אולמרט הראשון; טוקבקים; פמיניזם

פיסת היסטוריה מרתקת מביא גידי וייץ, על תקופתו הראשונה של אולמרט בחיים הציבוריים, בגיל 32 כח"כ צעיר הלוחם בשחיתות, מזכיר קצת את קוין קוסטנר ב UNTOUCHABLES.

מהפכות הערבים סביבנו מזמנות שאלה להיסטוריונים כיצד הושחתו כמה מנהיגים צעירים ואהודים, בערך באותה תקופה, והסאיבו עד שראשם נערף בבזיון בככרות, בימים אלה ממש.

בצד היהודי, המוכר לי קצת יותר מתרבות השכנים, ההסבר אינו מסובך מידי. נידמה לי שיוסי שריד הסביר פעם את הטכניקה של "עדיף שישתין מבפנים החוצה מאשר מבחוץ פנימה", כך שפעילותו של אולמרט נגד מסורת אבות בת אלפיים, של פשע מאורגן כדרך חיים, הכניסה אותו לרשימה. אולמרט הצעיר משול לנער הפוקח את עיניו וצועק "המלך עירום", וכך מבטיח את גורלו כ"מלך העירום הבא". אין זה תפקיד משובח , ידעו לאמר לכם ביידיש זקני ציון הותיקים, החכמים והעשירים יותר מעדיפים את הצללים, או את המכובדות של ההון והפילנתרופיה, במקום שליחות ציבורית מתישה שסופה ידוע ("לפני שבר – גאון").  או לכל הפחות כדאי לעשות כמו משפחת   ברונפמן, ולתת לכמה דורות של כסף גדול להתבסס ולכבס את המקורות המפוקפקים, ורק אז להיכנס לפנתיאון הציבורי-פוליטי. מכל מקום, אין זה אות גנאי לאולמרט, אלא המערכה הראשונה במחזה יווני בעל מספר מערכות קבוע מראש, ובעיקר, סוף ידוע מראש.

העניין נעוץ כניראה בבורות נרכשת או מטופחת, שהיא חלק מהחינוך הציוני והיהודי בכלל, המנהג לעצום את עיני הילדים, לפמפם להם ססמאות שוא, ולנוט אותם לשימור מנגנוני הכוח הרקובים של הגולה, כלומר, SOCIAL CLIMBING נמרץ, והשתלבות בחצרות האימפריה התורנית, ולא חשוב איך.

על סגנון זה של השרדות נכתב לדעתי בחן והומור וסלחנות אוהבת בספר החצי בדיוני חצי פנטסטי של MARGE PIERCY, שעליו המלצתי מזמן. ורסיה פחות מחמיאה נמצאת בסרט DOOGTOOTH. קשים חיי השבט העתיק המבקש לשרוד בעולם שבו קיימת אבולוציה חברתית מתמדת.

הלקח שיש להנחיל לדור הבא, אינו בדיוק יציאת מצרים, אלא מלאכת קיצוץ הכנפיים מראש, כדי לא להגיע למצב של פארסה, כמו אולמרט. שב בשקט ואל תמשוך תשומת לב.

טוקבקים

פסק דין מעניין בפרשה הביתית כמעט של "איריס חפץ נ. ענת פרי", שהתחילה כמדומני פה ב"רשימות" ומסתיימת בציטוטים ארכניים של פסקי דין לא ממש מעניינים. ההתרשמות המשפטית שלי היא שהשופטת עשתה סוג של צדק יחסי, ולמעשה האירה את העובדה החשובה בפרשה זו, שלולא שורבב שמו של הבעל, תוך ייחוס עובדות לא נכונות לזהותו, כל התיק לא היה קיים. יתכן שגם פסיכולוגית זה נכון, והמסקנה מכך היא שאפשר להסתפק בהכפשות ונאצות רגילות, בבחינת "הבעת דעה" בלי להיכנס לספקולציות לגבי צדדים שלישיים שאינם נוכחים בבלוגים בעצמם. בסך הכל שורטטו קוי חופש ביטוי סבירים למדיום האלים של טוקבקים ואינטרנט ובלוגים פוליטיים. כמו כן, עקרון חשוב נוסף שנקבע הוא שמי שיש לו בלוג גם כן, חזקה עליו שיש לו איפה להגיב ולהפריך מה שהוא תופס כהשמצות על רקע דעה. לא נעשו אבחנות ברורות וממוסמרות מתי ייחשב בלוגר או עורך אתר אינטרנט כ"אישיות ציבורית", ומתי בלוג הוא "רק יומן רשת פרטי", במקרה הנוכחי נקבע עובדתית שהתובעת היא "אישיות ציבורית", ואפשר להסיק מכך לגבי מקרים אחרים, פחות או יותר.

