Monthly Archives: אוגוסט 2005

מאמר שהייתי רוצה לכתוב

The Anti-War Institution

So I marched yesterday, as I did last year, and the year before that. And I suppose I will next year, too, and the year to follow. By then, perhaps, we'll be exchanging greeting cards: Happy Anti-War Day to the World's Most Peaceful Dad!

If there ever was an anti-war movement, it's long gone. (Suicided?) What's taken its place is an institution of self-actualization. Ineffective as hell, except maybe for transitory catharsis, but at least its obligations are nominal: attend the annual hand-wringing parade, and you've paid the dues for another 12 months. Just enough commitment for the Not-Me Generation of Not in my name.

Since, for me, a fog of this can't be happening unreality still envelopes Cheney and Bush, I guess it's only fitting their opposition start reminding me of an old Star Trek episode. Specifically, "Return of the Archons": a puritanical sect is ruled by mind control, but on set days, at the stroke of the hour, control is removed for a mindless "festival" of drunken debauchery and violence. The next morning, again on the hour, control is restored. It's as though "festival" never happened.

Protesting the war isn't "mindless," unless it's nothing but an unconsidered reflex. But when it's institutional, it becomes another form of social control. It's a way to let the dissident faction "blow off steam." No harm done to the ruling interests, no change to government policy, and the protesters leave thinking they've made their "voices heard," even though nobody's listening.

Part of the problem, perhaps, is too many people are trying to fight parapolitics with politics. Even after Florida, the Supreme Court, Wellstone, Diebold and Ohio, they don't recognize that, so far as America is concerned, politics is finished. And parapolitical power nodes, which have come well out of the shadows since 2000, are neither accountable to voters, nor terribly responsive to chants of "Hey Hey! Ho Ho!"

So, instead of March 19, what am I suggesting? Since I'm a Canadian, feel free to file this under "Easy for him to say." But March 19 is a good place to start. And I'd also suggest March 20, and then the 21st, and the 22nd after that….

A march on Washington could be a million strong, but if everyone goes home at the end of the day, nothing changes. But if 1,000 camp on the Capitol grounds, and 10,000 join them the following night, nothing would be the same.

This is what democracy used to look like.

זהות ישראלית – זהו פתרתי את הבעיה סופית

זהות ישראלית – הפתרון הסופי הפעם

 

הו, כמה כותבים את הביטוי הזה "זהות ישראלית" לאחרונה, עד שקצה הנפש לשמוע אותו ואף לחשוב עליו. כתבות מלומדות יותר ופחות, תקציבים וישיבות חירום, רבנים ואנשי רוח..מי לא דן בזה. והנה, מצאתי את הפתרון הקליט, האמריקאי, הפשוט לחידה המטרידה הזו. בסדרה החביבה "מסע בין כוכבים" נוהג הצוות החביב להפגש מידי פעם לקרב עקוב מדם עם אויב אכזר וותיק "הבורג". borg בהגיה האינטרפלנטארית. היום למדתי סופסוף מה סודו של הבורג הנורא. זהו "קיבוץ" מעין מאגדת של יחידים המחוברים זה לזה באמצעות דמות מייצגת, נקבה דוקא, ומהווים יחידה אחת. היחיד הוא הקיבוץ וההיפך. מהות מיוחדת זו הופכת אותם לאויב קשה, כיון שגם יכולת ההסתגלות שלהם לקשיים היא מהירה. בורג אחד שנפגע ממשהו, מעביר את המידע לשאר בזמן אמת, והם נערכים בהתאם, משנים את היערכות הגוף לתנאים החדשים. הם מורכבים מ"גוף" סינטטי עם מוח משוכלל ביותר, וחלקים אורגניים משולבים בו. לאחר שכבשו יחידה אחרת של יצורים הם עורכים להם "אסימילציה" כלומר מכניסים אותם לקבוצה, ומשתמשים בתכונות החדשות לשפר את עצמם. הנקלט החדש הופך לחלק מהקבוצה ומאבד את הייחודיות שלו. נשמע מוכר ? נשמע כמו הבקו"מ ? נשמע כמו תופעת העדר ? קבלו את הזהות הציונית…לא בורג אלא boreg

 

 

 

        

    

      

 

The Borg Collective

seven as borg

The Collective
The Borg is a vast collective of humanoids that have been assimilated by the Borg Collective. These humanoids, called Borg drones, have various cybernetic implants embedded inside and outside their bodies. These implants connect all the drones to each other in a massive collective called the hive mind, which supresses each drone's individuality. Drones have the ability to adapt to enemy weapons which makes them a powerful enemy. Their main goal is to find perfection by assimilating more species and technology but they only assimilate what they think is relevant biological or technological traits. The Borg are un-emotional but efficient and can only grow in numbers by assimilation.
The traditional Borg hail which is delivered before the assimilation is as follows: "We are the Borg. You will be assimilated. Your biological and technological distinctiveness will be added to our own. Resistance is futile."

 

 

איך מטפל הבורג הישראלי בחריגים הבודדים שמסרבים להיקלט בישות הקיבוצית המאוחדת ?

בשנה האחרונה מצאנו מעין דילול טבעי די משמעותי במספר היוצרים הישראלים, שחלקם בהחלט עונים על הגדרה של אינדיווידואליות, מקוריות, חשיבה אחרת. הרבה מתו השנה, כאילו החליטו שרב להם. ואכן, הבורג הישראלי מוצץ את הלשד החיוני מן האינדיווידואל הסרבן ומשליך את "קליפתו" לקבר, אם הוא מסרב להיקלט, או לעבור "אסימילציה".

 

החלטת הקיבוץ הבורגי האחרונה בדבר "זהות ישראלית" היא = שונא ערבים, קצת דתי, קצת ימני, ניאו ליברל, חיובי גם כאשר הוא מדוכא, אלים, טכנולוגי, מתנחל בלבבות בכוח. הבורג עדיין אמביוונלטי לגבי סין, ומחכה להוראות מספינת האם, החצויה בנושא כרגע.

ה"מלכה" הבורגית, טוב אפשר להעלות השערות, ג'ודי ? לימור ? מדונה ? לא ברור. מבצע הדילול והאסימילציה התרבותית מתרחש השנה ביתר שאת. הבורג מבצע סריקה יסודית, איש לא יחמוק ממנה, של כל נשמה ונשמה, מי שאינו מתאים להגדרה שהוזנה במחשב העל, עובר טיפול ריקון, אסימילציה והשמדת החלק המתנגד. יש כאלה שלא מחכים לסריקה, ופשוט הולכים. מפה, או בכלל.

משרד החוץ מתגייס להצלת הזהות

היום נכתב שמשרד החוץ מקצץ ומחסל למעשה את תקציב התרבות שלו בנספחויות ובכלל. הטוקבקים חשפו את המניעים מאחורי ההחלטה שאינה מפתיעה. "אין תרבות ישראלית, היוצרים השמאלנים מכפישים את ישראל כמו כל היוצרים האחרים, זו תרבות אוניברסלית שיממנו את עצמם. ואם הם כל כך טובים שירוויחו." היחידים שיקבלו עכשיו "תמיכות" הם יוצרים המעודדים את הבורג ואידיאולוגית הבורג. הם גם יגדירו בצורה תרבותית שהיוצרים האינדיווידואליסטים מסייעים לטרור ולאויב במלחמתו. בצוות הזהות של הבורג יושבים ביחד אנשי אידיאולוגיה (מרכז שלם ?) עם מתכנתים (טכניון ? אמדוקס ? ) ועובדים על המסרים והעברתם לקודים פשוטים והולוגרמות המוקרנים הישר למוח, באמצעות הסלולרי, הטלויזיה האינטרנט. בקרוב הכמוסה.

הפרוייקט משתמש ברכיבים אמריקאים, מן הפרוייקט המקורי שם, שמחלק את העולם לנוצרים, יהודים, מוסלמים ועכו"מ. לכל שייכות יש הגדרה בת עשר מילים לכל היותר, הקתולי הוא נחמד ופשוט, הפרוטסטנטי חמור סבר וישרן, מוסלמי – פראי ורגשן, וכך הלאה. אלה אבני הבניין של תפיסת העולם הבורגית. דילמות ובעיות מוגדרות מייד בפשטות, מכבי צהוב, הפועל אדום, מתנגדים כתום, בעד כחול, וכל אחד חייב לבחור צד.

 

הבורג מבוסס על תורה עתיקה שנקראת קבלה פופולארית. לפי התיאוריה, "עמישראל" הוא כמו אדם אחד, וכל איש יוצא מאיבר מסוים, מאיזה תא או חצ'קון, ולפי זה נגזר תפקידו ומהותו. החשובים יוצאים מהראש, מהכתף השמאלית, או מהשיערות של הגבות. השאר – אלה שאין להם תאגידים כניראה יצאו מהחור של התחת, או מתוספתן של אותה דיאגרמה קדושה. אלה צריכים לשמוח בחלקם ולמלא את תפקידם כפוי הטובה והחשוב. לאכול חרא. אין העברה בין יחידות, ככה נולדים וככה מתגלגלים עד שמתים ממש כאשר המשיח בא.

 

ומה עם האמנים והיוצרים שדינם נגזר ? אלה, אומרים חכמי הבורג, הם בבחינת תאי גזע עוברי שהפכו סרטניים. הם תוקפים את הגוף, צריך לאכול את מה שאפשר מהם ולפנות אותם, עדיף תוך כדי בליעתם, גריסתם, עיכולם (התאית בריאה במיוחד) והטמעתם בבורג השועט קדימה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האמא של הקומבינות..

תעודת בגרות לטוקבקיסט המצוי

 

היום התפרסמה ידיעה בויינט שתע"ש קיבלה עיסקה לייצא כלי נשק קלים לצבא האמריקאי בסכום גדול. (אגב למביני דבר, הידיעה פורסמה אצלי בסקופ בלעדי יומיים לפני כן).

ציפיתי לפרץ זירמת סוסים גאה מהטוקבקיסטים בסגנון "כל הכבוד לצה"ל), שבחים והתלהבות מהציבור. אך משהו קרה, ההתנתקות השפיעה גם על נמוכי המצח.

התגובות היו לעגניות –

– יופי, יותר רובים יתקעו פחות הרוגים (הטוקבק המצטיין, לדעתי)

– מה יקבלו בשביל תל אביב ?

– בהתחלה נתנו נשק רק לערבים.
שרון, רבין מחכה לך…

– יותר מתים פחות פיטורין

וכך הלאה, בדיחות, חלקן מצמררות קצת חלקן ממש מצחיקות. מעט מאד תגובות רגילות וצפויות.

לדעתי, ובלי שמישהו התכוון לכך ברצינות, ההתנתקות מחבל עזה הובילה לשינוי העמוק ביותר בחברה הישראלית מאז מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ההיא היתה הסימן הראשון לבגרות של עם, המבין שאין צבא טהור, גנרלים הם הרע במיעוטו ויש לפקח עליהם בשבע עיניים, ובכלל ריבונות, ציונות, צבא עברי וכל המילים האלה, זה לא מציאה גדולה. לא להתלהב. המשיח ואלוהים לא נמצאים בתקציבי הממשלה וגם לא בסמלים של ריבונות.

לפני כמעט שנה גונבה שמועה לאזני (שהוכחשה לאלתר על ידי המפיצה) שחלק מהסכם ההתנתקות כולל הנפקת ויזות הגירה של ממשלת קנדה למתנחלים מותשים, אלה עם ג'ננה מיוחדת שזקוקים לצינון. כמו שעשו לנאצים, כמו שעשו לאפריקנרים, אין כמו אגמים ושושנים קנדיות כדי לצנן התלהבות דתית בשירות הצבא והנפט.

אז זה הולך ככה…בוזזים את עירק, מקבלים כסף, מזיזים אנשים, מו"מ תוך כדי חטיפות, כתבי אישום, הסתה, רבנים, חזיונות, קולות מן השמיים, ואמבושים, כמה בארות עוברות ידיים, כולם נרגעים, עוד כמה אנשים זזים, פה ערבים, פה יהודים, תזיזו לכאן, הם יסתדרו, תעביר לי לחשבון ההוא, תשלח לו זונה ותצלם, עוד ארבע שנים, קצת רובים, אנחנו לא אוהבים קור, טוב קצת לאוסטרליה, הסכם חדש, האמריקאים לא רוצים, תזיז לפה, תפוצץ, תעביר אלי עוד כמה בולדוזרים, תעביר אותם מהגדה לעזה, מניות בקטרפילר, כנסיות, ותיקן, פיגועים, נחישות ורגישות, שימוע, הוילות באיטליה נגמרו, לקחו החיילים מהסיבוב הקודם, תשעים ואחת, ברלוסקוני אומר מספיק, נגמרו הפיצות, למה לא בגרמניה בעצם ….

ככה לא עושים עסקים

 

מילה רוחנית לסיום. אני באופן עקרוני שמאלנית. כלומר, מצידי שלא יהיו מדינות בכלל. ג'והן לנון הוא הכוהן הגדול שלי. ובכל זאת, משהו מטריד בעובדה שבכל פעם שיש "הסכם שלום" לכאורה והחזרת שטחים, מתברר שאיזה תע"ש כזה ביחד עם דוסים מסויימים, וראש ממשלה מושחת עושים קומבינה באמריקה, והתקשורת מחפה, והרוצח – רוצח. זה לא שאני מאמינה במיסטיקה, אלא שככה באמת לא עושים שלום וגם לא מלחמה

 

 

למה לא הפציצו…

– למה הם לא הפציצו את המקום הנורא הזה ? ניסרה השאלה בחלל….

– התברר שהיו להם המפות..העדויות…- הוסיף היסטוריון לשיחה

– אולי הם חיכו…

– למה חיכו ?

– לאחרי ההתנתקות, או ראש השנה, מקסימום סוף השנה האזרחית…

– שר הביטחון דוקא התראיין, אמר שייערכו שינויים…

– כן, אבל אחרי שעה הוא חזר בו מהפיטורין, מההפצצה של המחנה…

– למה להסתבך, מחכים לרוסים, אולי הצבא האדום יגיע קודם..

– אתה מתכוון לצי השישי ?

– כן, התבלבלתי בזמנמקום…

– תמיד לא מפציצים את המקומות האלה..יש חישובים, לכל אחד יש ילדים…וכסא להפסיד..

– טוב, לפחות עכשיו אנחנו מבינים למה לא הפציצו את אושוויץ.

– כן, בטח שר ההגנה אמר שכן, בראיון בשעה חמש אחרי הצהריים

– ואחרי כן חזר בו, בהבהרה נוספת, דבריו לא הובנו, אין בדעתו…

– כן, רק ייערכו שינויים מבניים…כולם יקבלו פנסיה שמנה..

– טוב, אז צריך להסביר לכלואים, שאחרי הכל, כמו אז בשידורי הבי.בי.סי המחתרתיים, זה לא..

– זה כן, אבל יותר מאוחר, מקסימום סוף השנה האזרחית, כולם ילכו הביתה…הקצינים..

– אה, רק ארבעה חודשים נוספים בלי מזון, ומשרפות …אפשר להחזיק מעמד אולי, מי שיחזיק

– כן, זהו, בגלל זה לא הפציצו אז, היתה אי הבנה, היו פנסיות, חישובים, ולכולם יש ילדים..

זיפזופ אקראי

רק בישראל

אחר הצהריים הדלקתי בשממון מסויים את הטלויזיה,וזיפזפתי קלילות לחפש עיסוק לא מעייף אך לא מבזה מידי לערב שבת. לאחר שצפיתי בחייו של כריש העמלץ בנשיונל גיאוגרפיק, עברתי לדיון אולפן של שלושה משפטנים על "זכויות הקורבן" במערכת המשפט (חלק א). לפי הכתוביות זו תוכנית אירוח קבועה ככל הניראה, של עימנואל גרוס, משפטן מחיפה, והפעם הוא אירח את אמנון זכרוני ואלכס שטיין לדיון.

מבלי להיכנס לתוכן השיחה המשפטפטנית לגופה (די משעמם לצפות, בודאי לספר על הצפיה), משהו אחר עורר אי נוחות מרובה. ישבו להם שלושה גברים, פחות או יותר מבוגרים, זחוחים, ציניים ודנו במעמדה של נפגעת עבירת מין במשפט הפלילי. בלי להניד עפעף, או בלי למצמץ כנהוג היום, דנו השלושה בנושא שכל מטרתו, וכל מהותו, הוא מתן פתחון פה לנשים נפגעות עבירות מין. החוק אינו יכול לחייב את הטלויזיה להעניק "מעמד" לקורבנות עבירות מין, או לנשים בכלל, או לכל קבוצה מושתקת אחרת, ולכן הוא מסתפק בתיקונים הנוגעים לזכויות משפטיות מוקנות. אך כמה מגוחך וגם לא רציני, לקיים דיון כזה מבלי לסבור לרגע שאפשר להזמין גם אשה לדיון, שלא לדבר על נציגת נפגעות. בתור מי שעסקה פעם בנושא הזה, ידוע לי אישית שיש נשים רבות העוסקות בתחום, ומובילות אותו, וישנן גם דוברות רהוטות ודעתניות של ארגוני הנפגעות.

שלושת זקני השבט (לא אמרתי זקני ציון) ישבו להם בנחת וקשקשו שטויות, אפילו לא טורחים להעטות על פניהם ארשת של רצינות. הכללות בנוסח "באמריקה זנחו מזמן את הצורך בהוכחת עבירות…" או "באמריקה כל התיקים נסגרים בעסקאות טיעון", נשמעו מפיהם כאילו מדובר במשפטנים ממדינה בעלת מסורת משפטית מפוארת, ולא במדינה שמערכת המשפט שלה מושחתת, שלא לאמר גם קצת מפגרת, ביחס לאומות אחרות. לבסוף, על דבר אחד הסכימו השלושה להסכים. אין מקום להגזים בהגנה על נפגעות עבירות מין, ומי קובע מה זו "הגזמה" ? שלושה גברים מעל גיל חמשים. מה שנקרא ייצוג מאוזן של האוכלוסיה ועמדותיה.

אמנון זכרוני, שהיה מאמן שלי לפני עשרים שנה, שלף את קרל פופר, הסמל המסחרי שלו מאז ומתמיד, ובחיוך ממזרי פרסם את אחד הנצחונות שלו במשפט רצח, אגב אורחא. משלושת המשתתפים, לפחות הוא לא ניסה להסתתר מאחורי איזו "אובייקטיביות" נפוחה, אלא מכר את מרכולתו בגלוי, ובחינניות, כבעל מקצוע חופשי שעניינו עסקים,פרסום, ונצחונותיו בבית המשפט.

ניסיתי להעלות בדמיוני תוכנית טלויזיה כזו בארצות הברית ולא הצלחתי. האולפן המכוער והריק, הנפיחות והיומרנות, היעדר אשה בפאנל מקצועי כלשהו, שלא לאמר בתחום המשפטי ובעיקר זכויות קורבן…אך יתכן בהחלט שדיון כזה יכול היה להתקיים בכל אחת ממדינות המזרח התיכון, אולי גם אינדונזיה.

תוכניות כאלה גורמות לי לחייך באושר שעזבתי מאחור את העיסוק המשפטי על כל היבטיו. לאחר שעסקתי תקופה לא ארוכה בעריכת דין בארצות הברית, אני יכולה לאמר בוודאות שבלי קשר לחוק זה או אחר (ולתבונה או היעדרה בייבוא של הסדר או חוק מארצות הברית לכאן), מערכת המשפט הישראלית היא אחד הכשלונות הגדולים בקנה מידה בינלאומי. מעבר למדד השחיתות המבהיל, ורמת השיפוט, גם האקדמיה מעוררת גיחוך. התפוקה גרועה וקרתנית אך רמת החשיבות העצמית והקומבינות בפקולטות למשפטים בהחלט משתווה למובילות שבאוניברסיטאות העולם. בהתחשב בעובדה הזו, דוקא עורכי הדין הישראלים מעוררים מידה של הערכה. לשכת עורכי הדין, אותו גוף נוראי שעיקר עיסוקו בעבר היה ארוחות צהריים חגיגיות לעסקניו, הוביל לאחרונה מהלך דמוקרטי חשוב במאבק נגד השופטים ובכינון סקר המשוב לשופטים על אפם ועל חמתם של האחרונים.

מבחינה טלויזיונית קשה להבין כיצד מקבל אדם כמו עימנואל גרוס שעת שידור. מדובר במשפטן אקדמאי, שבעליל אין לו שמץ מושג בתקשורת והוא מתייחס למדיום כאל "הרצאה מצולמת" ואל הצופים כקהל שבוי, כמו הסטודנטים שלו שחייבים בנוכחות. אין מנוס מן המסקנה שמדובר בקומבינה סוציו-פוליטית שהקשר בינה ובין שיקולי צפיה הוא מקרי בהחלט. נושא תוסס וחי כמו זכויות הקורבן היה הופך לתוכנית מלהיבה ומרגשת תחת ידיו של אדם עם מינימום כישורי עריכה ויכולת כלשהי להתייחס לציפיות ולצרכים של הזולת/הצופה. במקום זה קיבלנו דיון אקדמי ברמה ירודה, כאשר האורחים אפילו לא טורחים להפגין הזדהות עם הנושא ועם התשובות שלהם. נידמה שהם הגיעו משום שהתבקשו על ידי קולגה בעל קשרים, ויצאו ידי חובתם. ככה, אגב, ניראות גם רוב ההרצאות בפקולטות למשפטים, ובכלל כל רב שיח או דו שיח עם משפטן בכיר מהסוג הזה. המשפטן הישראלי הממוצע יתגלה בדרך כלל כאדם שאינו מסוגל לראות דבר מעבר לעצמו, וכל מעייניו נתונים לכך שייראה בעל כוח, ויגבר לכאורה על היריב המדומה שניצב מולו. ככל שייראה מזלזל יותר, יהיר יותר, ואטום יותר, כך נידמה לו שניצח. אחד מן הדיקנים בירושלים, למשל, דאג להפגין את עליונותו האינטלקטואלית בחיטוט חסר בושה בנחיריו, במהלך דיונים הרי גורל. ואכן, בדיעבד, היתה זו יכולתו להמשיך ולהתמיד במלאכת חפירה זו, שהוותה גולת הכותרת בפעילותו.

מה חסר לי במחשב ?

אקטואלי

 

הקישור

 

עוד כמה

 

 

בעברית ?

 

 

תנבח על השכנה

הכי שימושי

זה נהנה וזה חסר ועוד איך…(מכתב פרטי בהחלט)

למנהלת סל"ע היקרה והמתנחלים החביבים,

 

אני כותבת לאחר שהתברר שהכסף שלי, כמה מיליוני שקלים, הגיע בטעות אליכם. חלק מן השטרות מסומנים, אך רובם בוצעו בהעברות מחשבון לחשבון.

מכל מקום, להלן הפירוט של הכסף שלי, שאת השבתו המהירה אני דורשת.

אתחיל מן הסוף.

1. מענק פינוי פיצוי – שהועבר לזכותי בגין עקירה (אלימה יש לאמר, כפי שמוכר לכם) מקנדה, כולל אבדן וקיצור חיים, רכוש, עתיד, חירות ו…מכונית.

2. שכר ראוי עבור שירותים מיוחדים, כפי שנתתם אתם (שירותים מלוכלכים במיוחד המוכחשים להלן ונעשו באופן פרטי ובהתנדבות כמובן לשם הוזלת מחירי הנפט בארצות הברית), ובפרט בוושינגטון די.ס. לפני חמש עשרה שנה בדיוק ועד בכלל להשלמת המבצעים. הכסף התעכב, אך נמסר שלאחרונה נשלח לארץ, ומשום מה במקום לנחות בחשבוני בבנק לאומי, נכנס בטעות לחשבונכם. אולי בגלל טעות כתיב. יער, סלע, דומה.

3. זכויות סוציאליות מינימאליות – בשנה האחרונה אני מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה לחד הוריות. בכל חודש קוצצה הקצבה, קוצצו החזרי שכ"ד, מידי פעם "נעלם" תשלום של חודש, אולי הועבר בטעות אליכם. נא לבדוק.

פניה לנציב האו"מ לפליטים – תמונה קורעת לב

4. זכויות פנסיה, זכויות עבודה באוניברסיטה העברית שהועברו על ידי חברכם הנאמן השופט צבי טל מחשבוני המחורר לעמותת נשות אמנה אמונה ואמונים לבניית נוה צופים ודקלים.

5. לאחרונה, מחשבוני בבנק הלאומי, הועברו 250 ש"ח "מחשבון לחשבון אחר". כל ניסיון לברר מה טיבה של פעולה זו, העלה חרס. מן הגנזך נמסר ש"לא מוצאים את הניירות". נידמה לי שאם יחפשו טוב, יתכן שימצאו. מיער לסלע, העברה נוספת. קטנה. לכיסוי הביול והעמלות לכל ההעברות הקודמות.

