Monthly Archives: ספטמבר 2006

נערת פיתוי שנשכרה כדי להדיח אותו ?

קונספירציות 101 

 

מירון רפפורט "הארץ" – על חיים רמון ולהקת סניגוריו

 

יש טוענים, כי המשטרה והפרקליטות "תפרו תיק" לשר המשפטים לשעבר. לפי גרסה זו, רמון רצה לחולל מהפיכה בבתי המשפט ובפרקליטות, ולכן קמו עליו אויביו במערכת המשפט. אבל אם מטרת הפרקליטות ובית המשפט העליון היתה להפיל את רמון, מה היה אמור להיות תפקידה של החיילת? נערת פיתוי שנשכרה כדי להדיח אותו? זה נשמע לא רציני

 

 

————————————————————————————-

זה נשמע לא רציני, קובע רפופורט נחרצות ובביטול. ניכר שאין לו ניסיון בקונספירציות, שכן פוליטיקאים הם הכל חוץ מ"לא רציניים", ומה שניראה להם רציני, כניראה מוכר להם באופן אישי כמשהו אפשרי, ואף ביצועי. תמיד כדאי להקשיב, גם כאשר האינסייט שמתעורר כתוצאה מכך מעורר אי נוחות גדולה מאד.

 

טיפ קטן לרפופורט – או שנים –

1. בישראל, כל נקבה (אשה או קטינה) היא נערת ליווי בפוטנציה, בהתאם לצרכים המשתנים והמקום. (ולאחרונה, עקב הפופולאריות של בחירות מיניות אחרות בקרב שועים ופרנסים, גם זכרים זוכים לאותו מעמד, לעיתים).

2. "נשכרה" זה מונח מטעה קצת, כיון שנשות ישראל החסודות עובדות חינם אם ירצו או לא, לפני האירוע או לאחריו (ראה מה קרה לא' שביקשה רק פיצוי קטן על עגמת הנפש). אמור מעתה "נרכשה" ולא נשכרה.

3. ואחרון אחרון חביב, "אמרו עליה נערת לווי והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו". כמה קל להשיא כל אדם לעשות משהו מוזר, המנוגד לאופיו.

למעשה, כל חוקר ביטוח ומפעיל בשב"כ ובודאי כל ארגון פשע מצוי, מתמצא בטכניקה. צא לרחוב ולמד עד כמה שבירה היא האשליה – בישראל שנות 2000-  שאנחנו אדונים למעשנו.

 

ו…איך שכחתי הכי חשוב ? הפוסל, במומו פוסל. מי שצעק "עבריינים קשרו קשר באמצעות נערת לווי שנשכרה לפתות אותי", הם בודאי יודעים מכלי ראשון במה מדובר, אחרת לא היו מעלים את ההשערה, שלדעתך בלבד, היא דמיונית.  וגם אם זה קורה, אין זה אומר שקרה במקרה הזה, או שגם אם קרה, שהנאשם חף מפשע. אך המוטיב שהועלה על ידי סניגורי חיים רמון, וגם על ידי קצב, יתכן שהוא חשוב יותר משני התיקים האלה ומשני הנאשמים הנכבדים גם יחד.  

 

האם כולנו חולקים אותה מציאות ? או שמא חלקנו גר במציאות דמיונית ? השאלה מי המציאותי ומי ההוזה ?

 

 

 

 

דרוש טיפול שורש (2) או מדוע בעצם לא חד"ש ?

טיוטות ראשונות לפוסט – הצעה לניסוח

 

בפוסט קודם ניסיתי להסביר מדוע לדעתי המעשה האזרחי הנכון בימים אלה הוא לא להצביע בכלל במערכת הבחירות לכנסת. לנוכח השקפת עולמי, לא היה קשה לפסול את רוב המפלגות, ונותרה לבסוף השאלה היחידה מדוע לא חד"ש בעצם, ולמצער, שאלה נוספת -מדוע לא פתק לבן.

 

1. חד"ש

 

ההחלטות שלי, וההתרשמויות הכלולות כאן מבוססות על התנסות אישית, שאני מנסה להעביר למכלול של טענה עקרונית, עם שמירה עם חיוביות, כלומר, אפשרויות לתיקון ושינוי אשר יגרמו לי, ואולי לאחרים, לשנות את דעתם.

בעיה ראשונה שאפשר לציין בקשר לקמפיין של חד"ש והאופן בו היא מציגה את עצמה לציבור, היא הפגנה של חוסר רצון בגיוס קולות, מעין הזמנה מסוייגת, מתגוננת וחשדנית, כאילו מדובר במועדון סלקטיווי שלא כל אחד ראוי להיכנס בהיכלו. שיווק בדרך כלל מצביע על מדיניות עמוקה יותר או על בעיות עקרוניות. הייתי מתחילה בשאלה מדוע אדם שקולו "צף" אינו מרגיש מוזמן, ואין זו הבעיה של חד"ש בלבד אלא של הרבה מן הארגונים השמאליים, כולל אלה שקמו כדי למחות בדיוק על תחושה של "אליטיזם" בשמאל הרדיקלי. כולם קצת אמביוולנטיים אם הם באמת רוצים את כל ההמונים וכל האחריות, או שמא מספיק להם קצת קולות "איכותיים" כדי לשמר את העמדות שהם יכולים להבטיח לעצמם מן הממסד, בתור "הקול האחר".

ציינתי בפוסט הקודם את פרשת וענונו כנקודת ציון או דוגמא מסויימת לאי התפקוד של "השמאל העקבי" באירועים מרכזיים ששינו את פני המערכת הפוליטית והמשפטית בישראל, ותרמו במידה רבה לכינון יחסי הכוחות הקיימים היום. (אני מפנה להסברים על מקומה של ישראל במדיניות החוץ הרייגניסטית-בושיסטית המייצגת אינטרסים כלכליים גיאופוליטיים של תעשיות נשק ונפט ). הניסיון, בהבאת דוגמא זו, ואחרות, הוא להמחיש שמפלגה זו נמנעה באופן עקבי מלעסוק בפוליטיקה מפלגתית לפי המונח המקובל, ובמקום זה הפכה לקבוצה העוסקת ב"הוראה מתקנת", תנועות נוער ומעט משיחיזם אקדמאי. אם ניקח את וענונו כדוגמא אחת בלבד, ניראה שחד"ש למעשה נמנעה מלנקוט עמדה בפרשה זו עד היום הזה.  גרוע מכך, אם כבר נעשה משהו, הרי הוא עיוות האירוע, וגיוסו לקמפיין משיחי של ביטול הנשק הגרעיני בעולם, מסר תלוש מן המציאות המעקר את הפרשה מן העוקץ המרכזי שלה – שהוא ניצול לרעה של סמכויות בידי מערכת הביורוקרטיה שקמה והשמינה סביב הנשק הגרעיני. בפרשה זו, כמו רבות אחריה, נמנעה המפלגה באופן תמוה מהפעלת כוח פוליטי, אף שמעמדה החוץ קונסנצואלי ממש הזמין התערבות כזו, כלומר, חשיפת מעשים שמחופים בדרך שגרה בישראל, באמצעות קשריה עם מפלגות זרות וכולי. חד"ש נמנעה באופן עקבי מחשיפה אמיתית, בפרטים ובמעשים, של קשרים והקשרים ממשיים אשר קידמו בפועל את ההשתלטות על המשק הישראלי, והחברה הישראלית. היה עליה לחשוף מידע, שלא נמצא בידי הציבור אך הם נמנעו, ככל הניראה מאותם טעמים שגורמים בדרך כלל לפוליטיקאים לעשות עסקאות, כלומר, שימור הכוח.

במקום זה התמצבה המפלגה כועדת קישוט שאינה מאיימת כלל על המרכז השלטוני, והיא ממלאה פונקציה שניתן בהחלט למלאה במפלגות מרכז ממוסדות. גוז'נסקי עם כל הכבוד שיש לי אליה, ויש לי, נכנסה בהדרגה לתקן של מורה בחינוך המיוחד, מעין "דודה מויצ"ו או נשות הדסה" המקובלת על כוללללם, והראיה היא העובדה שהיום ככל הניראה תתפוס יחימוביץ, מן המרכז במרכז, את מקומה כ"נציב קבילות המסכנים" או מעין "אמא תרזה" לעניים. גם יעל דיין, בתחומים מסויימים, ישבה על התקן הזה במפלגתה המאד מרכזית, בעיקר בתחומים של מעמד האשה, תפקיד קלאסי של נשים בחברות שמרניות, ממש כמו אצל רייגן בחצר, כאשר "הבנות" מנהלות ארגונים ולעיתים אפילו "עומדות על שלהן" מול הבנים, בהגנה על מסכנים וגם בקידום מעמד האשה. תפקיד זה לא רק שאינו מאיים על המרכז ועל הכוח, אלא משלים אותו ורצוי בעיניו מכמה סיבות שאין צורך להיכנס אליהן עכשיו. (בעיקר הצורך במראית עין, אך גם כשסתום בטחון מפני התקוממות). העובדה שלא נבחרה אף אשה להנהגת המפלגה, מעוררת חשד שיש בזה יותר מאשר מקריות, כלומר, חבירה לכוחות שמרניים בתור מדיניות.

 

במקרים היחידים שאני רואה התערבות של ממש, אפקטיבית, מצד חד"ש, לפחות ברמת הפוסטים באינטרנט, הרי זה תמיד כלפי חוץ, כלומר בנושא הפועלים והאכרים בברזיל, או, הכי קרוב, אז בשכם, וגם שם לא ממש. לפעמים יחשפו איזה תאגיד עכור המלמד על הקשר שבין תעשיות הנשק, החונטה הישראלית, ומדיניות החוץ השמרנית של ארצות הברית, אך הפוקוס יהיה רמיסת זכויותיהם של עובדים לטיניים באקוודור, ועם כל הכבוד, אני גרה פה ! והמצב אינו כה מדהים פה שאפשר להתפנות לביקורת כזו, מבלי לציין במילה את הדיכוי של הישראלים בדיוק בידי אותן קבוצות ותאגידים. מעבר לכך, אני סבורה שחד"ש גם מתעלמת בכל כוחה מחשיפה ודיון פתוח על

כמה מופשט אפשר להיות ?

 

כדוגמא למה שהייתי מצפה, אני לוקחת מקרה שקרוב לליבי (אך ודאי אפשר למצוא אחרים), של התערבות מפלגת שמאל רדיקלית בצורה ממשית. בבלגיה, בזמן החקירה והמהומות סביב פרשת מרק דוטרו (רשת הפדופיליה שהסעירה את בלגיה לאחר סדרה של חטיפה ורצח ילדות על רקע ניצול מיני, והשחיתות המוסדית שהתגלתה תוך כדי בירור התיק), התייצבה המפלגה הפרוגרסיבית הרדיקלית האירופאית לצידה של אחת העדות בפרשה, רגינה לוף, אשר הותקפה ונערך לה רצח אופי, בעקבות עדותה אשר הצביעה על מעורבות בכירים בתחום העסקי והפוליטי מבלגיה, ברשת ניצול הילדים של דוטרו. גם העיתונות הבריטית נעמדה לצידה, ואחד השופטים החוקרים בפרשה. אך עקב לחץ אדיר וממושך מצד גורמי פשע, ועולם תחתון המרושתים היטב בצמרת הבלגית, פסלה לבסוף התביעה הכללית את עדותה מחמת "מצב נפשי" כביכול דבריה אינם אמינים והם הזיות פרי נפש חולה.

 

המפלגה הפרוגרסיבית אימצה את הנושא ועמדה בעוז לצדה של לוף ועדות נוספות, דרשה מן האו"מ (ועדה זכויות האדם) לקיים דיון שנושאו הוא השחיתות השלטונית בבלגיה אשר מחפה על ניצול ילדים ברשתות מין (במסגרת הועדה לדיון בזנות ילדים), עירבה את העיתונות הבריטית, כולל הגרדיאן והביביסי, אשר תקפו את ממשלת בלגיה ואת מערכת המשפט שלה, ועד היום ממשיכים לסקר את הנושא, ולהביא את עמדתה של לוף, תוך פירשת רשת הגנה עליה מפני התנכלויות, ותביעה לחשיפת האמת ופתחית התיק מחדש.  במקרה של חד"ש, הייתי חושדת שבמקום לעסוק ב"לכלוך" האמיתי, כמו בפרשה כזו, הם היו הופכים את כל הפרשה לדיון בזכויותיהם הלאומיות של הפלמים בחבל הארץ שבו בוצעו העבירות.

ניסיונות של הממסד לחבל בפעילות שלה, וזאת מתוך אותה גישה "דיסוציאטיבית" שממירה פעולה ישירה בניתוח מופשט, המרחיק את העדות רחוק ככל האפשר מזירת האירועים, כלומר, מה שבאמת קורה.

 

בקיצור, גם אם אין לי משהו נגד המצע של חד"ש היא בהחלט לא ראויה לטרחה של הליכה לקלפי.

 

2. פתק לבן ?

 

בנושא זה אני פחות נחרצת, אם כי נידמה לי שאדם צריך להיות ישר עם עצמו בעיקר. אני סבורה שהעמדה שלי מקבלת ביטוי אותנטי יותר בהמנעות מוחלטת מתוך כוונה להוריד בכך את אחוזי ההשתתפות, ומכאן את הלגיטימציה של השלטון הנבחר. אני פתוחה לדיון, כיון שהפתק הלבן אינו מוכר לי, ואשמח לקבל קישורים לארגונים או תנועות המסבירים את האקט האזרחי הזה וההקשרים שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התפרסם בעיתונות

 

 

מקור ראשון מפרסם ידיעה על עתירה שהוגשה בעניינו של יגאל עמיר, על פי חוק חופש המידע. העתירה נדחתה מטעמים תמוהים של פרטיות. מכל מקום, קיבלתי באימייל שרשרת את נוסח התצהיר התומך בעתירה (שנדחתה כאמור) והיא בהחלט ראויה למדור הקונספירציה בבלוג זה.

 

 

לא מצליחה בינתיים להעלות את העמוד השני והאחרון. אולי אחר כך.

 

 

והמשך הדיון, למי שחפץ, בפורום.

 

ועכשיו…הפורום !

 

 

חלום קטן שהוגשם, פתחתי פורום שיחה הממשיך את הדיון (הרדום בינתיים…אך לא מתייאשים) מן הפוסטים בבלוג שלי, כאן. הכנסתי קישורית בדף הראשי, פה משמאל, אבל הנה…

 

 

מקווה שזה עובד. http://irisedelbaum.goop.co.il/Web/SiteHomePage.aspx?PageType=2&ForumID=9065

 

 

דרוש טיפול שורש

תעמולה ברשת

 

הראיון עם שלי יחימוביץ "בהארץ" של מוסף החג, מכה גלים קטנים ברשת, כאשר היא חושפת מה שהיה ברור לכל מי שעיניו בראשו כבר לפני הבחירות. נו טוב, אז התברר שהיא מרכז לאומני, שהתחפש ללוחמת למען המזרחים הדפוקים כדי לייצר ליין לקמפיין עבש של מפלגת העבודה. ברור שהיא תגייס לשם כך כמה סלח שבאתי משלה, ואלה צריכים לענות על הדרישות של קהל היעד שלה, כלמר להיות מזרחים משכילים עם ארומה מערבית, ובעלי משנה מבולבלת במיוחד, שילכו טוב עם הקפה בצפון תל אביב, כלומר, לא מזיעים מידי. ככה קיבלנו את קמפיין הגזזת אפילו עם שמץ קונספירציה לעניים. שלי רצה עם הכרטיס הזה, ונכנסה למקום טוב באמצע העבודה, שנכנסה למקום טוב באמצע קדימה. בקיצור, עוד אחת עשתה עליכם קופה, מה חדש.

 

היא עבדה יפה, קבלני קולות, איסוף "לכלוכים" מן השטח כדי שיהיה לה  במה לסחור עם אוספי הלכלוכים האחרים שמאכלסים את "הבית" (הכנסת, למי שאינו מבין), ולבסוף…בא הרגע האולמרטי האולמטיבי – החיוך של הנצחון על האנשים שהיא שבתה בקסמיה – "עבדתי עליכם". כמו בסיפור הילדים "בוא אלי פרפר נחמד", ישבנו לה על כף היד, אבל לא נעוף בחזרה, אלא לעזאזל.

 

"העוקץ", הוא אתר הבית של יחימוביץ, קיים דיון פוסט מורטם קטן ולא מעניין על האכזבה מפרץ, ועכשיו יעשו אותו דבר עם יחימוביץ, וימשיכו הלאה למכור אשליות לעניים. אפשר להריח את הכספים לקמפיין, יש להם ריח של הדויטשהבנק, לפי המסורת העתיקה של ה"סוציאליזם" המפא"יניקי, ויפה עקץ ארי שביט  את המרואיינת שלו, כאשר שאל אם היא מתכוונת להיות השמעון פרס הבא. אז מה יש לנו ? ממסד שלטוני עם ריח של גופרית (ע"ע- נאום השטן של צ'אבז) ו"אופוזיציה עממית" עם ריח של ציקלון ב. מה אומר לכם, בני עמי כפופי הגו ושחוחי הניצול ? שום דבר לא השתנה.

המפלגה הפופולארית ביותר, וזו שכוחה עומד בודאי להכפיל את עצמו ולשלשו, היא המפלגה שלי, כלומר ה"בלתי מזדהים" שאינם טורחים ללכת לקלפי. זה מסביר אולי גם חלק מההתלהמות האחרונה בביצה על אותו זמר אומלל שנבחר לספוג את הזעם, ג'קו אייזנברג. העובדה שהעמיד דברים על דיוקם, במיוחד בנושא הבחירות, סימנה אותו כאויב העם. הוא לא שמאלני, ולא ימני, הוא פשוט הדור הבא, וההמשך ההגיוני של מה שהותיר לו הדור הקודם. אבל את זה אסור להגיד בישראל, כיון שזו מהפכה אמיתית, לא שנור מהנאצים בוושינגטון ולא שנור והתרפסות בפני הנאצים האורגינלים, וגם לא המלצה להפוך לכנעני, ערבי או פלשתינאי (כפי שממליץ חלק מהשמאל המיואש באופן עקבי) ולכן דינו נגזר, כניראה שייאלצו אותו לגלות גם כן, כדי להטעימו לקח למי שרוצה להיות יהודי בארצו. למצער, יאלץ לאכול את דבריו בחזרה, או להכריז שהוא בלתי שפוי. ככה ייעשה ליהודי בעידן המתכת.

 

 

ובפרק הבא, מדוע חד"ש אינה ממריאה (או השמאל העקבי תקוע עדיין בקורי העכביש של הספין בפרשת וענונו)…

 

 

 

 

 

 

 

לעג לרש ( שלישי ואחרון)

והיום – הראיון המלא, "אני אוסרת עליך לפרסם" פוקדת הקשישה על כתב העיתון

 

ההתפתחות האחרונה בפרשת הקשישה הנאצית שחיה חיים כפולים בסן פרנסיסקו עם בעלה ניצול השואה היהודי,

מחנה רבנסברוק, שעל סגל מאבטחיו נמנתה רינקל, מעורר עניין מיוחד אצל היסטוריונים וחוקרי התקופה. זהו המחנה היחיד שכלא נשים בלבד, ומעבר לכך, עסק באופן אינטנסיבי בניסויים אכזריים במיוחד על בני אדם, ובמקרה זה נשים, כולל ניסויים רפואיים, גינקולוגיים איומים, והרג ילדים ועוברים לעיני האמהות. אספקט מזעזע נוסף הקשור למחנה זו הוא חיסול שלושים וחמש אלף אסירות ימים לפני השחרור בידי הצבא האדם, ב"צעדת מוות" נוראה. בסך הכל מנה המחנה בימי פעילותו 90,000 אסירות, רובן יהודיות, וחלקן צועניות, לסביות וקומוניסטיות.

במשך למעלה מארבעים שנה, היא ראיון שערך כתב הכרוניקל עם הגברת, המתגוררת עתה עם אחותה בגרמניה. היא כמובן אינה מתחרטת ואינה מתנצלת, "על דברים כאלה לא מדברים" היא מסבירה בפשטות מדוע לא חלקה את עברה עם בעלה. על האישום עצמו היא מתווכחת בקטנוניות, ומנסה להסביר שלא עשתה שום דבר רע (היא לא ידעה מה קורה בתוך המחנה וכולי התירוצים הרגילים) וגם לו רצתה להתפטר מעבודתה, זה היה בלתי אפשרי באותה תקופה.

נאצים כניראה לא משתנים, ובסוף השיחה היא נדהמת לגלות שקלונה נחשף בעמוד הראשון של העיתון. בזעם רב היא אומרת לכתב המראין :"אינני רוצה ששום דבר מזה יוודע ויתפרסם. אל תפרסם את זה. אני אוסרת עליך. !"

 

מעבר לצד הציבורי של הפרשה התמוהה הזו, הסיפור הדהד אצלי במקום אחר. מזה חודש אני עורכת חיפוש ממוחשב בארכיונים, בנסיון לגלות את הזהות והשורשים של חלק מסויים – שהצטרף בדרך נישואין – במשפחתי. התמיהה החלה כאשר גיליתי ששמם אינו מופיע כלל במאגר השמות הענק של אתר הקהילות היהודיות. לא רק שאינו מופיע אלא שאין אף שם הדומה לו. מזה זמן ניקרה בי התחושה שענף משפחתי זה מסתיר איזה סוד, ולא ידעתי מהו. עתה נידמה לי שיש מקום לחפש האם קיבלו מעין "זהות חדשה" מגורם כלשהו ומה היתה סיבת ההסדר. הסיפור הזה בכרוניקל נפל כמו פיסת פאזל חסרה. אנשים אכן מסוגלים לחיות חיים כפולים ומוסווים, אפילו ארבעים וחמישים שנה.  יתר על כן, בדחף ההשרדות אנשים יכולים לנצל אחרים כדי להשיג לעצמם כיסוי, ואף להסתיר זאת במשך כל חייהם. כלומר, אף כי קשה להעלות זאת על הדעת, יש אנשים המסוגלים להינשא לאחר, ולהשאר איתו חיים שלמים, כאשר המניע המרכזי הוא להשתמש בבן הזוג בתור פוליסת ביטוח. הציניות אינה יודעת גבול, והסיפור של הזוג רינקל מעיד על כך.

 

בעולם של שנות הארבעים והחמישים התרחשו הרבה דברים קשים ומוזרים. אנשים נעקרו, טולטלו ממדינה ממדינה, לעיתים חצו יבשות, נפלו בשבי, שוחררו ושוב נשבו או הואשמו, הדחף לשרוד יצר עסקאות והחלטות משונות וקשות. עכשיו, בחלוף כחצי מאה, חלק מן הסודות יוצאים אל האור.

 

 

קברו של הבעל ועליו ההקדשה מרעייתו האוהבת, בבית הקברות היהודי.

 

 

תפנית מדהימה בעלילה

 

הידיעה על הנאצית הקשישה המגורשת לגרמניה תופסת הבוקר בכרוניקל של סן פרנסיסקו "טוויסט" מדהים. מסתבר שהאשה היתה נשואה לניצול שואה יהודי, והיתה חלק מהקהילה היהודית ומבית הכנסת. הנאצית לשעבר הסתירה מבעלה היהודי, שהיה ניצול שואה מברלין, את עברה וכך גם מן הקהילה היהודית ואפילו מאחיה המתגורר בברקלי שגם הוא היגר לארצות הברית (ובזמן הנאצים נלחם בצבא הגרמני). הקהילה וארגון בני ברית, שבהם היו בני הזוג פעילים, הגיבו בתדהמה וזעם. הם מתקשים להבין מדוע נישאה האשה הזו לניצול שואה יהודי דוקא (נקל לשער שהוא היה כרטיס הביטוח שלה, אבל זה לא עלה על דעתם).

 

מעניין לדעת כמה נאצים כאלה נישאו ליהודים ואפילו לניצולים כדי להסתיר את זהותם, וכמה מהם התחזו בכלל ליהודים, ונכנסו תחת הכרטיס הזה לישראל או לארצות הברית. שאלה להסטוריונים.

 

 

 

חיות ניסוי ובני אדם

 

שירות הידיעות ניוזוויר מדווח על גירושה של קשישה בת 82 מסן פרנסיסקו לגרמניה, לאחר שנקבע שבצעה פשעים נגד האנושות בזמן המשטר הנאצי. רינקל הקשישה שימשה בשנות המלחמה כשומרת במחנה הריכוז רבנסברוק, והשתמשה בכלבי תקיפה נגד אסירות שעליהן היתה מופקדת. על פי פסק דין שהתקבל בהסכמת הצדדים היא קיבלה על עצמה לצאת מארצות הברית וכך עשתה השבוע. הידיעה ממשיכה לספר שרינקל היגרה לארצות הברית ב 1959, הסתירה את עברה ונמנעה מלבקש אזרחות מלאה, כדי לא לעורר חקירות מביכות. בסך הכל, בעשרים וחמש השנים האחרונות גורשו כמאה נאצים בלבד מארצות הברית וכניסתם של עוד 175 נמנעה תחת אותן הוראות חוק. לעג לרש.

Elfriede Rinkel, 84, who emigrated to the U.S. nearly a half century ago and had married a Holocaust survivor, was recently deported after federal officials found out she had been a guard at a Nazi concentration camp. Family and friends in the Bay Area were shocked by the news

נאצית מוסווית

 

 

השימוש בבעלי חיים לצרכים מלחמתים או להפרת זכויות אדם ממשיך להתרחש, וגם בישראל. לאחרונה התפרסמה ידיעה מוזרה קצת על ניסוי שנערך בבית חולים פסיכיאטרי, על ידי רופא בשם אבי בלייך. הידיעה מספרת על כך שמאמן הכלבים בכיר שהשתתף בניסוי לקה בעצמו, לפתע, בהתקף פסיכוטי, ואושפז בכפיה באותו מתקן שבו נערכו הניסויים. העיתון מדווח שהניסוי נועד לבחון אם כלבים מסוגלים לזהות מצבים נפשיים מסוימים, טרם התפרצותם בפועל. לא ברור מה מטרתו האופרטיבית של ניסוי כזה, אך הוא מעורר אי נוחות רבה,ויתכן שעורר רגשות דומים גם אצל המאמן ששמו לא נזכר.  הרופא האחראי לניסוי טרח לספר שהמחקר נועד לסייע לחולים, כמובן, לאחר שהתגלה שכלבים מזהים מחלות סוכרתיות אצל בני אדם. גם אם נכון הדבר (וטרם שמעתי על כך) שכלבים מזהים סכרת ויכולים להתריע על כך לפני התרחשותה של קומה מסוכנת, כל הסיפור נשמע תמוה ומוזר,  והשאלה היא אם מישהו מתכוון להפעיל כלבי גישוש ואיתור כנגד אנשים המתנהגים בצורה מסויימת.

מן הסיפורים הזכורים לי על השואה, כלבים ששירתו את הקלגסים הנאציים אולפו לזהות יהודים המסתתרים מן הצורר, יתכן שזיהו את

.

הפחד, או ריחות של אנשים שלא זכו לאמבטיה מזה זמן, ויתכן אף שיש ביכולתו של כלב לזהות קבוצות אתניות, אין לדעת. כלבים ובעלי חיים אחרים ניחנו ביצרים מפותחים והם לומדים גם להיענות לצרכי בעליהם ומאלפיהם בחוש "שישי".

הידיעה על הקשישה הנאצית מטרידה בין היתר לנוכח הצילומים הזכורים לרע מאבו גראייב, ושיסוי כלבי תקיפה באסירים חסרי אונים, תמונות שהזכירו לי לפחות את אימי השואה. על הרקע הזה, גירושה של קשישה גרמניה מאמריקה הופך נלעג במיוחד, שכן הפרקטיקות שבגינן היא מואשמת הפכו כבר לנחלת הכלל, למרבה הצער.

 

סיפור קצר

 

פעם חיזר אחרי בחור נמרץ, שעבד בין היתר בכור האטומי בדימונה. יום אחד הופיע אצלי עם גור כלבים חמוד, והסביר לי שעמדו להטביעו בדימונה, כיון שלא היה מה לעשות עם כל הגורים שנולדו לאחת מכלבות השמירה באזור. לקחתי את הגור, וקיבלתי עלי את השם שנתן לו הבחור האפלולי. "ציון". כך קראו לכלב, ציון, אשר הלך וגדל והפך באמת לפרא  – ידו בכל ויד כל בו. הוא תלש את הכביסה מהחבלים, ואכל כל רגל של רהיט, ויום אחד אפילו טרף את שושנה, החתולה. סלחתי לו על משובות הגדילה, והוא שמר על החצר בנביחות שהבריחו כל גנב פוטנציאלי. לימים, התפתחה אצלו תופעה מוזרה. בכל פעם שהיה רואה חרדי (דתי בלבוש מסורתי עם החליפה השחורה וכולי) היה נתקף חמת זעם, כיאה באמת ל"ציון" שכזה, פרא מהכור בדימונה. עד כדי כך בערה בו חמתו, שהיה עומד ומגרגר באיבה על כל עובר אורח שהזדמן ליד גדר הבית, והיה חרדי. בסופו של דבר, ראיתי שהכלב אינו מתבגר לעולם, גם כאשר הגיע לגיל שנה המיוחל, ובצער רב מסרתי אותו לצער בעלי חיים. כמובן, גם זה היה קשה, הוא זינק מעל גדר המכלאה הגבוהה, ברח משם ורץ הביתה, למרות שהובא לשם במכונית, מרחק עשרה קילומטרים. אך גם זה לא עזר לו – התפעלתי מן הכישור המדהים לזהות את הדרך הביתה – ומסרתי אותו שוב, והפעם דאגו שהוא ייכלא בכלוב ולא בחצר המתקן, ומעולם לא ראיתיו עוד.

 

סיפור אמיתי מאד. למרות שיכול בהחלט לשמש גם כפלאש פיקשן יציר הדמיון.

 

תאילנד-ישראל, והדוד סקאם

אורדנונג ליבראלי בכפייה צריך להיות

 

מעולם לא הייתי בתאילנד, ממש חור בהשכלה הישראלית, אבל קוראת בהילות אמרה לי פעם בהחלטיות חד משמעית שאחד מחיי הקודמים היה בתאילנד, ונותרו לי כמה עניינים לא פתורים, במישור הרומנטי מאותו פרק חיים.

ההפיכה בתאילנד נשמעת כמו התאומה של ההפיכה השקטה הישראלית, השתלטות הצבא למטרות חיוביות, כמובן, מיגור השחיתות, ורק לזמן קצר. שנה, שנתיים, מאה וחמישים. דמוקרטיה היא לא עניין של מה בכך, ולא כל עם ראוי לה, יטען מי שיטען. אני נוטה להסכים לגבי הדמוקטיה שלא כל אחד ראוי לה, וההיפך, אבל חרות, אה, אלוהים נתנה.

תאילנד חולקת עוד כמה דברים משותפים עם ישראל, חלקם רלוונטיים למה שאמרה הקוראת בהילות. עבדות ילדים לצרכי מין, ופריחה, ממש רנסאנס של פדופיליה כשרה למחצה. כמו פה, גם שם, קדמה למהפכה הצבאית תפוצה עצומה של עבירות מין בילדים, עד קבס. כמובן, הפקרת ילדים לצרכי אונס וסקס מסחרי, כולל מכירתם לתיירים וזרים בעלי ממון, יוצרת דה-סטביליזציה המכשירה את הלבבות לצורך בבטחון ובסדר.

במידה מסויימת יש בכך הקלה, הקלה לדעת שהקשר בין המיליטריזם ובין פדופיליה אינו עניין דתי ממש, או גזירת אלים, אלא אסטרטגיה בלבד.  בינתיים מרשה משרד החוץ שלנו לישראלים להמשיך לעשות שופינג בתאילנד, וגם להתרשם בעצמם איך זה לא כל כך נורא. להיפך, משטר צבאי "לייט", הוא דבר מצויין, שמאפשר לכולם להמשיך להנות.

 

A military official, wearing a Western style suit and a royal insignia pin, announced on national television that the army had temporarily suspended the “irresponsible” civilian government and would soon return power to the people.

אנקל סקאם

אפשר היה להעלות כמה הקשרים מעניינים בין ההפיכה לבין האינטרסים ודרכי הפעולה של הממשל הנוכחי האמריקאי, וכל אותו "כאוס יצירתי" שהניאוקונים מעלים על נס. גם המילה פדופיליה מעלה בדרך נס את ההילות של כמה מראשי הממשל הנוכחי, מעשה שטן ממש, בלי שמתכוונים לכך.

ניתן לאמר שבפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית אנחנו נתקלים בתיאוריה מדינית שמטיפה להרס כדרך אל האושר, מעין אורגיה של הערצה לקאלי, אלת החורבן,  בתור שיטה ולא בתור טרגדיה שנובעת מקוצר יד אנושי וחברתי. אם אלוהים רק נאלץ להטביע את יצירתו במבול כיון שהשחיתה, אלה כבר דואגים להשחית כדי שיוכלו להפיל את המבול המתוכנן מראש. זו קריאה יצירתית את כתבי הקודש…לא בתור תיאור, אלא בתור המלצה מקייאווליאנית מתוחכמת, כיצד צריך לנהוג מי שרוצה להגיע למעלת האלוהים, בלבבם של הבריות האוילות. אכן שמעתי כבר מכמה אנשים, ישראלים דוקא, שהמקרא הוא תיאור של השתלטות פוליטית מתוחכמת, ושימוש בפסיכלוגיית המונים מבריקה. למה לא להעתיק מה שכבר הצליח ?

וכך אנחנו צופים בחדוות ההרס של הצפון (הישראלי) לאחרונה, שרק הקדימה תהליך בניה יצירתי וארוטי ממש של

הליין החדש של בנטון, עם קריצה לכיון האוריינט.

 מיליארדים רבים, להפרחת שממות. האידיאולוגיה של ההרס רואה עצמה כמעין מנתח כירורגי, שחייב להיות קצת קר רוח ומרושע, כדי לחתוך את הרגל הרקובה, על מנת שהגוף יוכל לחיות. הרגל הרקובה במקרה הזה, היא קבוצה רנדומלית של אנשים, הנתפסים כ"עודפים" ותאים סרטניים המעכבים את פריחתו של הגוף הבריא והחטוב.

בבלגיה נתפסו החודש כמה כנופיות שרוב חבריהן שייכות לצבא ולארגונים בטחוניים אחרים, בקשירת קשר לזרוע הרס, הרג חסר אבחנה, כדי לזעזע את אושיות החברה. הכנופיה הימנית שמה לה למטרה לבצע מעשי טבח נוראים, שייראו כמו פשיעה פלילית מאיימת, כדי להכשיר עלייתו של משטר המבטיח "סדר ובטחון" כלומר משטר צבאי פשיסטי. החבורה כבר בצעה כמה מעשים שנראו כמו שוד בסופרמרקט וגרמו למותם של חפים מפשע כולל ילדים.תא קטן ושולי של ניאו נאצים ? או אופנה חדשה.

 

ובארץ חמדת ?

בארץ התהליך נמצא בשלבים מתקדמים, אם כי כדרכה של ישראל גם תהליך ההרס היצירתי מקרטע וסובל מסרבול ביורוקרטי. (מי היה מאמין שהחפיף הישראלי יציל אותנו יום אחד מעצמנו.).  הימין (הרפובליקאי) ייאלץ אם ירצה או לא לאמץ את "החמלה", והשמאל יצטרך להיראות כמו המפלגה הדמוקרטית בשינויים קלים, ובכל מקרה לא רחוק מידי מתאגידי הנשק נפט. כל השאר, הם טרוריסטים (דתיים, שמאלנים וערבים) שיומם קרוב אם ירצו או לא. יש להם ברירה אחת והיא להצטרף לשיח הנאור או לכלות.

חבלי הלידה, כפי שתיארה זאת גברת רייס, מוכרחים להיות "דם ואש" ככתוב בברית החדשה או באיזה לחש פולחני של קראולי שהיא מסתמכת עליו.

הנקודה המעניינת בכל זה היא המקום שהוקצה ליהדות, או איך צריכה להיראות הדת היהודית בחזון החדש. ובכן עליה לגזור עצמה לפי המתכונת הנוצרית, ולהיפטר מכל מיני סרחי עודף חשוכים, אחרת ייגזר עליה גורל כמו של המוסלמים. התהליך הזה כבר מתחיל, והנה החונטה הסוציאל דמוקרטית החדשה המתגבשת על חורבותיו של עמיר פרץ (אולי היא תזקק לקצת הפיכה צבאית כדי להשליט את עצמה, אבל מה זה קצת משטר צבאי "לייט" לעומת הנצח) מדברת בלי בושה (לפחות איילון ויחימוביץ) על "זיקה ליום השבת" בבחינת יום סגירת הקניונים, בדיוק במתכונת הנוצרית האמריקאית, כאשר החגים לא "עמוקים מידי או מכבידים" אלא מהווים תוספת חשובה לצמיחה של הקניונים והסיילים.

אין מה לקטר ולפחד מן המשימה, אפשר גם אפשר להפוך את יום כיפור לוויקנד ארוך, ואת הצום לדיאט מיצי פירות-וחוקן יוקרתית, או "יום שתיית השתן" לפי איזה גורו שיווקי מאד. ראש השנה נולד ממש להיות "זיקה לאומית", תפוח בדבש ? מדהים ! יותר טוב מקריסמס. למוסלמים באמת יש בעיה, וייקח להם כניראה עוד אלפי שנים להגיע לקידמה הנדרשת, אבל במחשבה שניה משרד פרסום טוב, יצירתי, יעשה עם רמדן פלאים ! חודש שלם של הנחות במרקס אנד ספנסר, רק בערב, בזמן שמותר לאכול. שלא לדבר על מבצעי "שבירת צום" מהממים במסעדות. ממש "חודש לבן" ממטעמי כבש בלבד, זכר לתרבות המפארת של חצי האי ערב.

 

שנה טובה, גמר חתימה טובה וסייל יום כיפור מדהים !

 

 

שרירותיות כמחלה מתפשטת

 

הגילגול

 

 

 

 

לפני

        

 

 

אחרי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מכת הדרכונים

מתי אתפכח ?

 

בזמן המלחמה הזדמן לי לפסול את העצות של כמה "ישראלים בחו"ל" (מימין ומשמאל ללא אפליה) על רקע העובדה שהם מחזיקים למעשה באזרחות אחרת, ומרכז חייהם ונאמנותם כבר אינו ישראל. התגובה העוינת שלי נבעה מן השימוש התמוה  שלהם במונח "אנחנו", כלומר, לא "אני והתולעים" אלא "אני ואת, איריס" כביכול כולנו חבילה אחת, מתוקף אי אילו זכרונות עבר חמימים לכאורה. אלא שאני פה, חוטפת קטיושות וגנרלים מושחתים, והוא או היא שם, חיים על מי מנוחות.

 

היו אלה חילופי טוקבקים אזוטריים, אך בינתיים הלכה ונחשפה בפני מציאות שלא ידעתי עליה, כאשר למעשה כמעט כל מכרי ומודעי הספיקו בשנים האחרונות "לארגן" לעצמם ובעיקר לצאצאיהם הצעירים אזרחות נוספת, "לכל מקרה שלא יבוא". וכך היום, למשל, בשיחת חולין על פתיחת שנת הלימודים, פלטה מכרה במקרה שגם היא ארגנה לפעוטה אזרחות אירופאית (הילדה היא בת שנתיים…), באמצעות הסבא שמחזיק למעשה באזרחות אירופית מסיבות הסטוריות (בדרך לישראל, עצרה המשפחה, כפליטים באירופה למספר שנים).

 

העניין עלה כאשר היא "נאמה" לי על כמה שהערבים לא בסדר והורסים כל דבר. ציינתי בחצי צחוק שכל מי שהתחיל לצעוק עלי "מוות לערבים"  ו"בוגדת", מצא עצמו זמן קצר לאחר מכן על המטוס לאיזה מחוז נפש נחשק, אמריקה או אירופה, כך שאני לוקחת את הנאומים האלה בערבון מוגבל מאד. והנה, ממש מפי הגבורה, התברר שזה המצב גם לגבי הזוג הזה, "שמאלנים שהתפכחו" להגדרתם.

 

מתי אני אתפכח ? מתי אבין סופסוף שמי שתוקף אותי, פוסל במומו. זו השאלה האמתית.

 

האזרחות השניה שלי

 

אז ככה אין לי אזרחות נוספת, למרות ששתי אחיותי נושאות אזרחות אמריקאית, כך שתיאורטית יכולתי לארגן אחת גם לי ולב"ב (זה הולך ככה. סבתא מבקשת אזרחות מכוח ילדיה, קרי אחיותי, ואז אני מבקשת מכוח אמי, ובא לציון גואל). חיטטתי במאגר היצירתיות שלי, וגיליתי שיש לי בעצם אזרחות נוספת, והיא אזרחות פלשתינאית, מכוח העובדה שמשפחתי נמצאת כאן מלפני 1917. אינני יודעת אם החלטה זו של המל"פ (או אולי אש"פ) עדיין בתוקף, ואשמח לברר דברים לאשורם. כפי שזכור לי, בבוא יום חשבון כאשר הישות הציונית תיסגר עם עלייתו של אחרון "השמאלנים שהתפכחו" למטוס, לגרמניה, צרפת או אוסטרליה, תוקם פה הישות הפלשתינאית. במקרה הזה, ולפי החלטותיהם, יהיו היהודים שהיגרו לפלשתינה לפני 1917 זכאים לאזרחות מלאה.

 

יתכן שיש משהו סמלי בהחלטה הזו, ובתאריך הנבחר. יתכן שאלה שהגיעו הנה קודם, באו כדי להשאר, והיתר, הגיעו במסגרת הפרוייקט הקולוניאלי, היום הוא פה מחר הוא שם, כלומר, משיקולים כלכליים. אז ככה, הסיכוי שלי לקבל בשלב זה אזרחות נחשקת במדינות הים והזהב, קלושה ביותר. וממילא כאשר תתפרק המדינה, לא תהיה לי כבר סיבה להגר, כך שאולי, בכל זאת, גם סבא שלי הוריש לי "דלת שניה" לכל מקרה שלא יבוא…אזרחות פלשתינאית !

 

וברצינות

 

התופעה של מדינה שלמה המחזיקה בדרכונים שניים או שלישיים (ומיליון מהגרים ישראלים החיים בחו"ל וצועקים לי "אנחנו אנחנו" כאילו היינו בקיבוץ) טעונה בדיקה מעמיקה והיא המלמדת יותר מכל על הסיכויים האמיתיים של המדינה הציונית לשרוד לטווח ארוך. גם מנהלי הפרוייקט, מסתבר, מחזיקים בדרכונים נוספים, כך שהייצוג הפוליטי בעיקרו, נתון לשכבה הזו, המכלכלת מעשיה מתוך מחשבה שתעזוב את ישראל. זוהי שהות על תנאי הנגועה ברקב עמוק מאד. גרימת הסבל לאוכלוסיה שלמה (הפלשתינאית) ולשכניה של ישראל, תוך גרימת סבל עצום לאוכלוסיה היהודית בישראל שחלקה מורכב משורדים של פרעות שונות וקשות מאד (הגירה, פליטות, רדיפות), הופכת למעשה ריק מתוכן ובלתי מוסרי בעליל, כאשר המבט מופנה כל הזמן אל דלת היציאה. במקרים רבים התוצאה אף חמורה יותר. אנשים רבים העתיקו למעשה את הנאמנות שלהם, כולל בעניינים בטחוניים רגישים, לממשלות הזרות שהעניקו להם אזרחות. אף שאין אלה מדינות אויב, הרי האינטרס שלהן רחוק מלהיות זהה לאינטרס הישראלי, הן כלכלית והן פוליטית. אפשר למצוא רבים מהם מן הצעקנים יותר שבעיתונאים, בלוגרים וגם פוליטיקאים, אלה צועקי "האנחנו" וה"למחוק" (מוחקים ערבים ויהודים כאחד), והמדכאים הגדולים של מי שחפץ חיים בארץ הזו, ורואה את עתידו כאן, וכך גם גוזר את השקפתו על המרחב המזרח תיכוני.

 

אין כל מניעה חוקית לבטל את המצב הזה, והדבר נעשה במדינות רבות. יש לקבוע כי רכישת אזרחות ישראלית כרוכה בויתור על אזרחות אחרת. במקרה שלא יתרחש תיקון כזה, מצהירה המדינה בעצמה שהיא עתידה – ולא בטווח הרחוק – להתבטל. ישראלי שרכש אזרחות נוספת לא יוכל להחזיק באזרחות שלו, וגם תישלל ממנו ומצאצאיו הזכות לאזרחות מכוח שבות.  כך צריך לעשות.

 

דרכון פדופיל-ומטי

 

השבוע אנחנו מתבשרים על מאבטח בכיר מטעם השב"כ של הקונסוליה באטנלטה, שנתפס בעבירות פדופיליה באמצעות המחשב שלו (מחשב מטעם העבודה, יש לשער). הפרסום מעורר גל נוסף של מאמרים על הפדופילים הרבים בשירות החוץ והבטחון של ישראל. ציפי לבני ממלאה פיה מים, למה לה להסתבך עם ארגוני הפשע האלה, שרגליהם בלב ליבו של השלטון הישראלי. הרי היא רוצה להתמנות לראש ממשלה, ואת זה לא תוכל לעשות בלי אישורם.

פניתי לפני המלחמה לציפי לבני בקשר לעבריינים המאכלסים את הנציגות הקונסולרית בטורונטו, ונעניתי בשיא הרצינות, שלבני עוסקת רק בעניינים מדיניים, ולא ב"ישראלים בחו"ל". אז הנה, הפדופיל העצור הוא בסך הכל "ישראלי בחו"ל", וזה לא עניין מדיני.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורסם ב 5 בספטמבר 2006 22:46 במדור פינת הקונספירציה | 2 תגובות

k = "JKTY7 4TUSEY DU7Ej^E5UHT5KU5689ST I5OW7589-7Q E'RILUASHE5LTK78S6I56 ^WVSDK57ISY6 78";

 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:

בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.

קוד הפעלה:

    

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק… זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

התגובות מתפרסמות על דעת ובאחריות כותביהן בלבד.

שולמית 
unveil('%39%23%21%35%53%41%74%3A%30%27%33%30%53%2D%3A%59%6B%04%3B%31%1B%3C%24','[דואל]');
[דואל] [אתר]  בתאריך 9/9/2006 6:30:29 PM

מה זאת אומרת נציגות עברינית בטורונטו

שלום איריס

האם כתבת עלכך בבלוג?
כל טוב
שולמית

איריס  בתאריך 9/9/2006 10:18:38 PM

שלומית יקרה

תודה על התגובה והעניין. כתבתי על זה הרבה פעמים אך אינני יודעת להפנות לפוסט ספציפי, זה שורבב בהרבה הזדמנויות. אם את מעוניינת במשהו ספציפי, הרגישי חופשי לשלוח אימייל דרך הפינה הימנית של הדף הראשי, ואשמח לעדכן אותך בפרטים הקטנים

 
    

שם:

    

דואר:

    

אתר:

    

כותרת:

בעקבות ריבוי ספאמרים, נאלצנו להוסיף מנגנון שימנע מרובוטים להפציץ את המערכת בתגובות פיקטיביות. אנא העתיקו את הקוד שבתמונה, לתיבת הטקסט שמתחתיה.

קוד הפעלה:

    

העתיקו את הקוד:

מערכת התגובות נועדה לאפשר דיונים, והשימוש בה כפוף לדין הישראלי. אז אנא שמרו את תגובותיכם ענייניות ומתחשבות בקוראים האחרים, וזכרו שאתם הנושאים באחריות לתגובות שתפרסמו במסגרת באתר זה (כבכל מקום אחר). אין אפשרות להבטיח שהתגובות שתפרסמו ישמרו באתר זה, אז אנא גבו את תגובתכם בהעתק לפני שיגורה (במידה שאתם מעוניינים לשמור אצלכם העתק). וכן, הודעות שלדעתנו פוגעות או לא מתאימות בכל צורה שהיא, בהחלט עשויות להימחק… זכויות היוצרים בתגובות שיתפרסמו במסגרת אתר זה, שמורות לכותביהן. ברוכים הבאים.

הזהרו מעמותות והספד קצר

 

 

עמותות "לעזרה", למי עוזרות ?

 

לפני כמה שנים העברתי לידיו של פעיל עמותה כמה דפים בקשר לפקיד בכיר שמחזיק באופן פרטי מניות שליטה בשני מוסדות רפואיים פרטיים. חשבתי שזה עשוי להיות מועיל לבחון אספקטים חוקיים ואתיים בהחזקה הזו, לנוכח תפקידו של אותו בכיר בשירות המדינה, ושמא יש פה ניגוד עניינים או יותר מזה. בטעות גמורה, שכחתי לקחת את המסמכים ממנו, והם נשארו במשרד או בתיקי העמותה.

 

לפני כמה שבועות פניתי וביקשתי את המסמכים. בהתחלה הוא תירץ שאבוא לקחת, ושהוא לא ישלח. הסכמתי, לכך. לאחר מכן התנה את החזרת המסמכים (שלי !) בהתנצלות כתובה על כך שבאמייל כלשהו מלפני חודשיים בעניין ציבורי כלשהו עליו שוחחנו, עלבתי בו בנקיטת ביטוי קיצוני המתנגד לדעותיו. הנ"ל אינו ידוע כנעים הליכות או מנומס, בקרב פעילים המכירים אותו, אך ניחא, הסכמתי לשלוח לו התנצלות אם ינסח אותה כיון שאינני זוכרת במה מדובר (נו, תחזיר כבר את הניירות שלי), אך לאחר ההסכמה הוא אמר "תקפצי לי". עמותה זו מוחה על עיכוב מסמכים בידי רשויות בתואנות שונות, והנה בהזדמנות הראשונה, עושה אותה דבר.

 

זוהי עבירה פלילית לכל דבר ועניין, ומצד שני אין לי עניין לפגוע בעמותה אשר גם ככה ניצבת מול אתגרים. מצד שלישי, שמתי לב שכל מיני עמותות מטעם עצמן לזכויות כאלה או אחרות מתנהלות בדיוק באותו אופן שעליו הם מתרעמות כביכול, מצד הממסד. עמותת "ידיד" למשל, מתנה את הטיפול בפונים, רק לאחר שהם חותמים במשרדי העמותה על הצהרה של ויתור על תביעות מראש נגד העמותה. ויש עוד דוגמאות. מי יפקח על העמותות ? יש להן חובות הגנה על פרטיות, חובות להמנע מרשלנות, ניגוד עניינים, וסתם גרימת נזק, חובות לעמוד בדרישות החוק כמו כל גוף אחר, אך משום מה הן מחזיקות מעצמן "מעל החוק", רק משום שאין היום אלטרנטיבה למי שניזוק מן הממסד.

 

כאשר ניהלתי בעצמי פרוייקט מן הסוג הזה, עמדתי בפני דילמות שונות מן הסוג הזה. כך למשל, כאשר נסגר הפרוייקט, נותרו תיקים רבים ללא המשך, בצורה שפוגעת בפונים במיוחד, כיון שאין מי שימשיך את הטיפול ועניינם יפגע. פניתי אז במכתב משפטי לגורם שהפעיל את העמותה, והתרעתי שהשלכת התיקים באמצע הטיפול בתואנה ש"התקציב נגמר" אינה פוטרת את העמותה מחובות אתיות המוטלות על כל עו"ד פרטי מן השורה. יש בכך התרשלות חמורה. טענתי התקבלה והפונים קיבלו את המגיע להם, כלומר, כל אחד קיבל המשך וסיום עניינו כפי שהתחייבתי כלפיהם כראש הפרוייקט.

 

כבר ציינו רבים שתופעת הארגונים הלא ממשלתיים מצטרפת להפרטה ולשחיקה בעוצמתו של היחיד, גם אם המטרה הראשונית המוצהרת היתה עמידה לצד האזרח מול גופי ממסד דורסניים. אי אפשר לסמוך על "כוונתם" או עדותם העצמית של העוסקים במלאכה שהם חדור שליחות ולכן חזקה שהם אינם מנצלים כוחם לרעה. מנגנוני הפיקוח שקיימים (גם אם נטולי שיניים ברוב המקרים) על הממסד צריכים היום להרחיב את פעילותם לעבר עמותות הנכנסות בחללים שהותירה ההפרטה ומעניקות שירותים לציבור. גם אם מקורות המימון הם פרטיים, אין זה אומר שאפשר שגופים בעלי יומרה ציבורית המזמינים את הציבור כביכול לקבל שירות שווה לכל נפש ומקצועי, יכולים לעשות ככל העולה על רוחם.

 

רבקה שקד, ז"ל

 

קראתי היום בתדהמה וזעזוע את הידיעה על מותה בטרם עת של רבקה שקד מנציבות שירות המדינה. הזדמן לי להכיר אותה בשתי פנים, אחת כמי שטיפלה ולוותה אותי בהגשת תלונה נגד עובד מדינה בכיר מאד ממשרד הבטחון בקשר לתקיפה מינית, וגם כפעילה-קולגה בקידום מעמד האשה בתחום המשפט.

 

באותה עת לא ידעתי תמיד להעריך את הקשיים שהיא מתמודדת איתם, ולעיתים התרעמתי שאינה עושה מספיק, כעובדת מדינה בעלת סמכויות. אך מהר מאד, כאשר התוודעתי לעומק השחיתות והנהלים הפסולים בישרות המדינה בכל הקשור למעמד האשה ועבירות מין בפרט, הבנתי שאשה זו אמיצה, לוחמת וראויה לכל מילה של הערכה. גם כאשר קיבלה הוראה ברורה לא להתערב בנושא מסויים, וגם כאשר סירבו רשויות מסויימות (משרד הבטחון וחבריו) להעביר לה מידע תוך הפגנת הזילזול הרגיל של רשויות אלה בחוק, היא עשתה ככל האפשר להעניק לי את האישוש לתלונות, בכתב, על נייר רשמי, ותוך נקיטת מונחים חמורים ביותר בתיאור העבירות וטיוחן.

"עניין הנוגע לסדרי השלטון והמשפט בישראל", כך סיכמה את התרשמותה מחומרת הטיוח של זרוע החקירה של נציבות שירות המדינה והמחלקות הרלוונטיות. לאחר מכן ישבנו יחד בכמה פורומים בהתהוות של משפטניות העוסקות בתחום מעמד האשה וגם שם דוקא היא, מתוך "הממסד" היתה זו שהובילה את היתר להתגבר על פחדים ולחצים שמנעו מארגוני הנשים מלעשות את תפקידן. בעיקר מדובר בהטרדות מיניות במשרד הבטחון, מאבק שזכור לי היטב משנת 1998-2001, ואשר למרבה הצער לא הניב תוצאות מספקות.

 

אין לי ספק כי המתח שהיה כרוך בעבודתה , והעובדה שהיתה אשה ישרה ומצפונית שניצבה בין מתלוננות במצוקה קשה ובין לחצים של בכירים מושחתים בעלי שריר שעשו כל דבר כדי למנוע את חשיפת התנהלותם, גרע מבריאותה. יהי זכרה ברוך.