Monthly Archives: נובמבר 2011

חשיבותם של חוקים במקום שאין חוק

אני עוברת ככה ברפרוף כלשהו על חדשות "חוקי ההשתקה" והדיון סביבו, בניכור די גדול מהמתרחש ומסערת הדעות הנחרצות לכאן או לכאן, הגם שאני כותבת בלוג כמה שנים. בשלב מסויים בישראל אדם נכנס לקטיגוריה שקופה שממילא החוקים, לטובה או לרעה, אינם כלי בידו, וגם אם יגיע לבית המשפט, לשון החוק לא תשנה לכאן או לכאן. נתחיל בשאלה אם לאותו אדם יש כסף לעצם הנסיעה לבית המשפט, שלא לדבר על אגרות, ובכלל, עורך דין ? מי שמע ומי יכול. השופטים של העידן האחרון עשויים כולם כמעט מעור אחד, המשדר זחיחות, טפשות גאה, ופריעת חוק בריש גלי, והתייצבות אוטומטית לשימור עצמי, לטובת מי שחושף שיניים, אם זה התאגיד הדורס או המיליונר, או איש התקשורת שיכול לקדם אותם או להכפישם. חשיבות החוקים בישראל, כלשונם, מעולם לא היתה גבוהה, ועל כך פרשתי מהדיונים למשל בין הפמיניסטיות המלומדות שהרבו לכתוב כאן תילי תילים של דקויות בזמן שלידן, הצונאמי כבר יצא לדרך, ומכל קוצו של יוד על תקנון זה או אחר, לא יישאר כלום, וגם קודם שימשו הכלים האלה רק בידן של נשים שממילא לא זקוקות לחוק, כדי להגן על עצמן.

כך גם בנושא ההשתקה. מי צריך חוק בכלל ? צפינו פה בדי הרבה דוגמאות אפילו ברישמות לא רק להשתקה אלא להצמתה מוחלטת של "קולות" רק בכוחה של אלימות עדרית, או קליקות, ועיוות הכתוב, וממילא רוב ההשתקה בישראל תמיד נעשתה בכוח של החלטות לא כתובות של העדר, למשל בהצנזורה העצמית בתחומי בטחון, ניצול מיני על ידי בכירים, ועוד. ישאל אדם איך הצליחו לאכוף את החלטת העדר ? אפשר לבדוק זאת בקלות בגוגל, ולראות את טביעות האצבעות של הקרבות הקצרים בדרך כלל. דוקא השמאל הנאור התמחה בסתימת הפיות מהסוג הסמוי, הרעלת השלולית בדרך כלל מאחורי הקלעים החלטות "חרם", וקמפיינים ברמה של פוליטיקה בית ספרית, מחנאות ו"מלכות הכתה" ועוד מזה. בדרך כלל, כאשר דברים עולים על ספר החקיקה, זה עשרות שנים אחרי התבססות הפרקטיקה.

באוירה ציבורית כזו, הרעיון הוא פשוט. מבני הכוח מתנהלים באינרציה דרווינסטית, (כל דאלים גבר) והחוקים הם חלק מהארסנל כלים, שאין לו דבר עם האזרח הרגיל. האחרון יכול לצאת נשכר במקרה, כתופעת לוואי של מאבקי כוחות בינגושיים.

בית המשפט כבר מזמן לא עומד לרשות אנשים סתם, בצורה זמינה וצודקת, וגם אם הוא נגיש, האמון בהחלטותיו שואף לאפס, רמת עורכי הדין, השופטים, הנפוצות של תופעות פרע בהליך המשפטי (גניבת מסמכים, חטיפת מועדים, איום על עדים וצדדים, הטרדות) ממילא הופך את הכל לחוכא ואטלולא ומאבק כוחות פראי, כמו באינטרנט, ואפילו פה ב"רשימות". ולכן, אין כל כך טעם לנתח לכאן או לכאן את היוזמות האחרונות, למעט אם אתה או את שייכים ל"חמולה" שיש לה מניות במאבק, ואז ממילא מדובר במעין טיקבוק בשכר, גם אם לא כספי. מאחר שאין לי מניות בחמולה כזו או אחרת, וכך גם רוב עמישראל, הויכוח נותר אי שם, ליודעי ח"ן.

,תוספת מאוחרת, על "הבהמה"

אחרי שפרסמתי את הפוסט ראיתי שספי רכלבסקי, האחראי לביטוי "חמורו של משיח" שהשתמשתי בו לעיל, מתייחס בקצרה ל"בהמה זהבה" בהקשר הרחב, שבו דנים (מתייחס לאירוע שבו כינה יו"ר ועדת כנסת את חה"כ גלאון בשם בהמה). רכלבסקי בוחן אימרה זו בהשר התרבותי הרחב, והאיסור ההלכתי לצעוד ברחוב בין שתי נשים או שתי בהמות). אני כמובן מסכימה למה שהוא כותב, אבל האין זה קצת מאוחר לצאת להגנת הבהמות ? ואיפה היה המגזר של רכלבסקי ושוקן עד היום ? היה ספון באוהלם של סוחרי הנשים והילדים. אין הרבה כנות וכוח בדחיפת נושא מעמד האשה ככלי ניגוח, בשלב מאוחר זה בציבוריות הישראלית, ומעבר לכך, חוששני שהדוסים מודעים לסודות האפלים של המגזר החילוני, וישתיקו מהר את הטפות המוסר. גם גברת גלאון היתה בטוחה שהיא מוגנת מהיחס הזה, והיתה שותפה לדילים שהשתיקו התבהמות של ממש במדינה בכלל ובמחנה שלה גם כן.

לבסוף, הדימוי שעלה בראשי לאותו חמור, קצת פחות מחמיא לחמור הנזעק. השירותים שנתנה הציונות החילונית לרבנים היה מלוכלך מטבעו ולא רק שפיר ובניגני כפי שתיאר למשל גדעון לוי (טכנולוגיה ותשתיות רפואה ומדע). חימוש גרעיני של האייתוללות, והזניה של הציבור כדי לייצר דימוי נאור בין "הגויים" לזמן הדרוש. בראש ההזניה מערכת המשפט, שנזרקת החוצה, בבעיטה. בייניש טובה בשביל להקים כורים גרעינים ולייצר תדמיות בבית הדין של האג, אבל היא לא טובה כדי לייצר צדק ושפיטה בארץ ישראל. לשם כך, יביאו את מי שנחשב ראוי לעסוק בשפיטה, ערכים וצדק. מן העסקה יצא המגזר הבהמי ברווח כספי אדיר, משולי החברה בשטעטל, חוטבי עצים ומורטי נוצות, לצמרת הכלכלית והחברתית של העולם הגדול, כך שאי אפשר לבוא ממש בטענות. המגזר צריך ויכול לפשפש במעשיו, כדי לבוא ממקום ראוי יותר לדרוש ביטול היוחסין שמציב אותו בשורת הבהמות והחמורים. אך, כאמור, השעה לכך כמעט חלפה, אם לא חלפה ממש. שוקן, לוי, רכלבסקי וגם גלאון ימשיכו לצעוק על הרבנים, במקום לבצע בדק בית פנימה, שהוא הדבר היחיד שיכול להחזיר להם את כוחם בציבור. ציבור שבסל הכל, כולל המסורתיים שבו, מחזיק מאד מהערכים הליברלים והנאורים שנרמסו בעבר ונישאו לשוא. הציבור היה רוצה לקדם את מעמד האשה, את החירות האישית, ההשכלה, והשוויון החברתי, אך כניראה שהוא מאס מאד במי שנשא את הדגלים האלה, ולא בכדי, למרבה הצער.

קם ונופל על מעמד האשה…

קראתי כמו כולם את זעקות השבר של עמוס שוקן, והיום גדעון לוי, וכל הסטטוסים המבכים את קץ הדמוקרטיה, וכניסת כוחות החדרלים לקדמת הבמה. קשה להתרשם מכנותם בהינתן מה שידוע עד כה, כלומר ההסכמה מדעת לאורך השנים לחפות על המהות של המדינה הציונית כ"חמור של משיח" הלכתי. השאלה היא באמת ערכית, ויש לה לפיכך שורשים דתיים תרבותיים עמוקים, איך מקבלים את עולם הערכים היהודי בכללותו, עם כל הגוונים, שהכהה והקיצוני בהם צץ עכשיו ומבקש לו מקום ושררה בישראל. בהתחשב בעובדה שלא רוב היהודים חי בכלל בישראל, אין לכאורה בעיה עם כך שהצביון של ישראל יישא אופי פונדמנטליסטי, ואילו יהודים רבים יחיו בעצם תחת שלטון ערכים אחרים בארצות העולם. למעשה, תמיד חי בישראל הסמנים הקיצונים ביותר ביהדות, והציונים במניינם, כת אלימה וצבאית, מעין "טמפלרים" יהודים, עם שלטון אימים וחוסר סובלנות, סודות וריטואלים ותחושה של עליונות המאפיינת כת צבאית רוחנית, או מסדר גדול. אז עכשיו המסדר יעבור לדום ולימין שור, אבל המהות אינה שונה ולכן הזעקות הן "מצוות אנשים מלומדה" ולא משהו שמישהו יצא עליו לככרות.

רשתות סחר בילדים, SRA

מידי פעם אני מוסיפה קטע מהווי החיים של רשתות סחר בילדים, התעללות פולחנית ומה שמכונה בלעז SRA sadistic ritual abuse .

זהו נושא דחוק לשוליים בין היתר משום נוראותו, אך הוא מהווה מציאות חיים לאנשים רבים בין כבוגרים שורדים ובין כעדים או קורבנות בזמן הווה. מידי פעם התקשורת מתכבדת לנושא, כאשר ישנו מעצר או פעילות של אכיפת חוק החושפת את הכיסים האלה בחברה.

התעללות מובנית 

אחת הסיבות להשתקה סביב הנושא הזה הוא מבנה החברה בכללותו, שנשען על ניצול יתר של מעטים מודרים ומושתקים, ויוצר רווחים משניים לשכבות רחבות באוכלוסיה. למעשה זהו שחזור של המבנה החברתי בעולם העתיק, סביב "קורבנות אדם" ובעיקר ילדים, תופעה שנתפסה כחיונית להישרדות הקבוצה או השבט בכללותו. אמנם מצד אחד יש לנו שיח מקובל על היותנו ה 99 אחוזים שהאחוזון העליון מנצל, אך בפועל, יותר נכון לדבר על אחוז אחד של קורבנות המפרנסים את שאר ה 99 אחוזים. התופעות קיימות זו לצד זו. העובדה שיש זיקה, עובדתית וגם נושאית בין התעללות בילדים (ברשתות ומשפחות) ובין פולחן עולה מהפרשות שנחשפות פה ושם. לאחרונה, ביעור החמץ בכנסיה הקתולית, מוסד ותיק וגדול שסבל מבעיה מוסדית של פדופיליה מושתקת, ומוסדות אחרים שבנויים בצורה דומה, כלומר, מוסדות שכביכול משרתים מטרות חברתיות נאצלות, אך מאפשרים או מעודדים למנהיג אחד או כמה, לבצע מעשים חמורים מאד בחסרי ישע, הנמצאים בתחתית המבנה, מאחר שנוצר לרוב, רווח משני מהמבנה כולו.

תודעה של קורבן

מנקודת החוויה של הקורבנות, מדובר על טראומת בגידה ראשונית שבה מבין הנפגע שהוא קורבן לא רק של מבצע ספציפי, אלא למעשה שהוא "שה לעולה" בהסכמה ועידוד של הסביבה כולה, הסביבה שבתוכה ובהקשרה מתבצעות העבירות. הדרישה ממנו, להיות קורבן שקט, מופיעה מייד בהתחלה כאשר הוא או היא נבחרים לתפקיד. הכניסה לתפקיד מלווה איפוא גם מהלך פולחני ואינדוקטרינציה לקבל את המשא, ויש לזה גם צד פסאודו רוחני, שיתוק ההתנגדות הטבעית של כל אדם לחיסולו, ניצולו והשתקתו. ילדים למשל יקבלו מסרים כפולים של "בחירה" (CHOSEN) המפצה את האגו, ולצידה סט של נורמות הכוללות סיפוק מכאב, סיפוק מויתור על צרכים יסודיים, ויתור על החיים, לעיתים, כ"הגשמה" של הייעוד. האינדוקטרינציה נעשית לעיתים באמצעות ביו פידבק, מאולתר, שמעניק סיפוקים להפנמה של כאב והקרבה עצמית. בעולם העתיק, היו הבתולות הנבחרות (או הילדים) מולבשים יפה, ומובלים בטקס מיוחד, שלמעשה מנע את האפשרות להתנגד, והפך את הקורבנות לשותפים, לעיתים, גאים בתפקידם לשימור הקהילה. ברמה הפסיכולוגית הופך הילד סוג של דיסוציאציה מכוונת, שמדביקה את התודעה שלו לצרכים של המבצע-המתעלל, הילד שמח בשמחתו של המתעלל, במילים פשוטות, וזו גם מעין "תודעה נרכשת של עבד", או "תסמונת סטוקהולם" כפי שהיא ידועה כיום. בתחושה, שורד התעללות כזו יתקשה לנתק את החלק הנפשי והפיזי מהתודעה של האדון-בעלים לאורך זמן רב, גם לאחר סיום השבי בפועל.

התמכרות לסדיזם

בפועל, ככל הניראה, יש אכן "ערך מוסף" לקבוצה כולה במבנה הזה, מול קבוצות אחרות, ולכן הוא נשמר לאורך הדורות בהצלחה כה רבה.  למעשה, נוצרת "התמכרות" של המבנה הסדיסטי בסבל של הקורבנות, והטיפול, לצד שחרור קורבנות חייב לכלול מעין "גמילה" ממבנה כזה, הן מצד המעוול הספציפי, שהוא לעיתים רבות דמות מפתח במבנה (אם זה מוסד דתי, או קהילה וכיוצב) מהאנרגיה שהוא מקבל מדפוס היחסים הסדיסטי-שתלטני.

הכוח של פולחנים

סיבה נוספת לכך שנושא הרשתות הפולחניות נדחק לשוליים קשור לדיבור הכפול באופן כללי, ששמור לנושאים פולחניים ורוחניים. כיום מקובל בעולם הרואה עצמו כנאור לבטל את התופעה הדתית והרוחנית ובודאי הפולחנית כ"אברה קדברה" כוזב. ואולם, לצד הדיבור הגלוי, קיים דיאלוג סמוי, בלתי מוכר, שמתקף את הכוח של "קללות", "ברכות", וכיוצב, אנשים יכולים מצד אחד לבטל ומצד שני ללכת "Kטיפול אנרגטי", ואנחנו רואים הצפה כיום בשוק הזה, בקרב אוכלוסיות משכילות ומבוססות. שורדים של התעללות פולחנית ידברו על תוקפנות פולחנית, כלומר, מעין "כוחות שטניים" שמצויים בידי הכת או המבצעים, או הממסד המתעלל, שיכולים לתקוף אותם באמצעות "מחשבות" או קללות או כל כיוצב ממש כאילו מדובר בוולדרמורט מ"הארי פוטר" שמנהל קרב מוחות נגד פוטר מרחוק. לכן, קיים קושי נוסף בטיפול בבעיות אלה, שכן הציבור לא יודע איך להתמודד עם התבטאויות מסוד זה של שורדים, ומעדיף להתעלם מכל הסיפור וגמרנו. לעניין זה יש כמה צדדים, נגעתי בהם בעבר. ראשית, רשתות סחר בילדים העוסקות בזה לאורך ולרוחב (ויש רשתות רב-דוריות, שזה עיסוק חמולתי שלהן העובר מאב לבן), יודעים גם להשתמש במוח הרך והנוטה להשפעה של ילדים, ולהטיל עליהם אימה באמצעות פיברוק של כוחות על טבעיים, או פולחנים. ומצד שני, ישנם גם הכוחות הפוסט טראומטים והסוגסטיביים הכרוכים בחשיפה להתעללות סדיסטית קשה. כך למשל, ילדים שעברו עינויים קשים במועדים מסויימים הקשורים לפולחן (חגים למשל, או טכסים), ישחזרו בלי שליטה את התחושות האלה, בכל פעם שהחג יחזור. חלקם יפרשו זאת כ"כוח" עצמאי שמופעל בחג או המועד הזה, ומכאן הבילבול לעיתים בדיווחים ובניתוח התופעה. יחד עם זה, ישנם גם כוחות סוגסטיה , למי שמאמין בזה, ואלה מהווים בהחלט חלק מהאוירה הארגונית במקומות הרוויים והמתבססים למעשה על ניצול ביתר, של ילדים וחסרי ישע בידי "מנהיגים כריזמטיים" המביאים רווחים לממסד המתעלל (אם זה ראש ישיבה, או עמותה, או מועצת מנהלים, ואם ראש עיר, או נשיא). מבלי לזעזע את הקוראים יותרמידי, הרי השימוש במוטיבים "רוחניים" במהלך של התעללות מינית למשל בילד, משפיעה על כל מערך ההתפתחות הנפשית, באופן שיוצר עולם "מאגי" הנמשך מן הילדות. אם רב נערץ דורש מילד לבצע עבורו מעשים מיניים, וגם לסבול עינויים סדיסטיים כחלק ממערך ההיררכיה הדתית, אזי ברור שנוצרת הטבעה עמוקה מאד בין מושגים "רוחניים" ובין מעמקי הפסיכולוגיה והפתולוגיה של הגוף והנפש. ילדים דיווחו על טכסים "יצירתיים" מאד שנסובים על סדיזם מעוצב מאד, שנעשה בתוך הקשר פולחני, כמו החדרת בעלי חיים לגוף, שריפה, קטיעת איברים מסוגננת, הכל בתוך הקשר ומשמעות מעולם פולחני, כך שכבר קשה ליצור גבול בין הפולחן לבין הגוף, והתודעה היומיומית של הקורבן. על הרצף הזה יש מקרים "קלים" יותר של עיוות מושגים, ובלבול בין היחס הטבעי של האדם (או הילד) למושג הטרנסצנטי או האמוני של "אלוהים" ובין מעשים חמורים, כאשר המבצע מנכס לעצמו מעמד בתוך העולם המטאפיסי, כדי לייצר ציות ואף מוטיבציה לילדים לרצות אותו וכמובן לחפות על המתרחש. כאמור, ללא המבנה המוסדי שבפועל מרוויח מההתעללות המוסדית, זה לא היה מאפשר את ההפנמה המוחלטת של המושגים המעוותים אצל הקורבנות. מקרים כאלה מאתגרים את המבנה החברתי הרחב ויוצרים התנגדות רחבה מאד.

הצד הכלכלי

נידמה לי שתופעת "קורבנות האדם" למשל עדיין לא מוצתה בניתוח המרקסיסטי-כלכלי שלה, אך אפשר לאמר ש"ניצול יתר" כשמו כן הוא, יוצר רווחי-יתר לצד השני במשוואה. פדופיליה היא במידה ניכרת ניצול רגשי המקנה לצד המבצע תחושה של אומניפוטנציה ובטחון המאפשר לו "להנהיג" ולתגמל את הקהילה בשירות הנחוץ לה. בצדדים הפחות ערטיאליים, כמובן שניצול ילדים הוא "ביצת זהב" כלכלית במישרין, בעידן של הפורנוגפיה הממוסחרת, זנות ילדים, ושירותים נוספים המתקבלים ממצב כזה. נידמה לי שלא קראתי עדיין מחקרים (אולי יש ואינני מכירה) על הסימביוזה במבנה של "המנהיג הכריזמטי" (או "הטייקוניזציה של האליטה") עם הניצול של חסרי ישע, אך נידמה שיש איזו הקבלה או הומאוסטזיס שמחזיק ביחד את שני הקצוות הקיצוניים האלה ביחד. סדיזם ככלל הוא תופעה שלא נחקרה דיה, בצד הפסיכופתולוגי והחברתי שלה. בדרך קורבנותיו של הסדיזם הם נשוא המחקרים משום מה, אולי מתוך הערצה והכפפה מסורתית לכוח שמבטא הסדיזם בחברה. יתכן שהיחסים האלה משחזרים יחסים קדומים יותר כמו בין שבט חסר ישע ובין אליל כל יכול הניזון מקורבנות אדם, האשמה שנוצרת מחזיקה את המבנה על מכונו זמן רב. יתכן שזה גם מסביר את שיתוף הפעולה המאד חד משמעי, בקהילות רבות, עם הפרקטיקה הזו.

בחברה המודרנית שבה בוטלו לכאורה הפרקטיקות ביחד עם ביטול די אוניברסלי של "מעמדות" קבועים של קורבנות כשרים, הדברים נעשים בצורה אחרת, כתות, ארגוני פשיעה, ומשפחות בעלות מסורת פדופילית-מתעללת רב דורית, מספקות את הצריכה החברתית. בתי יתומים, מהגרים עניים, ילדים כמובן, משמשים בתפקיד התחזוק של המבנה המתעלל.

חילופי משמרות

כמו במדינות השכנות, וה"אביב הערבי" גם אצלנו חילופי משמרות במעוזי הכוח,  למשל , מערכת המשפט, שבה באופן סמלי פורשת הנשיאה בייניש ונכנס כניראה סולברג אמנם לא בתור נשיא, אבל בתור סמל חלופי לכוחות העולים.

אם לוקחים את המשל הזה הלאה, צריך לשאול גם עד כמה אחראי הסיאוב של האליטה היוצאת לצורך שנוצר בחילופי משמרות, כמו במדינות השכנות. איכשהו בכל המהומה פסחה התקשורת על החלק הזה, "בדק הבית", ואנחנו מקבלים רק רסיסים של תהליכים דרך קריאה יצירתית של הכותרות (כמו למשל החקירה המאיימת על רפי איתן דוקא בנושא של שוחד מהפטריארכיה היוונית).

מ

התרת דם

לעיתים קרובות אני נתקלת בטיעון "המוחץ" לטובת המצב בישראל כיום, שעדיין לא מוציאים פה להורג מתנגדי משטר. קביעה נועזת זו פורסמה השבוע גם פה ב"רשימות" בבלוג שנחשב אמין וסולידי בכל הקשור למצב זכויות האזרח בישראל. האמנם ?

נדרשת מידה של נועזות לחרוץ את הקביעה הזו, או סוג של עיוורון מול פרקטיקה די נפוצה ומושרשת בישראל, כניראה מורשת יהודית של קהילה שהיתה נטולה ריבונות ומוסדות שיפוט משל עצמה. מאחר שלא ניתן היה להוציא להורג באופן חוקי וישיר וגלוי, התפתחה הפרקטיקה של התרת דם, GANG STALKING, הצקה וניחשול, שהובילו בוודאות לקיצור חיים מהיר. הנוחות בפרקטיקה זו היא גם בזה שכמו כיתת יורים, אף אחד לא מרגיש שהוא,בעצמו, אחראי למוות הזה.

היו לנו דוקא ברשת פה, קרוב, כמה דוגמיות של הפרקטיקה, בקטן, כמו הבלוגרית שטענה שהיא חווה התנכלות ממוסדת משליחי ממשלה זרה שיש להם מהלכים פה ; או בלוגרית אחרת שנפטרה זה לא מכבר ואשר "הוציאו עליה חוזה" כניראה די מזמן, אולי אפילו ירושת אבות. והיתה בלוגרית שהתאובדה (SUICIDED) ממש בשידור חי, בין היתר באמצעות GANG STALKING  די בוטה,  גם באינטרנט וגם בחיים הלא וירטואלים. וראינו גם את העיוורון והחרשון שלוקים בו לפתע כל חדי העין ומהירי העט, שיודעים לצעוק חמס על מה שנמצא מאד רחוק ולא מאיים.

כתבתי פה פוסט לא מזמן על האופן שבו מתירים דם בישראל, אין צורך במשפט וגם לא באמירה גלויה, יש חרושת שמועות רעה, וMOB בשכר שמשאיר ערימות צואה ולשון הרע עלומות, ויש הטרדות, ויש ניחשול ושלילת פרנסה, ולבסוף מניעת טיפול רפואי, או טיפול רפואי "מסכל", הנפגע ההמום זועק חמס, ומתחיל להיראות כמו שיהודים בגטו נראו,מכוער, מלוכלך, עצבני, בקיצור אחד שמותו הוא רק עניין של הגיינה. ואת הרגליים מנגבים על הגוויה עם הספד שכולו צביעות וניכוס פרי העמל, וגילויי הערכה חלולים שלא היו שם בזמן שנדרשו. אז יש הוצאות להורג בישראל, ויש אפילו הרבה. (אני מזכירה גם את התהיה שלי על מותו בטרם עת של ראובן גרוס, להבדיל, ממש לפני שיכול היה להעיד וכאלה יש גם כן לא מעט, תאונות מוזרות, מטוסים קלים שצונחים משמיים בעיתוי מושלם ועוד).

פירור על "המימון הזר"

יצחק לאור מתייחס לפרשת "העמותות והמימון" היום בהארץ במאמר די מוזר, שחציו הראשון תומך בעצם בהחלטה למנוע מימון זר לעמותות שמאל (תיאור חי ונכון של המגזר אליו הוא משתייך, אבל הייתי מוסיפה גם את עיתון "הארץ" בתור אחד הגורמים המשחיתים ביותר של השמאל, והכותב הוא הראיה), ובחצי השני – מאה ושמונים מעלות, וגינוי ההחלטה ותוצאותיה לגבי הערבים בשטחים.

אז קשה לאכול את העוגה וגם להשאיר שלמה, המסקנה היא ברורה, שאת ההחלטה הזו היה צריך לקבל אוטונומית ומרצון בשמאל עצמו, מזמן, מטעמים של ניקיון ציבורי והבראה. ברור שגזירה המגיעה מבחוץ אינה נעימה, ואינה עולה בקנה אחד עם הבראת המגזר שמתנגד לממשלה. אבל הדבר הרי ברור מאליו, כל ריקבון שאין מטפלים לו מגיע לבסוף למצב שבו הגזירה מביעה מבחוץ, בזמן ובצורה הכי גרועים. זה "אלף בית" בכל תהליך ניהולי וארגוני. מעבר לסיאוב שמתאר לאור, היו גם מקרים חמורים יותר של ניגוד עניינים חריף בין מטרות העמותה (ועקרונות של שלטון החוק וניהול תקין) ובין אינטרסים של תורמים. כתבתי על שמאי ליבוביץ, ואזכיר שכמותו היו רכים אחרים שנדרסו בדרך לטובת התזרמים, וכל מיני מעשים נתעבים מאד, הראויים למשטרי חושך, בתוך עמותות שנועדו בדיוק למטרות הפוכות.

כרגע הצורה היחידה המכובדת להגיב להצעות החוק היא לבקש להרחיב את תחולתן באופן שבאמת משרת את אזרחי ישראל ובטחונם מפני שליטה של גורמי ממשלה זרים. כך למשל, ניטור של תמיכות משרד ההגנה האמריקאי למכוני מחקר , ניטור של תמיכות ישירות ממשרדי ההגנה השונים ליחידות ספציפיות בצה"ל בצורה של "חסות", ניטור של תקציבי מחקר לתעשיות הנשק, וכמובן חזרה על עקרון הריבונות, כלומר איסור על ממשלת ישראל להתיר אלימות של ממשלות זרות בשטחה נגד אזרחיה, גיוס שלא מרצון,  וכיוצב. וכן, דרישה לשקיפות לגבי תאגידים המהווים למעשה FRONT של ממשלות זרות, ויש רבים מאלה בתחום הבטחון בודאי אך לא רק.

ואולם, כפי שתיאר בכשרון רב לאור, "המנכלים המקצועיים" בשמאל, שהשמינו מזמן ומשרתים את המשכורות והוילות של עצמם, לא בלי פאתוס מזוייף על תרומתם למאבקים החשובים (המקבילה לתרומתם הרבה של גנרלי צהל נאמר, שלעולם לא שוכחים להזכיר זאת) לא יעשו זאת. גם לאור לא מתעניין בזה, מה איכפת לו, והעיקר שיש משכורת וכבוד מדומה מעיתון "הארץ", ואפשר להמשיך עם אותו השטיק, של לכתוב דבר והיפוכו בלהט רב ובזילזול, ולהותיר את המלאכה החשובה לדורות הבאים.

מאבקים פנימיים

אך האמת היא שרוב הסיכויים שכל זה ספין, כמקובל פה, ושחוק העמותות ודומיו הוא סימפטום למאבקי כוח גדולים הרבה יותר המתרחשים מעבר לים בין מפלגות ואג'נדות שונות במדינות הים. כך למשל,משרד החוץ האמריקאי מבקש לו יותר אוטונומיה מול משרד ההגנה, בדיוק כמו שליברמן רוצה ש"המוסד" יצא למשרד החוץ מהורידים. אלה תהליכים מעניינים וקריטיים, ויש להם השלכות מרחיקות טווח, כך שכל נושא העמותות יכול להיקרא גם בתוך ההקשר הזה.  אם כבר התחלתי עם המשפחה שלי, המהווה בהחלט "מודל" להפרד ומשול שנובע משליטת ממשלות זרות פה בציון, אזי הנציגים של ממסדי ההגנה הזרים מתחילים קצת להתערער, ויש משב רוח של שינוי והתעצמות בבני החסות של משרד החוץ (מחלקת המדינה). כמובן, הצבועים ביותר, כמו נתניהו, הם המטיפים ל"נאמנות" שמקבלים שכר  מגורמי ממשל זרים כדי לחסל יהודים ולשדוד אותם. אלה משולים לאותו יהודי שהתנפל על חברו, לאחר שהנאצים שפכו עליו מרק, אכל את המרק והרג את היהודי, אני משערת שהוא צעק עליו "בוגד" לפני שנתן לו ביס בוריד הצואר, ויהודי אחר, בצד, מיהר לכתוב שאין הוצאות להורג אצל היהודים, כי האיש לא מת מכיתת יורים אלא לאט מדימום.

סטיב ג'ובס; רופאים ושביתות; הזמנה

סטיב ג'ובס

תוכנית הבוקר המצוינת של ערוץ 1 (גלובוס) הוקדשה לחייו של סטיב ג'ובס, וציירה דיוקן מרתק של האיש והאגדה. לפני כן, הצצה לנס של ממש, בזכות האייפד, אוטיסטים שנחלצו מעולם של בידוד תקשורתי ויצאו לחופש בעזרת תוכנה שמאפשרת להם לתקשר במהירות ובאופן מלא. מדהים בהחלט. סיפור המחלה של ג'ובס דראמטי לא פחות, הזדהיתי עם הרצון של ג'ובס להחלים באמצעים אלטרנטיביים, אך יתכן שכאשר מדובר בסרטן אגרסיבי, כדאי להקשיב לרופאים. מוזר שאדם כה טכנולוגי לא סמך על המדע כאשר זה נגע להכרעות של חיים ומוות. איש של סתירות, בחייו ובמותו.

רופאים ושביתות

כמו סטיב ג'ובס רבים מאיתנו מעדיפים למות ולשתות תה ירוק, רק לא להיפגש עם רופאים. אכן, מקצוע שעבר פיחות כמעט  כמו מקצוע עורך הדין שאני מכירה מקרוב. הרופא, שהיה מזוהה לפני מאה שנה עם שליחות חברתית מובהקת, הפך לטכנוקרט, נציג התאגידים ותאוות הממון הבלתי מרוסנת. אך, כאמור לעיל במקרה ג'ובס, לעיתים אין ברירה, והידע המעניק חיים נמצא בידי הרופאים האלה בדיוק, ואז כאשר את מקבלת את התרופה או הפרוצדורה הגואלת, פרץ הכרת תודה מציף אותך והכל נשכח ונסלח. חוויה שגרתית אצל רופא שיניים, המעורר אימה וסלידה, למעט בדקה שהוא שם קץ לכאבים הבלתי נסבלים שלעיתים מתרחשים באזור זה של הגוף.

אין ספק שמאבק זה, שלא רואים את קיצו, חושף הרבה עצמות, שלדים ועצבים רגישים בנושאים רבים. מערכת המשפט חושפת את איוולתה (איסור על פיטורין ?), הרופאים חושפים ציפורניים, הטלויזיה חושפת סקופים נסתרים (כתבתו של דרוקר על "שניידר" ותיירות המרפא), נותר רק לקוות שזה ימשיך עוד כמה חודשים, כדי שיתבצע ניקוי שורש בכמה מערכות חיוניות. אנחנו, האנשים "הקטנים" תמיד יוצאים נשכרים לטווח הארוך כאשר מערכות כוח אדירות נאבקות זו בזו. אני בעד לתמוך גם ברופאים וגם בנתניהו, כדי שהמאבק יסלים. כך גם במאבק שבין ליברמן ל"מוסד" , וכיוצב.

הזמנה
ולסיום, אודה לקוראים שיעבירו את ההזמנה הבאה לכמה שיותר אנשים, יום כיף, פסטיבל אמנות ושלום, בשבת האחרונה של החודש ! בואו בהמוניכם !

http://www.facebook.com/events/319606044720207

פדופיליה ממוסדת, מקרה אוניברסיטת פנסילבניה

בחודשים האחרונים הצטברו כמה מקרים חשובים, בעולם הרחב וגם בישראל המאירים כולם תופעה נפוצה וקשה של ניצול לרעה של אמון וסמכות, ומרות ממסדית. המקרה השכיח יותר של עבירות מין על ידי בעלי סמכות כלשהי, הוא פדופיליה, וגילוי עריות. המודל הזה משוחזר לעיתים קרובות גם בנסיבות של בגירים, הנמצאים בהיררכיה ממסדית כלשהי, בעיקר תעסוקתית אך לא רק.

סערה בפנסילבניה

המקרה האחרון שמזעזע את הציבור האמריקאי, מאמן ספורט אהוד ופופולארי שביצע לאורך שנים עבירות מין חמורות בקטינים. מדוע דוקא פרשה זו זוכה לתגובות כה עמוקות ? משום שדמות ה "COACH", המאמן הנמצא במוסד החינוכי (בית ספר, קולג') הוא הרבה יותר ממה שזה נשמע. זה הכומר האזרחי בארצות הברית, מנחיל ערכי המשפחה והשבט (תחרותיות, תוקפנות, עבודת צוות וכיוצב), ומהווה מעין "דמות אב" אולטימטיבית לכל אורך שנות ההתבגרות. בשונה מן הנהוג בעולם הרחב, בארצות הברית מהווה ענף הספורט עניין חשוב, למשל באוניברסיטאות, הוא נתפס כיותר חשוב, פעמים רבות, מרמת המחקר וההוראה. מדובר גם בעניין עסקי חשוב, שכן הספורט במכללות מהווה מקור הכנסה למוסד עצמו, אך מעבר לכך, לעיר או לעיתים למדינה כולה. אפשר לאמר אם כן, שמעמדו של ה COACH המדובר דומה בערך למעמד של הרב אלון בישיבה שלו, ובקרב הציבור בכלל.

אותו מאמן ,סנדוסקי, מסתבר, עסק בצדקה, ורכש באמצעות עמותה "בית מחסה" לילדים נטושים. בין לבין, היה מגיע לשם ופורק את יצריו על חסרי הישע, בעיקר היתה לו כניראה פיקסציה על סקס בחדרי המקלחת. הצעיר בין הקורבנות היה כניראה בן 8, והיו ילדים בני עשר וחמש עשרה.

המזעזע בפרשה הוא שהוגשו תלונות, אך הן נקברו קבורה מוחלטת במהלך שנים ארוכות, בשיתוף פעולה של מערכת המשפט (מכאן שאצבע מופנית גם אל מושל פנסילבניה, שהיה התובע הכללי בתקופה זו). כתוצאה מהבירור שנערך לבסוף, הועפו בכירים מאד בעסקונת הספורט החינוכי בעיקר מאוניברסיטת פנסליבניה. סיבת הדחתם היתה החיפוי הממושך על המאמן הפדופיל, משיקולים של תועלת עצמית, לעיתים מחדל סתם, וחישובים כלכליים (מניעת סקנדל, כמו זה שקורה עכשיו). שורת ההדחות בצמרת, בעיקר של ג'ו פאטרנו הנערץ, הובילו למחאה של סטודנטים על פגיעה בענף הספורט באוניברסיטה, ומנגד למהפגנות של סטודנטים הדורשים בירור יותר מעמיק והגנה על הילדים. בעיתונים התפרסמו חלק מעדויות הילדים על המעשים, דברים קשים ואיומים ביותר, כולל העובדה שאנשים ראו ממש בעיניהם חלק ממקרי האונס הברוטליים והדיווחים נעצרו אי שם בדרך …

פרשנות של THE NATION על חשיבות הפרשה

מקרה נוסף, דומה ופחות מתוקשר, השבוע מדרום קרוליינה

0000000000
המקרה של אוניברסיטת פנסילבניה מהווה מקרה בוחן מצויין ללימוד התופעה הנרחבת של עבריינות ממוסדת דוקא בחסות של מוסדות שעניינם הגנה ותמיכה (קרנות צדקה, בתי מחסה, מערכות חינוך, מערכות דת ורוחניות וכיוצב). זהו דפוס של המשפחה החולה, שבה מתבצע ניצול של הקטינים השמים מבטחם המוחלט בבוגרים האחראים עליהם. בחינת האירועים יכולה להלמד כדפוס קלאסי של השחתת מוסדות האמורים להגן על חסרי ישע, מנטליות העדר המחפה על "המנהיג הכריזמטי", דפוס של קורבנות אדם ועוד. העמקה בקריאת החומר מובילה כמובן גם לצד הכלכלי המשמעותי בפרשה זו. קרן הצדקה שתחזקה את "בית המחסה", היוותה צינור שפע לבכירים בענף הספורט ותאגידים מקומיים. כמובן, נוח להעלים עין מעבירות מין כאשר הכסף זורם למועצת המנהלים, ובסך הכל כולם רוצים להיראות כמי שעוסק בצדקה והגנה על ילדים. זה אותו דפוס שראינו בפעולה ב"פרשת עבירות המין בכנסיה הקתולית", ואצלנו בפרשת מרדכי אלון, משה קצב ומקרים רבים אחרים שלא פורסמו.

בשולי התקשורת, פרשת "אמא טליבן"

בסוף השבוע הוקרנה כתבה על הבן של "אמא טליבן" מי שהואשמה בהזנחה והתעללות בילדיה (12 במניין), כאשר עמדה בראש קבוצה דתית קיצונית של נשים שלקחו על עצמן גזרות צניעות מופרזות. מתברר שאותו בן הואשם גם הוא בהתחלה בעבירות מין נגד אחותו, אך שוחרר כמובן, כמי שנפל קורבן בעצמו להזנחה והתעללות. הבן מתאר מצב תמוה של אמא חילונית ונחמדה למראה, שנישאה בשנית (אם הבנתי נכון) ונסעה לארצות הברית לשליחות כלשהי עם בעלה. הזוג החל להתנהג מוזר וחזר בתשובה, ולאחר מכן, הקצינה האם ועברה ל"טרנד" שמכונה אצלנו טליבן בגלל הלבוש המזכיר מוסלמיות אדוקות. מסתבר עוד שיש עוד כמה "חוזרים בתשובה" כאלה, חלקם בקנדה, שהולכים בשיטה זו, ומנהלים אורח חיים של כת מתבדלת וקיצונית, בכל הקשור לצניעות נשים. ניראה היה שהמדינה התנפלה על משפחה זו רק מטעמים ביורוקרטיים ותועלתיים, כיון שמדובר ב"כת" ללא גב כספי ופוליטי ואולי משום שמדובר בנשים המובילות מהלך. ראיה למניע הפסול עולה מהכתבה עצמה, כאשר מתברר שלאחר המעצר, לא טרח משרד הרווחה לבדוק מה קורה עם הילדים שנותרו ללא אם, וזנח אותם לנפשם. ככל הניראה, המטרה לא היתה "טובת הילדים" אלא טובתו של משרד הרווחה או אינטרסנטים אחרים שקפצו על המציאה, בגלל הערך הפיקנטי והתקשורתי. אפילו הבן, שסבל בעליל מהשגעונות של הוריו, מבקש מהצופים להבין שאימו זקוקה לעזרה ולא לבית סוהר. כניראה שהוא הבין כבר את האופן שבו פועל הממסד בישראל, בעיקר משרד הרווחה, והבין כבר שמשפחתו נפלה קורבן פעמיים על ידי מדינת ישראל, אפשר לאמר לו "WELCOME TO THE CLUB " 🙂

לסיום, פרשה מתחילה – "הרב פינטו"

פרשה מסוימת עולה ויורדת מהתקשורת, סביב אדם שנקרא "הרב פינטו" נצר למשפחת הבאבא סאלי, וכל הכרוך בזה, הכשפים, החיכוך באנשי עסקים ומערכת הבטחון החשאי, ולבסוף…כתב האישום.

הרב הנוכחי מסובך בתלונות מצידו ונגדו בנושאים כספיים, נדל"ן, הלבנות הון" ולאחרונה האשמה שהטיל כישוף מוות על יריב עסקי (שותף לשעבר) שגרם לו להתאבד. מבלי להיכנס ולדעת מי צודק, מי קורבן ומי צח כשלג (הטענות נגדו הן כמובן גם כן מרבנים וצדיקים לעילא), כל המבנה הזה של "חצרות המקובלים" מסוג זה מעורר אסוציאציות של ארגוני פשע עם גוון כיתתי,באמת קצת דומה לזיקות שבין הכנסיה הקתולית למאפיה בתיווך של ממשל פוליטי ימני ומושחת הניזון מהכנופיות האלה ומטפח אותן. התופעה מזמנת גם את השאלה בפוסט הזה, האם מתבצעות עבירות מין או עבירות קשות אחרות נגד חסרי ישע, תחת ההיררכיות האלה, שמתגלות כחסרות מעצורים לחלוטין ורחוקות מכל מושג של דת או רוחניות.

התחכמויות במלחמת המידע ברשת

האקרים אנונימיים ?

ארגון אנונימוס פרץ כניראה למחשבי הממסד הישראלי, וההכחשות האוטומטיות רק חושפות את רמת העליבות של השלטון בישראל (ביחס לנתיניו). אנונימוס נכנס לתודעה ביחד עם תופעת "ויקיליקס", והיווה סמן לשינוי באופן שבו נערכות מלחמות בימים אלה, עקב התלות הגוברת בטכנולוגיית האינטרנט. מכל מקום, עושה רושם שגורמים רבים מסתתרים מאחורי הכינוי, חלקם ממשלתיים, באופן דומה לזה שעושה ממשלת ישראל בדרך כלל, כאשר היא מסנג'רת חפים מפשע ומעמיסה עליהם "הדלפות" שלא היו ולא נבראו. כניראה שכולם מכירים אותו תרגיל, מאז וענונו ועד ענת קם, אלא שגם אחרים יודעים להשתמש בשטיקים. היום, למשל, "הודלפה" שיחה לא מחמיאה בין סרקוזי לאובמה, על נתניהו. ככה, התפלק…קורה.

מעמיסים

הסברתי פה, או ניסיתי לפחות, בפוסט קודם על אחותי ופרשת דרכוני ניו זילנד, להסביר איך עובד מערך המבוסס על ספינים ו"העמסת" תיקים. הטכניקה המועדפת על אנשים שעוסקים בזה היא דומה למשחק שחמט, אבל שלילי במהותו, שבו מסווים כמה שניתן את המקור לפעולה, וגורמים לזה להראות כאילו החוליה האחרונה, שנדחקה או הופללה, היא היוזמת של הפעולה. ענת קם, במקרה כזה, יכולה להיות בכלל בהמת משא של הדלפה יזומה ממערכת הבטחון, של נתונים כוזבים או לא, המיועדים להטעות אויב פוטנציאלי. זה יכול להיות דוקא המסמך הפחות סנסציוני בתוך ההדלפה, אך זה יבנה כך שמי שיבצע את ההדלפה הוא מי שמעוניין דוקא להכפיש את הצבא, נאמר, בנושא של סיכולים ממוקדים. כך הכל ניראה אותנטי. זו רק ספקולציה, אך דברים כאלה נעשים כל הזמן בעידן המידע, שבו החלק החשוב הוא המשחק שבין "מידע גלוי" לבין "סודי שהודלף", ההקשר והספין הציבורי. לחילופין, יכול להיות שעיתון הארץ השתמש בטכניקה של גיוס ותפלול נערה תמימה, פשוט כדי לחסוך במשכורת, זה מאד מקובל שם, מאז ומעולם. בשני המקרים, לא מגיע צל"ש.

אני לא חושבת שיש קושי מבצעי אמיתי לפרוץ את ממשקי אבטחת המידע הישראלים, וזה מתוך התנסות אישית, כאמור עם המשפחה ושאר טפילים העובדים במנגנונים האלה.מאחר שמדובר באנשים המונעים על ידי יצרים מאד נמוכים, הם לא יעמדו בפיתוי של שימוש בטכנולוגיה ממלכתית לחשבונות אישיים, ושם אפשר לחכות להם בשקט, ולדעת שהם יגיעו, עם הסחורה. גם כאשר זה קורה, אפשר להיות בטוח שהם לא יגלו לבוסים שלהם, אלא יחפו על עצמם וישקרו, כך שהפירצה תישאר ותתרחב. יש היום מספיק גורמים שיודעים להשתמש היטב בתכונות האלה בהפוכה.

רק אמריקה

המסקנה העולה מהאירועים של העת האחרונה ("אביב העמים" וניקוי האורוות ) , וגם אצלי אישית, מהחיים, היא לא נעימה אך מציאותית מאד. כאשר מגיע אליך הדוד סם עם הצעה מגונה, TAKE THE MONEY AND RUN, כי אם לא תעשה את זה הדוד פשוט ישלם למישהו אחר, ואותו מישהו, נגיד ראש הממשלה שלך, יקח את הכסף וימכור גם אותך, בזיל הזול. בהסתכלות רחבה, למרבה הצער, אין לישראל מה להציע למעט דם יזע ודמעות , והרבה שפיכות דמים של נקיים, שינאת חינם וטיפשות טהורה וצרופה.

אף שניתן לייחס את ההשחתה של החברה בישראל בדיוק לשליטה חיצונית, אם זה אירופאית או אמריקאית, אין זה משחרר מאחריות אף אחד. במצב שבו כולם מוכרים את כולם, כדאי לנהל בעצמך את משק הדילים, ולא לסמוך על "מנהיגים". עברנו כבר שואה אחת, למה פעמיים…

היתרון של החברות השולטות (המערב, כללית) הוא ניכר, ברמת ניהול הקהילה כלפי פנים. ולכן, עדיף לבצע את החיתוך המכאיב מקהילת המוצא ולהנחיל לילדים לפחות חיים אחרים, בקהילה שאינה מבוססת על סחר בבני אדם, בעיקר כאשר היא סוחרת בחבריה שלה ובבניה. מרדכי אלון, זה כניראה הלב השחור של ההנהגה הרוחנית בישראל, ולמרבה הצער גם הקהילות הביקורתיות מגדלות לב דומה, ומסתירות אותו (כל ארגוני הקרן החדשה לישראל, ודומיהם). בסופו של דבר, השקעה במקום הזה היא ברכה לבטלה.

אחרית דבר, ברלוסקוני

כתבתי פה די הרבה על ברלוסקוני, החל משנת 2008, והנה הסאגה נגמרת השבוע, לא לפני שהוא אכל גם קצת דגים, מלקות וגירוש מהעיר. ברלוסקוני, נידבך מרכזי מאד במדיניות האמריקאית הקודמת במזה"ת, עוזב תחת מטח עגבניות, וחושף גם את מנהגי החצר שלו, סחר בנשים, כמובן, ושכרון כוח. נזכיר פה את פרשת וענונו, מלחמת עירק, פרשת בועז הרפז, ואי אפשר בלי המסדר המאסוני ואבירי מלטה, וכל שאר התופעות שנלוות לברית בין הממשל הישראלי (הנוכחי) וארץ המגף.

לא רק יפה…גם מכשפה !

ייעוץ נטורופתי

שמחה להציע למעוניינים בייעוץ איבחוני ונטורופתי שירות "בילוש" ומידענות, אינטואיציה ואסטרולוגיה, לבעיות הבאות –

1. ילדים (מגיל 4) – אלרגיות, הפרעות התנהגות ולמידה, עור ופריחות, טפילים, אסתמה, הורמונים.

2. נשים – כללי

הטיפול מבוסס על – תזונה, תוספי מזון, ותמיכה לטיפול רפואי קונוונציונאלי.

——————-

אפשר לפנות אלי דרך האתר.

————-