חשיבותם של חוקים במקום שאין חוק

אני עוברת ככה ברפרוף כלשהו על חדשות "חוקי ההשתקה" והדיון סביבו, בניכור די גדול מהמתרחש ומסערת הדעות הנחרצות לכאן או לכאן, הגם שאני כותבת בלוג כמה שנים. בשלב מסויים בישראל אדם נכנס לקטיגוריה שקופה שממילא החוקים, לטובה או לרעה, אינם כלי בידו, וגם אם יגיע לבית המשפט, לשון החוק לא תשנה לכאן או לכאן. נתחיל בשאלה אם לאותו אדם יש כסף לעצם הנסיעה לבית המשפט, שלא לדבר על אגרות, ובכלל, עורך דין ? מי שמע ומי יכול. השופטים של העידן האחרון עשויים כולם כמעט מעור אחד, המשדר זחיחות, טפשות גאה, ופריעת חוק בריש גלי, והתייצבות אוטומטית לשימור עצמי, לטובת מי שחושף שיניים, אם זה התאגיד הדורס או המיליונר, או איש התקשורת שיכול לקדם אותם או להכפישם. חשיבות החוקים בישראל, כלשונם, מעולם לא היתה גבוהה, ועל כך פרשתי מהדיונים למשל בין הפמיניסטיות המלומדות שהרבו לכתוב כאן תילי תילים של דקויות בזמן שלידן, הצונאמי כבר יצא לדרך, ומכל קוצו של יוד על תקנון זה או אחר, לא יישאר כלום, וגם קודם שימשו הכלים האלה רק בידן של נשים שממילא לא זקוקות לחוק, כדי להגן על עצמן.

כך גם בנושא ההשתקה. מי צריך חוק בכלל ? צפינו פה בדי הרבה דוגמאות אפילו ברישמות לא רק להשתקה אלא להצמתה מוחלטת של "קולות" רק בכוחה של אלימות עדרית, או קליקות, ועיוות הכתוב, וממילא רוב ההשתקה בישראל תמיד נעשתה בכוח של החלטות לא כתובות של העדר, למשל בהצנזורה העצמית בתחומי בטחון, ניצול מיני על ידי בכירים, ועוד. ישאל אדם איך הצליחו לאכוף את החלטת העדר ? אפשר לבדוק זאת בקלות בגוגל, ולראות את טביעות האצבעות של הקרבות הקצרים בדרך כלל. דוקא השמאל הנאור התמחה בסתימת הפיות מהסוג הסמוי, הרעלת השלולית בדרך כלל מאחורי הקלעים החלטות "חרם", וקמפיינים ברמה של פוליטיקה בית ספרית, מחנאות ו"מלכות הכתה" ועוד מזה. בדרך כלל, כאשר דברים עולים על ספר החקיקה, זה עשרות שנים אחרי התבססות הפרקטיקה.

באוירה ציבורית כזו, הרעיון הוא פשוט. מבני הכוח מתנהלים באינרציה דרווינסטית, (כל דאלים גבר) והחוקים הם חלק מהארסנל כלים, שאין לו דבר עם האזרח הרגיל. האחרון יכול לצאת נשכר במקרה, כתופעת לוואי של מאבקי כוחות בינגושיים.

בית המשפט כבר מזמן לא עומד לרשות אנשים סתם, בצורה זמינה וצודקת, וגם אם הוא נגיש, האמון בהחלטותיו שואף לאפס, רמת עורכי הדין, השופטים, הנפוצות של תופעות פרע בהליך המשפטי (גניבת מסמכים, חטיפת מועדים, איום על עדים וצדדים, הטרדות) ממילא הופך את הכל לחוכא ואטלולא ומאבק כוחות פראי, כמו באינטרנט, ואפילו פה ב"רשימות". ולכן, אין כל כך טעם לנתח לכאן או לכאן את היוזמות האחרונות, למעט אם אתה או את שייכים ל"חמולה" שיש לה מניות במאבק, ואז ממילא מדובר במעין טיקבוק בשכר, גם אם לא כספי. מאחר שאין לי מניות בחמולה כזו או אחרת, וכך גם רוב עמישראל, הויכוח נותר אי שם, ליודעי ח"ן.

,תוספת מאוחרת, על "הבהמה"

אחרי שפרסמתי את הפוסט ראיתי שספי רכלבסקי, האחראי לביטוי "חמורו של משיח" שהשתמשתי בו לעיל, מתייחס בקצרה ל"בהמה זהבה" בהקשר הרחב, שבו דנים (מתייחס לאירוע שבו כינה יו"ר ועדת כנסת את חה"כ גלאון בשם בהמה). רכלבסקי בוחן אימרה זו בהשר התרבותי הרחב, והאיסור ההלכתי לצעוד ברחוב בין שתי נשים או שתי בהמות). אני כמובן מסכימה למה שהוא כותב, אבל האין זה קצת מאוחר לצאת להגנת הבהמות ? ואיפה היה המגזר של רכלבסקי ושוקן עד היום ? היה ספון באוהלם של סוחרי הנשים והילדים. אין הרבה כנות וכוח בדחיפת נושא מעמד האשה ככלי ניגוח, בשלב מאוחר זה בציבוריות הישראלית, ומעבר לכך, חוששני שהדוסים מודעים לסודות האפלים של המגזר החילוני, וישתיקו מהר את הטפות המוסר. גם גברת גלאון היתה בטוחה שהיא מוגנת מהיחס הזה, והיתה שותפה לדילים שהשתיקו התבהמות של ממש במדינה בכלל ובמחנה שלה גם כן.

לבסוף, הדימוי שעלה בראשי לאותו חמור, קצת פחות מחמיא לחמור הנזעק. השירותים שנתנה הציונות החילונית לרבנים היה מלוכלך מטבעו ולא רק שפיר ובניגני כפי שתיאר למשל גדעון לוי (טכנולוגיה ותשתיות רפואה ומדע). חימוש גרעיני של האייתוללות, והזניה של הציבור כדי לייצר דימוי נאור בין "הגויים" לזמן הדרוש. בראש ההזניה מערכת המשפט, שנזרקת החוצה, בבעיטה. בייניש טובה בשביל להקים כורים גרעינים ולייצר תדמיות בבית הדין של האג, אבל היא לא טובה כדי לייצר צדק ושפיטה בארץ ישראל. לשם כך, יביאו את מי שנחשב ראוי לעסוק בשפיטה, ערכים וצדק. מן העסקה יצא המגזר הבהמי ברווח כספי אדיר, משולי החברה בשטעטל, חוטבי עצים ומורטי נוצות, לצמרת הכלכלית והחברתית של העולם הגדול, כך שאי אפשר לבוא ממש בטענות. המגזר צריך ויכול לפשפש במעשיו, כדי לבוא ממקום ראוי יותר לדרוש ביטול היוחסין שמציב אותו בשורת הבהמות והחמורים. אך, כאמור, השעה לכך כמעט חלפה, אם לא חלפה ממש. שוקן, לוי, רכלבסקי וגם גלאון ימשיכו לצעוק על הרבנים, במקום לבצע בדק בית פנימה, שהוא הדבר היחיד שיכול להחזיר להם את כוחם בציבור. ציבור שבסל הכל, כולל המסורתיים שבו, מחזיק מאד מהערכים הליברלים והנאורים שנרמסו בעבר ונישאו לשוא. הציבור היה רוצה לקדם את מעמד האשה, את החירות האישית, ההשכלה, והשוויון החברתי, אך כניראה שהוא מאס מאד במי שנשא את הדגלים האלה, ולא בכדי, למרבה הצער.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: