חלק מה 11 מיליארד

קראתי את הנתונים על בזבוזי השנה החולפת על "התקפת איראן" ו"בחירת רומני והאוונגליסטים" כמו כולם, והופתעתי למעשה שלא מדובר בסכום גבוה יותר. מצפיה אקראית במה שהלך בדרום מזרח אסיה, במקומות שהייתי, נראה שמדובר בהרבה יותר, בעיקר במחלקת "בזבוזי טורס" ימים טובים למשרדי הנסיעות וחברות התעופה. להקות של ערסים ישראלים, חלקם מחופשים בצורה לא ממש משכנעת ל"אירופאים", התסובבו וגדשו את אזורי המפגש המזוהים עם ישראל. לחשושים והעברות כספים למקומיים מזי רעב, טיולי אופנועים לאיראן ואפגניסטן, רכישות חפוזות של נכסים יקרים (ומיותרים, מסתבר), בתי מלון שלמים, ל"מבצע" שאוטו טו טו מגיע.
שיחות מקריות עם הלוחמים הנועזים הובילו לנאומים וניתוחים לוהבים על כך שהתקיפה בלתי נמנעת והנה היא מגיעה, לאחר שרומני ייבחר כמובן, ואם זה אובמה, אף קודם לכן, חזקה עליו שיתקוף מייד, מה יש לו לחכות ? התקיפה בסודאן מוכיחה (אומר לי ישראלי המחופש לאוקראיני שהיגר לגרמניה).

בין לבין החבר'ה שותים וסובאים, נהנים וקונים, מה רע ? על חשבון הבארון ! כולם נראים טוב וכבר סופרים את הדולרים שעוד ייכנסו מ"המבצע" שיעסיק אותם בשנה הקרובה (לשיטתם).
המקומיים, שחלקם הופכים לזמן קצר לציונים ממש, לא שואלים שאלות, אם יש הזדמנות להרוויח כמה רופיז, מה איכפת להם מי ומה, הם מחייכים לכולם, ושמחים בחלקם, מוכרים ביוקר, ועושים קולות רציניים. לפתע כולם באזור "של הישראלים המתקיפים את איראן או טו טו" כולם עם אייפונים דור חדיש, כולם מאזינים ומשדרים למאן דהוא, מערכת הסלולרי שבדרך כלל בקושי עובדת באזור, פתאום משודרגת, מה יש לאמר, אמריקה ממש.

עם שוך הפנטזיות, נעלמו בבת אחת רוב המאכרים שהתנחלו לזמן מה, הזולות והחפ"קים המאולתרים פורקו ונעלמו, אך בדרך החוצה המשיכו לשדר שהכל בסדר, תהיה עוד הזדמנות, זו לא המילה האחרונה.

הערה מהיציע לעניין "אישתון" והסודות של צה"ל

ממש רפרפתי על הכותרות והידיעות בנוגע לאותו אלמוני "אישתון" אשר ככל שהבנתי פרץ למאגרי מידע של צה"ל וגילה שם אי אילו שקרים מעניינים, כמו הסתרת מידע בנוגע לשיעור המתאבדים מקרב חיילי צה"ל.

ככה בלי להתעמק יותר מידי, נוצר הרושם שמדובר באדם בעל גישה ארגונית למערכת, כלומר זה לא בדיוק האקר אלמוני, שכן הוא זוכה לפריווילגיה של אנונימיות עד כה. יתכן שמדובר ב"יוצא סיירת" כזו או אחרת שיכול להרשות לעצמו את העימות עם צה"ל. מכאן, שזה לא בדיוק כפי שמדווח לנו, על איזה "בלוגר" כמוני וכמוך.

מכל מקום, מאחר שיש סיכוי כלשהו שה"בלוגר" הגיבור מצא צימוקים נוספים וחשובים לנו, התולעים והקטנים מיעקב, אני מעזה להעלות משאלה שהוא לא ימכור את המידע היותר חשוב וסנסציוני תמורת נזיד עדשים. כתבתי בעבר די הרבה על נושא ההתאבדויות בצה"ל, מאחר שגם בזה שלחתי ידי בעבר כמסגרת עבודתי ב"אגודה לסיוע משפטי", וההסתרה החמורה לא רק של נושא זה, אלא כל שיעור הנפגעים בנפש בשירות הצבאי, שיעור שלו היה עולה לדיון היה מזעזע את הספינה. העיסוק שלי היה צנוע יחסית, ועסק בניסיון לשפר את מערך הסיוע המשפטי לנפגעים אלה המושלכים לכלבים. אני מניחה שלנוכח נאומיו של אובמה לאחרונה, יקימו איזה מערך לנפגעים אלה, מול "אגף השיקום", במימון ציבורי, אבל אני גם מניחה שהוא לא יהיה שווה כלום.

כרגיל, אני מפוקסת על עבירות מין ורשתות סחר ממלכתיות, שצה"ל הוא פקטור נכבד בהן, ומשולב בזה עד צואר. במידה והפורץ הנוצץ מחזיק בידיו מידע בנושא זה, אני מעלה את משאלתי שהוא יפרסם, ואם לא, לפחות יסחור בו באופן שיזכה גם את הנפגעים בחלקיק צדק גם כן, ולא רק בישולים פנים מערכתיים וחלוקת עוגות כך או אחרת בין המקורבים ממילא לצלחת.

סביבון עב"מי

עד היום העלינו בדרך כלל חנוכיות, אם הן יצאו מעניינות, השנה – סביבון תוצרת בית, שיש לו תפקיד כפול, גם סביבון וגם עב"מ. מאחר שאנחנו נמצאים במקום שאין בו סביבונים, אז אסא עשה אחד מלגו, לתפארה.

מקווה שיצא טוב בתמונות, הסביבון גם מסתובב סבבה –

ג'ימי סאביל והבי.בי.סי; תהיות ישנות;

רשתות זנות ילדים

פרשה שעשתה כותרות בעולם, בימים האחרונים, סביב כוכב התרבות האנגלי ג'ימי סאביל מעין דודו טופז, שנפטר שנה שעברה. המשטרה האנגלית קבעה לאחר חקירה ממושכת כי הכוכב המקושר היה עבריין פדופיל סדרתי מסוכן, שאנס עשרות אם לא יותר ילדים באנגליה וברחבי העולם.

סאביל התפרסם בין היתר כמעין "פטרון" של ילדים מסכנים, בין אם יתומים וחוסים, ובין חולי נפש או סתם חולים, וארגן תרומות לבתי חולים, בתי מחסה ובתי יתומים. בתוקף מעמדו קיבל גישה חופשית לחסרי הישע וחלק מזה תוך כדי עבודתו ברשת הבריטית הממלכתית הידועה בי.בי.סי. התלונות שהגיעו נקברו וטואטאו היטב. הםרשה משיקה גם לחקירה של שנה שעברה של התלונות על מעשים נוראים באי ג'רזי, שם נוהלו רשתות זנות ילדים אלימות ביותר, במסגרת בתי מחסה ובתי יתומים מקומיים. סאביל ביקר גם שם.

בעקבות השערוריה החלו להגיע תלונות ונפתחו חקירות נוספות חלקן מערבות עוד סלבריטאים.

סאביל היה גם בן טיפוחים וכוכב הקהילה היהודית באנגליה, ואף ביקר בישראל וארגן תרומות לבית החולים לניאדו, נפגש עם פוליטיקאים בכירים, ואימץ קו "ניצי" אנטי ערבי ונחשב ל"אוהד ישראל", אף שאינו יהודי. זוהי חוליה חשובה בקשר הבינלאומי לרשתות זנות ילדים בישראל.

תהיות ישנות

עניינים ישנים , פרשת וענונו למשל, עולה שוב בעקבות פירסום של גינתר גראס (לאחר הפירסום של שירו בקשר לאיראן, אשר הוביל להכרזתו כפרסונה נון גרטה בישראל). אני הייתי בתפקיד של מתמחה במשרדו של עו"ד אמנון זכרוני בזמן שוענונו יוצג על ידי המשרד. בקשר לכך הגשתי כמה וכמה תלונות ועדויות המטילות צל כבד על תקינות ההליך המשפטי, לפחות בכל הנוגע ליחסים הפרובלמטיים שהיו לי עם נציג המדינה בתיק זה, ועבודתי הנוספת ב"עיתון הארץ" שהיה מעורב בפרשה זו בכמה היבטים. המדינה מעדיפה לתת לפרשה זו לתפוח למימדים מקראיים ממש, כולל נימים אנטישמיות ממש, מאשר לבצע את תפקידה ולבדוק את הייצוג בתיק הזה, אשר בכל נסיבה אחרת היה מוביל לביטול המשפט כולו. מאחר שתיק זה מערב כל כך הרבה בעיות מכיוונים שונים, הרי שכולו מהווה מעין "טאבו" שלא נוגעים בו, והוא הולך וגדל ומתפשט לכיוונים זרים ומוזרים, עד שאדם תוהה אם יש מי שמקבל החלטות במדינה מעבר לאינרציה של השחיתות.

בישולים ומתכונים

סלט ירקות, REVISITED

טיפ שלי לסלט ירקות אהוב וטעים ומזין, ופחות שגרתי….למרכיבים הרגילים (מלפפון, עגבניה, בצל לימון שמן מלח) אני מוסיפה, חלק או כל המרכיבים הבאים – תפוח עץ, קישוא חי, פלפל ירוק, גזר, ירוקת (פטרוזיליה, כוסברה ), וגם גבעולי סלרי חתוכים דק. תיבול – שמן זית, שום, לימון, מלח, סוכר (כן, כן, כפית או שתיים תלוי בגודל הסלט). אפשר כמובן להעשיר גם בגלעיני חמניות או דלעת, (אני מתקשה לגרוס את הקשים, אז מוותרת). טעמתי גם סלט כזה דקדק עם לימון חתוך, על קליפתו, או ליים, אחרי שמנקים טוב טוב את הקליפה עם סבון. טעים.

גזר מבושל (צימעס ציוני).

חותכים איזה קילו גזר מקולף לעיגולים בעובי חצי ס"מ בערך, זורקים לסיר עם מים. מוסיפים = חמאה בערך 30 ג"ר, מלח, אבקת מרק עוף (כף או יותר), לתיבול – סלרי גבעולים ופטרוזיליה (מוסיפים אותם רבע שעה לפני סוף הבישול, ומסננים החוצה), כף או שתיים דבש (או סוכר, אם אין) ומלח לפי הטעם, אפשר גם כמה שיני שום, ולהוציאם בסוף. מבשלים הכל שעה על אש קטנה וסיר סגור. טעים כתוספת לבשר או במנה צמחונית, ליד פירה ואיזה לביבה.

קצת אמנות

קולאז דיגיטלי – תנועה ליד חלון רכבת, ציור על צילום.

שאלת תם

האם כל אלה ששמו כפתור "תרום לי" בפייפל הם עמותה רשומה שקיבלה אישור לאסוף תרומות ? תמהתני כי פייפל שלחו לי שאילתא בנושא….
אשמח לתגובות, עצות וכולי

הלנו אתה או לצרצרנו…גינתר גראס, גלעד עצמון, ואחרים

שינוי בכללי המשחק

בזמן האחרון חלים שינויים מהירים בדפוסי ההתנהגות הפוליטיים באזורנו, ולא תמיד מצליחים להדביק את הקצב. כך, הפלשתינאים שהפסידו בקמפיין המתוקשר של "הצבעת האו"מ" בסוף השנה החולפת, העבירו הילוך ושינו את דפוסי המאבק. בין היתר, מתקיימות קואליציות מעניינות בחו"ל, בין המאבק הפלשתינאי ובין יהודים עשירים מן המפלגה הדמוקרטית, במסלול המפורסם "עוקף ביבי". כתוצאה מכך, גם דפוסי שיתופי הפעולה במאבק לשלום, השתנו. מסימני השינוי , הסערה הקטנה סביב גלעד עצמון, שאינו מוכר בארץ, אך מוכר יותר בחוגי "הסולידריות למען הפלשתינאים ונגד הכיבוש" (השמאל העולמי, זה נקרא בקיצור). עצמון, ישראלי לשעבר, מסמל אולי בעיקר את דפוסי המאבק הקודם, שבו חברו ישראלים רדיקלים לפלשתינאים בגולה. עצמון הוא מוסיקאי בעיקר, והשתתף בפעילות ולאחרונה אף כתב על כך ספר (והתראיין בעיתונות הישראלית עליו). לאחרונה, נפתח נגדו קמפיין מצד אושיות השמאל הרדיקלי, שבו גינוי והתנערות מעצמון, על רקע היותו לכאורה אנטישמי. הפעם ההאשמות המוכרות לא מגיעות מאלן דרשוביץ אלא מאושיות פלשתינאיות וחברים אחרים בשמאל הסופר רדיקלי. קודם היתה עצומה, ועכשיו הסערות והויכוחים כמיטב המסורת בשמאל. מבלי להיכנס לעובי הקורה, זהו סימן נוסף למיינסטרימיזציה של המאבק הפלשתינאי וחבירתו לכוחות ממסדיים, הדורשים לשנות את השיח ולהתאימו לדרישות התורמים.

גינתר גראס עושה גלים
באותו עניין, אך ממקור אחר, הסופר עטור הפרסים שמוכר בעיקר בעקבות העיבוד הקולנועי המשובח לסיפרו "תוף הפח" יוצא בפירסום פרובוקטיבי , בצורת שיר, המבקר מאד את ישראל והסכנות שמדיניותה הבטחונית יוצרת לשלום האזור והעולם. גראס היה במרכזה של שערוריה דומה כאשר לפני מספר שנים חשף את "סודו", שבתור בן עשרה, נער, הצטרף לנוער היטלר (תנועת הנוער הנאצית) והספיק להתגייס לאס.אס (נידמה לי) אך בטרם הספיק לממש את זממו, הסתיימה המלחמה. גילוי זה משליך עתה על התגובות לשירו, ובגרמניה סופג גראס אש חזקה מהתקשורת, וגם הוא מכנה "אנטישמי".

אני ו 8200

מי שעדיין בכלל עוקב אחרי הבלוג הזה והכותבת הח"מ, הופתע אולי לראות שפירסמתי לאחרונה פוסט חביב בבלוג "האמורי" שהיה נשוא ביקורת די משולחת רסן בבלוג שלי, הן בגלל שיוכו הכללי לסביבה החברתית-ארגונית של 8200 והקומיסרים, ומשום הקירבה ל"עיתון הארץ" – מסלקת חדשות שגם עליה כתבתי רק דברים רעים, מאד.
ובכן, אין לגמור על ההלל, לא מכרתי את נפשי לשטן, ולא הצטרפתי למועדון שמסרב לקבל אותי, ולא קיבלתי שום הצעה מפתה שהיתה גורמת לי לחיבוטי נפש.

הרהור משפטי על אחריות שילוחית

פרשת ההלדפה ומסמכי מלמן

קראתי את התוכן של הודעות הדוא"ל מיוסי מלמן לתאגיד STRATFOR, אשר הודלפו לאחרונה באתר ויקיליקס. מן ההודעות עולה כי מלמן יודע שפעולות מסויימות של "המוסד" מתבצעות בדרך של "קבלנות משנה", כלומר לא על ידי עובדי מדינה במשרה קבועה. מלמן נקב במספר פעילויות שלידיעתו בוצעו על ידי קבלנים ואף הוסיף שזוהי פרקטיקה מקובלת.

אדם המבצע תפקיד לשעה עבור המדינה הוא סייען, בז'רגון המקצועי, ונושא זה מעלה הרהור בנוגע לצדדים המשפטיים של העסקה כזו, בכל הנוגע לאחריות שילוחית לנזקים שנגרמים על ידי הסייען לצדדים שלישיים. על המדינה מוטלות חובות שונות ומגוונות, וגם על עובדיה (תחת התקשי"ר, ופיקוח נציבות שירות המדינה), ואילו "הקבלן" בעיקר כזה שעוסק בפעילות אלימה (חיסולים, זיופים, הונאות, שוחד , סחר בנשים וכיוצב) פועל בחלל משפטי ריק, אך מקבל סמכויות ממלכתיות, ולעיתים ההסכמים איתו לוקים בבעיות רבות (חסינויות מפני אישומים פליליים למשל), שיש להן השלכות על זכויות של אזרחים צד שלישי.

שאלה של איזון ומידה

הנוחות המבצעית, נניח, מחייבת הגמשה מירבית של החוק והכללים, אך ניהול מדינה מחייב גם איזון הצרכים החריגים (חיסולים וכיוצב) עם שלטון החוק, ניהול תקין, בטחון אישי של האזרח, וכיוצב. המפתח הוא איזון ומידה ביצירת החריגים, כך שאינם שופכים את המים המלוכלכים עם התינוק, כמו שאומרים. פרשת מבחוח, שאליה מתייחסים מכתבי מלמן, לימדה ששיקול הדעת בקשר לאיזונים הנדרשים, אינו קיים יותר. צרכים מבצעיים אינם החריג, אלא הם התירוץ לקיים הסדרים שבבסיסם הם כלכליים ועברייניים. דוגמא לכך היתה פרשת ראובן גרוס והחניונים, והשאלה האם השירותים שהוענקו למדינה (סחר בנשים בעיקר) מצדיקים את הנזק העמוק שנגרם במקרה זה לעיר תל אביב ולתשתיות שלה, מתמנון של פשיעה במכרזים עירוניים לאורך שנים רבות, הפגיעה באזרחים שלא היה להם סעד (עקב מערך חסינויות מורכב), והשתרשות נורמות פסולות שכיום קשה, אם לא בלתי אפשרי כלל, לעקור אותן.

קבלנות המשנה של העיתונאי

פרשת מלמן מעלה שאלות נוספות, מכיוון דומה, מאחר שלא ברור מכלל המידע המתפרסם כמה אדונים שירת מלמן ומי מהם העיקרי. אנשי STRATFOR ראו בו סייען של "המוסד" השתול למעשה בעיתונות כדי לקדם סוג של ספינים ודיסאינפורמציה וגם כדי לדוג מידע עבור הסוכנות הממלכתית החשאית. הבלוג "תיקון עולם" ואחרים ברשת הבינלאומית תוהים אם למעשה החומר שהודלף מרמז שמלמן היה "סייען" בשכר של אותה סוכנות STRATFOR, אשר ממכתביה עולה כי מלמן הוא "מודיע קבוע" שלהם. זוהי סוכנות פרטית, ואם היא מקורבת למדינה כלשהי הרי זה לממשל הזר של ארצות הברית, שכן בעלי הסוכנות הוא איש צבא לשעבר בארצות הברית. גם כן, נוצרת שאלה של אחריות שילוחית, אם וככל שאכן מדובר בסייען, לשעה או קבוע, של "המוסד". הנפגע לכאורה הוא עיתון הארץ, אבל למעשה זה קוראיו, אנחנו, שמוחזקים כבני ערובה, כאשר את הנישה של עיתונאי חוקר ועירני תופס למעשה קבלן של מערכת ממשלתית, בתוך עיתון שאמור לפקח על המערכת הממשלתית. מידע זה , אם מיישמים אותו למשל על פרשת בלאו-קם, מעורר אפשרויות לא נוחות, ומדאיגות, של ניצול לרעה. הנפגעים במקרה זה הם אנשים תמימים ההולכים שולל, ועלולים למצוא עצמם בבית סוהר לשנים ארוכות, מבלי לדעת שנפלו בידי מקצוענים מתחום שונה לחלוטין, ולא למען "חופש הביטוי" וערכים נעלים. המדינה במקרה זה היא משענת קנה רצוץ, שכן רבים מקרב מערכת המשפט גם הם משרתם של כמה אדונים, קבלנים ממש או סתם פחדנים המחפים על הסדרים מסוג זה כדי לשמור על כסאותיהם.

מאוחר מידי מעט מידי; פרדות וחמורים

הבג"צ האחרון

היום נפרדה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מכס השיפוט בפסק דין חשוב, שמדגים את האימרה "צדק מאוחר אינו צדק". מדובר בכמה עתירות שאוחדו, הראשונה בהן הוגשה כבר ב 2004 (תחילת השחיקה המשמעותית ברשת הבטחון הסוציאלי) בנוגע לשלילת גמלאות ביטוח לאומי (בעיקר הבטחת הכנסה) לבעלי רכב. כמובן, הוראה זו לוקה בחוסר אנושיות קיצונית, המאפיינת את המדיניות הכלכלית בעשור האחרון. כך למשל, נשללה ממני הזכות לקבל אלפיים ושלוש מאות ש"ח לחודש כחד הורית בלתי מועסקת ועניה, משום שאני מחזיקה רכב ששווי …אלפיים ש"ח (שנת 1993). כמובן, לא עמדתי בדרישות המל"ל, היה עלי לשאת ילד קטן (אז) על הגב, כמו האפריקאיות בקונגו, החביבות כל כך על בכירי המשק הישראלי. כמובן, גם לא ניתן לעבוד בכלל בלי רכב, כאשר צריך לצאת מיישוב בפריפריה (שם גרתי רוב הזמן) שאין בו תחבורה סדירה. אבל מה להגיון ולנגיסה האכזרית שפשתה בארץ ? להיפך, ככל שהנגיסה בוטה יותר, כך ננטעת האימה בציבור העבדים עמוק יותר. לצד ההוראה הזו, גובה המדינה כאלפיים וחמש מאות ש"ח כל שנה עבור אגרות ורישוי לרכב שכאמור שוויו אלפיים ש"ח בסך הכל (בנוסף למיסוי העקיף הכבד על דלק). ביצת זהב שאינה מפסיקה לתת.

לקח לבית המשפט העליון 7 שנים לקבוע את מה שכל אדם עם שכל ישר רואה. וזה לא במקרה, הסחבת הזו, כי בשבע שנים הספיקו לנחשל, לקצר את החיים, ולהרוג (ולחסוך למשק) אנשים שלא היה להם בינתיים מאיפה לאכול, ומי יודע מה עשו כדי להשיג פת לחם. הפסיקה הזו עלובה אם כן בהתעלמות הגסה שלה מכל אלה שחיו תחת "האי סבירות קיצונית" שבייניש למדה עליה שבע שנים תמימות. מעט מידי, מאוחר מידי, לא רק בשבילי אלא כדי שפסק דין זה ייחשב לעשיית צדק.

פרדות וחמורים
הדלפה בויקיליקס קובעת שיוסי מלמן, כתב הארץ לענייני שושו, הuא פרד המוביל מודיעין ומידע למוסד. אין בזה חידוש ולא צריך להזעיק האקרים בשביל לדעת זאת, מספיק לחיות בישראל כמה שנים להבין איך מקבלים עבודה בהארץ, אבל נתפסתי לביטוי הזה, INFORMATION MULE, תמציתי וקולע ושמיש במקרים רבים. לצד בהמות המשא יש כמובן לזכור שהחמורים במשוואה הזו, הם הקוראים של העיתון, כלומר אנחנו. אז אין מה להתלהב.

SCAM מסוג שונה, אינטרנט…

לפני כמה ימים נחת לביתי אימייל חביב מאיזה WESTON , המזמין אותי לעבוד בחcרה בינלאומית נחמדה בעבודה משתלמת, של "סוכן אזורי" לשילוח בינלאומי, משהו צדדי ומכניס שלא דורש יציאה מהבית. לטענתו, הוא מצא את שמי באתר "חיפוש עבודות". המכתב נחתם בציון שם של תאגיד שנשמע קליט GLOBOTEC. שלחתי בחזרה אימייל, וביקשתי יותר פרטים על התאגיד , ואז השיב לי מישהו בשם דניאל, ממטה החברה שהסביר לי במה מדובר, וביקש שאמלא טופס כלשהו..ואף נתן לינק לאתר החברה.

לכאורה, חברה כשרה למשלוחים בינלאומיים, משהו כמו פדרל אקספרס אבל יותר תעשייתי. רפרפתי קצת וניראה לי בסדר, לא חשבתי שזה מתאים לי, אבל..מנסים. לאחר כמה ימים כותב לי אותו דניאל …"מה עם הטופס ..לא קיבלנו". זה היה קצת מוזר, בדקתי בדואר נשלח, דוקא עבר. אבל ליתר בטחון החלטתי גם לפקסס. צלצלתי למספר שהיה כתוב על הלוגו, משהו בלוקסנבורג, ולהפתעתי במקום מוקדנית, ענה לי מענה קולי, במבטא רוסי כבד (גבר) שעלי להשאיר הודעה. ניסיתי כמה פעמים נוספות, לא היה מכשיר פקס וגם לא מענה קולי. חזרתי לאתר התאגיד, ונכנסתי ל LOCATIONS, לכאורה סניפים בכל העולם, עם תיאורים והכל, אבל בשום מקום באתר אין מספרי טלפון או כתובת של אותם LOCATIONS. כל מה שיש זה כתובת אימייל, וקו טלפון אחד שלא עונה. למעשה מדובר כניראה בעוקץ, ואולי מטרתו גניבת זהויות או שאם האדם ממשיך את הדיאלוג, עליו לספק מספרי חשבון בנק וכיוצב (כי זה מה שהם רוצים בהמשך).

לאחר שהזדהיתי כישראלית, מייד כתב לי דניאל שהם לא מחפשים ישראלים, כניראה שהם בעצמם ישראלים…:) או שהם יודעים שפה זה לא ילך, הנוכלים פה מנוסים ועוד עלולים לקלף אותם בחזרה.

מכל מקום, אזהרה למשתמשים, גם כאשר זה ניראה ונשמע כזה בנאלי ורגיל, מדובר בנוכלים. בדרך כלל, אם לא מעבירים מידע כמו חשבון בנק או תעודות זהות, זה לא יכול לנשוך.