האחרון של לה=קארה;

ניצלתי את השקט של החג לסיים את OUR KIND OF TRAITOR, האחרון של גון לה קארה, אני לא בטוחה אם תורגם או שזה בקנה. הספר התברר כחומר רקע רלוונטי מאד למתרחש בישראל, השתלטות האוליגרכים הרוסים, וגם לפרשת "האחים עופר" למשל, ולהבנת כללי המשחק. אחרי הכל, גם ה"אחים עופר" קיבלו איזה הכשר דרך לונדון, תואר אבירות או משהו כזה.

הספר עוסק באוליגרך רוסי, מלבין כספים, וחבר במעין מסדר פושעים יוקרתי VOR, מן הסוג שתואר בכתבי סולזניצין. בעקבות קשיים בתוך המאפיה שלו הוא נזקק לבקש טובה דחופה מזוג אנגלי, תיירים מזדמנים, שאותם הוא שולח לשירותים החשאיים הבריטיים לסגור עבורו עסקה של "מידע-הלשנה תמורת הגנה והגירה לו ולבני משפחתו".

המידע שיש לו נוגע למעורבות של חברי פרלמנט (בריטיים) ובנקאים בריטיים עם ארגוני פשיעה רוסים ועסקאות סיבוביות של הלבנות הון, השפעה על פוליטיקאים וכולי וכולי, א-לה גאידמק, צ'רנוי ושות. כולנו מכירים. השירותים החשאיים אכן יכולים לראות במידע עדות להפרת חוקי המדינה, אך מעליהם נמצאים שיקולי הכלכלה, המעדיפים למחול על החוק תמורת השקעות (ויהיו שחורות ככל שיהיו) באנגליה, הסובלת מחסרון כלכלי מתמיד.

הפרשה הזכירה לי במעט את המתח שהתגלה סביב פרשת עופר, בין הגישה "הממלכתית בטחונית" פרופר, שהיתה צריכה לשלוח את האחים עופר לכלא, לכאורה, ובין צרכי הכלכלה והעובדה שגם פקידי הבטחון הם חלק מהמשחק הכלכלי. לבסוף, הכסף מנצח, גם אם רבים מהנבחרים והפקידים יודעים שהם מועלים בתפקידם.

הספר הוא גם מעין הומאז לימי המלחמה הקרה, שהפכו את לה קארה למי שהוא, אייקון בינלאומי. שוב רוסיה, שוב "עריק" (הפעם מארגון פשע), ושוב מתח של מבצעים על פני ארצות ויבשות. אך הכל רק "כאילו", למעשה, מבין גם לה קארה, ומביא מפי גיבוריו, אין שום הבדל בין ה MI6 ובין ה VORY, ארגון פשע רוסי. בשני המקרים, העובדים הם פיונים של כוחות כלכליים, שקנו את הפוליטיקה וחילקו ביניהם את הטריטוריה. כפי שה VORY הותיקים מתקשים להסתגל לעולם המשתנה והבוגדני, גם עובדי ה MI6 מוצאים עצמם כמעט מיותרים ועלובים בעולם המופרט של חברות אבטחה, לוביסטים, ובנקאים מה CITY. כמו הבוגדנות של מסדר הפשע, כך גם סוכן השירות החשאי יודע שאין לו על מי לסמוך מעליו, הפקידים דואגים לעתידם בתאגידים אחרי הפנסיה, הפוליטיקאים קנויים על ידי לוביסטים, כל אחד לעצמו.

את העתיד של אנגליה הטובה והישנה הוא מפקיד הפעם בידי הזוג, גיבורי הספר, בני המעמד הבינוני, מרצה באוניברסיטה ועורכת דין, שמנסים לשמור על הגינות ואנושיות במשחק הגדול.

גם ברומאן הזה נותר לה קארה יותר מאשר ביקורתי בגלוי כלפי ההגמוניה האמריקאית, כפי שביטא גם בפומבי בראיונות עיתונות. כמעט ניתן לאמר שהוא רואה בהגמוניה התרבותית האמריקאית את האויב האמיתי של עולם הערכים שהוא מחוייב לו. ההיווצרות של מעמד "אנשי התאגיד" הצעירים בעלי החליפות, המשעממים, הבינוניים, המשוכפלים ובעלי האמביציה חסרת העכבות, אלה הם האויבים, אך לא ניתן להלחם בהם כלל, והמאבק חסר תוחלת אך אבירי.

לזכותו של לה קארה כסופר, שהוא מעודכן ובעל חושים חדים לתפוס מגמות תרבותיות והצגתן בדרך דרמטית. אך הביקורת באנגליה לא היטיבה עם הספר האחרון, או למעשה עם הספרים האחרונים, בהשוואה להישגיו המונומנטליים בעבר. הביקורת האמריקאית הפנתה לו עורף באקט של פטריוטיזם, אבל לא ניראה שכל זה מפריע לו, או לשטף הכתיבה המצויינת.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: