Monthly Archives: יולי 2011

YES MINISTER

הוקפץ במקרה, אל יוצא רלוונטי…

שיחה שלעולם לא תתרחש בין שר ומנכ"ל משרד בממשלת ישראל –

 
השר: "נו, אז אולי תסביר לי למה אני מקבל פקסים כאלה מחו"ל, מה קרה שם….דבר"…
המנכ"ל :"טוב, אדוני זה מתקופת המנכ"ל הקודם. בכל מקרה שאלתי וביררתי אצלי במשרד, הם אמרו שזה באחריות משרד אחר בכלל."
השר:" נו טוב נו טוב, חסוך לי את התירוצים אני לא עומד לתלות אף אחד, צריך לפתור את העניין, זה עושה לי תדמית גרועה, בדיוק עכשיו כאשר המנובל ההוא מהמפלגה מחפש אותי, תוקע לי סכינים בגב."
המנכ"ל :"אה, בסדר בסדר. אז באמת מתברר אדוני השר שהמדינה לא נהגה כשורה עם העניין הזה. באמת מקרה חמור מאד, עשו פה עוול משווע, אבל כאמור זה היה עוד אצל המנכ"ל הקודם ובכלל לא באחריות משרדנו."
השר:"נו טוב, אז מה נעשה עכשיו עם האיש הזה? אה..זו אישה ,,טוב אני לא רוצה לשמוע את הפרטים, כמה שפחות לדעת יותר בריא בעניינים האלה. מה ההמלצה בעניין הזה ?"
המנכ"ל :"טוב, אז אין ספק, אין ספק אדוני שמגיע פה פיצויים גדולים מאד. אין ספק, כאמור העניין כבר הגיע לחו"ל, אי אפשר להכחיש."

רקוב בממלכה

השר:"נו, אז נשלם, מה אפשר לעשות, אתה אומר הגיע לחו"ל…אמרתם להם בחו"ל שזה אנטישמיות הביקורת הזו עלינו ?"

המנכ"ל :"ודאי אדוני, מה אתה חושב ? זה דבר ראשון שעשינו, וגם ביקשנו מראש הקהילה היהודית שם לכתוב מאמר, בלי קשר, על התגברות האנטישמיות שם בחו"ל הזה. אבל זה לא עזר, גם איומים לא עזר. מתעקשים על זה, אני לא מבין למה."

השר:"נו טוב, אז אם עשיתם הכל, ואין מה לעשות, אז צריך לשלם…תשלם."
המנכ"ל :"אבל זו בדיוק הבעיה אדוני, הכסף יש, אבל המנכ"ל הקודם שזה באחריותו כאמור ולא שלי, הוא הרי התקדם מאז, והוא לא רוצה שהעניין ילכלך את שמו, אי אפשר להתעלם אדוני."
השר:"נו אז מה עושים, אני מבין אני מבין…אז יש הכסף, וצריך לשלם, אבל אי אפשר בגלל המנכ"ל הקודם שהוא עכשיו התקדם."
המנכ"ל:"כן, הוא אומר שאם נשלם יצא שהוא לא היה בסדר, בעקיפין."
השר:"נו, אבל סוכם שהוא לא בסדר, שנעשה עוול, ככה אמרו מחו"ל. אין מה לעשות כבר. זה בחו"ל."
המנכ"ל :"נכון, אבל הוא לא מוכן. הוא אומר בחו"ל זה דבר אחד, ופה שיעשו לו במפלגה מזה מטעמים, זה הוא לא מוכן. זו השפלה בשבילו. "
השר:"אז איך יוצאים מזה ? אתה אומר יש מחו"ל צד אחד, ויש המנכ"ל הקודם שעכשיו התקדם מצד שני, ודוקא הכסף יש."
המנכ"ל:"זהו, אז אין ברירה…."
השר:"אין ברירה ו…? דבר דבר."
המנכ"ל:"צריך לקבור את הבעיה כולה…"
השר:"לקבור ?"
המנכ"ל:"המנכ"ל הקודם הציע לקבור…זה לא יהיה בטיפול שלנו, הוא יטפל בזה. הוא מוכן לקחת אחריות בעניין זה, כלומר לקבור."
השר:"אני לא רוצה לשמוע פרטים. אז מה אתה אומר ?"
המנכ"ל:"אני אומר זה צודק. העוול באחריותו, אז הוא צריך לקבור. לגמור. שיעשה מה שהוא מבין. למה אנחנו צריכים את זה עם החו"ל והכל."
השר:"ומה נגיד בחו"ל ?"
המנכ"ל:"נכתוב שאירעה תאונה מצערת…או התמוטטות עצבים, מחלה קשה, אני לא יודע איך הוא עומד לבצע, אולי באמת היא חולה מאד, ככה הוא אומר, מה אני יודע, זה הרי באחריות שלו."
והשר:"ומה עם הכסף לזה, הרי קיבלנו פה העברה של מיליונים בשביל זה…"
המנכ:ל : "אז זהו זה, אדוני, פה יש חלק טוב בכל הסיפור. המנכ"ל הקודם, שזה באחריותו היה, והוא עכשיו קודם כידוע לך, אמר שאנחנו יכולים להשאיר את הכסף במשרד, לצרכים מיוחדים של לשכת השר, הוא מבין שיש תמיד בעיה של תקציבים….במיוחד עכשיו עם המנובל הזה מהמפלגה שמנסה לתקוע לך סכין בגב."
השר:"אה..יפה יפה…בכמה מדובר ? 12 מיליון דולר….יפה יפה…באמת יש צורך בתקציב נוסף, אני רוצה להקים ועדה ציבורית לבדיקת השחיתות…בעיתונים אומרים שזה יעשה רושם טוב מאד על הבוחרים. תקרא למזכירה אני רוצה להתחיל להוציא הודעות לעיתונות…איך נקרא לזה "השר הנכבד נלחם בנגע השחיתות ?" לא , נדוש מידי, נו יש לך איזה רעיון ? "
 
 

לאנשים המצולמים אין קשר לכתבה

המתנקש הבודד; פיקניק; גניבת דעת

המתנקש הבודד

בשנים האחרונות היו לנו כמה "מתנקשים בודדים" מאד מתוקשרים ודראמטיים, בעיקר בסדרת ההתנקשויות ההמוניות במוסדות חינוך אמריקאיים. המודל האחרון, ניראה משודרג, אסתטי כמעט בובתי. למעוניינים ניתן לשוטט לאחור בבלוג, לסקור את תיאוריות ה"תיכנות" של מתנקשים כאלה, החל מסירחאן סירחאן ועד הנורווגי הזה.

מאז "המועמד המנצ'ורי" שהיה תופעה קלאסית של המלחמה הקרה, התקדמנו לעבר שטיפות מוח המוניות שעברו נורמליזציה (פרסומות, יחצ"נות" וכולי) ועד טכנולוגיות השאה מרחוק, שהותירו מאחור את סיפורי התפוז המכני והטפטפות הסיניים. אחד הכלים המדוברים היום הוא משחקי מחשב אונליין, ביחד עם טכנולוגיה וממשקים נוספים, מאפשר לעיתים מניפולציה מסוג זה (יצא לאחרונה סרט דוקומנטרי על נער צעיר מאד שיצא לרצוח את חברו כחלק ממשחק כזה, שגלש מהמחשב לחיים האמיתיים, זה נקרא בעגה מקצועית ARG).

ניראה שהמתנקש הנוכחי הוא מעין "נגטיב" של סרחאן הפלשתינאי המהגר המעורער והאומלל, ולהיפך, בלונדי וארי, מטופח, ושייך במפגיע למסדר "הבונים החופשיים"" וגם הפיק כל מיני סרטים ומניפסטים על "מסדר הטמפלדים" בקיצור, פארודיה מהלכת על קונספירציה.

כמובן, יתכן שהוא שטוף מוח ספונטני, אבל הסיכויים רבים שהוא צמח בהקשר כלשהו, מתוחכם יותר.

מה שבטוח לא וירטואלי ולא סבלימינאלי זה המוות הקונקרטי והעצוב מאד של כמאה ילדים.

פיקניק

תיארתי לעצמי שפוסטים עם ביקורת משמאל לא עלינו על "מחאת האוהלים" לא יקבלו את פרס סוקולוב לפופולאריות, אך המעגל המסתמן סביב הפעילות הזו אכן מוכיח את החשד שמדובר באותו חוג שנכשל עד היום בכל פעילות אחרת, (החל מהכיבוש, עובר דרך גדר ההפרדה, עיר לכולנו וכיוצב), ועקב המתקפה הממושכת מימין ומשמאל על החמדנות והאליטיזים האגואיסטי של חוג זה, כולל המיסוגניה המופגנת, נוצר הקמפיין הזה כמעין פשרה בין מחאה עקרה בתל אביב נגד עוולות הכיבוש, ובין הצטרפות לגל הלאומנות שמוסווית ב"חברתיות" כוזבת, החל מהשמאל הציוני (יחימוביץ, אדריכלית הפלופ של קמפיין עמיר פרץ, שהוביל לכמה אלפי הרוגים בלבנון ו"כפרים מושטחים"), ועד לליברמן וש"ס. היחיד שלא מתאמץ ללכת על הליין החברתי הוא נתניהו, כי הוא מנסה להגן על החזירות כמפתח לרווחה כללית. יש בזה משהו, כי בקרוב מי שלא מגה עשיר ימות, ומכאן שכולם יהיו עשירים.

עברתי היום ברחוב הראשי של פרדס חנה, והילדים במכונית איתי צעקו "הי, יש פיקניק", והפנו מבטי לקבוצה קטנה של אוהלים נקיים, ביחד עם מין סוכה בדואית בחלק הקדמי של המועצה. באמת, לולא היה חם כל כך, זה ניראה כמו תחליף נחמד לנופש בסיני. השאלה איך האוכל.

הבלוגרים המועטים שעוד נותרו שמדבררים את האירועים, לא נראים מזי רעב, ויש להם אוורסיה ממש לאנשים עניים (לוזרים), כך שככל הניראה מדובר כפי שנראה מכאן, במחאה של יאפיז שרוצים לשדרג לאקירוב, ואין לי שום דבר נגד זה. אלא שתנאי הכניסה רחוקים מאד ממה שיש לי להציע, אין לי דירה קטנה בפלורנטין, ולכן אין לי מניה. כך גם מחאת המתמחים, שגם הם צודקים, לא יכולה לגייס את העניים ממש ואינה מעוניינת בזה, כדי לא לקלקל את הסיכויים לסגור דיל עם השלטון, על חשבון מה שצריך להיעשות באמת, ברמת השורש. זה עדיין אותו מאבק של "מישלינגים" נגד "היהודים המסריחים", כלומר, ניסיון להיטיב את המקום בתור לגאזים על ידי דחיפת אחרים, המסריחים האלה, קדימה. ובעברית אצלנו זה נקרא "נו, מה אפשר לעשות, זה פוליטיקה, לא הבנת ?". סבבה.

הפסיכולוגיה של הפרט כנשק

הנושא של המתנקש הנורווגי, וכמובן כל הפסטיבל שקדם לזה בנוגע ל"מחבלים מתאבדים" ופיגוע התאומים, וכאמור אחורה דרך המלחמה הקרה ועד לסרחאן, נוגע להפקעת הפסיכולוגיה של האני מתחום הפרט, והפיכתה למצרך, בעיקר לכלי נשק די יעיל ומפחיד.

מי שלא חווה סוג של "שטיפת מוח", על הספקטרום שבין אינדוקטרינציה חזקה מאד ועד לממש "שבי פסיכולוגי" כמו בתסמונת סטוקהולם או גרוע מכך, חי באשליה מיטיבה ומתוקה שהוא אדון למחשבותיו ולתחושת הזהות ו"האני" שלו. אך כוחות חזקים פועלים כל הזמן להקנות כלים להפוך את ההשתלטות על תחושת האני לנגישה וזמינה מבחוץ. כמובן, כרגע הקורבנות הם אנשים בשולי המחנה, מודרים, מוזרים, שבויים, אך הטכנולוגיות עוברות ריכוך וייצור המוני. האימה שנוצרת כתוצאה ממחשבה על האפשרות שאפילו "האני" בוגד בך, ומשרת מישהו אחר, שלא לאמר אויב וצר, גורמת להכחשה ולהתעלמות, דוקא במקום שצריך עירנות.

הביטוי הקולע בעיני הוא "גניבת דעת", המוכיח כי אבותינו היו ענווים יותר מאתנו, וידעו כי גם הדעת חשופה לגניבה, כלומר יש לה מעין "מקום" בתוכנו, שאפשר להפקיעה משם, על ידי מצגים ושכנוע.

חארטחריר; תעלולים

חארטחריר

מחאות הקוטג והאוהלים מסתמנות כהפקת חארטה של משרדי פירסום, ואין גרוע מלעג לרש, כשמו כן הוא, לעג לרש.
אחד הסימנים המובהקים לכך שמנוהל ספין בישראל הוא שה"שיח" מנוהל בלעדית על חפ"ק של זכרים יוצאי צבא, וכך ניראים העניינים במחאות האלה. יש מעין "ניכוס" וירטואלי (KEY WORD HIJACKING) של ויקי כנפו, מבלי להכניס את הגוף עצמו, סימן נוסף לפעילות יתר מסוג "הסברה" שבסופה כמה חברה יגזרו קופון בתעשיית היחצנות החברתית או משהו כזה, ביחד עם איזה דיל, או עם ביבי או עם ציפי. הנשים שכתבו משהו על הנושא , לפחות אלה שאני מזהה, הן בעלות וילות שלושה מפלסים, ואני משערת שקשה להן לקנות קוטג בגלל שהוא מונח במקום לא נוח במדף המעדנייה, מאחורי כל הגבינות הצרפתיות שהן צורכות.

ההפרעה בנושא חלוקת הכסף בארץ היא כה קשה, שהלעגה עליה מקוממת במיוחד. מדובר בהפרעה יסודית במהלך "ההזנה" שהוא החובה המרכזית של הריבון. למעשה בישראל, כמו במקומות אחרים, הריבון ניזון מגופות הרעבים, וזהו שיבוש שאין לו תקנה אלא במהפכה, הנכפית בדרך כלל מבחוץ. השיטה הישראלית מקשה על רפורמות אינקרמנטליות המקובלות במערב. מדובר בהחלשה והרעבה השאולות מתורת המלחמה, ולאזרחים אין מענה לשיטה הזו, למעט בסיוע מבחוץ, או למעשה רק בהיענות פסיבית לכוח חיצוני שיסיר את השלטון המרכזי.

יואל מרקוס מקדיש היום כותבת די סנסציונית, "האדמה תרעד" הוא כותב על היום שבו הציבור ירים ראש. האמת, כך העריך גם מיכאל הרסגור המנוח שמוערך עלי ביותר, כולל בתחזיות שלו. אך כמו שהוא העריך, כך אני מסכימה, זה לא יקרה ביוזמה של אותם גופים המייצרים כיום את ההרעבה, וככל הניראה רק לאחר תבוסה לכוח חיצוני של הממשל הנוכחי.

מחאה שמתבשלת בספינים של שוקן וצאצאיו הרוחניים לא מיועדת אלא להכיל את המחאה הראויה ולדחות אותה. מנסיון העבר, התגובה הנכונה צריכה להיות התעלמות מיוזמות שוקן ודומיו, או אדישות כדי לחסוך אנרגיות ולא להאכיל את הטרולים, דבר שמשמין אותם עוד. מייד מגיעים בשלב הזה כמה חוכמלוגים ויגידו שמהפכות תמיד נזקקו לתמיכה של מעמד גבוה אחרת ההמונים לא יכולים לעשות כלום. זה אולי נכון, אבל התמיכה צריכה להיות מכאלה שאין להם מניות בהסדר הנוכחי שממנו הם ניזונים. הטריק הידוע והמקובל בענף הוא "להכיל מחאה" כלומר שהעושקים מתחפשים ל"מובילי מחאה" ומובילים אותה רחוק לעבר הכלום.

אז עד שלא מוצאים "מעמד גבוה" עם אינטרס לערער את הסדר הקיים, עדיף לשמור על האנרגיה לעתיד לבוא. להערכתי בגלל משנה החברה הישראלית אין בה למעשה "כיסים" של בעלי עוצמה המעוניינים בשינוי, ולכן, כאמור לעיל, התמיכה תתחיל מבחוץ.

בניגוד לחובבנים כמו מוברכ ואסד, העריצות הישראלית הרבה יותר יסודית והיא דאגה גם לחסל את הפוטנציאל להנהגה מקומית. בעבר, היו עריצים נוהגים מידי פעם לבצע טבח בנשים בהריון, כאשר קיבלו נבואה על לידתו של יורש או מורד. בארץ הפרקטיקה מקובלת בצורה מעט שונה אך היא בהחלט נוכחת, כלומר, חיסול "שושלות" ומכות מנע ארוכות טווח.


גלעד שליט וכיוצב

מרכוס משווה בצדק את האוהלים למחאת שליט, אין דאגה בשני המקרים זה לא יגיע לשום מקום (זו לא כוונתו במאמר, אך זו המסקנה היחידה העולה ממנה). מחאת שליט לוקה באותה בעייה והיא היעדר אותנטיות וניסיון להונות דעת קהל, לזרות ספינים ולגזור קופון אישי. לא שמשפחת שליט אשמה בזה, אבל היא נכנסה לתפקיד הזה איכשהו ומגלמת את המשחק מחבואים שסופו ידוע מראש. במשחקי ספינים, השלטון ינצח. משפחת שליט כמו "מחאת הקוטג והדיור" לא מתעלים לכדי מנהיגות בעלת יושר וסולידריות אלא ניסיון לרכב על גל מצוקה ולממש אותו באקזיט.

שליט כניראה לא הגיע להכרעה פנימית והשלמה עם האסון שלו כדי להתעלות מעל לזה ולדבר בשם כל אלה שנפלו באותו חול טובעני, ונבגדו על ידי השלטון. ההתלבטות היא בין "להיות ילד טוב" ובין "לקמבן לעצמו" משהו בכיפוף ידיים, שתי אסטרטגיות כושלות מול המקצוענים בממשלה. מה שיכול לעבוד זה מנהיגות אותנטית, אבל הוא לא שם כמו שהקוטג והאוהלים של יואל מרכוס רחוקים משם. כל עוד סקטור חושב שהוא יכול לסדר לעצמו קומבינה על חשבון השאר, זה לא ימריא. ביבי מריח מי למכירה ואז הוא גם לא ממהר לקנות.

תעלולים

פרשת "האנתרקס" מקבל תנועת מלקחיים בישראל ובארצות הברית. שם, חזר בו ה FBI מממצאי החקירה הקודמים (שהרשיעו את ברוס אייבינס, מדען של הצבא שהתאבד למרבה ההקלה של ה FBI), ומשרד המשפטים הגיש מסמכים החותרים תחת חקירת ה FBI, אך חזר בו לפני יומיים. כרגע מתנהל מאבק ציבורי על המשך החקירה, כאשר משרד הנשיא הטיל וטו על חקירה בקונגרס. בישראל, המדען יהושע גוזס מזוכה מחשדות ב"ריגול חמור" ומגלה ב"הארץ" כי העילה להתנכלות נגדו היתה ספר פיקטיבי (ודוק !) שהוא כתב ובו מתברר שראש סוכנות ממשלתית ישראלית ביחד עם מדען אמריקאי הפיצו את מעטפות האנתרקס. בדיוני לחלוטין כמובן…את כל זה צריך לקרוא לצד הערות השוליים בפרשת מורדוק וספרו של מילצ'ן כדי להבין שזה עוד שלב, במה שהתחיל בנוגע לחקירת מלחמת עירק. כזכור התברר שזה היה אמבוש עם הפללת שוא בנוגע לנשק ההמונים, וכצפוי, מאחר שממשל בוש הוחלף, האצבע הופנתה לקבלן הישראלי שנותר עיקש בעמדתו. חוסר היכולת של הממשל בישראל לבצע מדיניות פרואקטיבית בנושא זה קשור רק לכך שהפקידים הרלוונטיים מחזיקים בביצים פקידים אחרים, וכולם רוצים לצאת עם הפנסיה המלאה פלוס תוספות, ומבחינתם שהמדינה תהרס וכל היהודים יותקפו בעולם, הם לא אשמים בכלום.

אינני לוקחת את הפרסום של מלמן כאמין גם כן,יתכן שהוא מצא הזדמנות להשחיל ספק איום באמצעות הסיפור הזה, במסגרת המאבקים הסקטוריאלים של שוקן לאחרונה. אבל גם בתור "נוהל שכן" יש פה מידע משמעותי, שקוראים אותו גם בחו"ל, שם כבר הגיעו למסקנה שאובמה מחפה על ישראל כי הוא חרד לתורמים היהודים שלו. עוד הצלחה מסחררת של ממשלת ישראל והשושואיסטים הרקובים שלה. שוב מתברר שבוכריס (8200) אחראי לעוד מהלך תמוה, של הפסקת החקירה נגד שפרמן.

ככל הניראה נסגר דיל ביניים חפוז בין שתי הממשלות להמשיך ולהשתיק את הנושא, בלבד שגוזס ישוחרר (עיתון הארץ בטח גזר לעצמו משהו), ויש בודאי עוד סעיפים לעסקת החבילה. ביניהם לא נמצא שיקום ופיצוי של קורבנות תמימים של הקומבינה. אי לכך, יש להניח שהנושא יעלה שוב, וספק אם ניתן יהיה בפעם הבאה להחזיר את המכסה. או כמו שאומרים להחזיר את משחת השיניים לשפופרת. ניראה שכמו בשאר הדברים לעיל, תאוות הבצע היא המובילה להכרעות כושלות, וחוסר היכולת של פקידים להודות בטעויות. ההכרעה היא תוצאה של כפופי ידיים, קרב סחיטות, ושיקולים שרירותיים רגעיים עד ללחץ הבא.

מחכים למשיח…לפיכך.

תצריפים

ערוץ 10

בעליו של ערוץ 10 מככבים כל אחד לחוד, אך באותו זמן, בתקשורת, ואולי יש קשר בין הדברים. רופרט מורדוק מחזיק 10 אחוזים מהמניות, ובימים אלה קורס ברעש רב, ולוקח איתו, כניראה את דייביד קמרון וממשלתו לאבדון. מורדוק, חשוב לזכור, רכש ב 1981 את הסנדיי טיימז, העיתון ש"עאלק" חשף את סודות הגרעין של וענונו. ארנון מילצ'ן מחזיק כרבע מן המניות, יוצא בביוגרפיה חושפנית ש"שימון פרס גייס אותו לועדה לאנרגיה אטומית", טרם קראתי אבל מעניין לבדוק את הזמנים, אם מדובר במקרה גם כן בראשית שנות השמונים (בעריכה – בינתיים קראתי את הלינק של מלמן, כן היה כבר לפני שנות השמונים). מילצ'ן היה אז בין המקורבים לצ'יצ', כמו גם רון לאודר, מחזיק המניות הפוטנציאלי הגדול של ערוץ 10, שיקנה או לא גם את החבילה של מילצ'ן . לאודר (אולי גם הוא גויס על ידי פרס לועדה לאנרגיה אטומית בשנת 1980) התפרסם לאחרונה בעמידתו הישירה נגד נתניהו בנוגע לנסיגה מהשטחים, והחרפת הקרע בין השניים לאחר שנות ידידות. המחזיק הבולט, יוסי מימן, בעל הרוב בערוץ, התפרסם (רק לא בארץ) כמי שקשור מאד להשחתתו המוחלטת של משטר מוברכ באמצעות "עסקאות הגז" , אלה הובילו לאחרונה לשורה של פרשיות , חקירות, רציחות ומאסרים של בכירים במשטר המצרי, ומימן הוא כמו "מורדוק" של ממשלת קמרון, עם ריח של שחיתות וסוף.גם בפרשה זו מופיע שמו של שימון פרס כשושבין.

לא כל מי שגוייס על ידי שמעון פרס לועדה לארנגיה אטומית נהיה מיליונר ובעלים של ערוץ טלויזיה, נהפוך הוא, אך לנוכח המתרחש, יתכן שתיכפה חלוקה סבירה יותר לקורבנות והשאירים. נאלץ לחכות לאובמה בשביל זה, ככל הניראה. (מחשבה משעשעת – אולי גם הוא גויס על ידי שימון פרס בשנות השמונים ? נחכה ונראה מי גייס את מי).

הרהור נוסף על חינוך פרטי וממלכתי

אני עוקבת בחצי עין על הפירסומים והדיונים, הלא מאד מפותחים, בקשר לדילמות החינוך הניצבות בפני כל הורה, בימים אלה. כך למשל, אם ניקח בתור דוגמא לא מייצגת בהכרח, הפירסומים באתר "העוקץ" שמייחד חלק ניכר מהדיון לנושא זנוח זה. מצד אחד, יצא אחד ממנהלי האתר במעין "מערכה זוטא" נגד היוזמה הפרטית של "בית הספר חברותא" ובעיקר נגד ההכרה של משרד החינוך שמשמעותה מתבטאת גם בהקצאת משאבים. מצד שני, באותו אתר ממש, מתפרסמת לאחרונה כתבה הילולים (אין ביטוי אחר קולע יותר לשבחים הבלתי המסוייגים) לרשת בתי החינוך הדמוקרטיים בישראל, שגם הם יוזמה פרטית, והם גם כרוכים בתשלום לא מבוטל. נכון, בית ספר חברותא "שבר שיא" בתחום שכר הלימוד הנהוג במוסדות הפרטיים, (העומד בדרך כלל על משהו שבין 10 ל-15 אלף ש"ח לשנה) בהגיעו לסכומים נאים של 30 אלף לשנה ויותר. אך זהו הבדל שאינו משמעותי כלל לרוב האוכלוסיה. מצד אחד, למי שנמצא בחציון התחתון שלא יכול להוציא שום הוצאה פרטית, או לחציון העליון שבשבילו לא מדובר בפער איכותי במחיר, (הכפלה, שכן יש משפחות אשר ממילא מוציאות סכום כזה כי יש להם יותר מילד אחד במוסד פרטי). אכן מבחינה סוציואקונומית=מותגית, הרשת "הדמוקרטית" מזוהה יותר עם משפחות מהסוג שמפרסם וקורא "העוקץ", פלח שוק של מעמד בינוני-גבוה שאינו שונה מהותית מצרכני הרשתות האחרות, למעט בהוספת "תו ערכים", שחלקו ריק מתוכן ממשי, אך מייצג "מועדון אליתה" מסויים שבבסיסו הוא בורגני.

כמובן, הדיון מתעלם בדרך כלל מההפרטה הקשה היותר שהתבצעה למעשה במערכת הממלכתית, כאשר שכונות יוקרה "ניכסו" את המוסד הממלכתי, מתוקף אזור הרישום, ומקבלות מועדון חברים סגור שכולו על חשבון הציבור. כמו כן, ישנה הרשת הדי גדולה ומצליחה "אל המעיין" ושלוחותיה, ודי הרבה בתי ספר של הקיבוצים והקיבוץ הדתי שמהווים "מוסד פרטי" עבור רבים, אם כי שכר הלימוד נמוך יחסית, מאחר שהוא מסובסד בעקיפין, למשל על ידי התמיכה של המדינה במגזר הדתי בהסכמים הקואליציוניים.

ישנו גם "החינוך הביתי" שהוא עיר מקלט למי שלא רוצה להתעסק עם כל הפוליטיקה הזו, והמדינה עושה קופה נאה על ההורים האלה, שנושאים בנטל הוצאות החינוך בעצמם לחלוטין בלי "הכרה" ובלי הזרמות מהצד כמו לחרדים. זו הסיבה שנפתחו השערים למי שפנה לאופציה זו. (למעשה יש רשויות מקומיות המרוויחות הרבה כסף על הילדים בחינוך הביתי, באמצעות הסדרי ההסעות).

ההתלבטות אינה קלה. גורם אחד הוצאתי מהמשוואה מזמן והוא "ערכים וטובת הכלל", ולכן כל פניה הפורטת על המיתר הזה מעוררת את חשדי המיידי. נותר לעשות חישובים משוערים ופשרות, בין איכות המוצר ובין מחירו כולל העלויות העקיפות. אני בגדול מאד מעדיפה באופן אישי את "החינוך הביתי" אך הוא בהחלט הופך לקשה יותר בסביבה אורבנית שבה הדרך היחידה להכיר חברים היא בבית ספר, ובטח לא במרחב הציבורי. מסגרות פרטיות מעניקות שירות הרבה יותר טוב מהממוצע הממלכתי (ממוצע, כיון שיש בתי ספר ממלכתיים בשכונות יקרה, כאמור, שביחד עם תרומות נכבדות מההורים ו"העשרות" מגיעים לרמה של הפרטיים). הקושי המתבהר במוסדות הפרטיים לאחרונה הוא כפול. האחד, מלחמת גדעון סער נגד מי שלא הכניס את ההמנון והגדנע לקוריקולום (חוץ מהחרדים, שהם שותפים בקואליציה). זהו מוקש גדול, כיון שאני לפחות לא אוהבת שהמסגרת החינוכית נמצאת במאבקים פוליטיים ומשפטיים, המעכירים את האוירה. מטבע הדברים, מוסד שיש לו דין ודברים אלים עם המדינה, מקבל החלטות שאינן נטו לטובת הילדים. וזו, בין היתר, מטרת ההליכים שיוזם משרד החינוך. לפגוע בילדים, וכך לגרום לסגירת המוסד.

בעיה שניה, הנידמית כבעיה בהתהוות ונובעת מהתהליכים הכוללים במערכת ובמדינה, היא שבתי הספר הפרטיים, שבדרך כלל הוקמו על בסיס חזון ספציפי ייחודי, הפכו ל"פח אשפה" לילדים עשירים/אמידים עם הפרעות קשות מאד בלימודים ובעיקר בהתנהגות. כתוצאה מכך, האוירה הופכת ל"בית חינוך מיוחד" וכל "החזון" היפה נזנח לטובת התמודדות עם בעיות בסיסיות שאין להן מקום בכיתה רגילה,אלא בטיפול פרטי. מאחר שהמוסד הפרטי הוא כשמו כן הוא פרטי ורווחי, אזי השיקולים אינם תמיד עניינים, משפחה אמידה מאד או מקושרת בצורה אחרת, המסוגלת לצ'פר את המוסד הפרטי בכל מיני צורות, תתקבל עם ילד או שניים שאין זה מקומם, והם מפריעים לכל שאר הילדים לעשות את מה שהם צריכים לעשות שם.

בעיית שלישית ואחרונה עם המוסדות הפרטיים היא הפלצנות של ההורים, המקרינה בסוף על המקום, ולא חשוב אם המטרה היתה אנתרופוסופיה, יהדות פלורליסטית, מנהיגות, יוגה או דמוקרטיה, בסוף מקבלים את הפרופיל המצוי של "תושבי ההרחבה" עם הגיפ והפלצנות האינסופית, הערכים הבורגניים האלימים ביותר, הבעל בהייטק (אם זה בית ספר דמוקרטי אז הבעל מרצה למשפטים במכללה או בחוג לספרות בבן גוריון) והאשה הנצחית עם הסטודיו, בקיצור, יוצא כבר שהפתרון החתרני באמת הוא בית ספר ממלכתי, ברוח המגעילה שהיתה פעם, עם תלבושת אחידה ויומרה סוציאליסטית מאוסה. עשינו שלוש מאות ששים מעלות…חזרת להתחלה, "דרך צלחה" :).

החרם; עיתון הארץ; אינדיאנים מאוקראינה

החרם

מתבקש לדעתי להחרים את הדיונים על "החרם" מן הטעם שהם קיבעו את הטריטוריה של "השיח הרציני" (המסווה בעצם את הבלוף של היותו קשקשת מסיחה) לגברים בלבד. אגב, כשאומרים גברים בלבד, תמיד יביאו את החריג(ה) כדי להפריך ובזה להוכיח בעצם את הטיעון. מיותר להפנות אותי לדוגמיות האלה.

כאשר נושא כלשהו בישראל הופך למגודר לחלוטין בפני נשים, דעי לך, שמלחמה לפניך, ואת מוגנת מפני קליעי האויב, השמורים ללוחמים בלבד. נו טוב, אז יש טייסת אחת…אבל בעקרון מחלקת ההסברה היא יחידת לוחמת לכל דבר ועניין. במקרים האלה נהוג היה בעבר, ואולי גם אפשר, לשלוח כמה נשים כדי שזה ייראה נאור (ואחרי כן אונסים אותן בדרך חזרה מהמשימה), אבל עכשיו מאז שהבושה נשארה בקלפי, וכולם מתגאים בזה ששמים דברים על השולחן, אף אחד לא מרגיש צורך לייפות את המצב. אם כבר מותר לחוקק חוקים פשיסטים, אז מה חשוב פתאום אם יהיו גם נשים שידונו בזה או שלא. קטן עלינו ו"לא חשוב מה אומרים על היהודים ואידך זיל"".

לדעתי יש הרבה סיבות טובות להחרים את מדינת ישראל, או חלקים ממנה, ולאורך השנים מניתי אותן, אך שוב, בעיני, הפוקוס צריך להיות הפרות זכויות האדם כלפי הנתין היהודי הישראלי, ולא כתמיכה למהלך הפלשתינאי. עמדתי בשוליים, ולא בכדי, כל פעילות ה"נגד הכיבוש" שימרה את הסטטוס קוו, ואילו התמקדות בהפרות זכויות אדם כלפי פנים תטלטל את הספינה ממש. ולכן, בעניין אחרון זה, נאלץ לחכות להתערבות מבחוץ. לגבי העניין הפלשתינאי, להערכתי עניינם תלוי במידה רבה בהחלטות של ממשל אובמה, כרגע לא ניראה שיש שם התלהבות מהמהלך. למעשה, אף פעם לא היתה ממש התלהבות, אחרת זה היה קורה מזמן.

מחרים מפורסם ואינדיווידואליסט מושבע, להזכיר, הוא הסופר גוהן לה קארה שמחרים את ארצות הברית (לא מגיע לשם) עד שייסגר כלא גואנטנמו ויפסקו רשמית העינויים, המלחמה נגד הטרור, והחטיפות. האיש הולך ישר לבוסים, ולא מתעסק בש"ג. יש כבוד.

עיתון הארץ

חשוב לציין שעיתון הארץ הפך בשנים האחרון לנשוא דיונים כמעט באותה מידה שהוא מחולל אותם מעל דפיו. היום, לדעתי, שבר העיתון שיא נוסף בצביעות, עם המאמר הראשי הדואג לפתע לשלומן של נפגעות אונס המתלוננות נגד בכירים וסובלות מהרס חייהן כדי להשתיקן. לולא זה היה עצוב, זה היה אפילו מצחיק. האמת, העיתון מוביל קו היסטרי כמעט נגד הנשיא קצב, ולהערכתי הצנועה אין לזה שום קשר לבעיית עבירות המין, צריך לחפש במקום אחר. עד כדי כך, שאולי העיתון מסיט את האש לשם, כדי לכסות על עצמו. עכשיו, עם הדיילי ניוז וכל זה, לא מן הנמנע…

הרוסים באים…

כולם מתלוננים לאחרונה על ההשפעה הרעה של העליה הרוסית על הדמוקרטיה הישראלית (השם יקום דמה, כמו שאומרים, או זצ"ל), ועל כך שאחנו הופכים ונראים יותר כמו אוקראינה (או סין, למחמיאים לעצמם, כאילו "הגודל לא קובע") מאשר כמו שרצינו (הוואי). האמת, העליה הרוסית היא כמו דלי מים צוננים על הפנטזיות הלוהטות, ומחזירה את השפיות, משום שנוצר סוףסוף רצף אמיתי-זהותי, בין מייסדי המדינה לבין עצמם, באמצעות הזרמת הדם החדש מחבר העמים. כאשר הייתי ילדה קטנה, היתה לנו שכנה שקראה לי "אירה", או "איר'הלה", ולא הבנתי מה היא רוצה מחיי. הדבר האחרון שחשבנו על עצמו הוא כעל "עולים מבלארוס", היינו צברים, מלח הארץ, ואחרי כן היינו היפיז בוודסטוק, עם גינס קרוע וג'וינט ביד. בתור אמריקאית, (כן עבדתי בקרן החדשה לישראל, ושוכנעתי), הרוסים ניראו לי מפחידים, ממש כמו בסרטים על המלחמה הקרה. אבל מתרגלים, מכירים, ורואים שנעים להתחבר לשורשים ולזהות המוכחשת, יש דברים רעים ויש טובים (כולם אמנים, בחיי). מכאן כבר אפשר להמשיך לאן שרוצים, אפילו לאמריקה, אבל לא בתור פלקט, אלא בתור בן אדם, בשר ודם.

הטרדת עדים; התראה להונאה באינטרנט; ספינים

הטרדת עדים

הנה פרשה שלא יורדת מסדר היום לעולם, פרשת קצב בסיבוב המי יודע כמה. הפעם מדובר לדעתי בחלק חשוב, אם כי לא בתיק עצמו, שנחשף לציבור באמצעות "הסקנדל" האחרון. על פי התקשורת, נוהלה חקירה תחת איפול ובה מעקב על אנשי קצב, ששכרו משרד חקירות, להטריד מתלוננת ועדים בתיק זה, בהכנה לערעור בעליון. להזכיר לציבור, הערעור הוא הגפרור האחרון בחבילה של קצב בנושא האישומים החמורים. יש ציניים כמותי שיחשדו בהחלטה של דנציגר, מלכתחילה, כאילו היתה מתואמת לשחרר את הנאשם המפורסם בדיוק כדי לבצע חקירה סמויה ולבדוק מיהם בני חבורתו ואיך הוא פעל. אך גם בלי זה, די במה שקרה לגרום לזעזוע, או לפוטנציאל זעזוע ציבורי. המציאות הנפרשת היא של "משרדי החקירה" (אפשר לעשות חיפוש גם אצלי בבלוג, הקדשתי ל"משרדי ההטרדה" כמה וכמה פוסטים בעבר), המהווים חוליה חיונית בביצוע עבירות מין, בעיקר בשלב ההשתקה, אך הייתי מעזה לחשוד שגם בשלב איתור הנפגעת והכנסתה לעול תורה ומצוות.

המשרד המעורב כאן הוא "לפידים", גוגל על שמו מגלה משרד נכבד ומפואר המתנאה בקליינטורה משובחת, צמרת עורכי הדין, הכלכלה ואף סניפים ברוסיה,ניגריה, אנגליה, קזחסטן סין וארצות הברית, ממש כמו ארגון פשע, אלא שהוא אמור לעבוד עם ה"טובים". ישראל מופיעה אצלו בין ניגריה לרוסיה, לא משהו. האוריינטציה של המשרד, טוטאל קייר לעשיר המזדמן, נחשפת כבר בהתחלה, בתיאור השירותים – חקירות וחשיפה של מבקשי פטור מאגרה (זהו שם קוד ל"עניים"). למי שאינו עורך דין אסביר בקצרה. כאשר עני מ מתמודד עם עשיר בבית המשפט, הוא נופל במוקדמות בגלל גובה האגרות לפתיחת תיקים, (נסו ותיווכחו), הנשק היחיד שיש לעני הוא לבקש "פטור מאגרה" על רקע חוסר אמצעים. מפלט קטן זה היה לצנינים בעיני תאגידי ענק ועושקים נוספים, הבונים על "היעדר הגנה משפטית" לקורבנותיהם. כך למשל תאגידי הטלקומוניקציה, וכמובן הבנקים ידידנו ואחרים. אז המשרד של לפידים מתמחה בסגירת הדלתות האחרונות בפני המתקשה לשלם אגרות. זה מוצא חן מאד בעיני לקוחות פוטנציאליים, מהסוג המסויים. מכל מקום, יעקב לפיד, הישראלי הטיפוסי, סא"ל במיל, גיבור קרבות ויחידות עלית, נשקף בתמונה של WINNER באתר הבית שלו. גוגל נוסף מגלה שלפיד העסיק גם בעבר את דני ויג, עבריין מורשע בשורה של הונאות, סחיטות ומה לא (יוצא יחידת עלית של המודיעין כמובן…), ותפקידו הקבוע של ויג הוא כניראה לעשות את העבודות המלוכלכות , ואז כאשר מישהו מתלונן במשטרה, מייד נשלף הקלף של "לא ידעתי שהוא עבריין" ולפיד נותר נקי. מכירים.
דרך התיאור של מעללי ויג נחשפת המציאות הישראלית. תפירת תיקים, סחיטה, לשון מתגלגלת וזיוף מסמכים. אלה השירותים שבעלי אמצעים שוכרים בהתמודדות נגד…קורבנותיהם.
עורכי דין הם המתווכים בין הלקוח בעל האמצעים ובין משרד החקירות, וכך יש חוליה נוספת המנתקת את הזיקה הטבעית בין התוקף למותקף, ומקשה על הוכחה ותלונה במשטרה. (המשטרה, כמובן, היא חלק ממארג היחסים האלה, ואינה מהווה תרופה או פתרון. דני ויג היה חוקר בכיר ביאחב"ל, והשאר עדיין לא נתפסו).

תדהמה מעושה
כמובן כל התדהמה והחקירה האפלולית הם פוזה מלאכותית, שכן נוהל זה שגור ורגיל ונחשב קוואזי נורמטיבי אם לא תופסים אותך. כולם, במיוחד בתי המשפט, נותנים יד ליצירת המצג הזה של "משרדי חקירות מפוארים", "תאגידים מוצלחים" ו"עורכי דין יוקרתיים", עד שזה נוגע למישהו אצלם אישית. או אז מתברר שעורך דין הצמרת הוא גנב (לאחרונה, שורת אישומים נגד עורכי דין שהיו עמודי תווך של הקהילה), ש"משרד החקירות" ויוצאי הקומנדו מודיעין עלית אינם אלא פשע מאורגן, וכיוצב. עד הסקנדל הבא, הכל ימשיך כרגיל.

לנושא עבירות המין, שבו עסקינן, אי אפשר לנתק את הטיפול בנושא זה מהבעיה הרחבה יותר של פשיעה ואיומים בשוק הישראלי. השאלה אם מעבר לתיק קצב, ייערכו שינויים בזיקות שבין המשטרה, למשל, לבין "משרדי החקירות" המפוקפקים, במעקב דקדקני אחר טיפול בתלונות עבירות מין, מבחינת האופן שבו מנוהלת התרשומת המשטרתית ועוד. במדינה מתוקנת, היה על המשטרה להמשיך ולהחזיק במעצר את החוקרים עד שיואילו לשתף אותנו במעשיהם במקרים דומים.

הונאה באינטרנט
לבושתי, ולמרות ניסיוני הרב באינטרנט נפלתי השבוע קורבן לעוקץ אלמנטרי, ואני משתפת. קיבלתי אימייל שכותרתו היא כביכול משירות הלקוחות של פייפאל (אך לאחר מעשה ראיתי שזה כתובת מפוברקת, למעשה האימייל מגיע מכתובת אחרת). שם נכתב שפייפל רוצים אישור על איזה פרט, כיון שהיתה פריצה לחשבון. נמסר מספר טלפון עם קידומת בחו"ל, לשיחת הבהרה קצרה. חייגתי, התבקשתי לרשום איזה קוד, ואז הבנתי שאני בעצם חייגתי למספר שבטח גבה על הדקה הזו המון כסף (עדיין לא ביררתי, אעשה זאת בהמשך). המענה הקולי נחמד וסתמי, עם מוסיקה והרבה המתנות….בקיצור, מלכודת למתחילים. אז הזהרו , ובכל מקרה לא לחייג אף פעם לפני שעושים אימייל חוזר לפייפל.
From: "PayPal" Notice

> You have received this email because you or someone had used your account from different locations.
> please call to confirm your billing adress from your LANDLINE at this number : 0048768569553

> Regards,
>
> Stephen Bronner
> PayPal Service

ספינים
ידוע לכולם ששוק התקשורת כולל הבלוגים, בישראל נשלט לחלוטין על ידי השלטון המרכזי ומחלקות ההסברה, אחרת לא היה צורך בבלוגים כמו "תיקון עולם" להדליף לשם קצת פירורים (ולא יותר מידי, ולא תמיד נכונים, אבל זה סיפור אחר). כדאי לשים לב שאחת השיטות לשלוט במידרוג המידע (מה נחשב "רציני" ומה לא) הוא מיתוג של בלוגים ובלוגרים בצורה מסויימת, אם אי אפשר להכניס אותם לתוך חמולה כלשהי הפועלת במסגרת ההסדר הכללי. המיתוג הוא מלאכה חשובה בנושא זה, כמו בכלל בעיצוב דעת הקהל בעידן שלנו. יש בלוג שייקרא "פוליטי" או "אינטלקטואלי" ויש "בלוג בישול" (גם אם אין בו…) או "קונספירציות" או "סקס"…והשיטה עובדת כמוצא אחרון לפני השתקה מוחלטת. מידע מתקבל לפי המקור שלו, והמיתוג.
באותו מטבע, אפשר לראות לאחרונה ניסיון בחו"ל, או ראשית ניסיון, לעצב מחדש את היחס להתקוממות ותביעות של "אוכלוסיות ילידיות". אחרי עידן קצת של עדנה לכמה אינדיאנים ומאורים, הנושא התחיל להטריד, אז מעכשיו מדובר ב"סוג של טרור", כמו שנעשה בתחום "איכות הסביבה" (אקו טרוריסטים כמובן) ותחומים אחרים. אחרי טביעת המונח "טרור", אפשר להצמיד לו כל מיני…בדרך כלל זה עובר.
נושא התביעה הילידית רלוונטי מאד ל"סכסוך" כאן, מאחר ששני הצדדים משתמשים בטיעון הילידי, כל אחד באופן אחר, ושניהם מתחרים על ההכשר מהאינדיאנים האומללים שהפכו למעין "תו ירוק" לאותנטיותו של הסבל, אף כי מצבם די גרוע בעצמם במקומותיהם. בהזדמנות פוסט על הנושא, ועל "מבצע ג'רונימו" בארצות הברית, והויכוח שפרץ על השימוש בשמו של האינדיאני המפורסם לצורך חיסולו של בן לאדן. בינתיים, אני הולכת להתלבש, כדי להספיק לסשן של אוהל הזעה אינדיאני ומסע שמאני בעקבות החארטה, כמובן ב"טיפי" אסלי ביערות העד של פרדס חנה.

כאמור, בקרוב פוסט יותר מקיף על INDIGENOUS PEOPLE, וההסברה הציונית/פלשתינאית. וכמובן, אני.

ארנולד; החיים הטובים;

ארנולד להמונים
המשכתי את פסטיבל המרתון של ארנולד שוורצנגר, עם "TRUE LIES" ו TOTAL RECALL. לגבי הראשון, מצחיק ואירוני לצפות בסרט, העוסק בבגידות בחיי נישואין, לכאורה, לצד הידיעה על גירושיו של שוורצנגר, לאחר שנתפס מזיין מהצד את העוזרת…כמה מקורי, מביא לעולם ילד ממנה, ומנסה להסתיר את כל זה מאשתו (שאחראית במידה רבה לקריירה הפוליטית שלו) ומהציבור. הסרט עוסק כזכור בארנולד הסוכן החשאי שחושד שרעייתו החסודה והחנאנה מנהלת רומאן מחוץ לנישואין, וזה לאחר שהוא מסתיר ממנה את עבודתו האמיתית במשך עשרים שנה בערך. בעזרת הטרוריסט (שלקוח מחסמב"ה ממש, ערבי משוגע, אלים וטיפש, רק חסרים לו זבובים על הראש) מגלים בני הזוג את אהבתם הנצחית. TOTAL RECALL שייך לקלסיקה של שוורצנגר, בעולם של מד"ב, בעתיד כלשהו, כאשר על מתנחלי כוכב מארס משתלט איזה נתניהו וגונב להם את הכסף והחיים. ארנולד מבולבל בין הזהויות שהוטענו הישר למוחו , כפי שיהיה מקובל אז (והיום…), אך בוחר לבסוף בזהות הנכונה, של התומך במורדים, ומציל אותם ואת הכוכב מאחיזתו של החמדן העריץ, ועם קצת עזרה מחייזרים שנכחדו לפני חצי מיליון שנה.

קשה להאמין שעל יסוד הסרטים האלה נבחר שוורצנגר, שהוא מין טיטאן טבטוני, לכהונה רמה וחשובה (מושל קליפורניה), אך העיסוק בקולנוע אינו ולא היה מעולם שעשוע סתם, אלא אחד מכלי השליטה בתודעת ההמונים בארצות הברית. מי שנבחר להעביר מסר חינוכי גלובלי, בהחלט יכול גם לעבור לפוליטיקה, כפי שעשה רייגן. בחירתו של שוורצנגר למושל גם עלתה בקנה אחד עם האתוס של שילוב מהגרים, והמבטא הזר הגרמני השובב, רק העלה את הפופולאריות שלו. לרגל המרתון גיגלתי את משמעות שמו של הכוכבן, והתרגום יצא משהו כמו "מגרפה של שדות שחורים"…חביב. הורדתי את הגרסא החדשה, בכיכובו, ל"כוכב הקופים" סרט שהרשים אותי מאד בצעירותי.


החיים הטובים
שוורצנגר בהחלט מזכיר לכולם שיש גם..חיים טובים, דולצ'ה ויטה, מעבר לאופק ולמגרפות. השבוע אני מגלה בשנית את חמדת הריזלינג, משום מה חשבתי תמיד שהוא מתוק מידי (כך זה היה פעם), אבל קצת פריצנטה, צונן, ממש מומלץ לערבי הקיץ החמסינאים שמצפים חודשיים לפחות מעכשיו. עוד "חיים טובים", בית הקפה "המושב" שנפתח בואדי בפרדס חנה. מקום מזמין, מרופד עץ טבעי, בר ארוך, רהיטים רחבים ונוחים, ותפריט רגיל, מעט יקר. מצאתי בכל זאת "דיל" משתלם, זה ארוחת בוקר קטנה, לחמניות מצויינות וחמות עם מבחר מטבלים טובים, קפה (טוב מאד), מיץ תפוזים ומפית. הכל ב 30 ש"ח, שירות מחוייך, ואפשרות להפוך את המקום למנהג, בימי שישי בצהריים.


DSk, מתגלגל

כמה הערות קצרות על הפרשה המתחילה להראות קצת כמו "תיק קצב" הבלתי מסתיים. התפנית בתיק מיוחסת למכתב ששלחה התביעה לסניגורי החשוד, ובו שורה של לכאורה "אינדיקציות" שליליות על האמינות הכללית של המתלוננת. זה די דומה לסיבוב הראשון בפרשת קצב, כאשר התברר שהמתלוננות אינן קדושות. באופן כללי מיוחסות למתלוננת שורה של "הצהרות שקר" די מקובלות, לרשויות ההגירה, למס הכנסה ולעובדת סוציאלית, הכל בקשר לצרכים בסיסיים לקבל סטטוס, דיור מוזל וכיוצב. זה כלשעצמו לא אמור להתפרסם כלל, אבל ככל הניראה המוקש העיקרי היה שהמתלוננת הודתה בפני התביעה שהצהירה שנאנסה כדי לקבל מעמד פליט, וזה היה שקר, כלומר היא כן נאנסה בגינאה אבל לא על רקע התנגדותה למשטר העריץ. כל אלה חתרו, מבחינת התביעה, תחת היכולת להשתמש בעדות שלה כדי להרשיע. לא לגמרי ברור אם אלה החלטות מוצדקות, אבל בקרב דעת הקהל, זו בהחלט תפנית. יתכן גם שנסגרה עסקה של פיצויים בין הצדדים, וזה למעשה הרקע האמיתי ל"תפנית" הדרמטית לכאורה.

בינתיים הגישה נגד DSK תלונה די דומה, עיתונאית צרפתיה, וניראה שהצרות לא נגמרו. היום מתפרסם כי למעשה זמן קצר לפני אירוע "החדרנית", בילתה בחדרו של DSK מאהבת מן העבודה (בנקאית נשואה). זה אמנם לא פשע פלילי, אבל ניתן להתרשם שהאיש לא שמע על המילה גבולות, או שיש לו בעיה נפשית כלשהי המתבטאה בצורך בלתי פוסק לכבוש נשים באשר הן. במונחים השאולים מישראל, DSK שייך יותר למיליה הקלאסי, בוא נגיד כמו שימון פרס, ולא כמו קצב, שסביבתו החברתית אינה אליטיסטית אלא עממית מאד. (מעבר לעניין העדתי שגם הוא משחק).

הצד היהודי בסיפור הולך ומתחזק, כאשר מתברר השבוע שבאנון, העיתונאית, גם היא "אונזרע", אמנם פרענקית, אבל יהודיה כשרה, שמקורבת לגרושתו של DSK ולביתו מנשואיו השניים. אביה של באנון יוצא מרוקו שייעץ הן לפומפידו והן ליאסר עראפת (ויתכן גם שיש מקום לתהות שמא היה מקורב לשירותים הישראלים, בתפקידו זה …), ואימה …יהודיה איראנית, פעילה במפלגה הסוציאליסטית…. (היה לנו כבר מספיק מהאיראנים ושערוריות, לא ?). לבחורה רקע אישי קשה וסבוך ומפותל, ואולי טוב הדבר שכל זה יצא החוצה, גם אם לא תושג הרשעה, יתכן שיישפך אור על צד מושתק נוסף, שיהיה בו רלוונטיות נוספת, בעיקר בתחום הפרקטיקות לגבי נשים במגזר היהודי.

והנה, המרצע יוצא סופסוף מן השק, ורבנים אותנטיים מתבטאים לאחרונה בגנות האיסור ה"נוצרי" על פוליגמיה, ומבקשים לשחרר אותנו מעול הקולוניאליזם הדכאני, ולחזור לימי "ישראל סבא". למה לאנוס ולהטריד ? אפשר להתחתן עם אינסוף פילגשים, והכל ברשות התורה. האמת, ובלי אירוניה ארסית, יתכן שיש מקום לשקול זאת, לאור ההפקרות , אשר בלאו הכי מקיימת משטר של "הרמון" רק בלי הזכויות הנלוות של אשה נשואה. אם כבר בית זונות, עדיף כהלכתו. אגב היוזמה בנושא היתר ריבוי נשים, באה…מנשים, שמנמקות זאת ב"המדינה לא נותנת לאנשים לחיות", ואני בהחלט מסכימה, עם ההנמקה ועם המחאה הזו.

חרדות חדירה; הלשון והנחש; טרמינטור

חרדות חדירה

לאחרונה צפות בישראל חרדות חדירה, אם זה מגדודי סורים או פלשתינאים שיצעדו לרחובות תל אביב, או ממטוסים עמוסי רדיקלים שמאלנים מנורווגיה וקנדה, פליטים מסודן החוצים את המדבריות, וכיוצב. השליטה על הסוגרים והשרירים הטבעתיים מאויימת, והיא דוקא גורמת לכיווץ נוסף, שהופך את החדירה לכואבת יותר, לשני הצדדים. תוך התנצלות על המוטיבים הפיזיוניים עם קונוטציות מיניות אולי, שמא הומוארוטיות אפילו, ההשוואה מתבקשת כמעט.

מבחינה פילוסופית, בדרך כלל, מציעים חכמי הגוף לשחרר את השרירים הטבעתיים דוקא כאשר הם חשופים לחדירה, בדיוק כמו שמציעים לשחרר את השרירי המתכווץ מכאב, כאשר עושים זריקה בטוסיק או בזרוע. זה לא פשוט, כמובן, וגם לא תמיד מומלץ. מכל מקום נתבונן במחזה התעתועים המתקרב של "המטס" עם אהרונוביץ ושרה נתניהו רצים בטרמינל להפחיד פיסניקים.

הלשון והנחש

באותה מטאפורה כללית, משתלב הסיפור של עידן אנורי ו"הדר" המסתורית. לאחת, חתכו את הלשון , והשני – חולם על חדירת נחשים ועקיצתם, כל זה בתוך טלנובלה איראנית המשלבת ריגול, תככים, וכספים.

פרשה שמריחה רע, מתחילה ועד סופה, אבל הציבור עייף מספינים, ולא מתעניין כלל בגורלו של נאשם שהוא חלק "מהמערכת". הסידור המקובל הוא שאנשים כאלה הם כמו רובוטים בטרמינטור, מתכלים עם תום השימוש. זה כניראה חלק מההסדר עם עולים מאיראן המובאים לכאן לאחר שתפקדו כסייענים, או בתנאי שישמשו כאלה.

במקרים כאלה גם עורך הדין הממונה, הוא מאלה שיש להם "אישור סיווגי" כלומר הם נמצאים בניגוד עניינים כלשהו, ואינם עצמאיים לחלוטין. גם זה "סידור" קבוע בישראל מאז ומתמיד.

בדרך כלל נאשמים מסוגו של אנורי מהווים מקור פרנסה וקידום לכל מיני עסקנים, עיתונאים, ושופטים, הניזונים מהקירבה לפירורי סודות. כך גם "השבויים" שמהווים לחם ופרנסה לעמותות משונות כמו "לחופש יולד" העומדת במרכז הפרשה.

עוד אחד טבע, יהיו קצת אדוות, והציבור ימשיך בשלו. להתפרנס צריך.

א

הטרמינטור, שידרר חוזר

לרגל החופשה, עשינו פה מרתון דחוס של הטרמינטור, ארבעה סרטים ברצף, שלושה מהם בכיכובו של שוורצנגר המופלא, וסרט הסיום עם מחליפיו הלא מוצלחים כל כך. מעניין להיזכר שהרעיונות בסרט לא רעים בכלל, והתחת של ארנולד מחיה מתים ממש. בחלק האחרון, מייצרים "הרעים" (רשת SKYNET ) רובוט מסוג חדיש. זהו אדם שנפטר, ובגופו הוחלפו חלקים במתכת משוכללת, ויש לו גם פתח של USB או משהו כזה בעורף המוח, שממנו הוא נשלט. מטרתו של הרובוט האנושי היא לרגל, הוא מקבל זהות שהולמת את קהל היעד, מבצע את המשימה מבלי שהוא מודע לה כלל, ומוביל את המידע ולפעמים את המסומנים, לידי SKYNET. בקטע דרמטי ובלתי אפשרי, הרובוט הזה מתמרד נגד תפקידו, ומוציא את הדיסק שלו, ומצטרף למורדים. את יכולתו האנושית למרוד ולבחור, מייחסים בסרט לכך שיש לו בכל זאת לב אנושי, הלב הרגיל שלו. המסר הוא, שהלב הוא שמבדיל בינינו לבין מכונות, הלב במובן הסמלי של רגש אנושי, המאזן את התבונה ומשנה אותה.

אזרחות; דובדבנים; פרשנות משפטית

אזרחות

נושא האזרחות בישראל עולה לאחרונה מכמה כיוונים, המתח הבלתי פוסק והדינאמי בין שני חלקי ה"קואן" המוכר כ"יהודית ודמוקרטית", מכה שנית. למעשה אנחנו חוזים בהתעבות המשקל של "יהודית" בתוך המשוואה, לרגל יציאתה של ארצות הברית מהאזור והפסקה (זמנית ?) בייצוא הדמוקרטיה TM לישראל, באמצעים הרגילים. כמו כן, גם המאזן הדמוגרפי נותן אותותיו, אחוז הדתיים בישראל עולה מרגע לרגע ומשפיע על ההחלטות המכוננות.

כל שינוי הוא קשה, ובנושאים אלה במיוחד. וכך הצטברו כמה מקרי בוחן ציבוריים, שינוי "יזכור" בצה"ל, פרשת "ההמנון" שלא היה, מעצרו של דב ליאור לאחר מעצרו של גדעון ספירו, ולאחרונה ממש המחאה של המורים לאזרחות נגד תוכנית הלימודים הבלתי אפשרית שהונחתה עליהם על ידי גדעון סער.

תזכורת, "עליתי" על נושא האזרחות הישראלית כבר בתחילת הבלוג, ממש בפתיח שלי, עם התמונה של הפר השחוט והמדמם המסמל לדעתי ללא מילים מיותרות את המהות העמוקה של חווית האזרחות הישראלית (למעט לשכבת האוליגרכיה שתקוותה בת האלפיים להחזיק במיליוני עבדים חרופים, התגשמה והם שרים וגם מודים לאלוהים ולכל מי שרוצה).

למעשה עסקתי בנושא גם מקצועית, לפני כעשור שנים, לאורך כחמש שנים כפרוייקטורית בפיתוח תוכניות לימוד למשרד החינוך, ובעיקר השתלמויות למורים לאזרחות….להנחלת ערכי הדמוקרטיה. בזמנו נטתה כף המאזניים לטובת המרכיב של "הדמוקרטיה", והתקציבים זרמו כמים למי שהנחיל במרץ. נתתי גם השתלמויות מורים למורים לאזרחות, ויצאתי בתחושה שמדובר באנשים חכמים וטובים (בניגוד למה שציפיתי) הלכודים בסבך בלתי אפשרי של מעמד תעסוקתי ירוד, עם ציפיה (עצמית גם כן) לעמוד מול ילדי השבט ולהעביר להם את "התורה שבעל פה". בסופו של דבר זנחתי את התוכניות הכתובות וערכתי עם המורים סדנאת העצמה, וגם ייעוץ משפטי נתתי, בתחום יחסי העבודה שלהם, ומה הכלים שבידם להתמודד גם עם ה"דמוקרטיזציה" של בית הספר, שמשמעותה היתה בעיקר התקפות אלימות ממש על מעמד המורה, מצד הורים עשירים. גם אני, כמו המורים, הייתי באותו סטטוס של עובד קבלן נעשק, המצופה לשורר בעוז ובהתלהבות את "חזון השבט", וניתן היה לראות כבר אז את התחלת הסוף של שלטון האליטות האלה, שהשמינו ובעטו בעיקר במי שתמך בהם.

נידמה לי שימים אלה , ממש עכשיו, היו מזמנים דוקא אפשרויות יפות להציג נושאים ודילמות, ולהשתמש בחומרים הקיימים והדנאמים כדי לגרות את המחשבה של המורים והילדים, שימצאו את האיזונים בעצמם בין חלקי הזהות הקולקטיביים. כל זה, בתנאי וכמובן לולא הכל היה כל כך טעון ואלים.

להמחשת הרלוונטיות הפוליטית של תנודת המשוואה, אפילו השמאל מפיח רוח חיים ברב מלכיאור, הרב של יוצאי חיל המודיעין המתקראין "שמאל" בימינו, ומצביעי המפלגה הירוקה שלא עברה אחוז חסימה. תנועה כלשהי שלחה לי אימייל המזמין לתמוך במיזם משותף לרב מלכיאור והתנועה לאיכות השלטון. בניגוד לחריג המוחלט שלי בבחירות הקודמות , שבהן קמתי והצבעתי לחד"ש, אין סיכוי בעולם שיוציא אותי לקלפי אי פעם או לפעילות ציבורית כלשהי, ובטח לא יוזמות כאלה. גם חד"ש לא תזכה לקולי, ואחזור להרגלים ישנים ובדוקים של הימנעות. באמת לא חשוב לנו אם זה יהודי, ירוק או סיני, כולם יודעים מה דרוש, ואת זה כניראה לא נקבל גם במיזם הזה.

דובדבנים

ממליצה יותר מפלוס פלוס בחום, על ניצול עונת הדובדבנים המדהימים והזולים בשווקים. אפשר למצוא אפילו קילו בעשרה שקלים, יפים, טריים, מתוקים-חמוצים, שחורים או ירוקים. ותודה לעולים מחבר העמים…שהביאו איתם את הרגל הצרכנות הזה ויצרו היצע המזכה גם את הישראלים, הסברס, כמוני בתענוג, ובמחיר שווה לכל נפש. וברוח ימים אלה יש להוסיף, דובדבנים יהודים, זה אחלה.

פרשנות משפטית

ניצני פרשת DSK והתפנית עלו כאמור בדבריו המקדימים של אלן דרשוביץ, כפי שהבאתי בפוסט הקודם בנושא זה, ובו חזיתי את ההתפתחות. ככל הניראה החליטו זקני ציון לחלץ את עמיתם , והיפנו לכך את כל מרצו של הלובי, השב"כ (באמצעות יוסי דר פרשננו החדש למשפט אמריקאי), וצה"ל. מבחינת זקני השבט הרי DSK תחת מצוות פדיון שבויים ממש, בחור טוב שקצת אונס, נו מה רוצים ממנו, אחרי השואה והכל, ואפשר לחשוב שהגויים לא אונסים. כמובן, תמורת הרבה כסף, והתרגולת היהודית לכיבוי שריפות (משלמים למשפחה של הנאנסת כדי שגם היא תצטרף ותאמר שהנאנסת שקרנית ומשוגעת, או נרקומנית ומול עדות של האמא או האחות "הנשמות הטובות" שחשבונן התנפח לפתע, מי יכול לטעון אחרת), מוצאים מהר לכלוך עליה, על התובע, ועל הנשיא בעצמו, והרי לכם שחרור מהיר מהבעיה המעיקה. ל DSK מחכה, למרבה צערו, תביעה גם מאשה צרפתית, קצת יותר משמעותית, אבל כל אלה כאמור יריות פתיחה במו"מ כספי. כך היה גם באוניברסיטת YALE נידמה לי, עם ההודעה על סגירת החוג לאנטישמיות. התרומות שודרגו, והחוג נפתח שוב, וכל הטענות כאילו המחקר ירוד, נמחקו כלא היו.

אסתכן כאן בהצבעה על אפשרות שגם ה "DRILL" המחוכם הזה עלול להתגלות כבומרנג שאותו אי אפשר יהיה בכלל לכבות. אבל נחכה לבאות בסקרנות רבה. אפשר להריח מבצעים שבטיים כאלה מראש כאשר דוברים מסומנים מתחילים לשורר במקהלה כל מיני אמרי שפר מתואמים. כך, לפתע ההתעניינות במערכת המשפט האמריקאית, וכמה היא גרועה, לעומת מערכת המשפט הישראלית המפוארת :).

הזכירו לי פה ושם את פרשת עידן אנורי, אולי בהזדמנות. זו כמובן דוגמא להבדלים העצומים בין מערכת המשפט הישראלית המשובחת, שבה לא עוצרים ולא מפלילים חפים מפשע לעולם. אבל על כך, כאמור, בפעם אחרת.