Monthly Archives: מאי 2011

פרשת קצב ו"האוירה הארגונית"

עיתון הארץ מצא לנכון לתקוף את ההחלטה של השופט דנציגר להותיר בכנו את עיכוב הביצוע שהעניק בית המשפט המחוזי לקצב, עד לגמר הדיון בערעור. זו החלטה סבירה, בהתחשב שהדלת נפתחה על ידי הערכאה ששמעה את התיק וגזרה את הדין. מין הסתם לעיתון יש חשבונות אחרים עם אותו שופט, שכן עיתון הארץ אינו בדיוק "החברים של בוזגלו" באופן ניהולו עצמו, עיתון המדיר ופוגע בכבוד נשים ומיעוטים באופן מתמיד ובוטה. גם בפרשת ענת קם היה משום "כתובת על הקיר", שכן בפועל העיתון, באמצעות עיתונאי גבר "הפעיל" בחורה וזרק לפח בגמר המבצע, לאחר שהעמיד אותה, ואתה בלבד, בסיכון. קשה להעלות על הדעת מצב הפוך שבו העתונאית היא בעלת המשרה הקבועה, וכולי. כך שמכל פרשת קצב הזו, היה על העיתון להבין ש..אפעס, מדברים גם עליו, כאשר דנים באוירה בלשכת הנשיא ובמשרדי הממשלה הקודמים.  אמת ויציב, גם המצב במערכת המשפט אינו שונה, כך שכל מסכת ההטפות היא צביעות של פטריארכים המבקשים לנהל את קרבותיהם על גב שימת הלב השבויה של הציבור.

פרשת קצב הניצבת לצד פרשות נוספות בעולם, כמו ברלוסקוני וDSK חושפות טפח מהמציאות של "סביבה ארגונית" המשולה לבורדל, ומבוססת על ניצול נשים, ביזוי וסחר, השלובים ללא הפרד עם המנגנון השלטוני ועם ההיררכיה התעסוקתית והפוליטית בארגון הספציפי. כלומר הניצול המיני והכפוי שלוב ללא הפרד במבני כוח חברתיים, פוליטיים וכלכליים, כך שבדרך כלל הנפגעות מנוצלות גם מינית וגם תעסוקתית וכלכלית, כאשר ההטרדה המינית לעיתים מכסה דוקא על ניצול וניכוס של עבודה מקצועית והדברים ידועים. (כך לפחות במערכת המשפט, נהוג מאד לקיים "תחרות בעבודה" על ידי הטרדה מינית אלימה המכלימה ומנטרלת את האשה בעלת המקצוע).

השניות הנורמטיבית

כאשר באים לפרק לעומק את המבנה המאפשר מצבים קשים כאלה לנשים, חשוב להתייחס לשניות הנורמטיבית בחברה הישראלית בנוגע למעמד האשה למשל. המצג של שוויון והגנה מהווה גם הוא נדבך בניצול, ומושך למלכודת האש נשים הסבורות שהן מגיעות לעבודה ומוצאות שנחטפו לתוך הרמון אכזרי במיוחד, שממנו לא יצאו בקלות. לאחר שמתקיימים נאמר יחסי המין, נשלף הנשק הריאקציוני, והאשה ניצבת לפתע מול הצד השני, הפחות מוכר, של האוירה הציבורית והיא הגינוי על רקע "צניעות". על כן עדיף מראש להימנע מהמצגת, ועל כך כתבתי הרבה בביקורת על "הפמיניזם" מן הסוג שדוחפות הפעילות המובילות בענף, שהוא מבוסס כביכול על הסכמה חברתית שאינה קיימת למעשה בפועל. ברגע האמת, יתגוננו פעילות אלה במשפטים כמו "אני נשואה באושר" כדי להדוף מתקפות אישיות על היותן מכוערות/לסביות/רווקות מזדקנות. כך שאין פה עמידה אמיתית על ערכים מקובלים אלא צביעות. גם במקרה של אורטל בן דיין התברר שברגע האמת מה שמצאה החברה הישראלית לאמר זה שאשה צעירה "המתעסקת" עם מבוגר גרוש או נשוי היא "זונה". בשביל זה לא צריך להרחיק כל כך, אפשר להסתפק בערכים המקובלים בבני ברק או בטהרן. ואם כך המצב, מוטב להסבירו מראש.

אפשר לאמר שרק בחברה האנגלוסקסית הנושא של מעמד האשה הוא התפתחות שבטית אורגאנית וספונטנית, וביתר המקומות מדובר בהזדחלות לכיוון הזה, לא תמיד בהצלחה.

בחירות בלשכת עורכי הדין

קול צף

בדרך כלל, לאורך השנים הקפאתי את רשיון המקצוע שלי, כדי לחסוך בדמי החבר המופרזים בלשכה (1500 ש"ח). לפני כמה חודשים התבקשתי על ידי חבורה קהילתית פה באזור פרדס חנה לתת יד ליוזמה מקומית שעיקרה סיוע לנזקקים, במסגרת עמותה חדשה שרוב חבריה עובדים סוציאלים. העמותה מתבססת על התנדבות חבריה.

פניתי ללשכה להסיר את האבק מעל הרשיון הקפוא שלי, וביקשתי בד בבד הנחה בגובה 90 אחוז מדמי החבר כחלק מהתחייבות הלשכה לפרוייקטים של מתן סיוע משפטי לנזקקים (הרבה פרסומת שפכו על זה). כמו כן, על יסוד העובדה שאינני עובדת במקצוע ולא  אפיק הכנסה או רווח כלשהו, ולבסוף גם מצבי אינו נפלא, ואין לי יכולת לתרום 1500 ש"ח ליוזמות מסוג זה.

תשובתו של מר אלדובי הנצחי לא איחרה להגיע, בלא נימוק ובזילזול מוחלט, דחיית הבקשה וכן מצא מר אלדובי שיש לי יתרת חוב של 500 ש"ח, דבר מופרך לחלוטין, אך הוא בא להביע את עמדתו כניראה שהיא לאו מוחלט. (כמו סוחרים בשוק שמגיבים לבקשת הנחה בהעלאת המחיר, כדי להבהיר את נוקשותם).

כתוצאה מכך הודעתי לחברי שלמרבה הצער לא אוכל לסייע  (הכוונה היתה בשלב הזה לפנות בשמו של חולה אלצהיימר שהוא דייר רחוב, לביטוח הלאומי להשגת זכויותיו, וכן עמידר וכל כיוצב). רצה אלוהים, ובו ביום קיבלתי טלפון ממטה הבחירות של דורון ברזילי, המועמד שמתמודד מול יורי גיא רון.

הוצאתי מכתב בו ביום ללשכה וליושב בראשה המחוייב, לפי דבריו, לעניינים חברתיים, ובו חזרתי על הבקשה להעניק את הפטור מדמי החבר למטרה זו, ובמידה והתשובה שלילית, להקפיא שוב את הרשיון מ 1.1.11.

—-

במאמר מוסגר אציין כי נושא דמי החבר בלשכה כולו סובל מאי חוקיות בוטה, כאשר אין שום סמכות ללשכה לקבוע דמי חבר מעל לכיסוי העלות הישירה של פעולותיה על פי דין (הסמכה ואתיקה בלבד). לא זו אף זו, אלא שהלשכה נמנעת מפרסום שקוף של התקציב בדיוק מסיבה זו, כיון שרוב תקציבה מופנה לפעילות שאינה קבועה על פי חוק, ומכאן שאין סמכות לגבות את דמי החבר עבורם ולהתנות את הרשיון בכך. הגדילה הלשכה לעשות בימי יורי גיא רון, כאשר הסמיכה משרד עורכי דין לגבות באלימות פיגורים בדמי חבר. כל זה, מטעם הגוף שמייצג את החוק בישראל. ולא רק זה, אלא שהעומדים בראש מתחייבים ל"קידום ערכים חברתיים".

"סוכנים זרים" בלשכת ראה"מ ?; המוסד ואני

עוזי ארד

מזל שיש פה ושם גישה מגוגל לעולם הרחב (לא לעולם חוסן…) כדי ללמוד שפרשת עוזי ארד היא נגזרת של "ויקיליקס הישראלי". באמת התפלאתי שכל הטררם על המברקים הישראליים הסתיים בבוזי הרצוג משויץ שהוא אשכנזי, ואכן התברר שבישראל אפשר לקבור גם את ויקיליקס, בהסכמת "ועדת העורכים" ושאר זקני ציון.

ומה התברר ? הספין על בוזי הרצוג ה"שטינקר" (בלשונו שלא מרוסנת של יוסי דר למשל, פה ב"רשימות") היה רק הסחת הדעת מהשטינקר המשמעותי יותר, והוא עוזי ארד, איש סודו ומקורבו של ראש הממשלה, ויושב על סודות מדינה (הרצוג, אחרי הכל, יכול בשלב זה רק להדליף  מה גובה קצבת ניידות ). הפטריוט הדגול התברר כסייען של האימפריה, וכמובן כדי למנוע את הסקנדל שהיה צריך להתרומם ממקרה כזה, ויינשטיין הודיע שזה נעשה לא בכוונה. כלומר, לא בכוונה הוא העביר דו"חות סודיים. לעומת זה, אני בוגדת.

בושה וכלימה לויינשטיין, לא שציפינו מי יודע מה, שמסכים לחתום על הבזיון הזה ולהצהיר ש"זה לא בכוונה". אבל אלוהים עובד צמוד לאחרונה, ויושב חזק על ישראל כניראה, אז בקרוב נשמע את ווינשטיין אוכל איזה כובע ומסביר שזה לא בכוונה. או שלא.

הטענות של "אם תרצו" וכל מקהלת "ישראל ביתנו" נשמעות קצת מגוחכות לאור "הסוכן הזר" בריש גלי שיושב ומופקד מטעם ראש הממשלה על הבטחון. אז מה לי אם בייניש חברה של "קרן פורד" כאשר נתניהו מדווח במישרין לאימפריה דרך יועצו ? בעבר ביטלו רבים את הביקורת בנוגע לזיקות צמודות מידי בין ארצות הברית לבין הממשל פה, כאילו מה. אבל כדאי לזכור שבמקרים כאלה לא רק אינטרסים לאומיים על הפרק אלא אישיים גם כן, ודברים נוטים להתגלגל, ובקשת טובה אחת רודפת את משניה, לסגור תיקים לזה, לתפור תיקים להוא, ואין ביקורת ואין שאלות. מילא, כמו שאמר מישהו, שהרשויות מושחתות לחלוטין, אבל כאשר הן פועלות כך במצוות מדינות זרות ? נו, באמת, יש גבול.

אז עכשיו נשאלת השאלה למי ויינשטיין מרגיש מחוייב, האם לציבור הישראלי ? לא בטוחה בכלל. וראו איזה מזל, לולא עלה אובמה (להלן "הכושי המולסמי עוכר ישראל שיעצור כדור בחזה אם יתקבל לבית הלבן"), לא היינו יודעים שכל צמרת המדינה עובדת בשביל מישהו אחר. רק על זה מגיעה לאובמה ברכה, גם ממי שאינו נמנה על מעריציו.

המוסד ואני

באותה מסגרת של "פרסומים זרים" עולה שמו של אחד פלוני יוסי כהן, כמועמד לסגן ראש המוסד. כמובן הכל חשאי, ורק כולם יודעים כלומר מי שנחשב, והשאר הם אוכל במילא. מכל מקום, מייד חיטטתי בזכרוני העבש ונזכרתי באיזה יוסי כהן ש"ישב לי" על הבלוג, ואף הרחיק לכת ותרם לי בפייפל איזה אלפיים ש"ח, ברצינות, עד שפתאום הוא אמר לי שאשתו היא מנהלת מחלקה במשהב"ט, ונפל לי האסימון,  עוד "צדיק" כתמר. לרגע האמנתי שמצאתי מצאנט אמיתי המעריך את כשרון הבליגה שלי. חה חה.

מכל מקום, בודאי זה לא אותו יוסי כהן, אחרי הכל מדובר על רק עשרה אחוז מהזכרים בישראל שנושאים את השם הזה (והשאר זה משה כהן), ויתכן שבאמת היה זה עניין אמנותי גרידא בכתיבתי הנשכנית :). אך לרגע חשבתי, נניח, נניח… אז הנה, עוד מינוי שאפשר לטרפד.

נקודת המבט

פרשת דומיניק שטראוס כהן ממשיכה להדהד ברחבי העולם ונקודת המבט משתנה עם המיקום והאינטרסים. מאחר שלאחרונה ניתקלנו בתופעות דומות גם אצלנו, ראוי אולי לחזור על כמה נקודות.

ברוב המקרים של אישיות נכבדה (סלבס למיניהם, כולל פוליטיקאים) סביר להניח שהפרקטיקה של ניצול נשים או תוקפנות מינית בוטה היתה ידועה ונסבלת על ידי הסביבה הקרובה כולל העיתונות לאורך השנים, ולכן יש חשיבות לתזמן ולנסיבות, ולהימנעות מתגובה אוטומטית, כולל במחנה הפמיניסטי.

בפרשה הזו מסתמן המקרה הדומה למשה קצב, של אדם שבעיותיו היו ידועות אך לא הפריעו לקריירה שלו, מה שמצביע יותר מכל על הלוך הרוח והערכים העמוקים של החברה, גם במקרה הישראלי וגם הצרפתי (והאיטלקי, כידוע).  גם בארצות הברית תלוי במי מדובר, והנה ארנולד שוורצנגר מודה באיחור רב שקיים יחסי מין עם משרתת ביתית, עובדת ניקיון, ואף יש לו ילד ממנה, וזה הרקע לעזיבתה של רעייתו והגירושין. יש להניח שיחסי מין אלה אינם בדיוק שוויוניים, ויתכן גם שנעשה תוך כדי הטרדה מינית בעבודה, אך השתלם יותר למוטרדת שלא להערים תביעות, במיוחד משום שנכנסה להריון וילדה צאצא.

במקרים האלה לפיכך העיתוי תמיד חשוד כמוזמן, שאם לא כן, מדוע לא נעצר ונבלם האיש שנים קודם לכן ? אין זו אלא שנערמו נגדו נסיבות לא פמיניסטיות כלל, שהצדיקו את ניטרולו והכלמתו. אפשר לסמוך לא רק על המשטרה אלא על התקשורת והלובי הפמינסטי להוציא לפועל את הצליבה עד תומה, במגמה לשנות את הפרקטיקות והערכים, אך כאמור, אם מדובר בחיסולי חשבונות בין פטריארכים, אין לדעתי שום ערך להצטרפות לעגלה, והדברים האלה באו לביטוי כבר בפרשת מוניקה לוינסקי, שהביאה לנו את החושך של משטרי בוש, הרגרסיביים גם במובן הזה.

המצב המורכב יותר _מלכודת דבש של ממש

 ברוב המקרים, כמו קצב למשל, אין צורך לישום מלכודת דבש, שכן הבכיר בעצמו ממשיך בשלו. ההחלטה אז מתבטאה רק במניעת החסיון וההגנה הניתנת לו בשגרה עד אותו שלב. וכך ראינו במקרה קצב, כי המתלוננות אינן חדשות, אלא שבעבר אף אחד לא הסכים לשמוע אותן, ולא משום בעיית אמינות.

אך יש מקרים, וכאן במקרה של DSK הצרפתי, הועלו גם סברות כאלה, שמדובר בהצבת פתיון, כלומר שליחה יזומה של אשה תוך הסתמכות על התגובות המוכרות של הבכיר, והפקת האירוע כולו. (בשלב זה, מסתבר שעובדת הניקיון המדוברת, הנפגעת, גם נשאית איידס כניראה). בדרך כלל נעשה שימוש במלכודת דבש לצורך סחיטה, אך יתכנו מקרים גם של ניטרול באמצעות תלונה המגובה בלחץ תקשורתי על רשויות החוק. הכל כשר בעולמות הכוח, ולאדם כמו DSK יש הרבה אויבים חסרי עכבות, כפי שגם הוא בודאי רגיל למעשים כאלה וכך התקדם לאן שהגיע. באורח משעשע קצת, או מצמרמר, התראיין DSK לפני שבועיים, והעלה אפשרות בעצמו שמישהו יפליל אותו באונס מדומה, וישלמו לאיזה אשה חצי מיליון אירו כדי להעיד נגדו שקר. אמר ולא נזהר.

(בעריכה – הורדתי את הקטע הנוגע לישראל, שיצא קצת לא ברור).

הפרקליט של הכנסיה

סיפור מדהים למדי נחשף בפרשת גור פינקלשטיין, ויכול לצאת ממש מסרט הוליוודי עם חומרים סופר רלוונטיים וצפופי משמעות. עורך דין מבטיח, המייצג גם את הכנסיה הסיינטולוגית השנויה במחלוקת מתגלה כראש ארגון פשע באזור יפו, עוסק בחיסולים, פגיעה ברכוש והונאות באמצעות ערבים מקומיים מיפו. בין יתר התגליות, שהוצנעו, קשר לפגוע במסגד חסן בק וליצור FALSE FLAG לכיוון של גורמי ימין קיצוניים, דבר שהיה מצית תבערה באזור שממילא יש בו חיכוכים. נקודה אחרונה זו מעניינת במיוחד, כיון שלא הובהר מה המניע הכלכלי, האם היתה מטרה להשתלט כך על נדלן באזור, או שמא יש פה בחישות של גורמים  מקומיים או זרים.

לבסוף, חשבתי לעצמי, שגור פינקלשטיין גם אם ישב בכלא זמן מה, יוכל להמשיך לעבוד במקצוע, אצלנו בלשכה הוא תמיד ייחשב מלח הארץ והקליינטים יעמדו בתור, כי עכשיו ברור ש"הוא יודע להזיז עניינים". יש קבלות.

בהזדמנות, התייחסות למצב בישראל, ביחס לפרשת DKS

הנה הנשיא קצב מקבל איתות חיובי מהעליון, ונשאר בבית עד להכרעה בערעור, יכול לקחת הרבה זמן הערעור הזה. יש מקום להתייחס לפרשיות האלה בישראל, גם התגובה הפמיניסטית וגם לבעיית השמאל בכלל להתמודד עם הנושא והיצמדות דוגמטית ועיקשת ל"אנליזות" עקרוניות, גם כאשר מערכת בחירות יכולה להיות מוכרעת על שערוריית סקס, (הבחירות בצרפת) או על איזה מבצע חיסול "טרוריסט" (הבחירות בקנדה, וחיסול בן לאדן). מכאן שיש חשיבות לניתוח של ארגוני פשע, זנות סחר בנשים, וגם הרגלי הצריכה המיניים של פוליטיקאים, כדי להתמודד עם כוחה של היחצנות בעידן זה. בשמאל הישראלי עדיין מעדיפים לכתוב מאמרים מלומדים, אסור להזכיר שמות ("אד הומינם" זה נקרא), ופשע נחשב "תחום של הימין". ועוד כל מיני אנכרוניזמים.  בעיה נוספת היא הפוליטיקה של ארגוני הפמיניזם הישראלי, על מה מתמקדים, ואת מה מסייעים להשתיק, ומי קובע את הדילים, את מי לקבור ולמי לסייע. שקיפות ? לא בדיוק, ואולי כדאי להעלות את הנושא בהזדמנות. אחרת כמובן…

מתפרפרים; פרפרים;

מתפרפרים


פרשת נשיא קרן המטבע הבינלאומית והמועמד להביס את סרקוזי מטעם מפלגת השמאל-מרכז הצרפתית, היהודי (!) משתי העדות, דומיניק שטראוס כהן, מסעירה את העולם כולו. בישראל הפרשה לוקה בעמעום כמעט הוציאו עבור הנסיך צא"פ הונורריום.  מקרה משעשע, שאפשר באמת להתפלפל עליו ולהפיק ממנו הרבה פנינים, ונימנע מכך.

נקודה שעולה באתרי שמאל, זה האפשרות שמדובר בתזמון לא מקרי, וכמה קל להכניס לצרות את אלה שחולשות הסקס שלהם מוכרות לאורך שנים.  במקרה כזה סוד ההפללה הוא בגיאוגרפיה בלבד. קשה להניח שמקרה דומה בצרפת היה מעורר יותר מאדווה קלה של רכילות שקטה, אך בארצות הברית ? זה המקום הנכון למקרה כזה.

וכך מוצא עצמו עוד חבר של שימון פרס בצרות, כניראה שמועדון "שמאל הבלוגה" (אלה שקוראים לעצמם סוציאליסטים בזמן שהם טועמים מהקוויאר) הולך לספוג מכה אחר מכה, ואולי זה לא נורא.

פרפרים

בוא אלי פרפר נחמד


לקראת יום העצמאות משחררים תמיד בעיתונות כל מיני השווצות על פיתוחים בטחוניים חדשנים, זה במקום מצעד הצבא שהיה מקובל בזמן צעירותי. הפעם שחררו איזה ידיעה על מפתח נשק של תע"א, בנימיני אחד, שהתגאה ברובוט מעופף שבנוי בדגם של פרפר, ממש כמו שלאונרדו דה וינצי תכנן את כנפי המעוף בשרטוטיו המקסימים והמקדימים את זמנם. משום מה דוקא הפרסום הזה זכה להתעניינות בשולי הבלוגים, רוטר ושותפו-בעל שיחו היריב "תיקון עולם" (השניים מתקוטטים באופן שמעלה לשניהם את הרייטינג, וזה כניראה חלק מהעניין) שיצא בביקורת תרבותית מוחצת משמאל שישראל הפכה למעבדת הרג, לא עניין חדש.

כתבתי פה על משמעות הפרפר באזוטריה , לא כולו חופש ואביב, ושורדי התעללות פולחנית מכירים גם את הצד האפל של הפרפר. מכל מקום בעברית אכן יש למילה הזו גם קונטציה אחרת, והיא "להתפרפר" (לעיל דומיניק השובב).

אני שותפה לדאבון הלב מכך שהדמיון הישראלי גויס לטובת מכונת ההרג, כתבתי על כך רבות (כדאי להיכנס לפוסט, למרות הפונטים, פוסט טוב), אך אין זה שישראל היא בקושי קבלן משנה עלוב של המאסטרים בארצות הברית, בעיקר סוכנויות כמו דרפ"א (DARPA), שממקרת החוצה ולישראל את כל החרא שהיא לא רוצה לעשות לתושבי ארצות הברית במהלך הניסויים. היהודים רגילים לתפקיד הזה, לא נזכיר מאיפה, וגם רגילים לעמוד ולשבח את המרכולת המפוקפקת של סחר בבני עמם לצורך ניסויים, ותולים על קיר הסלון את התעודות האקדמיות לצד עיטורי השבח מהאדון.

DARPA כבר מזמן עברה שלב קדימה והכליאה טכנולוגייה של ממשקי מחשב-בעל חי מעורבים, בתוך חרקים, כאמור  הכתבות בנושא הזה הן כבר מ 2006, כך שאין הם עוסקים בבניית מזלט מיניאטורי אלא בהתאמת שלט רחוק לעיצבוב של החיה עצמה. והדמיון הרע יכול רק להמשיך משם מה עושים עם זה. מה שמצער מעבר להתלהבות של האנושות ממכשירי מוות המוני, זה שבישראל, גם היום ממשיכים להתגאות , סופסוף מתגשם חזונו של הרצל, ויש לנו גם מחנות ריכוז סוברניים.

איזו גאוה לאומית, איזו קוממיות, אילו גאונים מופלאים.

מאוחר ומעט מידי 

מאחר שישראל נקלעת בהדרגה למיצוב שנוא בעולם, בעקבות בין היתר המיליטריזציה המופרזת והפרות זכויות כלפי פנים (כולל זכויות נשים, כפי שהולך ונחשף בעת האחרונה), יש מי שמנסה להדוף את ההנחתה, ולהזכיר באמת שהפוסל במומו פוסל, בעיקר אם מדובר על אמריקאים.  המקרים שעומדים על סף התפרצות, כמו פרשת האנתרקס, ויש רבים מאד כאלה וחמורים יותר, דומים לתפוח האדמה הלוהט שמנסים לזרוק מצד לצד. הצד הישראלי יתקשה לשכנע ולהפיל את האחריות על האמריקאים, והניסיונות שפה ושם נשמעים, נדחים, כמו טענותיו של מוברכ ש"ידידו בוושינגטון אמרו לו, ועכשיו בגדו בו". מקל וחומר יתקשו בישראל להצדיק את ההיענות המוחלטת לדרישות אמריקאיות שטומנות בחובן הפרות זכויות אדם מסיביות נגד ישראלים, ובגידה בכל החובות של ממשל כלפי נתיניו,  במיוחד אם האמריקאים בעצמם יתנערו ממעשים אלה כלפי פנים, כלומר, יראו בהם מעשים פסולים של ממשלים קודמים.

KNOWING

השלמות משנים קודמות לפי המלצות הובילו אותי היום לצפות ב KNOWING, סרט בכיכובו של ניקולס קייג, שאמור לטפל בכמה עניינים בבת אחת, למשל "הסוף" (סוף העולם…), חייזרים, דת מול מדע, והיחס הרע של החברה המודרנית לאנשים ששומעים קולות.

הסרט טוב, קודם כל, לסוגו, ומתוסף לשורה ארוכה של סרטים לאחרונה שעניינם סוף העולם, דת ומדע, המיתוס של הבריאה, אקולוגיה ושאלת קיומם של חייזרים בכדור הארץ. ניתן לקבוע שהדוקטרינה היורדת מהררי הוליווד אלינו היא שהאמת טמונה בדיוק במקום שבו המדע והדת מתחברים ומשיקים, ולא כניגודים דוקא. "הנבואות" אינן אלא תקשורת ממשית שאנו לא כשירים לפענח, והתנ"ך הוא תיאור גולמני אך נשגב בעומק הבנתו את הקיום האנושי במאקרו שלו. בסרט THE BOOK OF ELI מטופל רעיון דומה, שם הפרשנות היא סוציולוגית לחשיבותו של התנ"ך, ואילו כאן זה יותר "מרכבות האלים". עם סיום הצפיה הארוכה והמהנה, אני נוחתת על כותרות  החדשות המספרות על סטיבן הוקינג שפוסל מכל וכל את המיתוס הדתי בדבר חיים אחרי המוות. גם ניקולס קייג, ובסרט פרופסור קסלר מ MIT מתחיל את המסע שלו מעמדה זו. עכשיו אמור הוקינג לקבל איזה מסר מהחלל שישלח אותו הישר לכנסיה לתפילת המיסה בחרטה ובבושה. עיסוק דומה מצאנו בעיבוד לחייו של דארווין בסרט CREATION, ולפי אותו הגיון אז ההמצאות של דרפא הן כניראה מה שהשטן עושה בזמן החופשי, בשטח המשיק בין המדע לדת. לכל אחד תפקיד.

ערפד בי-סקסואלי אוכל בתחת גונב לך את הביציות

1. חשבתי על שימוש היתר היצירתי בפטנט נלוז, זה ששלח לכאן ניצולי שואה ופליטים בתור השוט של האימפריה נגד הערבים. איך אפשר לכעוס על ניצולי שואה ? יוצא שאתה חרא בן אדם לקלל ניצול שואה שלקח לך את הבית והרג את הילדים. מה חרא, אנטישמי נלוז. וככה למשל עם המשתיקים מהשמאל הרדיקלי TM (בחסות צה"ל והממסד) , נבחרים בקפידה הומואים (אסור להתלונן, יא הומופובית חשוכה), מזרחים שנחטפו ממכונות הרנטגן ישר לואדי סליב ובויאר (אשכנזיה גזענית ופריבילגית אחת, איך את מעיזה), נכים, חולים עשוקים ואנוסים, אז את יכולה לעמוד ולצעוק חמס שמישהו  גונב לך את הביציות עם קשית, ולא יעזור לך כלום. ,איךשהו תמיד יש הצדקה לחרוש על גבן על נשים… (הכותרת היא תרגום חופשי מפורום זר באנגלית שעסק במיסוגניה, באופן לא תקין פוליטית…)

2. בעקבות החיסול של בן לאדן האינטרנט רוגש ורועש, חלק חושבים שזה בכלל פעלול, ואחרים סבורים שבן לאדן היה במילא סוכן אמריקאי שלך תדע מה קיבל ועבור מה. מכל מקום, אחרים מנתחים את האירוע כספין על המוטיב " הקרבתו של השעיר לעזאזל", הטקס המוכר בכל הציוויליזציות בגרסאות שונות מעט. אובמה מחסל את אוסמה, ההטהרות, מיקוד השינאה לקרן לייזר מדוייקת הישר לליבו של ה"צל", ובעקבותיה דאיפיקציה של המנצח (ויש אומרים, הבטחת הקדנציה השניה, לסיום המלאכה של הכאוס היצירתי בעולם הערבי והמוסלמי, את הכאוס כזכור חולל מיתוס אחר, עם קרניים וזנב, ממשפחת בוש הידועה לשימצה).  הרעיון מקובל עלי, והתחלתי לקרוא קצת על העלאת קורבנות שהם שעיר לעזאזל מוצהר, שמטרת הקרבתם היא פורקן השינאה והשליטה בהמונים, בעיקרון, השבת הסדר.

הקירבון המוצלח חייב להתבצע לאור יום, אבל תוך כי הסבת המבט וכאשר כולם עושים כאילו הם לא רואים מה שקורה, ובעצם לא קורה כלום. (כדאי להיזכר בשואה, דוגמא לא רעה לביצוע המוני, אבל בקטן זה מתרחש כל הזמן, בכיתת הלימוד, בשכונה, במשפחה). וכך גם אנחנו נידונים לחיות תחת משטר הסבת העיניים והשתיקה לנוכח השחיטה המסוגננת, גם ובעיקר אם מדובר באחד מאיתנו, שעולה על המוקד בדממה מוחלטת.

הריטואל הזה הזכיר לי כמה ספינים מיתולוגיים בישראל (פרשת וענונו, לדוגמא, או "מלחמת לבנון") שלגביהם מתקיים משטר הדיסוציאציה הכפויה, ובחסותו, הדם נשפך. סוד הקירבון המוצלח הוא ביכולת לקבץ את כל השנאות הקטנות (כמו לדוגמא פינת השינאה שהבאתי בסעיף 1 לעיל), ולנקז את כולן, בשיטתיות לנקודה אחת, ברורה, שעליה כולם פחות או יותר מסכימים לפרוק את חשמל השינאה והנקם שהצטבר. או אז, מתקיים "הטבח", ולמרות שהוא נעשה בגלוי, אף אחד לא רואה. השעיר לעזאזל צריך להיות מקובל כראוי לעונשו, אשם מהותית, גם אם בפועל זה לא חייב להיות המקרה (כלומר לא חייבת הוכחת אשמה, להיפך, רצוי שהעניין יהיה עמום), וכן מוסכם ש"יש קורבנות חפים מפשע" שימותו כדי לבצע את הטכס. גם למחיר הזה כולם מסכימים, ועל "המחיר" כולם מורשים להתאבל ולבכות באופן רשמי.

3. חזרה לקאבול, סוף הספר. סיימתי בבליעה חטופה את החצי השני של "אלף שמשות זוהרות", ואני שוב בקאבול, הרלוונטית מתמיד. הספר נגמר בנימה אופטימית, כאשר מפי חאקים (הגיבור "הטוב", גבר גבר פמיניסטי ומשכיל) אנו למדים שיש תקווה אחרי הטבח שמתכנן גורג בוש. יש תקווה. עכשיו אנחנו בשלב התקווה, כבר שלוש שנים, ואולי צריך עוד ספר שיסביר מה בדיוק קורה שם תחת משטר "התקווה" החדשה שהפציעה. בינתיים ליילה שלנו חזרה לקאבול, והיא מלמדת ילדים יתומים תחת חסות ארגון אמריקאי. כולנו זוכרים את הסרט המבריק עם פיטר סלרס על מדינה קטנה ופיקטיבית אי שם, הנקלעת למשבר כלכלי, ומחליטה לפתור את הבעיה על ידי הכרזת מלחמה על אמריקה, כי כידוע, אחרי הכאוס, בא סיוע חוץ נדיב. לולא זה היה עצוב, ולולא הבדיחה היא עלינו, זה היה משעשע. התיאורים בספר מזעזעים במיוחד בכל הקשור להיעדר טיפול רפואי לנשים בלבד (בעוד בתי החולים משרתים רק גברים), ניתוחים ללא חומרי הרדמה, והעיקר שכולן, כולל הרופאה ילבשו צנוע. מזכיר מאד את הלך הרוח המקומי, כאשר מקפידים הקפדה יתרה שכל זב ומצורע וצועק בשער יהיה "פטריוט" כדבעי, לפני שמקשיבים לפצעיו, גם אם מצב חירום הוא.

בישראל המולות מחממים את הקנה לקראת השעה שנכונה להם, שעת הטיהור של האומה מהשפעות זרות ומשחיתות. זה סדר הבריאה, קודם קומוניזם, אחרי כן מלחמה קרה בתמיכה אמריקאית שמשמעותה השחתה יסודית, אחרי כן הטהרות במעיינות הפונדמנטליזם השבטי , מיגור השחיתות והנשים, ולבסוף, קיבוץ נדבות …ומאה שלושים ערוצי לווין המשדרים כולם אותו זבל.

חיים טובים מחכים לנו כאן.

4. קצת עדכונים בסעיף מיינד קונטרול והתעללות פולחנית (לא קראתי, לא יודעת מה טיב הספרים)

http://www.karnacbooks.com/Product.asp?PID=29482

http://endritualabuse.org/healing/ritual-abuse-and-torture-based-mind-control-reducing-and-preventing-re-contact-with-abusers/

http://www.mind-control.psychoprobleme.de/

אלה מחקרים וחומרים נוספים בתחום המתפתח (לאט מידי) של לימוד סוגי התעללות ושליטה שנפוצים בעיקר בתעשיית המין המסחרי, אך לא רק.

באמצע אפגניסטן

לאחר שסיימתי פחות או יותר את מרתון הסרטים של שנות 2010-2011 והדבקתי את הפיגורים, התפניתי סופסוף גם לתענוג המעודן יותר של קריאה. לפני שאגיע לספר, כמה משיחות מכחול על הסרטים האחרונים בסדרה. איכשהו הפינאלה יצא די מזעזע. הסרט "13" לא מומלץ לבעלי לב רך, אבל איכשהו נתקעתי וכבר המשכתי עד הסוף. סרט שאפשר להכניס לסדרה של "בני האדם חרא כולם", ששיאה בעיבודים על ספרי קורמק מקארתי, וכאן עיבוד לסרט איטלקי, שנעשה למעשה על ידי אותה במאית ויוצרת גם בגרסא האמריקאית. בקצרה מאד (ספוילר מתמשך ובזוי להלן), נער טהור וטוב, נקלע לתוך עולם אפל במיוחד, כאשר הוא גונב מכתב שלא מיועד לו, ובו הוראות להשתתפות בעבודה מכניסה כלשהי, בעלת ניחוח לא חוקי. מתברר שזוהי חבורה של מיליונרים הנפגשים מעת לעת ומהמרים…על בני אדם, במשחק רולטה רוסית נוראי, שהוא גרסא מודרנית לגלדיאטור הרומי, וגם מזכיר את השעשועים של הסוהרים היפאנים מ"צייד הצבאים" (או שמא היו אלה קוריאנים ?). כוחו של הסרט באמינות המוחלטת הסיטואציות והאנשים, הבנאליות של הרוע, אמרו כבר.

כדי שאוכל להתמודד עם האימה הזו (אגב, סרט מומלץ מאד "13" אבל ממש שורט), מספקים לי כמה הצעות רוחניות. הסרט "RITE", עוסק במאבק שבין פרח כמורה ובין…השטן ממש, גרסא חדשה ל"מגרש השדים" הזכור לטוב מנערותינו , הפעם יותר טכנולוגיה כמובן, אבל רעיון דומה. הטוב מנצח, אז אפשר לנשום לרווחה בסוף הסיוט הזה של צרחות, עיניים מתגלגלות, ושדים אדומי עיניים. משחק טוב.משפט מפתח בסרט "הכפירה בקיומו של השטן או הטלת ספק בממשותו, לא תגן עליך מפניו", אמת ויציב (כדאי לקרוא את הרשימה הזו ב"הארץ" ולזכור את זה היטב).

סרט ילדים ככה ככה "אני מספר 4" הולך על הנוסחא הקלושה של גיבור מכוכב אחר, המנהל את הקרב של חייו נגד החייזרים הרעים, מקבל עזרה מחנון אנושי, ומתאהב אפילו, הרבה אפקטים וחיר אין. אתנחתא משעשעת, מפגש עם חבורת "בעלי אתרי קונספירציה" המתגלים כמשתפי פעולה עם החייזרים הרעים דוקא :).

הגאון התורן, מאפגניסטן

באיחור מה אני מתפנה להכיר את אחד הכוכבים הגדולים של הספרות העולמית, מחבר הרומן (שעליו עשו גם סרט מצליח, כך שמעתי) "רודף העפיפונים". אני ניגשת דוקא לספרו הפחות ידוע, "אלף שמשות נפלאות" (אותו אני קוראת באנגלית). בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא ספרים, אחרי הכל, יש סרטים, ולא תמיד המאמץ בקריאה מתגמל, מידי פעם אני חורגת (לה קארה חדש, תמיד, ועוד כמה מובחרים שיש בהם ערך מוסף לא בתחום הספרותי). אפגניסטן בכותרות, והאמת, לבושתי, שאינני יודעת כלום עליה ועל האזור הזה בכלל. כך התוודעתי לתולדות מלזיה דרך זוכה פרט ה"בוקר", ולתולדות הודו כמובן דרך הסופר המפורסם בעל הפאטווה כך על סין, וכולי וכולי, תמיד דרך איזה מהגר שהגיע לאמריקה או אנגליה בגיל צעיר, ופורש ביד אמן את כל האמת על מולדתו העלובה ושסועת המלחמות (שאותן חרחרה מולדתו החדשה והמתגמלת).

עכשיו אני תקועה באמצע הספר, בדיוק, בזמן שכוחות הכיבוש הסובייטים קורסים ביחד עם נפילת מסך הברזל, אפגניסטן חוזרת לשליטה מקומית של המוגהדין, אך בזה לא מגיעה המנוחה ולא הנחלה. כמו בשאר הספרים, תמיד מודגשת הטרגדיה של הנשים המקומיות שסובלות תחת משטרים פטריארכליים דכאניים במיוחד, ובסוף כולנו מוחים דמעה וממשיכים הלאה ממצמצים מעונג הקריאה המשובחת, ושמחים שלמדנו פרק בגיאוגרפיה והסטוריה. הפעם אני כבר "קורא ספקן", אמנם ידו של האמן קלה ומשובחת, העלילה סוחפת וממש לא הצלחתי להוריד את הספר, אלא להפסקה הנחוצה למנוחת העיניים. הפעם אני תוהה אם ממשלות ארצות הברית או אנגליה ממש עורכות חיפוש יזום של מהגרים כשרוניים כדי להפוך אותם לשופרי פרופגנדה, או שמא התהליך מתרחש מעצמו, בעיתוי המדוייק, ממש לפני שמטוסי הנאורות ישטיחו כפרים שלמים, ומלאי שוביניסטיים מרושעים שבעצם מגיע להם (והאם ההפצצות האלה מדלגות על הנשים החמודות, כמו מאריאם וליילה בספר הזה, או שמא הן "קורבן הכרחי" בדרך לכאוס היצירתי שיהפוך את החברה שלהן לנאורה ושוויונית ? אין לדעת. הפעם יש משהו שלא מניח לי פשוט להתמסר לפנטזיה הנעימה של הקריאה.

אני גם מייד נתקפת מחשבות איומות, כמו "אולי היה כדאי לי לכתוב את הרומן המקביל על ישראל, עם מרתפי האינוס הממשלתיים שלה, ועם זאת לחמול עליה, ולמצוא איזה גיבור כמו חאקים, נאור ועדין, תולעת ספרים שרק אוהב את אשתו ודואג לזכויות הנשים ? והאם הייתי נהנית מן המעמד הזה של "המהגר המטופח" שמתווך בין זכרונות העבר שלו מן התופת ובין העולם החדש והמרופד שאליו צנח ? אבל אז, אם אזכה בפרס הבוקר נאמר, או שספרי יופיע ברשימת המועדון של אופרה וינפרי, משמעות הדבר שלא יחלוף זמן רב עד שמטוסי הגאולה יגיעi לשרוף כפרים וישובים קהילתיים גם בישראל ? ומה דעתי על כאוס יצירתי בישראל ? מחשבות אלה מתישות אותי באוילותן, ואני שמחה בחלקי שלא הצטרכתי להפוך לכוכבת תרבות.

ומדוע לא בעצם, אני מהרהרת תוך כדי מבט חטוף ומבוהל בערימת הכלים בכיור, שממתינה לי כבר יומיים ומעלה עובש.

====

בינתיים, אני תקועה ממש באמצע אפגניסטן, בין הטג'יקים לפשטונים, ליד קאבול הבירה, והכלים, אלה יחכו לי בוודאות. אני סקרנית לדעת מה קורה למאריאם האומללה שכלואה עם בעלה המגעיל, ואיך יעלו נישואי האהבה של ליילה וטאריק.

מוגן: מבט מגן עדן

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן: