חשוב כמת…

 

ההרהורים על מצב הייאוש כבר לא מניעים לכתיבה, ומעט הקוראים שמתרגשים מניסוח מדוייק של תחושות מסוג זה. יש להניח שתרגיל מינוי הועדה ("יס מיניסטר"  לימדנו) הצליח במידת מה. שום היענות לא היתה במגזר הממשלתי, טרכטנברג "לא עבר" אפילו בממשלה שמינתה אותו, אבל נתניהו כניראה איבד גובה, ואיך זה יתבטא בדיוק אי אפשר לדעת כרגע, אך להערכתי ימיו כראש ממשלה ספורים. המחאה הובילה להעצמה בהרגלים הצרכניים, עניין חשוב כלשעצמו אם יופנם על ידי הציבור, ואם הציבור לא יחכה עכשיו ש"מישהו" (הסטודנטים ?) יעשה לו את העבודה, כי אז אין שום הבדל בין מה שהיה קודם לעכשיו.

הספקתי לרפרף קצת באינטרנט, מצאתי למשל ידיעה די ישנה על קבוצה נחמדה בשם "מקום לחלום" שרצתה רק להתיישב ולהפריח שממות, ונתקלה ב"קומבינה" הישראלית של גזירת קופונים על חלומות. הסוכנות הבטיחה, העיריה לא מסכימה, הקבוצה החלוצית הפכה בין לילה מיקירי הארץ ל"כת מסוכנת" וכל התרגילים הידועים. מי שהוליך אותם לשולל זה תנועת "אור" שהיא כניראה קצת חושך, ובעצם מסווה את עצמה במילים יפות, אך עוסקת ב"ייהוד" והתנחלות ומי שלא משתלב בזה, נגרס כאוכל במנגנונים המשומנים של המנהל הסוכנות והשלטון המקומי. ובעיקר…צריך פרנסה לעורכי דין. נידמה לי שגורל דומה היה לפרוייקט של אותה תנועה בבקעת הירדן, בהרחבה קהילתית אקולוגית בנווה איתן.

חשוב כמת…

העני, אמרו חז"ל, חשוב כמת. וזוהי באמת שיטת חיסול אלגנטית שהיתה ידועה לשליטי העבר, אפילו סטלין אומרים, וגם היטלר, ולפניהם הבריטים באירלנד, ידעו שקשה אולי להפציץ ערים מיושבות (זה לא מצטלם טוב), אבל אפשר לדלל בשיטה איטית אשר מונעת גם מחאה, מחמת עייפותו של העני והדרדרותו לעברי פי תחתית סולם מסלו.

המאבק נגד זהבית(ותאומתה הגברת שטראוס), הזכיר לי קצת את הזאבה הקפיטולינית של רומי, שהניקה (לא טרפה…ודוק) גורי אדם. אצלנו הזאבות לקו בזאבת, והשתגעו, מחלה אוטואימונית לאומית, הגוף תוקף את עצמו, מנגנוני ההגנה מתנפלים על הילדים, ולא על האויבים, אם יש כאלה בכלל. אוכל לא מקבלים בישראל, אבל צריך להתנחם בדירוג הקומבינטורים העולמי.

אני מספיקה לרפרף ולגלות שאחת ירדנה אלון, שהגיבה וכתבה בבלוגים פעם, הלכה לעולמה מחמת עוני. אפשר לקרוא לזה כל מיני…אבל בפועל זה העוני שהופך אנשים למסריחים, ברמת יחסי הציבור, לתוקפנים במקום הלא נכון, עד שהם הורסים את עצמם, מתוך המנגנון האנושי שמעמיד את הכבוד מעל ההישרדות הפיזית. אדם רוצה להרגיש בשליטה על חייו, גם אם אין לו. ועל זה בונים הזאבים שלנו שם למעלה. הגורים כבר יאכלו את עצמם או זה את זה. במקרים האלה, הקהילה מייחלת כבר להיעלמותו של העני שצעקותיו וסרחונו וסבלו מפריע את שלוותם. מייד עם מות המטרד, עטות הנשים על הבית ומנקרות בעזבון, ואולי אפשר להרויח משהו. כזה העולם וכך היה תמיד. ההתמחות היהודית עם זאת, היא עניין מסורתי, לעשות את המוות, ולאחר מכן, להכשיר, כדי להרויח ממה שנשאר. אחת הדוגמאות השנויות במחלוקת במסורת זו היא של ישוע. הבעיה היתה שהעזבון שם קם על יוצרו, אבל מאז השתכללו השיטות.

הקהילה המאד מצומצמת של צדקנים לא מצליחה לגייס אלף ש"ח למישהו שמת מעוני ממש לידם, בתל אביב, וזה אומר הכל. ומי שבונה "קהילה אחרת" עם ערבות הדדית, נתקל בסוכנות היהודית שבולעת אותו ומעבירה את העצמות לכרישים. חס ושלום שיתנו דוגמא לקהילה אחרת שבה לא מתים מעוני בשקיפות מוחלטת…זה יקלקל את השואו של הזהביות והעופרות בחצרות השועים ובתי ההשקעות.

אין חדש תחת השמש, יש לזה רק מילים אחרות, המכונה אוכלת ויורקת החוצה את העצמות. אם אין חלב, תשתו מיץ זאבים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אבי  On 06/10/2011 at 07:45

    מה שקרה עם ירדנה אלון זה עצוב מאוד. אני זוכר שלא מזמן עוד קראתי את הטוקבקים והתגובות שלה.
    סתם הערה: זהבית היא לא בדיוק התאומה של שטראוס בגלל שזהבית הייתה המנהלת הראשית של תנובה, אבל עדיין הייתה שכירה. שטראוס היא הבעלים של החברה שלה ואי אפשר לפתר אותה. שטראוס היא המקבילה של אריסון וזהבית היא המקבילה של גליה מאור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: