תהליכים….

מדינה חדשה ?

יש להניח שנשמע ונקרא בחודשים הקרובים על שאלת ההכרזה על המדינה השכנה פלשתין מכל המומחים ומקבלי ההחלטות. עיון בהצהרות של אובמה לפני הבחירות מלמד שלא היתה מחוייבות מלכתחילה להקמת מדינה באופן הזה, ובכלל, אלא לקידום התהליך בצורה המשתלבת עם המדיניות החדשה במזרח התיכון בכלל. הכוונה היא לזניחת ההסדרים הקודמים שהיו מבוססים על בריתות בין אליטות עריצות ומושחתות, הן בצד הערבי והן אצלנו וב"ציר השלום". בינתיים ממשל אובמה, חרף הביקורת עליו, עומד בכל הנקודות שהועלו, ואולי זה גם קשור לכך שמדיניות זו אינה על דעת המפלגה הדמוקרטית בלבד, אלא הוסכמה על כל הצדדים החשובים במפה הפוליטית האמריקאית.

"אביב העמים" הערבי החל, כמו "נאום קהיר" במסע אובמה, במצרים, והמשיך בהתמדה, וממשיך, לחולל שינויים באזור. אצלנו עדיין רואים רק ניצנים (מחאת האוהלים), אך יש לקוות ליותר מזה בקרוב. מכל מקום, צורת החשיבה של "כוחות השלום" בישראל ממילא אינה הולמת את המדיניות האמריקאית, שכן, "כוחות השלום" בישראל הם הם חלק מאליטה גוועת שהצטינה בעריצות ועושק המקומיים. השלום שקידמו, כמו למשל היחסים עם טורקיה, היה "עסקה של זמן שאול" המבוססת על אינטרסים זמניים וכלכליים מגזריים, ונשענו בעיקר על הצבא ותעשיות הנשק.

הסנטימנט

לשם השוואה מן הפעילות שראיתי בעבר הרחוק (המר"צים למיניהם) במסגרת כוחות השלום ושיווק הנשק לטייקונים, השתתפתי לא מזמן במפגש דו לאומי של נשים, שהוגדרו כ"עמך", כלומר משני הצדדים הגיעו נשים "לא חשובות" (לא פרופסוריות, עיתונאיות או חברות עמותות יוקרה), ביניהן די הרבה נשים שמזוהות עם "הימין" במקומותיהן (מסורתיות מאד). התהליך היה שונה מאד מהמקובל בעבר, ודרושה עוד עבודה כדי להבשיל תהליכים כאלה ולהביא לשלום או לדו קיום המבוסס על "העמך". יש להניח ששלום כזה עמיד יותר מאשר ההסדרים כמו אלה שהיו עם טורקיה למשל, או מוברכ ודומיו. זה לא בלתי אפשרי, אך דורש מפגש בלתי אמצעי של מגזרים רחבים שאין להם מחוייבות לדבר יפה ולא להתגזען או לשנוא על רקע של לאום, דת, גזע ומין. עם זאת, יש להניח שרב הדומה על השונה, והאינסטינקט הפשוט מוביל למעין נוחות, באוכל, בהתנהגות, בשילוב בין מסורת לבין מודרניות וכמובן השפות שהן ממש בנות דודות.

מלחמה בפתח ?

התהליכים המתרחשים דוקא נופחים תקווה (רחוקת טווח..) לנינוחות ביחסים המקומיים, אך חלק מהנינוחות משמעותו לפעמים מלחמה או שתיים המכשירות את הדרך לפיוס. אי אפשר לדעת, כמו כן, האינטרס הכלכלי תמיד מושך לכיוון של מלחמה, הגוררת חידוש מלאים של נשק, והמרצת המשק.

שעמום זוחל..

ברמת המאד אישית, שלי, כסגירת מעגל, חשתי שעמום הולך וגובר, אולי פרי הגיל המתקדם והולך בלי להתחשב ברצונות, לשמוע בפעם המי יודע כמה על "סכסוך", זהות לאומית, ציונות או לא, שואה וחנטריש. ממרום גילי אני כבר יודעת שמאחורי כל ססמא ושטיפת מוח מסתתר כסף, והרבה מאד, ומה שחשוב זה לאן הוא הולך.

שיעור לצעירים, תמיד טוב, זה לזכור שהעולם הזה הוא עולם השקר, האשליה, ה מאיה , וכל אינטרס המתחזה לקיבוצי, הוא ססמת שיווק, ו"מה יצא לי מזה" הוא התחלה טובה לכל עיסוק בפוליטיקה. החיים קצרים, וחבל לבזבז אותם על החולף. מכל מקום, עיסוק בפוליטיקה ואידיאולוגיה הם מתכון לשעבוד לאינטרסים המיידיים והפחות נאצלים של מישהו אחר. מן המקום הזה, של פכחון מוחלט, אפשר גם להרגיש נינוח עם כל קבוצה של "אחרים" מובחנים, כלומר, מפגשי שלום של "עמך".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: