Monthly Archives: יוני 2008

המחלה – בצורת פירמידה

 רוב המומחים והסקרים צופים שהליכוד (ביבי נתניהו) יעלה שוב ויאחז בשלטון, חרף הכשלונות, הפילוגים, ובעיקר – חרף שערוריות השחיתות ואזלת היד שנתגלו בקשר אליו. רוב המומחים מאוחדים בכל מקרה בדעה שהשמאל, (מר"צ והיונים של העבודה) יעלמו לחלוטין מן המפה הפוליטית. השאלה היא, איך לאחר נפילה קשה של הליכוד, והצפיה להחלפת השלטון הרפובליקני בארצות הברית, אפשרי תרחיש כזה.

 

אני קוראת היום סקירה אקראית למדי של אתרים והתשובה אולי נמצאת בהם. עמוס שוקן, לדוגמא, בכל פעם שהוא נתקל בבעיות בועד העובדים ונדרש לשלם (לא עלינו, לא עלינו) עוד שלושה ש"ח ועשרים לשפוטים שמביאים לו רווחים, יוצא בקמפיין פרובוקטיבי על "חוק האזרחות". בוא נגיד, אין כל רע בקידום זכויות האדם של ערביי השטחים, ומניעת אפרטהייד או מלחמה מיותרת בהם, אבל כאשר הדברים באים על הרקע הידוע, ההתנהלות של עמוס שוקן בביתו שלו (ניצול עובדים, פירסום מודעות תועבה), הם לא נשמעים. פשוט לא נשמעים בכלל. דבריו של שוקן נשמעים כמו יריה במו"מ עם העובדים שלו. כמו כן, הוא נשמע פתטי לאור מצב תעסוקת הערבים בעיתונו.

כאשר עוברים ממנו למר"צ ותסחיפיה (כולל כנופייה החוק) מגלים תופעה מעניינת דומה. פעילותם הצליחה להצמיד למילים "שלום" "שוויון" "זכויות אזרח" ריח מסויים, והוא לא נעים. כמעט התנייה פבלובית לחשוב על גניבת דעת, או גניבה ממש, כאשר מישהו מזכיר דו קיום ושלום ואת מצב הילדים המסנכים בעזה או בכפר בדואי.

לא, אינני חושבת שהם באמת קיבלו כסף להמאיס את הנושאים שהם נשאו על דגלם. אבל יש משהו מוזר, כמעט חשוד, בהתנהלות הפומבית של שמאלנים מוצהרים.. אני למשל מנהלת התכתבות סודית, אנונמית מעל הבלוג של "הגדה השמאלית" עם חיים ברעם, תחת "ניקים" שונים, אבל ללא התחזות במובן של עובדות או טענות.

שמתי לב שחיים ברעם, שהוא בדרך כלל אחלה בן אדם ומן הטובים בהם, צועק עלי כל הזמן, וחושד בי כל מיני חשדות מוזרים ("יש דברים בגו, אני חושד", כותב ברעם כאשר אני מיבבת על מעשיה של מחלקת החניה בירושלים שפוגעים בלחם ובחמאה שלי ושל בני הקטן תוך הפרה בוטה של החוק וזכויות האזרח).   "פרובינציאלית" קורא לי ברעם בכתיבתו הרועמת, כאשר אני תוהה מדוע הוא משחית את זמננו בתאור ביקוריו בלונדון לקידום הבחירות הכושלות של קן ליווינגסטון כאשר הקרקע בירושלים בוערת. בקיצור, האיש הנחמד הזה, שמתפרנס מה לעשות גם הוא מעמוס שוקן (אוליגרך סוג גימל, שאינו שונה במאום מאדלסון אלא מאחז עיניים עם מאמרי "האפרטהייד" שלו), מטיף לכולם שלום שלום, אבל מתקשה להפגין מעט חמלה ואנושיות לאשה שכותבת לו על המצוקות שלה (זה לא שיש לו המון טוקבקים, ובטח לא מנשים). כך ניראה השמאל, רגע לפני שלוקחים לו את הצעצועים.

 

דפוס דומה מאפיין את רוב המנהיגות של השמאל, שמזמן כבר הצטרפה למרוץ הקפיטליסטי לצמרת, והמשיכה למכור לוקשים צוננים ישנים לציבור התמים. זה מצער, כיון שהמסר היה נכון, אך הפקדתו בידיים לא אחראיות, אטומות, מושחתות, כמעט מעשה "עוקץ" של מהנדסי חברה כלשהם, הצליח לשבור אפילו אותי. זה לא שאתמוך בליכוד או בימין, אבל לא אבחל בהצטרפות לקולות המבקשים להעיף את האליטה הזו, שנשאה לשוא את הערכים הנכונים, וכך המאיסה אותם על הציבור. בכך, אני משערת, אועיל כמו אחרים בודאי, לעליית הימין, מכוח המחדל, אבל לפחות יהיה זה הפסד ישר והגון ולא השתתפות במסע מסיכות שמאפשר לקומץ צבועים לחיות חיי הוללות וגם לשמור על "פסאדה" של נאורות על גבם ודמם של אחרים (בדיוק על גב הציבור שאמור להיות הקונסטיטואנסי שלהם.. ואני תוהה אם גם קן ליוינגסטון הנערץ על ברעם, התייחס ברשעות וברוע לבעיות הסוציאליות של חד הוריות בעירו. הרי ברעם ציין לשבחו את שיפור התחבורה הציבורית, כניראה שבכל זאת הוא טבל ידו בבעיות המשעממות של נשים חד הוריות שמחלקת החניה נוגסת בלחם שלהן באלימות ובברוטליות של עולם תחתון). זהו השמאל שבשנים האחרונות השחית את רוב זמנו בזעם קדוש על הנושרים ממחנהו לעבר "היריב", כאילו אין שום קשר בין התופעה הזו ובין איכותם של המטיפים ומעשיהם.

 

—-

 

בני ברוך

 

תומר פרסיקו העלה פוסט על הכת שנקראת "בני ברוך" בראשות הרב לייטמן. מאחר שהוא נתקל, כמו כל אחד המעלה ביקורת על כתות מסוג זה בישראל, בהתנגדות וניסיונות השתקה, אני מחזקת את ידו מהיציע.

אפשר לצרף את תופעת הכתות הללו לפסקה הראשונה ולשאלה "מדוע יעלה הימין בסופו של דבר". זוהי תופעה בלתי נסבלת מבחינה רוחנית, ש"תופסת" רבים וטובים. למרבה הצער, היא שלובה ומקדמת אגנדה פוליטית ימנית קיצונית עם מלל נשגב על "תיקון הנשמה וביטול האגו".

 

הפירמידות – הרהור פסאודו רוחני מעמיק

 

תופעת הפירמידה, סוג של הונאה כלכלית המונית המתפתחת ותופסת פופולאריות בישראל, מאפיינת את היחסים בחברה הישראלית, באופן שחוצה מפלגות ודעות, וזה הענין. מבנה הפירמידה, רומז גם לפירמידות של פרעה, ולפירמידה המאסונית, שליטת מעטים בהמונים ו"תופעה סיפולוקס" (עליה בלחץ) של הכסף מלמטה למעלה. זוהי גם תופעה ויראלית, פראית, של כוחניות והונאה שאינה מסתירה את מהותה המשעבדת.

פירמידה נמצאת בבסיסן של כתות (ברמה הכלכלית וברמת משק האנרגיה), ה"גורו" העריץ שואב את הכוח והציות מההמונים מתחתיו, במבנה היררכי המתגמל את הקרובים אליו ואת המתקרבים אליו על גופות של אחרים. כיום ה"שמאל" שבוי במבנה הפירמידה לא פחות מהימין, אלא שכל פירמידה נושאת שם, כותרת, שאין בה ממש. פירמידה אחת היא "שמאל", האחרת "שמאל עקבי", ואילו הפירמידות המשגשגות ביותר הן אלה שמסכימות לשיטה, כלומר הפירמידות של הניאו ליבראלים, הימנים ובעלי ההון. השאלה אם אוליגרך הוא בעד נישואי תערובת או בעד גירוש ערבים היא שולית, כיון שתמיכה והשתתפות במבנה הכלכלי חברתי הזה קובעת יותר מכל "מצע" את התוצאות בשטח, על בסיס של דורסנות ופרדטוריות כלכלית. במצב הזה לא משנה אם יגרשו או יתחתנו עם ערבים, איכות החיים והשלטון תהיה זהה, וגרועה, לרוב האנשים.

 

תנועות דתיות עממיות חותרות תחת המבנה הכלכלי החברתי הזה, באמצעות הכוח של הדת, (ש"ס, חמאס וכולי) באמצעות מפעלי צדקה וחינוך, והשרשת ערכים שונים. אך גם הדת ניגפת בפני הוירוס, כפי שעולה מ"בני ברוך" וכתות אחרות מסוג זה המחליפות את הדת, במשהו שונה לחלוטין, ב"כת", בצורה מתוחכמת שעוברת כמעט בלי להרגיש.

 

בעניין זה אני נזכרת במשהו שאמר לי פעם אדם הנלהב מסמלים וציורים עתיקים. הוא הראה לי את ה"מגן דוד" הסמל הישראלי המובהק, והסביר לי שהוא בנוי משתי פירמידות. הראשונה, זו הפירמידה הרגילה של העריצות הפרעונית (הרבים משועבדים ליחיד השליט), אך מעליה ניצבת פירמידה הפוכה, המזכירה לנו שאפשר אחרת, אפשר להפוך את הסדר, כיון שהתחתית של הפירמידה גדולה יותר מהשפיץ, וזה רק עניין של החלטה, של הניצבים למטה במבנה הזה, לנער אותו ולסרב ולהאמין בכוחם. אין לי משוג מאיפה הסבר זה ואם יש בו ממש, אך הוא מצא חן בעיני. זה סמל שמדבר על איזון מתמיד בין שתי המגמות החברתיות שנאבקות זו בזו.

 

לא מפתיע שהפירמידות שימשו בעיקר לקבורה, ואולי לאחסון מלאי, הן מבנה "מת" וקפוא ולא דינאמי הכולא כל אדם וגוף שנכנס לתוכו ולא משנה באיזה שלב (למטה או בשפיץ למעלה). חברה סיפרה לי פעם על חלום שחלמה, שהיא נחלצת מתוך מעין "קיבוע כלא" בצורה של פירמידה, ועל שברי הפירמידה עולה צמח, טרי, ירוק יפה ורענן עם פרח מרהיב בראשו. זהו דימוי חזק יותר בעיני, המאפשר החלפה של "וירוס" מכאני, רובוטי וקפוא, בצמיחה יצירתיות, יופי, וגמישות.

 

 

 

חפש את המטמון – משוחזר

 

זהו תרשים זרימה של תאגיד בשם דגם מערכות. לצד כל דירקטור מופיעים התאגידים שהוא מייצג. התשריט לקוח מאתר "השולטים". הקשרים, וקשרי הגומלין, ישראל, אמריקה, הון, שלטון, בטחון…

האמנות של המחר !

 

—-

 

 

 

 

דגם מערכות בע"מ

 

 

 

 

עוד "הוצאה מוכרת" ומבט נדיר לעולם החקירות

 

עוד הוצאה מוכרת

 

הוושינגטון פוסט מספק מבט נדיר על "איך זה עובד", שיטות פעולה מתועדות לפרטים של "חברת חקירה" מכובדת. עבירות למכביר, הטרדה, ריגול והכל על ידי חוקרים פרטיים יוצאי הסי.איי.איי והמשטרה. אחד הלקוחות שלהם, בית אבות יהודי שמבקש לרגל אחר קבוצת בני משפחות של צרכנים, המתלוננים על השירות. חברות חקירה כאלה נשכרות בדרך שגרה על ידי תאגידים (ואנשים פרטיים אמידים) בהפניה מחברות "יחסי ציבור ושיווק", כחלק מן השירות. בריונות בחסות החוק, הוצאה מוכרת למס הכנסה, לקרוא ולהפנים.

<!–


News Alert

House Majority Leader Tom DeLay Indicted


–>

Corporate Espionage Detailed in Documents

Defunct Md. Agency Targeted Activists

 

Washington Post Staff Writer
Sunday, June 22, 2008; Page C01

They scavenged through trash and tailed people for hours. They used undercover operatives to infiltrate private meetings. The targets were not agents of foreign powers but advocacy groups that had been critical of corporations.

In the 1990s, a Maryland-based private detective agency composed of former CIA agents and law enforcement officers spied on such activist groups as Greenpeace, the firm's records show.

The agency, Beckett Brown International, had an operative at meetings of a group in Rockville that accused a nursing home of substandard care. In Louisiana, it kept tabs on environmental activists after a chemical spill. In Washington, it spied on food safety activists who had found taco shells made with genetically modified corn not approved for human consumption.

BBI, which was founded in 1995, disbanded in 2000, and the activists might never have learned they were spied on. But a disgruntled BBI investor began digging through company records two years ago and has been contacting the former targets. He also gave The Washington Post access to the records, which provide an unusually detailed look into the secretive world of corporate spying.

"These people were victims," investor John C. Dodd III said. "They were trying to make things better or just do their jobs, and these guys were spying on them."

 

הכתבה ארוכה וממשיכה עוד…כדאי לקרוא.

שוחד, ריגול הטרדה – הכל הוצאה מוכרת בעולם התאגידים.

זיפזופים

 

DC Havers and Inspector Lynley

סידרת מתח בבי.בי.סי

 

המפקח לינלי, מחזור חדש בן ששה או שבעה פרקים התחיל ביום שני שעבר (וימשיך בכל יום שני בעשר בלילה). התחלה מבטיחה בפרק הראשון. בחורה נרצחת בהייד פארק, בחקירה ראשונה מתברר שהיא עורכת דין צעירה שעשתה התמחות אצל בכיר פרקליטי "זכוויות האדם" בלונדון. הפרקליט המבריק והמוסרני שנלחם נגד תאגידי ענק, מתגלה כבעל חולשות. הוריה של הנרצחת מנותקים מביתם, ומאחותה שנעלמה להם שנים קודם לכן. ברגעים האחרונים, מתברר שהאחות הנעלמת מפעילה אתר פורנו באינטרנט, והעורכת דין- הנרצחת, עבדה שם בתור חשפנית אינטרנט, חודשים ספורים לפני הרצח. החשוד המיידי, לקוח מטריד ואלים מן ה'צטים, המתגלה כסגן ראש מועצה מקומית. כדרכם, האנגלים מתעמתים עם המציאות.

לינלי – מחוייב לעבודה, יסודי ונחמד, וגם – במערכת יחסים ישנה-חדשה.

 

סידרה דוקודרמה על המירוץ לטילים בערוץ 8 (בהמשכים).

 

בשבת, סדרה על מירוץ החמוש בחלל שהחל עם הנאצים, כמו כל דבר טוב, והמשיך בין ארצות לברית המועצות. הסרט משתמש בדראמה כדי להמחיז ולהמחיש את האוילות האנושית שהובילה לכך, שהוירוס הנאצי היגר בהצלחה למעצמות הגדולות, ובחסות מאזן האימה.

למי שלא היה בשיעור הזה, בקצרה, הנאצים הגיעו להישגים בפיתוח מנוע סילון לטילים (ה V2), וכאשר הוכנעו, נכשלו האמריקאים בפיתוי, ובמקום לחסל אותם עם ההמצאות שלהם, לקחו לארצות הברית את קבוצת המדענים והמהנדסים הבכירים. חשוב לציין, כי פיתוח הטילים הללו נעשה במחנות כפייה ועבודה נוראים ואיומים, שבהם מתו עשרות אלפים עבדים שעסקו בניסויים ובפיתוחים הללו. כ המדענים הללו היו מעורבים אישית בפשעים חמורים נגד האנושות, ברצח, עינוי ושעבוד של אלפים. אחד הבולטים בהם היה פון בראון, שפיקד על הפרוייקט במחנה "דורה" הידוע לשמצה. המדענים נלקחו לטקסס לבסיס אמריקאי, ותוחקרו יסודית. בתחילה לא היתה כוונה להשתמש בהם, אך בהדרגה נוצרו יחסי עבודה ושאיפות, והסוף ידוע.

 

פון בראון מקבל לבסוף "אור ירוק" לנהל מחנה עבדים מקביל לזה שניהל ברייך השלישי, אי שם במדבר הטקסני, ומשם לעבר משרת הניהול הבכירה בנאס"א. במקביל, בברית המועצות, ובתגובה למהלך האמריקאי – מכנסים את שיירי המדעני שהאמריקאים הותירו מאחור, ובונים את הטיל הראשון שעף למרחק 500 ק"מ, גם זה בעזרת עבודה כפויה של מדענים נאצים ומדענים רוסים שהוצאו לשם כך מהגולאג, על תנאי שיצליחו לספק את הסחורה.

 

קשה שלא לגלות את ה"קשר המסורתי" בין הנאצים לבין עובדיהם המצטיינים בציון. ואכן, חלקים ניכרים ממירוץ הטילים הזה הוטלו על ישראל (כבר מראשית הפרוייקט שולבו התעשיות הישראליות, אך השיתוף הוגבר בעיקר מתחילת שנות השבעים), בעיקר החלק של הנחיה והלווינים. קטע ממוחז מראה את פון בראון היהיר מרצה בפני מועדון רוטארי בטקסס, ומסביר לקשישים הנחמדים "איך עובד לוויין" בעזרת מודל וחוט שהוא מסובב בחדר. והנה, הלווינים של פון בראון הרביצו קאם באק אדיר, אולמרט וכל זה.

 

במקרה של הנאצים, השיקול האמריקאי היה מוטעה. כמו שאמר הנביא שמואל למלך הצעיר והיהיר שאול, עם סוג מסויים של אנשים, לא לוקחים שבויים, לא חסים על הרכוש, וגם לא על "הידע". שוב המלצה למי שלא הספיק עדיין לקרוא את הרומן המרשים של אן מארי מקדונלד, שתורגם לעברית לפני שנתיים. טילים, לויינים, ריגול ואמצעי נחיה- סימן ההיכר של התעשיה הישראלית, וכמובן אימוץ לבבי של מנהגי העבדות שהביאו המדענים מהרייך. כניראה שסוד ההצלחה בפיתוחים הללו הוא שימוש בעבדים, זה חלק מהפטנט.

 

אפרופו הרייך..

 

בהמתנה לסיום ההצגה "יובל המבולבל" (ורבי ביטוח לאומי שואל "מאיפה יש לך כסף להמתין. ועונה לו רבי "מחלקת גבייה" – הגיע זמן קריאת שמע של שחרית),  נפל לידי מוסף מעריב די ישן, והזדמן לי לקרוא ראיון עם רפי איתן, שר בממשלה שלכם. רפי איתן מסביר בחיוך שובב שהוא הוציא את כל כספיו והשקעותיו לחו"ל מזמן, "הרחק מידו של המבקר המעצבן", הכוונה ללינדנשטראוס. יושב שר בישראל ומתגאה שהבריח את כספיו לחו"ל כדי לחמוק מביקורת, וכמובן כדי להסביר ש"אי אפשר עליו", עאלק אכלתם אותה.  מזל שבמוסף השני והשלישי (ורבי אל-אופ שואל "מאיפה יש לך כסף לעיתונים ישנים ?) , היו ראיונות משובבי נפש עם חלי גולדנברג ועם ורדה זקונט, לאזן קצת את המצב.  

פרפטואום מובילה

קו ההגנה של מיקי פרידמן מבנק לאומי

 

הפרשה האחרונה עם "בנק לאומי" מציגה תופעה פיזיקאלית חדשה, יש מאין, או פרפטואום מובילה, בתחום

כמה לאומ(נ)י הוא בנק לאומי

(פורסם אצלי בבלוג לפני שנתיים וחצי)

 לפני שלוש שנים נסעתי לחו\"ל ודאגתי להשאיר את חשבוני בבנק לאומי לישראל סניף ככר המדינה ריק אך מאופס כמו כן הותרתי בידי הסניף כתובת יפוי כוח ועורך דין אליו אפשר לפנות בשעת הצורך במשך השהות שם לא שמעתי מן הבנק דבר במשך שלוש שנים אך מספר חודשים לאחר שצנחתי לארץ קיבלתי הודעה זעופה שאני חייבת לסניף עשרים ושבעה אלף ש\"ח לא פחות בטרם הוברר הנושא העביר הסניף את הטיפול לעורך דין המתפרנס יפה מגביית חובות עבור הבנק שנה עברה מאז ועקב בירור ממצה המיר הבנק את הטענה לאחר שנמצאו משיכות ללא הסבר (ללא הסבר הכוונה שלטענתם המסלקה \"לא מוצאת\" את האסמכתא) הסתפק הבנק בדרישה של 14000 ש\"ח שהם משיכות שאין עליהן מחלוקת דא עקא שבין לבין הבנק ביטל כרטיסי אשראי ועשה קולות כאילו מדובר בפושע נמלט כלומר לפחות הסקנדל של קלבמרקט בניסיון להגיע להסדר כלשהו התמהמהתי בבירור נוסף של היווצרות החוב ולפתע נחת בביתי בחור צעיר ומסר לי תביעה משפטית (זו עומדת אי שם באמצע בין גרסאותיו השונות של הבנק על 19000 ש\"ח) בסדר דין מקוצר עיון מהיר במסמך גילה שהבנק הגיש אותה כבר במרץ ובמשך כל המגעים איתי \"שכח\" לציין כי כבר תבע לבית המשפט נמסר בשבועה כי נשלחו התראות במכתב רשום אך עיון מדוקדק בהתראות מגלה שהן נשלחו לכתובתי הקודמת אף שהבנק ידע מאז שחזרתי את כתובתי החדשה מספרי הטלפון וכל המידע הדרוש במכתבים ששלחתי לרוב ואף נפגשתי עם נציגיו כמה פעמים המסירה בוצעה באופן תמוה כאשר הפקיד טוען שהוא \"שליח בית המשפט\" אך בית המשפט טוען שלא הוא שלח אלא עורך הדין עורך הדין אומר לי בשיחת טלפון ממוסמכת שזה לא הוא אלא בית המשפט שלח והעיתוי ? ששה חודשים אחרי הגשת התביעה ובדיוק כאשר הבנק מנסה לסחוט ממני חתימה על ויתור מהגשת תלונות במשטרה ? העיתוי הוא מקרי טוען עורך הדין אני לא התערבתי בתיק המשפטי מאז מרץ \"באמת מפתיע\" הוא אומר בתמימות \"שלקח לבית המשפט חצי שנה לבצע מסירה\" באמת מפתיע \"כאזרחים אמר שנדר אנו ניצבים מול חברה שהעבריינות הפכה בה למאפיין חברתי העלמת מיסים נחשבת נושא לשיחות סלון בנייה בלתי חוקית נחשבת כמהלך סביר – כהימור עיסקי הראוי להערכה וכל זאת עוד לפני שנגענו בכלל בעבירות הפליליות האלימות שאנו נוטים לקרוא להן \הפשיעה החמורה\ מכאן קצרה הדרך לעבריינות הקשה ארגוני הפשיעה מחד והעבריינות שברחוב מאידך\" היום פרקליט המדינה
http:wwwnfccoilarchive001-D-84453-00html?tag=14-44-55 

הפיננסי. דובר הבנק, שממהר להרגיע את הלקוחות החוששים, מסביר ש"לא נגרם נזק לאף אחד", כלומר, מישהו קיבל ואחר לא חסר כמאמר המדרש המפורסם.

 

אלא שלא כך הדבר כמובן, ודי להציץ באינטרנט באמצעות גוגל לגלות את שורת "הנפגעים" מבנק לאומי בשנים האחרונות, והח"מ במניינם.

 

השוק האפור (בוא נקרא לילד בשמו, העולם התחתון) קיבל גישה ישירה ונוחה לבנק, הן להוצאת כספים לעצמו, אך האם עלינו להאמין שבזה הסתיים הקשר ? ומה עם חיסול מתחרים ? ומה עם "קיבלון גבייה" כמקובל אצלנו ? בשנת 2005 כתבתי כאן כמה פוסטים שהפכו לנכס צאן ברזל בקרב נפגעי בנקים, על ה"עוקץ" שבוצע בחשבון העו"ש שלי כאשר גרתי בחו"ל. במקרה שלי זהות ה"שוק האפור" ידועה לי ומוכרת עד מאד, אך הבנק הוא שאיפשר לחגוג על החשבון, להרוס את קו האשראי, לבטל כרטיסים. לא נבוש הבנק אף להודות בכתב ובעל פה שחלק מן התנועות והמשיכות לא מובילות לשום מקום, כלומר אין "בון" (ולא ידוע מי משך). זה לא הפריע לו להמשיך ולהוסיף חטא על פשע, ולנהל הליכי הוצאה לפועל דורסניים על החובות שהוא יצר באופן פלילי. מעשה כזה יוצר "חור" בתחתית הסירה של האיתנות הכלכלית ותחושת הבטחון האישי, שממנו קשה או בלתי אפשרי לצאת.

 

אין כל ספק שהידידות האמיצה בין מיקי פרידמן ל"שוק האפור" לא הסתיימה בקצת מערוף לחברים, בדמות הלוואות ללא בטחונות וזכאות, אלא שהבנק יעמול קשה לטאטא את כל שאר המעשים הלא מחמיאים כדי להציל את עצמו מבריחת לקוחות ומחקירות פליליות ומשורה של תביעות פיצויים ותביעות ייצוגיות בסדר גודל שיכול להזיק לאיתנותו, לשם שינוי.

 

בנק לאומי התחיל בחטא (גזילת כספים של נרצחי השואה, הסתרת נכסי ומניות הג'ואיש קולוניאל טרסט עד היום) ומסיים בפשע. וזהו "הבנק הלאומי…"איני יודעת מה זה אומר מבחינה סימלית.

כזכור, גזילת כספי נרצחי השואה, בוצעה בדיוק באותה צורה. על גב כספים "שנעלמו" מאנשים "נפקדים", קיבלו אחים שלהם, במקרים רבים אחים ממש, "הלוואות נוחות מאד", משרות דירקטור, ואת פרי הבאושים של הריביות על הפקדונות הנעלמים. ועד היום לא מחזירים.  מיקי פרידמן בסך הכל ספג את המורשת הלאומית של הבנק. מה רוצים ממנו ? (קו הגנה מוצע חינם לפרידמן, מערוף עלי, ביחד עם חשבון העו"ש שגנבת).

 

 

 

הוצאה מוכרת

 

שיעור בכלכלה

 

השבוע אני קוראת באיחור כלשהו כתבה מענינת של סבר פלוצקר, המתגלה כפרנואיד לא קטן (תמיד שמחים לקבל למועדון מצטרפים חדשים). פלוצקר מנסה להסביר את עליית שער השקל (ביחס לדולר) כפרי של קונספירציה – אולי סעודית – למוטט את כלכלת ישראל באמצעות ספקולציה מתוכננת על שער השקל. הוא מתאר סצינריו דומה שהתרחש בדרום אפריקה לאחר ביטול האפרטהייד. זהו הד מעניין לסוג הניתוחים המופיעים בשולי האינטרנט לגבי ספקולציות דומות שנעשו ערב אסון התאומים.

 

בהלך רוח זה אני קוראת את ההתבטאויות סביב "הסערה זוטא" בעיתון הארץ. על פי הדיווחים (הכוללים תכתובות מדהימות בין העורכים והבעלים לבין קוראים ועתונאים) , הרי "הארץ" משיל את המסיכות ואת הכפפות, ומעיף את "השמאל" (בעיקר החברתי) לטובת עיתונות עסקית וקלילה.

 

ניתוח כלכלי קונספירטיבי, ברוח פלוצקר, יצביע אולי על קשר אפשרי בין מהלך זה (ומהלכים דומים- קריסת מר"צ, פרשת אולמרט ועוד), לבין ביטול ההכרה של מס הכנסה בהוצאות שוחד, בעסקאות בחו"ל.

 

בחודשים האחרונים מתנהלת מערכה (שיש בה דם ודמים) להסדרה ואיסור של נוהל מתן שוחד בעסקאות בחו"ל. היוזמה מגיעה מוושינגטון, שמאסה כניראה במתחרים הקטנים והמעצבנים, ומשתלשלת לחקיקה ופסיקה ברוח זו, כדי להתאים את המצב לרצון הגבירים מוושינגטון. זוהי "מכה" עסקית רצינית מאד לשוק הישראלי, שמתבסס על יצוא ובעיקר יצוא בטחוני עתיר שוחד. מדובר על מיליארדים רבים שהוקצו לכך, שעד כה נוכו מרווחי התאגידים ואפשרו "יד נדיבה" בתחום השוחד. הסברתי פעם כבר ש"שוחד" כולל הרבה יותר מאשר העברת סטיפות במעטפות. הוא כולל למשל – שוחד מיני וסחר בבני אדם לצרכי מין, ביצוע "עבודות קבלן מלוכלכות" עבור המזמין, יצירת "חזית" וכיסוי, וחברות קש, ותעתועים, השתלטות על מנגנוני החלטה במפלגות ובבתי מחוקקים זרים, חיסול מתחרים (רצח, תביעות, סחיטה), בקיצור זהו ענף ענקי של תעתועים מתוחכמים שנועדים לכבוש את הדרך לכיסו של הקניין. כל זה, עד היום, היה "הוצאה מוכרת".

 

פו-עלי התאנה, התאחדו !

 

אפשר לראות בשמאל הישראלי "הוצאה בייצור הכנסה", אם תרצה, "עלה תאנה" אם תרצה "ארגון קש" ויותר מזה. מעכשיו, גם המשכורות העלובות כבר לא נחוצות כיון שאינן מותרות בניכוי. הארץ כבר לא יכול להרשות לעצמו את ההוצאה הכרוכה ביצירת התדמית שלו, בעיקר כלפי חוץ. הטלנסקים כבר לא יקבלו ניכוי וזיכוי ממס על "עמותות השמאל וזכויות האדם", המכסות על יצוא הנשק ועל פעילות דמדומים ברחבי העולם, כולל ארצות הברית.

 

מחשבה סופר סופר פלוצקרית. ישראל כ"הוצאה מוכרת בייצור הכנסה", ועם ביטול ההכרה בהוצאות לצורך שוחד, יתכן והמיזם ינשור מאליו. ע"ע תיסוף השקל…

 

חבל שלא היתה לי יותר סבלנות להקשיב בשיעורים על מיסים, בתואר הראשון. דוקא קיבלתי ציון 100 ב"מיסים עקיפים"…

 

—–

זמנך עבר, אתה כבר לא הוצאה מוכרת

 

 עכשיו, שאלה למומחים במיסים – האם שפחת מין שיוצאה לצורך מתן שוחד בעסקה בחו"ל היא "מלאי עסקי", "ציוד מתכלה", והאם המזון שהיא צורכת הוא הוצאה מותרת בייצור הכנסה, או …מה ?

אמרו "לא" ונשארו בחיים (בינתיים)

ג'יימס ג'ויס

 

דיון מרתק, היום אחרי הצהריים בחדשות העולם על ההתפתחות המפתיעה באירלנד. אזרחי אירלנד הצביעו "לא" להצעת הרפורמה של האיחוד האירופי, ותקעו את האיחוד על חודם של 100,000 קולות. הרפורמה, המכונה גם "הסבם ליסבון" אושררה כבר על ידי מרבית מדינות האיחוד אך סעיף הכניסה לתוקף שלה מחייב הצבעה פה אחד של כל חברות האיחוד. החוקה של אירלנד מחייבת "משאל עם" על אמנות מסוג זה, ובאופן מפתיע למדי הצליח הקמפיין של המפלגות הקיצוניות משמאל ומימין, כולל השין פיין, לטרפד את ההצעה שנתמכה כמובן על ידי הממשלה.

 

האיחוד נתון בהלם, ושרי החוץ של גרמניה וצרפת התבטאו בחריפות רבה נגד המהלך, וצפויים להתכנס בשבוע הבא בהרכב מלא לדון במשבר. משפטית, הסכם ליסבון אמור להתבטל לחלוטין אך המדינות האחרות נחושות להחלץ מהמשבר ולהמשיך את אשרור הרפורמה שאמורה לעדכן את כל מסודות האיחוד עקב הכפלת גודלו בעשור האחרון.

 

האזנתי להכרזה על תוצאות המשאל, ולהפתעתי היא לא ניתנה באנגלית. אירלנד עוברת מהלך מעניין מכמה בחינות מאז ההסכמים עם בריטניה וכניסתה למשפחת העמים במחצית המאה הקודמת. עם קטן ועיקש, בעל מסורת מפוארת וסבל עצום (שנגרם ברובו על ידי בריטניה), מוכיח עצמאות שלבטח תגרור ביקורת חריפה באירופה. האיחוד נחל מפלות בכל המקרים שבהם נערכו משאלי עם (בצרפת ובהולנד בעבר) אך איחד את הממשלות והאליטות של כל מדינות אירופה באופן שיוצר חששות בקרב הציבור הרחב מפגיעה בריבונות המדינות החברות ובעיקר מפגיעה בזכויות האזרח ורווחת האזרח באירופה. לאירלנד מסורת בתחום זכויות האזרח והאדם, ונשיאתם לשעבר מרי רובינסון קידמה את הנשוא במסגרת האו"מ.

 

באותו יום, חבר פרלמנט בריטי דייביד דייביס (המפלגה השמרנית) מתפטר במחאה על כך שלא מתקיים דיון ציבורי רציני בשחיקה ההדרגתית בזכויות האדם והאזרח בבריטניה, על ידי החקיקה "נגד הטרור". המערכת הפוליטית מנסה לכבות את השריפה, ועד כה בהצלחה מסויימת.

 

ועוד בבריטניה – שביתת נהגי מיכליות דלק משבשבת את אספקת הדלק של חברת "של" וזוכה לתמיכה רחבה מאד מן הציבור והתקשורת. חברת "של" טוענת שאין לה נגיעה בדבר, מאחר שהנהגים עובדים עבור חברות אספקה עצמאיות, אך התקשורת מפעילה לחץ על "של" (תאגיד רווחי מאד) להתערב לטובת הנהגים, שעד 1999 היו מועסקים במישרין אצלה. עובדי קבלן ? לא בדיוק, ארגוני העובדים בבריטניה הם עדין גורם חזק ופופולארי בציבור, וכבר ביום הראשון הצטרפו נהגים בחברות אחרות לשביתה.

 

הפגנות ברחבי אירופה בגלל עליית מחירי הנפט והדלק.

 

ואצלנו ? שעת "השין" בפתח..

 

 

When the soul of man is born in this country there are nets flung at it to hold it back from flight. You talk to me of nationality, language, religion. I shall try to fly by those nets. James Joyce

אח…אצלנו עמישראל ממשיך להתכופוף ולהרים את ישבנו כדי להקל על הקלגסים לחבוט בו. חלק מן ההנאה שבהצלפה היא הקיטורים חסרי התוחלת.

 

מאחורי הגב מתנהלת מערכה עצומה להסדיר את השחיתות במערכת הבטחון סביב תשלומי השוחד שמעניקות חברות הנשק בדרך שיגרה כדי "לשמן" את הדרך לשיווק מרכולתן. הטלטלות במערכת הפוליטית אינן בלתי קשורות למהלך זה, שאמור לשנות את פני הכלכלה, ולהקטין במעט את הפער בין "הכלכלה הרשמית" (ושלטון החוק הנלווה אליה לכאורה) ובין ה"כלכלה המקבילה", זו שמתקיימת מתחת לרדאר של החוק, המס, וכללי הציוויליזציה. מאבקי הדיאדוכים מתרחשים הרחק מדיון ציבורי חס ושלום, והרבה כיפופי זרועות מתרחשים בין הכוחות החזקים כדי לחלק מחדש את הטריטוריות, בין הכנופיות השונות. מערכת המשפט מנסה להחלץ מהמבוך באמצעות התעלמות לא אלגנטית מהסחי והמיאוס שהתרחגש עד כה בממלכת "השין" (שוחד), באישורה ובהעלמת העין המכוונת. אחד האנשים המזוהים במיוחד עם "היקום המקביל" של ממלכת השוחד, הוא שימון פרס, נשיאנו ומלך זולו הנצחי.

 

התקשורת כרגיל משתיקה תמורת אתננים ועסקאות, פה ושם מחפשים "דם" בשירות מגזר כזה או אחר. לנו נותר להסתפק בבהייה במתרחש באירלנד, יש תקווה והיא תנצח.

 

 

ענין של כוח

הקומבינות והטורבינות

 

 -" הלו ? אפשר לדבר עם איריס ? אה…מדברת. יש לנו חדשות טובות"

-"מעולה, מי זה ?"

-"מדברים מפרקליטות המחוז, בקשר לתלונה שלך, את יודעת על רצח, אונס וסחר בבני אדם…"

-"אה כן…יופי מה החדשות ?"

-"החדשות גברתי זה שהחשוד ניראה לא כל כך טוב, יש לו קמטים וכרס…"

-"זה הכל ? מה זאת אומרת ? אתם הולכים לעצור ? לחקור ?"

-"לא, לא זה בלתי אפשרי. את יודעת, הוא עשיר, ומקושר, וחוץ מזה הוא מאיים שיגיד דברים

לא יפים על כל מיני אנשים..אי אפשר, אבל שמענו שהיתה לו שפעת…ממש היה מצונן…"

-"שפעת ? "

-"כן, חשבנו שזה ישמח אותך…את יודעת לפחות זה…"

-"אבל מה עם החקירה ? מה עם הפיצויים ? מה עם הצדק ?"

-"גבירתי, נו באמת, גבירתי לא ילדה קטנה. זה ברור, אי אפשר. אבל תדעי שהוא גם סובל

מאימפוטנציה.."

-"וואו, ממש מסעיר. אבל אני שמעתי שהוא דוקא התחיל ביזמות בגדול, נהיה עשיר באנגליה או משהו..

וגם קיבל לשווק בתי אבות של הסתדרות או משהו כזה…"

-"מה באמת ?"

-"כן, זה כתוב בכל העיתונים…זה לא סוד."

-"לא חשוב, הכסף לא חשוב. עוד משהו ששמרנו ממש בסוד. יש לו חצקונים בתחת..את יודעת..

זה מציק וגם לא אסתטי…"

-"אה, ממש מנחם אותי. ומה עם זה שהשופט גם קיבל ממנו שוחד ? על זה אתם חוקרים ?"

-"מה פתאום קיבל ? הבן שלו קיבל, אולי, וזה לא קשור. זו טרגדיה."

-"זו טרגדיה ? איך זו טרגדיה, הם התעשרו ונהיו מיליונרים…"

-"נו מה הוא יכול לעשות ? יכול להגיד לבן שלו מה לעשות ?"

-" אז מה, גם לו יש קצת אימפוטנציה וריח רע מהפה ?"

-"איך ידעת ?"

 

 

 

 

—–

 

 

התמכרות 2

 

התמכרות 2

 

רק יצאנו מהגמילה הכפויה מן הבלוג (עקב התקלה הממושכת פה אצלנו) והנה אתר "הארץ" עושה בעיות ולא עולה בצורה סדירה. תוכנית גמילה ממלכתית ? רחמנות, רחמנות.

 

המלצות משמאל

 

באתר העוקץ, דיון מרתק בין נשים חכמניות סביב קורותיה של "אלף מן החוג לסוציולוגיה" בהר הצופים. שידור ישיר של שמוקים (הרמנויטים) מתנפנפים לפי מיטב הזאנר החדש (קצב-פלדמן). ניתוחים דקים והתכתשויות בוץ בין תושבות ההרמון האקדמי.

 

עצתי לקראת החגים – יאללה בנות, לחזור בתשובה, מקווה, והכל.

 

רשות המיסים מטילה אימתה

 

בביקור מיוזע מאד בתל אביב, אתמול, אני מספיקה לפקוד את קיני הכוח והעניין. קצת הוצאה לפועל תל אביב (נו מה עם הסגן שברח לאוקראינה מאימת הדין ועבירות המין ? עוד הרמון נטוש מבעליו), קצת מוזיאון תל אביב (מקסים מקסים כרגיל), קצת לשכת עורכי הדין (איכס, חוץ מהצוות המנהלי המקסים שנותר על משמרתו גם בצוק העיתים), יפו, נוה צדק, בתי קפה. המחייה. שיחת היום, רשות המיסים ואלומרט והשחיתות העירונית והכללית. נהג המונית הראשון מבכה את השחיתות במשרד הפנים ומסכם – זו מדינה שמתפרנסת מפשע, מדינה פושעת, מה מתפלאים שאי אפשר למגר את הפושעים בתוכה. הנהג השני מדבר במרץ עם מישהו על "שירותי גבייה" שהוא עושה מן הצד. התחזוקן במתנ"ס משתתף בצער חבריו מהשכונה שנלחצים על ידי רשויות מע"מ בקשר לשירותי הגבייה שנתנו עד עכשיו בלא הפרעה. ממש חנק אולמרט.

 

הזרעה מלאכותית – "הזרע גנטיקס" ואולמרט

 

חוזרים לצפון, וזה אותו דבר. אני גרה בבית שנמצא בבעלות עובד בכיר של "הזרע ג'נטיקס", אותה חברה שנמצאת במרכז החקירות נגד אולמרט, גם בקשר למרכז ההשקעות, גם בקשר לממ"י (אדמות המזבלה), וגם רשות המיטים. ממש צומת שחיתות מרכזית. כאן זה ניראה קצת שונה. עורכי דין ועיתונאים זה רע, חקלאים פיאודליים אלימים – מאד "אין". במקום ניירות מתוחכמים, מקבלים פה טרקטורונים והרעלות של כלבים, ומיני הצקות פיזיות, כיאות לאנשים בסיסיים ואוהבי אדמה.המועצה המקומית פה מושחתת בדיוק כמו אחיותיה הגדולות תל אביב וירושלים, אבל זה בלי האספרסו, והסושי. גם פה לא שילמו מיסים עד היום, וממתינים בציפיה כוססת להתרחשויות בחקירות. ככה זה כאשר "חקלאות" הופכת לסניף נדל"ן או השקעות באמריקה. אין הבדל, ומלוא כל הארץ אודי חשודי.

 

המקורות הוסיפו כי אולמרט התערב בצורה חריגה לקידום הטבות להשקעות נוספות, בהן של חברת הזרע, שלמענה התערב מול מרכז השקעות ומול מינהל מקרקעי ישראל להפשרת קרקעות ליד חיריה.

(הארץ, 2007)

בפרשה מעורבים חברו הטוב של אולמרט שרם, וגם קלנר מתל עדשים (שאצלו יש עוד כמה עבירות בני"ע יותר חמורות). יש להניח שגם רשות המסים פרגנה ל"משפחת הזרע" וב"ב. כדאי לבדוק.

 

מאחר שאני גם חד הורית, גם אקס תל אביבית, גם עורכת דין (בדימוס, אבל זה כתם בל יימחה), גם שמאלנית, גם יהודיה,  יום אחד יתלו אותי פה על עץ בחצר, כמו באלבמה, וברקע יתנגן שירה של בילי הלידיי strange fruit.

בינתיים רק מטרידים קצת, באורח גמלוני ובסיסי מקומי. אבל אנחנו, שעברנו את חולדאי וראובן גרוס ונותרנו בחיים, נתגבר על הגרורות המקומיות.

 

לא יגלו לנו, כדי שלא נדע את מי לתבוע

 

רונן ברגמן ממתיק סודות עם עצמו וחבריו מהמוסד על איזו פרשת הדחה תמוהה ומדאיגה מן הקיץ שעבר. לנו, משבט זולו (עמישראל) מספרים רק שראש המוסד מאיר דגן שלח את השב"כ לרגל אחרי סגנו, ובסוף איסוף הראיות המרשיע, הדיח אותו מניה וביה. פירוש רש"י לאנשי הזולו, ילמדנו שהמוסד ערך כמה מבצעים כושלים יותר מידי, בחו"ל, שבמהלכם נתפסה ידו בצנצנת העוגיות. הארגונים הזרים הגישו את הראיות והתלונות, ומאיר דגן נאלץ לפטר מישהו (לך תדע אם הוא באמת אחראי), ולהכריז על "שיתוף פעולה" עם ארגונים זרים. כלומר, בבושת פנים, הוא מסר את מפתחות העיר לפריץ (אמריקה ? גרמניה ? כולם ?). אמור מעתה, שאת בית הזונות ינהלו הפריצים, כראוי וכיאות, העיקר שהפטריוט מוכר לכם ש"הוא מנווט" שינוי. יאללה מספיק, אפילו שבט זולו כבר לא כל כך מטומטם. ובעברית – איפה כסף שלנו ?

 

המצער בכל כתבי החידות האלה ליודעי ח"ן בלבד הוא שהציבור המטומטם והמרומה אף פעם לא יודע מי עבד עליו ולמי צריך להגיש את החשבון, האישי והקולקטיבי. המדינה תמיד מעדיפה לקבור את הבושה, ויש לה טעמים ותירוצים בשפע לעשות זאת, וגם הם לוקים באותה הטיה כספית מעניינת. ויכוח (מונולוג, יותר נכון) דומה בבלוג של עיתונאי חצר נוסף, יוסי מלמן, החושף טפח ומסתיר שמונים טפחים בהתכתשות האישית שלו עם יוסי בן חנן. כך אנו למדים שהעיתונאי מקורב לחצרות השועים, אבל "לא יגלה לנו" כמו שהילדים לא מראים את הפצע בברך, כי זה ממש רק למקורבים.