Monthly Archives: ינואר 2012

נמאס להתבכיין; רוגלות; יאיר לפיד

אונס שמונס

החלטתי לדלל עד לשורה התחתונה בלבד את הפוסט הקודם שהיה לי מתבכיין מידי, על עוולות העולם ובפרט מנהג הישראלים לאנוס נשים ולרוץ לבקש רחמים בזכות הערבים שהם הרגו. לא מחזה מרנין, וחבל לתת לו עוד אנרגיה באמצעות שימת לב מוגברת.

רוגלות

בינתיים מתברר שההאקרים הסעודים הגיעו עד לשכת ראש הממשלה והצליחו סופסוף לפצח את חומת הברזל סביב ההטרדה המאיימת שמתבצעת שם, נגד "יעדים". מנהג ה GANG STALKING בישראל, באמצעות מחשב ואינטרנט, חיטוט ופריצה וריגול (וניצול המידע הנשאב בפשיעה כדי לנהל קרב פסיכולוגי וממשי נגד היעד) הוא פרקטיקה שגורה בכל מקום, כולם עושים זאת כל הזמן, וכמו הסעיף למעלה, חבל להתעסק עם זה. כל חלאה עם גישה למחשב ממשלתי  ורוגלות מחיל המודיעין, יכול לעשות מכל אחד קציצה, באמצעות הפריצות האלה וניצול המידע למשחקי שליטה מכוערים. ברור שזה יוצא מלמעלה, כמו הסעיף למעלה. החלק המעניין פה הוא הטכנולוגיה הזו, שנחשפנו לשימוש סיטוני בה, בפרשה ההעלומה של "כרטיסי האשראי" שעד היום לא נפתרה התעלומה מי הם הפורצים. איראנים ? או האופוזיציה בליכוד לאשתו של נתניהו ? מכל מקום, אולי נרוויח הצצה ללב המאפליה וכל מי שחש התקפי פרנויה מתרגשים עליו כאשר כל המידע הפרטי שלו זולג, ונעשה בו שימוש מטריד ואלים כלפיו, ידע מעכשיו שזה לא בדמיונו. כניראה שרובנו יודעים זאת כבר, אבל עד שאין אישור בעיתון, זה נחשב למחלת נפש להעלות בדמיון אפשרות שמישהו פרץ למחשב שלך וגם לכל מאגרי המידע , הבנק, ביטוח לאומי, קופת חולים, ועושה לך שמות בחיים. זה יכול להיות נתניהו, אבל סביר יותר שזה מאהב דחוי, אח שרוצה נתח גדול יותר בירושה, שכן משועמם ושונא, או יריב עסקי.

יאיר לפיד

המתקפה על יאיר לפיד נושאת אופי מעניין בינתיים, כמו פרשת "התואר השלישי" בבר אילן. כמובן כל המתלוננים על הפרוטקציה ודאי לא העתיקו תשובה אפילו אחת, במבחן שעשו, מכיתה גימל ועד סוף התואר. נקיים כתינוק זך. בעיית התארים בישראל היא כבר ידועה (כלומר כבר קיבלה אישור בעיתון, על מה שידענו קודם וחשבנו שאנחנו פרנואידים), היו התארים הקנויים מחו"ל, מ"אוניברסטאות אונליין מוזרות, אפילו מהרבנות (תואר של רב מזכה בגמול השתלמות או משהו כזה), וכמובן כל אלה שהתקדמו במיטה, בצבא, ובכל צורה אחרת (קניית עבודות בכסף, יש אתרים גדולים המציעים שירות כולל דיסטרציות לתואר שלישי) והנפוטיזם ביניהם. השאלה היא אם יש מישהו שזכה לתואר כדין ?

יתכן שלפיד הוכנס למלכודת וזו בטח לא הראשונה, הפיתויים לקצר דרך, לקבל צ'ופרים הם רבים תמיד, ויש חלק מהצ'ופרים שהם סוס טרויאני לשעת הצורך, תואר שלישי או זיונים עם המזכירה, כל מיני מלכודות. לגופו, בעיני זה רק מזכה את לפיד בנקודות בעיני עד כה. ישבו וחיפשו עליו בוץ, וכל מה שהעלו זה הקשקוש העבש הזה ? כניראה שהאיש צדיק. בינתיים, אני מצביעה לו.

 

אונס בשייטת; RAPEVILLE

 

הכשר לביצוע עבירות, בעיה ציבורית

נושא עבירות המין וה"חסינות" שמעניקים לאנשים על בסיס זכויות בפעילות צבאית, הוא בעיה של ממש, לדעתי מבחינת סדרי גודל מדובר במגיפה. תיאורטית המשטרה לעולם לא תודה שיש לאדם פלוני "חסינות" מכורח זכויותיו הרבות במערכות בטחון וסייענות, אך בפועל, החוק לא נאכף  או שהוא נאכף בקושי רב.

לצד פרקטיקה זו, יש שלל המקרים שרובם נקברים ומטוייחים של עבירות מין ב"רשות ובסמכות", כלומר אונס, סחר בנשים, נישואים פיקטיביים לצורך כיסוי לסוכנים, וגם בכלל זה אפשר להוסיף את המקרה של קפטן גורג (או מפקדו או מי שזה היה בסוף). בכל המקרים האלה התוצאה חמורה יותר לקורבן מאשר "אי אכיפת חוק" על האנסים, בדרך כלל נעשית פעולה אקטיבית להשתקתה, כלומר, פשיעה אלימה נוספת, בסמכות וברשות, כדי לטאטא את הראיות.

 

המהפכה המצרית; הבל הבלים בסינית; סמכות חוקית;

המהפכה המצרית השניה (והראשונה)

אל ברדעי הסיר היום את מועמדתו למירוץ למשרת ראש הממשלה במצרים, ובמידת מה זה כניראה סיום התפקיד של השמאל הגלובלי במהפכה, ויצירת קואליציה כלשהי בין כוחות השמאל לבין "האחים המוסלמים" בחלקים הליברלים שלהם. אחד המועמדים שנותרו במירוץ, המועדף על השמאל הוא "נאצריסט", בשיטתו, וזה זורק אותי חזרה למהפכה הקודמת במצרים, של נאצר בעצמו. הצעירים בארץ בטח כבר לא מתעניינים במיוחד, אבל למי שעוד ספג משהו מרוחה של "מלחמת ששת הימים" השם נאצר היווה חלק מארסנל זכרונות הילדות (שריפת המדורות עם "בובת נאצר" למשל). זה לא שאני כל כך זקנה, אבל "המהפכה הראשונה" של מצרים הגיעה לתודעה שלי בדרך עקלקלה, באמצעות אחד המהפכנים הנאצריסטים הקופטים, משפטן בשם סעד אל פישאווי, שעשה את רוב חייו בארצות הברית. אל פישאווי, היה המשפטן הנאור בחוגי המהפכה של נאצר, בעל חינוך מערבי משובח, ונצר למשפחה מכובדת ונוצרית ששילב ידיים בעוז עם נאצר להביא לתמורה בענק הרדום בחולות הלוהטים. ביחד עם המנהיג הכריזמטי הם חלמו להביא את המודרנה והקידמה למצרים, וניסחו את החזון במילים גבוהות ורמות, דמוקרטיה, הפרדת דת ממדינה ועוד ועוד ממש כמו היום בתחריר. אלא שעם תפיסת השלטון הגיעו הפשרות ההכרחיות של הפוליטיקה המעשית, ונאצר השליך את חזון הרפובליקה החילונית וחתם "דיל" עם המוסלמים, הופך את מצרים ל"מדינת מוסלמית", תהליך שגם אנחנו פה בישראל חווים עכשיו (יאללה שתהיה יהודית, מה זה בכלל דמוקרטיה). כתוצאה מכך, בפועל, נאלצו שותפיו מבין הנוצרים והיהודים לצאת מהתמונה, וחלקם גם ממצרים עצמה. לגבי היהודים אנחנו יודעים, אך די הרבה קופטים ברחו למערב, ביניהם אל פישאווי, שלקח את משאלות הלב הנאורות לשיקגו, והשתלב באימפריה, כל כך טוב, התעשר מאד, והסתובב במסדרונות הבית הלבן ומחוזות השלטון. מאוהב מהפכות פטריוט הוא הפך למשת"פ, ולמרצה מבוקש על מגרעות האסלאם ביחס לשיטות המשפט המודרניות, וייעץ לעולם המערבי איך לפתח (ולעשוק) את העניים אי שם.

כל כך הצליח הברנש להיקלט באימפריה עד שבחורנו המצויינים מצאו צורך לעשות איתו עסקים (אפלים) , וכך הגעתי אליו בתור "חבילת שי" ארוזה בתחתוני מלמלה אדומים, עם חותמת של הרבנות "כבשה כשרה". מכל מקום, בתוך כל המהומה (כל זה קרה בחסות "מלחמת המפרץ"), מצא המהפכן המאוכזב את העוז והמימד ההסטורי לתחוב לידי העתק של תזכיר עטוף בלמינציה יפה. המסמך עב הכרס היה לא אחר מאשר הטיוטא של החוקה שהוא ונאצר ניסחו, ואשר בה הובטח חופש דת והפרדה. על התזכיר היפה היה חתום הוא בעצמו, כמשפטן צעיר ורהוט. הוא ביקש שאשא את הסחורה למי שיכול להעריך את חשיבותה ההסטורית, ואני בחרתי להעביר אותה לעזמי בשארה ומכון ון ליר. אינני יודעת מה נעשה בזה ומקווה שהיא לא הושלכה לפח או תויקה באיזה קלסר המעלה אבק. בינתיים בשארה בעצמו, סוג של מהפכן דומה, מצא את עצמו תחת אש, ונאלץ להימלט מישראל, מי יודע לאן.

לימים, פרצה המהפכה של תחריר, שגם היא חרתה על דגלה אותם עקרונות, וגם בבישולה השתתפו קופטים שחלקם הזדמן לי להכיר (קופטית אחת, נמרצת במיוחד). סיפרתי למהפכנים הצעירים את הסיפור במלואו (לא כמו כאן), ותהיתי שמא גם הם ימצאו עצמם , לא על אוניה, אלא על טיסה לוושינגטון או ברלין, כאשר ייחתמו הפשרות וישאירו אותם מחוץ לתמונה. ואולי עוד שלושים שנה, מישהו מהם ישב, שקוע בהררי זהב ושחיתות בבירה מערבית, מאוכזב ומפוכח, וישלשל לידיו ערימה מסוכנת של שוחד ישראלי, מטעם המפלגה השמרנית של מעצמה זו או אחרת. אמר כבר החכם באדם, אין חדש תחת השמש…(של המזרח התיכון).

מועדון הפגיונות המעופפים

אתמול צפיתי שוב בסרט המקסים תוצרת סין. המספר על המלחמה בין כוחות המורדים המסורתיים (בית הפגיונות המעופפים) ובין הממשלה המושחתת של הקיסר וצבאו. מסופר כרגיל באחד מהפרקים הרבים בהסטוריה הסינית של מאבקים בעריצות, והאלהת המסדרים הלוחמים (כדוגמאת הסמוראים ביפאן) שנאמנים לעם ולמסורת, אך בעצם מייצגים גם הם חשיבה מקובעת והיררכית. הסרט מספר עלילה שיכולה בהחלט לעבור התאמה לימינו אלה. מסדר הפגיונות "שותל" חפרפרת בצבא הקיסר, ולאחר כמה שנים שהוא מתבסס שם ורוכש מעמד ואמינות, נשלחת לוחמת מהמסדר כדי להשלים את המבצע המתוכנן היטב ומראש. החפרפרת "יתפוס" כביכול את המרגלת, ואז ימנה חייל טירון להציל כביכול את המרגלת ולעקוב אחריה כדי שהיא תוביל אותם למחבוא של מסדר הפגיונות. למעשה, התרגיל יהיה בדיוק הפוך. חיילי הקיסרות יפלו למלכודת של מסדר הפגיונות וייטבחו שם.

בשולי העלילה הצבאית משולש רומנטי. החפרפרת מאוהב בחיילת שנשלחה על מנת להיתפס על ידו. אך החייל שממונה ללוות אותה, ואינו מודע למשחק הכפול, מתאהב בה. למרבה ההפתעה גם היא מתאהבת בו, וקנאתו של החפרפרת בוערת. במהלך הסיפור מתברר כיצד שבויים כל המשתתפים במשימות לאומיות ונאלצים להקריב הכל. בעיקר את האנושיות שלהם על מזבח איזה אידיאל מפוקפק שלעולם לא יתגשם, מתברר שאותה חיילת של המסדר שימשה כבר בעבר כמעין "נערת פיתוי" במשימות שונות, והיא מבינה שזה לא משנה עבור מי נלחמת, כל הרעיון נתעב בעיניה. היא נשבית ברעננות של החייל הצעיר שמוכן בקלות לערוק למען אהובתו ומבין שלאף אחד שם למעלה לא איכפת ממנו (בצבא הקיסר) או ממנה (במסדר הפגיונות). בין שניהם, רק האשה מבינה בדיוק את המצב הקטלני שהם נתונים בו, וששאיפתו אינה מעשית, (בתור אחד שיודע יותר מידי, גורלו נחרץ),  השניים "שייכים" לפלוגותיהם, ויכולים לצאת משם רק אל המוות. מאחר שהיא מחליטה לשים קץ לצורת חיים זו, היא מחליטה בינה לבינה להקריב את חייה כדי שלפחות אהובה יצא לחופשי. וכך היא עושה, גורמת למסדר הפגיונות להוציא אותה להורג באמצעות זה שמאוהב בה ומפקד על המשימה, וכך משחררת את החייל הצעיר לברוח לנפשו, בחסות המהומה, ולהיעלם ברחבי סין הענקית.

ניראה שדבר לא השתנה בעולם, תמיד יש הצדקות ותירוצים כדי לשפוך דם, בין אם זה "המסורתיים הטהורים והמחוייבים" ובין "הממשלה המושחתת" (מסתבר שזה קיים בכל מקום, לא רק מצרים ולא רק ישראל, או המאבקים הזכורים בין מסדר הטמפלרים ובין המלוכה והשלטון האזרחי "המושחת" כביכול). אין חדש תחת השמש,ולאור לקחי העבר, כדאי להימלט מהגורל הזה מוקדם ככל האפשר, ואם אי אפשר – אז לעשות כמעשה אותה אשה אמיצה שלפחות לא מתה לשוא, אלא ניצחה ברוחה את שני הצדדים הלוחמים גם יחד ואת "הקונספציה".

סמכות חוקית

נזכרתי השבוע שוב ב"פרשה קו 300" שתועדה בסרט די חדש שהוקרן לא מזמן ועורר את הנושא מחדש. גם פרישתה של דורית בייניש מעלה נשכחות. פרשה זו , מעבר לכך שהזניקה קריירות וקטעה אחרות, לא הותירה אפילו אדווה בסדרי השלטון והמשפט בישראל. הציר ששב ועולה (גם בפרשת המסמך שהדליף מיקי איתן בפרשת יגאל עמיר), הוא ההסמכות הגורפות בישראל לבצע פשעי אלימות חמורים, תחת מעטה "מערכת הבטחון" שהכל בה חסוי ומוגן, ברשת של "שמור לי ואשמור לך". בפרשת קו 300 נעשה ניסיון (כושל) לעשות סדר במערך ההסמכות , ולשפר מעט את המעמד של צמרת מערכת המשפט לעומת מערכות אחרות (צבא ובטחון),  אך אבוי, אין זה משנה כלום. מערכת המשפט רק ביקשה יוקרה אישית ולא הנחילה ערכים אחרים. כך למשל גברת בייניש היא זו שאישרה לשב"כ  "להקריב" אזרח תמים כדי לשמור על הכיסוי של סוכן שב"כ שריגל בקרב המתנחלים. לא בדיוק משימה "קיומית" הרת גורל (כפי שהרג המחבלים באוטובוס שנלכד לא שירותה אינטרס בטחוני ממשי). כלומר, אפשר לאמר שכרגיל מדובר בריב כנופיות על יוקרה, אך לא על עקירת נורמות, שבבסיסן הן מאפשרות לזרוע המבצעת לבצע עבירות חמורות נגד אזרחי המדינה. ישועתו של אזרח (ובמקרה של קו 300, היה זה גנרל) במצבים האלה היא רק אם הוא מצליח למפות אינטרסים של כנופיה מתחרה שתנסה להפוך את המקרה שלו לקרדום לחפור בו סמכות ויתרון על הכנופיה השניה. באופן כללי, אין כל טריבונל וגוף בישראל שמעביר תחת שבטו החלטות של הדרג המבצע אשר משמעותן הרג לפעמים של אזרחים, רק כדי "לכסות ישבנים". לאחרונה, התקבל הרושם שמבקר המדינה נכנס לואקום הזה במידת מה, ויש לברך על כך.

לפיד ושליט, והזוית האישית

שמחתי לגלות שלא ממש מעניין אותי מה קורה בפוליטיקה הישראלית, פה ושם יש אנקדוטות, כמו עלייתו של יאיר לפיד לשמי הפוליטיקה, וכניסתו של נועם שליט למפלגת העבודה. פטור בלא כלום אי אפשר.

אינני יודעת מה לחשוב על כניסתו של לפיד לפוליטיקה לא ציפיתי בתוכניות שלו בטלויזיה, ופה ושם קראתי איזה חצי טור שלו, ובסך הכל הוא גבר נאה, ובא מן המגזר האזרחי (אם כך אפשר לכנות את התקשורת הישראלית) ולא מסיירת מטכ"ל או תע"ש. אבא שלו זה אבא שלו, ולא הוא, אבל בהחלט אפשר להבין אם המזרחים בישראל ירגישו מאויימים, איכשהו לפיד האב ייצג עמדה אשכנזית בלתי מתנצלת של "עליונות תרבותית" אולד פשיון, וגם החרדים היו אצלו על הכוונת הגזענית משהו. ואולם, יש אבות גרועים מאלה, בכל מובן אפשרי, ואנחנו לא נוהגים (בפומבי) לייחס פשעי אבות לצאצאיהם. ההתנגדות המרכזית כפי שאני מצליחה להבין בלי "מורה נבוכעים" אמין, היא ממחנה נתניהו שרגיל לתפקיד הזה של "ילד הפלא" ויילחם ביורשו המפזר קסמים בטלויזיה ביתר כשרון, וגם אשתו עדיפה על המודל שהציבה שרה.

לפיד מייצג איזו פוזה של "חיים טובים" מעין סגירת מעגל עם השואה והתקומה (ואחריה באו הפרסומות..), ובסך הכל בתור תסריט זה לא רע, והכל היום תסריטים ממילא. פוליטית זהו המרכז הלאומני והבורגני במיטבו או מירעו, תלוי את מי שואלים, והוא לא יפריע לאפוקליפסה המתרגשת על האזור, כך שיש להניח שניראה אותו במקום טוב בפוליטיקה, בעתיד.

שליט, סיפור אחר

באותה משבצת בגדול, נכנס נועם שליט, האשכנזי נעים ההליכות והמבוסס, ש"תרם את חלקו" (וזה מתקזז עם השואה של לפיד, כל אחד צריך איזה קורבן), המאופק, המתיישב בגליל, עם "הילד המתוק" שריתק את כולנו למסך לפחות יום שלם בדמעות. שליט מצטרף לחיזוק האגף של יחימוביץ, גם היא מרכז לאומני, אבל בניגוד ללפיד המשדר בורגנית עירונית, בצד היחימוביצי, שריד לימים רחוקים של "העבודה" אנחנו מקבלים נופך של אידיאליזם סגפני, עם "חברתיות" לייט. אם לפיד יכול, אז גם שליט-יחימוביץ זה בסדר, ערוץ 2 יכול לתת לעצמו קרדיט על טיפוח המנהיגות הבורגנית של המחר, ביחד עם תוכניות הריאליטי.

השבטים הפראיים

בעוד לפיד ושליט הם נציגי האשליה היפה של מה שהיה פעם החלום הישראלי, הרי על חומותיהם מתנפלים וצרים עתה עדרים של שבטים פראיים. ערבים, חרדים ופרענקים זועמים,  חד הוריות חסרות דיור, וגם פליטים סודניים, שלא לדבר על המתנחלים "הכבדים" (המתנחלים לייט הם חלק מאותו מרכז בורגני של ערוץ 2 ואפילו הכניסו נציג לעליון) והרוסים הבלתי מותכים (אלה שלא ממש יחודים כניראה, והשאר שלא רוצים ללמוד עברית ומחכים שפוטין יגיע ויעשה סדר). עדרי הפראים הולכים ונדחקים לשוליים הכלכליים, הרחק מהמציאות המלוקקת של לפיד שליט, אך מספרית הם הולכים והופכים לרוב מוחלט של אינדיאנים. אם מתייחסים לישראל רבתי, כרגע כולל פלשתין הכבושה, אז לפיד שליט ויחימוביץ וגם נתניהו מייצגים מיעוט קטן והולך של חילונים אשכנזים, חלקם בתל אביב וחלקם במצפה הילה ודומיו. אך אין ספק, שזו עדיין השכבה השלטת בישראל, ובתמיכה מערבית מבחוץ היא תישאר בצמרת זמן רב.

גדולתו של נתניהו במישור הפוליטי היתה היכולת המופלאה שלו לרכז סביבו קבוצות מהשוליים, כפי שעשה בגין, למרות שאין לו שום זיקה לאנשים האלה בפועל, והפוליטיקה שלו מחמירה את מצבם.  ניראה לי שלפיד וגם יחימוביץ לא יצליחו לעשות את הקסם הזה, קדימה מזוהה עם אינטרסים כלכליים כבדים, והעבודה…נו טוב הם כרגע לא מייצגים אף אחד, מספרית לפחות. השאר, פחות או יותר חסרי ייצוג בפועל, ואם נתניהו ילך, ולא ברור מי יבוא במקומו בליכוד, אז צפויה ירידה משמעותית בהשתתפות בבחירות הבאות, כמקובל ב"דמוקטטורות" מהסוג של העולם השלישי. מה שבטוח, יהיה מעניין.

סיפור מעניין

בשולי חדשות הפלילים סיפור מעניין למדי על פרשת הונאה בעלת מימדים היסטוריים. ופוליטיים מעניינים, מומלץ לקרוא את הסיפור המדהים, שמערב את הכנסיה האורתודוכסית, ממשלת מצרים, מלון המלך דוד, ועורך דין ערבי ישראלי שקילף לכיסו כמה מיליונים נכבדים. אני משערת שאפשר לאמר רק דבר אחד בוודאות על הסיפור הזה. הפשע משתלם, ובגדול. מה שלא ישיתו על עורך הדין זה, לא ישווה ל"מכה" שהוא הרים, הכסף כבר מזמן איננו, הילדים מסודרים, ועורך דין ויינרוט מייצג אותו…

רוגלות, המשך מפוסט קודם (ALLOT); ההאקר

בפוסט הקודם התייחסתי בקצרה לידיעה על יצוא רוגלות ישראליות מבית ALLOT לאיראן, על פי סוכנות ידיעות אמריקאית וההקשר הרחב יותר של הנושא כפי שהוא מופיע בתחקירים באינטרנט.

לנוכח פרשת "ההאקר הסעודי" (??) אפשר אולי להסיק לאחור שההודעה הקודמת היתה גם התרעה על התוצאות האפשריות לישראל בעקבות מכירה של תוכנה מתוחכמת ל"גורמים" שונים ומשונים, כניראה ללא אישור אמריקאי. לחילופין, פרשנות צינית להחריד יכולה לראות בפיגוע כרטיסי האשראי "תצוגת תכלית" של מוצר, לצורך שיווקו, ובימינו אלה אין לפסול אפשרויות במחי יד.

אזרחי ישראל במובן זה הם "שוק שבוי" של שפני ניסיון לכל מיני טכנולוגיות הרסניות, בדיוק כמו שהם שוק שבוי של תאגידי מזון מפוקפקים (שטראוס, אמרנו ?) שמוכרים מוצרים במחיר כפול ומשולש בארץ, כאשר השוק העיקרי שאליו מכוונים את המוצר המשופר והזול (הסופי) הוא לא בארץ בכלל. במובן זה, יש משהו נכון בהתארגנות הצרכנית לאחרונה, כיון שמדובר מזמן במדינת כל צרכניה, ואני מפנה לפוסטים מאד ישנים שלי על "התאגיד היהודי". כך גם "אנונימוס" האחרון, הפורץ הנוצץ, פילח את השוק לפי "הצרכן היהודי" כדי לחשוף את הדבוקה שנגדה הוא יוצא. (דרך אתרים המוכרים יודאיקה למשל, שיא "הזהות" היהודית, צרכנות של פרפנליה עם גוון אתנו-יהודי).

כמה קל

לנוכח המספר הקטן יחסית של יהודים (ויותר מכך ישראלים ) בעולם, הרי הבומרנג של שיטות הטכנולוגיה הפולשנית (שישראל נוטלת חלק בפיתוחה) יכול להיות קטלני לישראלים. הנושא עלה בדיונים על המאגר הביומטרי, אך למעשה כבר לפני כן נוהלה מדיניות מופקרת. נושא דומה הוא המיפוי הגנטי שלכאורה פותח גם בישראל לזיהוי "יהודים" ופיתוח חומרים, בין התקפיים ובין רפואיים, המבדילים בין הרכבים גנטיים באוכלוסיות גדולות. נידמה שהמאבק בנושא זה אבוד, ואין לעצור את התהליכים. היום שבו כל היהודים יופיעו בקובץ לא גדול, לכל דיכפין, בעיקר עויין, כבר הגיע. אלה שהובילו לכך עדיין נושאים מדליות של "פרס בטחון ישראל" ודרגות חשובות.