Monthly Archives: אפריל 2009

השאלה היהודית

לקראת זו שבדרך…

 

שתי חובות ושתי הבטחות. ראשית, הבלוג יוצא לחופשה ללא הגבלה, ועם הקוראים הנאמנים בארץ ובחו"ל הסליחה. וכמובן עם עמיתי שיאלצו להסתדר בלי הטוקבקים שלי, חלקם אני בטוחה נושמים לרווחה ממש ברגעים אלה.

חוב קודם צריך לרדת מהשולחן לפני כן, ובמקרה הוא הולם את המועד והזכרון המתעוררים היום.  מדובר בראיון אינטרנטי קצר עם מחבר הספר שסקרתי בפוסט קודם על "השאלה הגרמנית". ניקולס לבקוביץ, מרצה בבריטניה, המגדיר עצמו שמאלני סוציאל דמוקרט, מתווה את הקווים לפתרון "השאלה היהודית" בצורה אופטימית ומקורית לדעתי. אני זורקת את הטעימה הזו לחלל הסייבר, בתקווה שעורך או עיתונאי כלשהו ירים את הכפפה ויערוך ראיון מקיף יותר עם הבחור.

 מבט אחר ומרענן על "השאלה הישראלית"

בפוסט קודם סקרתי בקצרה פירסום מעניין על "השאלה הגרמנית" ומרכזיותה בהבנת המלחמה הקרה וההסדרים של העולם שנוצר לאחר מלחמת העולם השניה. (הפוסט במלואו, למטה).
בינתיים, הצלחתי לבקש ולקבל ממחבר הספר המעניין, ניקולס לבקוביץ, ראיון אינטרטי קצר לטובת הקורא הישראלי, ובו ביקשתי קצת הערות, עצות וניתוחים על המזלג, בקשר למצבנו פה, גם בהתייחס לנושא מחקרו.
הנושא הבא שלבקוביץ יפרסם עליו ספר, המתבשל עכשיו, הוא "המלחמה נגד הטרור", וניסיתי לדלות כמה תובנות מוקדמות גם על זה.
אז הנה, בקצרה ובתרגום שלי, ראיון אינטרנטי חפוז. לדעתי, כדאי מאד לראיין אותו בצורה מעמיקה יותר ובתפוצה יותר רחבה. עמדות כאלה חיוניות לשם הפרספקטיבה והיציאה מן החנק הקופסתי של הניתוחים הלעוסים מפרשנים מקומיים, או הפרשנות האמריקאית שגם היא מצומצמת בזויתה מטבע ההגמוניה האמריקאית, שעומדת, לפי לבקוביץ לפחות, לפנות את מקומה לעולם רב קוטבי ומענין.
כמנהגי בראיון, אני לא מביאה את השאלות שלי, אלא רצף של תשובות היוצרות אמירה שלמה יותר.

"לאומות יש אינטרסים קבועים, אבל לא בני ברית או חברים קבועים"

ניק – נולדתי בבואנוס איירס לפני שלושים וחמש שנים. הייתי בר מזל, ביותר, להתגורר במקומות ובארצות רבות, למרות שללא ספק חמש עשרה השנים האחרונות שחייתי בבריטניה, והעיצוב האקדמי שלי בבריטניה השפיעו עלי עמוקות. תרומתי לחקר המלחמה הקרה נוגעת להצבתה מחדש של "השאלה הגרמנית" כפקטור חיוני ביצירת הסדר הבינלאומי שלאחר המלחמה. הטיפול בגרמניה מצד בנות הברית בשנים 1943-1948 היה בעל השפעה משמעותית על יצירתו של סדר בינלאומי דו קוטבי, על השיקום הכלכלי של גרמניה ואירופה, כמו גם על הסירוס הפוליטי של גרמניה.

 
לשאלתך בקשר ליישום מושגי המחקר על המצב הנוכחי, בעיקר שאלת האינטרסים האמריקאים כמפתח להבנת הסכסוכים המזויינים בעולם אשיב בקצרה כי אני מעוניין להמשיג זרמים תת קרקעיים מסויימים המעורבים במלחמה הקרה וחשיפתה. אני מתבונן במושגים כמו "דמוקרטיה שמרנית", "הסכמה גלובאלית" כמו גם בוחן את בריאתו מחדש של הימין כתנועה "פרוגרסיבית". מגמות אלה הן בעלות משמעות עמוקה להבנת הסדר הבינלאומי החדש שלאחר מלחמת העולם השניה. מגמות אלה קשורות להגנה על אינטרסים אמריקאים כלכליים, אבל רק בהקשר של המדינה הפוסט לאומית.  
לשאלתך בקשר לעתידה של גרמניה לאור התפקיד המרכזי שהיה לה, אני משיב שהטיפול בשאלה הגרמנית קבע את ההתפתחות של המלחמה הקרה. תנאי האיחוד מחדש כפו יצירתו מטבע אירופאי אחיד ואת האינטגרציה הפוליטית והכלכלית הנוספת. גרמניה הרוויחה מזה הרבה מאד.  האחוד האירופי הוא הכלכלה הגדולה בעולם,  והאירו – אחד מרזרבות המטבע הגדולות של העולם – מיוצר בפרנקפורט. גרמניה היא היצואנית הגדולה בעולם ומצליחה לייצר עודפי תקציב מרשימים. בנוסף לכך, גרמניה היא גם מדינת רווחה-סעד, ואחת מעמודי התווך של ההסדרים שנוצרו לאחר המלחמה. אלה הישגים מרשימים. השאלה הגרמנית עברה למעשה אירופאיזציה. בהקשר הזה, תפקידה של גרמניה בסדר הבינלאומי חייב להיבחן כחלק מן הסטטוס הכלכלי המתחדש של אירופה.

לשאלתך בקשר ל"שאלה היהודית" וזיקות הגומלין לשאלה הגרמנית – כמובן, נאציזם קשור "פר הגדרה" להשמדת ששה מיליון יהודי אירופה. ואולם, אין קשר מיידי בין השאלה הגרמנית ובין השואה. השאלה הגרמנית עוסקת בתהליך הלגיטימציה של התביעות הגרמניות בסדר הבינלאומי, תביעות שנובעות ממעמדה כמדינה העשירה ביותר והמתועשת ביותר ביבשת אירופה. בנות הברית הצליחו במתן הלגיטימציה לתביעות הללו, בכך שהכירו בתוקף של התביעות הללו, תוך כדי כך שהן מוודאות שגרמניה (או למעשה המדינות הגרמניות) לא יהפכו לכוחות מפריעים בסדר הבינלאומי המתגבש. במובן זה, השאלה הגרמנית אכן יושבה, כיון שהעקרונות המכוננים של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה תרמו לרפורמה של האופי הגרמני הלאומי, וההשתלבות המוצלחת באירופה.

אם נחזור לשאלת השואה, אני חושב שאפשר לאמר בבטחון שללא  השמדת יהודי אירופה היה לוקח הרבה יותר זמן למדינת ישראל לכונן את עצמה כלאום עצמאי משום שבסופו של דבר, יהודים נטו הרבה יותר להישאר במקומות כמו וינה, ורשה ובודפסט, שבהם שגשגו מאד.אבל אי אפשר לכתוב את ההסטוריה מנקודת מבט של "אילו" היה קורה כך או אחרת

 הדבר החשוב ביותר שיש להדגיש פה הוא שהרלוונטיות המשמעותית ביותר בטיפול בשאלה הגרמנית על ידי בנות הברית, נוגע לכיול מחדש של הסדר הבינלאומי, וחלוקה מחדש של הכוח, בסצנריו שלאחר המלחמה.
לעניין הפירוז הגרעיני לפי ההצהרות של אובמה, את שואלת אם זה חלק מסיום המלחמה הקרה. ובכן, סיום המלחמה הקרה לא רק ציין את נפילתה של ברית המועצת כמעצמה אלא גם את הירידה היחסית של ארצות הברית לעומת אירופה, יפן ולאחרונה סין. אני סבור שההצהרה של הנשיא אובמה מנסה במידה מסויימת לברוא מחדש את הכוח האמריקאי במסגרת חזון ליבראלי ממדרשם של וילסון ורוזוולט. הנסיבות שונות למדי, כיון שלאמריקה אין אותו  יתרון יחסי כלכלי כמו ב 1918 או 1945. 
לבסוף, את מבקשת ממני התייחסות לישראל בהווה. ובכן, כסוציאל דמוקרט שמאלני, יש לי הרבה הערצה וכבוד לעקרונות המכוננים של מדינת ישראל, כמו גם לכישורי ההנהגה של דוד בן גוריון, גולדה מאיר ולכל הפרוייקט הציוני סוציאליסטי. למה אני מזכיר זאת ? אני סבור שחשוב לזכור , כמו שדיזרעאלי אמר, שלאומות יש אינטרסים קבועים, אבל לא בני ברית או חברים קבועים. ארצות הברית החלה להתעניין בישראל רק אחרי 1967. ישנו גם מהפך תרבותי המתחיל להתרחש, תחת נשיא אמריקאי ראשון שהוא ממוצא אפריקאי ונוכחות היספנית גוברת. העלייה של הלובי המוסלמי ובכלל התהליך של ירידה בנוכחות הגזע הלבן בארצות הברית, ועוד לא הזכרנו את הדעיכה של ארצות הברית בתחום הכלכלי, כל אלה יהיו משמעותיים מאד במצב הנוכחי בעולם, וישפיעו מאד על היחסים בין ארצות הברית לישראל. באשר לשאלה הפלשתינאית והגרעין האיראני, ההסטוריה מספרת לנו שהעולם המוסלמי, ובמיוחד העולם הערבי, תמיד התייחסו ליהודים בצורה מיטיבה. כאשר ספרד הנוצרית גרשה יהודים ספרים, היה זה הסולטן הטורקי ששלח צי להציל את היהודים. הערבים לא השתתפו בשואה בצפון אפריקה או בלבנט. התנאים הדמוגרפים והגיאופוליטיים יוצרים עדיפות ויתרון למצב של שלום עם העולם הערבי. בשנים הקרובות, כאשר הנפט ירד מגדולתו, הערבים יצטרכו את כוח המוח שיש לישראל להציע. ישנו מעבר עצום ומסיבי של כוח ועושר מהמערב למזרח, וישראל צריכה לנצל אותו לטובתה. בעולם אידאלי, ישראל היתה צריכה להיות שחקן ראשי בסעודיה, במדינות המפרץ ואף בעיראק, מקומות בהם גרו יהודים בשלום ושגשוג אלפי שנים. באמצעות הבנה עם העולם הערבי, אולי בסיוע טורקיה, ניתן להשיג שלום עם הפלשתינאים. יהודים וערבים חיים זה לצד זה בפריס, לונדון, ניו יורק ובואנוס איירס. אין שום סיבה בעולם שאותה רוח של אחווה לא תושג בארץ הקודש ובמזרח התיכון בכלל. 
הזכרתי את הציונות הסוציאליסטית קודם. בן גוריון, גולדה מאיר, רבין, הם הבינו שחשוב שישראל תהיה מקובלת ואהודה על ידי אחרים, כאומה. תמיד מוטל על החכמים ביותר להתעלות וליצור הזדמנות נועזת ; זו אינה חולשה, להיפך, זה דורש את המאמץ והכשרון של מדינאים חזקים ומחוייבים מאד.
אני מגיב לחשש שלך שהמלחמה נגד הטרור פגעה בהסדר הבינלאומי שהתגבש במלחמה הקרה, לפתור סכסוכים באמצעות החוק והדיפלומטיה. אני לא סבור שהשימוש בחוק ודיפלומטיה "איבדו את המשיכה" שלהם. להיפך, סדר בינלאומי רב קוטבי דורש דיפלומטיה מתוחכמת וסדר משפטי שאפשר לעבוד איתו. ואולם, אני סבור שהתמורה בסדר הבינלאומי תבוא מלמטה למעלה. אנחנו חיים בעולם של עליה בזיקות ובקשרי הגומלין, עובדה שיוצרת תהליך של הרמוניזציה ותאימות בחשיבה הפוליטית והכלכלית. ההשפעה של הטכנולוגיה תקבע עוד יותר את התהליך של הרמוניזציה, האחדה, וגם תייצר עוד סכנות כמו גם הזדמנויות חדשות לאומות וליחידים.

 

ס ו ף

 

 

הפוסט הקודם

 

"השאלה הגרמנית" ומילה על תרבות איטלקית

 

IPOC

 

הוצאת ספרים איטלקית משווקת בחינניות יצירות באנגלית (ובשפות נוספות) הקשורות לאיטליה בעיקר של יוצרים איטלקים. לאחרונה, מפיצים גם ספרים ומאמרים אלקטרוניים בנוסף לכותרים מודפסים. ההוצאה ממוקמת במילנו, ומסתערת על השווקים הבינלאומיים, בהחלט מפעל מרשים, המזמין מתורגמנים ל/מ איטלקית כדי לשפר את הזרימה התרבותית בין דוברי האיטלקית לעולם הרחב.

 .

 

"השאלה הגרמנית" ושורשי המלחמה הקרה

 

Nicolas Lewkowicz – The German Question and the Origins of the Cold War

 

על היצירה חתום ניקולס לבקוביץ (בעל שם יהודי בעליל, יליד ארגנטינה) המלמד היסטוריה ויחסים בינלאומיים בבריטניה, ומתמחה בנושא.  לבקוביץ עוסק עתה במשמעויות ההסטוריות של "המלחמה נגד הטרור".

 

בבסיס התיזה הטענה שהמקרה של גרמניה מהווה אבן בוחן ליחסי המעצמות לאחר המלחמה, והשאלה הגרמנית היא המודל ליחסים הבינלאומיים של עולם המערבי בזמן המלחמה הקרה, מרגע התבוסה ועד לנפילת החומות ואיחוד גרמניה. המאמר מתמודד גם עם האסכולות השונות בקשר למעורבות האמריקאית באירופה מאז מלחמת העולם.

 

אינטרס אמריקאי או התגוננות מפני הסובייטים

 

לבקוביץ כותב את המאמר בתוך שדה אקדמי המחולק, באופן כללי, בין שתי אסכולות. האחת, הרואה את הסדרי המלחמה הקרה, וגם את פרוץ מלחמת העולם השניה, כחלק מהשתלטות מכוונת, אמריקאית, על הכלכלה העולמית ואירופה כדי להרחיב את השווקים החופשיים. והשניה, הרואה במעורבות האמריקאית התגוננות עניינית מפני איום (סוביטי) ממשי, כלומר, פעולה המונעת משמירה על אינטרס קיומי. לבקוביץ בוחר בשביל ביניים בין שתי הגישות.

 

המאמר מתאר בקצרה את האינטרסים הכלכליים האמריקאים ואת מידת השפעתם הניכרת, חלקה גלויה ואחרת סמויה, על מדיניות החוץ, והקשר ההדוק בין האינטרסים של וולסטריט והתעשיה האמריקאית ובין השיח הבטחוני-פוליטי. הוא חושף מסמכים של מכוני מחקר וגופי ייעוץ נכבדים, אמרקאים, ניירות עמדה של כלכלנים ונציגי ההון, אשר מהווים בסיס להכרעות הפוליטיות שיצאו בסופו של דבר מהבית הלבן. במקרים רבים, הלובי הכלכלי-פיננסי הטיל וטו, בהצלחה, על ההצעות של הצבא או גופים פוליטיים.

 

ארצות הברית נזקקה להרחבת בסיס הפעילות המסחרית שלה כדי להחלץ מהמשבר הכלכלי הגדול שפקד אותה, היא נזקקה לפתיחת שווקי ענק חדשים לסחר חופשי, וצורך זה, כולל ההשקעות האמריקאיות בגרמניה שלפני המלחמה, הכתיבו את ההחלטות החשובות – כינון משטר דמוקרטי, קפיטליסטי בגמרניה, וחלוקת העולם ל"אזורי השפעה", תוך שמירה על שלום, והמרת המלחמה בדיפלומטיה והסדרים בינלאומיים.

 

"The protection of the vital strongholds in Germany, Europe and Asia entailed the creation of a military and intelligence establishment which ensured the enforcement of US economic interests. This would have an enournous significance for the post war international order as intervention for the enforement of US vital interests would be a feature of the wold war international political system"

 

המעצמות- "תוכניות גדולות"

 

לבקוביץ רואה את היחס וחלוקת גרמניה כביטוי למיצוי הקונפליקט בין "התוכניות הגדולות" של שתי המעצמות, ומודל לפתרון שילווה אותן לכל אורך המלחמה הקרה. האמריקאים אימצו מודל של "selfish interventionalism"', כלומר, במקום מודל הבידול, מודל התערבות המבוסס על אינטרס עצמי כלכלי. ואילו הסובייטים מבססים על גרמניה את יצירת "הגוש המזרחי" כמודל של "התוכנית הגדולה" שלהם. הקונפליקט עובר הבנייה.

עבור ברית המועצות, תהפוך מזרח גרמניה למודל של מזרח אירופה. הגוש המזרחי תלוי לקיומו בהחזקת חלק מגרמניה, שמהווה גם גבול של הגוש, וגם, כאמור, מודל השתלטות.  כמו בגרמניה (המחולקת), ההשפעה העולמית ובעיקר האירופאית מחולקת בין הגושים, ואף צד לא מתערב אצל השני יותר מידי. ברית המועצות לא תומכת באופן משמעותי במפלגות הקומוניסטיות באירופה המערבית, ואילו ארצות הברית מושכת ידה מהתערבות ממשית בגוש המזרחי שסגר את עצמו בפני הכלכלה האמריקאית. האינטרס הסובייטי בחלוקת גרמניה היה בעיקר מניעת התחייה של גרמניה ככוח צבאי מפריע, ובמובן זה היתה זהות אינטרסים בין שני הגושים. על פי הניתוח הזה, גם לברית המועצות לא היה אינטרס לנסות ולהפוך את המשטר בגרמניה המערבית לקומוניסטי, אלא לעודד צמיחה של דמוקרטיה פרלמנטרית אנטיפשיסטית במובהק.

האינטרס האמריקאי הראשוני היה מניעת שוק כלכלי אוטרקי-גרמני, רעיון שהיה בבסיס הנאציזם, ולפיכך לא התישב עם האינטרס האמריקאי לטווח ארוך. מבחינתה של ארצות הברית, דה נאציפיקציה פירושה בעיקר חיסול האידיאולוגיה הפולקיסטית כפי שהיא באה לביטוי בכלכלה של הרייך. ולכן, כך ניראה מהמסמכים, תהליך הדה נאציפיקציה הוגבל בהיקפו לשיעור הדרוש להשגת יעד כלכלי זה, ולא מעבר לכך. שכן, לאמריקאים היה אינטרס בסופו של דבר לשמר את האליטה התעשייתית והפיננסית שבה הם תלו את עתיד ההסדר, ובה היו להם השקעות קודמות, כולל קשרים חברתיים טובים עם עמיתים בארצות הברית.

 

מלחמה כגורם מפריע ולא רציונאלי

 

השיח של המלחמה הקרה, כנובע ממלחמת העולם השניה, אימץ את הרעיון שמלחמה היא דבר לא רציונאלי ומפריע, ויש למנוע אותו. את המלחמה הפיזית יחליפו לפיכך, מאז משפט, דיפלומטיה וקבלת "מאזן הכוחות (מאזן האימה)".  העיסוק באידיאולוגיה הפך בעצמו לאידיאולוגיה של היחסים הבינלאומיים שלאחר המלחמה. וכך, כמו שהתחילה המלחמה הקרה, בדיפלומטיה, משפט והכלה, היא גם הסתיימה באיחוד גרמניה באותם אמצעים בדיוק, ובאותה צורה.

 

———-

זוהי סקירה קצרה, וחלקית, מטבע הדברים. אך המאמר הוא קריא וקומפקטי ומפיק תובנות רבות גם למצב הנוכחי בעולם. מומלץ.

 

 

 

מחירות לעבדות

men are born free, but everywhere they are in chains. – רוסו

מחירות לעבדות ובחזרה

 

חג הפסח מייצר תפוקות מרשימות בכל הקשור לתהליך השחרור מעבדויות כאלה ואחרות לחירויות כאלה ואחרות. איש כטוב עליו ליבו ועטו, מפיק דברי חכמה וטעם, באמת, על אותו תהליך מופלא, הן באישי והן בקולקטיבי, מהיות בורג במכונה של מישהו אחר, למצב של אחריות ושליטה. בדרמה הפסיכלווגית אפשר להשוות את התהליך לשלב האינדיווידואציה שמתרחש או לא, בשלב מסויים בחיי האדם, בדרך כלל לאחר גיל ארבעים. זה השלב שבו אדם יכול לתפקד כיחיד בעל בחירה מול החברה (והאלוהות, אם יש לו כזו), או להישאר ברובד ההשפעה הקולקטיבית או ההסטורית-משפחתית שלו.

 

אין ספק, זו דרמה הראויה לשמה, ולחגים וגיבורים, ומלל רב.

 

ואולם, כל עבדות מתחילה במקום כלשהו, בדרך כלל באובדן החירות, שכן, נכון המשפט שכל בני האדם נולדו שווים, בצלם אנוש, וחופשיים. חלקנו מאבדים את החירות עם היוולדנו, וחלקנו נמכרים או מוכרים עצמנו, לאחר מכן. לדעתי, לא מספיק כתבו על הדרמה הזו, ויש בה לקחים וחשיבות גדולים מאד, שכן =אם לא נכנסים לצרה מראש, אין צורך ביציאת מצרים , מכות, אותות ומופתים.

 

 

תהליך ההשתעבדות גם הוא לא חד ופתאומי, ובטח לא מיידי, גם הוא תהליך, אולי מהופך וסימטרי, ל"יציאת מצרים" על שלל סמליה והתמשכותה לאורך ארבעים שנה, דור בא ודור הולך, עליות ומורדות. אותו מקרא שנתן לנו את משה ופרעה, נתן לנו גם הרבה הזדמנויות עצובות לבחון את התהליך ההפוך, כמו מכירת יוסף או הגליות ושעבוד לאחר תבוסות צבאיות, או שלטון רע בשוטים ועקרבים  

הסיבה שאני מתעכבת על השבתת השמחה הזו, מעבר לעובדה שחירות ועבדות הן תהליכים משלימים ומעגליים, אסל ובסל אחיו, כמו היין והיינג,   באופן כללי, אני לא מחבבת את התוקעים בחצוצרות החירות שלהם, כאילו חירותם תלויה באיכותם הסגולית ובאומץ ליבם, שכן, אין חירות ללא עבדות, כפי שאין אור ללא חושך, ויתר על כן, אין חירות אישית ללא עבדות של מישהו אחר, כל עוד העולם בנוי כפי שהוא, ולא נגאל מהיות כל אדם שולט ברעהו להרע לו (קפיטליזם וכולי). 

שנית, גם בחיי האדם יש ויהיו מצבים של חירות יחסית, ויש – של עבדות (למשל, גיוס חובה).

  חשוב להימנע ממצב של עבדות, וחשוב מאד לדעת לצאת לחירות, כי זו מהות החיים. הבחירה, ההחלטות, ההפעלה של ה"אני המוסרי" על העולם,  ובכל זאת, עוד מילה טובה על העבדות, ועל הספרות שהיא הפיקה, והחכמה, והשירה, והמוסיקה, והתובנות שלא יסולאו בפז על העבדות שבאדנות. 

Gotta Serve Somebody

You may be an ambassador to England or France,
You may like to gamble, you might like to dance,
You may be the heavyweight champion of the world,
You may be a socialite with a long string of pearls

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

You might be a rock 'n' roll addict prancing on the stage,
You might have drugs at your command, women in a cage,
You may be a business man or some high degree thief,
They may call you Doctor or they may call you Chief

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

You may be a state trooper, you might be a young Turk,
You may be the head of some big TV network,
You may be rich or poor, you may be blind or lame,
You may be living in another country under another name

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

You may be a construction worker working on a home,
You may be living in a mansion or you might live in a dome,
You might own guns and you might even own tanks,
You might be somebody's landlord, you might even own banks

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

You may be a preacher with your spiritual pride,
You may be a city councilman taking bribes on the side,
You may be workin' in a barbershop, you may know how to cut hair,
You may be somebody's mistress, may be somebody's heir

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

Might like to wear cotton, might like to wear silk,
Might like to drink whiskey, might like to drink milk,
You might like to eat caviar, you might like to eat bread,
You may be sleeping on the floor, sleeping in a king-sized bed

But you're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody,
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

You may call me Terry, you may call me Timmy,
You may call me Bobby, you may call me Zimmy,
You may call me R.J., you may call me Ray,
You may call me anything but no matter what you say

You're gonna have to serve somebody, yes indeed
You're gonna have to serve somebody.
Well, it may be the devil or it may be the Lord
But you're gonna have to serve somebody.

Copyright ©1979 Special Rider Music

 

 

ולסיום קצת תמונות (בלי קרדיט, למשמיצים) מההפגנות באנגליה מול כינוס ה G20, העבדים מרימים ראש !

 

מפגינה קשישה מבקשת מגורדון בראון למנוע מהבנקים להמשיך ולחרבן עלינו. ישר ולעניין

 

 

מפגינים מסתירים את פניהם מפני המצלמות של המשטרה הפזורות בכל מקום (ראה למטה)

 

תזכורת למעמדות העליונים, שהרחוב יכול לשרוף את המועדון

 

 

מפגין טוען ששירותי הבטחון הבריטים ביצעו את הפיגועים של 7-7

 

 

הנשק הסודי – מצלמות

 

הצצה חוזרת ליפו -www.yaffo.co.il

חוזרים ליפו, באינטרנט…

כולם מכירים אותי ואני מכיר את כולם

 

אחד הדברים שחסרו לי ביפו היו..מידע, ורישות קהילתי נאות. והנה, באיחור מה, נפתח אתר אינטרנט שכל כולו יפו ותושביה, ענייניה, חמודותיה (המופנות לציבור הרחב), ובעייותיה הייחודיות. לא סתם אתר, אלא פורטל, כלומר שער רחב ידיים לכל זרימת האינטרט תחת הקטיגוריה "יפו".

את הפורטל, שעשוי כהלכה ובמקצועיות מרשימה, ייסד ומפעיל אריה שפר, מעמודי התווך של יפו. אריה הוא בעל סוכנות נדל"ן ותיקה, תושב ותיק, ובלשונו "מכיר את כולם וכולם מכירים אותו".

 

ומה יש בפורטל יפו ? WWW.YAFFO.CO.IL

 

 

דף הבית |  צור קשר | 
‏יום ראשון ‏05 ‏אפריל ‏2009

פונים בגבעת עליה

תחום

for (var i = 0 ; i < num_of_categories ; i++)
{
document.write('');
document.write(can[i]);
document.write(");
}

אוכלים בחוץאוכל הביתהאופנהבית – מוצריםאחזקה ותיקוניםנדל"ן ובניהבילויים ואירועיםבריאותטיפוח הגוףחנויות נישהילדים ונוערמוסדות ושירותיםתרבות ופנאירכב והסעותריהוטשירותי עסק ומשרדתיירות ואירוח תחום משנה אזור מתחם השעון שוק הפשפשים נמל יפו מתחם נוגה יפו צפון לב יפו יפו דרום יפו ג+ד משלוחים ליפו סובב יפו

טקסט חופשי    

להקת המחול של המרכז הערבי יהודי מיפו
מכבי יפו מנצחת את גדנע תל אביב
בשבט צופי יפו חיים דו קיום
ערימת זבל בשכונה המרונית ביפו
מקהלת "קולות השלום" הופיעה עם הזמר פטר יארו בבית שגריר ארה"ב בישראל.
מקהלת קולות השלום ביפו עם פטר יארו

הופעת תלמידי מנוע חיפוש ביפו
פסטיבל תיאטרונטו בפסח בנמל יפו
תיאטרונטו למבוגרים ולילדים יפו
בר סלונה ביפו חוגג חצי יובל
תערוכה קבוצתית גדולה, שתהיה פתוחה לקהל הרחב, אשר יוכל להיחשף לאמנות משובחת בצורה מרוכזת.
הגדה של יצירה במרכז עמיעד ביפו

רוזט חינאווי מתארחת בנועה יפו
Coach Caffe ביפו
שינויי  תנועה בצפון יפו
בר סלונה ביפו
שלחנו את נהורה לאחר צהריים של טעימות יין בבית איש הענבים ביפו, והיא חזרה מבוסמת עונג, וורודת לחיים ועיניה בורקות, מה שהפך אותה ליפה עוד יותר וגם יהושפט נראה נרגש משהו.
אורחת באירוע טעימות יין ביפו

עוגת גזר - מתכון יפואי
מסיפורי שוטרת מתנדבת ביפו
חיבוקים במתנה ביפו, למען השלום
חתן וכלה ביפו העתיקה
חברת נת"ע ממשיכה בעבודות התשתית להקמת הרכבת הקלה ביפו. להלן מפת התנועה הזמנית.
שינויי תנועה בצפון יפו

     קהילת יפו אירועים ביפו עסקים ביפו זו e יפו
כתבה תמונה             

// Redirects the page to a events url with a selected date.
function EventsCalendar_updateDateField (element2Update, dateValue) {
var url = 'events_info.asp';
document.location = url + '?date=' + dateValue;
}

אפריל
א ב ג ד ה ו ש
      1 2 3 4
5
6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30    
             

// Redirects the page to a events url with a selected date.
//function updateDateField (element2Update, dateValue) {
//
//}

// Dynamically builds a html of calendar.
// Treatment for the CalendarType property, built in in calendar.js file.
displayDatePicker('EventsCalendar', 'currentDate', false, ", '/', 'Events');

סוג האירוע מוזיקה תאטרון ילדים תנועה ומחול תערוכות סיורים ירידים ומכירות לימודים והרצאות מסיבות והפנינג גוף ונפש אירועי דתות ספורט ארועים מיוחדים
מתאריך עד תאריך

 

 

 

האתר שימושי מאד, ובעל פוטנציאל תרבותי-קהילתי (אם ינוצל, לעתיד פתרונים). בינתיים הוא מאונדקס טוב, עסקים, אוכל, אירועים, נדל"ן, וקהילה (ועוד כמה קטיגוריות, כדאי להיכנס ולשוטט). את החלק הפוליטי-מקומי מספק חבר מועצה יפואי, נציג מר"צ, כך שהעניינים בהחלט עשויים להתחמם באתר, גם בתחום זה.

אני תרמתי את חלקי ההסטורי במתכון עוגת גזר יפואי, ומקווה לשלוף עוד כמה פוסטים עתיקים למען התיעוד. (חברים מספרים על יפו, ההסטוריה ברשת העברית). בנוסף, אקטואליה וחדשות (אימייל אדום), מדור תנועה ודרכים, שביפו הוא הישרדותי ממש, ועוד. כלומר, בעצם, עיתון של יפו.

 

למי מיועד הפורטל ?

 

קודם כל, וזה העיקר, לתושבים. שנית, למי ששוקלים להיות תושבים, וכמובן לכל מי שרוצה לבקר, לפתוח עסק, לטייל או להשקיע. לאריה יש תוכניות נוספות, פורומים ובלוגים ולוח מידע ("עכבד" יפואי) מעודכן לחלוטין. כרגע הוא כבר מאפשר פרסום חינם לכל עסק יפואי, לפי קטיגוריות נוחות.

 

בתור אחת שלא מפרגנת אף פעם לשום דבר, הנה, פירגון מלא ! חיפשתי ולא מצאתי אף מגרעה או משהו רע וציני להגיד. להשתמש, להכניס מידע על אירועים וחוגים ותערוכות, או חוות דעת על מסעדות, ולהנות !

 

——————————–

ומעניין לעניין – תל אביב וכל זה

 

הביקור האחרון שלי ביפו היה ….בזמן הבחירות לעיריה, כאשר שלשלתי פתק לדב חנין ומפלגת "עיר לכולנו". במידה רבה בעקבות זאת, שלשלתי גם חד"ש בבחירות הכלליות, לפני חודשיים.

היום מגיע מכתב תודה אישי מחה"כ דב חנין, למי שסייע בקמפיין (בלוגרים במניינם), ומצאתי שהמכתב שלו חשוב דיו, כדי להעלות כאן, בפוסט שכולו תל אביב-יפו.

 

שלום,

 

ברצוני להודות לך באופן אישי על הרתמותך למסע הבחירות של חד"ש בשבועות האחרונים.

עם פירוק הכנסת ה-17 וההכרזה על הקדמת הבחירות נדמה היה כי סדר יום חברתי יעמוד במרכז הבחירות לכנסת ה-18, על רקע המשבר הכלכלי העולמי. אולם, המלחמה בעזה טרפה את הקלפים. סדר היום הפך להיות ביטחוני – מדיני ואנו הקדשנו את מירב מאמצינו לעצור את האש. עם זאת, לא הפסקנו את קמפיין הבחירות והמשכנו לעמוד במרחב הציבורי ולשכנע אנשים להצביע לאופציה השפויה בימים מטורפים.

לאחר המלחמה נותרו לנו שלושה שבועות של קמפיין בחירות ללא מלחמה. מנוכחותנו ברחובות גילינו כי אנו והתנועה הירוקה-מימד נותרנו המפלגות היחידות עם נוכחות פעילים בשטח. בזכות נוכחותנו בשטח, המסרים הברורים שהעברנו במהלך המלחמה ושיחות השכנוע שכל אחד ואחת מאיתנו ניהלנו עם הסובבים אותנו, הצלחנו להעלות את כוחנו בשיעור ניכר. חד"ש גדלה משלושה מנדטים בכנסת הקודמת לארבעה מנדטים בכנסת הנוכחית. שינוי משמעותי התרחש בציבור היהודי. שילשנו את מספר המצביעים עבורנו ורבים נוספים הכירו לראשונה בחד"ש כאופציה לגיטימית להצבעה.

אני מודע היטב למאמץ שנדרש ממך באופן אישי על מנת שחד"ש תיראה ברחוב ובשיחות האישיות, שניהלת עם קרוביך ומכריך. על תרומתך האישית להצלחתנו נתונה לך תודתי העמוקה.

למרות הצלחתה של חד"ש בבחירות האחרונות השמאל ספג מכה קשה. עתה, עומדת בפנינו המשימה של בניית שמאל חדש ביחד עם קבוצות, בציבור היהודי והערבי, שעד היום לא לקחו חלק בפוליטיקה הארצית, וביחד עם חברים בתנועה הירוקה-מימד ובתנועה החדשה-מרצ שהמכנה המשותף שלנו איתם גדול על הנבדל. אשמח לראותך לוקח חלק במאמץ הזה.

באשר אלי, אני מבטיח לעשות כל מאמץ לעמוד בציפיותיך מחד"ש. בכוונתי לפעול בזירה הפוליטית הארצית במלוא המרץ ואשמח לשמור איתך על קשר במהלך פעילות זו באמצעות הבלוג שלי ירוק-אדום – www.dovblog.org.

 

שלך,

דב חנין

 

 

 

לדעתי, הפסקאות האחרונות חשובות למי שמסתכל קדימה. תשובתי לדב חנין היתה, שהתחדשות "מחנה השמאל" באופן שהוא מתאר, תתאפשר – ותהיה מעניינת וחשובה –  אם הוא יהיה בראש המחנה.

 

 

"השאלה הגרמנית" ומילה על תרבות איטלקית

 

IPOC

 

הוצאת ספרים איטלקית משווקת בחינניות יצירות באנגלית (ובשפות נוספות) הקשורות לאיטליה בעיקר של יוצרים איטלקים. לאחרונה, מפיצים גם ספרים ומאמרים אלקטרוניים בנוסף לכותרים מודפסים. ההוצאה ממוקמת במילנו, ומסתערת על השווקים הבינלאומיים, בהחלט מפעל מרשים, המזמין מתורגמנים ל/מ איטלקית כדי לשפר את הזרימה התרבותית בין דוברי האיטלקית לעולם הרחב.

 .

 

"השאלה הגרמנית" ושורשי המלחמה הקרה

 

Nicolas Lewkowicz – The German Question and the Origins of the Cold War

 

על היצירה חתום ניקולס לבקוביץ (בעל שם יהודי בעליל, יליד ארגנטינה) המלמד היסטוריה ויחסים בינלאומיים בבריטניה, ומתמחה בנושא.  לבקוביץ עוסק עתה במשמעויות ההסטוריות של "המלחמה נגד הטרור".

 

בבסיס התיזה הטענה שהמקרה של גרמניה מהווה אבן בוחן ליחסי המעצמות לאחר המלחמה, והשאלה הגרמנית היא המודל ליחסים הבינלאומיים של עולם המערבי בזמן המלחמה הקרה, מרגע התבוסה ועד לנפילת החומות ואיחוד גרמניה. המאמר מתמודד גם עם האסכולות השונות בקשר למעורבות האמריקאית באירופה מאז מלחמת העולם.

 

אינטרס אמריקאי או התגוננות מפני הסובייטים

 

לבקוביץ כותב את המאמר בתוך שדה אקדמי המחולק, באופן כללי, בין שתי אסכולות. האחת, הרואה את הסדרי המלחמה הקרה, וגם את פרוץ מלחמת העולם השניה, כחלק מהשתלטות מכוונת, אמריקאית, על הכלכלה העולמית ואירופה כדי להרחיב את השווקים החופשיים. והשניה, הרואה במעורבות האמריקאית התגוננות עניינית מפני איום (סוביטי) ממשי, כלומר, פעולה המונעת משמירה על אינטרס קיומי. לבקוביץ בוחר בשביל ביניים בין שתי הגישות.

 

המאמר מתאר בקצרה את האינטרסים הכלכליים האמריקאים ואת מידת השפעתם הניכרת, חלקה גלויה ואחרת סמויה, על מדיניות החוץ, והקשר ההדוק בין האינטרסים של וולסטריט והתעשיה האמריקאית ובין השיח הבטחוני-פוליטי. הוא חושף מסמכים של מכוני מחקר וגופי ייעוץ נכבדים, אמרקאים, ניירות עמדה של כלכלנים ונציגי ההון, אשר מהווים בסיס להכרעות הפוליטיות שיצאו בסופו של דבר מהבית הלבן. במקרים רבים, הלובי הכלכלי-פיננסי הטיל וטו, בהצלחה, על ההצעות של הצבא או גופים פוליטיים.

 

ארצות הברית נזקקה להרחבת בסיס הפעילות המסחרית שלה כדי להחלץ מהמשבר הכלכלי הגדול שפקד אותה, היא נזקקה לפתיחת שווקי ענק חדשים לסחר חופשי, וצורך זה, כולל ההשקעות האמריקאיות בגרמניה שלפני המלחמה, הכתיבו את ההחלטות החשובות – כינון משטר דמוקרטי, קפיטליסטי בגמרניה, וחלוקת העולם ל"אזורי השפעה", תוך שמירה על שלום, והמרת המלחמה בדיפלומטיה והסדרים בינלאומיים.

 

"The protection of the vital strongholds in Germany, Europe and Asia entailed the creation of a military and intelligence establishment which ensured the enforcement of US economic interests. This would have an enournous significance for the post war international order as intervention for the enforement of US vital interests would be a feature of the wold war international political system"

 

המעצמות- "תוכניות גדולות"

 

לבקוביץ רואה את היחס וחלוקת גרמניה כביטוי למיצוי הקונפליקט בין "התוכניות הגדולות" של שתי המעצמות, ומודל לפתרון שילווה אותן לכל אורך המלחמה הקרה. האמריקאים אימצו מודל של "selfish interventionalism"', כלומר, במקום מודל הבידול, מודל התערבות המבוסס על אינטרס עצמי כלכלי. ואילו הסובייטים מבססים על גרמניה את יצירת "הגוש המזרחי" כמודל של "התוכנית הגדולה" שלהם. הקונפליקט עובר הבנייה.

עבור ברית המועצות, תהפוך מזרח גרמניה למודל של מזרח אירופה. הגוש המזרחי תלוי לקיומו בהחזקת חלק מגרמניה, שמהווה גם גבול של הגוש, וגם, כאמור, מודל השתלטות.  כמו בגרמניה (המחולקת), ההשפעה העולמית ובעיקר האירופאית מחולקת בין הגושים, ואף צד לא מתערב אצל השני יותר מידי. ברית המועצות לא תומכת באופן משמעותי במפלגות הקומוניסטיות באירופה המערבית, ואילו ארצות הברית מושכת ידה מהתערבות ממשית בגוש המזרחי שסגר את עצמו בפני הכלכלה האמריקאית. האינטרס הסובייטי בחלוקת גרמניה היה בעיקר מניעת התחייה של גרמניה ככוח צבאי מפריע, ובמובן זה היתה זהות אינטרסים בין שני הגושים. על פי הניתוח הזה, גם לברית המועצות לא היה אינטרס לנסות ולהפוך את המשטר בגרמניה המערבית לקומוניסטי, אלא לעודד צמיחה של דמוקרטיה פרלמנטרית אנטיפשיסטית במובהק.

האינטרס האמריקאי הראשוני היה מניעת שוק כלכלי אוטרקי-גרמני, רעיון שהיה בבסיס הנאציזם, ולפיכך לא התישב עם האינטרס האמריקאי לטווח ארוך. מבחינתה של ארצות הברית, דה נאציפיקציה פירושה בעיקר חיסול האידיאולוגיה הפולקיסטית כפי שהיא באה לביטוי בכלכלה של הרייך. ולכן, כך ניראה מהמסמכים, תהליך הדה נאציפיקציה הוגבל בהיקפו לשיעור הדרוש להשגת יעד כלכלי זה, ולא מעבר לכך. שכן, לאמריקאים היה אינטרס בסופו של דבר לשמר את האליטה התעשייתית והפיננסית שבה הם תלו את עתיד ההסדר, ובה היו להם השקעות קודמות, כולל קשרים חברתיים טובים עם עמיתים בארצות הברית.

 

מלחמה כגורם מפריע ולא רציונאלי

 

השיח של המלחמה הקרה, כנובע ממלחמת העולם השניה, אימץ את הרעיון שמלחמה היא דבר לא רציונאלי ומפריע, ויש למנוע אותו. את המלחמה הפיזית יחליפו לפיכך, מאז משפט, דיפלומטיה וקבלת "מאזן הכוחות (מאזן האימה)".  העיסוק באידיאולוגיה הפך בעצמו לאידיאולוגיה של היחסים הבינלאומיים שלאחר המלחמה. וכך, כמו שהתחילה המלחמה הקרה, בדיפלומטיה, משפט והכלה, היא גם הסתיימה באיחוד גרמניה באותם אמצעים בדיוק, ובאותה צורה.

 

———-

זוהי סקירה קצרה, וחלקית, מטבע הדברים. אך המאמר הוא קריא וקומפקטי ומפיק תובנות רבות גם למצב הנוכחי בעולם. מומלץ.

 

 

 

אמריקע, גולדנע מדינע

פקיסטן, הודו, וסוחרי נשק…

 

 

india/pakistan cartoons, india/pakistan cartoon, india/pakistan picture, india/pakistan pictures, india/pakistan image, india/pakistan images, india/pakistan illustration, india/pakistan illustrations

 

 

יריות פה ושם

 

היום קציר דמים בארצות הברית, כל מיני משוגעים יורים בצרורות ומחסלים בסדרה. בינגהמטון, השם מצלצל לי מוכר, מישהו שאני מכירה עשה שם את לימודיו לתקופת מה. בבלוגים האפלוליים יותר אומרים שכל "המתוכנתים להרוג" מתקופת בוש, מתחלקים על דעתם עכשיו ומשחררים את הניצרה. או שזה המשבר הכלכלי, מי יודע.

אני צופה היום בסרט טלויזיה ככה ככה, שנקרא "המעגל", על חבורת סטודנטים אמריקאים בעיירה ווספית מושלגת, ואיך נרצח שם פתאום סטודנט שחור, כולם חושדים בכולם, בסוף מתברר שהאיש הרע הוא מנהל האוניברסיטה, שמתעלל מינית בסטודנט ושולח אותו לרצוח את מי שראה.

מעגל של רצח. חקירה. תיקון. רק השחור נשאר מת מאד.

 

ניר בן ארצי, טבריה, וארצות הברית

 

סיפורו של הגורו מהדרום, עושה הנפלאות התמים ובעל הכוחות, עולה כיתה ונכנס ל"הארץ", העיתון של החושבים ובעלי הכספים. אז יש לנו תמים אחד עם "יכולות", חבורה של רס"רים תאבי בצע למיניהם, חטיפה תמוהה לטבריה, שנקטעת בשתי טיסות לאמריקה. אומרים כסף, אומרים סמים, אומרים סקס. ויש כמובן המשיח, יהודה איסקריות, ובעלי הון אשכנזים שבאים "רק לקבל עצה", ולתרום כספים גדולים. אה…כן…ושני ג'יפים במחיר מציאה, חצי מיליון ש"ח כ"א.

 

מאחר שהמשיח ואני נחטפנו באותו זמן, ולבסוף אף הגענו לטבריה, אני מרגישה הקלה מסויימת שעניינים אלה עוברים למסלול של אור השמש וחקירות משטרה. באמת לפני כשנה וחצי, פקד אותי חלום סיוט נוראי וארוך שרשומיו לא עזבו אותי שבועות ארוכים. לא אפרט את כולו, היה בו גם ביקור של עוף שמיים קסום ופצוע קצת, אבל הוא מסתיים בחטיפה וכליאה, שכביכול לא רואים אותה, היא שקופה למתבונן, וגם הכליאה והאיום, אבל על מפתן הדלת שוכב ערס טבריאני, מהסוג הרגיל, ומוודא שלא יוצאים, ואומר שתפקידו לוודא שאמות, כביכול באורח "טבעי", אבל לבסוף הוא מתרשל בתפקידו זה, ואני בורחת, הגם שסוף הבריחה לא ברור. החטיפה – הגם שנראתה כמבצע ישראלי – היתה ביוזמה אמריקאית.

רוח רעה שרתה בעולם מאז סוף 2004, ואולי היא חלפה ועברה למקום אחר, כמו שקע ברומטרי. אך שום דבר כבר לא יהיה מתוקן, כלי שבור, לעולם ישמר את החולשה בסדק. מישהו נרדם בשמירה.

 

אפיקים

 

העיתונות מדווחת על ספר חדש, רווי שלדים בארון, שיצא לאחרונה על ידי אסף ענברי, והוא עוסק בעלייתו ונפילתו של קיבוץ אפיקים. מאחר שבחצי שנה האחרונה ביליתי שם הרבה, כמעט כל יום, אני מתכוונת אפילו לקרוא את הספר, ולפענח את המקום המוזר הזה. המלצות וסקירות בעין חיצונית של עב"מ מתל אביב, בהזדמנות, בפוסט יותר נהיר.

 

 

 

חירות מכזבים

 

 

מות הסאטירה 2

 

מישהו כתב פעם שהענקת פרס נובל לשלום להנרי קיסינגר היוותה "מות הסאטירה". זה היה לפני שראינו את זהבה גלאון מקבלת תעודת הוקרה משימון פרס על….מיגור הסחר בבני האדם.

 

פארודיה

 

מישהו אחר כתב פעם ש"להאשים חיילים במלחמות זה כמו להאשים מכבי אש בפריצתן של שריפות", זה מוליך הישר לדיון העבש משהו על "עלילות עזה" הדם והדמים וכל מה שמתרחש עכשיו. אין לי הרבה להוסיף על זה. ניראה לי, עם זאת, שצמצום הנפגעים בצה"ל, לכאורה, על ידי לחימה אגרסיבית, הוא תרגיל בסטטיסטיקה. אף אחד לא יספור בעוד חמש שנים את המתאבדים, המכורים לסמים, והמרביצים לנשותיהם שיצאו ממבצע עזה.

תחבולות, , ואללה תחבולות.

 

Fifteen years ago today, Operation Desert Storm began, first with an air war, then a Feb. 23 allied ground attack that steamrolled across Iraq in four days.

The initial casualties were few. But they continue. They have drawn the attention of members of Congress, and now one Washington senator believes they demand further investigation.

  Graph

Over the years, raw data from the Veterans Benefits Administration suggest more than 11,000 of the 696,841 veterans who served in the Persian Gulf have died from various injuries and illnesses, and more than 256,000 have filed claims against the government for veterans compensation or medical care

http://www.seattlepi.com/local/255812_gulfvets16.html

 

 

 

 

 

 

 

 

פארודיה 2

 

הסיפור של האנתרקס לא חדש. לפחות לא אצלי בבלוג. יואב קרני ייעץ לי לכנות את הדברים בשם פארודיה. אז הפארודיה היא, שיכול להיות, ש"בהלת האנתרקס" באמריקה היא חלק מהמכרז שישראל זכתה בו להכשיר את הלבבות למלחמת עירק. (קטן עלינו, מליון ורבע הרוגים, מה זה לעומת עזה). זו יכולה להיות סיבה טובה לכך שמר שפרמן מרגיש "על הגובה" ומחוסן מתביעה ואישום. אני רק לא מבינה מדוע בחורנו הטובים לא עושים לא שמיכה.

 

פארודיה 3

 

כששאלו את משפחת פריצל, מאוסטריה, איך זה שאף אחד לא ידע מה קורה בבונקר עשרים שנה. הם ענו ביחד שחשיפת הסיפור  מהווה "פגיעה ביחסי החוץ" ..

אמיר קין למד ומיישם.

 

טרגדיה

ממשלת ישראל הנוכחית. ביבי משנס מותניים לעבודה, ברק שר הבטחון, והכי גרוע, ציפי לבני זה האופוזיציה.

משחק מכור.

 

סיפור אמיתי 

לפני הבחירות בארצות הברית, התוכנית המפורסמת STAURDAY NIGHT LIVE, הרביצה מערכון קורע, כמו שאומרים, על תוכנית החילוץ BAILOUT שהגה הממשל של בוש, בקשר למשכנתאות הסב-פריים. זוכרים ?

במערכון, יצא אפעס, שהעייסק מסריח דוקא מקנוניה של המפלגה הדמוקרטית ובעיקר כנוכלות של יהודים. כתוצאה ממחאות שונות, העיפה רשת NBC את הסרטון מהאתר ומיוטיוב באופן יסודי. המחיקה ההסטרית עוררה גל מחאות וקריאות בוז לרשת, ותיאוריות קונספירציה שהוציאו את הרשת רע. העותק הפך מחתרתי ומבוקש, ולמעשה הוקם אתר, עם שרת בחו"ל (!) כדי להעלות את הסרטון מבלי שהוא יחובל. בעל האתר חטף איומים, גם משפטיים, וגם אחרים, אך שרד באויר עד היום.

ניסיתי למצוא מקום שאפשר להעלות את ה EMBED הישר לבלוג, אבל אין כזה מקום, כי כאמור הסרטון "לא חוקי", אז אני מעבירה לכם את הלינק לאתר המחתרתי, ומציעה גם לקרוא את הפרשנויות והדיווחים מהעיתונות של אותה תקופה על "הפרשה המביכה" של NBC.

 

בית הדין הבינלאומי למשהו…

 

פה ושם כותבים ומתפלמסים על התביעות שהוגשו ויוגשו נגד בכירי ישראל בקשר לפשעי מלחמה כאלה או אחרים. לפני ההתלהבות, מוצע לחזור ולקרוא את הדברים שכתבתי על תביעת שרון בבלגיה. שרון לא עמד לדין, אבל אי אילו ילדים נקברו עמוק יותר באדמת הפדופיליה, וכמה זכיונות למכרות מפוקפקים ליהלומים או לעבדים ודמים בקונגו עברו ידיים.

בשביל זה לא כדאי להתאמץ כל כך. לפני שרצים להאג עם הראש של דן חלוץ כדאי לרוץ עם הראש של גיורא מרטינוביץ, (והיועצים המשפטיים שמכסים את התחת של מלמ"ב)  אחרת כל הסיפור הזה הוא המשך הסחר בבשר התותחים הטחון, שנקרא "חיילי צה"ל" (זן ממשפחת אזרחי ישראל).. אגב, סוגרים את עוף הגליל, אפשר להתחיל לשווק קציצות חיילים ברוטב אוראניום מדולל, עם חיסון טבעי לאנתרקס, מידיום רייר כמובן. ילך טוב בימים אלה, ולא מיוצר בשטחים….זהבה גלאון תוכל לקבל איזה תעודה משימון פרס גם כן, על זכויות אדם. על האריזה אפשר לכתוב "אושר בבית הדין בהאג", עאלק יוצר ללא פגיעה בבעלי חיים. עם תמונה של אובמה, סרט זהוב, וחיוך…תקווה ושינוי !!