Monthly Archives: מרץ 2008

פרק ראשון

המחלה

תמונה של המרתף שהתגלה בחפירות היום באי ג'רזי ליד בריטניה. (חקירה של מסכת התעללות ורצח של ילדים)

 

אני פותחת קטיגוריה חדשה בבלוג, שהיא תהיה הפעילה (חוזרת לחופשה בכל הקשור לאקטואליה), תחת השם "המחלה". . זה יהיה לוג שבועי, יבש ונוקדני, המוקדש לנפגעי רשתות סחר בילדים לצורך זנות, פורנוגרפיה ועבדות מינית. החומרים לא נעימים, ועלולים להצית טריגר אצל נפגעי טראומה.

אני סוגרת את מדור התגובות בבלוג לחלוטין.

 

רשתות סחר בילדים לצורך התעללות ועבדות מינית מסחרית הן תופעה הולכת ומתרחבת, והיא קיימת גם בישראל, גם אם לא בצורה מוכרת על ידי מערכת המשפט. 

 

רוב הנפגעים של התופעה הזו נדונים לכליה, למעשה, ומיעוט זניח נחלץ ומשתקם. הקושי להחלץ מרשתות סחר בילדים הוא אובייקטיבי אבל גם פסיכולוגי, שכן הפגיעה בנפש היא אנושה בגלל הגיל המוקדם, וסוג החוויות. רבים נרצחים, או מתים מהזנחה, סמים, פשע, או התאבדות. שורדים משוקמים חלקית לא מעידים בדרך כלל, מסיבות של בטחון אישי וצורך ברגיעה נפשית. העדה במקרים כאלה היא כמעט תמיד אירוע קטלני ומאכזב. ראשית, ועל כך כתבתי פה ושם, נוצר קושי אובייקטיבי של מערכת המשפט לקבל עדויות של ילדים. ברוב המקרים מדובר בעדות המגיעה באיחור רב, ועל כן קשיי האמינות והזכרון מכשילים אפשרות להעמדה לדין. אפילו עדים משוקמים להפליא עלולים להתפרק כתוצאה מחקירה משטרתית והעדה במשפט,

 

 כך שזהו מבחינות רבות "פשע מושלם", ועיסוק נטול סיכונים, בהשוואה לפשיעה מאורגנת אחרת (סמים, נשק וזנות בוגרים).

 

הבלוג, מעתה, יוקדש לנושא זה בלבד.

 

 

"והוא העביר את בניו באש בגיא בן הינום, ועונן וניחש וכישף ועשה אוב ויידעוני; הרבה לעשות הרע בעיני ה' להכעיסו ".

פרק ראשון

 

היום עושים קטלוג

בערך מגיל 6 אני רואה "כפול", כל דמות או תו אני רואה פעמיים. בלילה, כאשר אני מנסה להירדם, העיניים שלי "מתהפכות" באופן בלתי רצוני בתוך הארובות. אני צריכה לעבוד שעות ארוכות להתעמל בעיניים כדי שהן יחזרו למקום. החלטתי לא לראות, ואם כבר, אז לראות כפול, כמו החיים הכפולים שאני חיה.

 

במונחים של ילדה בת 6, אלה החיים. מאיפה לי לדעת שיש חיים אחרים בכלל, ושילדים אחרים פשוט גדלים וחיים במשפחה שלהם, שאוהבת אותם, ואז הולכים לבית ספר ולחברים. אני כבר עובדת, משרה מלאה ממש, בנוסף לגן ובית ספר. אני לא בדיוק יודעת להגדיר את העבודה שלי.

 

אני מוכנסת למחסן הזה, מבנה שאני כבר מכירה ולא רוצה ללכת לשם. הלילה תורי. אני יודעת וליבי פועם בעוצמה ומפחד. אני גם יודעת שאין לי שום ברירה או שליטה במצב. ככה זה. האיש נכנס, ואומר לי שהיום הוא יזיין אותי. אני מבינה רק שזה דבר שגדולים עושים. אז אני אומרת לו "אבל אני חדשה", רוצה לאמר, ילדה. הוא מחייך ואומר, "טוב, אז נעשה את זה שלא כדרך הטבע", והוא מאונן עלי, מאחורה, ולפתע מזרקה ענקית של נוזל צהוב סמיך ומסריח מטביעה אותי.

 

כל מה שקורה במחסן ובמכון, וגם בבית של השכן, הוא "הילדה השניה", לא זו שהולכת לבית ספר עייפה ורואה כפול, ושוכחת אפילו להוריד את הפיגמה מתחת לבגדים. הילדה המבולבלת והמסריחה. כן, זה מסריח כל הזמן, יוצא לי ריח של מתכת שרופה מהנשימה, ריח של גוויה לפעמים. אני כניראה רקובה.

 

——

חכומע ניכטיגע

 

"תזרקי את הקוביה ותחשבי על המספר 6, אני רוצה שתזרקי עד שיצא 6 כל הזמן, שומעת ? את יכולה. את הילדה הכי מוכשרת שלי, את ממש ילדת קסם, שומעת ? תשבי ותזרקי כל היום, עד שיצא מה שאת רוצה, עד שתדעי מה עומד לצאת. הבנת ? " אני לא יכולה לענות, אני גם לא רואה אותו. אני קשורה למיטה לבנה, והוא נתן לי משהו שאי אפשר לזוז, אפילו לא לפתוח עיניים. אני כמו מתה, רק שאני שומעת כל מה שהוא אומר. אסור לי לראות אותו. אני ערומה, קר לי, וסדין קל מכסה אותי. הידיים שלי מחוברות למיטה, ומחט תקועה בוריד. עכשיו הוא מכניס מוט קר למקום כלשהו, אני לא מכירה את המקום הזה, אולי הטוסיק ? לא יכול להיות. זרם חזק עובר, אני בטח אמות, אבל אני רק שוקעת עמוק יותר לתהום שחורה שאין לה סוף. זה הדבר הכי מפחיד שיש, קשה להסביר אותו. זה כלום. הכאב גואל אותי מהכלום, ואני מודה לו.

הוא מרוצה. "אני רוצה שאת תאהבי את הכאב. כלב טוב. כלב טוב. את הקוסם שלי."

 

—-

"מה את יושבת כל היום עם הקוביות האלה ?" אמא צועקת, אני לא יכולה להפסיק. יוצא לי, יוצא לי, הוא יהיה מרוצה ממני. כלב טוב. אני יוצאת פזורת דעת, רואה כפול היום הרבה, לפרדס ליד הבית. לא יודעת לאן, פתאום מוצאים אותי סלמה וראיד, השכנים הבדואים, אנחנו משחקים על הסוס, כיף, אני נחה איתם. הולכים אליהם לחושה, אבא שלהם לוקח אותי לחדר שלו ועושה לי מה שהם עושים לי במחסן. לא איכפת לי. אמא שלהם מסתכלת עלי יוצאת מהמיטה של בעלה, ולא אומרת כלום. פתאום אמא שלי מגיעה לחפש אותי. כולם מסתכלים עליה, קצת מגחכים. אני הולכת הביתה.

 

"יצא לי מה שאמרת. אני יודעת מה הולך לצאת בקוביה."

אני מקבלת לטיפה וליבי מתרונן. "היום" הוא אומר לי "עושים קטלוג ילדים. כולם מצטלמים, את תהיי בין הראשונים, עליך אני אקבל מחיר מעולה. ילדה טובה. את חכמה בלילה ממש…נקרא לך "חכומה ניכטיגה" מיידלה. לכי תתלבשי, את מגעילה אותי"