Monthly Archives: דצמבר 2004

אולי השם יעזור

 

 

 

קראתי לאחרונה על עתירה ההולכת ונרקמת לְבַקֵּשׁ מבית המשפט, לְהוֹרוֹת למשרד הפנים, לִרְשֹׁם את העותרים כישראלים בסעיף הלאום. דבר העתירה הוליד ויכוחים סוערים על משמעות השינוי המתבקש מ"יהודי" ל"ישראלי", וכרגיל החרבות עפו, צחצחות לשון, קללות נמרצות, ויכוח אידיאולוגי בסגנון המוכר מספרות הגולאגים. אומרים לשֵׁם יש גם משמעות, והוא יַעֲזֹר אם לא משהו אחר (כמו קלשונים, רובים, ועמודי תלייה). כל העניין הזה הזכיר לי שיר שכתבתי לאחר ביקור במשרד הפנים, בו ביקשתי להפוך את הגלגל ולשנות את השם "הַמְּעוּבְרָת" לְשָׂרִיד הגלותיות שהיה קודם לכן. וזה מה שקרה שם… 

 

בּאבּי יַעַר

לידה מחדש

 

 

 מוקדש לְמִשְׁרָד הִפְנִים
 
בִּילְהַה מִמִּגְדָּל שָׁלוֹם הִזְמִינָה אֶת הַתִּיק
מֵהַלִּשְׁכָּה הַמְּחוֹזִית
לְהָשִׁיב לַנִּמּוּקִים שֶׁלִּי
לְהַחֲלִיף אֶת הַשֵׁם
 
 סִפּוּר אָרֹךְ- אָמַרְתִּי לָה –
בִּשְׁנוֹת הַחֲמִשִּׁים
אַבָּא חָזַר גֵּאֵה מֵהַמַּחֲנֶה בְּאָלַבָּמָה
נָתְנוּ לוֹ דַּרְגּוֹת חֲדָשׁוֹת
וְכַמָּה גִלְיוֹנוֹת בּוֹהֲקִים שֶׁל
פְּלֵייבּוֹי
וְ –  MAD
 
 בִּתְמוּרָה רַק דְּרִישָׁה קְטַנָּה
לְהַחֲלִיף אֶת הַשֵּׁם
שֶׁיִּהְיֶה גֵּאֵה
יַעַר
כְּמוֹ בָּאבִּי יַעַר.
וּמֵאָז אֲנַחְנוּ מֵתות כֹּל שָׁנָה
  
עַרֵימוֹת עְרֹמוֹת שֶׁל יְלָדוֹת
יֵהוּדִיוֹת
גֵּאוֹת
והַכֹּל הִתְחִיל מֵרָדָאר
וּמִּבְצָע סּוֹדִי.
 
 בִּילְהָה לַגְמָה מֵהַתֵּה שֶׁל וַעַד הָעוֹבְדִים
וּפִהֲקָה –
נְחַכֶּה לַתִּיק מֵהַלִּשְׁכָּה

 

 

 

כל הזכויות שמורות למחברת @ יפו, 9/04

 

 

 


 

ובאותו יום, במקום אחר….

בזמן הצונאמי…

 

שמעתי שבארץ מחלקים מריחואנה בשביל לשכוח. 
 

 

 

 

ובארצות הברית, ממש באותו

יום, מחלקים "אקסטה" להשלים עם המוות.

 
 

מקום להשוואה

הצפייה המורבידית באסון הצונאמי – מעשה טבע – מתחילה להמחיש לי גם את מימדי השואה. מה זה ששה מיליון יהודים מתים ? ומה זה מאות מיליונים חללים של מלחמה מעשה ידי אדם.

שירה של תעשיית המוות

 בזמן שבין התאונה לעדות, השירה היחידה היא זו היוצאת תחת ידם של תעשייני המוות, בשיווק תוצרתם. 

 

משוררים מרגישים התייבשות וקוצר יד אל מול שירת המוות במציאות. ישנן תקופות בהן מפגרת היכולת המילולית האנושית אחר האירועים. במקרים אלה, כמו באירוע טראומתי מכונן, נאלם האדם אל מול ההתרחשות. במרווח הזמן שנוצר, אותו חלל שחור ללא אור תודעה, קורה הנס של הבריאה. ובראשית היתה המילה, או אדם המכנה את הדברים ב"שם", המעשה האלוהי של סגירת התוהו באמצעות כיבוש מילולי של הכאוס.  הדוגמא האחרונה היתה השואה, אבל היו עוד אירועים כאלה.
 
השבועיים האחרונים, עת החגים והניסים, היעדר האור ושלטון החושך המתפקע מפוטנציאלים שטרם נולדו, היה "זמן ללא מילים" שכזה. משהו שחור מתרחש ומבקש להיוולד, אך אינו רשאי לעשות זאת בטרם תינתן לו מתנת המילה. לבסוף זה התפרץ שם באסיה הרחוקה, תזוזה טקטונית, שקדם לה דיווח תמוה על ספק חפץ ספק מטאור שנפל באור נגוהות ליד אינדונזיה, התרעות על פיגוע, משרד החוץ היודע מראש את הנזקים שהוא עומד להשפיע על החיים בכדור הארץ ומנדב באבירותו התרעה חדת לשון וכפולת סכין.
 
טלי פחימה העירה מן הבור שדים ומרתפים, משורר צעיר ובעל מקצב רוסי נעצר לחקירה, יצחק לאור עשה את הבלתי יאומן ופתח כתב עת לאור המבקש להיכנס בשערי העברית הננעלים על כלא "קציעות". קבלן שיפוצים גדול ברח מעיראק חרף הרווחים שהובטחו לו. הקבלנים האלה מבינים רק כוח.
 
קרב "סְפִּינִים" בין איראן לישראל. עצרו מרגלים לטובת ישראל, תפסנו אותם על סדרת טלויזיה  שבה לוקחים רופאים ישראלים אברים מפלשתינים. תיקו – והציבור נותר באפילה. קרבות ה"סְפִּינִים" מתנהלים בין אליתות הידע, וחלק מכללי המשחק הוא להותיר את הציבור בכל העולם באפילה. אני ארמוז, אתה תרמוז, אבל אסור לחרוג מהכללים, ההמונים הם בני הערובה של כולנו.
 
דברים נוראים מתרחשים. וברור שיש פער זמנים הכרחי בין התרחשותם העיסתית לבין תפיסתם במילים, הזעזוע, האימה, הטראומה, כל הזמן שמותיר לשטן אפשרות להמלט למחתרת ולהתארגן מחדש. משהו נורא מתרחש והבטן יודעת כבר שעוד מעט קט זה יצא לאור המילים והמודעות, אולי אפשר עוד קצת זמן להתחבא בחושך האילם, לא להניח למילים לחרוש את הדרך לתודעה ומשם בחזרה לקרביים המתהפכות.
 
בזמן הנביטה קורים דברים מוזרים, ואת מקום השירה תופסים האירועים הנפרשים כמו כתובת על הקיר, כמו פטיש על הראש, מאיצים במוח העצל והמתפנק. בזמן הזה בידוע נעצרים משוררים, בבחינת מעצר מנהלי מונע למילים עצמן. השטן אוהב את שעת ההלם האילם שבין המעשה הנורא לחשיפתו והוא מתאמץ להאריך אותו גם כן. זו זמנה של השירה הגדולה ההולכת להיכתב, המילים החדשות שיומצאו כמו רפואה צורבת לפצע פתוח שהתגלה, קפיצת מדרגה אנושית ותרבותית שממתינה אחרי הפעימה האחרונה של חוסר התודעה.
 
התענגו על הזמן הזה המתקתק כפצצה שכבר התפוצצה, אך תמונתה מתעכבת שנות אור בטוסה משדה הקרב אל מקלטי המילה. התענגו על השמש המלטפת את הרחוב החוגג את הרגעים האחרונים של התקופה הישנה, חישבו על השירה כמו על גוויות צפות באינדונזיה, נרקבות ומגדלות כבר את המגיפה הבאה.

 

איזו שירה גדולה מחכה לנו.
 

בדרך כלל, חמישים שנה אחרי, מוצאים גם את הדו"ח שחמק ברח אל הממונים, והושתק ביד בוטחת, על ידי שני הצדדים. מחבר הדו"ח נמצא חי וקיים ובועט בשולי התודעה, בבחינת מי שהעז להקדים את זמנו ולהפריע לברית ההסתתרות בחשיכה שבין התליין לקורבנו. תמיד הוא יישאר בחיים כדי להעיד שבסופו של דבר הכל כתוב והרשות נתונה.

  

 

הצעה לתסריט – סדרת טלויזיה ישראלית

סוגה : מדע בדיוני

 

תמצית-רקע: הסדרה מתרחשת ב- 2012-2020 ודנה במצב בדיוני-עתידני שבו ישראל נחשפת למתקפה מתוחכמת של צאצאי המדענים הנאצים שהועברו לארה"ב לאחר מלחמת העולם השניה, והשתלבו בנאסא ובסי.איי.איי וכן בתעשיות הנשק האטומי והימי. בחשאי, קושרים הנאצים וממשיכיהם קשר להשמיד את היהודים בעולם בצורה מתוחכמת ובאמצעות חדירה סמויה למוח, לנפש וגם לתשתית החברתית של ישראל. גורם נוסף המסייע להם מבפנים הוא גרעין סודי של נאצים שהגרו לישראל בעצמה, במסווה של ניצולי שואה, והם אלה שבעצם יזמו את מבצע אייכמן בתור חיסול חשבונות פנימי ומתוך קנוניה מתוחכמת תוך כדי המבצע. הסדרה מטפלת במצב שבו ישראל כבר נשלטת כמעט לחלוטין על ידי ה"תא" ועל ידי שכבה שלמה של משתפי פעולה אשר הושתלו להם רכיבים זעירים במוח ובחלקי גוף אחרים. גולת הכותרת של המבצע הנאצי הוא "פיצוח" הקוד הגנטי של היהודים ומכאן השתלטות על היכולות הרוחניות של היהודים לצורך רכישת שליטה מוחלטת בעולם כולו.

 בעת שמתרחשת הסדרה הנאצים כבר הקימו מושבה על מרס, וחברו עם "חוצנים" שהם בעצם מעין ישויות נטולות גוף ("רוחניים") המסייעים להם בהשתלטות על הגזע האנושי, עד שהם מבינים מה בעצם קורה ומשנים את המדיניות שלהם. הסדרה מסתיימת בדרמה מותחת עצבים, שבה מתברר לקומץ המתנגדים בישראל, חבורה קטנה של "זרוקים" שהיו קצת מנותקים ממה שקורה וגרו באיזה ישוב לא מוכר בגליל, ביחד עם בדואים ומחלקה שלמה של מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי – שישראל עומדת להיות מושמדת באמצעות הנשק האטומי שלה, וכי הנאצים מתכננים גם מבצע מתוחכם בו זמנית של הפללת כל היהודים הנמצאים בארצות הברית שיכשיר את הרקע להשמדתם ההמונית. החבורה מנסה למנוע את השואה הגרעינית ברגע האחרון.

 מדובר על 12 פרקים בסדרה. הראשונים מטפלים ב"מה קרה בעשרים השנה הקודמות" לזמן התרחשות הסדרה. והצגת הדמויות הראשיות.

מונרך – האיש שבראש תא הנאצים (זהו בעצם היטלר לאחר שהקפיא את עצמו במעבדה קריונית וקיבל גוף חדש בטכנולוגיה מיוחדת של נאסא).

סיימון בז – מנהיג ישראלי המשתף פעולה עם הנאצים החדשים תמורת טכנולוגיה חדישה המבטיחה לו חיי נצח.

אסתר – אשה, חצי יהודיה הנמלטת ממעבדת שטיפת המוח של הנאצים ומגיעה לישראל. לאסתר שתל במוח, ושתל בטבור הממשיכים לשלוח למרכז העצבים שלה עינויים קשים והוראות. היא מנסה לפתח שיטה להתמודד עם השליטה האלקטרונית ולשכנע את אלוהים שיעשה משהו בקשר למצב העולמי. אסתר שייכת ל"מודל פרוטוטיפ" של זונות יהודיות ממוחשבות שנועדו לספק את הצרכים המיניים של האליתות של הנאצים ובעת הצורך, באמצעות פיתוי, לסחוט ולחסל מתנגדים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים. אסתר מגלה כי הגוף שלה, וחלק גדול מן המוח שלה כבר אבודים, ופועלים אוטומטית כפי שתוכנתו. אבל היא מצליחה לאתר חלק במוח, שעוקף את התכנות, ומסוגל לאפשר לה שליטה עצמית חרף התוכניות שהוזנו לתוכה. היא מנסה להעביר את התגלית שלה לכמה שיותר מתוכנתים.

עיסא – גבר פלשתיני – סוכן ביטוח ברמאללה נשוי ואב לשלושה ילדים, המנסה לחיות חיים "רגילים" בתוך הכאוס סביבו. לבסוף, ובלית ברירה הוא נשאב לאירועים הדרמטיים ומגלה שהוא בעצם יהודי שנשלח בילדותו על ידי אמו למשפחה פלשתינית להסתירו ממשטרת הגנטיקה. אמו נהרגה לאחר מכן על ידי הנאצים כיון שניסתה להעביר את המידע על תוכניותיהם לכלי התקשורת. במהלך הסדרה הוא מתפתח והופך לאחד ממנהיגי המרד, לאחר שהוא נמלט ממחלקה סגורה אליה נשלח במסגרת ניסוי מוח אכזרי במיוחד הבא לבחון כיצד להפוך ערבים לרובוטים לעבודות שחורות וכיצד מגיבים ערבים דוקא לוירוסים קטלניים מסויימים. במהלך הסדרה הוא מתמודד עם שאלות של זהות מינית, לאחר שמתברר לו שהוא בעצם גם הומוסקסואל, שהדחיק את נטיותיו לאחר שנשיא ארה"ב הכריז על ההומואים כ"ארגון טרור" ופתח במבצע לאיתורם ולהעמדתם לדין.

 עמיאל – בכיר במנגנון האטום של ישראל אשר מתפקד כ"קאפו" של הנאצים בישראל, ומעמיד לדין כל מתנגד באשמה של "בגידה בעם ישראל". בסוף הסדרה הוא עומד מול אחת מבנותיו המצטרפת למחתרת, ומנסה להתנקש בו.

דב אמון – המדען הראשי הממונה על טכונולוגיית שטיפת המוח בטכניון, בנו של נאצי אשר היגר לישראל במסווה של ניצול שואה והפך לבכיר בשירותי המחקר הבטחוני.

אלוהים – מה שקורה לו מתחילת הסדרה, ואיך הוא מתפתח לקראת סופה.

חנמאל – יישות חוצנית ("מלאך") המלווה את מבצע הכיבוש של מרס ויישובו.

השטן – שבמשך הסדרה פועל באמצעות "בני אדם" שונים, בתחילת הסדרה הוא פועל באמצעות זוג אפור לכאורה הגר בעיר שדה ישראלית, ובאמצעותם מפתח את השיטה להשמדה עצמית של קבוצות, משפחות עמים. בסוף הסדרה הוא חושף עצמו בגלוי, כ"רב מקובל" העומד בראש כת עצומה, המסוגל להשתלט על "מיתוסים", כלומר על מרכזי האנרגיה והליבידו האנושיים העוצמתיים ביותר (הארכיטיפים שבלא מודע הקולקטיבי) ולרתום אותם להשמדת המונים. הוא מודה לבסוף כי מקור האנרגיה החזק ביותר שלו הוא האשמה הנטועה בבני אדם.

 

חלק ראשון בסדרה השנה 2012, בארה"ב נבחר שוב הנשיא בוש, לקדנציה שביעית, לאחר ששינה את החוקה וביטל את ההגבלה על היבחרות חוזרת. הוא יושב בחדר הסגלגל בבית הלבן, שותה בירה צוננות ומנהל ישיבת מטכ"ל של הצבא האמריקאי.

 

כל הזכויות שמורות מאד למחברת המחפשת תקציב לפיתוח תסריט.

מוחדיסק

 
המוֹחֳדִיסְקְ שֶׁלִּי
נִיגנב לָאַחֲרוֹנָה
עַל יְדֵי שֵירוּתֵּי
הַבִּטָּחוֹן שֶׁל אִירָאן
 
וְהוחְזָר לֲאֳרֶץ בְּעִסְקַת חִילוּפֵי שְׁבוּיִים-

First and foremost, 'provoke' your own conscience to avoid severe outer conflicts.

כְּמוֹ אֶתְרוֹג
בְּקוּפְסָא מְרֻפֶּדֶת
(קלקר מהודר)
 
 בַּחֲמַת זַעַם
קָרַע
רֹאשׁ הַשַּׁבַּ"כּ
אֶת הָעֲטִיפָה
 
וּבְתוֹר עֹנֶשׁ עַל כָּךְ

שֶׁנִּגְנַבְתִּי
מַחַק לִי
אֶת כֹּל הַזִּכָּרוֹן;
 
וּלִבְנִי עָקַר אֶת  
הַשִּׁנַּיִם
 
נְהַג הַמּוֹנִית שֶׁשָּׁמַע
אֶת הַסִּפּוּר
אָמַר אֵין בְּרֵרָה
הָעֲרָבִים שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ
 
 

 

כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 2004
 

שיר – אותנזיה

יעילות 

 

אוֻּתֳּנֶזְיָה
 
אִמָּא תָּמִיד אוֹמֶרֶת צָּרִיךְ לֲעַשוֹת
מָּה שֶהָמוֹרֵה אַמָר
הַרוֹפֵא אַמָר
וְשִמְעוֹן פֶּרֶס גָם.
 
בְּאָמֵרִיקָה שַלְחו אוֹתִּי לִפְּסִיכִיאָטֹור
שְקָרָא לְעָצְמו מנחה הנשמות
בְּאָנְגְלִית זֵה נִשְׁמָע יוֹתֶרְ
 
וּבַמָאפְיָהּ קוֹרְאִים לָזֶה
"המורה"
 
כַּתָּב מִרְשָםּ מֶקוְּשָקש אוַּלי לָּטִינִית
לְהִתְאָבֵּד מִיָיד
מִן הַקוֹמָה השֶש עֱשְרֵה בְּמָלוֹן
בתל אביב
מֶעָל הַקוֹנְסוּלִיָה הָאֲמֵרִיקָאִית
שג'ורג' טֶנֶט יאֹכָל אֵת הָלֵב
וְשָׂם בַּיָד
עִם עוֹתֵק לאמא
 
הִסְתָּכְּלָהְ וּמִיָיד הַלְכָה לְשָלֵם בְּמסטרקארד

 

שְהֹוצִיא לָהּ הָסְנִיף שֵל מפלגת העבודה
וְהִסְתַדְרוּת הַמוֹרִים
לִפְקִיד הַקָּבַּלָה שֵל הַמָּלוֹן
איריתי צָּרִיךְ לַעֳשוֹת מַה שְהָרופֵא
אַמָר, אָחֵרֵת לֹא תִהְיִי
בְּרִיאָה
אַל תִּהְיי עַקְשָנִית
הַמּורה אָמָר
וְשִמְעון…
 
 
טראח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

Relationship between height of falls (x-axis, in meters) and Injury Severity Scores (ISS). * = survived fall, + = fatal fall. [Source: Bostman, O.M., 1987] Details in "Suicide and Attempted Suicide" pp378-80.

 

כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 9/04

בפרופורציה נכונה

 חסר אור, חסר חום, והנס היחיד בחנוכה היה היעלמותו של יום, כך יצא לפחות לפי הדלקת הנרות שלי . אז שמתי בצד את הדברים הגדולים, והכנתי סנדוויץ קל, לפיטום ונחמה, שתי פסקאות על אוכל ובאמצע פרוסה דקה של הגיג עצוב. בגלל העיצוב המגעיל, לא חייבים להישאר עד הסוף, מבט על, ולצאת.

 

לחם א'

בחורף אני מחפשת תוספת סלט שונה, לא הסלט "הערבי" המושלם או הטבולה של הקיץ, משהו אחר. השבוע נזכרתי במשפחת סלטי הוולדורף, סלט המתבסס על רוטב מיונז חמוץ מתוק, ושילובים שונים של ירקות, פירות ואגוזים. סלטים אלה משלימים את מאפי החורף והתבשילים הכבדים מלוחים וגם משרים חגיגיות כלשהי, ולו רק בגלל האננס. במשפחה הזו אני כוללת גם את סלט הגזר האמריקאי ווריאציות נוספות על אותה מנגינה.

דיסוננס

 
סלט גזר אמריקאי
 
גזרים מגוררים דק דק
אננס חתוך לקוביות
צימוקי ענק
אגוזים או שקדים לפי הטעם
רוטב המיונז (הרבה מיונז, ורצוי מסוג טוב), קצת לימון, קצת סוכר, קצת מלח ומה שמתחשק עוד למשל פרוסות תפוזים
 
אפשרות גיוון אחרת לחורף היא הסלטים החמים שדורשים קצת יותר מאמץ ותזמון. במשפחה הזו אני כוללת גם את סלטי הפסטה החמים, אפשר עם עגבניות שרי, ארוגלה, שמיר ופטרוזיליה או בזיל כמובן, ושוב מיונז מדולל או על רוטב על בסיס שמן זית והמון שום. לבסוף, הסלטים ה"תאילנדים" (ככה אני מכנה אותם) שילובים שונים של הקפצות ברוטב סויה (מקלות גזר, מקלות פלפל, פרחוני ברוקולי וכולי), בתוספת שקדים מטוגנים או פקנים ממותקים, ולמהדרין – רוטב בוטנים (על בסיס חלב קוקוס שאפשר היום לרכוש בכל מכולת, בקופסת שימורים). מן המטבח המזרחי, זו עונת המטבוחות, סלט מבושל שאפשר לקנות מוכן,  או "סלט" מחית הדלעת המבושלת עם עריסה ותבלינים.לבסוף יש גם סלטי תירס חם, אני אוהבת פשוט תירס חם עם חמאה מומסת שמיר ומלח, אך אפשר להוסיף גם גמבה  או לעבור לרוטב עגבניות שקשוקאי.
 
פרוסת הגיג כואב באמת

 

חברת הבקרה (תיאוריה וביקורת, ז'יל דלז)
 
חשבתי לכתוב מאמר רושף על מצב הגנים ביפו, מאמרים שפורסמו בשבועיים האחרונים על מאבקי הורים לשפר את התנאים של הילדים (זכות לבוא עם חיתול – בעיתון הארץ, או הזכות לגן בלי סכסוכים בין סייעות לגננות), ולחתור לניתוח של שורשי ה"ביורוקרטיה הטוטאליטרית" בישראל. אחר כך גלשתי לנתוח של האינטגרציה שסוף סוף נקברה קבורת חמור, ולנוהל הנורא של שימוש בילדים כמקדמי פרוייקטים לאומיים ואידיאולוגיות "גדולות". כן, היתה גם הנקודה המעצבנת של ה"שומר" הנצחי בגנים, שריד לימי הטרור שהותיר בעיקר מקומות עבודה לגברים בלבד, ושלטי ענק של הסוכנות היהודית. בקיצור, הגן או בית ספר כמיקרוקוסמוס של חוליי הציונות. לבסוף, ולאחר שהטיוטה נמחקה על ידי המחשב משום מה, ירדתי מזה. מה שנותר לי כחוט מקשר הוא מונח חובק כל "חברת הבקרה", המעבר מדיסציפלינה לעבר הבקרה המעודנת, הבלתי מוגבלת בזמן, החמקנית. אם פוקו ניתח באזמל דק את מבני השעבוד והכוח של החברה הקודמת (חברת המשמעת) הרי ממשיכיו עושים זאת בעניין החברה החדשה, חברת הבקרה. אצלנו רשמו על קירות בית הספר "כלא דה שליט", והיום הקירות הם בתוכנו, כל יחיד בעצמו מהווה זירה למלחמת המעצמות. זה מתחיל כבר בגן, וכל מה שרציתי לכתוב זה רק דוגמאות. 

אילוסטרציה לכתוב : חולדה שאולפה לגלות מוקשים, אפריקה 2004

 

לחם ב'

טוב, אז פשטידות
 
האמת שהתעצלתי לחפש בניירות את המתכונים של שתי פשטידות שאני מעניקה להן ציון גבוה במיוחד, והן אלה שאילצו אותי לחזור לוולדורף בתור הסלט המלווה. ידוע שילדים לא מתים על פשטידות, אבל מצאתי שתיים שהבן שלי אוכל, ולפעמים רוצה עוד מנה. אחת מבצל והשניה מישמש שבין קוגל, עוגה ופשטידה, לא חשוב העיקר שזה טעים וגם בריא. יכולתי לעשות חיים קלים ולהפנות לספרים מהם נלקחו המתכונים אבל זה לא הוגן, לכן אעשה פה את השירות לציבור האמהות המעוניינות בגיוון.
 
פשטידת בצל
 
קצצי חמשה ששה בצלים לבנים וטגני לשקיפות במאה גרם חמאה. לקראת הסוף להוסיף כוס שמנת לקצפת וערבבי שתי דקות, להוריד מהאש ולצנן. להוסיף 3-4 ביצים, 4 כפות קמח תופח, כף גדושה קורנפלור, וכל הזמן לבחוש וליצור  תרביך אחיד. להוסיף מאה גרם גבינה צהובה מגוררת (או חצי וחצי פרמזן)תבלינים מה שאוהבים. משמנים ומקמחים תבנית פאי קטנה (אני משתמשמת בחד פעמיות) ו לאפות חמישים דקות בערך במאה שמונים מעלות. לקוח מספר הפשטידות של קובי בר, שאני לא כל כך אוהבת אבל הנה "יציאה" טובה.
 
הקוגל המוזר מספר מעולה
 
לערבב בקערה אחת גדולה 3 תפוחי גרנד מקולפים וגרורים, 8 גזרים כנ"ל, חצי כוס כרוב לבן ברצועות דקות, כוס קמח מצה (אפשר לנסות קמחים "עבים" אחרים מחנויות הטבע) 2 ביצים חמישים גרם מרגרינה מומסת כפית מלח, ציפורן מוסקט וקינמון לפי הטעם, חצי כוס סוכר חום או לבן, חצי כוס דבש (אפשר גם מתמרים). לשמן שתי תבניות מוארכות ולחלק בתוכם את התערובת. לכסות ולאפות 40 דקות במאה חמישים. להוריד את הכיסוי ולאפות במאה שמונים עוד חמש עשרה דקות. יאמממי.
זה מתכון מספר שאני מאד אוהבת לפסח של נירה רוסו, ומשתמשת בו כל השנה, לפעמים מחליפה את המצה במשהו אחר בעל אותו מרקם.
 
המנה הבשרית
לבסוף רוטב בולונז כמו שאני אוהבת, טוב לפסטה, וגם בלי פסטה. לקוח מספר מצויין אחר של קלאודיה רודן מטבח ים תיכוני. ספר חביב עלי כאשר אני במשבר כדורי בשר, יש שם מבחר די גדול  של קומבינות בשר טחון, שהילד לא ישתעמם.
 
מטגנים בצל גזר וגבעול סלרי קצוצים בשמן זית עד לרכות. מוסיפים חצי קילו בשר טחון (בקר או כבש או שניהם) עד שהצבע משתנה. מתבלים במלח פלפל ומוסקט ומוסיפים עלי דפנה, מיורן וגבעולי פטרוזיליה . מוסיפים כוס וחצי יין אדום ושתי כפות גדולות של רסק עגניות. לערבב טוב ולבשל על אש גבוהה עד שהנוזלים מתאיידים. מוסיפים קופסא גדולה מאד (829 גר) של עגבניות מקולפות (או למהדרין 6-7 עגבניות טריות שעורן נקלף) ומבשלים על אש קטנה שעתיים שלוש חצי מכוסה.  אממממ…משובח. 
 

כישורי הישרדות בישראל, לאכול תוך כדי עלעול בקטלוג חרקים

לבסוף יש לנו פה הצעה לארוחה לקטין שיכולה להחזיק כמה ימים במקרר ולהשביח. פשטידת בצל עם סלט וולדורף, לצד פסטה בולונז. לקינוח….גלידה שאני קונה במשקל מ"ויקטורי" בגביעי הופלה האיומים האלה.
 

קיסם עם שאלה

עכשיו, תורי לשנורר. מחפשת מתכונים או הגשה של כבד עוף…שמעתי שזה בריא אבל די מגעיל לטפל בכבד, ומה שעשיתי יצא יבש וחונק.
 

מקבץ סופשבוע – העיתונות שומרת על הממסד

כמה מלים לא קשורות לכלום
 
 מאמר של זאב שיף ב"הארץ" על הבטיחות של הכור בדימונה מזכיר לי שאנחנו חיים על זמן שאול, ושאנשים כמו זאב שיף גרמו לי להפסיק את המנוי על עיתון הארץ. אם כבר זמננו קצר, למה להיגעל לפני הסוף. המאמר , ויותר מעניינות התגובות, משהו משהו רק בישראל תודה לאל. מאמר על הטרדה מינית בבר אילן מזכיר לי למה עזבתי את מקצוע המשפטים, בעיקר אקדמיה. יפה זילברשץ, רק בישראל קיימת אישה כזו בכלל. חבל. מקבץ סופ השבוע של "הגדה השמאלית" התגובה היחידה שעניינה אותי ציינה שכמות הנשים שכותבות או מגיבות באתר היא קצת פחות מהייצוג של נשים בכנסת ישראל, שהיא כידוע משהו שאפשר לספור על יד אחת. שמאל רדיקלי. לינק. ידיעות חוץ, מישהו הרעיל את ראש האופוזציה באוקראינה במהלך הבחירות, ובאתר של סי.אן.אן רואים את קלינטון אחרי כמה התקפי לב, ויש גם עראפת מן החודש שעבר. רק אני פרנואידית כאן ? כניראה שכן.
כל ההרעלות והמקייאבליזם הזה מחזיר זכרונות מספריו של גרייבס על האימפרטורים ברומא, ומי זוכר שקלאודיוס שרד כי היה צולע ומגמגם. לינק : המורעלים

 

 
קציר מהיר ב"האייל הקורא", בפרק על עזאם עזאם, כמה כותבים מסכימים ביניהם שלא יתכן במדינה יהודית שישחררו ערבי לפני פולרד. הערה על הגזענות מפיקה תשובה מעניינת :גזענות מותרת באתר הזה, היו גם מאמרים גזעניים וזה בסדר. לינק: גזענות שנות האלפיים. ואתר רשימות לבה מתפרצת של ויכוח בינעדתי אצל אתר שכן. לא יודעת אם זה טוב או רע, אמנם מסוג הויכוחים שלא מביאים לשום מקום, אבל לפחות לא מדשדש באפתיה. שני הסנטים שלי נגעו למצבי האישי כאם אשכנזיה לילד מעורב, לא זכה לתגובה, ובאמת ילדי כלאיים הם "פרווה" לעומת טהורי הגזע מפולין או מרוקו. לינק: העדר.
 
ולבסוף דברים חיוביים !
 
חנוכריסטמס: למה אי אפשר לאחד בלי להרגיש אשמה איומה על אבותי שנהרגו על קידוש השם במשרפות ומרתפים ? אני בעד מל ברוקס (טורקוומדה) ומל גיבסון (ישו) ומספיק עם השטויות. אם המוסלמים היו מסכימים לעבור ללוח שנה קצת יותר צפוי וקבוע, הייתי מוסיפה את רמדן. תארו לכם לצום שמונה ימים, ובערב לאכול רק סופגניות ולביבות….אוי ווי אמיתי, אבל אז להוריד את הגרביים עם המתנות מהעץ המואר ולעשות מדיטציה עם גלגל תפילה טיבטי כדי להוריד את הקלוריות. בהשראת הרב ג'והן לנון הי"ד.
 
 ילדים
בעיית השימוש ב"תוש" נפתרה אצלנו רק אחרי שהילד ראה את שרק מתקלח להנאתו בבוץ. הרי העוג שרק גם מפליץ ותוקע גראפסים כל הזמן, אז אולי אפשר למצוא סרט שובר קופות שבו הגיבור עושה קקי בבית שימוש ומנגב לבד. היה פותר להרבה אמהות את תקופת "הגמילה" המעצבנת. 
  
מנסה להיות חיובית. היום, הפתעה ממש חיובית. גני יהושע בצפון תל אביב, משתרעים על שטח ענק, ירוק ומלא כל טוב לילדים. רכבת קטנה, פינת חי, עשרות מתקנים ממש טובים, סירות להשכרה, מה יש להגיד, אמריקה. רק מחשבה טורדנית אחת לא מאפשרת להנות. הממצאים הלא ברורים מגשר "המכביה", משהו שבין מלריה לבין תסמונת המפרץ, מבט חטוף במים עצמם מעלה הרהורים נוגים ביותר האם זה חמדת טבע או ניסוי של המכון הביולוגי בייצור נשק השמדה המוני ? הרי לא נוהגים לשים שלט "זהירות" במקרים כאלה, וזכור בעניין זה הקישון שעד היום לא ברור מה קרה שם. בררררררררררץץץ
 

 

 

 

עקבתא דמשיחא – שיר

 

 

בִּפְיוֹרְד עָמֹק לְכֻדָּה אֲנִי רוֹדֶפֶת כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת

אַחֲרֵי הָרֹאשׁ שֶׁלִּי הַמִּתְגַּלְגֵּל עַל הַסְּלָעִים

לְצִדֵּי רוֹפֵס חֲסַר אוֹנִים וּמִתְנַשֵּׂא

בָּחוּר יְשִׁיבָה אֲבְרֵךְ מֶשִׁי קָטָן

 

כָּכָה אַלְפֲּיִים שָׁנָה אֲנִי תְקֻעָה

עַד שְאֵל שְׂפַת הַתְּהוֹם מַגִּיעָה הַיְּשׁוּעָה

שְׁלֹשָׁה הוֹמוֹאִים בְּרִיאֵי גּוּף

שֶׁמֶן מָשֻח עַל שְׁרִירִים תְפוּחִים

לְחֻצִים תַּחַת גּוּפִיָּה סְפִּידוֹ שְׁחוֹרָה

וְכוֹבַע בּוֹקְרִים אוֹסְטְרָלִי.

זוֹרְקִים לָאסוֹ

מוֹשְׁכִים אוֹתִי וְאֵת רֹאשִי

מְחַבְּרִים

תּוֹדָה לְאֵל

וְהָאַבְרֵךְ בַּפְיוֹרְד מִתְפַּלֵּל

 

 

יפו, ספטמבר 2004