Monthly Archives: יוני 2011

הערה נוספת על עבירות מין

דרשוביץ על DSK

תזכורת, פרשת DSK, היהודי הבכיר הצרפתי וראש קרן המטבע הבינלאומית, שנעצר על אונס חדרנית במלון פאר בניו יורק. בינתיים החשוד שוחרר למעצר בית ומנוטר באמצעות אזיקון אלקטרוני. הפרשן והמשפטן אלן דרשוביץ רואיין בנושא זה כמי שייצג בעבר "כרישים פליליים" כבדים (לפני שהפך לליצן הציוני התורן). דרשוביץ בהתבטאות לא שגרתית העלה את האפשרות שהתיק הפלילי "ייקנה" בכסף, כלומר, שתמורת עסקה שמנה של פיצויים, יוכל הלקוח המכובד לגרום למסמוס האישומים הפליליים החמורים שנושאים עונשי מאסר כבדים. רבים תהו על ההתבטאות הזו, והעניקו כל מיני פרשנויות וקונספירציות להסברתה, שכן לא מקובל בעבירות מין כבדות להסיר אישום גם אם הנפגעת חוזרת בה או מתחמקת. זכור בעניין זה המקרה השולי יחסית של הבמאי היהודי הנודע פולנסקי שנמלט מארצות הברית לשוויץ, וחמק מהסגרה. ה FBI לא ירד מהתיק חרף חלוף שנים רבות וגם חרף התבטאות הנפגעת שהיא כבר ממש סולחת ולא דורשת מיצוי הדין.

יחד עם זה, בפועל, מדווחים מן התקשורת שהנפגעת בפרשת DSK , הפליטה האפריקאית, החליפה צוות משפטי לכיוון שיכול לתמוך דוקא בהצעה או בהרהור של דרשוביץ. לכך יש להוסיף את הלחץ הדיפלומטי הכבד מאד על ממשל אובמה שלא לגרום לתקרית מבישה בשליחתו של החשוד המיוחס לכלא לשנים ארוכות.

השאלה העקרונית, כסף או צדק מופשט

בנושא הזה, כללית, הצעתי כבר בעבר בזמן שעוד היה לי יד ורגל במאפיה הפמיניסטית להחליף את הדגש מ"מיצוי הדין" הפלילי למיצוי ההליכים הכלכליים לטובת הנפגעות. נדמה לי שלאחרונה היו הדים חיוביים לרעיון הזה, והוא קנה אחיזה בשטח,ועל כך יש לברך. מי שעסק בייצוג נפגעות עבירות מין ואלימות יודעת שעיקר הקושי של הנפגעות הוא כלכלי בסופו של יום, וזהו גם הנשק העיקרי של הפוגעים, צמצום מרחב המחיה של הנפגעת, בעיקר כאשר החשוד הוא בעל אמצעים, ובאופן סטטיסטי, כידוע, החשוד תמיד יהיה בעל יותר אמצעים מהנפגעות, כי זה המצב הסטטיסטי המובהק. ההתעקשות על שינוי הדין הפלילי ומיצוי ההליכים העונשיים לא מביא לנפגעת שום דבר, אורך שנים מתישות, כרוך בהשפלה ועינויי נפש וגוף, ופוגע אנושות בכבודה ושמה הטוב ועתידה של הנפגעת. בסופו של יום, ובהנחה המיטיבה של הצלחה במאה אחוזים (דבר נדיר ביותר), מה יוצא לנפגעת ? מתחושת הנקמה לא קונים במכולת, ולא מחזירים את השנים האבודות. נשכרים מהענישה עורכי הדין כמובן, והתקשורת, ותו לא. בעולם תיאורטי, אפשר לאמר שהענשת האנס תורמת להגנה על שלומן של נשים אחרות, בפועל אפשר להשיג אותה מטרה בהליך אזרחי,וגם לתרום באופן ממשי לאיזון הנזק שנגרם לנפגעת.
בעולם האמיתי, נזק נמדד בכסף, ואדם שנפגע בתאונת עבודה או דרכים, וגם אם מדובר במוות ממש, הפיצוי הוא כספי בהתאם לאמדן הנזק. אין ספק שהנזקים בעבירות מין הם עצומים, ממושכים מאד, וקטלניים לעיתים ליכולת השיקום של הנפגעת. אין שום סיבה שהיא תיפגע שוב מהיותה במעמד "מתקנת עולם" או "מגינה על נפגעות אחרות" או ז/אן דארק המספקת כותרות לארגוני נשים, או עושה את עבודת המשטרה והמחוקק.

במדינות יותר מתוקנות אין סתירה בין שני ההליכים, אלא הלימה ותיאום. התיק הפלילי תומך ומפשט את ההליך האזרחי, ובידוע שהרשעה פלילית כמעט מייתרת את ההוכחות בתיק האזרחי ומעבירה את הדיון הישר לראשי הנזק. אך לא כך בישראל, בפועל, השגת הרשעה גוזלת נתח חיים מהנפגעת, ומעבר לכך, המומחיות של עורכות דין בארגוני נשים לא מאפשרת כמעט הגשת תביעות אזרחיות. בעקרון, העדיפות הראשונה צריכה להיות שיקום הנפגעת ולא שינוי החברה בישראל א=לה המערב הפרוע.

בנוסף לכך, וחשוב מאד לזכור, כמה יתרונות משפטיים מובהקים להליך אזרחי. ראשית, נושא הפרטיות. בעוד שבהליך פלילי עוברת המתלוננת אונס שני אם לא סדרה ממש, של חשיפה לחיטוטים מצד המשטרה וסניגורי הנאשם. ההגנה על הפרסום , שקיימת בחוק אין לה שיניים כמו שראינו בתיק אורלי אינס, ובתיקים אחרים. בכל מקרה, האירוע יוצא מרשות הפרט ששם התרחש, בחושך בדרך כלל, בין שני הצדדים. ייזום הליך אזרחי מעביר את הכדור למגרש של הפוגע, והוא יחליט אם לפרוץ את הפרטיות על ידי הכחשה (שתיאלץ פניה למשטרה) או טענת "סחיטה" (כמו קצב), או סגירת הנושא בין שני הצדדים ועורכי דינם. זהו מצב כוח לטובת הנפגעת. שנית, רף ההוכחה בהליך אזרחי נמוך בהרבה, משמעותית, מהליך פלילי, וגם גדר העילות מתרחב מאד. אירוע בין צדדים שהיה לו צד של ניצול, הטרדה, אינוס, התעללות, הבטחות שוא, פגיעה בפרטיות, או שעלה כדי פילגשות (זנות ממוסדת), יכול להקנות כמה וכמה חלופות תביעה ביד הנפגעת. ואילו, תלונה במשטרה גודרת את היחסים לפי תוואי העבירות, שאינן מכסות בדרך כלל את הספקטרום האנושי שבין שני בני אדם. (למעט מקרים של אונס בחדר מדרגות על ידי זר מוחלט, שם בודאי אין טעם בהליך אזרחי, ויש מקרים שבהם המשטרה חיונית בכלל כדי לאתר את הפוגע.). רוב מקרי האונס וההתעללות הקשים הם בין אנשים המכירים זה את זה.

אם ניקח מקרה של שני בוגרים שהכירו זה את זה, אולי יצאו כמה פעמים, ואז החלה מסכת התעללות, נאמר אונס באמצעות סם האונס, צילום הנפגעת בעירום והפצה לחברים תוך איום בחשיפה אם לא תשכב עם חבריו של הבחור, וכיוצב, גם מדובר לעיתים במסכת יחסים של כמה חודשים הכוללת מגוון עבירות, וגם מגוון עוולות שאינן בהכרח עבירות פליליות. הפוגע יכול לבחור אם הוא רוצה להעמיד את התנהגותו במבחן הפלילי, או לא.

המשפט העברי תומך אף הוא בהסדרת עבירות מין (ברוב המקרים, לא כולם) בצד הממוני פרטי, וכך יש תימוכין גם ממערכת נורמטיבית נוספת הנוהגת בפועל בישראל. מעבר לכך אנחנו שמים לב לאחרונה שדין אחד לעולם כולו ודין אחר ליהודים, בין בארץ ובין בחו"ל, ויש להתמודד עם המצב הקיים ולא עם פנטזיות. בקהילה היהודית הפרקטיקה של אלימות מינית ומגדרית היא נורמה, ולכן עדיף להתקין עבורה כלים מעשיים הלוקחים בחשבון את המציאות, אך מאזנים אותה במקצת. הניסיון להשליט נורמות "נאורות" במגזר היהודי נכשלו, ואפשר לראות זאת גם בכך שהקבוצות המייחסות לעצמן קידמה וערכים מערביים (חילונים, פרוגרסיביים וכיוצב) בישראל מקיימים משטר הפלייה ודיכוי נגד נשים, הדרה מהמרחב הציבורי, אונס , סחר ועבדות, וניחשול וסתימת פיות. בישראל קיימת גם תופעה ייחודית של המגזר הלהטב"י הציוני המתייחד בכך שעבר במישרין משלב של נרדף לשלב רודף.

רשתות זנות ילדים

אם כבר עוסקים בעבירות מין, כדאי לציין שמברקי ויקיליקס חשפו בין היתר גם טיוח של עבירות מין חמורות באירלנד ועצימת עיניים מכוונת. התברר שרשתות הברחת פליטים מסין, מביאות ילדים חטופים מסין, בידיעה שהשלטונות מעלימים עין מילדים כאלה שברחו ממוסדות יתומים לפליטים, ונופלים לידי סוחרי אדם.

באפריקה, התפתחות של סחר חדש, נערות נחטפות כדי להכניסן להריון ולסחור בתינוקות לצרכים שונים.

חשוב לדעת ולהתעדכן בשיטות ההשתלטות הפסיכולוגית על ילדים לצורך זנות כפויה, בין היתר על ידי שימוש מושכל במערכת הפסיכיאטרית החותרת תחת אמינות העדויות ןמהווה לעיתים חלק מרשתות הזנות.

הכפתור פועל

אחרי כחכוחים, כפתור התרומה של פייפל פעיל ותקין ונמצא פה ממש (גם בשוליים הימנים של הבלוג, אחרון חביב למטה).

אם יצאתם נשכרים במידע, או התעצבנות, או השתאות, אם השתמשתם במתכון לעוגת גזר או לקחתם סרט לפי המלצה פה, וכל שימוש מועיל או אסתטי אחר, ….אפשר להביע את התודה באמצעות לחיצה קצרה על כפתור פייפל. התשלום מאובטח ופשוט (כל כרטיסי האשראי), וגם תרומה של עשרים וחמשה ש"ח (מחיר של שווארמה עם מיץ ענבים) מחממת את הלב, ומצטרפת פרוטה לפרוטה.

פוסט התרומות יישאר ב"סטיקי".

תודה !

תרומות ומעשרות – עכשיו כבר אי אפשר לתמוך בבלוג

עדכון מאוחר – לפני שנה סגר לי פייפאל את החשבון, הטענה היא כדי לקבל תרומות עלי להיות עמותה רשומה.

הקוראים מוזמנים לתרום לבלוג, על ההשקעה של השנים שעברו (ונמצאת פה בארכיון) ולהבטחת העתיד- איש אשר ידבנו ליבו, באמצעות פייפל וכל כרטיסי האשראי.

הכלב והגילגולים

לפני כמה ימים, אולי יותר, צדה את עיני ידיעה משולי החדשות על אירוע בירושלים, שבו רב חרדי פסק למאמיניו לסקול איזה כלב משוטט, מאחר שהוא גילגול של רשע כלשהו, אינני זוכרת מי, אולי אפילו של איזה עורך דין. הידיעה היא מסוג כזה שלא מייחסים לה הרבה חשיבות או אמינות, קוריוזים שהארץ מלאה בהם.

לא ניתן היה לדעת אם יש ממש בדברים או שזהו כאמור מין "מילוי שטחים ריקים" בעיתון, אך מנהגים האלה נפוצים בארץ, כלומר, מציאת הצדקות "מיסטיות" לפשיעה, וכבר כתבו הרבה ולעומק על הסכנות בהתפשטות אמונות מיסטיות המערערות על תחולת החוק, ורבים מכירים את המדרש על "תנורו של עכנאי" המזהיר מפני שמיעת קולות, ומחזק את התקפות של המציאות החקוקה והארצית. ובאמת, אין מחלוקת על כך שאדם יכול להיות משוכנע ש"רוח הקודש" מפעמת בקירבו כאשר הוא עובר על החוק, תמיד הקורבן למעשיו הוא רשע מרושע, היטלר ולא פחות, ורק במקרה הזה מדובר על קידוש השם ולא על סתם יצרים אנושיים שפלים. גם מיתוסים דתיים משמשים להצדקה של פריעת חוק, כל אחד הוא פנחס ההורג את זמרי, ולא סתם רוצח שפל המחפש פורקן, כל אחד הוא דוד המלך העושה לעצמו חוק, בשם אלוהים. הבעיה הולכת וגדלה בימים אלה כאשר כל אחד מחוייב רק למיתוס של עצמו, כך שבאמת אין אפילו הסכמה בסיסית מיהו "רוח הקודש", אחד שומע בעננים, השני מתקשר מכוכב סיריוס, והשלישית- בקלפים.

הנושא של "זיהוי נשמות" נפוץ מאד אצל חרדים יהודים, ותמיד הוא מופיע באותו הקשר, איזה "רב" או "מעונן קבליסט" שהקים לו חצר או כת, שנחן בתכונות על "לקרוא פרצופים" או נשמות, והוא מייד מזהה את היושב מולו, כגילגול של לא פחות מהמן הרשע , בפרט אם אותו המן גם נמצא איתו בתחרות או עימות. בראשית תנועת הניו אייג הישראלית גם אני "נפלתי" לתקופת מה ברשת הרבנים-המקובלים=המזמרים והמנגנים, (חוזרים בתשובה למיניהם ששילבו נפאס עם ברסלב או משהו כזה), ומאחר שאותו מאחז עיניים היה לו איזה עניין איתי, שלא נכנס אליו כרגע אבל אין בו שום דבר רוחני, הוא מייד קבע, כאשר התבונן בי שאני גילגול "גבוה" אך פרובלמטי וצחק בקול רם כאשר פקחתי עיניים בתמהון "איך את לא יודעת מי את ?" אמר בפסקנות, ולבסוף אם אינני טועה שלח אותי למצוא את עצמי בתור איזה נוצרי חשוב אינני זוכרת מי, או רב יהודי שסרח, כאשר הייתי גבר בכלל לפני אלפיים שנה. מכאן התיר לעצמו המקובל הקדוש לנהל מסכת ניצול כלכלית למעשה, וגם אחרת, כדי "לתקן את נשמתי החוטאת". כמובן, אני לוקחת על עצמי את האחריות שהסכמתי בכלל לשמוע את הזבל האורגאני הזה, אבל צריך לזכור שכאשר אדם צעיר "מחפש את עצמו" ובעיקר חילוני שמגיע לראשונה ליהדות, הוא חשוף לחלוטין לשרלטנים, ולצערי, אם אינני טועה, רוב הרבנים הם שרלטנים ש"יודעים בחוש" כל מיני דברים, שבמקרה גם עולים בקנה אחד עם האינטרסים המאד נמוכים של רווח כלכלי, כוח פוליטי וכיוצב. לא הייתי מפקידה בידיהם….אפילו כלב …או במיוחד…

הכלב עונה

לכן כאשר קראתי על "הכלב שהוא גילגול של רשע", הסיפור דוקא צלצל לי אמין, ודי שגרתי להווי הזה שבו נשים, כלבים וכיוצב הם תמיד גילגול של המן הרשע, ואילו הרב והמקורבים שלו, מינימום משה רבנו והמלאן גבריאל.

עכשיו מתברר שהכלב לא שתק, וטוב שכך. איכשהו הסיפור הזה דוקא שבה את ליבם של עיתוני העולם, אולי משום שבעלי חיים עכשיו זוכים להגנה מוגברת בעולם הרחב, ופורסם בהרחבה והוציא , איך לאמר, שם לא כל כך טוב לרבנים מהסוג הזה, שגיבורים על חלשים, ועל מי שלא יכול לענות ולהחזיר להם באותה מטבע.

כניראה שהכלב הזה הוא באמת גילגול של עורך דין, שכן הוא מצא את הדרך להציג את הצד שלו בסיפור, ועוד בגדול.

היו פה בימים האחרונים בישראל דיונים על פרקטיקות של כתות, ועל נושא של "שבי פסיכולוגי" והיכולת של מנהיגים בעלי סמכות "רוחנית" להתעלל באנשים תוך ניצול והשענות על מיתוסים או על "יכולות רוחניות" ופולחנים כיתתיים. כדאי להזכיר במניין הפרקטיקות המאד שכיחות, את הניסיון לשכנע אנשים (או כלבים וחתולים) שמגיע להם סקילה כי הם "גילגול" של אדם שנפטר והיה רשע מוכר או חוטא. כדאי לאנשים לזכור שכמו שהרב "יודע" מיהם, גם הם "יודעים" מיהו, אין לשום אדם יכולת לקבוע דבר כזה, ובטח לא לקבוע שאדם נדון לעונש בחיים האלה על משהו שהוא היה פעם. זה סימן ודאי וברור להתעללות ולשרלטנות מסוכנת שעליה צריך וכדאי להתלונן למשטרה ולרשויות. פורסם פה ב"רשימות" איזה מכתב שכתבו אנשי אקדמיה לממשלה להימנע מטיפול בכתות מסוכנות, בטענה כללית של חופש הפולחן והדת. יתכן שחלק מהחותמים בעצמם שייכים לכתות מסוכנות והם בעלי אינטרס באי אכיפת החוק, אין לדעת מה המניע מאחורי הפניה הזו, אך היא מחטיאה את העיקר. יתכן שיש הטיה ודילטנטיות בעבודת החקיקה בנושא זה, מטעמים שונים, אך אין ספק שיש ניצול לרעה באמצעים פסאודו רומניים, ופולחניים, המסוגלים גם להביא לפשיעה חמורה מאד. ברוב המקרים בעולם הרחב, הפרקטיקות הכיתתיות המסוכנות קיימות בתוך המסגרת הרחבה של דתות לגיטימיות, ואין בכך לפסול את המשנה או הדת, אלא את השימוש לרעה, ולעדכן את ספר החוקים בהתאם למתרחש בפועל. כך למשל הכנסיה הקתולית הואשמה וניצבת מול גל תביעות, הפגנות ואישומים בנוגע לחיפוי על ניצול מיני במסגרת הסמכות הדתית ויחסי האמון, אין בזה לפסול את הדת הקתולית אלא ספציפית את הפרקטיקה הפסולה, ולייחד אותה בחומרה מיוחדת של ניצול יחסי אמון דתיים או רוחניים, כפי שצריך לעשות כמובן.

כך, איסור פלילי למשל על "קביעת הגילגול" של אדם, אינו פוסל במאומה את הדת היהודית, אלא את הפרקטיקה הפלילית של הכשרת קורבן תוך ניצול יחסי אמון ופולחן דתי.

 

אני מוצאת את הפרקטיקה הזו גם ברובד הקולקטיבי, בכל מיני אתרים פסאדו דתים או רוחניים, כאשר איזה מיסטיקן דה לה שמעטה קובע שפולטיקאי זה או אחר הוא "גילגול" של דמות מן ההסטוריה וכל זה כדי לגרום לציבור הקדוש להסתה אירציונאלית נגד (או בעד) דמות פוליטית, כזו או אחרת, ולמען אינטרסים פסולים. אז צריך להגיד תודה לכלב, שענה בשמם של רבים אחרים שסבלו מאותו סוג של פשיעה במסווה של "רוחניות".

 

 

בחירות בלשכת עורכי הדין (מתגלגל2)


פורסמו המועמדים

נו טוב, ימים ספורים לפני מועד הבחירות ממש (יום שלישי) מתפרסמות ברשת רשימות המועמדים לכל המוסדות השונים והמשונים. מסתבר שיש ארבעה פתקים, יותר מאשר בבחירות הכלליות בארץ.

מועמדים ליו"ר

החלק המתוקשר יותר בבחירות הוא הבחירה ביו"ר הארצי כמובן, ושם ישנם שלושה מועמדים. המכהן, יורי גיא רון, ושניים נוספים הטוענים לכתר שאף אחד מהם לא מצלצל לי מוכר מאיזו פעילות חשובה. דורון ברזילי (שו הדא ?) וחוסאם עומד (להלן בתקן "המועמד הערבי") שעליו בפיסקה נפרדת.

ברשימה של המועמד היהודי המתחרה , דורון ברזילי, מככב למשל…ליאור שפירא , שעליו כתבתי די הרבה כאן בנוגע להוצאה לפועל והמאפיה הזו שעושקת את עם ישראל בחסות החוק. מצער יהיה לחשוב שאנשים כאלה יקבלו עוד תפקידים רשמיים, כאילו שחסר להם. זו כניראה רשימה של מפא"י, המנסה לשמור על כוחה בצמתים חשובות של כוח וכסף.

אבל לשימת ליבו של היו"ר וחבריו, שהדברים היו ידועים מזמן, ונוח היה לתת לבעיה לתפוח ולשבת בישיבות, ולהניח שזה ייעלם. כמו בכל ענייני המדינה, מי שקיווה "שהבעיות יעלמו" מתחת לשטיח, מגלה שהן התקרבו אליו, כי הסרדינים והחיילים הקטנים שעמדו בדרך כלל בין לבין, נטרפו.

תהיתי לפיכך מי עמד מאחורי המתקפות בעיתון נגד גיא רון (בנושא חברת הפירסום וכולי), שמא זה התמנון הלא כל כך נאור ,וטוב שבכך סומנו אנשים מסויימים במפת השחיתות, גם כאלה שמתיימרים לפעול למען החוק וזכויות האשה.

כל הנושא הזה מצער מאד, ומשקף את פני החברה פה, האנשים שהיו צריכים לייצג אותי (כמו גיא רון) לא עשו זאת, מכל מיני סיבות, זחיחות, קטנוניות וחישובי כדאיות קצרי מועד, איבדו את התמיכה הציבורית שהיתה נתונה ללא מאמץ. אם יפסידו, הרי את מקומם יתפסו הכרישים ממש, ואפשר אז לסגור את הבסטה. ניראה לי שמי שרוצה לקיים את הלשכה, ולקוות לתיקון מבפניםף צריך להצביע השנה לחוסאם מועד או אפשר ללכת בשיטת קלאודיוס ולהציף את הרעל, בתקווה שאז נתניהו יסגור את הלשכה סופסוף ויזכה לתמיכה גם מצמרת עולם המשפט (אם הם יפסידו את המאחז שם). במקרה אסטרטגי כזה עדיף לא להצביע.

הערבים בלשכה.
מי שיקרא את רשימות המועמדים הארציים והמחוזיים יחשוב שהוא נמצא בירדן או לבנון. לדעתי יותר ממחצית הרשימות הן ערבים, וזה קשור לתוכנית "השילוב" של השב"כ, שפועל במקל וגזר ב"מגזר הערבי", על ידי העלאת החינוך (כולם רופאים ועורכי דין) כדי שלא תהיה פה אינתיפדה בתוך הארץ. בשלב הבא, כך שמעתי, ייכנסו הרבה ערבים לתחום ההייטק ואף תעשיות הנשק, ומי יודע, בסוף הם יהיו מרוצים. או יהודים.

זה משמח מאד לראות דו קיום ושלום בעיקר בתחום עריכת הדין שהיה שמור ליהודים, ואיך היהודים עושים מה שעשו להם (כך שילבו את המיעוט היהודי בארצות המערב, באמצעות שילובם כעורכי דין ורופאים, מוביליזציה חברתית כלכלית ובעיקר סוציאליזציה לתוך ערכי התרבות המקומית, העיקר שיהיו מרוצים ולא יכתבו מניפסטים קומוניסטים או חמור מזה, ימציאו עוד ענף מסוכן כמו הפסיכואנליזה, ויערערו את החברה המקומית באמצעות חתרנות בלתי נילאית).

אך ניראה לי שמדובר עדיין בחלוקה סקטוריאלית די ברורה, כלומר, כל מגזר דואג לתחת של עצמו. ובכל זאת, אני כניראה אצביע למועמד "הערבי".

רשימות מגזריות מעניינות
בתחום הרשימות יש כמה תופעות נחמדות. רשימת נשים למען קידום נשים, שהיא רעיון מצויין. רשימת "עורכי הדין החברתיים" שזה מין קולקציה של עורכי דין מהמגזר של "העמותות למען זכויות אזרח", שאני סברתי שהן רצות ברשימה הארצית עם גיא רון, אבל מסתבר, כמו שכתבתי לעיל, שגם הם התייאשו ממנו והקימו רשימה נפרדת, שתתמוך בו ליו"ר, אבל תדרוש ייצוג נפרד לנושאים של העמותות שלהם.

ישנן גם שתי רשימות "צעירים" שזה נחמד לצעירים. בקיצור, אני כנראה אצביע לחוסאם מועד ליו"ר ולרשימתו או לרשימת הנשים למועצה הארצית. לגבי המחוז, טרם החלטתי, לא מכירה שם אף אחד (מחוז חיפה).

ליקוי לבנה; המנכ"ל; moonray

ליקוי לבנה

בימים האחרונים ממש הרגשתי חולשה, ולקראת אתמול גם צרבת בוערת, ומין תחושה כללית של חילופי מצב רוח, כובד, מוזר…
הלילה, בעשר וחצי בערך יצאתי לקנות גלידה, אחרי שינה כבדה אחר הצהריים _שנמשכה עד הערב, ולפתע צדו עיני את הירח בדיוק נעלם. ליקוי מלא. לאחר כשעה, הליקוי החל לסגת, והירח נצבע ממש בצבע אדום=דם לוהט. חזרתי הביתה, עם תחושה של הקלה, לפחות יש הסבר, הגם שלא ממש מדעי, לכל הסערה (תיקנתי גם את הפוסטים שיצאו תחת ההשפעה הלונארית…ולא סתם אומרים "סהרורי" (משורש סהר), על מי שנקלע לבלבול. הירח…..קצת שובב ! וכך, במקום לראות צלליות של זאבים המייללים לשמים השחורים, אני מייד רואה צללי נאצים בכל פינה אפלה…כל אחד והשדים שלו.

המנכ"ל

הרהור חפוז על המהפכות בעולם ה"א-סמול" הישראלי. אגב הפרסומים על רכישת חלק מעיתון "הארץ" בידי ליאוניד נבזלין, התברר שלצעד הזה קדם חיזור ואף שידוך בין מנכ"ל הקרן החדשה לישראל לשעבר אבינועם ערמוני, ובין האוליגרך. כתוצאה מכך מונה ערמוני לנהל את בית התפוצות, מטעם "קרן נדב" של נבזלין. הסבר זה נותן רקע לצעד של עיתון הארץ שהגיע בהפתעה לכותרות. כניראה שאלה היו יריות הפתיחה לשותפות פוליטית תמוהה בין נבזלין לבין שיירי הא-סמול. בעקבות אהוד ברק שברח לליכוד, בורחים הגרופיז שלו לידי מיליונרים מחוג ידידיו של נתניהו, מזמרים על "נפלאות היהדות" לפתע, ועל החשיבות של התפוצות והמסורת. ועוד דקה אחת ירקדו עם שבעה צעיפים לצלילי החלילן מהמלין.

בתור מי שהלכה שולל אחר ההנהגה הזו לא יודעת לאן בדיוק, אני תוהה כמה אמינות נותרה שם, ואם מישהו מוכן לשמוע עוד פעם הטפות מוסר כדי לגלות שזה תעשיית כסף עבור בעלי הון ועושי דברם. ערמוני הוא האיש שרתם ביד רמה את הקרן החדשה לישראל לקמפיין הבחירות של אהוד ברק בשנת 1999. זה אולי הדבר החיובי היחיד שהוא יכול לזקוף לזכות הניהול שלו. אך אין לזה קשר בדיוק לנשוא הפעילות של הקרן וארגוניה. וגם זו לא מציאה גדולה, שכן אהוד ברק לא לוקח אחריות גם כן, ולכן הוא נקרא "אהוד ברח", וזה נכון לגבי כל הסביבה הזו. לגבי ערמוני, במיוחד, אפשר לאמר שלא רק שהוא משאיר פצועים בשדה מוקשים אלא אם הצליח הפצוע להחלץ איכשהו מהאש בכוחות עצמו, יטוס ערמוני עד סוף העולם להחזירו למוקשים ולוודא הריגה. וזה מניסיון אישי. איכשהו המנכלים האלה, כמו המודל שלהם, אהוד ברק, מותירים שדה חרוך אבל אצלם חשבון הבנק גדל והם כבר מוצאים את התפקיד הבא, ולא חשוב אצל מי. המשעשע הוא שערמוני קידם פרוייקט שנקרא בזמנו "accountability"', אני מבינה עכשיו שהכוונה לאחריות שלוקח הש.ג. על מחדלי הגנרלים, איך לא הבנו. פשוט באנגלית, זה נשמע קצת אחרת.

סופ מעשה במחשבה תחילה, האם היו אלו מפעלי זכויות אדם או סניף של הליכוד בראשות נתניהו המחכה לשעת הכושר ?

MOONRAY

אפרופו ליקוי הלבנה,אתמול היה לי טוקבק לפוסט, שמשום מה נכנס ישר ל"תגובות ספאם". הצצתי וזו היתה איזו הערה מחוכמת לכאורה,ולא מעניינת. כדרך שגרה עשיתי גוגל על ה IP והגעתי לתוצאה הבאה -MOONRAY DESIGN LTD, שלה מוקצים כמה IP באזור ה 192. ואילך, עם הנהלה בהרצליה או משהו כזה. חיפשתי ולא מצאתי כזה עסק בישראל, יש חנות באנגליה לתאורה ומנורות, אבל לא ניראה לי שזו חברה ישראלית.

netnum: 192.114.177.176 – 192.114.177.191
netname: MOONRAY
descr: Moonray Design Systems LTD.
country: IL
admin-c: EA2132-RIPE
tech-c: EA2132-RIPE
status: ASSIGNED PA
mnt-by: AS5486-MNT
source: RIPE # Filtered
person: Eli Asulin
address: Habrosh 8
address: Hertzelia
address: IL
phone: +972-9-9583323
fax-no: +972-9-9583323
nic-hdl: EA2132-RIPE
source: RIPE # Filtered
% Information related to '192.114.160.0/19AS5486'
route: 192.114.160.0/19
descr: EURONET
origin: AS5486
mnt-by: AS5486-MNT
source: RIPE # Filtered
% Information related to '192.114.176.0/20AS5486'
route: 192.114.176.0/20
descr: EURONET
origin: AS5486
mnt-by: AS5486-MNT
source: RIPE # Filtered
Legend

היהודים החמים או מה יש לך, גברת לוין

לנוכח התופעה החדשה של האוליגרכים הרוסים (יש אומרים מאפיה רוסית) שפורחת בישראל, אני רוצה להביא מבט על "היהודים האמריקאים החמים" כהשלמה לסיכונים שאנחנו חווים בישראל מכל שופעי טוב הלב העשירים מהודו ועד כוש.

אוברי לוין, ד"ר (פסיכיאטר), קלגרי קנדה
אוברי היגר לפני 14 שנה מדרום אפריקה לקנדה, חרף העובדה ששמו כיכב בועדות הפיוס והאמת, מן הצד הלא נכון. אוברי הוא פסיכיאטר שעבד עבור השב"כ של המשטר הלבן של פרטוריה, והתפרסם שם בתור "דוקטור שוק", ואפשר לתאר למה. בעיקר הוא נודע כמי שערך ניסויים אלימים בהומואים כדילהפוך אותם לסטרייטים באמצעות שוקים חשמליים. קנדה שמחה לאזרח אותו ולשלב אותו מייד באותם עיסוקים, וכך התיישב בקלגרי, עיר שמרנית ומלאה באקס פיילז מכל טוב. אלא שאנשים שמתמכרים לסדיזם מתקשים לפתוח דף חדש. וכך נערמו נגדו עשרות תלונות של מטופלים, בעיקר גייז, שהוא תקף אותם מינית. עכשיו הוא עומד לדין וגם נתבע במיליוני דולרים.

התיאור הרשמי של ד"ר לוין הוא יליד דרום אפריקה 1940, שמשפחתו היתה בין המשפחות היהודיות הראשונות להצטרף למפלגה הגזענית האפריקנרית כפעילים. בלוגים (לא רשמיים) מקלגרי טוענים שאוברי הוא בנו של פעיל האצ"ל, לוין, שעקר מפלשתינה לדרום אפריקה כדי לחמוק מאישומים בטרור. (וזה גם ההסבר שניתן להצטרפות לשורות המפלגה האנטי בריטית בדרא"פ). חיטוט נוסף מעלה שורה של מעשיות מוזרות בקשר לאיש לח"י שנמלט לקנדה עקב רצח שביצע נגד ילד יהודי, וכולי וכולי. מה יש לאמר, הרבה נחת מהיהודים החמים…

הפדרציה היהודית, קיבלה כמובן תרומה מד"ר לוין, לא מי יודע מה (1000 דולר בערך), כך שאפשר לאמר שהוא יהודי חם, לעומתנו הבוגדים השפלים.

ובעניין דומה ושונה, מסמך המקורי המרתק, הנקרא "זכרון דברים" של נאסא, ומתוייק בספריה ב…לאנגלי וירגיניה (אהמ), ראוי מאד לעיון. התחלת התוכנית לחקר המאדים – בנספחים מעמוד 18 ואילך רשימת המשתתפים. ברשימה הלא ארוכה של משתתפי התוכנית היוקרתית והחלוצית לחקר מרס מנויים מחלקות שונות באמריקה וכמה תאגידים. ומעבר לכך, מכל העולם הרחב, רק האוניברסיטה העברית, ברחובות.

000
למי שתוהה איך השתנה הפוסט, נו טוב, היה ליקוי לבנה, וכולי וכולי, היו חלקים מטופשים שנמחקו.

עיתון הארץ; ויינרוט – אוליגרך לכל פועלת

אפשר היה לחשוב שעיתון הארץ מנהל את המו"מ בעניינו (אורי בלאו) בשיטה של האוליגרכים, כמו שסוגרים עניינים ברוסיה או מולדבה. העיתון חשף אתמול כתבה על אילן גראפל, שדי הפריעה למסע ההכחשות של ישראל. במקום לכתוב שהוא קומוניסט חולה רוח, העז "הארץ" לפרסם כתבה בנוגע לשירותו הצבאי. לפעמים, כך יגיד העיתון, גם לנו "בורח" משהו, ולא חייבים לעשות טובות לפשלונרים, במיוחד אם בתור פרס מקבלים אישום פלילי נגד כתב שלנו, ומסע שיסוי בציבור.

אם אכן זו הסיבה, אזי מזדמנת לנו אפשרות לראות איך התקשורת מחפה באופן שגרתי על מחדלי ענק של מערכת הבטחון. לפי תחקיר גוגל פשוט, שבטח גם המצרים יודעים לעשות, ברור שגראפל לא תמהוני, לא פעיל שלום ולא שום דבר דומה לזה. תחת שמו יש פרסומים ציוניים ימניים מאד, שמדיפים ריח של דגים כבושים' אא"כ בעולם מסתובבים כמה אנשים עם אותו שם המפיצים את אור הציונות. בנוסף מדווח היום "עניין מרכזי" שהבחור נכנס למצרים עם דרכון אירופאי מזוייף, בוא ננחש, נגיד גרמני ? (כניראה בריטי, בסוף)

חשוב לדעת שהתקשורת המחפה לא עושה זאת למען אינטרסים בטחוניים, שכן הממשלה שתפסה את מי שתפסה יודעת גם לעשות גוגל, אלא מדובר בהסברה כלפי פנים, כמקובל בארץ שממנה בא השותף החדש של שוקן.

נבזלין בהחלט רוח רעננה אחרי הצביעות של השמאל המתחזה, סופ סופ THE CHICKEN ARE COMING HOME TO ROOST. כך גם לגבי השידוך המקורי, בין אבינועם ערמוני מהקרן החדשה לישראל ובין..בית התפוצות של נבזלין. על כך ראוי לכתוב בנפרד פוסט מפורט. כדאי לזכור את ההתלהמות באתרי השמאל נגד גאידמק, תוך כדי פירואט לאחור, כאשר התברר שרוב מקבלי האתנן, בתקשורת לפחות, מאותו סוחר נשק, היו כמובן שמאלנים מלעילא (בעיקר בתחנת הרדיו). ללמך, שיש שווים, ויש שווים פחות, ולא לכולם מותר לזנות ולשמור על פסאדה מהוגנת.

ויינרוט, משחק אותה
כתבתי כאן פעמיים על האופן שבו פעל ויינרוט, בהגנה על עצמו בתיק שוקי ויטה, והוכיח את ייחודיותו בנוף הישראלי, אחרי הכל, וגם בין כל המושחתים והעשירים. בניגוד לצועקי "דרייפוס" ו"קנוניה" (אולמרט, הרשזון, קצב וכולי וכולי), שממשיכים לשמור על קוד המאפיה גם בהרשעה, הרי ויינרוט עשה מעשה נכון מוסרית, ציבורית, ומסתבר גם משפטית. הוא שטח את הרקע האמיתי לאופן הפעולה שלו, וכך התברר, שכווולללם מקבלים שירותים משפטיים חינם מעורכי דין צמרת. שוטרים בכירים, שופטים, וצדיקים גמורים. כדאי לקרוא את הכתבה הזו, בכלכליסט" וגם לזכור שהרקע לסיבוכי ויינרוט הוא שותפויות עסקיות עם האוליגרכים השנויים במחלוקת.

עלילה פיקטיבית
אם הייתי גוהן לה קארה הייתי מעזה לרקוח עלילה יותר מתוחכמת שבה עיתון הארץ גם "גייס" את גראפל, תוך התחזות ל"מוסד" , כדי שהבוץ יעוף על מערכת הבטחון הישראלית, גם אם אין לה שום קשר לבחור הציוני הזה, שבעליל מוכן לעשות הכל למען …? למען מה שהוא חושב כאינטרס ציוני.

אבל נסתפק בפרשנות הקונספירטיבית המקלה. די בה כדי לעורר מחשבה, גם אם אינה מבוססת על עובדות. כמו חמוצים לפני המנה העיקרית.

הנקניקיה

שערוריית סקס חדשה מטלטלת את האימפריה, הפעם סיפור על נקניקיה, כלומר זין, של חבר קונגרס מבטיח, ששם המשפחה שלו הוא "נקניקיה" (כלומר, זין, בעגה מקובלת). וינר, יהודי ונציג ניו יורק, במפלגה הדמוקרטית, נתפס שולח צילומים של הזין שלו,בטויטר, לנשים זרות. יש אומרים לא בדיוק זין, אלא תחתונים צמודים אבל הרעיון ברור. האיש התחרפן.

וינר, כוכב עולה ומבטיח, נישא לא מזמן ליד ימינה של הילארי קלינטון, היומה אבדין, מוסלמית ממוצא הודי-פקיסטני בעלת קשרים הדוקים לסעודיה. תחת שרביט ההכלאה של קלינטון, התחתן היהודי – שליח נאמן מאד ל AIPAC אגב – והמוסלמית בעלת קשרים לסעודיה, ובקרוב עומד להיוולד להם ילד. סיפור תמוה, לכל הפחות, שיש לו קוי דמיון לליידי D והמיליונר DODI, הסעודי, ולסיפורים נוספים שנגמרים בדמע.

היומה אבדין היתה נשוא לרכילות מרושעת לפני הבחירות, אמרו שהיא המאהבת הלסבית של הילארי, וזה כניראה לא היה נכון (לגביה, אך הנושא של הילארי פחות ברור). שוב הזוג קלינטון, שוב המזרח התיכון, שוב סקס, הכחשות ודמעות. הפעם זה לא מוניקה אלא וינר.

עוד לא התאוששנו מ DSK, שוורצנגר…והגיעה הבדיחה העצובה הזו. היום כבר נשמעו קולות במפלגה הקוראים לוינר להתפטר, אך ספקנים סבורים שהוא יצא מזה. ניראה.

אין ספק, נשק הסקס שהפך למכריע גורלות, חוזר כבומרנג למי שעשה בו שימוש יתר. וינר בעצמו, כותבים בSALON לא בחל בטריקים מלוכלכים כדי להתקדם, כך שהגלגל מסתובב…..

האחרון של לה=קארה;

ניצלתי את השקט של החג לסיים את OUR KIND OF TRAITOR, האחרון של גון לה קארה, אני לא בטוחה אם תורגם או שזה בקנה. הספר התברר כחומר רקע רלוונטי מאד למתרחש בישראל, השתלטות האוליגרכים הרוסים, וגם לפרשת "האחים עופר" למשל, ולהבנת כללי המשחק. אחרי הכל, גם ה"אחים עופר" קיבלו איזה הכשר דרך לונדון, תואר אבירות או משהו כזה.

הספר עוסק באוליגרך רוסי, מלבין כספים, וחבר במעין מסדר פושעים יוקרתי VOR, מן הסוג שתואר בכתבי סולזניצין. בעקבות קשיים בתוך המאפיה שלו הוא נזקק לבקש טובה דחופה מזוג אנגלי, תיירים מזדמנים, שאותם הוא שולח לשירותים החשאיים הבריטיים לסגור עבורו עסקה של "מידע-הלשנה תמורת הגנה והגירה לו ולבני משפחתו".

המידע שיש לו נוגע למעורבות של חברי פרלמנט (בריטיים) ובנקאים בריטיים עם ארגוני פשיעה רוסים ועסקאות סיבוביות של הלבנות הון, השפעה על פוליטיקאים וכולי וכולי, א-לה גאידמק, צ'רנוי ושות. כולנו מכירים. השירותים החשאיים אכן יכולים לראות במידע עדות להפרת חוקי המדינה, אך מעליהם נמצאים שיקולי הכלכלה, המעדיפים למחול על החוק תמורת השקעות (ויהיו שחורות ככל שיהיו) באנגליה, הסובלת מחסרון כלכלי מתמיד.

הפרשה הזכירה לי במעט את המתח שהתגלה סביב פרשת עופר, בין הגישה "הממלכתית בטחונית" פרופר, שהיתה צריכה לשלוח את האחים עופר לכלא, לכאורה, ובין צרכי הכלכלה והעובדה שגם פקידי הבטחון הם חלק מהמשחק הכלכלי. לבסוף, הכסף מנצח, גם אם רבים מהנבחרים והפקידים יודעים שהם מועלים בתפקידם.

הספר הוא גם מעין הומאז לימי המלחמה הקרה, שהפכו את לה קארה למי שהוא, אייקון בינלאומי. שוב רוסיה, שוב "עריק" (הפעם מארגון פשע), ושוב מתח של מבצעים על פני ארצות ויבשות. אך הכל רק "כאילו", למעשה, מבין גם לה קארה, ומביא מפי גיבוריו, אין שום הבדל בין ה MI6 ובין ה VORY, ארגון פשע רוסי. בשני המקרים, העובדים הם פיונים של כוחות כלכליים, שקנו את הפוליטיקה וחילקו ביניהם את הטריטוריה. כפי שה VORY הותיקים מתקשים להסתגל לעולם המשתנה והבוגדני, גם עובדי ה MI6 מוצאים עצמם כמעט מיותרים ועלובים בעולם המופרט של חברות אבטחה, לוביסטים, ובנקאים מה CITY. כמו הבוגדנות של מסדר הפשע, כך גם סוכן השירות החשאי יודע שאין לו על מי לסמוך מעליו, הפקידים דואגים לעתידם בתאגידים אחרי הפנסיה, הפוליטיקאים קנויים על ידי לוביסטים, כל אחד לעצמו.

את העתיד של אנגליה הטובה והישנה הוא מפקיד הפעם בידי הזוג, גיבורי הספר, בני המעמד הבינוני, מרצה באוניברסיטה ועורכת דין, שמנסים לשמור על הגינות ואנושיות במשחק הגדול.

גם ברומאן הזה נותר לה קארה יותר מאשר ביקורתי בגלוי כלפי ההגמוניה האמריקאית, כפי שביטא גם בפומבי בראיונות עיתונות. כמעט ניתן לאמר שהוא רואה בהגמוניה התרבותית האמריקאית את האויב האמיתי של עולם הערכים שהוא מחוייב לו. ההיווצרות של מעמד "אנשי התאגיד" הצעירים בעלי החליפות, המשעממים, הבינוניים, המשוכפלים ובעלי האמביציה חסרת העכבות, אלה הם האויבים, אך לא ניתן להלחם בהם כלל, והמאבק חסר תוחלת אך אבירי.

לזכותו של לה קארה כסופר, שהוא מעודכן ובעל חושים חדים לתפוס מגמות תרבותיות והצגתן בדרך דרמטית. אך הביקורת באנגליה לא היטיבה עם הספר האחרון, או למעשה עם הספרים האחרונים, בהשוואה להישגיו המונומנטליים בעבר. הביקורת האמריקאית הפנתה לו עורף באקט של פטריוטיזם, אבל לא ניראה שכל זה מפריע לו, או לשטף הכתיבה המצויינת.