אני יודעת, אין זו אשמתכם. כך עשו כל הזמן, לקחו מהבטחת הכנסה של אנשים שאינכם מכירים, והעבירו בשקט לסל"ע. ליש"ע, למהל"ב למהתח"ת כל מיני מנהלות חשובות ורוחניות. כך לקחו פנסיות מאנשים אחרים, ראויים פחות כניראה, כדי לכסות את הגרעונות שטרם נוצרו לרכישת הוילות באשקלון. בתים עפים מתפוצצים וחוזרים ונבנים, ממש "משחק מונופול" לילדים.

לאחרונה נודע שהחלו ממש לאכול ילדים ולחתוך נשים לשתים עשרה חתיכות ולשלוח לכל קצווי העולם. כמובן, אלה אינם משלכם, אך צריך איזו פיסת דם כדי לשכנע את אמריקע, שפה צריך כסף והרבה. הדם שלי, הדמים אליכם, הסידור הרגיל של הזרימה.

זה נקרא עשיית עושר ולא במשפט, זה נהנה וזה חסר. אנא, החזירו לי את הכסף בהקדם, כמו כן אולי יתברר כי אחת הוילות האלה רשומה על שמי, והוסבה בטעות למישהו שמעולם לא התגורר ביש"ע כלל, ואולי אינו קיים בכלל…

איריס

והמעיל….? זהב פרוויים !

 עבר ממשרד הבטחון לחוץ,

ומשם למשפטים ולבריאות

ונחת לו בלשכת הרווחה,

 ובינתיים לא נותרו לו שרוולים, אך טוב הוא להפליא,

ואפשר להשתמש בו, עוד משרד אחד, אולי….תקשורת ?

יש לפרנס פיות רבים, פקידים,

חברי מרכז נאמנים, הורים וילדים,

אחים ובני אחים, מה לא ?

פתחו את השער פתחו רחב, עבור תעבור בו….? מה ? מה יעבור בו ? …

 

 

רק תגובות..תשבצ הגיון

תוספת מהיום 24 אוגוסט – איך זה מעצבן פה כמה אנשים שאני יודעת את החדשות של מחר ?

הספד לאהבה

איזו מין מלחמה

 דגים

 

לילה אחד לפני למעלה משלושים שנה. זה היה לילה קיצי וחם, הביל ולח כמו עכשיו, המקום – פיקניק על חוף הכנרת. השעה – חצות בערך, כל הילדים ישנים שרועים על שקי שינה המשמשים כמזרון, בתוך אוהלים. חם. המבוגרים, חבורה של ישראלים מכונסים סביב מדורה, מנשנשים שאריות של בשר על האש, פיתות וסלטים. הגברים מדברים בקולות רמים, הנשים מפטפטות, מידי פעם מישהו מתרעם, השני מספר בדיחה, צעקות מתערבבות בגעיות צחוק. לפתע משתרר שקט יחסי. יוסי מדבר. החבר'ה קוראים לו תמיד מאיור, הגיה צברית של הדרגה הבריטית מייג'ור. הוא מספר על מבצע בחוף ים ברצועת עזה. הוא מספר על מקרה נורא, מישהו לקח דג ואנס איתו ערביה. קשקשי הדג פצעו אותה והיא דיממה. יוסי צוחק. הנשים שלרגע פסקו מפטפוטיהן בצד, מוחות. יוסי מתרצה ומפסיק. ילדה אחת שוכבת ערה, מסתכלת על הכוכבים, מקשיבה, והמילים נחרתות בה לעולם. הדג. מאז היא לא אוכלת דגים. אמא מתעצבנת על ההתעקשויות. בסופ מתרצה. "שלא תאכל. היא מפסידה".

 

old boys

פוסטים קודמים לא נעלמו רק יצאו מהאינדקס – כנסו ל

עדכון קצר  התנתקות שואו מחיר הבטחון

וכדאי להירשם לעדכונים בדואל

הלקוחה שלה יושבת מולה בבית הקפה. היא צעירה ויפה, משהו תמים ורך בפנים האלה. עכשיו דמעות זולגות מעיניה. הן משוחחות על התיק. כן, כל הכבוד שהיא עמדה בזה, בחקירות המשטרתיות, שתי וערב, ההשפלות, התיאורים המדוקדקים. איך הוא עשה לה את זה. אבא שלה. אבא. לבסוף הם האמינו לה, ומאותו רגע התחלפו העינויים האלה בתמיכה. מעולם לא הרגישה כל כך טוב. החוק לצידה. המאבק עוד היה לפניה אך המשוכה הראשונה עברה בהצלחה גדולה. המשטרה ממליצה להעמיד לדין.

אחותה שהעידה גם כן, חזרה בה ברגע האחרון ובקשה מין המשטרה לגנוז את העדות. אמה תומכת במנוול. אך לאחרונה נודע משכנים שהיא עומדת להתגרש. האם ידברו? האם ייפגשו ? סבתא איתה, דוקא. הזקנה לא שואלת שאלות, פתחה את הבית ונתנה לה לגור שם עד יעבור זעם. ואחרי כל זה, הפריצה ליומני הילדות שלה,  הזכרונות, זה מה שהיא מקבלת מהפרקליטות ? שתיקה. שנה, ועוד שנה. כלום. היא ידעה שזה יהיה קשה. הוא בכיר במערכת הכי חזקה במדינה, ויש אומרים בעולם כולו. מאז הגישה את התלונה עטו עליה כל עדת הזאבים שלו, הטרדות, קללות, דברים נעלמים, כל "השדים" האלה עליה, הקטנה. היא לא מדברת הרבה בכלל. ולכל זה היא קוראת the scam

 מערכת ממלכתית המופקדת על בטחון אזרחים, מאפשרת, אם לא לאמר מעודדת אונס בתוך המשפחה, ואחרי שזה יוצא, מנסה לערער את הילדה.  "עמידה לצדו של חבר" .

 

 פצמ"ר

 

באזורי מלחמה יש עבירות מין צבאיות כאלה. זה לא סתם אונס, זה מבצע צבאי מתוכנן היטב. יש לזה מטרה. והאמצעי הוא הגוף הנשי. הפורקן, הפרס, העונש, הפיתוי, הסחיטה. נשק לא קונוונציונאלי או אולי כן. יש פצצות, יש רובים, יש וירוסים ומעתה אומר יש ….גוף ואברי מין. פצצת מין רעבה, ובעגה צה"לית = פצמ"ר.

 

אין בושה


הפסיכולוגית של המדינה נפגשה איתה שוב. היא ידעה מה קרה לה. מי אחראי לזה. אך כמו כולם, לא עלה על דעתה שעליה לחשוף ולהתלונן. כולם בתמונה, כולם בסיפור, וכולם שותקים. למה היא צריכה לעשות מה שאף אחד לא עושה. בכל זאת, ליבה נכמר על האשה הזו היושבת מולה ולא מתפרקת למרות האונס הממושך, הקבוצתי, המתוכנן, שעברה. למרות האונס, אולי בגללו, היא גם מושכת אותה, והפסיכולוגית של המדינה, אמנם נשואה ואם לשניים במסגרת דתית לאומית, לא מצליחה להשתחרר מן המחשבות האלה. אולי היא תזמין אותה לאיזה נסיעה משותפת, אולי ישנו יחד במלון מרוחק, אולי….בסופו של דבר החליטה שזה לא לעניין, ובמקום זה קנתה לה ספר מתנה. רמז.

the woman who slept with men to take the war out of them

 

טוהר הזין

 

צה"ל מטפח את מיתוס טוהר הנשק, טוהר הזין. 

———————————–

 מוסף שבעה ימים של ידיעות מביא היום סיפור מזעזע של אשה גדולה מהחיים. תחת הכותרת "העלמה והחיים"

(פרפרזה על "העלמה והמוות", הסרט המעולה על ניצולת עינויים פוליטיים בדרום אמריקה) מספרת יולנדה אגילר על שנים ארוכות בכלא, עינויים, אונס, רצח כל בני משפחתה כמעט, בדרום אמריקה. החלק השני, סיפור לא פחות מדהים, אולי יותר, על חזרה לחיים. המאמר מובא כפרומו לארגון ותנועה חדשים שינסו לטפל בבעיה של אלימות מינית נגד נשים באזורי מלחמה. קראתי את הסיפור של אגילר, ונתתי את שימת הלב המתבקשת למאבק העקרוני שבשמו היא הסכימה לחשוף את עצמה. אכן, מטרה ראויה

 

נ.ב

 

איזו מין מלחמה

 

אני אוהבת צירופי מקרים. יום הסחר בנשים נופל במקרה על יום ההולדת של אסתר מדונה…