אינטרנט; תופים; חיבוקים

 

אינטרנט, וספרתם לכם ממחרת הפסח

 

חמשה שבועות ללא אינטרנט בבית, חופשה חיונית ומרעננת מהרגל ומדיום שהפך לטבע שני בלי להכריז על בואו ובלי לבקש "הסכמה מדעת".

 

אני רואה בזה מעין "ספירת העומר" האישית שלי, משום שהניתוק התרחש בדיוק בערב פסח, שעה קלה לאחר תום ה"סדר". כך יצא, וכך בזרוע נטויה החל מסע השחרור. מומלץ בתור תרגיל רוחני, וספרתם לכם ממחרת הפסח שבעה שבועות בלי אינטרנט, בלי כבלים, בלי ערוצים, בלי חארטה.

 

תופים בבית השחי של העולם

 

במהלך "חול המועד", כאשר נגמרו לי הרעיונות להעביר את הזמן ליורש העצר, לקחתי את עצמי ואותו לעיירה יבנאל הסמוכה. יבנאל, שראויה בהחלט לפוסט או שניים במסגרת "חובבי ציון", כתות ומשיחיים, וכיוצבאלה דברי הימים, היא למעשה "בית השחי" של העולם, או לפחות של צפון ישראל. ממוקמת בעמק הסגור  מכל עבריו ברכסי הרים, סמוך לכנרת, נמוך, העיירה מתבשלת רוב ימות השנה במיץ הזיעה של עצמה. שכר הדירה ביבנאל נמוך יותר מאשר בטבריה, הישג בלתי מבוטל בשוק הנדל"ן העולמי, למעט אולי ג'באלייה או בלטה בשטחים הכבושים במשטר צבאי. גילוי נאות, למשפחתי מצד אבי ענפים כלשהם גם בעיירה זו, דרך נישואין, לפני כמעט מאה שנה. בשנה שעברה ביקרתי די הרבה ביבנאל לרגל "החינוך הביתי" שניסיתי לעשות לבני ביחד עם כמה מקומיים. דרך המפגש הקטלני הזה, עמדתי במקצת על טיבה של האוכלוסיה היבנאלית, שחושפת טפח ומכסה טפחיים (אולי בצדק*). 

 

מכל מקום, רצה הגורל והגענו בדיוק לתוך פסטיבל הזוי שהתרחש ברחבה המרכזית של העיירה. הפסטיבל התארגן, כך מסתבר, על ידי המועצה וגם על ידי קבוצה חדשה שהתיישבה ונאחזה בעיירה המנומנמת, ומכנה עצמה "השבט העברי המתחדש", בהשראת אוהד האזרחי שהעביר לשם את מרכז פעילותו מראש פינה ומהדרום. גולת הכותרת של הפסטיבל היתה הופעה של אשה בשם "הנשר הלבן", שהגיעה מאלסקה, במהלך סיור בעולם שהיא עורכת להביא שלום ולפתוח את הלב לבני האדם. "הנשר הלבן" נושאת איתה תוף ענק, שנבנה בתהליך ארוך ומושקע, שקוטרו כשני מטרים בערך, ועורכת טקסים מן המסורת האינדיאנית. כן, גם אני הרמתי גבה ומצמצתי בציניות, אבל לא חלפו עשרים דקות מרגע שהיא פתחה את הפה, ואת התוף, ומצאתי עצמי מתופפת בהתלהבות ובמרץ אקסטטי, ביחד עם עוד כמה עשרות משתתפים, ומפיקה יללות אינדיאניות שבטיות, על פי הנחיית "הנשר הלבן". עוד אכתוב בהרחבה על שליחותה ומעשיה של האשה המקסימה הזו בפוסט נפרד בחודש הבא, בלי נדר וכולי וכולי. מכל מקום, הספקתי לערוך ביקור נחמד, ולזכות לאירוח חם ונדיב, ב"בית האלות" שמרכז כרגע את פעילות השבט העברי, וגם על כך בהזדמנות אחרת. פעם, לפני למעלה מעשר שנים, כתבתי רשימת ביקורת-סקירה, על בחור מבריק ומעניין ש"חזר בתשובה", ששמו היה אוהד האזרחי. הספר היה חוברת דקה בשם "עולמות הספק", ואת הסקירה בצעתי לבקשתה של חוה פנחס כהן (שאי אפשר לסרב לבקשות שלה). מאז עברו הרבה מים בפישון ובגיחון, והנה הדרכים נפגשו שוב, במקום הנידח הזה ששמו יבנאל.

 

object width="425" height="344">

 

 

 

אכזבה צפויה ולקחים

 

הניתוק מהרשת הזיז את התודעה שלי מענייני דיומא, אקטואליה, מחאה , קונספירציות ופוליטיקה, וטוב שכך. איכשהו הדברים התרחשו בד בבד עם עליית הממשלה הזו, שמטרתה כניראה לשחרר כמה מאיתנו מהעול לעקוב אחרי שברון הלב המכונה פוליטיקה ישראלית, וזה כולל מבחינתי גם את מי שחושבים שהם נושאי בשורת השינוי והביקורת. לכן, צריך להודות לנתניהו מכל לב על הסכמתו לשמש "הקש ששבר" וכולי וכולי, והביא למפנה הנדרש ולעליית תדר. לפעמים מישהו פשוט צריך להיות מלוהק בתפקיד ה"איש הרע" כדי לבצע את החיתוך הניתוחי הנדרש, מהגנגרנות, העצלנויות וכולי.

 

אכזבה מרכזית מבחינתי נוגעת לטיפול, או להיעדרו, התקשורתי והציבורי בדברים החמורים באמת שמתגלים פה ושם בין רעש וספין. פרשת האנתרקס שמגוללת סיפור עצוב של "מכירת בני אדם" לתאגידים אמריקאים בידי ישראלים שקיבלו בנאמנות את הפקדון היקר ביותר, בני אדם, חיילים, אזרחים, ומעלו בו תמורת בצע כסף. הדברים כמובן רחבים ועמוקים יותר, ואיכשהו הציבור ממשיך לנמנם, ואיתו המופקדים על החוק ועל בטחוננו. בנוסף לביבי המנתק, אפשר לסתום את הגולל גם על "הפוליטיקה של השמאל", המתגלה כמושחתת לא פחות מהימין, ועוסקת בעיקר ב"דילים מסריחים".  פרשת אייפאק למשל היתה משל ודוגמא לצחנה שעולה מכל הפוליטיקה של השמאל הישראלי, היונק את כספו ממיליונרים אמריקאים, שמקדמים בעיקר מדיניות של חרחור מלחמות וניאו ליברליזם. המעט שנחשפנו אליו, בקשרים שבין חיים סבן לכל מיני ממסדים אמריקאים, קשרים הנושאים אופי מזוהם ומלוכלך, בהתחשב בכך שסבן קיבל במתנה את בזק למשל, על חשבון אזרחי ישראל (ולא האמידים שבהם), צריכה היתה לגרור חקירה עמוקה בישראל בקשר לטיב היחסים שבינו לבין הממסד המקומי.

כמובן, חיים סבן הרבה פחות מודאג ממה שיגידו בישראל, כי פה אפילו לא מעיזים להרהר אחר הפריץ, גם אם עשה הונו ממכירת ישראלים "על המשקל". בגידה זה משהו שבישראל מייחסים רק לעניים, עדיף שחורים. בארצות הברית קמה סערה בעקבות השיחות של סבן עם חברת הקונגרס הרמן, ובארץ אף לא שואלים ולא בודקים את קשרי ההון שלטון של חיים סבן, אשר זוכה אגב לחיבוקים גם מנתניהו וגם ממר"צ וספיחיה בארצות הברית. ממש מקיר לקיר.

 

התקווה שעדיין לא נכזבה היא מהנשיא אובמה, אשר חרף המכשולים על דרכו, ולא חסרים כאלה, פועל ללא לאות לכיוונים הנכונים בכל דבר שהוא עוסק בו, והשינויים הם אולי מולקולריים, אבל חשובים מאד לטווח הארוך לארצות הברית ולעולם כולו. אובמה אמור להגיע לביקור בחודש הבא, כמדומני, בישראל, וסמוך לאותו ביקור יתארגן אירוע חיבוקים בירושלים, שאנסה להביא אליו את הלינק בהזדמנות. קצת תקווה, גם אם סכרינית קצת, לא תזיק.

 

…

לקראת שבועות…חג שמח

עדכון על אירועי השמאניזם, החיבוקים, התופים …פה בגליל בערך בשבועות.