פמיניזם או הישרדות בעולם עוין ?

רשימה מעניינת של סמדר לביא ב"סדק" (כאן) סוקרת בקצרה ובתמציתיות את תולדות הפמיניזם הישראלי, במשקפיים אתניות-מזרחיות,עם קפיצות והשוואות למערב ובעיקר לארצות הברית, בקשר למשחק התפקידים של המגזרים בארץ, והתורמים היהודים מחו"ל בעיצוב "השיח".

המבט של "האחר" המזרחי חושף את מבני הכוח ונקודות התורפה באליטות האשכנזיות שמובילות את הפמיניזם בישראל, בהקשר של "נאורות" אמריקאית, המועברת לכאן בתיווך יהדות ארצות הברית (שהיא ברובה אשכנזית). זהו אמנם כתב אישום, במידת מה, שאינו לוקח בחשבון שגם במערב היו אלה "הגברות" שהובילו את המאבק הפמיניסטי על הגב של "עוזרות הבית" שלהן, מן המעמד הנמוך. הזכיר לי את הסרט מרי פופינס, שבו אשת המעמד העליון עוזבת את ילדיה בטיפולה של פופינס המקסימה, מעין משרתת-על, כאשר היא רצה לאסיפות הסופרגיסטיות.  חשוב לזכור שהגברות תמיד יכולות גם לא לעשות את זה, אלא לשבת בבית ולסרוג, במילא יש להן כבר הכל.

חוזרת שוב על מה שטחנתי בעבר שחסרה ניתוח אתני פנימי משלים, של נפלאות מארג הכוח האשכנזי=נאור, וזה מחזיר אותי לשני האייטמים הקודמים,בעיקר הראשון, שעוסק באדיפוס האשכנזי אולמרט, המסיים בכנפיים קצוצות. כדאי לזכור שלצד אדיפוס זה לוחם נגד השחיתות, עמדה כביכול אשה "גברת" מן הסוג של שלביא מתארת, וגם בת "גברת" המגלמת את האליטה הלסבית-אשכנזית=פמיניסטית שלביא מתארת כחלק ממבנה הכוח האשכנזי. הן המלך, והן גבירותיו, אינן אלא "ישחקו הנערים לפנינו" במבנה הכוח הגדול של הפזורה היהודית, שאינה משתנה, אלא עוטה לעיתים מסיכות של התאמה לערכי הפריץ המזדמן (הפמיניזם, האמריקאי, בעיקר), הכל כפוף לאינטרסים הכלכליים והפוליטיים הזמניים. כבר הודיע לנו SOROS שפניו נשואות לסין, וגם סטנלי פישר הגיע לשם, כך שבקרוב "פמיניזם מערבי אאוט, פנג שווי אין" או משהו כזה. וגם את יובילו האליטות האלה, עאלק.

נושא הריבונות והעצמאות היהודית יידחה כניראה, בסופו של דבר, לביאת המשיח, כמו שאמרו כוהני השבט המסוגרים בבית המקדש שלהם.

השאלה שנותרה פתוחה, והולכת ומסתמנת כמבוי סתום, היא אם יש לפזורה המזרחית בשורה מרעננת בקשר לכל זה, או שמא מדובר באמת בתביעה לחלק מעוגה די מעופשת. אמר פעם מישהו, גם על חרא קופצים אלפי זבובים..בינתיים לא מצאתי (וזה לא אומר שאין בנמצא) ניסיונות מעניינים יותר לשלב את התביעה המזרחית עם מגמות רחבות יותר של הצעות אלטרנטיביות, להתמודדות עם גלובליזציה, פדיאודליזם חדש, ושחיקת ערך החיים באופן כללי, איכות סביבה וכיוצב "זוטות".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • saramingardo  On 19/04/2011 at 23:38

    שאול סלע

    חשיבותו של פסק הדין היא בסגירת הדלת בפני "אם תרצו" שהגישו תביעת דיבה נגד מי שמנהלים בפייסבוק דף שנקרא "אם תרצו תנועה פשיסטית"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: