הרלוונטיות איפה

 

 

אתר "העוקץ" מעדכן על כנס אקדמי בנושא פסיכולוגיה וסוציולוגיה, "שיח טיפולי" על אי שוויון וגבולות לאומיים בחברה הישראלית. כל זה – סביב התימה והמודל של "טראומה" כתחולתה על יחידים וקבוצות בחברה הישראלית. לכאורה נושא מעניין ורלוונטי, אך עיון ברשימת הדוברים וכותרות ההרצאות מעקר מעט את ההתלהבות. חסרה לי מאד התייחסות שיטתית ותימטית לטראומה מינית, בין כל הנושאים שעלו (ההתנתקות, פלשתינאים, קסאמים ופער "עדתי"), במיוחד יש צרימה לנוכח הכותרת המדברת על אי שוויון. קשה לדבר על אי שוויון בישראל, בהקשר הלאומי, מבלי להתייחס למעמד האשה בחברה הישראלית ובעיקר בהקשר ל"סכסוך". פיתוחים חשובים במיוחד בצד החברתי של טראומה התרחשו על ידי התנועה הפמיניסטית שהעלתה למודעות את האלימות המינית נגד נשים וילדות (וילדים, וגם גברים כמובן). קשה לפתוח היום ספר על טראומה מבלי שתרומה זו תוזכר כך או אחרת.

 

הכנס מתרחש על רקע כותרות היום בפרשת קצב  –  כאשר ניראה שסביב הטראומה המינית הזו, הולכת ונבנית דראמה שתכניס את כולנו לטראומה לאומית, והיא "פרשת קצב" כפיגוע פוליטי שטרם סיים את תפקידו. ראוי אולי לכנס פרק ב', ולייחד אותו לאי שויון, גבולות לאומיים ומגדר" או משהו כזה.

 

 

————————————————-

 

פרשה נוספת שהציצה מבין כותרות השבוע היא דליה גנגר-גלעד שרון, אם מדברים על הדחקות טראומתיות וזכרון משובש. התהיה על הדחיה האינסופית של מאסר עמרי שרון כבר התפוגגה ברעש הפרשיות החדשות, אך היא תלויה על צואר המערכת המשפטית ואכיפת החוק, כמו כדור ברזל עבה.

שוב אותו מזוז שוב אותו ערפל, ושוב מיסמוסים המותירים טעם של קנוניות. גרושתו של אריה גנגר, איש אמונו של שרון, מגלה שגלעד שרון קיבל כמעט שני מיליון דולר עבור השקעה של עשרים אלף דולר בעסקת נדל"ן בקנדה. התרגלנו אמנם לסכומים האלה בשנים האחרונות, אך אני עדיין מן הדור הישן, ומתקשה אפילו לדמיין סכום בן שבע ספרות בדולרים, בפרט כאשר מדובר באיש ציבור שאמור היה להשקיע ימים כלילות בשליחותו. שרון הכורע תחת המשמנים, עם רעייתו הגיגנטית, סיפורי ה"אחות" המתה וכל השובל המעופש הזה, כל אלה מגיעים כבר למימדים מקראיים ממש. למעשה, נזכרים שמזוז הוא מינוי של הימים ההם, ויתכן שהוא פשוט צריך ללכת, ביחד עם שרידי קורי העכביש של אותה חונטה.

לא מדובר באיתרוג ההתנתקות, לדעתי, בזה לא העניין (אם כי התבטאויות של אנשי שמאל יוצרות את הרושם של מעשה מכוון, כלומר, השגת הישגים פוליטיים, כמו נסיגה משטחים, על ידי תפיסת הביצים של פוליטיקאים בעמדות מפתח), אך לדעתי, עם כל חיבתי לקונספירציות, זה לא גלעין המקרה. שרון הוא קייז שגדול אפילו ממדינת ישראל, ובטח שכתב אישום, כן או לא, מפרקליטות המדינה, לא היה מאלץ אותו להתנתק מחבל עזה. זה אולי ניראה כך, אבל הוא כניראה פשוט קיבל כסף, והרבה, כדי לבצע כל מיני מהלכים שנקבעו במקומות יותר חשובים מרחוב צלאח א דין.

—————————————–

 

 

 

העקרב שעקץ את עצמו

 עבירות מין באזורי מלחמה

 

מזכ"ל האו"מ יצא בקריאה דרמטית היום לפעול למיגור וצמצום האלימות המינית נגד נשים בחברות המתאוששות ממצבי מלחמה או באזורי סכסוך. לפי נתונים המתקבלים באו"מ העלייה במימדי הפשיעה וההתנכלות לנשים בעולם עלתה לשיא חסר תקדים, לא רק בהיקף אלא באכזריות, ודורשת אמצעי חירום. אחת הבעיות המרכזיות שאותרו הן חסינות למבצעים.

 

יש מקום לקוות שאי שם בין "כוכב נולד" לבין תיקי החקירה של אולמרט ימצא הזמן לטפל בחלקה של החברה הישראלית בתופעה זו, כלומר, פשיעה מינית אלימה נגד נשים בהקשר בטחוני ולאומי.

 

פשיעה נגד נשים בהקשר צבאי ובטחוני מהווה סמן ברור לתהליך מסוכן של הרס עצמי, כאשר יצרי המלחמה (הנובעים מהגנה על הטריטוריה והמשפחה) מופנים מכוח אינרציה חולנית כלפי פנים, כלומר כנגד מושאי ההגנה = נשים וילדים. תהליך כזה קיים גם בישראל, אם כי הוא שוכן כלאחר כבוד מתחת לשטיח, שם נערמים רוב הדברים החשובים בישראל.

 

ובאותו ענין…

 

 "כל אחד עושה מה בא לו" – תעשיות הנשק הישראליות מכרו ציוד ומידע לסין, שמצידה מכרה אותו עכשיו לאיראן.  גם זה סימן ברור של הרס עצמי שיטתי, כאשר שיקולים של בצע, אגו, תחמנות לשמה, ובגידה – מחליפים תהליך של קבלת החלטות אחראי.

הפטריארך הישראלי יצא מדעתו והחוסים מנהלים את המוסד… 

 

יום הדין

 

 

פסטיבל טרימבלולה-רבין

 

אי אפשר בלי מילה על הפסטירבין ההולך ומצטייר כמו "רוקי הורור שואו" לאומי. דעתי בעניין ידועה. מדובר במפגש ידוע מראש בין אקלים נתעב אחד (חצר המלכות המסואבת של רבין-שבס והדרעקס) ובין אקלים ביזארי נתעב (מחתרות הסיקריקים למיניהם המעלות באוב את המכשפות מעין דור), שיצר רצח סוג ג', המזכיר קצת סרטי מד"ב בינוניים, עם אלוזיות והתכתבות לא סובטילית במיוחד עם רצח קנדי המפואר (להלן,זפרודר המקומי).

 

אין ספק שהעול מוטל על הרשויות הישראליות לפזר את ענני הספקות העולים מחקירת הרצח הזה, במקום להגביר את הווליום כאשר אומרים "הרוצח הנתעב" (לצד הקלות מפליגות בתנאי המאסר). בינתיים מצפים השנה ללידות עכוז משונות, פרי המיניות המעוותת הקשורה לכל הפרשה הזו.

 

 

 

 

חילול השם בפרהסיה (העדכון)

תולדות הפסטה המחוללת, ועוד כמה פתיתים…

 

קודם כל דיווח על הפסטה שבושלה במיקרוגל. הפתעה !!! יוצא מעולה, לא מרגישים הבדל מסיר מים, ואני ממליצה בחום (גבוה), גם למי שלא חייב. הנקודה היא למצוא את הזמן הנכון לפי איכות התנור שלכם. אתאר במדוייק את המבצע. לקחתי מיכל פלסטיק רגיל מרובע, שפכתי לתוכו ספל וחצי מהפסטה שנראית כמו ברגים עבים, על זה שפכתי מים רותחים שיכסו אינצ' מעל הפסטה. לערבב. להקרין שלוש דקות בחום גבוה, לערבב – ועוד שלוש דקות בחום גבוה, לערבב שוב, ולהשאיר עוד כמה דקות במים החמים. לסנן.

 

חילול השם…

חילול השם אחר, גם הוא בפרהסיה, זה כאשר מישהו משבש את השם שלך, חצי בכוונה, חצי בלא משים, וחצי כהפגנת כוח. הנפוץ ביותר מנדלבאום      ( פה נכנסת שורה משיר ידוע : "לו הייתי מנדלבאום, אי די בי די די די…") ואחריו במרחק קטן מאד טננבאום.

 

אתיקה ועורכי דין

 

ידיעה צדה את עיני, בקשר ליו"ר (לשעבר) של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין (מחוז ת"א), שנתפס בקומבינה די שגרתית אצל עורכי דין ישראלים. איזו פאדיחה, אין מילה מתאימה יותר. לזקוקים לפירוש רש"י, זה הקימבון. קרקעות שרשומות עדיין על שם המורישים המנוחים, ולא הועברו לצאצאים, מהוות טרף קל ונוח לעורכי דין ולנוכלים. ממציאים איזה הסכם הלוואה שכביכול המנוח עשה לפני מותו, המייחד כבטוחה (ערבות) את הקרקע במקרה שאין פירעון. מגישים את ההסכם לבית המשפט, ובהיעדר הגנה בדרך כלל (בתי המשפט בישראל לא טורחים לדרוש מעורכי דין מסויימים שיחפשו את היורשים וימציאו להם את התביעה) מתקבל פסק דין הממנה את עורך הדין לכונס נכסים. אחרי כן, לך תרוץ אחרי עורך הדין והנוכלים להוציא את הטרף מפיהם. קרקע שנכבשה לא תשוחרר, ומכל מקום עורך הדין ירחץ בנקיון כפיו כי הוא "רק" מייצג את הנוכלים. בדרך כלל קשה להוכיח שהוא ידע או שהיה עליו לדעת שזה הסכם מפוברק.

דברים כאלה מתרחשים הרבה, גם בחו"ל (עם נדל"ן שהוחזר עכשיו ליהודים במזרח אירופה ובמרכזה). הבעיה במקרים האלה שגם כאשר התרמית מתגלה, ההפסד הוא גדול, עם כל שכרי הטירחה והערעורים, היורשים או הבעלים החוקיים יוצא ניזוק מאד ונאלץ למעשה "להתפשר" עם השודדים כדי להציל משהו מנכסיו.

זה מפלס האתיקה הדי שגרתי היום במקצוע שהיה פעם שלי. אך אין לבוא בטענות לעורכי הדין, ואני אומרת את זה אחרי ששקלתי בנושא. האחריות (החורה, בלשון התלמוד) רובצת לפתחה של מערכת המשפט שהפכה שותפה לשודדים. אני בעצמי נשדדתי כך על ידי אחותי, פעם אחת בתרמית שביצעה מול שלטונות ההגירה בקנדה בסיוע עורך דין ישראלי שהוטס לשם כדי להגיש ניירת מזוייפת, ובפעם שניה – וקשורה לכך – בקשר לעזבון של אבי ז"ל. כניראה זה פשוט מקובל כאן, והשופטים מרגישים נוח עם תפקידם המתמצה במתן הכשר לשוד.

 

 

 

התעללות בפסטה

 

ברגעים אלה אני מבצעת חילול השם, כלומר, מבשלת פסטה במיקרוגל. הפכתי והפכתי בגוגל עד שמצאתי כמה וכמה אגנוסטיקנים שהתמחו בזה. רשמית, אסור לבשל פסטה במיקרוגל, אלא רק על כיריים בסיר, אך מסתבר שישנה מחתרת בינלאומית של כופרים. נשים ממהרות, סטודנטים, עובדים שמכינים צהריים במפעל, וסתם אנשים, כמוני, שנתקעו בלי כיריים.

 

הדיווח יבוא מחר, על תוצאות המעשה הנמהר…

 

מנפלאות האפליה

 

 

"הארץ" חושף היום נתונים ראשוניים של מחקר מעניין המפלח את שיעור המיעוטים בקרב סגל אקדמי בישראל. כצפוי, ובהתאם לתחושה, השוויון מאתנו והלאה. נשים, מזרחים, ערבים ועולים…נמצאים אי שם בשוליים והרחק משיעורם באוכלוסיה.

 

הנתון המזרחי הוא מעניין משום החתרנות שבעצם הצגתו, תוך כפירה באתוס "כור ההיתוך" המפורסם. זה הזכיר לי התדיינות שערכתי מול מערכת הרווחה בירושלים, בפני בית המשפט לנוער, ובה החלטתי לטעון מה שאמרה לי הלקוחה שלי, נערה צעירה ונחמדה – "אני לא רוצה ללכת לבית ספר כי הילדים מפלים אותי על רקע עדתי". כך, בפשטות. מסתבר שהיא היתה שייכת לאיזו תוכנית מפוצצת לאינטגרציה, במסגרתה הוסעו ילדים משכונות מצוקה לבית הספר היוקרתי "ליד האוניברסיטה". לפי התיאורים שלה, הילדים המקומיים התייחסו לילדי התוכנית כאל מוצג זואולוגי מבודד, ובמקום אינטרגרציה הודגשו דוקא הבדלי העדה והמעמד, עד כדי כך שצעירה זו לא רצתה ללכת לבית ספר, אחרי שחוותה כמה "זובורים" בחדרי השירותים.

 

משרד הרווחה מיהר להתערב ולאיים על הילדה בהוצאתה מהבית לפנימיה. שטחתי בפני השופט את הטענות של הילדה, בפירוט מוחלט, וביקשנו שיאפשר לה לחזור לבית הספר "הגרוע" במקום מגוריה, שם היא מרגישה שייכת, כמו כולם, ובטוחה בעצמה. ההשתוללות של השופט החלה בשלב שבו טענתי בכתב שמדובר באפליה עדתית, שיטתית, כלומר, הפרת זכויות אדם של הילדה. השופט – אחרי כמה ג'סטות של שבץ והתרגזות – נימק את דבריו בכך שלדעתו המשפט הישראלי לא מכיר בקטיגוריה העדתית בכלל, ובודאי לא בטענה עובדתית של הבדלים עדתיים.

 

בסופו של דבר הגענו לתוצאה המקווה בלי להידרש לסוגיה מעניינת זו, יתכן שהתוצאה החיובית התקבלה בגלל הטענה הזו, אינני יודעת, אך כך נחשפתי לראשונה לבעייתיות המשפטית סביב קטיגוריה זו. נזכרתי בדבר דומה שקרה לי במפגש הראשון עם מערכת השפיטה. מדובר היה בעתירה לבג"צ בקשר להפליה של בדואים בהחכרת אדמות לחלקאלות. השופט שישב בדין הקשיב לי בעייפות ואי נחת, ולאחר שסיימתי אמר לי בפסקנות "לא יעלה על הדעת שיש אפליה על רקע לאומי בישראלי" . זהו, ובזה בעצם הסתכם הדיון, לאחר שהמדינה הסכימה באדיבותה לטפל עניינית בתלונות של העותרים הספציפיים ונתנה כל מיני התחייבויות לשנה הבאה.

 

מפאי – ו"לא יעלה על הדעת"

 

מן הנתונים שמתפרסמים עולה תמונה לא סימפטית בכלל, המאשרת את הטענות של הומוגניות אליטיסטית נפוטיסטית באקדמיה הישראלית, המשמרת מבני היררכיה מסורתיים. הדרך המקובלת לבלום מחאה היא בשיטת מפא"י שתוארה לעיל, כאילו עצם העלאת הטענה היא פגיעה באושיות המדינה, המצדיקה כמובן צעדים חמורים נגד המבשר.

יש אמנם קושי מחקרי לקבוע מהו "מזרחי" (לעומת ערבי או אשה) אך אפשר להתגבר עליו כמובן.

 

נשים נשים

 

אינני מזרחית, אך כאשה ומתך השוואה למצב בחו"ל, ברור לי שמצבי   קשה יותר בהתקדמות באקדמיה בישראל, עד בלתי אפשרי. בשתי הפקולטות היוקרתיות, ת"א וירושלים, מלמדים גברים גם את רוב הנושאים הקשורים לאפליית נשים ועבירות מין נגד נשים. בירושלים, הדיקאן הוא תמיד גבר, ויש אישה נצחית בתפקיד המשנה לדיקאן שזה מילת קוד למזכירה בכירה ותככנית – האלפסי הנצחית – שעושה לו את המלאכה המלוכלכת.  בירושלים זו היתה איזה מלי, שאכפה עבור הפטריארכיה את חוקיה, כמו האחראית על המילה של נשים בקהילות אחרות.

 

בכל העולם קיימת הבעיה של אפליה, אך ברוב המקומות מזה עשרות שנים נעשה מאמץ מודע להכניס את השוליים פנימה, בכללי אפליה מתקנת ברורים מאד, וגם על ידי יצירת נישות לחקר האפליה שאותה יחקרו כמובן בני הקבוצה המופלית. כל זה פסח על ישראל בדילוג גדול, הישר לאיזה באק לאש אלים מאד. אין מה לאמר,

i will hand it to them שמפאי יכולה ללמד את העולם כולו שיעור בשימור עצמי חסר בושה. כך, נוצרה באופן פלאי מחלוקת וסכסכת בין קבוצות מודרות בישראל, כמו מזרחים נגד נשים, זה מתרחש כאשר את מלאכת האפליה של הנשים מעניקים למשל לבן (זכר) של מיעוט אחר, או הנישה המעניינת והישראלית למהדרין של ייצוג אנסים  ופדופילים בני מיעוטים כעשייה חברתית (?), וכל מיני ארגונים מוזרים של "זכויות הגבר" בתחום דיני המשפחה המוציאים את זעמם על השופטות דוקא או על הפרקליטות כעניין של מגדר. ניתן היה כמעט להעלות קונספירציה מופלאה של מינוי שופטות אשכנזיות מטומטמות במיוחד (מה שנכון, לצערי) כדי שיעמדו כ"כליא ברק" בין המקופחים על רקע עדה/לאום ובין הפטריארכיה המאפיניקית. וכך אנחנו מוצאים את ההמונים פורקים זעם (מוצדק) על כמה משפטניות בינוניות שמקודמות "דוקא", כמעין סמרטוט אדום, ובזה נעצרת המחאה.

 

המדהים הוא שהדפוקים לא מצליחים להתגבר על המקיאווליזם הזה, ומכלים זה את זעמו של זה על רעהו הדפוק, או על נשים באשר הן, מה שיורה לעצמם ברגל כמובן. יש לקוות שאנשים שרמתם מזכה אותם בתארים אקדמיים נבחרים ישכילו לראות דרך ענני החול הללו, אך בינתיים זה לא קורה.

 

 

 

 

פדופילים – חקיקה מסוכנת ! או – שלי יחימוביץ צודקת !!

 

הצעת חוק גרועה עברה היום בשקט בשקט בכנסת ישראל, תחת חסות פופוליסטית של הגנה מפני פדופילים.

"הארץ" מדווח שההצעה עברה בתמיכת הקואליציה בהתנגדות של שלי יחימוביץ.

הצעת החוק תאפשר לבתי המשפט לחייב נאשמים בפדופיליה לעבור "סירוס כימי" כחלופה למאסר, וכן יוקם מאגר שמי של פדופילים מורשעים, הפתוח לעיון הציבור ובו יכללו כל פרטי הפדופיל, לרבות כתובתו ותמונתו.

 

זוהי הצעה גרועה מאד ומסוכנת, שהתרעתי עליה כבר בשנת 2002 במאמר בבטאון לשכת עורכי הדין "משפט נוסף", (1). המאמר אכן צוטט בהסכמה על ידי השופטת בייניש בערעור פלילי ולאחר מכן בסדרה של פסקי דין נמוכים יותר. כתבתי בדיוק את הצפי של החקיקה הזו, כלומר שיוצע סירוס כימי על יסוד מדיקליזציה של עבירת המין החמורה, ובכך תיסלל הדרך להפרה חמורה ביותר של זכויות האדם, לצד הקלה מוסרית באחריותו של הפדופיל (כביכול זו "מחלה" ולא בחירה בהתנהגות פוגעת).

 

ניתחתי את הדילמה והצעתי פתרונות, אך גם ציינתי שיש להניח שזה הפתרון שיתקבל בהינתן המילכוד בו נתונים הארגונים הפועלים בנושא הזה. מה שחשוב עוד יותר הוא שעלות הטיפול תיפול על הקופה הציבורית על חשבון הטיפול בנפגעים כמובן. טיפול זה ילך הישר לכיסם של בעלי עניין שדחפו את החקיקה הזו מזה עשר שנים, נציגים של חברות תרופות וכיוצב'.

 

מאמר מפורט בדיוק בנושא הזה העברתי לפירסום, לפי בקשת אגף בריאות הנפש של משרד הבריאות. אינני יודעת אם פורסם או לא (זה בטאון פנימי שאף אחד לא טרח לשלוח לי אי פעם), מכל מקום אשמח להעמיד את המאמר לרשות שלי יחימוביץ או כל גורם המתנגד לחקיקה הזו.

 

קשה לחשוד בי שטובת נפגעי עבירות המין אינה לנגד עיני. אך האמת, עובדים עלינו, הסירוס הכימי יכול לכל היותר להיות מוצע לעבריין, על חשבונו, ומרצונו ללא קשר לחלופות מאסר וענישה. זהו צעד מסוכן מאד לזכויות האדם בישראל, וספק אם הוא יגן אפילו על ילד אחד מתקיפות של עברייני מין.

 

יציאה לחופשה

 

 

לרגל מעבר…יציאה לחופשה, כניראה ארוכה.

 

 

אני מהטובים

ציונאצי בהכשרה

 

שיחת טלפון עם גבר ישראלי מחזירה אותי לקרקע המציאות, רגביה השרופים והמצמיתים.

 

-"אתה דפוק לגמרי" אני אומרת לו.

-"למה דפוק ? את לא מכירה אותי בכלל."

-"דפוק תרבותית, זה לא אישי, אתה שפוט של הצבא ושונא נשים. אולי במקום לרוץ ולהרוג כל כך הרבה תטפל בחיים שלך, תתחתן או משהו, תשמור על אשתך והילד. זה מספיק."

-"אני מקווה להגיע לזה, אבל אני חושב שצריך לתרום לכולם, אני מגן על כולם."

-"אתה בינתיים השארת אותי, אשה עם ילד, בלי בית על מזוודות, בגלל המילואים שלך…זה מאד אופייני. היית צריך לפנות את הבית, ולא עשית את זה כי עשית כיף במילואים עם החבר'ה."

-"מישהו צריך לשמור…"

-"אתה הולך למילואים כי זה כיף, ככה אמרת בעצמך."

-" כן, אני משתדל להנות, פוגשים את החבר'ה, אבל בסך הכל זה מתוך חובה להגן. אנשים לא מבינים, אנשים כמוך, מה עוברים בצבא, איזה דברים, זה באמת עושה שריטות."

-"אז אל תלך. אתה רוצה ללכת."

-"אין ברירה. יש ערבים. אני שונא ערבים."

-" אבל איך זה קשור. הרי כל החברים שלך, ברגע שהם יכולים נוסעים לכל העולם לחפש מלחמות, מקולומביה, דרך אפריקה ועד בורמה. לא יכולים בלי זה. תודה, תודה שזה מדליק אותך, אתכם. כמו האדם הקדמון, או שבטים של לוחמים שרוקדים ריקודי מלחמה. אין לזה קשר לשום דבר, אם לא היה ערבים הייתם ממציאים אותם. תשמע אתה פשוט לא הטיפוס שלי. אני מחפשת מישהו רגיש, דפ"ר מבחינתך, נחנח."

-"היה לנו אחד כזה בצבא, הרגנו אותו, ושתינו את הדם שלו בטקס מלחמה…"

-"אהה, לפחות יש לך חוש הומור…"

-טוב, אז אם את לא רוצה אותי, יש לך אולי חברה ?"

-"דוקא כן, אחת שמחפשת רק זיון, כמו שאתה רוצה."

-"מדליק, איך היא ניראית ?"

-"מה אתה רוצה את היקף החזה ?"

-"כללית, גובה, צורה…"

-"תשמע יש לי רעיון יותר טוב. יש בגן של הבן שלי אמא אחת שעבדה בתור שפחת מין, היא יובאה לכאן בתור קטינה ממולדביה, ולפעמים כשהיא צריכה קצת דמי כיס, היא מרביצה אחד מהצד…רזה, חתיכה, רוצה ?"

"כן, נשמע טוב"

-" נו אז אם אתה כבר בעניין הזה, צא לסיבוב עם המכונית, יש בצומת בטח איזה זונה, צעירה ונואשת, חמישים ש"ח ויש לך סידור. "

-"אמ, לא יודע."

-"למה ? זה מדליק לא ? "

"אל תהפכי אותי לכזה. אני מהטובים. אני רוצה להתחתן דוקא. אבל אין מישהי מתאימה. אני מחפש  שהיא תהיה גם עם קריירה וגם זרוקה, כמוני, אוהבת לטייל."

"זה כל מה שאתה מחפש ? יש בטח מיליון כאלה. השאלה אם היא כזו קרייריסטית,זרוקה וגם ניראית כמו מולדבית בת עשר, למה שהיא תסתכל עליך ?"

"כי אני מהטובים."

-"במה זה מתבטא ?"

-"אני לא נוסע לאמן סוחרי סמים, אני לא מרגל, אני בחור טוב, סיירת צנחנים, מהנדס…"

-"אה. מהטובים, טובים למי ?. מה עם העבודה, עברת למעביד החדש שמסכים לתת לך ג'יפ ?"
-"אני בדרך לעבור, מעביד גרמני. מבין עניין. ניהול כמו שצריך."

-"זה טוב לעבוד עבור נאצילאך, עדיף מאשר יהודים."

-את צוחקת עלי ?"

,"מה פתאום".

 

 

מפגשים עם הכזבאללה

 

בעקבות הנושאים הכלולים בבלוג הזה פונים אלי כל מיני אנשים, חלקם מוזרים וחלקם מפחידים אפילו. זה חלק מהסיכון שאני מייצרת בטיפול בנושאים מתחום אזור הדמדומים.

 

בין הפונים ויוצרי הקשר היו גם כמה מהימין המוזר, הראשון בהם, נקרא לו שימי, הוא חבר ב"פורום המשפטנים למען ארץ ישראל", גוף ההולך והופך לפעיל יותר ונזכר גם בתקשורת מידי פעם. הבחור התעניין בכל מיני קונספירציות בקשר לתוכניות שטיפת מוח המתבצעות במערכת הבטחון. אקצר את מהלך החילופין איתו, לכך שהוא הונה אותי תוך שימוש במניפולציה זולה. בהתחלה פנה בשם אחותו, כביכול, שנפלה קורבן להתעללות מינית קשה, אחרי כן התברר ש"אין לו אחות", באמת, ושפנייתו נעשית לטובתו ובשמו של יגאל עמיר. בהכנת עתירה כלשהי לשיפור תנאי מאסרו, שרבב אותו נאמן ארץ ישראל גם חומרים שקיבל ממני על השאה ושטיפת מוח (חומרים עיוניים, כלומר מאמרים וספרים אמריקאיים). כל זה, כניראה, כדי לחסוך בתשלום וגם להרגיש סבבה שמגייסים סיוע ליגאל עמיר ממישהו שלא היה מסכים כניראה. זה כניראה מדרכו של הימין המתנחלי להונות ולהתייחס לאחרים כאל עובדים תאילנדים.

 

לימים, יצר איתי קשר אדם שנקרא לו "מיקי", הפעיל ברשת בעניינים מוזרים, והוא החל במסע שכנוע ושתדלנות עבור ידיד שלו, מפורסם קצת יותר, בשם אורי מילשטיין. חשוב לציין, וזה התקשר לי בדיעבד, שמילשטיין הואשם באופן כללי במעין תמיכה ברצח רבין, משום שסיפרו הביקורתי על רבין נמצא בין חפציו של עמיר ביום שנעצר אחרי הרצח.

טקס התחמנות חזר על עצמו גם כאן, כאשר מילשטיין אכן נפגש איתי אך הקליט את השיחה והפיץ אותה בקרב חוג המתנחלים שלו, כמוצא שלל רב. אמנם לפי החוק היבש מותר לו  כניראה להקליט שיחה שבה הוא משתתף, בהקלטת סתר, אך ההפצה והאופן שבו זה נעשה מריחים מהפרת חוק הגנת הפרטיות. מילשטיין רדוף כולו בענייני רבין, והמחתרות, ומנהל אורח חשיבה המזכיר במקצת את הפורום למען ארץ ישראל, מעין ארגון נוער מחתרתי או משהו כזה, שמיישם כלפי כל מי ש"מבחוץ" נוהל של תחבולות ומלחמה.

אותו מיקי, המשיך לתקופת מה לשלוח לי אימיילים רווי מיסתורין, שחלקם נחתמים בפאתוס "ידידך המדוכא" והאחרים מסבירים לי שאין לו "זמן לדגי רקק" (הכוונה אלי), ועוד כל מיני מניפולציות מוזרות. המשותף לשלושת הימנים המוזרים הוא השימוש במניפולציות שיש בהן חומרים מיתיים, תנ"כיים או דתיים אחרים. משהו שמזכיר בעצם את יגאל עמיר והרצח ההזוי של רבין.

 

אני מזכירה את כל זה רק בגלל החקירות הפליליות של אולמרט, והדילמה…הדילמה בקשר למעין קואליציה שנוצרת בין השמאל לבין הנאמנים הללו, להפיל את הממשלה שלו מטעמים שונים (ומוצדקים, ללא ספק). מישהו באינטרנט כתב שזה דומה להיפכה באיראן, חבירת כוחות השמאל לימין ההזוי, נגד המושחתים של המרכז (השאח).

 

הבעיה שאני רואה בכל המצב הנוראי הזה שייכת יותר לתחום הקליני. קבוצות שונות בציבוריות ובממסד הישראלי (והיהודי) לוקות בפרקטיקות כיתתיות מסוכנות, שמבצעות חיפצון קטלני למי שעומד בדרכן, חיפצון שמתיר את הדם, או שהופך כל אדם לשבוי ולקורבן כשר ל"הפעלה" מניפולטיבית ונצלנית. כפי שלימדנו הניסיון האיראני, פחות חשוב המסר הגלוי והאידיאולוגי (ערכי) של קבוצה, לעומת הפרקטיקות שלה נגד מתנגדים או נגד קבוצות מוחלשות. פריצת הדרך צריכה לבוא בדחייה מוחלטת וחד משמעית, מכל שדרות הציבור לתרבות המחתרות, חסמב"ה, וכיתתיות אלימה באשר היא, גם כאשר זה בקבוצה "שלך".

 

אני עוברת עכשיו לגליל, ובדיוק בזמן שעברתי ראיתי שאורי מילשטיין מרצה במתנ"ס האזורי…זה קצת הדאיג אותי – ברמה הסימבולית – ש"מורשת רבין" הזו, שאליה נקלענו כולנו, תמשיך לרדוף אותי גם שם. לכן, אני מחליטה להוריד את הנושא מסדר היום בינתיים, ומבקשת מכל הג'יימס בונדים, וכתות המלחמה הטמפלריות, מימין ומשמאל, לצאת לי מהוריד.

נ..ב תשובה לטרול "ביטוח לאומי"

 

הטרול המכונה "ביטוח לאומי"

 

בפוסט קודם החלטתי להודיע על יציאה לחופשה מתוך מחשבה שהמעבר המתיש וקשיי החיבור לרשת יגרמו להיעדרות, שתוביל לגמילה מהכתיבה הבלתי מתוגמלת הזו כאן.

והנה, בין המברכים לרגל השתיקה שאני גוזרת על עצמי, מצאתי את הטרול הותיק שלי, הכותב לי טוקבקים תחת השם הלא מאד מקורי "ביטוח לאומי". מתוך שורת הטרולים המעצבנים שחויתי כאן, זהו האחרון שנותר, והמתמיד בהם.

ביטוח לאומי הצטרף למניין המטרידים הקבועים ממש באותו שבוע שבו ביטוח לאומי, האמיתי הפעם, פתח במלחמה נגדי, מכמה חזיתות, והתיש אותי עד כדי כך, שפשוט ויתרתי על זכויותי למען הבריאות. על הרקע הזה, שמו של הטרול היה מטריד במיוחד, ואף מאיים. מאז הוא טרח לקרוא את כל הפוסטים שלי, ובכל פעם שנזכר נושא כספי, הוא שואל אותה שאלה "מאיפה יש לך כסף לעשות כך וכך….", ללמדך שהוא או היא מעודכנים במצבי הכספי ונושאים אותו כמעין נס ודגל.  מאחר שהיו לו עוד כמה התבטאויות, יותר בוטות, הגשתי תלונה ל 012, שהוא מקור פעולתו (באזור השרון) ולתקופה מסויימת הוא חזר למחילתו. אך, לאחר שלמד את רזי האביוז

של הספקים, הוא מצמצם את טרוליותו לשאלה אחת בלבד, אשר יכולה להתפרש כתמימה דיה, ולמנוע ממנו אי נעימות חוזרת מספק האינטרנט

 

זהו אכן מקור סטרס מסויים, כיון שהוא מקפל בתוכו אגד זכרונות של הטרדות ממשיות ומסוכנות יותר, וגם מזכיר לי את הדחק המרכזי בחיי כיום שהוא המצב הכספי הקשה מאד, שמבטא יותר מכל את המפלס הרוחני שלי.

אך אם מתבוננים בטרול הזה במבט חברתי מקיף, מגלים כי הוא מקפל בתוכו אמיתות עמוקות ומשמעותיות. המשמעות טמונה בשם עצמו, "ביטוח לאומי", ובכך שאחת הבעיות הקשות לאחרונה היא היפוך שחל בישראל בתפקוד של מוסדות ואנשים ממגינים ומסייעים לתוקפים ופוגעים. המדינה, שבעצמה אמורה לשמש מסגרת חיובית המאפשרת חיים של פרטים וחברה, הפכה לרועץ, ובעיקר מוסדות מיטיבים, כמו הביטוח הלאומי, משמשים למעשה כמערכת נגיסה מופרטת. כלומר, בנוסף לבעיות הרגילות והמחמירות של החברה בישראל, נכנס בעוצמה רבה מוטיב, או תימה, של בגידה.

מבחינה ארכיטיפית ישראל, והקהילה היהודית במידת מה, סובלת זה מכבר ממשבר הנהגה, המתבטא בהיפוך של דמות האב, הפטריארך, איש הסדר, ההגנה והחוק, לדיקטטור המשתמש בצאן מרעיתו לצרכיו שלו, כלומר, ה"צל" של דמות אב, זה שמנצל את מרותו ואת האמון, לפגוע. השימוש בביטוח לאומי למטרות נגיסה, מזכיר דוקא את הארכיטיפ של האם, המגוננת והמזינה (זה תפקידו של מוסד זה), הגונבת את המזון מילדיה לעצמה, ומעבירה אותו לאיזה סאטיר, נאמר, הלוקח אותה למקומות בילוי.

השימוש בשפה במעין קוד "הפוך על הפוך" הוא חלק מן הסימנים של התהליך, וקיומו של טרול, המבקש להטריד באמצעות אימוץ הניק "ביטוח לאומי" הוא ביטוי תמציתי ורב עוצמה לתהליך הרחב. לא מן הנמנע, אגב, שהמטריד מתפרנס מהקופה הציבורית (אחרת "מאיפה יש לו כסף לשבת כל היום ולקרוא בלוגים.." ?).

 

 

 

ומסימנס והטורבינות, לקצת יידישקייט (2)

ובממלכת קונגו אין חדש…

 

ידיעה מעניינת (הכל מעניין היום…כאשר צריך לארוז ולעשות ספונג'ה…), מדווחת על "סקופ" שעומד להתפרסם

"דובר משרד המשפטים בווינה, תומאס גייבלינגר, הביע פליאה על תוכן הספר החדש: "לא היינו מציעים את הפרס על ראשו, אם היינו סבורים שהוא מת". אוסטריה הציעה פרס של 50 אלף יורו למי שיוביל לאיתור אריברט היים.   צייד הנאצים סרג' קלארספלד היה נחרץ עוד יותר ואמר שלדעתו היים וגם אלואיס ברונר כבר מתים, אבל מוות טבעי: "זו פנטזיה טוטלית", אמר בהתייחסו לספרו של דני בז. לדבריו, מעולם לא שמע על ארגון בשם "הינשוף". "אם הארגון הזה היה קיים, יש להניח שהייתי שומע עליו".

בספר היוצא לאור בארץ. קצין חיל אויר טוען שמבוקש נאצי בכיר, ד"ר היים, רופא נאצי נתעב המופיע ברשימות המבוקשים של ממשלת גרמניה, הוצא להורג על ידי ארגון חסמב"ה אמריקאי ישראלי בשם "הינשופים" כבר לםני 25 שנה. yeah right

 

סביר יותר להניח שהינשופים פשוט העניקו זהות בדויה לרופא הנאצי, והניחו לו לפעול במערך הבטחון, אולי המכון הביולוגי או משהו כזה, כדי שימשיך את העבודה מהמקום שהפסיק במחנות הריכוז. הסיפור כולו נשמע מצוץ מהאצבע, זה מילא, אבל כמו כסת"ח שלא נתפר טוב. דרוש צילום טוב יותר כדי שנוכל לבחון אם הרופא מוכר לנו מן המרפאה השכונתית בתור קשיש חביב הרושם אנטיביוטיקה לפציינטים.

 

ביחד עם הידיעה על סימנס, יש תחושה קלה של קבס וחנק…

 

————————————————————————————

 יבוא אישי

 

מה שבוגע ללב בסיפור הזה בווינט הוא הטוקבקים. הכותבים מאמינים ללא סייג לאותו "דניאל בז" (המזכיר בהחלט את עוז יעוז האגדי), ולרגע סומר שערם בהתרגשות על המפעל הציוני הגאה, שמחסל בשקט, צוררים נאצים. לא עולה על דעתם בכלל שהמצב הוא הפוך בדיוק, וחיל האויר הוא זה שנותן את הרוח הגבית לנאצים.

האמונה התמימה הזו, שעליה מבוסס המשטר הישראלי, יכולה לגרום לכל אדם שעדיין נותר לו לב, לבכות. ולממשלת ישראל היא גורמת נחת גדולה במיוחד, ומאפשרת לה להמשיך לצחוק על כל התמימים והניצולים האלה, כל הדרך לבנק.

השאלה באיזו מידה גויסו מדענים ורופאים נאצים לשורות המפעל הציוני לא תעלה לדיון, מטעמים ברורים. מעניין לדעת מה אורך החבל שניתן למדענים הללו בעבודתם החדשה. יש לי הרגשה שבנושא הזה ייתכנו הפתעות.

 

הערת ביניים, זליכה, טורבינות ויגאל עמיר

 

 

בין לבין, אני מרפרפת על הכותרות בעניין ירון זליכה ומשפשפת עיניים בתמהון. אינני יודעת אם הוא צדיק או רשע גמור, אך אין ספק שה"טיפול" שהוא זוכה לו, מלמד יותר מכל על המערכות הציבוריות שלנו והאלימות הטבועה בהן. מדובר בנושא משרה בכירה למדי באחד המשרדים המיוחסים, אשר טוען שנתקל בשחיתות במכרז או משהו כזה. סביר להניח, כפי שטוענים מתנגדיו, שאין זו השחיתות הראשונה שהוא רואה בימי חלדו, ובכל זאת החליט לצאת על זו (בגלל שמדובר בראש הממשלה ?) למסע. זכותו, גם אם הסיבה לכך היא זהותו של החשוד העיקרי, למעשה זו סיבה טובה.

 

לפני שנה בערך ניהלתי שיחת חצר עם אחת האמהות מהגן, דיברנו על השחיתות, וירון זליכה היה אז בחיתוליו כלוחם בשחיתות. היא הזכירה אותו כאות לכך ש"לא הכל שחור". (בתגובה לחוות דעתי הפסימית), ואני הוספתי "בואי ניראה מה יקרה לו". האמת, קיוויתי שאני מגזימה, אך הנה ימים באים, ויתכן שזליכה ימצא עצמו במצב מאד לא נוח מבחינת הקריירה שלו. מבחינה מסויימת, הפרשה הזו מקלה עלי אישית, שכן במקום כלשהו קיננה בי תחושה שלא עשיתי די, במקרים שאני התרעתי עליהם, להלחם ולנצח. מסתבר שאי אפשר, ואני בטח לא זליכה, לא מבחינת דרגתו, ולא אופי המאבק. זהו סימן רע מאד שירתיע אחרים, ומצד שני, אולי כך תחסך עוגמת נפש והשחתה של חיים שלמים (כמו של הח"מ) על מלחמות דון קיחוט. במקרה של זליכה מצאנו את כל השיטות שבדרך כלל לא שומעים עליהן. היה מי שקבע שהוא "מופרע ומוזר", והיה מי שמצא צורך לפתע לקצר את הסכם התעסוקה שלו, כאילו "בלי קשר". טוב שהמנהגים האלה נחשפים בריש גלי, ומגלים משהו על האלימות הטבועה במערכת הציבורית.

 

————————–

במקביל, הארץ מפרסם המשך לביוב המתגלה מחצרות חברת החשמל. ריח רע מאד עולה מסיפורי הטורבינות, דן כהן, ובכלל ההתנהלות הכוחנית והמושחתת מן היסוד של הגוף הזה. אני ערה לכך שההתנפלות כרגע בשם טוהר המידות אין לה דבר עם מוסר, אלא בעלי עניין בהפרטה או ברכישה כניראה החליטו לצאת במלחמה על דעת הקהל נגד החברה הציבורית. מכל מקום זו הזדמנות להציץ למקום הזה, ולפעור פה.

לפני כמה ימים נקפה אותי רוח לצות, והכנסתי טוקבק בידיעה על הקמפיין לשחרר את יגאל עמיר. כתבתי שבסוף יתברר שרצח רבין היה על רקע עסקי, וכל הקומבינות מסביב, ה"פרופלורים" הנאומים עם צלבי קרס, ארגוני "אייל" למיניהם ושמפניות, תיאוריות קונספירציה והזרעות מלאכותיות מן הכלא, כל אלה הם מסך עשן. והנה, למקרא הכתבה על חברת החשמל והטורבינות, על המספרים שרצים שם ועל "קרטל" המפחיד הזה של חברות תשתית מאירופה, לא מן הנמנע שההחלטה של רבין לייצר טורבינות בישראל, קיצרה את חייו. 🙂 גם הסכם אוסלו מקבל משמעויות כלכליות לפתע,  משעשע ? אולי לא.

 

ככל שאני מתקדמת בשנות חיי, למדתי שמאחורי כל סערת רוחות אידיאולוגית, כדאי לחפש את הקופון, אפשר גם לחפש את האשה (כמו שמציעים הצרפתים) אבל גם היא בדרך כלל חלק מהקופון.