באמצע אפגניסטן

לאחר שסיימתי פחות או יותר את מרתון הסרטים של שנות 2010-2011 והדבקתי את הפיגורים, התפניתי סופסוף גם לתענוג המעודן יותר של קריאה. לפני שאגיע לספר, כמה משיחות מכחול על הסרטים האחרונים בסדרה. איכשהו הפינאלה יצא די מזעזע. הסרט "13" לא מומלץ לבעלי לב רך, אבל איכשהו נתקעתי וכבר המשכתי עד הסוף. סרט שאפשר להכניס לסדרה של "בני האדם חרא כולם", ששיאה בעיבודים על ספרי קורמק מקארתי, וכאן עיבוד לסרט איטלקי, שנעשה למעשה על ידי אותה במאית ויוצרת גם בגרסא האמריקאית. בקצרה מאד (ספוילר מתמשך ובזוי להלן), נער טהור וטוב, נקלע לתוך עולם אפל במיוחד, כאשר הוא גונב מכתב שלא מיועד לו, ובו הוראות להשתתפות בעבודה מכניסה כלשהי, בעלת ניחוח לא חוקי. מתברר שזוהי חבורה של מיליונרים הנפגשים מעת לעת ומהמרים…על בני אדם, במשחק רולטה רוסית נוראי, שהוא גרסא מודרנית לגלדיאטור הרומי, וגם מזכיר את השעשועים של הסוהרים היפאנים מ"צייד הצבאים" (או שמא היו אלה קוריאנים ?). כוחו של הסרט באמינות המוחלטת הסיטואציות והאנשים, הבנאליות של הרוע, אמרו כבר.

כדי שאוכל להתמודד עם האימה הזו (אגב, סרט מומלץ מאד "13" אבל ממש שורט), מספקים לי כמה הצעות רוחניות. הסרט "RITE", עוסק במאבק שבין פרח כמורה ובין…השטן ממש, גרסא חדשה ל"מגרש השדים" הזכור לטוב מנערותינו , הפעם יותר טכנולוגיה כמובן, אבל רעיון דומה. הטוב מנצח, אז אפשר לנשום לרווחה בסוף הסיוט הזה של צרחות, עיניים מתגלגלות, ושדים אדומי עיניים. משחק טוב.משפט מפתח בסרט "הכפירה בקיומו של השטן או הטלת ספק בממשותו, לא תגן עליך מפניו", אמת ויציב (כדאי לקרוא את הרשימה הזו ב"הארץ" ולזכור את זה היטב).

סרט ילדים ככה ככה "אני מספר 4" הולך על הנוסחא הקלושה של גיבור מכוכב אחר, המנהל את הקרב של חייו נגד החייזרים הרעים, מקבל עזרה מחנון אנושי, ומתאהב אפילו, הרבה אפקטים וחיר אין. אתנחתא משעשעת, מפגש עם חבורת "בעלי אתרי קונספירציה" המתגלים כמשתפי פעולה עם החייזרים הרעים דוקא :).

הגאון התורן, מאפגניסטן

באיחור מה אני מתפנה להכיר את אחד הכוכבים הגדולים של הספרות העולמית, מחבר הרומן (שעליו עשו גם סרט מצליח, כך שמעתי) "רודף העפיפונים". אני ניגשת דוקא לספרו הפחות ידוע, "אלף שמשות נפלאות" (אותו אני קוראת באנגלית). בשנים האחרונות אני ממעטת לקרוא ספרים, אחרי הכל, יש סרטים, ולא תמיד המאמץ בקריאה מתגמל, מידי פעם אני חורגת (לה קארה חדש, תמיד, ועוד כמה מובחרים שיש בהם ערך מוסף לא בתחום הספרותי). אפגניסטן בכותרות, והאמת, לבושתי, שאינני יודעת כלום עליה ועל האזור הזה בכלל. כך התוודעתי לתולדות מלזיה דרך זוכה פרט ה"בוקר", ולתולדות הודו כמובן דרך הסופר המפורסם בעל הפאטווה כך על סין, וכולי וכולי, תמיד דרך איזה מהגר שהגיע לאמריקה או אנגליה בגיל צעיר, ופורש ביד אמן את כל האמת על מולדתו העלובה ושסועת המלחמות (שאותן חרחרה מולדתו החדשה והמתגמלת).

עכשיו אני תקועה באמצע הספר, בדיוק, בזמן שכוחות הכיבוש הסובייטים קורסים ביחד עם נפילת מסך הברזל, אפגניסטן חוזרת לשליטה מקומית של המוגהדין, אך בזה לא מגיעה המנוחה ולא הנחלה. כמו בשאר הספרים, תמיד מודגשת הטרגדיה של הנשים המקומיות שסובלות תחת משטרים פטריארכליים דכאניים במיוחד, ובסוף כולנו מוחים דמעה וממשיכים הלאה ממצמצים מעונג הקריאה המשובחת, ושמחים שלמדנו פרק בגיאוגרפיה והסטוריה. הפעם אני כבר "קורא ספקן", אמנם ידו של האמן קלה ומשובחת, העלילה סוחפת וממש לא הצלחתי להוריד את הספר, אלא להפסקה הנחוצה למנוחת העיניים. הפעם אני תוהה אם ממשלות ארצות הברית או אנגליה ממש עורכות חיפוש יזום של מהגרים כשרוניים כדי להפוך אותם לשופרי פרופגנדה, או שמא התהליך מתרחש מעצמו, בעיתוי המדוייק, ממש לפני שמטוסי הנאורות ישטיחו כפרים שלמים, ומלאי שוביניסטיים מרושעים שבעצם מגיע להם (והאם ההפצצות האלה מדלגות על הנשים החמודות, כמו מאריאם וליילה בספר הזה, או שמא הן "קורבן הכרחי" בדרך לכאוס היצירתי שיהפוך את החברה שלהן לנאורה ושוויונית ? אין לדעת. הפעם יש משהו שלא מניח לי פשוט להתמסר לפנטזיה הנעימה של הקריאה.

אני גם מייד נתקפת מחשבות איומות, כמו "אולי היה כדאי לי לכתוב את הרומן המקביל על ישראל, עם מרתפי האינוס הממשלתיים שלה, ועם זאת לחמול עליה, ולמצוא איזה גיבור כמו חאקים, נאור ועדין, תולעת ספרים שרק אוהב את אשתו ודואג לזכויות הנשים ? והאם הייתי נהנית מן המעמד הזה של "המהגר המטופח" שמתווך בין זכרונות העבר שלו מן התופת ובין העולם החדש והמרופד שאליו צנח ? אבל אז, אם אזכה בפרס הבוקר נאמר, או שספרי יופיע ברשימת המועדון של אופרה וינפרי, משמעות הדבר שלא יחלוף זמן רב עד שמטוסי הגאולה יגיעi לשרוף כפרים וישובים קהילתיים גם בישראל ? ומה דעתי על כאוס יצירתי בישראל ? מחשבות אלה מתישות אותי באוילותן, ואני שמחה בחלקי שלא הצטרכתי להפוך לכוכבת תרבות.

ומדוע לא בעצם, אני מהרהרת תוך כדי מבט חטוף ומבוהל בערימת הכלים בכיור, שממתינה לי כבר יומיים ומעלה עובש.

====

בינתיים, אני תקועה ממש באמצע אפגניסטן, בין הטג'יקים לפשטונים, ליד קאבול הבירה, והכלים, אלה יחכו לי בוודאות. אני סקרנית לדעת מה קורה למאריאם האומללה שכלואה עם בעלה המגעיל, ואיך יעלו נישואי האהבה של ליילה וטאריק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: