Monthly Archives: מאי 2008

לווייני הריגול והמשוגעים

 

 

חברת הלויינים

 

עם פירסום ראשון של פרשת טלנסקי, הצביע הניו יורק טיימז על מקור ה"פצצה", והוא תיק התדיינות תמוה שהוגש בניו יורק, ובו תביעה של בעלי מניות בחברת לוייני ריגול ישראלית נגד קבוצה שניה של בעלי המניות. טלנסקי כלול בין התובעים, ואילו בין הנתבעים התע"א ואלביט. התביעה סבה על "עסקת ענק" שהתבשלה בין התאגיד עתיר הבטחונאים ובין ממשלת ונצואלה, ובה אמורה היתה החברה הישראלית למכור לוויני ריגול. מנכ"ל החברה כבר ישב בונצואלה שנתיים ורקח את העסקה, שקרמה עור וגידים ומאות מיליוני דולרים. דע עקא, בשלב כלשהו, התנגדו חלק מן השותפים, כאמור ביניהם תע"א ואלביט לעסקה, ונימקו זאת בטעמים של "יחסי חוץ", כלומר היענות לתכתיבים לא רשמיים של וושינגטון, להימנע מעסקאות עם צאבז. העסקה אינה אסורה על פי הוראות וושינגטון, כלומר, היצוא הזה אושר, ואף נערכו תמורות במוצר כדי למנוע זליגות של טכנולוגיה או אפשרות להשתמש בו בצורה שתפגע בבטחון ישראל או אמריקה (בהתחשב ביחסים הטובים של ונצואלה עם איראן).

 

באחד הפירסומים בעיתונות הישראלית השומרת על שתיקה מוחלטת בנושא זה, נכתב שאולמרט סייע לרקימת העסקה בתכתובת רשמית שנותנת מעין "חסות" וסוללת את הדרך.

 

זהו אם כן עיקר הסיפור, וסביבו נרקמו תיקי "השוחד" שניראים קצת, איך לאמר, מאולצים.

 

לווייני ריגול, טכנולוגיה עתירת הפרות זכויות אדם

 

לווייני ריגול הם תחום בעייתי ביותר מבחינת מו"פ ושימושים. זהו כלי משחית מבחינת הצורך שלו לבצע ניסויים בעייתיים בטרם השקה, ניסויים הנחשבים לעתירי הפרה של זכויות אדם. בנוסף לכך, השימושים של הלוויין לבטחון פנים (מעקב אחרי "מורדים" ודיסידנטים) הוציא לענף שם רע במיוחד, ולישראל – עוד יותר מכך, כמי שמוכרת על ימין ושמאל לכל עריץ מזדמן את הטכנולוגיה הנחשקת.

 

ישראל מחזיקה כמה חברות כאלה, כמו גילת מערכות ונוספות, וסביבן בדרך כלל מעטה של סודיות, כסף רב מאד,

Yet, given the Bush administration’s record of using U.S. intelligence agencies to spy on U.S. citizens, it is difficult to take such promises at face value. Moreover, the extensive corporate role in foreign and domestic intelligence means that the private sector has a great deal to gain in the new plan for intelligence-sharing. Because most private contracts with intelligence agencies are classified, however, the public will have little knowledge of this role. Before Congress signs off on the NAO, it should create a better oversight system that would allow the House of Representatives and the Senate to monitor the new organization and to examine how BAE, Boeing , Harris and its fellow corporations stand to profit from this unprecedented expansion of America’s domestic intelligence system.

וענן כבד של הפרות זכויות אדם הן ברמת המו"פ (מה שמחייב פגיעה בזכויות האדם והפרטיות של ישראלים המשמשים בדרך לבחינת המוצר) והן ברמת הקונה הסופי, שהוא בדרך כלל "צדיק" קטן מאד.

 

לכן, מלחמות בין בעלי מניות אינן נדירות בענף וגם סקנדלים היוצאים מידי פעם לציבור באופן חלקי למדי (והיו כבר מכות בין בעלי מניות סביב חברה כזו, ואיומים על עורכי דין, וחשד לריגול במכירת מניות לאיזה רוסי בעל יחסים קרובים לאיראן וכולי). הפיתוי הכלכלי הוא אדיר.

 

חשוב לציין שבכל מקרה בעלי המניות והמרוויחים הגדולים הם יוצאי מערכת הבטחון, או מערכות הנשק הממלכתיות, שעושים "קופה" על הגב שלנו, בהשתמשם בטכנולוגיות שהן בבעלות העם, בשפני ניסוי מקומיים, וכולי.

 

אולמרט ומסר משתגעים

 

אין לחשוד באולמרט שהוא לא מושחת, וגם עורך הדין מסר חגג בטח על השומן שעבר אצלו, כמו כל הכנופיה הזו, ואחרות. אך ניראה ששוב אנחנו נופלים קורבן לדיווחים חלקיים ומגמתיים כדי "לחסוך" מאיתנו את עגמת הנפש האמיתית בגילויים המדאיגים. נוצר רושם ש"קבוצת בעלי מניות א" להלן הנתבעים, מפעילים את המאפיה שלהם נגד קבוצת בעלי מניות ב (להלן התובעים), ואולי משתמשים אפילו בטכנולוגיה שהם יודעים לפתח ולמכור.

 

לנו, אזרחי ישראל, אין בסיפור הזה על מי לסמוך.

 

בעיית הסחר בנשק נחשפת כעת באמצעות הסיפור של גאידמק, אשר מעורר יצרים לוהטים בציבור. אנחנו מתחילים להיות ערים לכוח של לובי זה להשתלט, ממש כך, על מערכות שלטון שלמות, ואף על מדינות, כפי שנעשה באפריקה ובמזרח אירופה. גאידמק מחדד את הבעיה משום שאינו מסתיר את מקור הונו ושיטותיו גלויות על פניהן. אך תאגידים כמו תע"א ואלביט אינם שונים, אולי קצת גרועים יותר, כיון שהם משתמשים למעשה בהון שלנו (אלה חברות ממשלתיות) לקדם אינטרסים ורוחים של אנשים פרטיים שהשתלטו על הנכסים הללו.

 

התביעה בניו יורק מגלמת את הבעיה בכל חריפותה. בשני צידי המתרס נמצאים "תותחים בטחוניים" אלף אלף, מצד אחד אלופים ואנשי מודיעין ידועי שם, ומן הצד השני הקולגות שלהם, כולם עבדו אצל כולם, ואף אחד מהם לא חשוד באי "פטריוטיות". כלומר, ניכרת העובדה שהשיח הממלכתי נחטף על ידי גורמים עסקיים העושים בו שימוש ציני ומניפולטיבי. הרי לא יתכן שחצי מה"בטחוניסטים" חושבים שעסקת הלוינים "טובה ליהודים" וחצי שני חושב שזו "בגידה" ממש. מה שזה אומר הוא שעבדו עלינו, גנבו את הקופה, את המדינה, וממחלקים את השלל בניו יורק. הסיפור של אולמרט הוא רק ריקושט.

 

עשירים ומעטפות

 

יהודי ארצות הברית חושפים עכשיו חלקית את מקור הונם, כקשור ונובע במישרין מכוחה הצבאי של ישראל ומעמדה הפרובלמטי כ"חצר אחורית" של וושינגטון. היחסים בין העשירים הללו לבין ישראל אינם פשוטים, ומהווים מעין סימביוזה לא בריאה, שדופקת בעיקר את האזרח הישראלי הקטן. הפסאדה כאילו יהדות אמריקה התעשרה כך סתם, ומנדבת כספים לישראל המסכנה והעניה אינה לגמרי נכונה. ההתעשרות ניתנת לייחוס אחורה בזמן לתקופה שלאחר ששת הימים, ומעמדם של היהודים הפך למעין "מתווך" בין הממשל לבין ישראל, באופן שאינו מקדם את האינטרסים של הישראלי הפשוט, אלא מעשיר את מי שקרוב לברזי הכסף הגדול, הנובע מן הסחר בנשק, ומן ההקשר הצבאי שישראל משמשת בו, כלפי האינטרסים האמריקאים. הא בהא תליא, כמו בפרשת אולמרט טלנסקי, שני הצדדים ניזונים זה מזה, והתמורה היא…הראש שלנו, הכסף שלנו, הבטחון שלנו , הדמוקרטיה, הרווחה, בקיצור הכל.

 

 

******

 

– בעריכה – התנצלות על העלאת פוסט "בוסר" , הכל בגלל התקלה בשרת והבמה עקומה ואכלו ושתו לי. מכל מקום, הוספתי קצת לינקים. הכוונה היתה למקד את הדיון דוקא בהיבטי זכויות האדם והאזרח הכרוכים בטכנלוגיה הזו. כדאי לקרוא את העדות מומחה של האגודה לזכויות האזרח האמריקאים (ACLU) בקשר לטכנולוגיה הריגול בפנימי באמצעות לוויין. בארץ כולם שמחים לנדב את זכויותיהם למען רווחי התאגידים הללו לא ברור למה. נקווה לשמוע בענין זה מהאגודה לזכויות האזרח הישראלית, במידה ויתירו להם להתבטא בנושא.

 

 

הלבנה

 

עירית ירושלים, פרק ההמשך

 

למי שעקב אחרי השתלשלות ענייני מול עירית ירושלים מינואר ש.ז., אשמח לבשר כי הפרשיה הגיעה לפרשת דרכים דרמטית. אתמול הגשתי תלונה במשטרת ישראל נגד משה לוי, ראש מחלקת הגביה בחשד למרמה וזיופים

 

תנו צ'אנס למשטרת ישראל, הגוף ששומר עליכם מפני הפשע, והפשע המאורגן השלטוני. התפרצות לחשבון בנק, גזילת כסף, והסתמכות מיתממת על "טעויות ביורוקרטיות" היא עבירה פלילית גם אם נעשתה בחסינות מושל. העובדה שהעיריה לא "מתקנת" את הטעות אלא ממשיכה במזיד להזיק גם לאחר שהועמדה על "הטעות" יוצרת את המחשבה הפלילית הדרושה להוכחת עבירה. העובדה שה"תקלה" הזו הפכה לשיטה, מעוררת חשד שלא מדובר במקרה פלילי בודד או "תפוח רקוב" בחבית, אלא במארג של פשע מאורגן היטב המתגמל פקידים וגורמי "גבייה" עסקיים, ואולי גם גורמים פליליים אלימים ממש (סוחרי סמים ואדם ו"מלווים בשוק האפור").

 

עירית ירושלים רכשה מוניטין השבוע של שדה אימונים נרחב לרשת שחיתות בינלאומית של הלבנה, שוחד (ועל השאר פשוט לא מספרים לכם, אבל יש עוד), זה לא פשע ללא קורבן, ולא בעיה של "נורמות" כמו שאמרה ציפי לבני, זה מנגנון משומן ואלים של גניבה ועבירות נוספות.

 

ומשהו אחר, אך דומה

 

אזור הדמדומים של התודעה התקשותית, טור שלי באתר "דה מארקר", היום.

ההצגה הטובה בעיירה

 

כשטלנסקי בכה

 

צפיתי אתמול כמו כולם, אני מניחה, בהצגה הגדולה בעיירה, העד הבוכה, מתוודה על מעשיו האפלים עם אולמרט כמו גבר שנתפס בבית זונות עם המכנסיים למטה. חשבתי על המבט, המבט של "האחר" הזה, האמריקאי-יהודי העשיר, המבט שתחתיו אנחנו קמים לתחייה, והופכים כלי, חומר כיד היוצר, בידי הפנטזיות המגיעות מהקולוניאליסט חדור החזון. כמו "היליד" אנחנו טבולה רזה, שעליו אפשר ליצור מחזות ענק, במחיר לא יקר במיוחד. הרגע הקשה לצדדים הוא הנחיתה על קרקע המציאות, הרגע שבו   ההתרגשות הזו נחשפת כפי שהיא באמת, פנטזיה מבישה קצת, שנועדה להביא קצת ריגוש לא לגיטימי, רגע של התרוממות, הרחק מבלומה והילדים המצוננים.

 

טלנסקי טיפח את אולמרט שלו בתקווה שזה יצליח, שאולמרט יאחד את ישראל, שהמשיח יבוא, ש….שיהיה כבר משהו אחר, נשגב, באדמות הטרשים של הארץ המובטחת, אבל לא משהו שיחייב ממש, הרי צריך לחיות, ועדיף בנוחות עם הרבה כסף בלונג איילנד. אז אולמרט לא סיפק את הסחורה, כמו זונה שמסכימה להיכנס לחלום של הקליינט, אך אז מתברר שהיא היתה שם רק בגלל הכסף, ולא משנה שידעת, שקנית אותה בכסף, עדיין מאכזב לדעת שהיא באמת רצתה רק את זה. כמה היה נעים לחשוב שלמרות הכל, היא לא ממש עשתה הצגות אלא אולי קצת נהנתה והתרגשה.

 

סנאפ

 

במידה מסויימת, גם השואו של "פינקלשטיין ודרשוביץ" במלתעות השב"כ ועיתון הארץ, זו הפקה מן הסוג הזה, כאשר צמד ברי הפלוגתא משתמשים בארץ הפנזטיות כדי לממש חלום מרגש, להלחם באמת על משהו חשוב, כמו פעם, במלחמת העולם השניה, בספרד נגד הפשיזם, במהפכת אוקטובר ברוסיה. אז אנחנו מספקים את הסחורה, השב"כ נותן את השואו של הנאצים, החזבאללה מחבק ומתרגש בסופרלטיבים, דרשוביץ מפיק זעם קדוש, העיתונים בארץ שותקים כדי לייצר את השקט הדרמטי לפני הסערה. ואז, ביריית פתיחה מרשימה, זה קורה, שפך המילים , הכותרות, הרייטינג, הפרסומות, ואפשר לשמוע את המטבעות נופלים ברעש גדול, כמו במכונת קזינו ישנה. האורגזמה, התשלום, ההתפרקות.

 

 

שיחה עם מפחיד כזה רומיינר עם כסף

מעיד על עיסתו

 

ביום שישי פירסמתי את דבר מעצרו וגירושו של פרופסור נורמן פינקלשטיין (עוד לפני שמטוסו המריא לאירופה). רק יממה לאחר מכן, פורסמה הידיעה באתרי החדשות, ולבסוף גם "בהארץ". מצאתי כל מיני השתבחויות עצמיות על מועד הפירסום ואף לא קרדיט אחד על הפירסום הראשון, אצלי.

 

אז, אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי.

 

כיפק היי ! היי היי היי !

 

שיחה עם מפקד הגטו של שכונת החרוב

 

– "הלו, מדברת הבת דודה של בלומה, אפשר לדבייר עם מוישה גרויס ?"

-"חכי, מוישה מתקין את מכשיר את ההקלטה, אה..לא התכונתי שהוא בשירותים…חכי חכי.."

-"הלו, שלום זה מוישה גרויס."

-"מוישה, יופי, מצטערת על ההפרעה אפשר ?"

-"כן  כן תגידי במה מדובר"

-" עשיתם לי עוול"

-"אה. נו טוב, אל תשכחי שכולם אז עשו עוול, כלומר, התכוונתי שלכולם עשו עוול…כך זה היה אז. "

-"כן, אבל מה עם האחריות, מה עם הכסף ?"

-"תראי מיידלה, את יודעת כמה עוולות עשיתי ולא שילמו לי, אז נתנו משכורת ממשלתית, לא חשוב איזה גודל עוול עשית, לא כמו היום בהפרטה. היינו עובדי מדינה. באיזה שנה בדיוק עשו לך את העוול ?"

-"לא זוכרת, נידמה לי הפעם האחרונה בתשעים..ו…חכה חכה אני אשאל את חיימקה הוא פה לידי…חיימקה באיזה שנה היה העוול האחרון ?"

-קול חנוק…חרחורים..

-"חיימקה אומר תשעים וארבע, משהו כזה…"

-"נו טוב, אני כבר לא הייתי אחראי אז, עברתי לנהל את המקום השני…זה לא אני, תצטרכי לחפש…תתקשרי אולי לשלוימה, הוא יודע…"

-"מה אתה אומר ? אתה כבר לא היית אחראי…חשבתי שכן…"

-"לא, אני הייתי אחראי לעוול בשנות הששים והשבעים…עד…שמונים ושתיים משהו כזה..אח, היינו צעירים, היה באמת כיף".

-"באמת ? כל כך מזמן ? איזה עוול אתה היית אחראי ?"

-"אני ? אה…נידמה לי שאנחנו היינו הראשונים שאנסו ילדות בבסיס צבאי…עם מדים…אח, זה היה משהו. וגם הפלצנו, ושרפנו את הפלוצים…."

-"באמת ? ממש חלוצים…ומה עם העוול שלי ? מתשעים וארבע ?"

-"לא יודע, אני באמת ממהר, אני אז כבר הייתי ממונה על עשרים אלף אנשים, אה, עוולות, לא זוכר"

-"טוב, נו, חבל. אם תיזכר מי היה אחראי לעוול שלי תודיע, כן ?"

-"בטח בטוח. אבל אני עסוק. סביר שלא אזכור כלום, אני עד שנת שבעים…"

-"כן אבל העוול שלי, אתה יודע גם בתחת, גם מרחו צואה, זה לא עוול רגיל, יש לי עוול מיוחד מאד, אי אפשר להתעלם מזה, כן..אפילו חיימקה אומר שזה עוול מיוחד, אפילו בלומה אמרה, גם עשו לך בתחת וגם צחקו, באמת זה לא עוול רגיל, היא אמרה שאתה בסדר, חשבתי שתבין, טוב, נו סתם בזבזתי את הזמן שלי…מתחיל בדיוק "הישרדות" חיימקה תגביר תגביר, עוד פעם רואים שלג ? "

-" מצטער, תמסרי ד"ש לבלומה, אני לא יכול לעזור בזה.."

 

"חיימקה, תביא לי מים…תודה חיימקה, לגרד לך בגב ? יש לך שם משהו אדום כזה…"

 

 

אתה יהודי, לא אתה…

 

-"תגיד הוא יהודי בכלל ?"

-"מי ? החולירע הזה ? גיי וייעס…"

-"אתה יהודי ?"

-"אני ? למה אתה שואל?"

-"סתם..סתם.."

-"נו טוב אז אם שאלת, אולי לא."

-"מה באמת ? אתה ? דוקא הייתי נשבע שכן.."

-"לא בטוח. יכול להיות שלא, אמא שלי לא התגיירה אני חושב, זה היה פעם ככה"

-"מה אתה אומר ?"

-"כן, יכול להיות."

-"נו טוב, אני מקווה שלא תפטר אותי עכשיו, כן ? זה היה בצחוק, חה חה, מצחיק הא ?"

-"מה פתאום לפטר, תגיד זה נכון שאתה מחתים שעון גם ביום שישי כשלא עובדים ?"

 

 

יהודי מגרש יהודי ?

 

 

לפי הפירסום הזה, הפרופסור היהודי-אמריקאי נורמן פינקלשטיין גורש מישראל לאחר שהגיע לכאן על מנת


Israel Arrests Outspoken Academic Norman Finkelstein

American academic Norman Finkelstein has been arrested and ordered deported from Israel. Finkelstein arrived in Tel Aviv earlier today on his way to the Occupied Territories. He was immediately detained and told he is banned from Israel for ten years. He’s expected to be deported tomorrow. Finkelstein is known one of the most prominent academic critics of Israel’s occupation of the West Bank and Gaza

לערוך ביקור בשטחים. על פי הדיווח, נמסר לו שנאסר עליו להיכנס לישראל לעשר השנים הבאות.

 

החלטות מסוג זה גורמות לי לפחות לייאוש עמוק מעתידה של החברה בישראל. פינקלשטיין הוא אמנם ביקורתי למדי כלפי ישראל, הציונות ו"השואה ביזנס" (והיה בר פלוגתא של דרשוביץ ואחרים בענינים אלה), אך מלחמת החורמה שמנהלת נגדו מדינת ישראל -הרשמית (בשמנו ועל חשבוננו) – רק מאששת את הטענות המעט פרובוקטיביות שלו.

 

הפעולה הזו מצטרפת לצחנה הסמיכה שעולה ממנהג חדש לרדוף יהודים וישראלים שאינם עומדים לדום למשמע ההסברים המלומדים של יובל דיסקין על מהות הזהות היהודית. זה הפך ממש לענף יצוא ותעסוקה מכניס ומרכזי, הן בישראל והן בארצות הברית, לבצע "מוניטורינג" על כל פלוץ או הגיג היוצא תחת ידו של מסטרנט באוניברסיטה בקנזס, אם "זה נותן נשק לערבים" במלחמתם האיומה בישראל.

 

הפרנסה הזו מזכירה קצת באונטי הנטרז, ציידי אדם שהיו מחפשים את המבוקשים של השריפים המושחתים במערב הפרוע, כאשר "המבוקשים" הם – הפלא ופלא – בעיקר יהודים וישראלים, כלומר מבני עמם. הסובלנות כולה שמורה במקרים כאלה לחזון גוג ומגוג של מטיפי דת הזויים מחגורת התנ"כ, אנשים שאינם טורחים להסתיר את כוונותיהם לחסל את כל היהודים באשר הם.

 

כמובן, פרץ הפטריוטיות הזו "אין לו "שום קשר לביליונים הנשפכים על הענף, השד יודע מאיזה מקור. הכל לשם שמיים, ולא ממניעים כספיים, אף במקרה יש גם שכר (גבוה) מאד לעמלם, שהוא כאמור ציד אדם, יהודים וישראלים, ורדיפתם.

 

הפובליציסטים העוסקים במלאכה מתחילים בדרך כלל טוב, כאשר הם מאתרים זרמים אנטישמיים בכל מיני תורות נאורות מן העולם הרחב (ומאירים את עיני הישראלים התמימים לעיתים), אך מהר גולשים לרדיפת אחיהם בלבד, ועוזבים את האנטישמים עצמם בצד. למה ? כי את הכסף משלמים המוניטורים, לטירטור ישראלים, ואחרי כן יהודים. למה ? כי זה יותר קל, כי זה סרדינים, ואילו הכרישים הרבה יותר מפחידים, והם גם מחזירים.

 

אפשר לחלוק על פינקלשטיין ואפילו במרץ רב, אבל דוקא אלה שהכריזו על ישראל כמדינה "יהודית" אמורים להבין שהוא זכאי לא רק להיכנס אלא גם לשבות ואזרחות אוטומטית, בדיוק כמו כל סוחרי הזונות, הקזינו, והלבנת ההון המפרישים מעשר מרווחי המס שלהם, לצה"ל ולמוזיאון השואה. האמת, עדיף פינקלטיין כזה, שכוחו בעטו מאשר כל המזיקים האלה עם המעטפות וחלקי הנפצים.נידמה לי שאחת מקרנות השפע שמרחה את כיסו של אולמרט ועוד שורה ארוכה של "נבחרים" ישראלים, עסקה בדיוק באותו סוג של ניטור – אחת מאלפי עמותות הווטש, עתירות המיליונים העלומים.

 

הצידוק הנשמע לרדיפת ישראלים ויהודים באשר הם הוא גם כן יצירת הגות מן הרמה המוכרת של דיסקין. המבחן הוא כל פיסת נייר והגיג ש"עלולה לסייע לאויב הערבי הנורא" במלחמתו. מאחר שאישוש ישראלי או יהודי לטענות פולמוסיות הוא מעין "מכה ניצחת" להסברה הישראלית הכושלת (המתבססת בעיקרה על סתימת פיות של ישראלים שחושבים אחרת) – הופך הישראלי או היהודי החולק על "משנת דיסקין" לאויב העם.

 בקליפת אגוז, ה"הגיון" של הרדיפה זהה להגיון של  פרס שגילה את יהדותו מפי אחמדנגאד, כך המשנה הדיסקינית מעבירה את ההחלטה על חירות הביטוי, המחשבה וההתפתחות של העם היהודי והישראלי, לידי שני חמאסניקים שלא יודעים לקרוא. אם החומר ישמש להם "תעמולה", זה – לא טוב. מבחן הלקמוס הוא החיוך של החמאסניק.

 

אם זה המצב, אז אולי במקום לשלם משכורת לכל הציידים והעמותות האלה, פשוט היה יותר להושיב חמאסניק מעזה שיצנזר את החומר האקדמי שיוצא בעולם הרחב פרי עטם של יהודים וישראלים ויחליט מה משמח אותו ומה לא. זה, בטוח יותר זול.

 

אם אנחנו מפרנסים את הקומיסרים שיושבים לנו על הראש, לפחות נחסוך בהוצאה העקיפה של המתווכים ? הגיוני ? מה לא ?

 

בינתיים יוצא ש"מיהו יהודי" החליט היטלר. מהו יהודי "כשר" מחליט חאלד משעל, העיקר שחוגגים ששים שנה קוממיות.

———–

 

ומה עם הכבוד העצמי והלאומי ?

 

בתור אחת שבילתה קצת זמן בחו"ל, תהיתי כיצד לא רואים מנהיגנו הטובים את ההתבזות הכרוכה בכך שמדינה רשמית, שיש לה ברוך השם מספיק על הצלחת, מקדישה כל כך הרבה משאבים בחו"ל להציק לכל יהודי וישראלי שכותב פייפר שחורג מהקו של משרד החוץ. ההתבזות במחזות האלה, בתוך הקמפוסים (וכל מי שהיה שם יודע למה הכוונה, ואיך ניראים הקומיסרצ'יקים האלה ובאלה שיטות הם נוקטים), חותרת תחת כל ניסיון להציג את ישראל באור נורמאלי. המדינה היחידה הנוספת ששולחת ידיים ארוכות לחפש מהגרים (שלה) שלא חושבים "נכון" היא איראן, וגם זה כבר כמעט לא קיים.

אך כל זה מקבל הסבר הגיוני כאשר מקשרים את זה לכסף. יש כניראה תקציב אינסופי, ולאור דוקא ממקורות מקומיים, לבצע את העבודה הזו, ולפגוע בישראלים וביהודים, ולא חשוב מה הסיבה והנסיבות.

 

ולפתע הבליח השלום הטורקי

 

 

מישהו שאל אותי מה דעתי על "השלום" הזה, והכיצד סוריה משתתפת ב"ספין" של אולמרט ? אין מנוס מן המסקנה שם היה "עוקץ" בפרשה הזו, הרי הוא נשלח מסוריה. אולי טלנסקי עובד בשבילם ?  או בשביל הטורקים 🙂 הלובי הטורקי נחשב בארצות הברית לחזק ומפוקפק כמו הלובי הישראלי (אייפאק) וגם כלפי אירופה נמצאת טורקיה בעמדה של "מועמד להתקבל", היא בחזקת מי שירצה לצאת טוב בעיני דעת הקהל. הכל טוב.

שום דבר כבר לא יפתיע את עםישראל, לשאלתם של השואלים "מה עוד צריך להתרחש כדי ש…"

 

ניצבים בפני אופציה תיאורטית כזו, הייתי אומרת שכדאי להחזיק את אולמרט שיביא שלום. אבל, אולמרט כניראה לא יכול להביא שום דבר כרגע. ומי יפנה אלפי תושבים חרושי מצח מרמת הגולן ? קשה להעלות בדמיון סצינה ריאלית כזו, אבל מי יודע ? גם לפני סיני וגם לפני עזה היו ספקנים. לממולחים בינינו, זה הזמן לרוץ ולהתנחל בגולן, בתקווה להיבנות מפיצויים מוגדלים מאד.

 

שלום עם סוריה והחזרת הגולן יכולים להוריד "תיק" רציני מאזרחי ישראל, ולאפשר גם נסיעה במכונית מישראל לאירופה בלי העונג לעבור בנתב"ג ושיקופיה. ה"אקדח הטורקי" שנתפס השבוע, כלומר המטייל הישראל שנאסר ובכליו אקדח הוא רק רמז קטן, ששום "צואר בקבוק" לא יכול לעצור את התהליכים. הנה, נתיב נוסף להבריח נשק ולמכור אותו יכול להיפתח דרך סוריה ומשם לטורקיה. איך אפשר להחמיץ הזדמנות פז כזו ? אי אפשר.

 

—-

אז יאללה, בוא נקבור עוד כמה אלפי נפגעי שחיתות, למען העתיד של ילדנו בתור עבדים של אוליגרכים במדינה שיש לה גבול פתוח עם סוריה, ובעיקר, עם אירופה. לכו על זה, תנו צאנס לשלום.

 

 

 

 

 

 

סיפורים מקבילים

לופט געשעפט

 

במקביל לפרשת אולמרט שלנו, מתרחשת בבריטניה פרשיונת שחיתות די גדולה המכונה שם "אל-ימאמה", ע"ש הרוכש הסעודי של מוצרים צבאיים מבית היוצר של התעשיה האוירית הבריטית (BAE). עסקת ענק זו "שומנה" במיטב השוחד, ונקשרה לאשכול לא מבוטל של שחיתויות משנה בתחומים שונים. כאשר נחשפה הפרשה, התערב בלייר = וביחד עם הפרקליטות שלהם (המזוזה הבריטית) – הוחלט להקפיא את החקירה מחשש לפגיעה ביחסי החוץ ובבטחונה של האומה. נשמע די מוכר.

אך הפרשה סירבה לגווע, ולאחרונה קיבלה דחיפה דוקא מארצות הברית, כאשר אחד המעורבים המרכזיים – למעשה מנכ"ל התעשיה האוירית הבריטית –  קיבל שם זימון להעיד ולהשיב בחקירה של משרד המשפטים ( וגם בתביעה אזרחית של קרן פנסיה ), בקשר להלבנות הון ועסקאות פיננסיות ש"עברו" בארצות הברית. בינתיים, גם בית המשפט העליון הבריטי ביקר את ההחלטה לעצור את החקירה, והורה "שלא למנוע אותה". אמנם שפה רפה קצת, אך ברורה.

 בלב הפרשה עומדת מחלקה דומה לסיב"ט (ומלמ"ב) האחראית לאישור ייצוא בטחוני(DESO), ו..הפלא ופלא, כמו בישראל, בשנה שעברה, נערכו שינויים מבניים בארגון זה, והוא קיבל שם חדש והועבר לאחריות משרד התמ"ת שלהם. השנוי נעשה בעקבות מחאה של ארגוני זכויות אדם ומשרד החוץ, לאחר שהתברר שהאגף הזה מאשר מכירות למדינות בעייתיות ביותר, ואינו מרסן את היצואנים.    —

 

WASHINGTON (Reuters) – U.S. officials investigating alleged bribes in a Saudi arms deal subpoenaed the chief executive of BAE Systems (BAES.L), Britain's biggest military contractor, on his arrival in the United States last week, BAE officials said on Sunday

 

 

ואצלנו…

 

מסתבר שגם כאן הדברים מעט סבוכים, בקשרים שבין חברות הנשק הישראליות, האמריקאיות והמערכות הפוליטיות והמשפטיות בשתי המדינות. מלחמת עירק סימנה אולי שפל חסר תקדים בהשתלטות הון הנשק על מערכות פוליטיות ואזרחיות, וכעת במידה מסויימת ניצפה אולי בבק-לאש. תאגידי נשק קיבלו בישראל "יד חופשית" לחלוטין להחזיק בבעלות בני אדם, ולכלול אותם במצאי החפצים וכלי הנשק המצויים במחסנם. אנשים רבים קיבלו "מספר סידורי", מעין קעקוע וירטואלי, ושימוש לצרכי ריגול תעשייתי, שוחד וכל השאר. המדינה הלאומית הממשית הפכה לאי קטן בתוך "המדינה" הגדולה שהיא מיזמי נשק. הליכי קבלת החלטות נחטפו כפי שמקובל לעשות באפריקה או בעולם השלישי. אותו דבר, במידת מה, התרחש גם בארצות הברית ומשם חילחל לכל מקום, בעיקר לכאן. כתוצאה מכך, קיבלנו את הציניות המקצועית. זו שמודדת כל התרחשות אנושית דרך משקפי העיסקה הבאה. נזקי הציניות עדיין בעיצומם. הפיחות ממש בצלם אנוש וברוח האדם, פושה בכל מקום.

 

החקירות עכשיו אינן מבשרות מעשה של תשובה מלאה, אלא התחשבנויות המגיעות מארצות הברית, ומחייבות את מערכת המשפט שלנו לפעול. בגלל הרפיסות השלטונית, לא מן הנמנע שחוקרים אמריקאים יגיעו הנה לעשות קצת סדר ולאסוף ראיות.אין לצפות שיתאמו את זה עם משטרת ישראל או מזוז, שאליהם מתייחסים כמו לרשויות החוק בניגריה, ובצדק. חוסר אמינות, חוסר מקצועיות, עליבות נפש – והפקרת בני אדם לחסדי העבריינים, אלה סימני ההיכר של מערכת המשפט הישראלית בימים אלה. חלק מזה נעוץ בכך שרבים במערכות האלה שייכים בעצמם לתאגידים זרים המשתתפים בחינגה. הם נתונים לסחיטה, והם גם מושחתים באותה קלילות וקלות דעת, אותה זחיחות של אנשי תאגידים הפועלים ביעילות למען ענייניהם האישיים ורומסים בדרך כל חלקה טובה. בתקופה העליזה של שלטון סוחרי האדם והנשק, מונו גם הרבה שופטים המקורבים למערכות הרקובות האלה, בדיוק כדי שיספקו את הסחורה הנדרשת, שחיתות. "ניקוי אורוות" במערכת הזו הינו בלתי אפשרי כרגע, ונצטרך לחכות כניראה כמה עשרות שנים עד שהדור הזה ייגווע  בשיבה טובה..

 

מערכת המשפט מבקשת את אמון הציבור מול "העולם התחתון" נגועה בעצמה בנגיף שהיא רוצה לבער. ואין גורם חיצוני שיכול לתקן אותה.

 

 

ההוצאה להורג, אה.. הפועל

 

 

רפורמה בהוצאה לפועל, נשמע משעמם ?

 

לא ולא. מרתק. תחשבו קפקא, המשפט, הפרט בצבת ה"מכונה", צ'פלין, זמנים מודרנים…

 

עשו לעצמכם טובה,ותתמכו ברפורמה, על כל סעיפיה המוצעים, גם אם זה כרוך במשלוח אימייל ליו"ר ועדת חוק חוקה ומשפט, בן ששון (קדימה), או השר פרידמן, והכי חשוב, מכתב מחאה ליו"ר לשכת עורכי הדין, יורי גיארון ותבקשו שישמיעו גם את קול ה"חייבים".

 

מעשה שהיה כך היה….

 

לפני כמה שנים החליטו מי שהחליטו להציף את המדינה בעורכי דין. יודעי ח"ן אומרים שהיו אלה פרופסורים שהילדים שלהם לא התקבלו לפקולטות בישראל, מחמת תת הישגיות, אז הם הקימו להם מכללה אנגלית בארץ. או, שאולי היו אלה פרופסורים למשפטים שרצו להרוויח הרבה כסף, כמו באמריקה, והקימו מכונות המטילות ביצי זהב. וכך, ממספר צנוע של עורכי דין שהצטרף כל שנה ללשכה (אני למשל מספר 16000 בערך, משנת 1989, בממוצע 400 לשנה מקום המדינה, כולל מתים, פנסיונרים וכאלה שלא עבדו בזה אף פעם) הוצפה הארץ במספר כפול עשר של עורכי דין לשנה (!), והזרוע עוד נטויה.

 

ומה לעשות ? כל אותם פרחי משפט לא מוכשרים, צריכים פרנסה. בזמני למשל, אף עורך דין לא נגע בגבייה והוצאה לפועל, זה נחשב תחתית החבית, וכך תביעות רשלנות נגד עורכי דין ועוד כל מיני אנכרוניזמים. בימי ההצפה של עורכי דין, הריסון הטבעי התרופף לחלוטין. וככה התחילה תעשייה של "הוצאה לפועל" כלומר עורכי דין המתקשרים עם חברות שירותים, וגובים עבורם את כל החובות הקטנים שפעם נחשבו ל"חובות אבודים" במידת מה. עשרים ש"ח פה, מאה שם, ולעיתים גם 5 ש"ח. איך הופכים חרא לזהב ? פשוט מאד. בעזרת ההוצאה לפועל, משרדי חקירה וקצת יוזמה, אפשר להפוך את ה"גבייה" הזו למכונת התעשרות. ואיך ?

מגישים תביעות על כל שקל שהיה או לא היה, הישר להוצאה לפועל, מנצלים את החוק המאפשר להוסיף שכ"ט, הוצאות, ריביות ואף הוצאות חקירה (!!), והנה, המוח היהודי ממציא פטנטים.

כך, לפני שנה בערך אני מוצאת בתיבת הדואר שלי טופס-מסמך הנושא כותרת של ההוצאה לפועל, ועליו כתוב "צו מאסר". צלצלתי פה ושם, והתברר שאין כלל תיק בהוצאה לפועל. עורך הדין התושייתי, גילה שהדיוטות לא טורחים לברר, וחושבים שזה באמת צו מאסר, ומצלצלים למשרדו (השולח את המסמך) ומשלמים ברעד ויזע. אם זה לא הולך, הוא מגיש להוצאה לפועל, סכום גדול פי עשר.

ומאז, נתקלתי כבר בכל מיני יוזמות מן הסוג הזה, מה לאמר, מעיין בלתי נדלה של יצירתיות בעשיית עושר על כלום. תלונות ומחאות מצד הנישום האומלל (להלן "החייב") נענות בטון מוסרני מטיף ואוהב (tough love) ששמור בדרך כלל לנרקומנים בגמילה – "אתם לא משלמים חובות בזמן, זה אשמתכם", אתם, כאמור, זה "עמישראל".

חוקי ההוצאה לפועל והמבנה שלה מאפשר ואף מעודד את החגיגה הזו. ברדק, היעדר כל זכות ל"חייב", סמכויות דרקוניות ל"זוכה", והשילוב הקטלני עם "חברות חקירה" שלמעשה ניזונות מאותו סעיף "הוצאות" שמאשרת ההוצאה לפועל לעורך הדין – מטילים אימה על נישומים, ולמעשה מי שאמור בסך הכול לסייע בגבייה, הופך למייצג  של עצמו ומייצר את פרנסתו, הוא, גובה מן "החייב" (מר ישראלי) את שכר הטירחה לעצמו ולחברת החקירה בעיקר.  גם מבחינה כלכלית המבנה לקוי, שכן ההוצאה לגבייה של סכום X אינה הגיונית מבחינה כלכלית, ואין פרופרוציה בין ההוצאה לגבייה לבין הסכומים הנגבים. ה"יד הנעלמה" של השוק החופשי הופכת במקרה הזה לאנרכיה מסוכנת, בחסות החוק. זאת אומרת, שוד לאור יום, והכל בתירוץ של איזה חוב בן עשרה ש"ח שהיה או לא היה לאחד ממיליון הספקים שאדם רגיל נתקל בהם (תקשורת לסוגיה, כבישי אגרה, אגרות אחרות, ביוב חינוך לימוד ניקוי השבחה העברה, ארנונות ומיסים, ומה לא ? הכל).

 

 יתר על כן, למען הקל את השוד, נקבע שסכומים עד 30,000 ש"ח (זה כולל גם עשרה ש"ח) יוגשו ישר להוצאה לפועל ולא לבית המשפט, כדי שעורכי הדין ישריינו את ההוצאות המופרזות לעצמם.

 

בינתיים, נערך משרד המשפטים ביחד עם ועדת חוק חוקה ומשפט לשנות את המצב לאחר שזעקת העבדים עלתה השמיימה, ממש כמו במצרים. כתבות זוועה ואימה בעיתונות של החודשים האחרונים מספרות על מליון ויותר אזרחים בשם ק., המוצאים עצמם בתוך קורי עכביש שאי אפשר לצאת מהם.

 

ומי מתנגד ? אה, זה הסוד שלי. לשכת עורכי הדין, שיש לה מעמד ציבורי בתגובה על חקיקה כלשהי (מתוקף ההנחה המוטעית שהיא אמונה על אינטרסים ציבוריים משפטיים) נרתמה לשמור על ביצי הזהב של כמה מחבריה. ועדת הוצאה לפועל, כלומר הלובי הגילדאי של אותם ברי מזל ש"עלו על השיטה". אותה קבוצה מאושרת של בעלי עניין, משתמשת בכל כובד המשקל הציבורי  של הלשכה הנכבדת הזו – כדי להגן על המחדל הזה. אך למעשה, על הלשכה מוטל לשמור על מעמדו של המקצוע. האמנם הפקרות זו מתיישבת עם התפקיד החשוב ? אני בטוחה שיו"ר הלשכה, בעל רקורד אמין בתחום החברתי ובכלל זכויות האדם והאזרח, לא מרגיש נוח עם עמדה חד ערכית כזו. אולי כדאי להסב את שימת ליבו, ולבקש שהשלכה תדבר לפחות בשני קולות. הדבר נהוג במקרים אחרים של חקיקה שלגביה יש יותר מעמדה ציבורית-ענינית לגיטימית אחת.

 

—-

 

ופוסט מעולה על הנושא "מילכוד 22 בהוצאה לפועל",

מילכוד 22 בהוצאה לפועל.

אחד שקוראים לו עו"ד סורין גנות, יו"ר ועדת ההוצאה לפועל בלשכת עורכי הדין (ולמה לעזאזל עורכי דין מתעקשים לשים את התואר שלהם לפני השם, כאילו שהם מלכת אנגליה. מישהו ראה פעם מישהו שמציג את עצמו בתור "אינסטלטור שמעון בוזגלו" מחוץ לצנרת?) אמר את הדברים הבאים:

 

"אצלנו יש קלות בלתי נסבלת ביחס לאי תשלום חובות. אני לא מבין מדוע לא מבטלים רישיון נהיגה או מעכבים יציאה מהארץ לחייבים שלא משלמים. צריך לייצר כלים שייתאימו לאופיו של הישראלי הממוצע ולמוסר התשלומים הלא ראוי שלו, שיאפשרו למערכת להתמודד עם בעיות הגביה הקשות. הבעיה היא בחינוך. אני מציע, שכמו שיש קורס לנהיגה מונעת, ינהיגו קורס של ניהול כספים".

 

סורין אמר את זה ל-YNET בתגובה על הרפורמה בהוצאה לפועל שהתקבלה בוועדת חוקה, חוק ומשפט ואושרה בממשלה. אותה הוצאה לפועל שעובדת כל כך טוב שהיא מצליחה להגיע לגביית יתר של כמיליארד שקלים! ובכל זאת בעלי החוב לא ממש רואים את הכסף שלהם. מי שכן רואה כסף מכל הסיפור הם עורכי הדין עצמם, שכמובן מתנגדים לרפורמה……(המשך)

 

 

 

שלום בוגוסלבסקי כתב את זה,  וזה ממשיך בתיאור משעשע של "האזרח הקטן" בגוב האריות, כדאי מאד לקרוא, ובעיקר את הדימוי שנוצר לעורכי הדין, עקב הטראומה של אזרחים רבים במפגש איתם כ"גובים". 

 

 

עובדי המדינה מחפשים מקורות מימון עצמיים

 

מעניין בהקשר זה לקרוא מסמך הזוי שהוגש לועדת חוק חוקה ומשפט מטעם "עובדי לשכות ההוצאה לפועל" שגם להם יש דעה. עובדי ההוצאה לפועל למעשה מציעים שיטה שתממן את שכרם שלהם, במקום שיצטרכו להתחלק עם עורכי הדין והחוקרים. רמז לכך אפשר למצוא בידיעה הזו ב"רשימות", שם מסופר איך עובדי בתי המשפט דאגו למקור מימון יצירתי לציוד משרדי שלהם, ניחשתם ? כן, אתם מקור המימון.

 

בקצרה, עובדי ההוצאה לפעול רוצים להחיל חלקים מפקודת המסים (גבייה) על חובות רגילים. לא אכנס לזה עכשיו, אבל הכוונה היא שבמחי יד כל חייב יהפוך גם לעבריין על פי חוק. אך זה ממילא המצב, לא ? הפשע הגדול ביותר בישראל כיום, הוא…מחסור כיס.

 

זה מזכיר לי קצת (סליחה על ההשוואות המקבריות) את הדרישה של מערכת הבטחון בעבר מאסירים בטחוניים לממן את אמצעי השמירה והאבטחה שלהם עצמם. זה גם מזכיר עוד מכונה שביקשה מהמוצאים להורג לממן את הוצאות הריגתם, אבל לא נכנס לזה…

המשיח יבוא מטבריה

 

משיח לא בא

 

השבוע אני נוסעת בטרמפ הרגיל מהמושב הסמוך (ורבי "ביטוח לאומי" מוסיף "ומאיפה יש לך כסף לטרמפ, איריס ?"), השעה קצת מאוחרת, ובטרמפיאדה עומד כבר מישהו, דתי חרדי אחד, מתפלל קצת וממתין לסיוע שמיימי. אחרינו מצטרף חייל, חמוש למהדרין, וזוכה מייד לטרמפ, כי הדי הגראד באשקלון הופכים את כולם לפטריוטים לחמש דקות. החרדי מסביר לי שהמניין המאוחר של ערבית טרם הסתיים, אחריו יעצור לו איזה חרדי בודאי שנוסע, כמוהו ליבנאל.

 

ביבנאל מתפתחת קהילה גדולה של "ברסלבאים", זן בפני עצמו, בעלי תשובה בדרך כלל, המצטיינים תמיד במאור פנים ואמונה רושפת. הם כניראה ממשיכים את דרכם של הסובוטניקים שגרו באזור והגיעו אליו עם המתיישבים הראשונים, אותה תמימות והסתפקות במועט, ותחושה תמידית של השגחה ונס מרחפת עליהם. המתיישבים האחרים ביבנאל, יאפיז שהיה להם קצת יקר מידי בכרכור, הולכים לחוגים של "ימימה" כי זה לא מחייב להחליף את הבגדים לחליפות המגוחכות האלה של דוסים וגם לא לשמור מצוות. רק מחכים למשיח, ומרגישים השגחה ונס כל הזמן. הבגדים יותר יפים.

 

אני מבקשת מהחרדי לצרף אותי לטרמפ שבודאי יעצור לו, והוא מסכים. "לך יעצרו, אתם עוצרים אחד לשני." אני אומרת בקינאה כלשהי. "לא נכון, לא נכון, אצלנו עוצרים לכולם. יקחו חילוני לפני שיקחו אותי. ככה זה אצלנו, זה לא "פרוטקציה" אוהבים כל יהודי." אני מצטערת שנכנסתי לנושא. לא התכוונתי לתקוף.

 

ומייד בולמת מכונית עם שני חרדים צעירים במושב הקדמי. הם מנקים עבורי את המושב האחורי מהבלגן, ניירות ובקבוקי שתיה, ולוקחים אותי עד הבית, כהסעה מלכותית. תמיד יש להם זמן, נו לאן ימהרו. "מתי המשיח בא ?" אני שואלת כדי לפתוח שיחה. "אנחנו מחכים". הם נלהבים להזדמנות להסביר "הנה, הנה הוא כבר מגיע, רואים, יש סימנים. מתחילה מלחמה עכשיו עם אמריקה. זה הסימן. הוא מגיע כבר, לפי המצב הקשה הוא יקדים, גם ככה תוך מאתיים שנה מוכרח לבוא כי זה ששת אלפים שנה, את יודעת, נו, אבל לפי המצב הקשה יגיע קודם." מלחמה עם אמריקה ?  אני תוהה בליבי.

 

בשבוע שעבר ישבתי בגינה הציבורית ביבנאל. לידי התיישבה "ברסלבאית", מזהים אותן לפי המבט השובב המסגיר את העבר החילוני. היא קוראת תהילים והילדים שלה משחקים. "מה את קוראת תהילים כל הזמן ?" אני שואלת בסקרנות. "יש צורך עכשיו ביותר ישועה, אז קוראים יותר. " היא מסבירה לי את התפרצות התהילים הזו, בכל אוטובוס  ותחת כל עץ רענן יושבים וקוראים תהילים כל הזמן. " אני רואה ישיעות כל הזמן, כל הזמן, רק צריך לשים לב, לדבר עם השם. זה מה שהוא רוצה." הישועות הם למשל תרומה אלמונית, כיסוי החוב במכולת על ידי נדיב כלשהו, בדיוק כאשר החוב תפח מאד, אלפיים שקל היתה חייבת. התפללה טוב טוב מול נרות שבת,  וביום ראשון מעשה נס, מישהו כיסה את החוב. אלמוני עם כרטיס אשראי. אני תוהה בליבי אם זה בעלה, אולי, שרצה לחזק את האמונה וגם להקטין את השאלות והדרישות. אני מלקה את עצמי על הספקנות. אולי ישועה ? למה לא ?

 

האמריקנו-ישראלים

 

שוב אני עם חרדים בדרך הביתה. "מלחמה עם אמריקה ?" אני שואלת אותו, בדיוק חשבתי על זה בעצמי, בדרך מתל אביב אחרי הראיון הקצר והמשונה בטלויזיה על סוחרי נשק וההתנפלות על גאידמק, יצא שהוא המגן מפני האמריקאנו-ישראלים, אז הולכים איתו, יאללה גאידמק. בלילה חלמתי שמובילים אותי לאיזה מתקן בטחוני סודי אמריקאי מאחורי חנות נעליים במרכז תל אביב,זה מתקן מוסווה, והם חוקרים אותי, ורוצים להרוג אותי, ובזווית החדר אני רואה אשה בלונדינית מעונה, חונקים אותה עם מים, והורגים אותה, מול עיני. האמריקאים מסתובבים עם waterboard מתקפל, במקום גלשן. הם בטח קיבלו את הרעיון מהאמריקאנו-ישראלים בשב"כ. 

 

"מלחמה עם אמריקה ? תגיד זה לא שטויות ?" אני שואלת אותו ובאותה עת מנסה גם להרגיע את הפחדים מהסיוט הזה. אבל בינתיים המכונית מגיעה לחצר הבית שלי, והשיחה המשונה מפסיקה באיבה. "בואי ליבנאל, תבואי הרבה ליבנאל, עוד אנשים כמוך, זה יקרב את המשיח. " אני מודה להם.

 

במסעדה במושב הסמוך, במועד אחר, אני שוקעת בשיחה עם אשה, לבושה במיטב האופנה, ועליה ילד קטן כרוך למותניה בעקרון הרצף, מופגן כזה, מרושל אלגנטי. אנחנו מפטפטות עד שהמלצר יגיע עם המזון (ורבי "ביטוח לאומי" מוסיף ושונה "איריס, מאיפה יש לך כסף למלצר ?"). לפתע היא זורקת משפט מוזר "הנה, הנה המשיח, ממש מעבר לפינה." אני מסתכלת באופן אוטומטי למקום אליו היא מצביעה. הצומת ותחנת הדלק המוארת. "מה ? את דתיה ?" זה מה שיוצא לי. "ימימה" היא מסבירה, ומוסיפה שהמשיח בדרך, רק להחזיק מעמד קצת. עוד קצת.

בבית אני מהרהרת בתיאוריה, מה היה קורה אילו, אילו היתה אמריקה פורצת במלחמה נגד ישראל ? הרי חצי מהישראלים הם מן זן כזה של "אמריקאנו ישראלים" שודאי היו מצטרפים אליהם ונלחמים נגד השאר, תמיד יש צידוקים. וגם היהודים – שלהם, כבר הקימו את יבנה וחכמיה בהכנה לבאות. זה מזכיר לי את התיאורים של יוספוס פלביוס   רק קומץ סהרורי של פנאטים היה מבקש לשמור על זהות נבדלת, ועל אלה היו אומרים אחרי כן "קיצוניים" או משהו כזה. אני מגרשת את המחשבות האלה…

 

 לוקחים לך את הזהות השאולה

 

בלילה אני חולמת שוב על המלחמה הזו. האמריקאים לוקחים לי את רשיון עריכת הדין, כי אין עורכי דין עם שם כזה, עברי. אני חושבת על כל הרופאים, המהנדסים ואנשי היזמות ואפילו האקדמיה, איך התארים נתלשים מהם אם החליטו לשמור על שם עברי, אין מהנדס כזה, ואין רופא כזה, את התעודות נותנים במקום אחר. אתה צריך לבחור בין הזהות השאולה והמתוקה, בין האשליה שאתה באמת באמת כזה מוכשר ומבריק, ובין הזהות הישראלית, שלמדת לשנוא ממילא. זה קצת מצחיק אותי, אחרי שמחקתי בחמת זעם את שרידי העבריות וחזרתי לשם הגלותי, אני נאשמת בכך שהתעקשתי לשמור על הזהות העברית, בכל זאת. נפלאות דרכי העולם. אתה מתחיל להצטער שלא נהיית מן עופר שלח כזה, הישראלי-האמריקאני הסביר, הזוכה בכל העולמות. ולמה לא שירתת את האימפריה,עם השם הציוני שהם נתנו לך, עוז יעוז, כמו כולם. או אולי היית הופך לאיזה טייס קרב, עם יזמות באפריקה, שהסכים קודם להפציץ ערבים בשבילם ועכשיו יעשה אותו דבר נגד יהודים בישראל, בשבילנו, כמובן.. אובאמה צריך חיילים גם כן, חבל שלא התגייסתי בהזדמנות האחרונה שהיתה. במקומי, לקחו את אחותי, והיא הצטרפת ברצון למשמרות שליטי העתיד. קודם הם נלחמו בשבילנו אחרי כן הם נלחמו נגדינו בשבילנו. והכל התחיל בכישוף של הזיווגים. מניעת הזיווגים הנכונים.

 

"תהילים, תהילים, צריך הרבה ישועה עכשיו. רואים ניסים כל הזמן. רק צריך להקשיב."

 

 

באג תקשורתי

 

ובאג נוסף

 

אתמול התראיינתי בתוכנית המעולה של גל גבאי "עושים סדר" (ערוץ 23), על כל מיני דברים חשובים ומענינים שכתבתי ב"העוקץ" שאף הוא אתר משובח. הפוסט והראיון עסקו בשאלה התקשורתית המעניינת, מתי מעבירים ביקורת ועל מי (בקשר לסוחרי נשק וגאידnק במקרה זה או במקרים דומים).

גם האתר וגם התוכנית הם שני פורומים שעוסקים בשאלות של חברה, כלכלה ונושאים אחרים הנדחקים בדרך כלל לשוליים מפני "כוכב נולד" מצד אחד והקסאמים מצד שני (ולהבדיל).

 

הרגשתי נעים מאד באולפן, ונהניתי מהסיטואציה בסך הכל, ומן השאלות האינטליגנטיות של המראיינת. בחדר ההמתנה פוגשים את המרואיינים האחרים בתוכנית, וגם זה נחמד מאד, במיוחד אם מדובר באנשים שעושים דברים חשובים, כמו אסתר הרצוג מ"פרלמנט הנשים".

 

ואיפה הבאג ? לא הצלחתי לצפות בעצמי, ואני אכולת סקרנות איך יצא האיפור (את התוכן אני מכירה הרי כי אני זו שדיברתי). היתה תקלה בכבלים אצלי, ובשעה כזו אין עם מי לדבר (וגם לא בשמונה בבוקר).

 

אם מישהו הקליט, יבורך.

 

והבאג המקורי

 

 

בימים האחרונים אני לא יכולה להיכנס לאתר "הארץ" עקב באג מוזר שפועל רק שם. כאשר אני נכנסת לאתר, עולה מייד הודעת שגיאה, ואחריה הודעה שהדפדפן נתקל בשגיאה וצריך להיסגר. אותו דבר קורה בפיירפוקס ואופרה. רעיונות ?