ארכיון קטגוריה: פינת הקונספירציה

טלפון מאולמרט -הרהורי כפירה

 

החלטה מפוקפקת

 

עבודה אמיתית של התקשורת הביאה לכתבה בשרנית וחשובה על יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה רבין. לא חלפו כמה שעות, ו"השיטה" יצאה לפעולה, כדי למנוע את המידע מהציבור. כבר לא משתמשים בארץ בסמכויות "הצנזור" הידועות לשמצה, אלה רק מאפשרות לבג"צ לנעוץ שיניים ולהפיק פסק דין יחצ"ני ומרשים, למה לתת לרשעים לעלוץ  ? יגידו הפקידים הבכירים. לכן, אין צורך כבר בצנזורה בישראל, מזמן, מספיק להרים טלפון. בדרך כלל זה טלפון מאחורי הקלעים הרומז שפירסום פלוני או אלמוני אינו לרוחו של בעל כוח זה או אחר. בג"צ לא בתמונה בכלל. הנוהל הזה, אגב, של מיסמוס החוק והחוקה מתקיים בכל תחום אחר וחשוב של זכויות אדם וחירויות יסוד. השיטה של פשע מאורגן, במקום הליכים רשמיים, מאפשרת למעשה לשמר חזות של שלטון חוק ופרודצדורה לצד שלטון עריצות דה פקטו, המתבצע כולו מתחת לרדאר. 

 

סביר מאד שמישהו במערכת ידע שיגאל עמיר מתראיין לעיתוות, שכן מערך החיים שלו נמצא בפיקוח הדוק של הרשויות, כל פיפס שהוא עושה מתועד ומוקלט ונרשם. אם לא כך הדבר, אז צריך לדאוג אפילו יותר, הנה שוב אותו יגאל עמיר מנצל פרצות ב"אבטחה", אך בשני המקרים, אם כך הדבר, הוא קיבל רוח גבית מלמעלה. יש ליגאל עמיר פעילים ותומכים שחלקם בתוך המערכות עצמן, והעובדה שהוא מקבל כל תג ופסיק של זכות, אינו מתרחש מעצמו, אלא מוכיח כי יש לו "קלפי מיקוח" לא רעים פה ושם.

 

אז מה ראינו אתמול בערב בערוץ 10 ? שני כתבים מנוסים וותיקים, מגמגמים כילדים נזופים שקיבלו על הראש. ואכן, מחזה מבזה. רשת תקשורת מכובדת אינה "מורידה משידור" אייטם חם שהוכן מבעוד מועד, ללא הודעה מוקדמת. הסקופ אתמול לא היה יגאל עמיר לפיכך, אלא מערך היחסים שבין התקשורת לממסד, ועליבות "חופש הביטוי והעיתונות" בישראל.

 

משוואות מוספנות

 

החידוש ככל הניראה בדברי עמיר הפעם נוגע למקור הסמכות שממנו שאב את "תעצומות" הנפש לעשות את המעשה. עד כה הופנו אצבעות מאשימות לסמכות הדתית הרבנית, זה קל יחסית כידוע, והנה בא האיש עצמו ומצביע על המסיתים, והם דוקא מקרב הצבא. בישראל ישנן שתי היררכיות פטריארכליות טוטאליטריות שמתחרות מעט על סמכות (תחרות ידידותית, ההופכת לאחרונה למיזוג כוחות), והן המערכת הרבנית-דתית, והמערכת הצבאית-ציונית. יגאל עמיר הוא דוקא תוצר על המערכת הצבאית, והוא מעיד על כך. כל הניסיונות לייצר "סיקריקים" דתיים רוצחים, הוא כניראה ספין פוליטי. יתכן איפוא שמדובר בליל סכינים ארוכות בתוך הצבא, שכן רבין הוא בהחלט עמוד תווך ראשי ועיקרי באותה היררכיה ציונית-חילונית.

 

מודל הסיקריקים, אגב, המייחס למתנחלים-דתיים את התכונות והמעשים הטפשיים של הפלג הקיצוני שהוביל אולי לחורבן הבית השני, ראוי לבחינה מדוקדקת. מי שמביא אותו בדרך כלל מתגלה כשליח של האימפריה, אשר בהשוואה הזו, המוזרה, עומדת להחריב את ציון. לפי המשוואה הזו מדובר בארצות הברית, ולכן תמוה הדבר שהדוברים של התיאוריה הם בדרך כלל סניף/דוברים של אותה אימפריה עלומה.

 

ההשוואה לחורבן הבית כולה תמוהה מאד שכן דוקא מי שמביא אותה הוא הרדיקל הסיקריקי בעצמו, שאומר בעצם שאמריקה (הידידה הגדולה) היא רומי, הכובשת האכזרית, המושחתת שלא היססה להשמיד את היישוב היהודי. מעין כוח טבע קמאי העומד לכלות, בכל דור ודור. וזה מעניין משום שדוקא אמריקה אינה אימפריה מוצהרת בכלל, ודאי לא כובשת לכאורה (אלא מגינה).

 

באופן כללי, השוואות היסטוריות דורשות זהירות שמא יהפכו לנבואה המגשימה את עצמה. ודאי השוואות הנמתחות לאורך אלפיים שנה. הניסיון לבוא ולאמר שארצות הברית היא "רומי" החדשה – יותר מאשר הוא בא להזהיר מפני מרדנות יתר (של המתנחלים, למשל) הוא בא לסרס ולהפחיד ולצייר עולם שאין לו קשר למציאות הנוכחית. הגם שיש רגליים לסברה שארצות הברית היא יותר כובש מאשר מגן ביחס לישראל, והגם שכוונותיה אינן ברורות, מי שטוען שהתנגדות ישראלית לתכתיבים מדיניים אמריקאיים משמעותה החרבת ישראל על ידי אמריקה, יש לו אג'נדה, והיא טעונה הסבר וגילוי סביר. . 

על פי הגיון זה, בהפוכה דוקא, הרי רבין הוא הסיקריקי שהמרה את פי "רומי" האמריקאית, בכל שהלך להסכם שלום בתיווך אירופאי על אפם וחמתם של מחרחרי המלחמה מוושינגטון. כתוצאה מכך – חוסל בהשפעת גנרלים שקיבלו הבטחות מוושינגטון לגיבוי פוליטי לאורך זמן (אריאל שרון, למשל). הזוי ? אולי, אבל לא פחות מההסבר המייחס כוחות על לציבור המתנחלים.

 בקיצור, מספין לספין, נותר ציבור שבוי בידי "השיטה", הטלפונים למערכות חדשות, וחול בעיניים. יש לקוות שערוץ 10, שעיקר בעליו כמדומני הם אמריקאים בכלל ("רומאים "??), לא יוותר על עצמאותו, ויתמוך בעורכים ובעיתונאים שלו אל מול "הטלפונים" של אולמרט.

 

גיוס סוכנים, "פצצות מתקתקות", ומחלות נפש

 

על פי הגרסא הרשמית, אם כן, עמיר הוא "כשל נקודתי" באבטחה ובגיוס. עמיר, על פי זכרוני, היה בעצמו מעין מאבטח או איש בטחון במערכות של כוחות הבטחון הישראליים. "בחור מצויין" לעתיר לבוא, ועל פי קורות החיים שלו לפחות. כך גם מייקל פישר, אומרים לנו, היה מעין "כשל נקודתי" עלום. סתם כך, התפוצץ לו יום אחד. גם הסיפור של רוני רון, מכיוון אחר אמנם, תמוה מאד.

 

הקונספט של "מחלות נפש" הוא סעיף סל נוח מידי, אבל אפשר אולי להפנות אותו בחזרה נגד ממציאיו ומשתמשיו. יש לדרוש ממערכות העסקה טוטאליות כמו צבא, משטרה ואחרות לפקח על התפקוד המשפחתי והאישי של העובדים, ולחייב אותם בנזיקין (גבוהים) כאשר עובד כזה גורם נזק לאחרים.

 

מערכת המשפט והבטחון מתנאה בעשור האחרון בהתמחות של "הערכת מסוכנות", כלומר, מעין פסאודו מדע של עובדים סוציאלים ופסיכולוגים המסוגלים, לדעתם, להעריך מסוכנות של אדם. דו"חות כאלה הם מקור לא אכזב להכנסה של בעלי מקצוע, העובדים בשולי מערכות אריכפת חוק ובטחון. אחד משניים, אם ישנה טכנולוגיה כזו האמינה על בתי המשפט, הרי "התפוצצות" של עובד משטרה או צבא היא כשל בזיהוי ומניעה. ואם כל הבבל"ת של בריאות הנפש אינו מסוגל לעשות זאת, צריך למנוע שימוש בחוות הדעת הללו בכל המקרים האחרים (אלימות במשפחה , מערכת כליאה פסיכיאטריות ועוד). 

מעניין לעניין…שיטות גיוס

 

יגאל עמיר מזכיר לי נושא אחר, וזנוח והוא הדוקטרינה של "אשתו של שמפניה" שעליה כתבתי כאן בהרחבה בעבר. כזכור, שמפניה, הוא אבישי רביב, היה סוכן שב"כ שהושתל בימין המתנחלי לזיהוי סיכונים מן המגזר היהודי הקיצוני. עד כאן יפה (טוב לא ממש, נידמה לי שכל הריגול המתרחש כנגד יהודים בישראל חצה כל גבול מזמן, והפך לבדיחה) וטוב. רביב סיפר כי התערה בחוגים המתנחליים לאחר שהתיישב ביניהם, ונשא לאשה "אחת משלהם", איזו דתיה ממוצא רוסי, כדי לבצר את סיפור הכיסוי שלו. כאשר התפוצצה הפרשה, באדיבות אמנון אברמוביץ, נכתב באותיות קטנות בעיתון שרעייתו המרומה (הכיסוי, או המזרון של השב"כ) רצה לבית הדין הרבני לבקש התרת נישואין או גט, על יסוד התרמית שבמצג שהציג לה בעלה.

 

משום מה הנושא לא עורר מהומה בקרב הפמיניסטיות המקצועיות, אולי משום שמדובר בדוסית עולה חדשה מרוסה, למי איכפת, שתאכל אותה. אבל מדובר בשערוריה, שכן ה"כיסוי" היצירתי הזה, שהוא בעצם אונס בחסות המדינה, קיבל כמובן אישור מגבוה מדרג המבצעי. האופן שבו זה נעשה מלמד שזהו נוהל שגרתי כל כך, שאינו טעון אישורים מיוחדים ולמעשה אף אחד שם "לא סופר" את השמיכה האומללה הזו. זהו "גיוס עקיף" של אזרח חף מפשע, אשה כמובן, תוך מניפולציה והתחזות, כמקובל בדרך כלל בסיפורי ג'יימס בונד של ריגול וחפרפרות בשטח האויב. אך ה"אויב" במקרה זה, מסתבר, היא היהודיה האזרחית ק., ששמה לא פורסם, המוצאת עצמה יום אחד בתוך סיפור קפקאי לא יאומן.

 

הנוהל של ניצול תוך תיחמון יצירתי בשטח, חילחיל לכל שדרות "כוחותינו", ולמעשה חלק מההכשרה הוא הונאת נשים (ישראליות, יהודיות כן אתן…) כדי ש"יעזרו" במיטה לבחורנו, אם ככיסוי לשעה, ואם כפורקן לשעתים, הרי מרגע שנפרץ הסכר ויש רשות, אף אחד לא בדיוק בוחן את האירועים.

 

אני זוכרת שהיו פה ושם דיונים באתרים הדתיים-מתנחליים על הסיפור הזה, ומישהו ציין "טוב שריחמו עליה ולפחות אין ילד מהנישואין האלה", ונשמעו גינויים וקיטורים, אך לא מעבר לכך. יתכן שהגיעו שם להסדר כלשהו, כדי למנוע שערוריה ותקדים. המתנחלים, לזכותם ייאמר, אינם מפקירים את (א)נשיהם, ושואפים לפחות להגן עליהם מפני שרירות שלטונית, מה שאי אפשר לאמר על המגזר המקביל, ה"נאור".

 

 

 

 

 

 

 

 

יותר מידי עבודה

 

 

לאחר חופשה נחוצה ונעימה, אני מגלה שפיתחתי "מוסר עבודה" או יש לאמר "מוסר עבדים" בקשר לפרשנות אקטואליה מסוג מסויים. עם שובי לשגרה, מצטברים ענייני חדשות שונים המבקשים לכאורה פרשנות קנונייתית כלשהי, ומיני מיתות משונות.

 

אני עושה "פאס" על התשוקה הקלה הזו, וממשיכה הלאה.

וידויה של חובבת קונספירציות…

 

האתר דיסידנט וויס מפרסם רשימה נחמדה על "ציד המכשפות" והסטיגמטיזציה של כותבים המשוייכים לזרם "הקונספירציה". לאחרונה, מתחיל הענף לזכות להתעניינות אקדמית וגם תקשורתית, כאשר מתברר ש …מה לעשות, קנוניות קורות. מתוך נסיון רב שנים שצברתי בישראל, אני יודעת שבעוד חמש שנים תהיה לפתע הצפה של "בעלי קונספירציה", אם באקדמיה ואם בעיתונות וברשת, אבל לא לפני שהממסד יתן אור ירוק ויפרוש שטיח אדום, לגרסא המקומית המסורסת. עייפתי קצת מה"דריל", ולכן אני פורשת בשיא (השפל). 

אובמה

 

ניראה כי סביב אובמה מתפתחת מעין "תרבות קאלט" משנית, המייחסת לו תכונות של "מושיע" או "מואר רוחנית" או שליחם של כוחות טמירים. אם מעורבת "יד נעלמה" בקריירה של אובמה הרי היא אותה יד שהביאה גם את משפחת בוש למרכז הכוח. עם כל התקווה שמעורר אובמה, ובמידת מה בצדק, אסור לשכוח שפוליטיקאים נסמכים יותר מכל אחד אחר על מבני כוח קיימים, ולכן אינם יכולים להתעלות מעליהם. פולטיקאים שניסו להוביל מהלכים החורגים מרצונות האליטות, סיימו את הקריירה באופן חד ולא נעים (התנקשות או סקנדל).  מייחסים לשימון פרס את האמירה שבתור ראש ממשלה הוא לא יכול היה להחליט על שום דבר (!), למעט יציאה למלחמה או מבצע צבאי. במקרה הזה כדאי להאזין לו, ברגע של כנות קלילה.

 

קצת לינקים רלוונטיים

 

פרוייקט הנצחה חדש באוסטרליה עוסק ב"מורשת מנגלה" ברפואה המודרנית. המרכז הוקם על ידי בן של ניצולת "בלוק 10" המפורסם. מנגלה היה בודאי מאושר וגאה לגלות שהרפואה הישראלית מיישמת הלכה למעשה את משנתו, פה בארץ הקודש ממש, על יהודים אמיתיים, בדיוק כמו בבלוק 10.

 

ובאתו ענין, ביל גייסט מממן מחקר חדש שיהפוך יתושים לזריקות מעופפות לצורך חיסון אוכלוסיות נגד התקפות טרור ביולוגי.

 

עוד מאמר חשוב בהמשך לדיון הציבורי באמריקה על שיתוף הפעולה של הפסיכולוגים עם מלאכת העינויים של הצבא וסוכנויות הביון.

שולחן בעיצוב אבו גראייב

 

מדענים מחקו זכרון ספציפי אצל עכברים. בקרוב אצלנו.

 

דרפ"א הופכת פרפרי עש לסייבורג….זה כבר קורה עכשיו.

 

 

אובמאניה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ועוד מדרפ"א, "פרוייקט גנדלף", פיתוחים של איתוראן אנושי, מכשירים לזיהוי מרחוק של "טרוריסטים", עיקוב ואתור אלקטרוני בטכנולוגית RF (כמו "ברקוד). אני מכניסה את זה לפסקה של מורשת מנגלה, כיון שניסויים בתחום זה, על בני אדם, נערכים (גם בישראל) כבר עשור לפחות, עבור תאגידים אמריקאים.

 

משטרת ישראל

 

ראוי להקדיש פוסט שלם ומעמיק למתרחש לאחרונה במשטרת ישראל, בעיקר לנוכח מרחץ הדמים בהוד השרון, במשפחה המהווה לב ליבה ועמוד התווך של המשטרה. משטרת ישראל, כמו מערכת המשפט הישראלית, היוו ציר חשוב (לא מרכזי) בהתפתחות הפשיעה המאורגנת והשחיתות השלטונית בישראל. כל מאמץ לערוך שינוי יסודי במערך הפשיעה כולל גם קורבנות וזעזועים בתוך המערכות הללו.  מדובר כבר בדור שני אם לא שלישי להשחתה עמוקה ושיתופי פעולה, שטחים אפורים, ושטחים שחרחרים.

הנה אנחנו קוראים בתדהמה על בקשה שהוגשה לאחרונה על ידי ראובן גרוס, ראש ארגון פשע ונאשם בכתב אישום חמור, לעכב ההליכים נגדו מטעמי בריאות. למיטב ידיעתי זו בקשה חסרת תקדים וגם חסרת עיגון משפטי מוכר, אך קשריו של הנאשם עם בכירי המערכות כולל משטרה (אריה עמית למשל ויש אחרים) אינם בבחינת סוד. יש להניח שגם במסדרונות מערכת המשפט יש לנאשם וחבריו "סניפים" הסרים למרותם, בין מאימה ובין משותפות.

שיתופי פעולה ארוכי שנים ועניפים, מן הסוג שמייצר ארגון כמו גרוס ושות' ("החברים של חולדאי" ?) מולידים ממש פלנטות אנושיות, או תת חברות ותת תרבויות ארגוניות. לפלנטות האלה יש כבר "דור שני" אם לא שלישי, של צאצאים וממשיכים, שחלקם נולדים כבר לתוך מערכות של מחוייבויות סותרות ומורכבות.

המשטרה אינה חריג, וגם מערכת השפיטה בתוך הסיפור הזה. מאחר שפשיעה היא בבחינת סוג חיברות, סוג של תרבות עסקית ואישית בישראל, הפירוק שלה אינו טכני וסטרילי (אכיפה ואישום) אלא שינוי פנימי עמוק שכרוך בפיצוצים וטרגדיות, קשיים וסיבוכים.

אני לא צופה מהפכות מהירות בתחום הזה, אם בכלל, מאחר שכאמור מדובר בתופעה עמוקה הקשורה גם לתיפקוד של מדינת ישראל בהקשר הגלובלי. ואולם, גם פעילות חלקית ומקומית, כמו המאבק עליו הכריז דיכטר נגד הפשיעה האלימה המאורגנת, והמאמצים הכנים של דודי כהן, מתחילים להראות תוצאות בשטח.

למרבה הצער, מערכת המשפט וגם הגופים המקצועיים המשפטיים (כמו הלשכה של עורכי הדין) לא הרימו את הכפפה ואינם מצטרפים לתהליך השינוי המבורך. כל זה מראה כי המלאכה בתחום מערכת המשפט טרם החלה, והיא תהיה קשה וכואבת, באם תתבצע בכלל. שנים של שחיתות והזחנה הובילו למינויים מפוקפקים בכס השפיטה, לפרקטיקות מפוקפקות של עורכי דין שהפכו מצליחנים ו"מקובלים" גם ברמה המקצועית, ולזיקות בעייתיות בין עורכי דין לבין מערכי פשיעה ושחיתות שלטונית.

 

 

באג תקשורתי

 

ובאג נוסף

 

אתמול התראיינתי בתוכנית המעולה של גל גבאי "עושים סדר" (ערוץ 23), על כל מיני דברים חשובים ומענינים שכתבתי ב"העוקץ" שאף הוא אתר משובח. הפוסט והראיון עסקו בשאלה התקשורתית המעניינת, מתי מעבירים ביקורת ועל מי (בקשר לסוחרי נשק וגאידnק במקרה זה או במקרים דומים).

גם האתר וגם התוכנית הם שני פורומים שעוסקים בשאלות של חברה, כלכלה ונושאים אחרים הנדחקים בדרך כלל לשוליים מפני "כוכב נולד" מצד אחד והקסאמים מצד שני (ולהבדיל).

 

הרגשתי נעים מאד באולפן, ונהניתי מהסיטואציה בסך הכל, ומן השאלות האינטליגנטיות של המראיינת. בחדר ההמתנה פוגשים את המרואיינים האחרים בתוכנית, וגם זה נחמד מאד, במיוחד אם מדובר באנשים שעושים דברים חשובים, כמו אסתר הרצוג מ"פרלמנט הנשים".

 

ואיפה הבאג ? לא הצלחתי לצפות בעצמי, ואני אכולת סקרנות איך יצא האיפור (את התוכן אני מכירה הרי כי אני זו שדיברתי). היתה תקלה בכבלים אצלי, ובשעה כזו אין עם מי לדבר (וגם לא בשמונה בבוקר).

 

אם מישהו הקליט, יבורך.

 

והבאג המקורי

 

 

בימים האחרונים אני לא יכולה להיכנס לאתר "הארץ" עקב באג מוזר שפועל רק שם. כאשר אני נכנסת לאתר, עולה מייד הודעת שגיאה, ואחריה הודעה שהדפדפן נתקל בשגיאה וצריך להיסגר. אותו דבר קורה בפיירפוקס ואופרה. רעיונות ?

 

 

כל עכבה….

 

 

 

כאשר עברתי למשכני החדש, אמרו לי שאי אפשר להסתדר פה בלי מכונית. מייד פצחתי בחיפוש גרוטאות ואף מצאתי אחת ממש בסמוך למשכן החדש. סיכמתי עם בעלי הרכב על מחיר והכל, וגם על כך שנבצע את העיסקה מייד כאשר אעבור.

 

עקב עיכוב בפינוי בית, איחרתי להיכנס בארבעה ימים. לתדהמתי, ולמרות שהודעתי, המוכרים חזרו בהם מהעיסקה, ולא השיבו לטלפונים, כניראה מצאו קונה אחר לגרוטאה. קיללתי נמרצות, והתעצבנתי מאד. לימים, התברר לי שנחסכה ממני עוגמת נפש מרובה, וניצלתי מאובדן מוחלט של כספי המועט. זה קרה רק חודשיים אחרי האירוע, ובמקרה כזה אומרים "כל עכבה לטובה".

 

היום באמצע הלילה, אני מקבלת מכתב דחיה ממוכן, ממקום שאליו הגשתי בקשה כלשהי. סירוב אוטומטי, אפילו לא מענה אנושי. משהו טכני, נייר כזה או אחר שלא הגיעו או לא עמדו בדרישה. זה גרם לי לאותה תחושה כבדה כמו עם המכונית המבוטלת. אבל למדתי כבר, שלפעמים גם בדברים האלה טמונה ברכה. אז נכון, לא כל שיבוש בתוכניות הוא מבורך, אבל כאשר לא בטוחים במשהו, התשובה השלילית, הנובעת לפעמים ממסרים תת מודעים שאנחנו מתעלמים מהם, היא ברכה. או אולי…נחמת עניים.

 

יום חורף. חשרת סערה, משהו לא נעים, ועם זאת, חנוכה, והתחלה מטפסת, הדרגתית של האור.

 

 

 

 

 

מרכז שלם בשביל אמריקה ?

 

התמנון

 

בפוסט קודם, ודי מגעיל מבחינות מסויימות, העליתי זכרונות מעידן התמימות השמאלני שלי, ותהליך ה"אמריקניזציה", כלומר ההשחתה המוחלטת, של הסביבה הארגונית שבה צמחתי, מקצועית.

 

והנה, עיתון "הארץ" מזמן אפשרות למפגש שני עם זכרונות, מפרק עבודתי המעתיר עבור "מרכז שלם", בן הטיפוחים של ביבי נתניהו ורון לאודר. למרכז שלם הגעתי בעקבות עטרה, אשת התרגומים שעבדה שנים במוסד "ביאליק" ועברה, בעקבות התנאים, למרכז שלם. אני הוזמנתי, פה ושם, לתרגם או ליעץ לתרגום של טקסטים ההולמים את כישורי (משפטיים, חוקתיים, וכולי). האמת, נעים היה לעבוד בתרגום עבור מוסד שלם, פעם ראשונה בתור מתרגמת שהכסף הגיע לפני האיומים בתביעה, וגם הסכומים היו מכובדים ומכבדים. ככה צריך לעבוד, וחבל שרק שם זה קורה.

 

אחרי כמה עבודות מזדמנות, קיבלתי לבצע תרגום בסיס לספרו של יורם חזוני, "איילת השחר" (אשר פורסם אז כבר באנגלית), והוא הפרשנות המודרנית שלו, והפוליטית, למגילת אסתר. זו היתה גם העבודה האחרונה שבצעתי שם, אם אינני טועה, כיון שלא התאוששתי זמן רב מן הספר הזה. התיזה המרכזית נוגעת לעניינים מדיניים (ונשים את זה כרגע בצד), אך גם ענייני מגדר נכללים במגילת אסתר, ושם למדתי על הלב האפל של הניאו שמרנים, בכל הקשור למעמד האשה. אסתר המלכה, לפי הרבנים לאודר-נתניהו-חזוני היא שפחת מין ממוכנת שנשלחת להפיל בכירים אמריקאים (המן ?) כדי להציל את ההתנחלויות, משהו כזה. ולולא זה היה עצוב כל כך, אפשר היה להרביץ על זה פרק בחמישיה הקמרית. זה עצוב, משום שהרבנים לאודר נתניהו חזוני הם גם בעלי האמצעים הפוליטיים והכספיים לבחון את המודל הפרשני שלהם, הלכה למעשה.

למעשה, הח"מ שימשה באיזה שלב כאסתרק'ה בגרוש וחצי, כפי שסיפרתי כמה וכמה פעמים בבלוג זה. הענין הוא, שלפי מיטב זכרוני, ההמנים שבחרו הניאו שמרנים היו דוקא יהודים…כי אותם קל להפחיד. אבל מי סופר ומי מדקדק בפרשנויות נוקדניות, העיקר שהמטרה הלאומית הקדושה (עשיית רווחים) היא היא שעמדה נגד עיניהם.

 

בפרספקטיבה מאוחרת, השיפוט הקשה שלי על מרכז שלם, ועל הפשטנות העולה מן המניפסטים שלו, ובחירת הספרים לתרגום, התרכך. ביבי נתניהו ולאודר אמנם חובבים שפחות מין נרצעות, אך מוכנים להעניק להן בתמורה בדיעבד איזה כבוד יהודי, רוחני (לקרוא על שמה איזו מגילה), וגם כמה דולרים לקנות בושם של אסתי לאודר. לעומת זה השמאל, גם הוא חובב עבדים ושפחות, אך במקרה זה, הם לא זכאים לשום דבר, לא תגמול, ולא תודה אלא הצלפות וקירבון חוזר, עד שימורקו מפשעיהם המדומים. בין שתי הברירות, לא נותר אלא להעדיף את רון לאודר. המחשבה שיכולה להתקיים תנועה אידיאולגית או פוליטית בישראל שאינה נזקקת לשפחות או עבדים בכלל, היא כניראה בבחינת אוטופיה.

 

—–

לימים, לפני כשנתיים נחתה בפתח ביתי בחורה צעירה וחביבה, שהציגה עצמה כעובדת בכירה לשעבר במרכז שלם. במשך כמה חודשים "ישבה לי על הראש" שאכתוב ספר על "מה שקרה לי", ואני תהיתי אם היא שליחה של הרבנים הנכבדים לעיל, שמתעקשים על המגילה, כדי להרגיש שקימו את מצוות "איילת השחר העולה" כלשונה. תמורת המגילה המחודשת, הניאו שמרנית, ומתן ההסכמה בדיעבד לתרמית המחוכמת של נציגי "מרדכי" עלי אדמות, כניראה שהייתי מקבלת קצת דמי כיס לקנות קוסמטיקה.

תיתני, תקבלי….חה חה, לקחתי, ואת לא קיבלת כלום, יא איזה חכם אני. לאלה קראו חז"ל "נבל ברשות התורה".

אני חייבת לציין שכל זה אמת, הגם שזה נשמע כמו תסריט למדע בדיוני, בנוסח "יהודים בחלל" של מל ברוקס.

————————————————————————–

תאומים סיאמיים

 

כאשר אני משווה בין  הקרן החדשה לישראל ובין מרכז שלם , אינני מצאת הבדל רב למרבה הצער. בראש שני המוסדות המיסיונרים עומדים יהודים אמריקאים לא ממש בריאים בנפשם, אבל מאד עשירים, והישראלים הם "ישחקו הנערים, או הנערות, לפנינו" ומי שישחק וימצוץ ממש טוב, יקבל כרטיס מוזל להגרלת הלוטו גרין קארד.

 

לגבי ההגירה לאמריקה, אמר הטוקבקיסט (ועכשיו גם כוכב הקולנוע) יגאל כהן, שצריך להיזהר שמרוב ביקורת על הציונות שחטפה את ילדי תימן, לא מהגרים בסוף למדינה שקונה ומוכרת את הילדים האלה.  .

זה כבר "חלב שפוך" מזמן, אבל הנה, אמרתי. העולם גדול, ויש עוד הרבה מדינות חוץ מארצות הברית.

 

 

 

 

 

 

 

רעידת אדמה

ומה אם באמת תהיה רעידת אדמה לא סימפטית בעוצמתה ?

 

לא נעים.

 

 A view of the damage near Baiturrahman 
mosque December 27, 2004 after a tsunami 
hit the Indonesian city of Banda Aceh on 
Sunday. Soldiers searched for bodies in 
treetops, families wept over the dead 
laid on beaches and rescuers scoured 
coral isles for missing tourists as Asia 
counted the cost on Monday of a tsunami 
that killed thousands. REUTERS/
Beawiharta

 

הזכיר לי שהזדמן לי פעם לחוש רעידה כזו, בלוס אנג'לס, ולשמחתי אני פשוט ישנתי ואכן חלמתי שטנקים של צבא כלשהו שועטים לפתע ברחוב ומרעידים את האדמה. לאחר כמה זמן העיר אותי צלצול טלפון מישראל, שבה דיווחה הטלויזיה על ההרס. כך שמעתי על האירוע, וקמתי לבדוק את המצב. מצאתי את כל החפצים במטבח על הריצפה, הגז נותק (זו למעשה הבעיה המרכזית ברעידות אדמה, לתשומת לב…), וצריך היה לסגור את הברז בבלונים כדי שלא תפרוץ שריפה. החשמל נעלם גם כן לכמה שעות. חברים שביתם היה קרוב יותר למרכז הרעש חטפו נזקים גדולים יותר, וגם נקלעו לאימה כאשר הקירות והרצפה זזו וחפצים גדולים יותר עפו עליהם.

 

העצה היחידה במקרים האלה היא לעמוד מתחת למשקוף של דלת ולקוות לטוב. אם יש זמן, כדאי לצאת מחוץ לבית בכלל בשטח פתוח.

 

סנטימנט מסויים

זוהי דפדפת אלבום שכותרתה היא ז'אנר חדש. אני בוחרת לכנות אותו בשם זמני "זהירות טריגר", על שם הקוד הנהוג בפורומים של ניצולי נפגעי תמיכה התעללותית זו או אחרת. "זהירות טריגר" בא להתריע בפני הקורא כי החומר עלול להצית רגשות וזכרונות חבויים. כמו קריאה בזוהר למשל, אשר ללא הכנה נכונה עלולה להצית אטאוויזם ברברי אך במקרים אחרים עשויה להביא להתעלות וזיכוך הנפש.

סוגה ספרותית חדשה – זהירות טריגר

 

 

 

 הַגּוּרוּ שֶׁלִּי מֵהַר מָדּוֹנָה (*)
 
בְּהַר מָדוֹנָה הִתְחַלְתִּי אֶת הַמַּסָּע.

הַגּוּרוּ הַשּׁוֹתֵק אָמַר לִי
כֹּל הַסִּבּוּךְ שֶׁלָּךְ עִם ג'וֹרג' טֶנֶט וְבּוּש
זֶה שֶׁעָמוּם רוּחָנִי אֶחָד גָּדוֹל
צְרִיכָה לִלְמֹד לְנַקּוֹת אֶת הַחֶדֶר

לַעֲשׂוֹת כְּבִיסָה
לִרְחֹץ כֵּלִים
וְלִשְׁמֹר עַל הַכֶּסֶף
 
אָמַרְתִּי וַּאלְלָה הָיָה שָׁוָה כֹּל גָּרוּשׁ
לַעֲלוֹת לָרֶגֶל לְהַר מָדּונָה
וּמִיָּד נָסַעְתִּי

לְהֱחֲטֵף עַל יְדֵי אִיראָנִים וְנָאצִים
כִּי לֹא רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת כְּבִיסָה
 
אָמַרְתִּי לְשִׁמְעוֹן
אַתָּה יוֹדֵעַ
אֲנַחְנוּ לֹא רוֹצִים לַעֲשׂוֹת כְּבִיסָה
לְגַדֵּל פַּרְדֵּסִים אֶלֶף שָׁנָה
לְנָּכֵּשׁ עֲשָׂבִים
מְשַׁעְמֵם

אָז הֵבֵאנוּ כּוּר לְדִּימוֹנָה
וּמְגַדְּלִים בִּמְקוֹם זֶה אָנְתְרַקְס
וְזוֹנוֹת
 
הוֹצִיא עָלֵי חוֹזֶה, זֶה.
שְׁנֵינוּ לֹא רוֹצִים לַעֲשׂוֹת כְּבִיסָה
אוֹי וַאֲבוֹי
 

 

(*) Mount Madona, California – האשרם של באבאג'י

 

                                                                                  כל הזכויות שמורות למחברת, יפו 2004
קוקטייל ישראל 
    
לזכר "ילדי הפרחים" משנות השישים

 

הָיוּ לִי בַּכִּתָּה בֵּן שֶׁל דִּיפְּלוֹמָט
וּבֵן שֶׁל מְסַיֵּעַ לְנָאצִים
שְׁעִבְרֵת אֵת שְׁמוֹ
 
שְׁנֵי בָּנִים שֶׁל מַדְּעָנִים מִמָּכוֹן סוֹדִי בְּיוֹתֵר

אל תתנו להם לברוח קוראת כרזה נגד הצבא האמריקאי בוייטנם. סנטימנט מסויים

הִדְבִּיקוּ עֲרָבִים בְּדֶבֶר
לִבְדּוֹק  מַה קּוֹרֶה, זֹאת אוֹמֶרֶת לָעֲרָבִים דַּוְקָא
וּבֵן שֶׁל מָּדְעַנִית מֵרוּסְיָה
בּוֹדֶקֶת אֶת נִקָּיוֹן הַגַּנִּים הַיְּהוּדִים
בְּמָּכוֹן וַייצְמָן
 
בַּת שֶׁל מַדְּעָן גַּרְעִין אוֹנֵס אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה
בְּוִינָה שְׁבְּאוֹסְטְרִיָה
וּשְׁנֵי תֵּמַנִים שֶׁקָּרְאוּ הָפוּךְ
וְיָדְעוּ קַבָּלָה מַעֲשִׂית וְחִילְבֱּה
 
אָז צָעֲקוּ "שָׁלוֹם" בְּבֵּרְקְלִי
והסִי.אַי.אֵיי הִדְבִּיק אוֹתָנוּ בַּסַּמִים
מוֹדֵד מַה קּוֹרֶה לִיהוּדִים
עִם ל.ס.ד וּפְצָצוֹת
מְעַרְבְּבִים עִם עֲרָבִים, דֶּבֶר, ודִי.אֵנ.אֵיי טָהוֹר
וּמַרְתִּיחִים

 

כל הזכויות שמורות למחברת @ יפו, 9.2004

 

 

 

 

000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000000

 

הנסיוב האנושי אלישע הוסיף וסיפר על ניסויים המבוצעים במחלקות הסגורות של גואנטנמו, בהם הופכים בני אדם ל"אורקל (ORACLE )" על ידי גרימת דיסוציאציות חמורות (בדרך כלל באמצעות אונס אכזרי במיוחד). הקורבן אז מחובר למכשירי "ניבוי" שחלקם מבוססים על טכניקות עתיקות (איי צ'ינג, טארות, או מחשבים קוראי מחשבות וחלומות) והופכים אותו למעין "גשש" על חושי בשירות היחידה הצבאית. מבחינה רוחנית, הקורבן משועבד לחלוטין לרצון הקבוצה, והופך לעבד, או ל"דיסק עזר" המעבד הסתברויות לתוצאות כלשהן.

מחפשים מתחת לפנס

 
====================================================================

 

שאלת גנוזיס :

טורקיה  איראן  אינדונזיה – האם זו גאיה או ג'ורג' ?

 we defend and destroy people we don't understand

 

וכל עוד נפשי בי…..

I AM OUTA HERE

שמערל ובערל (ויוסי גם)

 

סניגורי קית רוזן וויסמן, נאשמי פרשת הריגול של "אייפאק" מלפני שלוש שנים, רשמו הצלחה מהותית במשפט, כאשר הצליחו לקבל אישור לזימון עדים מקרב בכירי הממשל.

 

עורכי דין לא צריכים הסברים, כדי להבין שאישור זימון כזה יכול להכריע את גורל המשפט הרבה יותר מכל טיעון. אני זוכרת, להבדיל כמובן, את הבקשות שהגשתי כמעט בכל דיון של נאשמים בדואים בתיקי הריסת בתים (אישומי תכנון ובניה) לזמן את  ראש מנהל מקרקעי ישראל ובכירים נוספים כולל פוליטיקאים, כדי לבסס את ההגנה של הבדואים, שהמעבר שלהם למקום שבו נבנה הבית ה"לא חוקי" היה בהוראת המדינה. די דומה לטענה של רוזן ווייסמן שפעילותם היתה על פי הנחיה לא כתובה של הממשל, וכמו שמנבר נידמה לי טען שפעילותו באיראן היתה על פי סיכום בעל פה עם שלוחי המדינה. קשה מצבו של המסתמך על "הבטחות" ודיבורים של פקידי ממשל בכירים, כיון שמטרתם בדרך כלל היא למדר פעילות, כלומר, להשתמש באנשי קש לא רשמיים כדי לקדם נושאים ופעילות שאותה בדעתם להכחיש במרץ רב.

 

שני היהודים הנאשמים מזכירים לי קצת את משה קצב שנתפס בתרגיל דומה, כאשר הועלה למעלה מחמת האינטרס, והועף כאשר זה נדרש, ובאמצע היה בטוח שעוצם ידו וכוחו _וכשרונו כמובן, הם שעמדו לו. זהו תרגיל ידוע של בעלי הכוח, להשתמש בבני "מיעוטים" שונים, שהם גם בעלי אמביציה, לצרכיהם. היהודים כמיעוט נצחי, ומאד אמביציוזי, רשמו פרקים שלמים בתורת המניפולציה, על בשרם. לכן, שמענו גם יותר משמץ זעקות גוועלד משמערל ובערל התורנים, שזוהי מזימה אנטישמית, כפי שקצב זעק לפתע שזוהי אפליה עדתית. שניהם צודקים ושניהם טועים כמובן.

 

צודקים משום שגילו לפתע את מימדיהם האמיתיים לעומת מבני הכוח האיתנים והיציבים. טועים, משום שהם גם כרו את קברם במו ידיהם, ונכנעו להיבריס, גם כאשרהיו אורות אזהרה מנצנצים לאורך הדרך. מן הטעם הזה, ומן הטעם שעד הנפילה התענגו על מנעמי השררה, כולל היכולת להתעמר בחלשים מהם מקבוצתם שלהם (קצב במזכירותיו למשל, ושמערל ובערל במזקירות יהודיות (סיק)), ואימצו בהנאה את קוד ההתנהלות של חצרות הרומאים. לכן, נשמעת זעקת כזעקת קוזק נגזל. הנפילה במקרה כזה היא מוחלטת, ואין ממנה מוצא. הניסיון ברגע האחרון לגרור את חצר המלכות לזירה הציבורית, משחק בדרך כלל לידי כוחות אחרים, המבקשים להשתמש בשמערל התורן כדי להבעיר פצצה במי שסומן לחיסול.

 

מדהים לראות כיצד תרגיל בסיסי כזה עובד ללא דופי במשך מאות ואלפי שנים. תמיד מביך קצת לראות את הזהות נחשפת בנאומי הזעם, וכך מתחת לאיש החליפות החייכן ורך השפתיים קצב, יצא לפתע שור זועם, לא, כי אם פנתר שחור וזועם. ומתחת לחליפות האמריקאיות להפליא, והחלקלקות של קית (שמערל) וסטיב(בערל) יצאו לפתע שני קורבנות מזרח אירופאים של רדיפות צארים ונסיכים.

 

ההבדל בכל זאת בין שני המקרים הוא כגודל ההבדל בין קלושמערל האשכנזית, שזרועותיה מגיעות עד קודש הקודשים ממש (חצרו של האימפרטור בוש) ובין שערוריות קרית מלאכי המגיעות רק עד משכן נשיאי ישראל ושימון פרס. בקלושמערל, עדיין לא הגיעו התלונות של המזכירות לידי מזוז, אך הגיעו גם הגיעו לידי משטרת הפריצים הניאו נאצית (מרגע זה) המכונה האף.בי.איי. ושם נשארו, בידיעה שאין שופט או דיין בקלושמערל שיכול לעמוד מול שמערל ובערל וחבריהם.

 

 זה מזכיר לי את שכנתי מרחובות, פולניה ברמ"ח שס"ה שהיתה מסבירה לי ביידיש כך – "א-פרענק איז א-חייה אובר א-פרענקינה איז א-מחייה". נידמה לי שאותו דבר אומרים בוושינגטון, על היהודים, בטח בקלטית או משהו כזה..אין חדש תחת השמש.

נמשיך להתבונן בסאגה בעניין רב.

 

ומסימנס והטורבינות, לקצת יידישקייט (2)

ובממלכת קונגו אין חדש…

 

ידיעה מעניינת (הכל מעניין היום…כאשר צריך לארוז ולעשות ספונג'ה…), מדווחת על "סקופ" שעומד להתפרסם

"דובר משרד המשפטים בווינה, תומאס גייבלינגר, הביע פליאה על תוכן הספר החדש: "לא היינו מציעים את הפרס על ראשו, אם היינו סבורים שהוא מת". אוסטריה הציעה פרס של 50 אלף יורו למי שיוביל לאיתור אריברט היים.

 

צייד הנאצים סרג' קלארספלד היה נחרץ עוד יותר ואמר שלדעתו היים וגם אלואיס ברונר כבר מתים, אבל מוות טבעי: "זו פנטזיה טוטלית", אמר בהתייחסו לספרו של דני בז. לדבריו, מעולם לא שמע על ארגון בשם "הינשוף". "אם הארגון הזה היה קיים, יש להניח שהייתי שומע עליו".

בספר היוצא לאור בארץ. קצין חיל אויר טוען שמבוקש נאצי בכיר, ד"ר היים, רופא נאצי נתעב המופיע ברשימות המבוקשים של ממשלת גרמניה, הוצא להורג על ידי ארגון חסמב"ה אמריקאי ישראלי בשם "הינשופים" כבר לםני 25 שנה. yeah right

 

סביר יותר להניח שהינשופים פשוט העניקו זהות בדויה לרופא הנאצי, והניחו לו לפעול במערך הבטחון, אולי המכון הביולוגי או משהו כזה, כדי שימשיך את העבודה מהמקום שהפסיק במחנות הריכוז. הסיפור כולו נשמע מצוץ מהאצבע, זה מילא, אבל כמו כסת"ח שלא נתפר טוב. דרוש צילום טוב יותר כדי שנוכל לבחון אם הרופא מוכר לנו מן המרפאה השכונתית בתור קשיש חביב הרושם אנטיביוטיקה לפציינטים.

 

ביחד עם הידיעה על סימנס, יש תחושה קלה של קבס וחנק…

 

————————————————————————————

 יבוא אישי

 

מה שבוגע ללב בסיפור הזה בווינט הוא הטוקבקים. הכותבים מאמינים ללא סייג לאותו "דניאל בז" (המזכיר בהחלט את עוז יעוז האגדי), ולרגע סומר שערם בהתרגשות על המפעל הציוני הגאה, שמחסל בשקט, צוררים נאצים. לא עולה על דעתם בכלל שהמצב הוא הפוך בדיוק, וחיל האויר הוא זה שנותן את הרוח הגבית לנאצים.

האמונה התמימה הזו, שעליה מבוסס המשטר הישראלי, יכולה לגרום לכל אדם שעדיין נותר לו לב, לבכות. ולממשלת ישראל היא גורמת נחת גדולה במיוחד, ומאפשרת לה להמשיך לצחוק על כל התמימים והניצולים האלה, כל הדרך לבנק.

השאלה באיזו מידה גויסו מדענים ורופאים נאצים לשורות המפעל הציוני לא תעלה לדיון, מטעמים ברורים. מעניין לדעת מה אורך החבל שניתן למדענים הללו בעבודתם החדשה. יש לי הרגשה שבנושא הזה ייתכנו הפתעות.

 

עקידת הצחקנית

מתי כבר תימס האבן…

 

 

בראש השנה חוזר על עצמו ריטואל "מדרש העקידה" בראי התקופה, כלומר, המלחמות המיותרות והעלאת קורבנות האדם, הצעירים והמובחרים. ואף אחד לא כותב על יצחקית, אולי צחקנית, שנשלחת במצוות הוריה לפייס את המלך, מקושטת בפוך ומור לבונה, תמימה וברה.

 

אל תשלח את ידך…אל תחתוניה ? צריך להיות, בדרך אל הר המוריה, לשחד או לסחוט עסקת חניונים או נשק, בתל אביב או וושינגטון, וכבר לא שומעים את בת הקול "אל תשלח את הנערה ל….", והשפנפנה המתחבאת בין השיחים בתור תחליף…לא רואים.

ואיה השפנפנה לעולה ?

 

אמא שלה עשתה את זה, פעם, אברהם אמר "אל תגידי שאנחנו נשואים, אחותי כלה…" למזלה המלך היה צדיק, לא כך במקרה של נציג חברת הבניה העירונית או קניין הנשק הערבי, והפריץ העליון בוושינגטון. הם לא דחו את המתנה האנושית העטופה בצלופן מרשרש וסרט אדום.

 

אל תשלח את הנערה….הד מחריש את הקול של אלוהים, השפנפנה לעולה נמלטת מן השיחים, רומסת בדרך שביל קוצים מרשרש…

 

—-

ובימים ההם כל אב בישראל, מנשיא בית המשפט העליון ועד אחרון ראשי הממשלה שולחים ושולחים, "אל תגידי שאת…." פן…פן יהרגנו ? לא, פן יתנו את המכרז למישהו אחר.

 

מצאו להם מדרש חלופי למה שצונזר מן העקידה, כל חניון "מלכת אסתר" וכל מתחרה לתע"ש הוא "המן" וכל מיליון דולר לכיסו של פקיד בכיר, הוא "גזירת שמד".

 

אל תשלחו ידכם לנערה…

————-