קרשנדו

עף המכסה

עוד לא התחיל הקיץ וכבר סימנים של חמסין בציבור. ראשית, בעקבות הפוסטים שלי על "השמאל הרדיקלי מאמ"ן חמ"ן וחרמ"ן" קיבלתי שוב נאצות מהסוג שכבר הספקתי לשכוח, וטוקבקים וגם הבלוג שלי פתאום "עושה בעיות" בתחום הממשקים. זה מה שקורה כאשר מתעסקים עם רדיקלים בעלי הכשרה צהל"ית, מקבלים מכות עוד לפני שמתברר מה היה לנו פה.

מי שרצה את צה"ל בתור תחליף לזהות לאומית, קיבל מורונים אלימים, חלקם דוברי שפות ובעלי תארים, אבל עדיין בהמות.

שופטת אלימה

חייכתי קצת למקרא התיאורים העסיסיים בעיתון "הארץ" על עוללותיה של השופטת צ'רניאק והחותן הסרבן. כתבתי פה לפני שש שנים את זכרונותי מהגברת, כאשר היתה בבית משפט השלום בבת ים, ואני בהופעה הראשונה שלי בחיי המקצועיים, כמתמחה בשנה השניה. השופטת היתה קצרת רוח מלכתחילה ועוינת, אך כאשר ביקשתי שתרשום משהו בפרטיכל כדי שאוכל לערער עליו, והסתמכתי כמו ילדה טובה על כל מיני תקנות, היא אמרה לי "פרטיכל את רוצה ? הנה לך פרטיכל" וקרעה אותו לגזרים. מסתבר שמה שלא עוצרים בזמן, הולך ותופח ונגמר לא נעים. הבעיה אינה צ'רניאק שכאמור המזג השיפוטי שלה היה ידוע מראש, אלא עדת החנפים והמושחתים שממנים אנשים כאלה, וגם טורחים להסיר מהם כל צורך להתמודד עם האישיות הכוחנית שלהם.

מאחר שאני לא מתנגדת לאלימות, באופן גורף, אפשר לאמר שאין זו התכונה הגרועה ביותר שאפשר לצפות בקרב השופטים שלנו. אינני מכירה אותה, אבל אולי היא עצבנית וישרה, ואם כך יש לסלוח לה ולהעביר לטיפול ב ANGER MANAGEMENT, אולי דבר בעיתו בכל מקרה. אם העניין חמור יותר, אז נקווה שהמערכת יודעת להתייחס ביושר ובשוויון גם לשופטים, כאחד העם, כפי שאמר שופט אחר, החודש, לנשיא לשעבר.

זיונים ונסיעות לפולין

כמה בזיונות יכול לחטוף אהרונוביץ בקדנציה אחת ולא להסיק שום מסקנה אישית על יכולת הניהול שלו את משרדו. הפעם כבר אין כוח אפילו למדיה, אבל עוד מינוי בכיר מאד במשרד להגנת הבטחון שלנו, נמצא כלקוי מאד, ולמרבה הצער, הבדיקה נעשית כאשר רוב הקריירה של הצדיק כבר מאחוריו. המועמד למפקד בתי הסוהר, גביזון אחד, נמצא כמזיין פקידות וכפיפות (מרצון, מרצון כמובן), וחובב היסטוריה של השואה, המרבה בנסיעות פרטיות (!) במימון של מישהו (?) לפולין.

איכשהו כל התיקים האלה המפוקפקים מגיעים לידיו של קלגסבלד, והנה עוד סגירת מעגל מימים עברו. קלגסלד היה מתרגל שלי במשפט חוקתי, בתחילת הלימודים. זכורה לי היטב זחיחותו, ופעם אחד הסביר לנו מה זה הביטוי "הרחיק את עדותו", וכדוגמא נתן נאשם באונס המכחיש שהכיר בכלל את המתלוננת. בחיוך מנצחים הסביר קלגסלד שלא כדאי "להרחיק את העדות", כלומר להכחיש היכרות אלא עדיף לאמר שהיא הסכימה. והנה, שום דבר לא השתנה.

ומי שדוקא מתפטרת

בעוד אהרנוביץ בודק את האפוקסי על הכסא והתחת, ומסרב לזוז מכסאו, ולא חשוב כמה מטרידים ומושחתים יימצאו במשרדו מעת לעת, מישהו אחרת מקדימה ליטול אחריות ומתפטרת. זו אקדמאית בשם אורלי לובין מהחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב. הסיבה לכך, כנס שהיא ארגנה בנוגע ל…בלוגרים ! והפך לעיסה מדממת של ריבים, משום שהוזמן לפאנל הבלוגר והעיתונאי בני ציפר שאינו לוקה ברגישות מגדרית, והוא גם הבוס (אולי, לא בטוחה) של יצחק לאור, המשורר שעמד במרכזה של תלונה מתוקשרת על אונס והטרדה. חבל שאהרונוביץ לא לומד ממנה, אך זה דרכו של עולם.

החוג למגדר עמד במרכז שערוריונת זוטא לפני כמה שנים, בעקבות ראיון ב"הארץ" עם תא"ל שמעון נווה, קצין הזוי למדי, שנשוי לראש החוג למגדר הזה, חנה נווה.

בהתקשר לנושא הראשון, כאשר במילא הצבא בוחר את האופוזיציה שלו, אין לצפות לתרבות שונה מאשר בחדר מקלחות של טירונים בגולני, שמאוננים על חוברת פורנו. הפשרות שנעשו בדרך מתגלות כחישוב לטווח קצר, אם כי מי שנהנתה מהסידורים לאורך השנים, מסודרת גם היום לא רע, כאשר העייסק מתפורר. (הלחץ נובע דוקא מהתפוררות של התשתית הפוליטית של "ההסדר", קרי מר"צ והעבודה).

שמעון נווה הוא "הדור הבא" של פעיל השמאל, יוצא חמן וחרמן, אשתו מורה ליוגה ומגדר, ובשיחות פרטיות הוא יגיד משהו כמו "שרמוטה משוגעת" (על מתלוננות בעבירות מין), אך בבלוגים הרדיקלים הוא יכתוב ברגישות על זכויות המיעוט האוזבקי בסיני, או משהו כזה. וכל השאר יכולים רק להמיר דתם או משהו כזה, כי מרחב מחיה פוליטי חלופי מעולם לא היה.

שייח נתניהו באל גזירה

מבקר המדינה שולח סנוניות אקדמה לדו"ח שהוא יוציא על הנסיעות המושחתות של הזוג הסעודי נתניהו, חביב המיליונרים, בעלי הקזינו וסוחרי הזונות, מקרב עידית היהודים האמריקאים וגם כמה כמרים נוצרים אדוקים ועשירים. אני מקווה שאם היו עבירות על החוק הוא ייאכף על הזוג הזה שמוציא שם רע לשם הרע של שליטי המזרח התיכון. דרוקר זוכה לשבחים מוגזמים , אבל אני יכולה להבין שבימים קשים אלה זקוק עיתונאי לאומץ רב להגיד את המובן מאליו על ראש ממשלתנו. דרוקר לא מייצג בעיני אמות מידה אחרות, ערוץ 10 מנסה ולא מצליח להיות אל גזירה הממוקם בקטאר כידוע, והסיבה שהוא לא מצליח זה שבכל מקרה הם לא מסוגלים אפילו למנות כמה נשים בתוכניות ה"נאורות" שלהם. בינתיים אחד אפס לטובת קטאר, כי גם השליט שלהם מתנהל בטעם יותר טוב מהשייח נתניהו ואפילו הטלויזיה שלהם משובחת יותר.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: