הרהור נוסף על חינוך פרטי וממלכתי

אני עוקבת בחצי עין על הפירסומים והדיונים, הלא מאד מפותחים, בקשר לדילמות החינוך הניצבות בפני כל הורה, בימים אלה. כך למשל, אם ניקח בתור דוגמא לא מייצגת בהכרח, הפירסומים באתר "העוקץ" שמייחד חלק ניכר מהדיון לנושא זנוח זה. מצד אחד, יצא אחד ממנהלי האתר במעין "מערכה זוטא" נגד היוזמה הפרטית של "בית הספר חברותא" ובעיקר נגד ההכרה של משרד החינוך שמשמעותה מתבטאת גם בהקצאת משאבים. מצד שני, באותו אתר ממש, מתפרסמת לאחרונה כתבה הילולים (אין ביטוי אחר קולע יותר לשבחים הבלתי המסוייגים) לרשת בתי החינוך הדמוקרטיים בישראל, שגם הם יוזמה פרטית, והם גם כרוכים בתשלום לא מבוטל. נכון, בית ספר חברותא "שבר שיא" בתחום שכר הלימוד הנהוג במוסדות הפרטיים, (העומד בדרך כלל על משהו שבין 10 ל-15 אלף ש"ח לשנה) בהגיעו לסכומים נאים של 30 אלף לשנה ויותר. אך זהו הבדל שאינו משמעותי כלל לרוב האוכלוסיה. מצד אחד, למי שנמצא בחציון התחתון שלא יכול להוציא שום הוצאה פרטית, או לחציון העליון שבשבילו לא מדובר בפער איכותי במחיר, (הכפלה, שכן יש משפחות אשר ממילא מוציאות סכום כזה כי יש להם יותר מילד אחד במוסד פרטי). אכן מבחינה סוציואקונומית=מותגית, הרשת "הדמוקרטית" מזוהה יותר עם משפחות מהסוג שמפרסם וקורא "העוקץ", פלח שוק של מעמד בינוני-גבוה שאינו שונה מהותית מצרכני הרשתות האחרות, למעט בהוספת "תו ערכים", שחלקו ריק מתוכן ממשי, אך מייצג "מועדון אליתה" מסויים שבבסיסו הוא בורגני.

כמובן, הדיון מתעלם בדרך כלל מההפרטה הקשה היותר שהתבצעה למעשה במערכת הממלכתית, כאשר שכונות יוקרה "ניכסו" את המוסד הממלכתי, מתוקף אזור הרישום, ומקבלות מועדון חברים סגור שכולו על חשבון הציבור. כמו כן, ישנה הרשת הדי גדולה ומצליחה "אל המעיין" ושלוחותיה, ודי הרבה בתי ספר של הקיבוצים והקיבוץ הדתי שמהווים "מוסד פרטי" עבור רבים, אם כי שכר הלימוד נמוך יחסית, מאחר שהוא מסובסד בעקיפין, למשל על ידי התמיכה של המדינה במגזר הדתי בהסכמים הקואליציוניים.

ישנו גם "החינוך הביתי" שהוא עיר מקלט למי שלא רוצה להתעסק עם כל הפוליטיקה הזו, והמדינה עושה קופה נאה על ההורים האלה, שנושאים בנטל הוצאות החינוך בעצמם לחלוטין בלי "הכרה" ובלי הזרמות מהצד כמו לחרדים. זו הסיבה שנפתחו השערים למי שפנה לאופציה זו. (למעשה יש רשויות מקומיות המרוויחות הרבה כסף על הילדים בחינוך הביתי, באמצעות הסדרי ההסעות).

ההתלבטות אינה קלה. גורם אחד הוצאתי מהמשוואה מזמן והוא "ערכים וטובת הכלל", ולכן כל פניה הפורטת על המיתר הזה מעוררת את חשדי המיידי. נותר לעשות חישובים משוערים ופשרות, בין איכות המוצר ובין מחירו כולל העלויות העקיפות. אני בגדול מאד מעדיפה באופן אישי את "החינוך הביתי" אך הוא בהחלט הופך לקשה יותר בסביבה אורבנית שבה הדרך היחידה להכיר חברים היא בבית ספר, ובטח לא במרחב הציבורי. מסגרות פרטיות מעניקות שירות הרבה יותר טוב מהממוצע הממלכתי (ממוצע, כיון שיש בתי ספר ממלכתיים בשכונות יקרה, כאמור, שביחד עם תרומות נכבדות מההורים ו"העשרות" מגיעים לרמה של הפרטיים). הקושי המתבהר במוסדות הפרטיים לאחרונה הוא כפול. האחד, מלחמת גדעון סער נגד מי שלא הכניס את ההמנון והגדנע לקוריקולום (חוץ מהחרדים, שהם שותפים בקואליציה). זהו מוקש גדול, כיון שאני לפחות לא אוהבת שהמסגרת החינוכית נמצאת במאבקים פוליטיים ומשפטיים, המעכירים את האוירה. מטבע הדברים, מוסד שיש לו דין ודברים אלים עם המדינה, מקבל החלטות שאינן נטו לטובת הילדים. וזו, בין היתר, מטרת ההליכים שיוזם משרד החינוך. לפגוע בילדים, וכך לגרום לסגירת המוסד.

בעיה שניה, הנידמית כבעיה בהתהוות ונובעת מהתהליכים הכוללים במערכת ובמדינה, היא שבתי הספר הפרטיים, שבדרך כלל הוקמו על בסיס חזון ספציפי ייחודי, הפכו ל"פח אשפה" לילדים עשירים/אמידים עם הפרעות קשות מאד בלימודים ובעיקר בהתנהגות. כתוצאה מכך, האוירה הופכת ל"בית חינוך מיוחד" וכל "החזון" היפה נזנח לטובת התמודדות עם בעיות בסיסיות שאין להן מקום בכיתה רגילה,אלא בטיפול פרטי. מאחר שהמוסד הפרטי הוא כשמו כן הוא פרטי ורווחי, אזי השיקולים אינם תמיד עניינים, משפחה אמידה מאד או מקושרת בצורה אחרת, המסוגלת לצ'פר את המוסד הפרטי בכל מיני צורות, תתקבל עם ילד או שניים שאין זה מקומם, והם מפריעים לכל שאר הילדים לעשות את מה שהם צריכים לעשות שם.

בעיית שלישית ואחרונה עם המוסדות הפרטיים היא הפלצנות של ההורים, המקרינה בסוף על המקום, ולא חשוב אם המטרה היתה אנתרופוסופיה, יהדות פלורליסטית, מנהיגות, יוגה או דמוקרטיה, בסוף מקבלים את הפרופיל המצוי של "תושבי ההרחבה" עם הגיפ והפלצנות האינסופית, הערכים הבורגניים האלימים ביותר, הבעל בהייטק (אם זה בית ספר דמוקרטי אז הבעל מרצה למשפטים במכללה או בחוג לספרות בבן גוריון) והאשה הנצחית עם הסטודיו, בקיצור, יוצא כבר שהפתרון החתרני באמת הוא בית ספר ממלכתי, ברוח המגעילה שהיתה פעם, עם תלבושת אחידה ויומרה סוציאליסטית מאוסה. עשינו שלוש מאות ששים מעלות…חזרת להתחלה, "דרך צלחה"🙂.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית  On 25/07/2011 at 12:53

    שלום,
    הזדהתי עם מרבית תכני ההרהורים שלך בנוגע לחיווך הממלכתי אל מול החינוך הפרטי, בעיקר עם המסקנה, שבסופו של דבר, המעשה החתרני והמהפכני שיכול ליצור שינוי אמיתי הוא בתוך החינוך הממלכתי. בתור אמא ומורה בביה"ס יסודי, ממלכתי רגיל, אני חושבת שהדרך ליצור חברה טובה יותר וחינוך טוב יותר לילדינו היא ליצור שם את השינוי, ליצור שם מעגלי שיח בונים בין מורים והורים- לא כספקי שירות וצרכנים אלא כשותפים אמיתיים לחינוך הילדים. אז נצליח ליצור מקום בטוח, מפרה ומפתח.
    בברכה
    אורית

  • irity  On 25/07/2011 at 13:44

    הי אורית

    "הדרך ליצור חברה יותר" – התחלה רעה מאד. אני חושבת שמצב הרוח המגוייס לא עושה טוב לאף אחד. בטח לא לזה התכוונתי. וכתבתי בפתיח שכאשר אני שומעת קריאות מסוג זה אני חושדת. ובאמת, אולי מספיק עם היומרה ליצור חברה טובה יותר, אולי פשוט להצטצמם למשל לשאיפה ליצור אוירה נעימה בכיתה ? כבר זו משימה גדולה למדי.

    אני מעריכה את עבודתך ואת העובדה שאת לא רק "באה לעבודה", אבל הכוונה שלי היתה, לשלוח את הילד לממלכתי בבחינת "לעבור את זה", ולא לעשות מבית ספר עניין בכלל. העדיפות שלי היא לחינוך הביתי, וכך עשיתי בשנים החשובות מבחינה "הקניית ערכים". נידמה לי שלהוציא עשרים אלף ש"ח לשנה, זה מוגזם וגם לא מקבלים משהו משהו, ובסך הכל חינוך טוב ועגול זה גם שהילדים ידעו שיש מערכות ודברים שצריך "לעבור אותם" או להחליק אותם, בלי מחוייבות נפשית גבוהה למוסד, כמו עבודה זמנית בקיץ או משהו כזה.

    אני לא מצאתי היענות מצד מערכות חינוך לשיתוף הורים, גם אם יש מחוייבות. הכוונה היא בדרך כלל שהורים חזקים ובריונים מכופפים את בית הספר והכיתה לטובת הנסיך המפונק והמרביץ שהם גידלו. אני לא חושבת שאפשר לפתור בעיות כאלה בלי להתייחס למצב בישראל שבו האלימים לוקחים משאבים ציבוריים ששייכים לכולם. מה שהתכוונתי הוא שלשם שינוי אני לא הולכת "לעשות עניין" מהנושא, ולרדת מהאספירציות לשינוי העולם, החברה והחינוך. זה גם עניין של גיל, כרגע אין לי לידים קטנים , שאז חשוב באמת הסביבה שהם נמצאים בה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: