בלשצאר דה לה שמעטה

הזדמן לידי הציור היפהפה של רמברנדט, "משתה בלשצאר", והזכיר לי את המשתה דה לה שמעטה לרגל סיום מלחמת עירק, והוצאת הכוחות האמריקאים, ממש השבוע. בבל, היא עירק, מוכה וחבולה, אך גם המעצמה שיצאה למלחמת דת, לפני שלושים שנה, לא חוגגת נצחונות. לא ברור, בכלל, מיהו עכשיו בלשצאר, המלך הבבלי שנענש בחומרה על הרס קדשי בית המקדש, וצפה באותיות הזוהרות המפורסמות "מנה מנה תקל ופרסין". בתמונה של רמרנדט מופיעות אותיות עבריות אחרות, וטרם חקרתי את הנושא, אך ודאי יש הסבר מרתק. כל זה, הרבה לפני הארי פוטר, כבר הופיעו אותיות משומקום ובישרו לוולדרמורט התורן את סופו.

כתובת הנבואה הרעה פורשה על ידי דניאל, כתבוסת בבל מפני פרס, כעונש על השימוש בכלי המקדש והפגיעה באלוהי העבריים, או משהו כזה.

לא הרבה השתנה בנפשות הפועלות מסתבר, שוב בבל, פרס והיהודים עם האימפריות, ואנחנו מכירים את הסוף של הסרט שממנו יצאנו באמצע, כמו שאומרים…

תפקידה של ישראל במלחמת עירק (ומלחמות הדת)

אין לי יחס מיוחד לנבואות מקראיות וחישובי קיצין משיחיים, אבל למפלגה הרפובליקנית בארצות הברית יש. ולא מן הנמנע שחזיונותיו של בוש הבן ("אלוהים אמר לי לצאת למלחמה" "הם שונאים אותנו בגלל החירויות שלנו ומעמד האשה") מושפעים מהלכי רוח עמוקים ומתמידים, שאת ראשיתם אפשר למצוא כבר בימי שלטון רייגן, שם גם צמח בוש האב. שיקולים של נפט בהחלט מתיישבים ומשתלבים גם עם חזיונות ושאיפות מתחום האמונה הדתית, ומכל מקום זה לא מזיק לשלב שמחה בשמחה. אותה תשתית קבעה גם את תפקידה של ישראל במערכה הכוללת שאפשר לייחס אותה כבר לסוף שנות השמונים אם לא קודם לכן, בהפצצת הכור אוסירק למשל. כיום, אותה הפצצה מרהיבה נראית לגמרי שונה, כאשר אנחנו כבר לא נאיבים ויודעים מה ערך הספינים של "נשק השמדה המונית", בעיקר כאשר מדובר ב…בבל.

הסברה המקובלת בישראל היתה ועודנה שעדיף להיות הרוצח השכיר מאשר זה שאליו מכוונות הפצצות. הנחת היסוד לפחות מאז השואה היא "תמיד יש שעיר לעזאזל, תוודא שזה לא אתה", או "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם". בעיקר היתה זו מפאי ההסטורית שפעלה על פי הלך רוח זה, "הפרגמטיזם" המפורסם. וכך, ללא החלטה ציבורית מעמיקה, גויסה ישראל לתפקיד דומה לזה של קאפו או "מדאם" במלחמה הממושכת, שחלקה היה "מלחמה קרה" וחלקה היה חם מאד. מכל מקום, עיקר תפקידה של ישראל היה בהפללה, וכן בהסכמה לייחס לעצמה את האינטרס להלחם בעירק, לשם כך לסייע לממשל להשתיק אופוזיציה פנימית, בארצות הברית, ליוזמה זו. כל זה בהתאם לקאסטינג של "היהודי" בתמונת העולם הפסאודו דתית-נוצרית של הממשל (החלקים הימנים והביצועיים שלו, הקולוניאליסטים). בארצות הברית, נושא מדיניות חוץ כמו מלחמה קולוניאלית רחוקה, אמנם עלול לקומם מחאה (כמו ההיפיז נגד ויטנם) אך באופן כללי הוא משני לנושאי פנים וגם לליגת העל בהוקי קרח, בעונה הבוערת. כלומר, יש בהחלט מקום למניפולציות וספינים כדי "להעביר" ולו בדוחק החלטות מסוג זה. השיקול של פגיעה במדינות זרות אינו מכריע בציבוריות האמריקאית, בסך הכל. התקפות אמריקאיות בכל מיני חורים רחוקים הם דבר שגרתי, ונתון להחלטות של דרג מקצועי, למעט כאשר יש "פלופ". כמו כן, ניתוח היסטורי לימד שעיקר הסיבה למחאה נגד וייטנם היה גיוס החובה. הפעם לא נעשתה השגיאה הזו, ארצות הברית השתמשה בצבאות שכירים, כמו צה"ל, ובצבא מקצועי שלה שרובו מורכב משחורים ממעמד נמוך יחסית. פרשת איראנגייט, שהיתה "פלופ" נוסף במתיחת החבל של הדרג המקצועי במקומות נידחים, התפוצצה בגלל חיכוכים פנימיים, ועקיפת החלטות הקונגרס, וכן השימוש שעשה רייגן בבעיה האיראנית כדי לנצח בבחירות ("הפתעת אוקטובר"). בנישה הזו שבין המפלגות ובהתחשב בעניין הנמוך יחסית של הציבור האמריקאי בנושאים האלה, לישראל, כלגיון זרים מאורגן ויעיל שאינו בוחל בפגיעה מסיבית באזרחיו שלו, יש ערך אסטרטגי אדיר.

הציבור האמריקאי אינו מוטרד כל כך מהטענה שמלחמת עירק נעשתה לטובת אינטרס ישראלי, והפסדים במערכות רחוקות אינם נדירים כל כך, כולל שיקולים מוטעים ובריתות מפוקפקות עוד יותר (אפגניסטן, למין ימי המלחמה הקרה והקמת המוגהדין היא דוגמא טובה), אך הציבור האמריקאי יבוא חשבון על התערבות בענייני פנים, בעיקר "קומבינות" מסריחות מידי. כך, גל השמועות על מעורבות ישראל בפיגועי 9-11 ומתקפת האנתרקס הם נושא "חם" יותר מאשר עצם שאלת המלחמה בעירק, שלא ממש מעניינת אף אחד. (למעט הצד הכלכלי). ישראל עשתה יותר מזה, סחיטה, שוחד מיני, ועבירות שונות ומשונות כדי לקדם את התוכניות בתוך ארצות הברית, וכלל לא בטוח ש"הניפוח" של מעמד ישראל בארצות הברית, כדי לקדם זאת, יסתיים בתרועה רמה.

הה, ברברה, איזו זנות היא המלחמה

שאלה מרכזית שלא נדונה כלל בישראל היא הסמכות המוסרית והחוקתית של ממשלים ישראלים וגורמי ביצוע לקבלן את הציבור הישראלי לטובת פרוייקטים כמו סיוע למפלגה הרפובליקנית להשתיק אופוזיציה פנימית והתערבות דומה מסוג זה, שאינה יכולה להתפרש ולוא בדוחק כאינטרס בטחוני המצדיק הפקעה מסיבית וחריפה של זכויות אדם (בישראל). תהליכים של השחתה מסוג זה התבררו לאחרונה בבריטניה במידת מה (פרשת העיתונות של מורדוק, פרשת ההדחה של שר הבטחון), וכמובן במדינות כמו מצרים, לוב ותוניס. בישראל, אף שאולי מסתמנת דאגה כלשהי ממשמעות ההחלטות שהתקבלו בעבר (להלן "מפלגת עצמאות" לפתע, זה קצת, אפעס, צו שפעט, לא ?), ניראה שצרכי ההשרדות האישיים של קבוצות וטייקונים שצמחו וגדלו למימדי ענק בתוך ההקשר של צרכים אמריקאים פנימיים, יכריעו נגד בירור מעמיק. מחיר המלחמה הגדולה הזו, שמעולם לא הוכרזה ככזו בישראל, יוערך כניראה נכוחה רק על ידי "שר ההסטוריה". אבדן האנושיות בחברה הישראלית הוא המחיר העיקרי, והשאלה אם הוא הפיך.

אם התחלנו עם בלשצאר ורמברנדט, אפשר לסיים ברובנס=דה לה שמעטה על "מלכת אסתר" ו"תפקידו של היהודי" בהאי עידנא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 18/12/2011 at 11:52

    the letters are in hebrew they are just written like old chinese but from right to left

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: