Monthly Archives: פברואר 2005

מילון מונחים זואולוגי, הפעם ציפורשיר

סנונית – מאגר מידע ממוחשב ; שפחת מין של ארגוני בטחון (*) ציפור קטנה וחמודה

עסאפיר – מונח גנרי לציפורים ; מדובבים של השב"כ

 

עורב – ציפור מיסתורית הקשורה לגניבה (כולל תינוקות בתרבויות מסויימות) , תקיפה (היצ'קוק), אבל, פשעים.

         בעגה מקצועית – בובת סקס ממין זכר לשימוש בעסקאות אפלות (*), סחיטה או שוחד.

 

תוכי – ציפור אקזוטית המשמשת גם כחיית מחמד ; כינוי לאדם שמחקה אנשים אחרים בלא דעת ; תוכי יוסי, מתוך פזמון נוגה.

 

פרס – עוף ארצישראלי גדול הניזון גם מנבלות, אוכל בשר – מתוך מילון סמלי חלום קבליסטים =  פרס (עוף דורס): אויבים.

 

תור – יונה; THOR שמו של גוזל נשרים (בתמונה לעיל), הראשון שנולד מהפרייה מלאכותית בזרע קפוא.

—————————————————————————————————————————–

ויקטור אוסטרובסקי, מנוסת הסנונית

 

 

(*) In the parlance of the Israeli intelligence services, female sexpionage agents are called

"Swallows" and males who are trained to compromise women or other men are called "Ravens."

 

——————————————

שיר על עופות

מאמר נוסף בהארץ על "מיפוי האישיות של ציפרים", סוקר מחקרים חדישים בתחום האבולוציה והגנטיקה של תכונות אישיות (נועז וביישן, למשל), מוליך ללינק המספר על "פרוייקט הגנום" בישראל, וחיפוש "גן ההרפתקנות" על ידי המדען דורון לנצט. גן ההרפתקנות נחוץ למיפוי סנוניות ועורבים, תוכיים ועופות דורסים.

מרוקאי ואשכזני – יהודים

בעלי גן הרפתקנות.

 

 

 

 

לדעת איפה אתה מתעורר ובאיזו שפה

עקורים

 

פעם העדפתי את הערעור

עכשיו הגיע
הזמן לקיבוע
לצערי – במקום די תקוע
ובו אלמד את השיעור

                              
                                                    עולה חדש

 
כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 2005

חרוז בשיר

 
 

לַדּוֹד מֹשֶׁה (מאמריקה)

השוחד יעוור עיני חכמים

 

לא פופולארי

תזכורת קטנה למי ששכחו את עשר השנים שקדמו להשתלטות על עירק: הפחדות בתחום "תוכנית הגרעין", הפצצות, חרחור מלחמה פה ושם, מבצע גדול ראשון, ולאחר עשר שנים נוספות, סיום ההשתלטות וחלוקת השלל בין הזוכות במכרזי משרד ההגנה האמריקאי. עכשיו, המכרז השני נפתח – איראן – וכמו זכייניות ערוץ 2, ההמולה וההתרגשות, המתח שלפני הצייד.
 
המונח שבו משתמשים האפולוגטים היהודים שתומכים בתוכניות בוש למזרח התיכון, הוא "תוכנית מרשל" למזרח התיכון. בכך הם מבקשים להעלות מן האוב את המיתוס של אמריקה לוחמת החופש המרסקת את המשטרים הטוטאליטריים (והמזיקים ליהודים) של מדינות הציר, ויוצרת שם עולם חדש ואמיץ, באמצעות תוכנית השיקום המפורסמת. איזו הצלחה. כמובן, הפיתוי הגדול ליהודים הוא לראות עצמם בתפקיד החזק הפעם, בעל הברית הקרוב של הקאובוי הטוב, שלא רק ממגר את אויביו, אלא עושה זאת בשם האור והצדק של הדמוקרטיה, משחרר העשוקים. כך, נפוצו לאחרונה סניגורים מטעם שמדגישים את מעמד האשה באיראן, כהצדקה נוספת לתקיפה והחלפת השלטון. 
 

אחד ממרכיביו החשובים של המיתוס הוא ש"ארצות הברית עושה לנו את העבודה", לדעתי, המחירים האמיתיים של שיתוף הפעולה מוסתרים מן הציבור ומוסווים מן העין: מחירים אקולוגיים חמורים לטווח ארוך (שאין מי שיודע איך ייפתרו וינוקו אי פעם); מחיר זכויות האדם וחיי האדם המוקרבים על מזבח הפיתוח הצבאי, הבטחוני, ובעיקר הלא קונוונציונאלי שישראל מספקת לארצות הברית בתחומים מלוכלכים.  אלה מוצגים לנו, עמך ישראל, כ"הישגים" דוקא, ובעיקר כטיפוח היכולות המדעיות והטכנולוגיות של ישראל. כדי לבצע את המשימות עבור האמריקאים מתקבלות החלטות חינוכיות ארוכות טווח להקצות משאבים ומאמצים בכיוונים מסויימים, על חשבון אחרים. החלטות אלה מקבעות מצב של תלות כרונית גוברת ביחסים אלה עם האמריקאים, כך שיכולת התמרון והסירוב פוחתת עם הזמן. וככל שישראל מזוהה יותר עם תעשיות נשק והשמדה, הרעלה וסיכולים, כך הסיכוי שלה ליצור שותפויות ושוק בתחומים אזרחיים ועם גורמים אחרים, יורד משמעותית.

 

כמובן, שהתמקדות בסוג כזה של כלכלה ותעשייה, גורר שחיקה והשחתה של ערכים אחרים החיוניים להתפתחותה של כל חברה תקינה. ישראל צריכה גם ליצור סוף סוף את ההבחנה המתבקשת בין האינטרסים והשקפת העולם של אנשים כמו וולפוביץ ופאיית', חרף יהדותם, ובינינו. היהודים האמריקאים התעשרו בין היתר הודות למעמדה של ישראל כמעצמה צבאית, וילדיהם המטופחים אינם מתפלשים בשוחות או יורים בילדים קטנים בשטחים.  מעמדם של היהודים הקונסרווטיבים-החדשים הוא פרובלמטי מכמה בחינות, וראוי אולי לדיון נפרד. מכל מקום, אין להתיר לרטוריקה הציונית להסוות את הבדלי האינטרסים בין קבוצה זו לבין אזרחי ישראל.

 

המלחמה נגד איראן, בין אם תצא לפועל ובין אם לאו, או אם תכלול רק מתקפה ממוקדת על מתקנים מסויימים, בעיקר תוך שימוש בישראל כבסיס או ככוח לוחם, מהווה צעד נוסף ומשמעותי באותו כיוון. ארצות הברית אולי מגינה על ישראל מפני אויבים ושכנים עוינים, אך במשוואה הכוללת, ובעיקר לנוכח אופי השלטון הנוכחי שלה (ראה למשל הטענות של צ'ווס מונצואלה שמשפחת בוש עומדת להתנקש בו), מחיר השיתוף מתחיל לעלות על התועלת.  
כאשר ארצות הברית כבר תשכח את ההרפתקאה שלה במזרח התיכון, ותצעד לעבר NEW FRONTIERS כמו סין ואינדונזיה, נשאר אנחנו לאסוף את השברים, את האיבה, המוטציות, הזיהום וההרס המוחלט של החברה והתרבות הישראלית.

 

תרגום קליל ולא מחייב

מארג' פירסי

 

לצעירות שרוצות                                           

For the young who want to

Talent is what they say
you have after the novel
is published and favorably
reviewed. Beforehand what
you have is a tedious
delusion, a hobby like knitting.

Work is what you have done
after the play is produced
and the audience claps.
Before that friends keep asking
when you are planning to go
out and get a job.

Genius is what they know you
had after the third volume
of remarkable poems. Earlier
they accuse you of withdrawing,
ask why you don't have a baby,
call you a bum.

The reason people want M.F.A.'s,
take workshops with fancy names
when all you can really
learn is a few techniques,
typing instructions and some-
body else's mannerisms

is that every artist lacks
a license to hang on the wall
like your optician, your vet
proving you may be a clumsy sadist
whose fillings fall into the stew
but you're certified a dentist.

The real writer is one
who really writes. Talent
is an invention like phlogiston
after the fact of fire.
Work is its own cure. You have to
like it better than being loved

.

כשרון זה מה שהם אומרים
שיש לך אחרי שהרומן
התפרסם וזכה לאהדת
המבקרים. לפני כן כל 
זה אינו אלא הזייה
טרחנית, תחביב כמו סריגה.
 
עבודה היא מה שעשית
לאחר שהמחזה הופק
והקהל מוחא כפיו.
לפני כן, חברים שואלים כל הזמן
מתי את מתכננת כבר לצאת
ולחפש תעסוקה.
 
גאונות היא היא מה שהם יודעים
שיש לך אחרי הכרך השלישי
של שירה יוצאת מן הכלל. קודם לכן
הם מאשימים אותך בהסתגרות
שואלים מדוע לא תביאי תינוק,
מכנים אותך "בטלנית".
 
הסיבה שאנשים רוצים תואר באמנות
נרשמים לסדנאות עם שמות
נוצצים –
כאשר באמת כל מה שניתן
ללמוד שם זה כמה טכניקות,
הוראות הדפסה ומנייריזם של
אחרים –
היא שלאמנים אין רישיון
על הקיר, כמו שתולה האופטיקאי

הוטרינר שלך,
ומוכיח שאולי אתה מגושם
וסדיסט
שהסתימות שלך נופלות לתוך הצלי
אך עדיין אתה רופא שיניים מדופלם.
 
הכותבת האמיתית היא זו
שבאמת כותבת. כישרון
הוא אמצאה כמו פלוגיסטון
היוצא מעובדת קיומה של האש.
הכתיבה היא התרופה של עצמה.  עליך
לרצות אותה יותר מאשר להיות נאהבת.
 

 

 

מצבים, תמר מצא

 

 

 

 

 

 

הערה : זה ממש תרגומון זריז לצהריים, הצעות יתקבלו בברכה. הניסיון לעמד את המקור מול התרגום הצליח באופן חלקי, כיון שהחלוקה לבתים והשורות בבוקסה השתבשו, וגם התמונה ששמה פירסי למטה, שני חתולים חמודים, לא עולה. התכוונתי לשלוח את השיר למשרד הקליטה ולביטוח הלאומי, אבל נזכרתי שהם ביורוקרטים, ובכלל משרד הקליטה טוען ש"שירה" זה לא אמנות לצורך קבלת סובסידיה כאמן חוזר. השירה, הוזהרת ! משרד הקליטה הישראלי בעקבותייך…

 

הלשון העברית מזהה רעלנים

 

הלשון העברית – ילדה של אבא

 

 

הלשון הפוסטקולוניאלית הישראלית מנותקת מן הגוף. אולי, ורק אולי, משום שהאשכנזי ניכס לו גופחדש והמזרחי מתדיין עם המסיכה. ה"שיח" כקקופוניה של רובוטים מקריאים טייפרקורדר של זהויות חלופיות, פנטזמיות, פנטומיות, מצ'יפים מושתלים על ידי אמריקאים ואירופאים. עברית לא קיימת.יש רק לשון מלאכותית לזיהוי רעלנים עבור גזע האדונים.

 ===============================================================

 

נחמה, נחמה, מרק עוף כמו של סבתא

מרק

 

בסיר – 8 כוסות מים, עוף (אני משתמשת בפולקעס הקפואים של תנובה, ארבע חמש חתיכות), בצל גדול ברבעים, שורש סלרי ברבעים, שניים שלושה גזרים חתוכים גס, כף שתיים אבקת מרק עוף אמיתי, מלח ופלפל, כמה גבעולי פטרוזיליה, כמה גבעולי שמיר, להרתיח, לבשל שעה שעתיים באש קטנה. שקדי מרק, ואנחה.

 

 
 
 
 
 
 

ישראל, 2005

המטפלת המתעללת, זהירות טריגר

 

 

 

מחשבה קצת מוזרה שעלתה לי מאוחר יותר. מה קורה במקרים כאלה שלא נחשפים, האם הילדים האלה נדונו אחר כך להיחשב "ADHD" ול'קבל ריטאלין ? האם הם נועדו להיות "סכיזופרנים" בגיל העשרה כאשר האלימות חסרת המילים הזו מבעבעת ונתקלת במחסום של הכחשה, השלכה, ומדיקליזציה (שלא לאמר פרמקולוגיה) מסחרית? 

אז שני התאומים החמודים האלה ניצלו על ידי הורים עירניים שטרם איבדו לחלוטין את החושים והאמון בעצמם.

 

אופס, צריך להוסיף קרדיט, הסרטון לקוח מאתר YNET

 

בהחלט תשדיר שירות טוב ל"חינוך הביתי"….

יורה לכל הכיוונים

 

 לינץ'

בזמן מלחמת עיראק הלכתי לשמוע הרצאה בכינוס של שארית הפליטה המוחים נגד המלחמה הזו, בארצות הברית. ההרצאה התקיימה בסן פרנסיסקו, במוצאי שבת. התקשיתי למצוא בייבי סיטר ולבסוף הגעתי קצרת נשימה לסוף הכינוס ושמעתי רק חצי מן ההרצאה האחרונה, בלי לדעת את שם המדבר. זה היה אקדמאי ממוצא ערבי, שהשווה את מלחמת עיראק לפרקטיקה המסורתית האמריקאית של "לינץ'". הלינץ', הוא אמר, אינו מתאמר להיות חוקי, אלא התעמרות במפגיע, שנועדה בעיקר לעבוד על הרמה התודעתית של הקורבנות, כמו אומר : אני שם קצוץ על החוק, אני פורע בך באכזריות, ומי שירים ראש, יזכה לאותו טיפול.

להתחיל מלמטה

 
נזכרתי בשביב ההרצאה הזו, וברעיון המבריק, כאשר חזרתי לארץ ומצאתי ציבור נשים שותק מבוהל וטראומתי. בעוד שלפני שלוש שנים היוו ארגוני הנשים כוח של ממש, הן ברמה התודעתית והן במגרש הפוליטי והמשפטי, היום – ממש שתיקה ופחד. האינרטנט נשלט על ידי גברים, אתרי השמאל, התקשורת, וכמובן כרגיל הפוליטיקה נראים כמו חדר במילואים. הכוונה אינה לכך שלימור לבנת ודליה איציק נוכחות בשטח, אלא לקול הפמיניסטי הלוחמני, שהיה מעורב ברווחה, בקידמה, בזכויות ילדים, בזכויות אדם. יוק. תהיתי מה קרה, מעבר לעובדה הברורה שחלפו שנתיים של "טרור" כפול (פיגועים וטרור מדינה מטעם ממשלת ישראל), עוד שנתיים ליכוד חשוך, רוחו האפילה של הממשל האמריקאני גם היא הוסיפה לדכדוך, ועליית הימין הדתי המופרע בישראל. יחד עם זה, בתהליכים האלה אין כדי להסביר את הדרדור המוחלט בשיח הציבורי. חיטטתי קצת באירועים של השנתיים שחלפו, והשם "ויקי כנפו" צץ כמו עדות מרשיעה לאונס, אירוע אלים ומשפיל שהותיר "צריבה בתודעה". לינץ'.
 

טקס חניכה ציוני

על אותו משקל גיליתי את מנגנון ההתקבלות, כלומר "טבילת האש" של החברה הציונית ישראלית. על מנת להתקבל לתוך המיינסטרים, חייב אדם, או ארגון, או אפילו "עמדה מופשטת" לעבור מבחן נאמנות ברוח הצופים, או פנימיית נערים פראית. כך למשל, ארגון הפועל לזכויות אדם יכול להוכיח את אזרחותו המלאה אם בין פעילויותיו השגרתיות יועיל משהו למלחמתה הלאומית של ישראל בזדים (הזדים זה ערבים, גרמנים ובסופו של דבר כל אומות העולם הצרות עלינו למעט ג'ורג' בוש). ארגונים פמיניסטים יורשו לשרוד אם גם יתקפו את מעמד האשה בעולם הערבי, ויסייעו לאיזה קמפיין מודיעיני נגד האויב התורן. ארגון זכויות האדם עשוי לקבל הכשר או זכות לחיות בארץ אם במשך שנה שלמה ינהל קמפיין אגרסיבי נגד אחד המשטרים שממשלת ישראל "שמה על הכוונת". אפשרות טבילה אחרת היא לעסוק בתחום השואה. כך, אם ארגון זכויות אדם שמאלני יסכים להצטרף לזמן מסויים לאיזה קמפיין שואה ראוותני, בעיקר אם זה כרוך בעוד הוצאת כספים מאירופה כפיצוי על משהו, יתכן שהשלטון יניח לו להתקיים. עתה הוא "משלנו" והוכיח את נאמנותו.
 
אם למשל יכלו החד הוריות לתקוף איזה בנק גרמני על גזל רכוש יהודי יתכן שביבי היה זורק להן עצם, או שהיו מעלות על נס את ההתעללות הנוראה של משטר סדאם חוסיין, צרפת, או אירן נגד חד הוריות לעומת הנאורות היהודית—ציונית, גם אז אולי היו מתקבלות בחמימות כלשהי. לו הציעו לתרום יום למען הצבא, ההתנחלויות, או איזה גימיק ציוני אחר, מצבן היה שונה. למצער יכלו להגיש בג"צ נגד אגודה שמאלנית אחרת או נגד ההסתדרות כדי להוכיח שהן מאמינות בקפיטליזם בסופו של יום. כל זה לא התרחש. הלינץ' הושלם, ועתה נותר רק לכתוב את הרקוויאם ולהמשיך בגרילת פיגועים כדי להחזיר את הגלגל אחורנית.

טרור עממי קולינרי

 

התחשק לי השבוע לפרוע בבורגנים, ולכן ביצעתי מעשה טרור מכוון היטב במתכון איטלקי אליטיסטי. במקום גבינת ריקוטה, השתמשתי בקוטג', במתכון לטארט מנגולד-פטריות. יצא טעים.

 

 

דודות משועממות

 בקופסא בצד המאמר יש לציין את ההתנהלות הלא קולגיאלית של ארגוני הנשים בשעה שהיו "על הגובה". זכורה לי התבטאות אומללה במיוחד, ומאפיינת, של פעילה בכירה בנעמ"ת, על מצבן של שפחות המין המיובאות (נושא שאז רק החל לצבור מודעות) – "הן אשמות בזה". כמובן, אותה פעילה מדושנת ישבה לה במשרד יפה – והיתה נשואה לאיזה גנרל-הון-שלטון –  וקל היה לה לשפוט משם נשים אחרות. הנטייה – האנושית יש לאמר  להחצין ולהשליך את ה"צל" על האחר, שוללת יכולת לסולידריות ובעיקר את היכולת לפעילות אפקטיבית. והתוצאות לא מאחרות לבוא. באותו זמן גיליתי שהליקוי המרכזי בתנועה "הפמיניסטית" בישראל נעוץ בכך שרבות מן המובילות שלו היו בעצמן "זונות" (ללא מודעות, כמובן) שכוחן היה שאוב מבן זוג או אבא, כלומר מתוך המבנה הפטריארכלי המאובן והדכאני ביותר. ממקומן זה, לא היה חשש שיחתרו תחת ההיררכיה שמעניקה להן את הפריווילגיה לעסוק ב"ענייני צדקה" כמקובל במעמדות אלה.   אף שפעלו וחתרו ליתר שוויון, הן עשו זאת מעמדה בורגנית. באותו עניין, נזכרתי בסדנא שבה נאלצתי להשתתף, כאשר עבדתי בארגון רב תחומי העוסק בשינוי חברתי, בירושלים. מנהלת הארגון ארגנה לעובדים מעין "סדנא", על ידי מומחה לתרבות ארגונית, נידמה לי יוצא דרום אמריקה. להפתעתה, וכבר במפגש הראשון, אמר היועץ ללא כחל וסרק, שעל העובדים לדעת שבסופו של דבר זה פעילות של "דודות" ו"זונות" משועממות, שיש להן כסף לעסוק ב"צדקה". זה לא ארגון מהפכה חברתית, אמר. נידמה לי שיתר מפגשי הסדנא לא התקיימו לבסוף.
 
 
 

יהודים במאדים – JEWS IN SPACE

לאחרונה דווח בעיתונות על מאבק שנוהל בארצות הברית לחשיפת מסמכי הסי.איי.איי בקשר לשיתוף הפעולה עם נאצים, לאחר המלחמה, ושילובם במערכות מדע ובטחון אמריקאיות. מדובר בנושא שמעסיק את הציבור בחו"ל כבר זמן רב, והוליד שורה ארוכה של תיאוריות קשר מעניינות כלשעצמן. בארץ הנושא לא זכה לשימת לב, וגם עכשיו כאשר פורסם רשמית שאכן שולבו נאצים במערכת הביון ובנאס"א, הכתבות לא עוררו דיון כלשהו. 
 
מבצע איתור וגיוס הנאצים קיבל את כינוי הקוד "מהדק נייר" (פייפרקליפ) ומקבילו בקנדה – קופסת גפרורים. גם הבריטים עסקו במבצע הזה בשיתוף עם האמריקאים, ותחת החסות של צרכי המלחמה הקרה.
ככל הניראה הובאו מדענים רבים שהתחבאו, וחלק נמצאו בברית המועצות והוברחו משם לארצות הברית, דרך קנדה. מן התיאורים המפורטים של יואכים פאסט עולה לדעתי שארצות הברית כבר במשפטי נירנברג נשאה עיניה לצוד מידע ומדענים, לעיתים קרובות על חשבון הצדק והאתיקה, כך לפחות מן הספר על שפאר שקראתי לאחרונה. בקנדה מספרים שאותם מדענים שנכנסו לתוכנית הציבו תביעות מרובות בפני מארחיהם החדשים, בעיקר במתן אשרות לחבריהם ובני משפחותיהם במדינות מבוקשות.
 
החידוש העיקרי בעיני בכתבות שפורסמו בשבוע שעבר היה ציון העובדה שבין המיוחסים היו גם כמה עוזרים בכירים של אייכמן. מידע זה מעניין כאשר הוא עומד בהנגדה למבצע החטיפה והמשפט הראוותני. כמו כן, נזכר שוב שמו של פון בראון מנאס"א, שהשרה מרוחו על הארגון העצום הזה, לאחר שרכש ניסיון במחנה הידוע לשמצה "דורה".
 
שיקולים פרגמטיים הנחו את ממשלת ישראל לאורך השנים לעצום עין ולהחליק את העובדות הלא נעימות האלה, בהמשך למדיניות השילומים ואולי גם מדיניות לא רשמית של "חילוט" פיצויים לטובת האומה החדשה. לנוכח העובדה שישראל מתגאה מאד בפרוייקטים המועברים אליה מנאס"א, לא סביר שמישהו יאפשר חקירה ודרישה לעובי הקורה. כך גם היחסים המיוחדים עם ארצות הברית, גוררים שתיקה והשתקה של קשרים לא קדושים בין סוכנות הביון הגדולה בעולם ובין הנאציזם.
 
מעבר לשאלות של כבוד לאומי, וערכים חינוכיים, יש אולי מקום לבחון עד כמה מחלחלים הערכים הנאציים, בהאלהת המדע והטכנולוגיה על חשבון מחיר אנושי גבוה, ללב ליבה של החברה הישראלית. גרמניה הנאצית הציבה את בניית ה"פירמידות" הפרעוניות על חשבון חיי אדם, ויש משהו דומה בפרוייקטים שאפתניים כמו כיבוש המאדים, שמעורר שאלות עמוקות על סדרי עדיפויות. אמנם ישראל יכולה לטעון שאין היא במצב לפשפש בציציות, אבל בין צורכי הישרדות ובין התקרנפות מוחלטת והתבטלות בפני הכסף והכיבודים (האקדמיים בעיקרם) יש מרווחי אמנסיפציה נרחבים.  ביחד עם מענקי המחקר הנדיבים, מקבלת ישראל גם נדוניה מפוקפקת של ערכים קלוקלים ומסוכנים, שחותרים תחת קיומה. חז"ל כבר התריעו כי השוחד מעוור עיני חכמים, לא כל שכן כאשר מדובר בהחלטות ביורוקרטיות שאינן עולות לדיון ציבורי, הסכנה כפולה ומכופלת.
 
 
 
 

דברים שצריך לעשות

כמה רשימות שאני עובדת עליהם, ועוד רעיונות שהייתי רוצה לעבוד עליהם. הזמנה להציע הצעות.

שבת משת"פ פרוייקט תחת קטיגוריה של "יהדות מתחדשת", להציע מבנה שלם של קונספט לצורך הוספת מועד במחזור היהודי. פסח זה נדוש קצת לענייני חירות, אבל אולי דוקא כן, במחשבה שלישית. כן, אחת השבתות הגדולות לפני פסח. לנסח את הקונספט של תודעת משת"פ, כצאצאית ישירה של תודעת ה"אנוסים". מגולה לתקומה, עבדים היינו ונשארנו. עתה בארצנו.
 
הלכת אייכמן – דיון שיטתי מקיף, משפטי והגותי במורשת המשפטית של אייכמן, תוספת קטנה לחנה ארנדט, בבחינת "נספח" מאוחר. אייכמן נחטף כידוע כדי להעמידו לדין על עבירות משמעת, כמו…כמו כל המנובלים האלה שנחטפו אחריו, עד היום הזה, לפי הלכת אייכמן. עניין נוסף שלא טופל, תרגום. אייכמן כיצירת תרגום רב לשוני, עד טלי פחימה שעברה על תקנון ארגון המתרגמים, ונשפטה בעבירות מנהליות. העברית כגלוסולליה קולקטיבית. רעיון מבריק. צריך מלגה, אולי לבקש מקרן "אביחי", בטוח יסכימו. להגיד להם מבני בניו של המן ילמדו תורה בירושלים, משהו כזה.
 
רעיון מסחרי טעון פיתוח ומשקיעים. שירות שאילתא לידיעות בעיתון שנותרו פתוחות…כמו, המעצר המתוקשר של ראובן גרוס מלך החניונים שמזמז קצת, טוב קיבל חמשה עשר יום ונו ? מה קרה ?  השירות הוא "מעקב והשלמה" על ידיעות שנעלמו לפתע מן העיתון והותירה חלל קוגניטיבי. דוגמא נוספת ? חקירה של סמנכ"ל משרד ממשלתי בעבירות מרמה, שוחד וחבלה בחיסונים. ומה קורה ? או…הישראלי שהרעיל חלב בניו זילנד ? והנעלם הגדול של השנה, גולן ציפל, איפה הוא ? השירות בפשטות הוא : אתה שולח שאילתא על "חדשות לא גמורות" ואני עורכת מחקר. תשלום – מהמבקש, אגרה כמו חוק חופש המידע, שמונים וחמשה ש"ח פלוס הוצאות בפועל. או, במקרים מיוחדים, אחוזים ממה ששולם כדי שהידיעה תעלם. לבדוק היבטי מסוי.
 
זהות יהודית: לעבד את החלום שהיה לי בלילה, על הקולוסיאום ברומא, בזמנו של קליגולה, כולם חייבים לתת את התחת לשליט, אחרי הצהריים באותה שעה אקדמית. היהודים מקימים מחתרת, אבל אז הפסיכיאטרים מאשפזים אותם בכפייה.  רומא ? ארצות הברית ? יהודים ליבראלים בצפון קליפורניה מפחדים על התחת שלהם ומוסרים יהודים אחרים. רעיון לא גמור.
 
תסמונת השמאל בישראל : עיתון גם חוטף את וענונו וגם פועל לשחרורו….השמאל בישראל. ערוץ טלויזיה גם עובד עבור השב"כ וגם מממן בג"צים נגד עצמו. המרכז המתון בישראל, אקדמיה ותקשורת.  בצבט (לחשוב על הצעה לאקדמיה ללשון, שינוי האיות של המילה צבת) השלטון.
 

לנוח קצת.

מרי אזרחי בשתיקה – הצעה לשמאל הישראלי, שבוע "תענית דיבור" כמו אצל הכורדים, בלי התרעות בשער, נבואה, ביקורת נוקבת, וחשיפת האמת לאור. שבוע בלי דיבורים, כתבות, מאמרים, מחאות הפגנות אפילו לא חצי קיטור אישי בסלון. אחרי שבוע, טקס סיום. יום שלם "הפוך על הפוך", כלומר, להגיד רק הפוך ממה שחושבים. אריק מלך ישראל, בוש ידידנו באמריקה, כיבוש זה טוב, התיישבויות זה נפלא, טלי פחימה בוגדת מסוכנת, כל העולם אנטישמי, כולם עושים את זה, ומה עם הפיגועים, הערבים רוצים להשמידנו….ללכת עם זה עד הסוף, להשתחרר.

ורק אז….לחזור לשגרה. אה ? תחשבו על זה, כמה כוח יהיה בשבוע של דממה וקצת תמיכה, כמו אורגזמה מזוייפת, כמו הודאת שוא סטליניסטית, כמה זה יטול את העוקץ, כמה משטרים טוטליטריים זקוקים להתנגדות, לכו על זה. והעיקר זה דוגמא אישית, הנה שתקתי שבוע, הורדתי את הכתבות שניראו לי חיוניות לשלום העולם ומוסריותו. ואני מתאמנת בהודאות שוא כל היום, ומתחילה לצחוק. בסוף היום, כאשר נהג הטכסי שואל אם אני שמאלנית, אני אומרת טפו עליהם המניאקים האלה, עוכרי ישראל. זה עושה לי טוב.

לחשוב על סדנה, לגבות הרבה כסף מתלמידים רוחניים שלי תמורת פיקוח על השתיקה ועידוד בשעות משבר, לנצל מינית את החסידים, ולמכור פירורי לחם קדושים לזכר השתיקה והתרגיל הרוחני. לחשוב על היבטי מיסוי.