Monthly Archives: אוקטובר 2006

פרשת נח – כולם נזכרים פתאום בתנ"ך

 

כולם נזכרים לפתע במקרא ובפרשה השבועית, כאשר מגיעים לסיפור נוח (ועוד נגיע לפרשת סדום ועמורה…). אוירה היא של ערב מבול ואסון (רעידת אדמה ? צונאמי ? טיל בליסטי ?) הנתפס כמעין סיום ראוי למבוי הסתום שאליו נקלעה החברה הישראלית מבלי כוח ותושיה להחלץ ממנו.

 

למעשה, נוח הוא דמות בעלת השראה בימים אלה, כאשר באמת אין כבר מה "לעשות" במובן הקלאסי, למעט להציל את עצמך מן העונש שינחת על המקום הזה, גם אם ייאחר ויתמהמה קצת. התורה אינה מכירה עדיין מצב שבו כה רעים ומושחתים היו האנשים, עד ששרפו יום אחד בלילה את התיבה של הנוח, כי התחשק להם, וכך שמו לאל את תוכנית ההצלה שלו. זהו המצב הנוכחי, ומעניין מה חוכך בדעתו בורא עולם (הלא מודע הקולקטיבי המתייסר עכשיו בשאלה "איך מתחילים מחדש ?") בימים אלה כדי להתחכם למתחכמים. עכשיו, כאשר נוח מוחזק בנוהל שכן על ידי המושחתים, אלוהים תקוע לא לבלוע לא להקיא, האם יספה צדיק עם רשע ?

 

———–

 

 

פוסטים על ניסויים בבני אדם לא זוכים ל"כניסות"

 

 

כאשר "חולצתי" מקנדה לפני שנתיים, ישבתי לכתוב את ה"פוסט" הראשון שלי באינטרנט. לא האמנתי שאשאר בחיים או במצב של חירות לאורך זמן, ולכן בחרתי את הנושא שניראה לי אז קריטי. הפוסט היה בעצם מאמר ב"האייל הקורא", שהמערכת בחרה לכתור אותו במשפט "ענף היצוא הנורא ביותר" או משהו כזה. המאמר תיאר בקצרה את היצוא של ניסויים לא אתיים בבני אדם, מארצות הברית והמערב לעולם השלישי, ולישראל בעיקר.

הפוסט זכה לכניסות רבות וגם לכמה מאות טוקבקים מופרעים, כראוי לאכסניא הזו המתאפיינת בקהל קוראים צעיר יחסית, לבן ועתיר זכויות, ומאד ליברטריאני (בעברית "זחוח").

בינתיים יצא הסרט על בסיס ספרו של לה קארה, והיה "הרצפלד" והנושא כבר שגור על פי עוללים. עם זאת, ולמרות שאני נודניקית טרחנית, אני מגלה חוסר עניין בולט בפוסטים שעוסקים בזה. ברור לי שאף אחד לא רוצה לחשוב על דברים כאלה, אך באמת, אנחנו ילדים גדולים שאמורים לדעת שראש בחול אופייני לאיזה בעל חיים שלא ניחן בתבונה יתרה. זה לא ילך הביתה כי לא תסתכלו עליו.

אם הייתי יכולה להשפיע על זקני ציון המחליטים איזה סיפור נכנס לקנון של העם היהודי לדורותיו, הייתי מתחילה לכתוב את "מגילת ברטה" בשפה נאצלת וגבוהה ("ויאמר, וילך ויכניס לה זונדה" משהו כזה), וכוללת אותה בקטיגוריה של "איכה ב'" או מגילות הקינה והחורבן. אפשר גם "מגילת איריס" אם רוצים סוף טוב לסיפור הקנוני, כלומר, איך בסוף העניין נחשף, חוסל וישוב ה' מאפו על העם, ויבטל את הגזירה בדקה התשעים, הרשות נתונה כמובן. טוב, אז לא איריס, שיהיה מגילת רן רזניק או אפילו אולמרט מצידי ("ויהי בימים ההם, וימלוך על ישראל המלך אולמרט, ויעש הרע בעיני ה'. ויבואו אליו הנביאים…וייפול אפיים ארצה…ויכריז שלושה ימי אבל, צום וקינה, ותשוב רוח הזעם של אלוהים מן העם המסריח, ויחליט לתת להם הזדמנויות אחרונה…" וכולי וכולי).

במקום הספינים, כן ליברמן לא ליברמן, תתעסקו במה שחשוב, ותנו שטוזה לנאצים שפזורים היטב בין כל המפלגות ומבלבלים אתכם עם פינג פונג מדומה, וסכסוכים מדומים בינם לבין עצמם, בעוד מכונת השחיתות, שחיטה, וזדון מתקתקת במלוא עוזה והורגת אתכם.

 

——-

לא קדימה ולא העבודה, אלא "דרפא" מנהלת את המדינה

 

 

מוסף השבת של "הארץ" המתפרסם כבר היום באינטרנט כולל עוד אור אדום גדול, באותו עניין לא פופולארי. כתבת יח"צ נטולת ביקורת מינימאלית מתארת את ,ההשיג הישראלי בתחום הפסיכיאטריה. מדובר במכשיר וודוו הפולט זיהום אלקטרומגנטי שמסוגל להשפיע על החלק הכי חשוב במוח שלכם, האונה שמאלית של איזה מילה בלטינית. בתוך ים של מלל המזכיר קומוניקט של משרד פירסום למשקה קל, טמונה האמת הלא נעימה. משרד

ואמנם, בארצות הברית מנסים לפתח קסדת לוחם שבעזרת טכנולוגיית ה-TMS תשפר את תפקודי החייל ותיצור "חייל על". הפסיכיאטר מארק ג'ורג' תיאר באחד ממאמריו טייס בדיוני שטס לאזור מוכה אסון וחש בעייפות. בלחיצת כפתור הוא מפעיל את ה-TMS שבתוך קסדתו, ותוך שניות הוא חש שוב עירני ומלא אנרגיה.

מרצע בשק

ההגנה האמריקאי חפץ בפיתוח הזה כדי "לייצר חיילים רעננים" כלומר חיילים שלא זקוקים לשינה ואוכל כדי להמשיך להרוג. ממש מדהים, יצירת רובוטים למלחמה שמוחם מחובר לאלקטרודה במקום לשק שינה ואוכל. מי שמאמין שאפשר להחליף אוכל ושינה בזיהום אלקטרומגנטי מבלי לפגוע אנושות בבריאות החייל הזה, מגיע לו שיחובר בעצמו למכונה הזו. כמובן, מי ששופך את המיליונים על "הניסוי" הזה הוא מנגנון כמו דארפ"א, או סוכנות מחקר אמריקאית מפוקפקת דומה שטובתם של חולי הדכאון משלוותה אינה בראש מעייניהם, סליחה, היא הדבר האחרון שמעניין אותם, למעט היכולת להתעלל בהם בלי שהם יודעים את הסיכונים.

ומה עושה "הארץ" ? כניראה בתגמול מדארפ"א או סוכנות דומה (מה עם הגרמנים ? האם הם מפגרים אחר האמריקאים בפיתוח חיילים לשימוש חד פעמי ?) הוא זורה חול בעיני הציבור כדי שימשיך להתיר לרופאים האלה לעשות בחולים ניסויים. הרי אין הם יודעים מה ההשלכות והנזקים הצפויים מקרינה עמוקה כזו למוח, אבל מה איכפת להם ? העיקר שהכסף זורם, וחולי הדכאון ? הם ממילא מזיקים לציבור, "אוכלי חינם" וקלקלה גנטית לגזע העליון החדש.

בושה וכלימה שכתבה כזו מתפרסמת ללא כל הסתייגות, ואני מקווה שרזניק רואה ורושם ומקליט מה שצריך, לכתבת ההמשך. נכון זה ניראה לכם ש"זה קורה רק לאחרים "? אה…אז זהו שלא. עיון בלינקים המסבירים את הקשרים של סוכנות כמו דארפא לישראל ולתככים בינלאומיים מוכרים וחביבים (פוינדקסטר מיודענו מפרשת אירן גייט) יכולים לשפוך אור על רמת המעורבות של המחקר המכוער הזה בישראל, ועד כמה גדולה ההשפעה שלו על מה שניראה לנו כענייני פנים בנאליים. טוב, לפני שאני מסתבכת…ביי להיום.

 

 

 

 

 

דרושים- גברים

אינטלקטואידים 

 

מוסף "ספרים" של הארץ, מביא היום ביקורת פרי עטו של כתב העיתון גדעון לוי, על ספרו הבלשי של דן שילון. לוי מנסה לטעון שהספר אינו בדיוני כל כך, אלא שיקוף כמעט אחד לאחד של המציאות העגומה, שבה שר בטחון הוא מושחת ואנס, פוליטיקאים "שותלים" עובדים בתקשורת אשר שולטים בסדר היום, בקיצור, מה שאנחנו מכירים מהיום יום. לוי מבכה בעצם את הפחדנות של שילון, ומבקש להגיע ליום שבו אדם כזה יעז לכתוב את הדברים בשמם, או לספר עליהם בעיתון, ויוביל לשינוי של ממש. ספר דומה קיבלנו לאחרונה מנציב שירות המדינה, אשר מצייר אף הוא תמונה עגומה, בדיונית כמובן, של בכירים העסוקים באונס, התנקמות זה בזה, ניאופים וזימה, כתות וכישופים, שוחד וסחיטה.

גם הספר הזה הוא "בדיוני" כמובן.

במצב דברים כזה אין תימה שהמדור החשוב ביותר הופך להיות מדור הסיפורת ומחוז הבדיון, שכן הגברים בישראל איבדו את עמוד השדרה שלהם, והם מצפים כניראה שקורבנות האונס, המזכירות, והשפחות של המושחתים האכזרים יעשו עבורם גם את המלחמה הזו.   זו אותה טקטיקה מערפלת ומכסה שנוקט  שילון, והיא חלק מאותה תרבות סחיטה שהתרגלנו אליה, משמע "אני יודע אבל לא אספר. כי אני למכירה.". יש להניח שאפילו הרשימות שנכנסות ל"מוסף ספרים" הן תוצאה כלשהי של עסקאות מן הסוג הזה, כלומר סחיטה וסחר בדם יזע ודמעות. כל אחד סוחר באונס ובצרה של האחר, ואחרי כן האונס שלו נסחר אף הוא. דן שילון, כמו הולנדר ובעצם כל הגברים בישראל בעמדות הציבוריות, נזכרים בלכלוך רק כאשר הם מחוץ למעגל הכוח, וגם אז הם מבקשים להרוויח ממנו אישית, כאשר הם "יוצאים לציבור" עם ספר שיכניס להם תמלוגים, יהווה איום, וכביכול ינקה אותם משיתוף פעולה עם המושחתים הנוראים "ההם" ,האחרים שהם מתארים. אוירת הגטו הזו, מדכדכת ביותר, והיא אשר מפנה את המקום לאנשים נוראים כמו אותו "שר בטחון" עלום, ששילון מדבר עליו.

 

עניין רלוונטי לכך מצוי בכתבה שהיתה בערוץ 1 על הניסויים בחיילים. כמובן, לא גירדו את קצה הקרחון, שבמהותו הוא מדיניות רשמית למחצה של "בלוק 10" הנמשכת עד היום. הרי צריך להיות עיוור או טיפש כדי לא לחשוד שזה מתרחש ובמאסות, במקום שבו חיי אדם לא נחשבים, ויש אפשרות לרכז מידע ולערוך ניסויים מושלמים על בני אדם, ואף בסיטואציות חריגות.

האם הרופאים הצבאיים חסינים מפני חברות התרופות, ויותר מכך מפני הסקרנות של הצבא האמריקאי החס על חייליו שלו ? כמובן שלא. אוכלוסיות קלסיות בסיכון לניסויים לא חוקיים בבני אדם הן חיילים, ילדים, אסירים ונפגעי נפש (או חולים בכלל המצויים במסגרת סגורה). כמה זמן ישתקו "הגבר גבר" הישראלים ויסתפקו בהטרדות מינית כדי לנקז את הפחדים והתסכול שלהם, במקום לעמוד מול הבכירים מהם ולהגיד "לא", כפי שהם מציעים כל כך בקלות למזכירות בנות 18 ? בינתיים, הם כניראה יגידו כן, ויכתבו ספרים שאת ההקדשה עליהם יכתבו אותם מושחתים נוראים שעליהם יצא הקצף. אין כל חדש בסדום.

 

למעשה, הסיפור של שילון, של הולנדר וגם של "שר הבטחון המושחת" ההוא, זה הסיפור של המדינה, עולים למעלה ונופלים נפילה חופשית. מי שיבדוק את דפוס היחסים של מדינות לויין (קליינטיות) עם האימפריה שמעבר לים, יגלה שזו שיטת הפעולה הקבועה. היית מצפה מהיהודים, שיהיו חכמים יותר, אבל כניראה שזה בעצמו מיתוס שנופח מעל למימדיו הטבעיים.

 

טבלא

אייכמן

ארגנטינה

רפי איתן        

מרדכי סיני

לילהמאר

בושיקי

רפי איתן

מרדכי סיני

מרדכי וענונו

שלהבת פראייר

לה ספציה

מכון וייצמן

האוניברסיטה העברית

יהודית רשפון

נאס"א

מרדכי סיני

גרלד בול (קנדה)

מרק דוטרו

גלאדיו

P2

בונים חפשיים

איטליה

אנדרה קולס

שאול אייזנברג

מכון וייצמן

פרופסור בגד דב

יונתן פולארד

ווקנהט

קבזון

פרומיס

הסוס הטרויאני

בריאן ארל

אירןגייט

אדוארד מיז

פרס

ברוס רפפורט

עירק

עמירם ניר

שמעון פרס

אוליבר נורת

יהודה אמון

עמוס פרלמוטר

דב זוהר

טכניון

מיינד קונטרול

מ.ק.אולטרה

יואן קמרון

קנדה

עירק

לויד קטלר

אוסטריה

מרטין שלאף

קן הנשרים

קלינטון

מוניקה

בלובירד

גולן ציפל

שביט

זוהר הפסיכיאטר 

נס ציונה

המכון הביולוגי

ד"ר פקט

זוהר הפרקליט הצבאי

ספר הזוהר

הרב פיליפ ברג

מוניקה לוינסקי

מדונה

גודי ניר

אירנגייט

רפי איתן

לק"מ

מלמ"ב

הכור

אמיר לאטי

אורי קלמן זוסיה

קנדה

סיטניק

יחיאל חורב

הכור בדימונה

שמעון פרס

רפי איתן

אריק שרון

דוטרו

מישל הירש

סברה שתילה

אנדרה קולס

הרוצחים מתוניס

ג'רבה יהודים

מזוז

אריק שרון

לבנון

חיל הים

נוירולוגים

הקישון

לה ספציה

ברלוסקוני

עירק

פליים

אוסטריה

שלאף מרטין

ליברמן איבט

ישראל חסון

פלשתין

יאסר ערפאת

נוירולוגים

וירוס העז

קומאדין

אברמוף

9-11

איטליה

ותיקן

הליגה נגד השמצה

החברים של "סורוקה"

רשת אורט

האוליגרכים

יוקוס

סחר בנשים

רוסיה

טילים בליסטיים

מדענים נאצים

רפי איתן

סקורצני

סקורצני

קסטנר

מב"ל

מלמ"ב

רצח רבין

פייפר קליפ

מצ'בוקס

קנדה

נאסא

חיל האויר והחלל

אונס בדרום

אייכמן

אייכמן

אייכמן…

 

 

הקשר –

פדופיליה

סחר בנשק

עירק

סחר בנשים

סחר סמים

מיינד קונטרול פסיכיאטריה

נאצים

תורמים אמריקאים יהודים

 

עירק, איטליה, ישראל, ארצות הברית, אוסטריה

 

 

כל המחלה ששמתי במצרים, אשים עליך…

כל דבר טוב נגמר בסופ…בנק הדואר !

 

בנק הדואר

מידי כמה זמן הופיע בלוגר נמרץ וסיפר לעם בשבחי בנק הדואר, בבחינת פלא בים של תאגידים דורסניים.

אין עמלות, אין משיכת יתר, יש שירותים סבירים, בקיצור – המענה המוחלט לרוע התאגידי הבנקאי. עד כדי כך שבחו והללו, שהביאו "עין הרע" על האי הקטן. לפני חודשיים בערך, נרכש הבנק על ידי גורמים פרטיים. זה היה שלב ראשון לקראת הסוף. אחרי כן עלו העמלות והגיעו כל מיני פרומושונלז על מבצעי אשראי מיוחדים.

והנה, השבוע קרה הבלתי יאומן. חשבון העו"ש שלי, שאמור להיות מוגן ממשיכת יתר כחלק מתנאי ההסכם, נכנס למשיכת יתר, ולא סתם, אלא כמה וכמה פעמים, לאורך כשבוע ימים. (ללמדך שלא היתה זו תקלת מחשב חד פעמית). בירור מעמיק, ארוך ומתיש, העלה שהשתנו סדרי עולם, ומעתה יש עדיפות למשיכות של חברת אשראי (ויזה כ.א.ל, סמנכ"ל שיווק אלישע קרא) על פני כל דבר אחר.

כלומר, אם חברת כ.א.ל., המנפיקה את ה"ארנק האלקטרוני" של בנק הדואר, מאשרת משום מה משיכה בחריגה, וזה מה שקרה אצלי, הבנק לא יבלום את המשיכה, גם אם היא תמשיך ותגדל ותרחב.

היום קיבלתי את ההסבר. בבנק הדואר ניתן לראות פרסומות ענק של ויזה כ.א.ל המשווקת באמצעות בנק הדואר הלוואות קטנות ללא ערבים, לכל מחזיקי כרטיסי ויזה (למעט כרטיס הויזה של בנק הדואר). כלומר, מאז שנרכש הבנק על ידי מחזיקים פרטיים, נעשתה כניראה עסקה עם ויזה כ.א.ל שמעבירה בפועל חלק מן הפעילות לתאגיד האשראי הענק.

הסוף לאי הקטן מחוץ למירוץ התאגידי.

 

הסוף לספינים ברשת

 

(אני מגיבה קצת לפוסט של שוקי לעיל, בעניין הרשת). בזמן האחרון מתרגשת איזו פרשיה שעליה מדברים ולא מדברים בעת ובעונה אחת. כדי להיות רומאית ברומא, לא אחרוג מן הקוד הפולני הזה. הנקודה העקרונית שעולה מן הסיפור, או אחת מהן, היא הבחינה המדוקדקת של מהלך קירבון. כדי להסביר את הנקודה אזקק לדוגמא אחרת, הממחישה זאת (אולי).

שחיתות. הכי אין שיש עכשיו. כולם מדברים, כולם עושים, כולם מצקצקים. נוהל הפעולה בנושא הוא קבוע. מידי פעם "עולים על המושחת התורן" (כולל אם זה מישהו די בכיר) וצועקים ונובחים עד שיש חקירה, במשטרה או פרקליטות או מבקר מדינה. כן יוצא אישום, לא יוצא אישום, הציבור בא על סיפוק מסוים וממשיך באותה שיטה. השאלה שאינה נשאלת היא כיצד התאפשר לאותו ארכי מושחת נורא ואיום לבצע את מעלליו, אם לא בשיתוף פעולה מוחלט של כל הסביבה במשך כל השנים. שכן, שחיתות מטבעה מחייבת שרשרת של פעולות והוראות והנחיות והעברות וחתימות עד לביצוע העסקה.

על אותו משל, של "העלאת מישהו למעלה" (באמצעים לא נקיים) ואז – כאשר סיים את המשימה שלו, הורדתו מן הפודיום בצעקות "פושע פושע", אפשר לנתח את האירוע שהיה או לא היה ברשת. אי אפשר ליטול אחריות מן האנשים שביודעין מכשילים אחרים כדי לרכב על הגל של המהומה, לעבר ההצלחה. ואני מדברת על אנשים ספציפיים מאד שיודעים יפה לאתר את הדם, ואת האפשרות לשלוח מישהו לבצע מהומה, ואז להיפטר ממנו או ממנה בשקט או ברעש, ולגזור את הקופון. ממש מעשה נתן זאדה או סרחאן סרחאן. ויש אנשים שמסיבות שונות קל להפוך אותם לכליא ברק או ל"מכשיר" בידי הלכי רוח קבוצתיים. בקיצור, הם נוחים למניפולציה בין כמצב זמני  או קבוע. מישהו כתב על זה בעיתונות המצרית, שעל הממשלה המצרית להודות לקיומם של סכיזופרנים, אחרת על מי היו מפילים את האירועים האלימים נגד הקופטים, חדשות לבקרים. ואל יראה עצמו אף אחד חסין ממצב כזה, כיון שאין שום מנגנון שיכול לעצור מצב דומה אם קבוצה מסויימת החליטה להפוך מישהו לקורבן או שעיר לעזאזל.

 

העמדה הנכונה במקרה כזה, לענ"ד בלבד, היא להמנע מלתמוך במהלך מהתחלה, כלומר, בהסתות שאין מאחוריהן תמיכה אמיתית. ומשאלה כבר התרחשו, יש לדעת לאתר את המוח שמאחורי הסיפור ולהטיל את האחריות עליו או עליהם. אבל כמובן, מה אני מדברת, זה הפוך מסדרי עולם.

 

דוגמא מזעזעת לסוג כזה של קירבון קבוצתי מצוי בכתבה נוגעת ללב במוסף "הארץ" של השבוע. הסיפור האישי של המאהבת של ראש עירית תל אביב רוקח (אמו של ספורטאי ומיליונר, אריאל) מלמד על דפוס טבוע בקהילה למעשים מן הסוג הזה. בעלי כוח ותככים מפילים ברשתם אשה תמימה ונאה, משיאים לה בחור חלש שמאפשר המשך הניצול תחת כסות "לגיטימית", ומסיימים את השחיתות הזו בחיסול ממוקד של האשה, לאחר שתפקידה המיני הסתיים והיא מהווה עול כלכלי וסיכון רכילותי. החיסול נעשה בדרך היהודית המסורתית, אשפוז כפוי, ויצירת זומבי, כיון שלפי הדין ההלכתי אסור לשפוך דם, אבל מותר לשפוך את המוח לכיור. את האתנן עבור הזנות הזו, אגב, מימן הציבור מנכסי העיריה וקופתה. מכאן, גם האחריות הקולקטיבית, כיון שהדברים נעשים ביודעין.

 

 

 

 

 

 

חטיפה סחיטה ונמלים

 

כאשר מדברים על חטיפה וסחיטה, עולה בדמיון תמונה מסרט מתח, או כתבה עיתונאית, על הסתערות מתוך רכב שועט, הלבשת שק ונייר דבק על הפה, תא מטען ובו מחביאים את החטוף, טלפונים אנונימיים, פתקים גזורי אותיות ובהם סכומים עם שש ספרות.

החטיפה היא מוטיב תימטי, וגם ממטי, בעידן שלנו, המתחדד בימים האחרונים, עם שידור הסרט על החטוף הלאומי רון ארד, ועל רקע המועקה מן החילים המוחזקים אי שם, ואינם חוזרים. בעבר, כיכבה החטיפה הספק רומנטית בשירה ובמיתוסים העתיקים, אלים שחמדו נערות או בנות אלים, וניסו את ידם בכוח.

אל החטיפה, מתלווה בדרך כלל לאחרונה מוטיב של סחיטה. ישנה הסחיטה ממשפחתו של החטוף, סחיטת מידע מן החטוף, ויש גם סוג נוסף של סחיטה, והוא סחיטת מידע על אודות החטוף, מכל המעוניין לדעת את מוצאותיו.

החטוף הופך לאובייקט, חפץ, העובר כמטבע מיד ליד, גורלו מופקע ממנו, וגם אנושיותו.

 

מנטאליות של חטיפה וסחיטה היא עניין רב שכבתי בתרבות החיה בצלה של התופעה האלימה הזו. ואין זה מוגבל לישראל בלבד, אנחנו קוראים הרבה על חטיפת ילדים במקומות כמו בלגיה או על רקע הצונאמי בתאילנד. במצב דברים כזה הערכים של חטיפה וסחיטה מחלחלים לכל שדרות החברה, כמו גם מתחזקים אלמנטים של כימות וחיפצון בני אדם, משל היו סחורה, ואפשר גם להשתמש בהם גם אחרי מותם, חטיפת גוויות (כדי לסחוט עבורן משהו, שגורה גם במלחמה האזורית) וסחר באיברים.

—–

 

חטיפה וסחיטה של מידע, דבר חדש יחסית אך אלים ונושכני. בשנתיים האחרונות נתקלתי אני לפחות בארבעה מקרים שאנשים התקרבו-התחברו איתי כדי לסחוט מישהו שלישי. וכך זה קורה. נניח שיש מישהו המעוניין שלא יתפרסם משהו, מידע הנמצא ברשותי. בא הסוחט, ובאצטלא ידידותית יוצר איזה שהוא קשר, וטורח להבהיר לגוף השלישי (הנסחט, במקרה זה, שיש לו עניין באותו סיפור) שאם לא יתקבלו דרישותיו, הוא, או היא, ככה "במקרה" יביאו אותי לפרסם משהו, או יסייעו בכך, או פשוט יאספו את המידע לשימוש אישי מאוחר יותר. הנסחט הוא אמנם השלישי, אך עבור הסוחטים, אני – האדם – שקולה למידע שבידי, והם "חוטפים" אותי, כדי להוציאו לאוורור מסויים, לעיני האנשים הרלוונטיים. בלשון עממית יידישאית קוראים לתרגיל הזה, לדבר לקירות כדי שהתקרה תשמע.

 

זהו הרגל שאופייני במשטרי דיכוי ממושכים, כאשר האזרחים רוכשים הרגלי פשיעה גם בחיי היום יום, וגם אנשים "נורמטיביים" לכאורה. (אני אוהבת את הביטוי. בסוף השבוע השתמשו בו כלי התקשורת פעמיים להסביר שרוצח שהתאבד, תמיד זה רוצח אשתו וילדיו, הוא "נורמטיבי", וגם חשוד אחד בגילוי עריות אכזרי במיוחד של ביתו, מגיל ארבע (!), הוא "אדם נורמטיבי". הכוונה שיש לו עבודה "מכובדת" והוא לא אוכל זכוכית או יורק אש. כמובן, אין שום דבר נורמטיבי במי שאונס את ביתו במשך שנים או באדם שרוצח את אשתו לעיני ילדיהם הקטינים, אך ניחא. מונחים של בורגנים שנוח להשתמש בהם.).

מאחר שכבר מזמן אין כל קשר בין מעמדו החברתי של אדם ובין ערכו, כישוריו, יכולתו להפעיל כוח בלוויית אחריות, תרומתו לקהילה או כל דבר אחר שאמור להתלוות למעמד חברתי, אנשים עסוקים "בסחיטה" מתמדת, שלמעשה, אם מפרקים אותה למקטעים, אין היא אלא פשיעה עבריינית כמקובל בחוק העונשין. גם בנושאים שבין אדם לחברו, או שכנו, או ספק השירותים שלו, השתרש נוהג של "חטיפה-סחיטה". אם במקרה התרופפה הזהירות שלך, ומשהו משלך נפל לידיו של שכנך או חברך, אל תצפה שידפוק על דלתך להחזירו. נהפוך הוא, בריש גלי, יבהיר לך החוטף הנאור, באותה לשון חלקלקה השמורה לעבריינים, שתידרש תמורה כלשהי, כדי לקבל את רכושך, או את המידע המגיע לך. כך גם בשירותים ציבוריים. לכל דבר יש מחיר, ואם אתרע מזלך ועליך "לפדות" כבר זכות שנפלה שלל בידי זר (שילמת בטעות יותר מידי), הכן את המזומנים או תגמול אחר. דיאלוג ממוצע בתהליך היומיומי מורכב כל הזמן מאותם רמזים דקים, כל צד מחפש את החסרון והחולשה, כדי להבהיר שיש לו כוח לנצל לרעה את כוחו. יש לו "משהו עליך". וכך הופך המגע הפשוט ביותר בשגרת החיים, למו"מ שבין חברי כנופיה. זה כולל גם את המגע המצוי עם אנשים המצווים באמון מיוחד, כמו רופאים ואחיות, פקידי ממשל, שוטרים ושופטים. כולם סוחרים בחטופים. כולם סוחטים לעילא. אף אחד לא עושה משהו סתם כך, בודאי לא משום שזה תפקידו בעבודה, או מכוח יחסי אנוש פשוטים, חברות או שכנות, או קהילתיות.

 

גיבור על נמלים

 

האתוס של האינדיווידואל המנצח בא כמובן מאמריקה, ואי אפשר עליו. אף אחד לא רוצה להיות סתם אדם, וכולם בתחרות עם כולם, ואדם ללא "יצר הציד" (the killer instinct) משול למת. אך אמריקה כניראה מתחילה לפקפק באתוס, וכך לאחרונה קיבלנו שני סרטים על נמלים, Z עם הדיבוב של וודי אלן המקסים, ו"גיבור על נמלים", שובר הקופות של חופשת הקיץ. הנמלים מציבות מודל חלופי, משמים מעט וקצת קומוניסטי, של "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד". בסרט גיבור על נמלים, מסבירות הנמלים הידידותיות ללוקאס, אביר הקפיטליזם החזירי, שאי אפשר להשיג כלום כאשר כולם בתחרות עם כולם. מוטיב דומה לזה מצאנו ב"דינוזאור", שובר הקופות של שנים קודמות, המציב גם הוא מודל קואופרטיבי מול הדורסנות של המנהיגות ה"דרוויניסטית" של אדם לאדם זאב.

 

נזכרתי בזה כאשר קראתי מאמר נשכח וזנוח בניו יורק מטרו של 2002, הצובע פרופיל של איל פיננסים ניו יורקי, בשם ג'פרי אפסטיין, שיש הטוענים שהוא ישראלי לשעבר או למחצה או משהו כזה, בכל מקרה יהודי "חם". אפסטיין הממעט להתראיין בכלל, מנהל תיקי השקעות של לקוחות שיש להם למעלה ממיליארד דולר (!).

בין תחביביו, מדע וחידושיו, פוליטיקה (חבר של קלינטון) ובחורות צעירות (כך מצהיר עליו דונלד טרמפ). אפסטיין מזכיר את הפרוייקטים שהוא תומך בהם, מבחינה מדעית, ומסתבר שעיקר מעייניו נתונים לחוקרי מוח, פסיכולוגיה, והתנהגות. חלק מן המחקרים הנזכרים נשמעים מעט מפוקפקים, אך בין חבריו גם זוכי פרס נובל.

אפסטיין מזכיר את עניין "הנמלים" ואת המחקרים שהוא מעודד להבין כיצד הן משתפות פעולה, ואיך להקנות מעט

 the 727 these days, he has been reading a book by E. O. Wilson, the eminent scientist and originator of the field of sociobiology, called Consilience, which makes the case that the boundaries between scientific disciplines are in the process of breaking down. It's a view Epstein himself holds. He wrote recently to a scientist friend of his: "The behavior of termites, together with ants and bees, is a precursor to trust because they have an extraordinary ability to form relationships and sophisticated social structures based on mutual altruism even though individually they are fundamentally dumb. Money itself is a derivative of trust. If we can figure out how termites come together, then we may be able to better understand the underlying principles of market behavior — and make big money."

 

אפסטיין על הפרטה והנפקה של יחסי אמון

מזה לציבור הרחב. בעיניו הנמלים הן "טפשות ולוזריות" אך באופן פלאי הן מפצות על כך בשיתוף פעולה קהילתי יוצא מן הכלל. בעיניו, ההמונים (בניגוד כניראה למועדון המיליארד דולר) הן הנמלים, והוא מתעניין בדרכים למעין "הנדסה חברתית" שאפשר לרתום את הנמלים האלה לעבודת צוות (עבור לקוחותיו ?). מה לא עושים כדי להצדיק עבדות, אפילו עד ממלכת החי והחרקים מגיעים. אפסטיין רוצה להפוך את חקר "האמון" למכרה זהב בורסאי.

לאחר שקראתי את הרשימה המטרידה, בפרט ההדגשה של טראמפ על גילן הצעיר של פמליית ה"חברות" של אפסטיין, נפגמה במעט ההנאה שלי משני סרטי הנמלים לילדים.

מי יודע, אולי הצופים הם בבחינת שפני ניסוי בהקניית ערכי "נמלה אנושית" לאנשים בני תמותה, שלא כמו אילי ההון ואשפי הפיננסים מניו יורק. 

בינתיים, לפני כמה ימים, ספג אפסטיין הכוכב מכה קשה, כאשר הועמד לדין על ניצול מיני של קטינות בנות 14, וזאת לאחר שבאוגוסט כפר באישומים של "שידול לזנות". את המיליונר הזוהר מייצג לא אחר מאשר ידידו ומיודעו אלן דרשוביץ.

ומה הקשר בין כל זה לבין הפסקה הראשונה ? אה, נידמה

שהמדענים של אפסטיין כבר הצליחו, לפחות בישראל, להפוך

את האמון האנושי למניה הנסחרת בבורסה. ומה יהיה בבית המשפט ? אם ניתן ללמוד משהו מפרשת האונס בנבטים,

יש סיכוי שגם הוא יצא בזול, למרות שבאמריקה, לא תמיד

ניתן לכופף את השופטים באמצעים המקובלים.

 

 

 

נזק מוחי

 מוחי

אין לי הרבה מה להוסיף לכל מה שנכתב היום על הזיכויים בפרשת האונס בנבטים, חוץ ממבט אישי מזוית אלכסונית, כרגיל. הדיווח על הפרשה מריח קצת ממה שמכונה בעגה מקצועית limited hangout כלומר, גילוי טפח בזעקות מיאה קולפה ("עויתי חטאתי") כדי לכסות על תשעה קבי סרחון הרבה יותר גדול. רמז לכך קיים בדיווח החלקי מאד, שהשמיט בהרמטיות חשודה את כל מה שקדם לפרשה הזו, כלומר, משפחה, חינוך, רווחה ובעיקר בריאות הנפש. היום אנחנו קוראים בידיעות אחרונות על סקר רשמי המגלה שיעורים לא יאומנו של עבירות מין המבוצעות בידי אנשי בריאות הנפש, הקלינאים, במטופלים שלהם, בעיקר מטופלות קטינות. נקל לשער מה טיב הנזק של ניצול כזה, המשולב בטיוח מתוחכם הגובל בmind games , שעלולים לשבש על הקורבן את דעתה. תגובה אפשרית במקרה כזה היא שחזור כפייתי של הניצול, כולל הצגתו כמעשה שנעשה מרצונה, ומתן הגנה נחרצת ממש למבוגר המנצל. ההתנהלות של ההורים – במקרה נבטים – תמוהה לפחות, בלשון המעטה, בעיקר הזדעקותם לפתע להגן על הילדה, במניעת עדותה. נו באמת, ממש הורים מצטיינים.

מחול השדים לאחר מכן הוא חלק מהדינמיקה החולנית של החברה הישראלית, שרק מתיישבת על המקרה הפרטי. ניצול המקרה לחיסול חשבונות בין גנרלים ו"חילות" שונים (כך מצאתי את "חונטת תעשיות הנשק" שמחה לרקוד על דמו של חיל האויר, כאילו מדובר בקבוצות כדורגל יריבות); חיסול חשבונות ומאבקי כוח שוביניסטים בין גנרלים (הטייסים) ובין "ארגוני נשים דה לה שמטע" (נעמ"ת וידיד שמהרו לדרוש את הדחת מפקד הבסיס במועד הנכון להשגת האפקט הפוליטי הרצוי); והתקשורת כמובן שמספקת את הסחורה עבור כותבי התסריט להמונים.

נותרנו עם סרט מצוייר בטעם רע, בלי בני אדם אמיתיים, ועם הרבה "ארכיטיפים" מגמתיים שניצלו את האנרגיה שנוצרה. רמי יצהר, אביר השוביניסטים בבלוגוספירה,  כניראה קיבל את זכות הנבואה (מה שאומר שהסוף קרוב באמת), והצהיר מהתחלה שלא יהיו כתבי אישום במקרה של ה"נימפומנית" מהדרום. כניראה שהוא יודע משהו שאנחנו לא נדע.

צריך לזכור שההגנה הבטוחה ביותר לעבריין המין הוא הקורבן עצמה, והעוסקים בעבריינות הזו, רוכשים בחוש יצרי את היכולת לגייס חלקים בתוך נפש הקורבן להגן עליהם בצורה הטובה ביותר. למעשה, זהו מרכיב הנזק החמור ביותר בתחום עבירות מין בקטינים, בעיקר ביחסי אמון ומרות. המבוגר המנצל משיג אפקט דומה לטפילים המוכרים מעולם החי, שמשבשים פעילות מוחית תקינה, וגורמים למארח למסור עצמו מרצון בידי טורפיו.

אין להניח שבלחץ  הכבד מנשוא המוטל על המשטרה והפרקליטות בימים קשים אלה, שמישהו יתיישב ללמוד את דקויותיה ורזיה של נפש נפגעת עבירת המין הקטינה, כדי לפצח תעלומות שגלעין האמת שבהן, לא ממש נחשף לציבור. במלחמת המוחות שבין המבצעים הערמומיים ובין זרועות החוק, ידם של הראשונים על העליונה.

בינתיים.

 

———————

פורסם ב 8 בספטמבר 2006 06:55 במדור דרשה

אפשר למצוא עוד רשימות בארכיון, או לחזור לראש העמוד.

עם חברים כאלה….

חיפשתי את המלוכה ומצאתי אתונות (כלומר, במהלך העריכה "ברח" הטקסט.) אפשר להתנחם

בסרטון המשעשע…

 

 

כנופיית שלטון החוק לא מפסיקה להפתיע ….

עדכון אחרון – 11:34 22/10/06
הסניגורית הציבורית: במקום לכלוא עברייני מין, יש לחנך הנערות והנשים
מאת יובל יועז
במקום זאת קוראת עו"ד רובינשטיין "לחנך את הנערות והנשים"; הסניגוריה: מפורסמים סובלים מקשיחות יתר

 

שנות השישים העליזות

ויין מדסן, בעל אתר חדשות ופרשנות פופולארי ושנוי במחלוקת, טוען השבוע שפרשת "פייג'-גייט" (הפרשה של מרק פולי, חבר הקונגרס הרפובליקאי המואשם בהטרדת קטינים) היא תוצאה של "ניקוי אורוות" מכוון מטעם הסי.איי.איי, כנגד פוליטיקאים בכירים מן המפלגה הרפובליקאית אשר נסחטו במשך שנים, על רקע נטיות פדופיליות. מדסן טוען שהסי.איי.איי, החל משנות השישים, טיפח את השיטה של "הפלת" בכירים באמריקה ומחוצה לה, באמצעות פדופיליה וסחיטה. הבכירים שנלכדו בפח, היו כבובות קש בידי הסוכנות במשך עשרות שנים. 

ופרשות קצב ורמון, "אפקט הדומינו הישראלי" ?

 

We now have our gubernatorial endorsements and campaign website links up. There are a number of Democratic women running in ticket-wide races. They will know how to keep the GOP SPs (sexual predators) in line!


October 20/21/22, 2006 — Pagegate swamps two additional female GOP House members. Scandal becoming political equivalent of a general alarm fire. WMR has received further confirmation that Pagegate details were revealed by U.S. intelligence and law enforcement members as a last resort to ensure the defeat of GOP members of Congress who have been blackmailed over the years for their involvement in pederasty or covering it up. In fact, some of the members targeted were originally blackmailed by CIA-connected elements tied to child prostitution as far back as the 1960s. The blackmail was always held in reserve as an insurance policy for elements tied to "the Agency," which have now found it necessary to exercise their "options."

A number of past and present GOP members of the House Page Board have been implicated in the growing scandal. It has been reported that current Page Board member Rep. Heather Wilson of New Mexico covered up her husband's own brush with the law over "inappropriate contact with a minor" in 1996. Rep. Wilson, while Secretary of the New Mexico Children, Youth and Families Department, managed to cover up the incident involving the16-year old boy and her husband. And in what amounts to further chutzpah on the part of the House GOP, Wilson served on the Caucus for Missing and Exploited Children under its one-time chairman, Mark Foley.

However, caucuses and boards devoted to exploited children, as well as other seemingly "youth development and protection" organizations, have been used by the GOP and Religious Right to mask a pedophile and pederasty agenda.

Wilson is not the only member of the House Page Board who has been covering up for the pederasts who have served on it. Rep. Sue Kelly of New York was Chairwoman of the Board from 1999 to 2001, along with former Chair (who Kelly succeeded) Jim Kolbe of Arizona. Kolbe is under investigation by both the House Ethics Committee and the Justice Department for alleged inappropriate contact with two male pages during a July 4, 1996 camping trip to the Grand Canyon. Under Kelly's Page Board chairmanship, a page approached Kolbe in 2000 with allegations concerning Foley. Nothing was done in what was a close election year.

Neither did Kelly investigate allegations from a page in 1999 that Foley was stalking him and another incident in 2000 when Foley showed up at the Page dormitory in a drunken state and tried to gain entry.

Kelly, like Missouri Rep. Jo Ann Emerson, now want to make their past memberships of the House Page Board simply disappear. Kelly even ran away from a televised debate with her Democratic opponent John Hall. And Emerson will not respond to her Democratic opponent, Veronica Hambacker, about why Emerson lied when she said she was never a member of the House Page Board. Emerson was a member during Session 1 of the 106th Congress, during the time of allegations against Foley and three years after the incident involving her then Board chairman, Kolbe.

In addition, to past and current Page Board members Wilson, Kelly, and Emerson, other GOP members of the House and Senate are embroiled in the sex scandal. WMR has learned that the GOP for a number of years has used pipelines like the House and Senate page systems, political indoctrination organizations like the College Republicans, juvenile "diversion programs," and religious-connected political groups like to groom young men for the predatory sexual appetites of older male GOP members of Congress. The Pennsylvania College Republicans, founded by current Rep. Phil English with the support of current Sen. Rick Santorum, appears to be one such "recruitment" center.

GOP recruits underage male and female sex partners beyond the congressional page programs.

But it is not just young men who are groomed by the GOP predators. Republican Rep. Jerry Weller of Illinois, who is married to the daughter of Guatemalan ex-dictator (and fundamentalist Christian) Gen. Efrain Rios Montt, is rumored to have conducted an illicit affair with a 16-year old female page. This comes at a time when the United States and John Bolton, a supporter of Rios Montt, are attempting to sway the United Nations into electing Guatemala to the UN Security Council. Former CIA officials, well aware of the human rights abuses by past and current members of Guatemala's oligarchy, have leaked information on Weller, former CIA Director Porter Goss, and others to point out that the agency, as far back as the 1960s when Goss served as a Latin American CIA agent, routinely used Mexican and Guatemalan female teens to entrap U.S. and foreign political figures. The "outing" of right-wing Republican Weller, the son-in-law of Rios Montt and champion of Guatemala's oligarchy, as a predator, is no coincidence. It is meant to shine a light on this old blackmail network during a time when Goss' name and those of jailed Rep. Randy "Duke" Cunningham, Kyle "Dusty" Foggo, Brant "Nine Fingers" Bassett, and ADCS contractor Brent Wilkes have arisen again during a House Intelligence Committee investigation of Shirlington Limousine and the transport of young prostitutes of both sexes to "poker parties" at the Watergate and Westin Hotels in Washington, DC. House Intelligence Committee Chairman Peter Hoesktra, Goss's replacement, seems more interested in covering up this scandal than in discovering the truth.

WMR has been informed of a major scandal in this respect concerning the GOP candidate for Governor of Florida. We have learned that Florida GOP politicians have targeted underage male employees of theme parks in the Orlando/Kissimmee area for long-term sexual relationships. This story is developing.


מדהים.

האשה שאיתו

 

הרהורים לא מגובשים

 

 

הדמות של גילה קצב עוררה כמה פרשנים ועיתונאים להרהר בשאלה העקרונית של "האשה שאיתו", ומן ההגיגים

מאחר שהיו טענות כלפי שזה לא יפה להתנפל על אישה פרטית, כמו גילה קצב, אני מביאה את האתר הבא

פעילות רעיית הנשיא, הגברת גילה קצב

על פי כללי הטקס והמתחייב ממעמדה, מלווה רעיית נשיא מדינת ישראל את פעילותו של נשיא המדינה באירועים רשמיים מבית, בישראל ומחוצה לה. במקביל, פועלת רעיית הנשיא בתחומים נוספים בהם לתפישתה תוכל לסייע ולקדם נושאים החשובים לחברה הישראלית. הגב' גילה קצב רואה את תפקידה במיקוד תשומת הלב הציבורית לאותם נושאים בעלי עניין אנושי וייחודי, בין אלה נושאי פרט וקהילה, להם נדרשים התייחסות ומענה מיוחדים ומטבע הדברים, היא מקדישה ללימוד מעמיק של אותם נושאים מורכבים בחברה ובמציאות הישראלית.

במהלך שנת 2005, קיבלה הגב' קצב פניות מגורמים שונים וקיימה פעילות מגוונת – חלקה במשכן בירושלים וחלקה מחוצה לו. מעורבותה בפעילות ציבורית עצמאית לצד אירועים ממלכתיים, כוללת בין היתר סיורים, מפגשים עם ארגונים, השתתפות בטקסים בחסותה, פתיחת ועידות וכינוסים, השקת פרויקטים, קבלת קבוצות וכיוצא באלה.

 

זהו סיכום ארוך (כדאי לקרוא את כולו, למרות שזה כמה עמודים) של פעילותה הציבורית של גילה קצב, על פי התפיסה שלה את תפקידה.

קיבלנו רושם של בילבול מוחלט, או טלטול בין רחמים והזדהות ובין גינוי מוחלט. בעיני  אישה במצב של גילה קצב היא שותפה מלאה למעשים של בעלה, ולעיתים, (ואין מספיק מידע בסיפור הזה) היא גם המוח שמאחורי זה, כלומר בעלת העניין המרכזית. כן, כמה שזה יישמע נורא ואפילו "לא פמיניסטי" מצידי לאמר זאת. אלא שפה בדיוק טמון הכלב, כמאמר הביטוי. את החמלה השמורה לנשים, במסגרת המאבק הפמיניסטי, יש לייחד לקורבנות ולא לאלה שנהנו במפגיע מן הסדר הנצלני הקודם, שכן במקרים רבים נזקן גדול.

 

אשה כמו גילה קצב מכירה את נפש בהמתה, ודאי כבר מן היום שנישאו, ועליה לתכנן כיצד להשאיר את בעלה לצידה וגם לשלוח אותו אל על למרום הפיסגה, כיון שבאמצעותו היא הזוכה העיקרית במעמד, וגם ילדיהם כמובן. לו היה העניין שלה בקצב עניין רומנטי ומשפחתי, היתה משאירה אותו קרוב לבית, נאמר בניהול מכולת משפחתית. בדרך לפסגה, עליה לשלוט בסיטואציות אליהן הוא נקלע, ולשמור על מעמדה, ולכן – כפי שעשו אמותנו המסכנות מן התנ"ך היא זו שבוחרת את הפילגשים וגם "מסדרת את התור". כך היא שומרת על מעמדה בעיני בעלה.

מבחינתה של אשת בכיר כזה זו צרה הכרחית, ועליו "לנקז את הרעלים", מוטב שייעשה זאת בצורה שאינה מאיימת על הנישואין וגם ישתמש בנשים נחותות וחסרות זכויות, מעין "שפחות מין" או "זונות ללילה", אשר לא יכבשו את ליבו, אלא יהווה פורקן זול, מחופצן, ליצרים שרובם נובעים מן המתח הכרוך במירוץ אל הצמרת. יש אמהות המקריבות אפילו את בנותיהן על המזבח, כיון ששם יש להן הכי הרבה שליטה בנעשה. אם זה ניראה משונה לרובנו, ההתפשרות שלה כביכול עם הצורך להיות "בעלת ההפקה" שבה בעלה מזיין מישהי אחרת, כדאי לחשוב פעמיים. יש נשים שגם הן מעדיפות לא להיות מושא הצרכים המיניים של הבעל, בין אם הן לא נמשכות אליו, או שהן בכלל לסביות בארון, או שלהן יש מאהב מן הצד שאליו שמור להט התשוקה. הכרתי כבר כמה וכמה נשים, מאד אמביציוזיות שנישאו להומואים ב"הסדר". את האינטרס של ההומוסקסואל אני יכולה להבין, אולי הוא רוצה משפחה או מראית עין, אבל האשה ? היא מקבלת כרטיס אשראי ומעמד, "ומסדרת" לו את הזיונים. אולי היא אפילו מקבלת סיפוק שילוחי קינקי מהמצב הזה. בעוד הבעל הולך כרובוט אחרי הזין והעידוד הנסתר של רעייתו, האשה נבנית מן המצוקה והעבדות החרופה של המזדמנות הרבות שנכנסות ויוצאות מן הזירה.

 

מאחר שרעיות של בעלי עוצמה אינן בדיוק אהבלות מסכנות, אלא יש בידיהן הכוח לפחות מן השלב שבו הבעל עלה לפסגה, לצאת מן הנישואין בהזדמנות הראשונה, הרי ההשלמה במשך שנים משמעותה מפלילה הרבה יותר מסתם סובלנות.

(ההרהור על גילה קצב הוא כמשל, כיון שאינני מכירה את הנפשות).

————-

 

בימים אלה נחשפת שערוריה נוספת בארצות הברית, לצד שערוריית חבר הקונגרס פולי שנתפס בהטרדת קטינים, והצביע על כומר אשר התעלל בו מינית בילדותו כסיבה להתנהגותו. הכומר, בשיחות טלפון עם עיתונאים ממושבו במלטה, מודה שהם התרחצו ערומים ויצאו יחד ערומים לטיולים, ואולי היה "אירוע אחד לא תקין", כלומר – בפירוש רש"י, הוא ניצל אותו מינית בודאי לאורך זמן אך רוצה לצמצם את החבות הפלילית שלו עד כמה שניתן. מסתבר עוד שחברת  הקונגרס – הת'ר וילסון – שהיתה אחראית לתוכנית הצעירים שזכו למעין "השתלמות" בקונגרס (במסגרתה נעשו העבירות של פולי) גם לה יש עבר מעניין. היא ניצלה את מעמדה ודרשה לקבל לידיה תיק פלילי של בעלה, שבו הוא מואשם במעשים מגונים בקטינים, השמידה את התיק והעלימה אותו. כיום היא חברה במשרד לאיתור קטינים נעדרים….לטענתה, היא לא ידעה מה שפולי עושה עם הקטין באינטרנט..נו בודאי…

 

עכשיו תשאלו מה האינטרס של אשה כזו להגן על בעלה מפני אישומים בעבירות מין נגד קטינים, האם גם היא קורבן שלו ? הרי מדובר באשה בעלת עצמה פוליטית וכספית, במדינה שהיא לכל הדעות לא ישראל, כלומר חברה שבה לא נתבע מנשים להשאר עם הבעל ויהי מה. ובכלל מה מניע נשים להשאר עם עברייני מין כרוניים, הרי ברור שלא האהבה לבעל משאירה אותן. ובכן יש גם פרדטוריות, כלומר, חיות טרף ממין נקבה המשתמשות בבעל החולה בתור "דוברמן" לצרכים שלהן, והוא גם נשלט על ידן בגלל הסודות שלו המצויים בידן, כלומר, מבחינה רגשית הבעל המופרע הזה נתון לחלוטין בידי אשתו. לו באמת אהבה אותו, וזה יכול להתרחש גם כלפי אדם בעל סטיה כמובן, היתה דואגת להכניס אותו לטיפול ושיקום מיידי, ולא לעודד ולהשתמש בסטיה שלו. למעשה הדינמיקה של שליטה בסוטים נמצאת בבסיס "קשר השתיקה" שאנחנו מוצאים סביב פרשיות כאלה. הסוטה הוא שותף, עובד, בן זוג אידיאלי למי שחפץ בשליטה, כיון שיש לו חולשה שהוא מודע לה, ממש כמו נרקומן.

 

 

————————–

 

במשפחה המורחבת שלי (אני מכנה אותה לאחרונה "משפחת פשע מהוגנת") יש מקרה ששפך אור, אצלי לפחות, על קיומן של נשים שנבנות מ"בגידות מן הצד". בני הזוג יצאו מקיבוץ חסרי כל, והאשה היתה שאפתנית מאד לבסס מעמד גבוה במיוחד, בעוד הבעל, מה לעשות היה חסר השכלה אפילו תיכונית, קיבוצניק מצוי שכוחו בעיקר בחריצותו וידיו. בחיפוש אחרי הזהב נסע הזוג, עם כל פמליית הילדים לחפש את העושר במדינות העולם השלישי, ואכן תוך זמן לא ארוך, הקימו עסק שבו יכול הבעל להביא לידי ביטוי את כישוריו החקלאיים ולא נזקק להשכלה או יכולות עסקיות מתוחכמות. בחווה עבדו ספק עבדים, מקומיים נטולי זכויות, ובמהרה היו גם לאשה שפחות ומנקות, ובקיצור מן הקיבוץ הישר לחיק החמים של הניוון המושחת. ויראו כי טוב. אלא מה ? לדברים האלה יש מחיר. החיים במחצית אנשים נטולי זכויות אדם כלשהן, כלומר עבדים, מובילים לתשוקות מענינות, והנה הבעל מצא פורקנו אצל השפחות המקומיות, כיאה לכל בעל פלנטיישן או לאבותנו מן המקרא. או אז הוא מאס ברעייתו ופרש לחיי ההנאות של בעל פלגשים ושפחות. האשה חזרה לארץ, והבעל המשיך להתהולל עוד מספר שנים, עד שפשט את הרגל, וחזר על ארבע ל"חוקית" בישראל. בינתיים, הפיץ את זרעו וגם הוליד ילדים בחווה. האשה הסכימה לקבלו חזרה בתנאי שיתכחש לאחריותו לצאצאים (כניראה שניים בערך), ממש טובת לב. בינתיים, היא נהנתה מן הממון שלקחה עימה לארץ, את "הבושה" השאירו רחוק ואין סיכוי שהאומללות ממרחקי הערבות הרחוקות יגישו תביעות בישראל, והכל בא על מקומו בשלום. כלומר, במקרים האלה מתקיים סחר חליפין, כסף ומעמד לאשה החוקית וילדיה, תמורת ניצול בהסכמה של נשים שקופות, במקרה זה, באמת שקופות (שקוף שחרחר). אם מכירים את הזוג, ברור שהאחריות למצב היא משותפת ואולי אפילו ניתן לייחס יותר מחמישים אחוז לאשה, שכן הבעל במקרה זה, היה בודאי מסכים מראש להשאר בארץ ולא להיכנס לאוונטורות. סיפור.