו ברוטאלי במיוחד. אחרת, איך אפשר יהיה להפקיד בידי "סוכן האתיקה" מקרים רגישים ? וכך, לפני מספר שנים צחקתי כאשר ראיתי מי מופקד על האתיקה של ניסויים בבני אדם, בתחום בריאות הנפש, בטכניון (ועדה ליד ועדת הלסינקי). כמובן, בעל ניסיון מוכח ביישום קרימינאלי אלים של ניסויי דחק. תנאי סף לישיבה בפוזיציות אלה, בישראל, הוא רקע עשיר בהפרות אתיות.

(*) אני רואה שפרשת עורך הדין החשוד באונס היא בעצם סיבוב שני של פרשה שבה החשוד התלונן קודם לכן נגד מישהי שגם היא , איך להגיד, נשמעת מפוקפקת למדי. בפרשה זו הגבתי בקצרה לפני מספר שנים על החוקר הפרטי שהיה מעורב, והתברר בעצמו כמורשע בפלילים. קשה לנקוט עמדה, אבל בהחלט אין מקום לצו איסור פירסום, הפרשה כה מסועפת ואלימה, שיש אינטרס ציבורי בפירסומה ברבים.

מעמדה הרעוע של נפגעת עבירות מין במערכת הישראלית

במקרים האלה נחשף שוב עד כמה קלוש הבטחון האישי של נפגעת עבירת מין של "בכיר" כזה או אחר. לא רק שאין סיכוי להתלונן בהצלחה, אלא שלאחר מעשה נשללות מהנפגעת רבות מזכויות האזרח היסודיות שלה, כיון שהפוגע דואג לכך, ומותיר את כל "הרמון" הנפגעות במצב שאינו מאפשר פעולה יעילה נגדו. בפרשת קצב הדברים התבררו, אך לא קרה כלום, למעשה, והמנגנונים האלה ממשיכים לפעול בחסות מערכת החוק והמשפט הישראלית. מאחר שמדובר במארג של "שמור לי ואשמור לך" ובאנשים מפוקפקים המופקדים על אכיפת חוק ואתיקה, העבריין למעשה פועל בזירה ארגונית אוהדת, גן עדן של ממש. ניראה שהבטחות המוסלמים לשהידים, להגיע לגן העדן של שבעים הבתולות, מתגשם ממש בעולם הזה, בישראל.

כלשעצמי, כבר אינני נדהמת, גם השנה לגלות שמנגנון הסיוע לאנסים בכירים הוא מאורגן ומתוקתק להפליא כמו יחידה צבאית עילית. כך, שוב אני נתקלת למשל בנציגנו הרשמיים שממהרים לאיים עלי, ולצעוק, ולטרטר כי אני ברשימה של אלה שהתלוננו . אם הבכיר הוא במקרה פקיד בטחוני, אז מובטח לנפגעת גם שחיקה בסיווג, ובמקרים קשים, כלומר שהאנס ממש פסיכופט עם שובל של נפגעות, את עלולה להיכלל בבנק המטרות של הסיכולים הממוקדים. הכל כשר בממלכה זו של משרד ההגנה לעברייני מין. כפי ש"ועדות האתיקה" למיניהם מאויישות על ידי גברים המבינים עניין, גם רבות מהממונות על "מעמד האשה" וכל מיניפמיניסטיות מקצועיות, הן בעלות ניסיון מוכח בסיוע לטיוח ולפעמים בסיוע ישיר לסחר בנשים או ילדים, בעברן הרחוק. החברים הנאמנים פזורים בכל צומת מרכזית. ופעם אפילו עורכת מדור הספרות בעיתון כלשהו, שימשה ,עזר כנגד להטלת איומים מצננים. (היא הזכירה לנאנסת שאפשר גם לקרוא לה זונה, וגם אמנית אם רוצים, או שניהם).

משעשע

כל הנושא כבר הפך די משעשע, למרות סוגי החומר והכאב האנושי העצום המגולם במציאות הזו. אלא שבאמת אחרי שוך הכעס והתדהמה, כבר מתחיל להיות ברור שחברה שחיה בתוך מנגנון כזה אינה באמת מעוניינת בשינוי וקשה לפיכך להמשיך ולהתפלא כל יום מחדש. העיתונאים אינם מסתירים שידעו את המצב של רוזן, לשכת עורכי הדין יודעת על ההליכים נגד חבר ועדת האתיקה, הטכניון יודע , רשויות שונות בישראל יודעות מה עברתי ועל מי התלוננתי, וכולם בדרך כלל עסוקים בשימור המצב, כאשר החשיפות המעטות משמשות למעשה כשסתום לחץ, לשימור המצב. על כך אמר לי זבן טמילי לא מזמן, שבשנים האחרונות לא רק שכל הבכירים מושחתים, אלא שיצא תנאי קבלה, תנאי סף , של פשיעה מוכחת, רצוי מספר רציחות לפחות, להתקבל למועדון.