מרגל בעל כורחו, או הליברל היהודי

בשבועות האחרונים התקיימו פה ושם דיונים סביב השחרור של "שלושת המטיילים" האמריקאים שנכלאו באיראן לזמן די ממושך. לתוך הדיון שורבב גם אילן גרפל, הכלוא עתה במצרים באשמת ריגול. במקרים האלה דובר בעיקר ביהודים אמריקאים ובשניים מהם, ישראלים-אמריקאים (גרפל ופטאל). הטענות נגדם הוכחשו על ידי הממסדים הרלוונטיים, וכראיה נטען שכולם "שמאלנים" או ליברלים ביקורתיים כלפי המלחמה, או משהו דומה. אף אחד לא יצא משוכנע. זה הוביל אותי להרהור קל על זהות, רצון, ותודעה, אותנטיות וכזבים.


דימוי ה"חללה"

תמונה ממקום אחר, בערך, ההפגנות והצעקות שבין הימין לבין השמאל, והטענה המושמעת לעיתים כלפי שמאלניות כאילו הן רוצות להזדיין עם ערבים או יותר מעניין, שהמפגינה נאנסה על ידי ערבי בגיל צעיר, אולי כתינוקת, ולמעשה היא סובלת ממעין תסמונת סטוקהולם רוחנית. .

כיבוש כזה ואחר

ייחוס תודעה כוזבת אינו ייחודי למודל "הטהרנות השבטית", אלא מצוי גם בתיאוריות פסיכולוגיות, ופמיניסטיות, כמו TRAUMA BASED BONDING וכיוצב, ותיאוריות העוסקות בקולוניאליזם וכיבוש.

המודל הרומנטי, אם אפשר לקרוא לו כך, מתאר התמזגות של הכובש והנכבש לא כאקט שלילי, אלא למשל כמו התהליך המתואר בסרט "אוואטר" שבו מוצא כל צייד את הסוס המעופף שלו (מין ציפור דינוזאורית). התהליך נראה כמו אונס אלים ומסוכן, אך למעשה מדובר בכימיה, או אלכימיה, המחברת מרצון את שני הצדדים, הרוכב והחיה. תהליך דומה מתואר, אם בקצת ביקורת, בסרט "שמש בוגדנית" – המתרחש ברוסיה. המשפחה המתוארת = איזה גנרל חשוב ורעייתו היפהפיה, שכולה אהבה ויופי מצפינה סוד אפל. מסתבר שאותו גנרל הוא זה שרצח את בעלה הקודם ואהוב ליבה של האשה, ואז "כבש" אותה, ועם הזמן היא התאהבה בו.

שייכות "שבטית" גם היא מין רומנטיקה כזו של המובן מאליו שקורה מעצמו באיחוד של הגוף עם הלב והשכל.

האתוס ההפוך, רומנטיקה של בגידה

האתוס האמריקאי מרבה לספר דוקא סיפור הפוך, על "ליברל" שהוא מרגל משוטה בעל כורחו, הנשלח אל האויב במטרה לחזור עם שלל רב. אך במהלך התהליך המורכב, מגלה המרגל המופעל שהוא GOING NATIVE ובוגד בשולחיו, ומוצא "את עצמו" ונולד מחדש בקרב האויב המתגלה כעדיף מוסרית על השולח. כך באווטר, לאחר מסורת ארוכה של סרטים כאלה, שבהם יש תהליך של "בגידה" שהוא למעשה ההרואיות בהתגלמותה, ובמקרים רבים, הביקורת היא על ארצות הברית בעצמה. זה קשור לכך שההשתייכות האמריקאית מבוססת פעמים רבות על "עריקה" מהמודל השבטי המקורי, לעבר מודל שבטי חלופי ש"הולם" יותר את נפשו של הגיבור. וגם זו תפיסה מהותנית של תחושת שייכות אם כי לרוב מתוארת העריקה כבחירה בקולקטיב מוסרי יותר. (תהליך המצריך חשיבה וניתוח).

הכיסופים לאותנטיות

התבוננות בפסיפס המקרי הזה שצד את עיני, מן הזמן האחרון, מגלה שאנחנו נעים כל הזמן על כמה צירים. לרובנו, כבני אדם, אני משערת, יש כמיהה להתמזגות הזו בין הטבעי, הגופני ובין הרגשי והשכלי. בפועל זוהי כניראה פנטזיה, והחיים הם יותר מקבץ החלטות מושכלות פחות או יותר, עם שפע צידוקים. אני מוצאת שהשאלות על זהות שבטית ולאומית נעות במקביל לדיון הציבורי סביב "רצון האשה", והמעבר מתפיסה פסיבית בעיקר של "נכבשות" הדומה למה שמתואר ב"אווטר" למצב של החלטה מושכלת ומפוכחת של שני צדדים שווים. הרבה פחות רומנטי, מאשר זרמים חשמליים אותות ומופתים. מצד שני, ההסתמכות על הניתוח הקר והשכלי בלבד הוכחה כמוגבלת גם כן בשאלות הכי חשובות של בני אדם והתוצאות לא מזהירות, בלשון המעטה.

נידמה לי שגם הסרט "הנשר" (THE EAGLE), שעוסק דוקא בצבא הרומאי, ותולדות המלחמה שלו בשבטים באי הבריטי, עוסק גם הוא בשאלה של שייכות לקולקטיבים, המתח בין נאמנות של "דם" לבין בחירה בערכים אתיים גבוהים יותר. התשובה אינה נחרצת, כי גם האתיקה, מתברר, היא עניין יחסי וגיאורפי.

מרציאנו, דם זה לא מים

תמונה נוספת שנופלת לי למישמש הזה היא פרומו לסדרה דרמטית על איזו משפחה בנוסח קורליאונה, "הכבוד של מרציאנו" (רמז לפריצי עם הכבוד שלו), בכיכובו של זאב רווח. הפתיח מוסר לנו, שגיבור הסדרה הבין כבר מזמן שמשפחה זה לא הדבר הכי חשוב, אלא הדבר היחידי שחשוב. נידמה שזהו ניסוח האתוס הישראלי המכונן בעצם. תחושת המצור הישראלית אינה מאפשרת בניית אתוסים או "גיבורים" שבוחרים באתיקה על פני ה"דם" גם לא בתור סדרת טלויזיה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי  On 07/10/2011 at 18:52

    תודה. אני אנסה לצפות במרציאנו לראות מה קורה שם. אני לא יודע אם עקבת אחרי הבורר, סדרה מרתקת בעייני, בעיקר מהפרספקטיבה של הפרקטיקה והאתיקה של חוק פרטי וכיצד הוא מתקיים לצד ותוך כדי תחרות עם המדינה ה"נורמטיבית" עם החוק המונופוליסטי שלה. אם אני זוכר נכון הבורר לא פעם ולא פעמיים נוקט בצורה עקבית לפי האתיקה שלו, ובניגוד למה שה"דם" היה אמור להכתיב. סדרה חתרנית באנרכיסטיות שלה ואיך שהיא מביאה את הרעיונות האלו לקהל הרחב, זה היה הישג נהדר בעייני.

    ובנושא בונדינג דרך טראומה, שמעתי את זה אתמול, אולי זה יענין אותך: http://media.freedomainradio.com/feed/how_to_control_a_human_soul.mp3

  • irity  On 08/10/2011 at 06:11

    תודה על ההפנייה. התיאור שם חי ופשוט, וזה מצויין להמחשת הטכניקה של שעבוד פסיכולוגי. הוא לא מציע פתרון אחר לניטרול הכוחנות האלימה של אנשים "רעים", בדרך כלל הם פשוט מנצחים בכוח הזרוע. לכן קמו "דתות" להפעיל שליטה מינימאלית ומיתון של הרשעים שלא ממש מזדהים טבעית עם המטרות של השדרן הזה ואינם מוסריים ולא רוצים להיות מוסריים …בקיצור, זה קצת יותר מסובך.

    אבל הוא בהחלט מתאר יפה את המנגנון של שעבוד ושטיפת מוח.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: