רשתות סחר בילדים, SRA

מידי פעם אני מוסיפה קטע מהווי החיים של רשתות סחר בילדים, התעללות פולחנית ומה שמכונה בלעז SRA sadistic ritual abuse .

זהו נושא דחוק לשוליים בין היתר משום נוראותו, אך הוא מהווה מציאות חיים לאנשים רבים בין כבוגרים שורדים ובין כעדים או קורבנות בזמן הווה. מידי פעם התקשורת מתכבדת לנושא, כאשר ישנו מעצר או פעילות של אכיפת חוק החושפת את הכיסים האלה בחברה.

התעללות מובנית 

אחת הסיבות להשתקה סביב הנושא הזה הוא מבנה החברה בכללותו, שנשען על ניצול יתר של מעטים מודרים ומושתקים, ויוצר רווחים משניים לשכבות רחבות באוכלוסיה. למעשה זהו שחזור של המבנה החברתי בעולם העתיק, סביב "קורבנות אדם" ובעיקר ילדים, תופעה שנתפסה כחיונית להישרדות הקבוצה או השבט בכללותו. אמנם מצד אחד יש לנו שיח מקובל על היותנו ה 99 אחוזים שהאחוזון העליון מנצל, אך בפועל, יותר נכון לדבר על אחוז אחד של קורבנות המפרנסים את שאר ה 99 אחוזים. התופעות קיימות זו לצד זו. העובדה שיש זיקה, עובדתית וגם נושאית בין התעללות בילדים (ברשתות ומשפחות) ובין פולחן עולה מהפרשות שנחשפות פה ושם. לאחרונה, ביעור החמץ בכנסיה הקתולית, מוסד ותיק וגדול שסבל מבעיה מוסדית של פדופיליה מושתקת, ומוסדות אחרים שבנויים בצורה דומה, כלומר, מוסדות שכביכול משרתים מטרות חברתיות נאצלות, אך מאפשרים או מעודדים למנהיג אחד או כמה, לבצע מעשים חמורים מאד בחסרי ישע, הנמצאים בתחתית המבנה, מאחר שנוצר לרוב, רווח משני מהמבנה כולו.

תודעה של קורבן

מנקודת החוויה של הקורבנות, מדובר על טראומת בגידה ראשונית שבה מבין הנפגע שהוא קורבן לא רק של מבצע ספציפי, אלא למעשה שהוא "שה לעולה" בהסכמה ועידוד של הסביבה כולה, הסביבה שבתוכה ובהקשרה מתבצעות העבירות. הדרישה ממנו, להיות קורבן שקט, מופיעה מייד בהתחלה כאשר הוא או היא נבחרים לתפקיד. הכניסה לתפקיד מלווה איפוא גם מהלך פולחני ואינדוקטרינציה לקבל את המשא, ויש לזה גם צד פסאודו רוחני, שיתוק ההתנגדות הטבעית של כל אדם לחיסולו, ניצולו והשתקתו. ילדים למשל יקבלו מסרים כפולים של "בחירה" (CHOSEN) המפצה את האגו, ולצידה סט של נורמות הכוללות סיפוק מכאב, סיפוק מויתור על צרכים יסודיים, ויתור על החיים, לעיתים, כ"הגשמה" של הייעוד. האינדוקטרינציה נעשית לעיתים באמצעות ביו פידבק, מאולתר, שמעניק סיפוקים להפנמה של כאב והקרבה עצמית. בעולם העתיק, היו הבתולות הנבחרות (או הילדים) מולבשים יפה, ומובלים בטקס מיוחד, שלמעשה מנע את האפשרות להתנגד, והפך את הקורבנות לשותפים, לעיתים, גאים בתפקידם לשימור הקהילה. ברמה הפסיכולוגית הופך הילד סוג של דיסוציאציה מכוונת, שמדביקה את התודעה שלו לצרכים של המבצע-המתעלל, הילד שמח בשמחתו של המתעלל, במילים פשוטות, וזו גם מעין "תודעה נרכשת של עבד", או "תסמונת סטוקהולם" כפי שהיא ידועה כיום. בתחושה, שורד התעללות כזו יתקשה לנתק את החלק הנפשי והפיזי מהתודעה של האדון-בעלים לאורך זמן רב, גם לאחר סיום השבי בפועל.

התמכרות לסדיזם

בפועל, ככל הניראה, יש אכן "ערך מוסף" לקבוצה כולה במבנה הזה, מול קבוצות אחרות, ולכן הוא נשמר לאורך הדורות בהצלחה כה רבה.  למעשה, נוצרת "התמכרות" של המבנה הסדיסטי בסבל של הקורבנות, והטיפול, לצד שחרור קורבנות חייב לכלול מעין "גמילה" ממבנה כזה, הן מצד המעוול הספציפי, שהוא לעיתים רבות דמות מפתח במבנה (אם זה מוסד דתי, או קהילה וכיוצב) מהאנרגיה שהוא מקבל מדפוס היחסים הסדיסטי-שתלטני.

הכוח של פולחנים

סיבה נוספת לכך שנושא הרשתות הפולחניות נדחק לשוליים קשור לדיבור הכפול באופן כללי, ששמור לנושאים פולחניים ורוחניים. כיום מקובל בעולם הרואה עצמו כנאור לבטל את התופעה הדתית והרוחנית ובודאי הפולחנית כ"אברה קדברה" כוזב. ואולם, לצד הדיבור הגלוי, קיים דיאלוג סמוי, בלתי מוכר, שמתקף את הכוח של "קללות", "ברכות", וכיוצב, אנשים יכולים מצד אחד לבטל ומצד שני ללכת "Kטיפול אנרגטי", ואנחנו רואים הצפה כיום בשוק הזה, בקרב אוכלוסיות משכילות ומבוססות. שורדים של התעללות פולחנית ידברו על תוקפנות פולחנית, כלומר, מעין "כוחות שטניים" שמצויים בידי הכת או המבצעים, או הממסד המתעלל, שיכולים לתקוף אותם באמצעות "מחשבות" או קללות או כל כיוצב ממש כאילו מדובר בוולדרמורט מ"הארי פוטר" שמנהל קרב מוחות נגד פוטר מרחוק. לכן, קיים קושי נוסף בטיפול בבעיות אלה, שכן הציבור לא יודע איך להתמודד עם התבטאויות מסוד זה של שורדים, ומעדיף להתעלם מכל הסיפור וגמרנו. לעניין זה יש כמה צדדים, נגעתי בהם בעבר. ראשית, רשתות סחר בילדים העוסקות בזה לאורך ולרוחב (ויש רשתות רב-דוריות, שזה עיסוק חמולתי שלהן העובר מאב לבן), יודעים גם להשתמש במוח הרך והנוטה להשפעה של ילדים, ולהטיל עליהם אימה באמצעות פיברוק של כוחות על טבעיים, או פולחנים. ומצד שני, ישנם גם הכוחות הפוסט טראומטים והסוגסטיביים הכרוכים בחשיפה להתעללות סדיסטית קשה. כך למשל, ילדים שעברו עינויים קשים במועדים מסויימים הקשורים לפולחן (חגים למשל, או טכסים), ישחזרו בלי שליטה את התחושות האלה, בכל פעם שהחג יחזור. חלקם יפרשו זאת כ"כוח" עצמאי שמופעל בחג או המועד הזה, ומכאן הבילבול לעיתים בדיווחים ובניתוח התופעה. יחד עם זה, ישנם גם כוחות סוגסטיה , למי שמאמין בזה, ואלה מהווים בהחלט חלק מהאוירה הארגונית במקומות הרוויים והמתבססים למעשה על ניצול ביתר, של ילדים וחסרי ישע בידי "מנהיגים כריזמטיים" המביאים רווחים לממסד המתעלל (אם זה ראש ישיבה, או עמותה, או מועצת מנהלים, ואם ראש עיר, או נשיא). מבלי לזעזע את הקוראים יותרמידי, הרי השימוש במוטיבים "רוחניים" במהלך של התעללות מינית למשל בילד, משפיעה על כל מערך ההתפתחות הנפשית, באופן שיוצר עולם "מאגי" הנמשך מן הילדות. אם רב נערץ דורש מילד לבצע עבורו מעשים מיניים, וגם לסבול עינויים סדיסטיים כחלק ממערך ההיררכיה הדתית, אזי ברור שנוצרת הטבעה עמוקה מאד בין מושגים "רוחניים" ובין מעמקי הפסיכולוגיה והפתולוגיה של הגוף והנפש. ילדים דיווחו על טכסים "יצירתיים" מאד שנסובים על סדיזם מעוצב מאד, שנעשה בתוך הקשר פולחני, כמו החדרת בעלי חיים לגוף, שריפה, קטיעת איברים מסוגננת, הכל בתוך הקשר ומשמעות מעולם פולחני, כך שכבר קשה ליצור גבול בין הפולחן לבין הגוף, והתודעה היומיומית של הקורבן. על הרצף הזה יש מקרים "קלים" יותר של עיוות מושגים, ובלבול בין היחס הטבעי של האדם (או הילד) למושג הטרנסצנטי או האמוני של "אלוהים" ובין מעשים חמורים, כאשר המבצע מנכס לעצמו מעמד בתוך העולם המטאפיסי, כדי לייצר ציות ואף מוטיבציה לילדים לרצות אותו וכמובן לחפות על המתרחש. כאמור, ללא המבנה המוסדי שבפועל מרוויח מההתעללות המוסדית, זה לא היה מאפשר את ההפנמה המוחלטת של המושגים המעוותים אצל הקורבנות. מקרים כאלה מאתגרים את המבנה החברתי הרחב ויוצרים התנגדות רחבה מאד.

הצד הכלכלי

נידמה לי שתופעת "קורבנות האדם" למשל עדיין לא מוצתה בניתוח המרקסיסטי-כלכלי שלה, אך אפשר לאמר ש"ניצול יתר" כשמו כן הוא, יוצר רווחי-יתר לצד השני במשוואה. פדופיליה היא במידה ניכרת ניצול רגשי המקנה לצד המבצע תחושה של אומניפוטנציה ובטחון המאפשר לו "להנהיג" ולתגמל את הקהילה בשירות הנחוץ לה. בצדדים הפחות ערטיאליים, כמובן שניצול ילדים הוא "ביצת זהב" כלכלית במישרין, בעידן של הפורנוגפיה הממוסחרת, זנות ילדים, ושירותים נוספים המתקבלים ממצב כזה. נידמה לי שלא קראתי עדיין מחקרים (אולי יש ואינני מכירה) על הסימביוזה במבנה של "המנהיג הכריזמטי" (או "הטייקוניזציה של האליטה") עם הניצול של חסרי ישע, אך נידמה שיש איזו הקבלה או הומאוסטזיס שמחזיק ביחד את שני הקצוות הקיצוניים האלה ביחד. סדיזם ככלל הוא תופעה שלא נחקרה דיה, בצד הפסיכופתולוגי והחברתי שלה. בדרך קורבנותיו של הסדיזם הם נשוא המחקרים משום מה, אולי מתוך הערצה והכפפה מסורתית לכוח שמבטא הסדיזם בחברה. יתכן שהיחסים האלה משחזרים יחסים קדומים יותר כמו בין שבט חסר ישע ובין אליל כל יכול הניזון מקורבנות אדם, האשמה שנוצרת מחזיקה את המבנה על מכונו זמן רב. יתכן שזה גם מסביר את שיתוף הפעולה המאד חד משמעי, בקהילות רבות, עם הפרקטיקה הזו.

בחברה המודרנית שבה בוטלו לכאורה הפרקטיקות ביחד עם ביטול די אוניברסלי של "מעמדות" קבועים של קורבנות כשרים, הדברים נעשים בצורה אחרת, כתות, ארגוני פשיעה, ומשפחות בעלות מסורת פדופילית-מתעללת רב דורית, מספקות את הצריכה החברתית. בתי יתומים, מהגרים עניים, ילדים כמובן, משמשים בתפקיד התחזוק של המבנה המתעלל.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: