גזר-דין; הבלוגוספירה המגוייסת

גזר דין ונאשם שלא מבין עניין

שבע שנות מאסר נגזרו על הנשיא לשעבר והרחוב גועש ורועש, כך ניראה בטוקבקים לפחות. כמו רבים לאחרונה, גם קצב נלחם כאריה על הזכות לפרש את המציאות כרצונו, כפי שקודם היה רשאי לעשות זאת מטעם המדינה, ולפתע נגזל מעמדו.

ברקע לאירוע זה כדאי לזכור את הפרשה שבה מסובך סילביו ברלוסקוני, שנוקט בשיטות דומות ואף שלח שליחים למרוקו להנדס את תעודת הלידה של המתלוננת/נפגעת "רובי", קטינה שסיפקה לו שירותי מין ועדשיו משמשת עדה מרכזית בהליכים נגדו.

מדובר במקרים בודדים יחסית של נאשמי צמרת הסבורים באמת שהפריוילגיות שלהם ראויות, בין מטעם אלוהים (קצב) או מטעם כוחם והנורמות הנהוגות במקומתיהם. בדרך כלל רצוי לנאשם מיוחס להוריד פרופיל, כך יש לו יותר סיכוי להנות ממעמדו הרם, אך חלקם מתקשים לעמוד בהשפלה, ומדובר במקרים האלה בבעיה אישיותית שאין לתלות בה הרים והררים של פרשנות מגדרית. אולמרט מנהל מערכה דומה, על עניין שונה לחלוטין (שחיתות), וגיואב גלנט נקט בסגנון הזה (הכחשה והתקפה ואחיזה בפריווילגיות) במאבק על הרמטכלות. יש האומרים שאדם ניכר בכעסו ואחרים ישלפו פתגמים שונים, שלא תופסים אדם בצערו ובכעסו וכולי וכולי.

הצד המעט מעניין יותר בפרשה זו נעוץ בחיבור שיצר קצב בין האישום נגדו ובין המאבק ארוך השנים בין הרבנים ההלכתיים ובין מערכת המשפט הממלכתית-חילונית. במקרה זה, החיבור הוא מעבר לשייכות חברתית, אלא נוגע למתח בין "מעמד האשה" בהלכה ובין מעמדה במשפט החילוני, כלומר, מאבק על נורמות, כאשר קצב מייצג את המקובל על פי ההלכה, המטילה לפתחה של האשה את האחריות למעשים מינים, ומכל מקום, אינה מכירה כלל בשלל הנורמות החדשות בקשר להטרדה וניצול מעמד לרעה. מבחינה הלכתית אין גם כל רע בפוליגמיה והסדרי זנות שונים, ושפחות ופילגשים, כל עוד היחסים נעשים בגדר איסורי העריות והיוחסין המקובלים בהלכה, ורצונה של האשה אינו פונקציה. ההלכה גם אינה בנויה למצב של שוק עבודה שבו נשים מצויות לרוב, כך שזהו גם ניסיון לדברר את הציבור הדתי, או חלקו, ששמח להתנגח על מערכת המשפט החילונית והנורמות של שוויון האשה וחירותה לעבוד ולתפקד מחוץ לבית. במציאות ההלכתית, שהיתה נוחה גם לקצב במקרה זה, היו סוקלים את העובדות המוטרדות, ובזה נגמר הסיפור.

הצד המשפטי, לכאורה

בצד המשפטי יש בתיק איזה חידושון חיובי, השאלה אם אינו זמני ורגעי ולצורך התיק הזה, וזו ההתייחסות הריאלית יותר למבעי "הסכמה" הניתנים במצבים קיצוניים של אילוץ והפרשי כוח. שמעתי את פלדמן בטלויזיה, כאשר שילמתי במכולת, טוען שממש הפכו את נטל ההוכחה, והטילו על הנאשם להוכיח שהמתלוננות הסכימו, במקום שהתביעה תוכיח היעדר הסכמה כנדרש. קיבלנו מושג על טיב "ראיות ההסכמה" בסיבובים הקודמים בתקשורת, כדי לדעת שהגיע הזמן לרענן קצת את התפיסות, לא רק בבית המשפט, אלא בעיקר בציבור. כתבתי כבר הרבה על תעשיית "ייצור ההסכמות", כלומר, שמבצע מתוחכם יידע להפיק מבעי הסכמה פורמאליים, לא רק כדי להחלץ מהרשעה אלא יותר מכך כדי לקשור את הנפגעת לאונס בדרך של אשמה, ושל "את הסכמת" המוכרת היטב גם מתיקי פדופיליה. שם אפשר למצוא "הסכמות" למכביר, גם מילדים בני שלוש, שהנאשם מנופף בהן, ויותר מהסכמות, אפילו פיתויים, ואפילו ממש דרישה שהנאשם יאנוס אותם, והוא נעבעך רק נענה.

אלו עניינים תרבותיים עמוקים, שאכן חוזרים שוב לשאלה הדתית גם כן, המטילה על האשה את הכוח לכל פיתוי ודבר עבירה, מאז גן העדן ועד היום. נשים יחסית אינטלינגטיות שאני מכירה יגידו בעצמן שתמיד זו האשה אשמה, והיא מפתה, ושחוקי הצניעות טובים כיון שאין לשים לפני הגבר פיתוי שאינו יכול לעמוד בו. כלומר, תפיסות אלה עמוקות מאד ורק באות לידי ביטוי באירועים מתוקשרים כגון אלה.

במקרה של ברלוסקוני כלל לא מדובר באונס או כפייה, לכל הדעות, אלא בשימוש בזונות אך גם שם קשה  לנאשם הטרי להבין שהוא מנצל את כוח משרתו לעניינים שלא לשמם נבחר למשרתו הרמה. ודי בכך למעשה כדי שיבינו עריצים אלה את הרמז ופשוט יתפטרו. ההתעקשות היא המובילה להליכים פליליים ולכל הפסטיבל הציבורי, ואולי טוב שכך, אז נוצרת הזדמנות ללבן שוב את הערכים בזירה הציבורית. רבים מנוקטי האסטרטגיה ההתקפית לוקים גם בייעוץ משפטי גרוע, של עורכי דין המלבים אצלם את תחושות החסינות וההתנשאות, ומבטיחים להם הרים וגבעות. ראינו את זה בפרשת גלנט, בפרשה קטנה יותר של "החוג לסוציולוגיה" ויש עוד עורכי דין מהסוג הזה שמסבכים את הלקוחות שלהם, בעצות אחיתופל.

ההקשר העברייני

במובן אחד אפשר להבין את הזעם של הנאשמים במקרים האלה, וזה רק בהקשר הרחב של הנורמות הנוהגות סביבם ואשר לא זוכות לגינוי או לאכיפה. אינני יודעת מה המצב באיטליה, אבל בישראל הנוהל לסחור בנשים, וכן להקצות "בשר הפקר" לבכירים, בעיקר על חשבון הקופה הציבורית (עובדות), הנורמות של המדינה בייזום והכשרת מעדי אונס הרבה יותר חמורים מאשר פרשת קצב (או ברלוסקוני), מעורר אצל הנאשמים תחושה של קורבנות ואכיפה מפלה.

אני לא מאלה שסבורים שתיק זה מסמל מפנה כלשהו, ניכר שהמדינה ממשיכה באותה מדיניות של הפקרות ואונס, ונוח לה להשתמש ביחסי הציבור של מקרה זה, כדי להוכיח ש"המערכת עובדת", הדברים מוכרים וידועים. יתכן שזעמו של קצב נובע מהפער בין מה שהוא רואה עכשיו ובין מה שהוא מכיר מתוך המערכות שבהן עבד עשרות שנים. לא נותר אלא לבקש ממנו שישטח בפנינו את ההקשר הרחב, ויעשה גם שירות לעצמו וגם לציבור. בדרך זו נקט יעקב ויינרוט, אדם שיש בו מן התבונה והאצילות כאשר חשף את האופן שבו מתנהלים היחסים בין בכירי הפרקליטים ובכירי השופטים כדי להסביר את ההקשר שבו פעל עם שוקי ויטה. אין לדעת אם זה ישפר את מצבו במשפט שלו, אבל מבחינה ציבורית, לדעתי הוא סימן הבדל גדול בינו ובין שורת נאשמי הצמרת הצורחים על כל העולם "קנוניה" אבל לא מביאים בדל ראיה או שמות להוכיח, וזאת מתוך פחדנות ועליבות נפש. ומכאן, שהציבור גם לא חש חמלה עליהם, אלא מתעיף מנאומי האימה שלהם.

הבלוגוספירה וצה"ל

שמחתי לקרוא שצה"ל יצא מן הארון, ויישר כוח על ההגינות בהודאה המאוחרת (עשרים שלושים שנה באיחור אבל מי סופר) שאגף המודיעין "עוקב" אחר ארגוני שמאל וארגוני זכויות אדם בינלאומיים. כדאי להסביר למי שאינו מבין את המשמעות, שצה"ל מרגל (!) אחר גורמים אזרחיים בשיטות המקובלות בעולם הריגול והמודיעין. תחת הלשון המכובסת שולחים אנשים המתחזים לפעילי שמאל, למשל, או מצותתים לדואל, ומפיצים דיסאינפורמציה ומשטים בציבור.

אמנם שמענו פה ושם נהי וקינה על "המדינה הלא דמוקרטית", מפי מיתממים הנתפסים להודעות רשמיות, אך מצב זה היה בתוקף מאז ומתמיד, והסיבה שנחשף בפומבי היא המעניינת. להערכתי ההודאה הפומבית באה לאחר שגורמים בינלאומיים הפכו את הפעילים הישראלים לצחוק, כך שעדיף היה כבר להודות בנוהל לפברק "שמאל ישראלי" כדי לרגל אחר הנעשה בארגונים בעולם.

והנה, בד בבד עם ההודאה המעניינת אפשר לשים לב שבבלוגוספירה לא נותר למעשה "אתר שמאל" אחד לרפואה שאינו בפיקוח אמ"ן או בניהולו הישיר או העקיף, ולא אכנס שוב לספירת מלאי.

עכשיו נהוג גם בבלוגים האלה להודות בחצי פה ובהומור לכאורה, שהכותב-מנהל-עורך הוא "יוצא" חיל המודיעין, איש מילואים, "איש היחידה" ובעיקר ההיא, שלא נחזור על מספרה. בעבר טרחו לשמור זאת בסוד ממש, ומי שהעז לחקור במופלא ממנו, ספג אש.

בניגוד לאחרים  שהתיחסו לנושא הזה בכלל, אני שולחת ברכה לצה"ל הדואג סוףסוף להסיר מכשול מפני עיוור. בעבר לא רק שלא טרחו להודיע לאדם הנחמד והתמים, הפעיל ואיש המוסר, שהוא מצטרף לארגון קקיוני שמטרתו בטחונית בכלל, אלא שהשתמשו בו,בה שלא ביודעין וללא הסכמה, לבצע "מעקב" אחרי מי שרוצים. למעשה על הבסיס הזה תפקדו רוב הארגונים בשמאל, והונו את המגזר האזרחי הישראלי לצורך כך.

בכלל אפשר לשים לב שהתרעמות הסמול המקצועי על השטף לאחרונה של חקיקות והצהרות המציגות את ישראל כדיקטטורה צבאית הוא על עצם ההודאה במצב שהיה קיים קודם. מרגע שהמדינה מצהירה על מה שכבר נעשה עשרות שנים, קמים המקצוענים וכותבים למה זה נורא. וקודם זה לא היה נורא ? אולי קצת יותר, כיון שקודם זה גם היה מוסווה וחשאי, ולמעשה יצר את ה"סמול" המקצועי, אנשים שהתמחותם בהסחת הדעת ממה שקורה באמת.

'קשה לדעת אם ההתרעמות היא על "הפרות זכויות האזרח" או על גזילת הפרנסה הכרוכה בכך שפרקטיקות מוסוות יצאו לאור, ולא יצטרכו כל מיני מקצועני צביעות שיעשו "כאילו".

אני מעדיפה להתמודד עם צה"ל שמודה, ואולי גם לוקח אחריות (טוב, לא נגזים, אבל מותר לקוות), לעומת קומבינות באפילה שמי שמצביע עליהן מייד אומרים שהוא הוזה ובעל קונספירציות, והראשונים שיגידו זאת הם בדיוק אלה המתפרנסים מהקומבינה, כמובן.

 

כ מ ה   ז ה   ע ו ל ה

אז פה עולה שאלה המיליון דולר, כמה מיליוני דולרים עולה הפרסה הזו ? והאם מישהו נותן דין וחשבון ? חה חה. זו למעשה השאלה המעניינת היחידה, אבל אין מי שישאל אותה…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון  On 22/03/2011 at 22:08

    גם אתר העוקץ?

    • irity  On 22/03/2011 at 23:15

      העוקץ, כשמו כן הוא, ניחן במודעות עצמית 🙂

      טוב, הם מקבלים מילגה מהקרן החדשה לישראל עבור מימון העורך שלהם מירון רפופורט, ובכלל הפכו מבלוג חתרני לעיתון רשת בסגנון לוח המודעות של שתיל. לאחרונה יוסי דהאן כתב לי שהוא לא מכניס טוקבקים שלי ש"עוסקים בהכפשת האתר", זה הנוסח הסטנדרטי בצנזורה בשמאל.
      כתבתי לו שהם העלו פוסט תמוה על הבדואים בנגב מ"פעיל שמאל" יוצא חמ"ן (קצין בדרג בינוני), שעל פניו ניראה בעייתי. הוא ענה שהם לא בודקים מי מעלה אצלם פוסטים. בקיצור…כל אחד יסיק.
      מכל מקום, ככל שהאתר פחות מתיימר לחתרנות (למשל העוקץ עוסק בדרך כלל בעניינים כלכליים), הוא כבר פחות מעניין את הצבא וכולי, כיון שהוא לא פונה ל"ארגונים שעושים דה לגיטימציה לישראל". הקו של מירון רפופורט מקובל במיינסטרים של עלי התאנה בשכר, כמו גדעון לוי ושות מהחממה של שוקן.

  • Michael  On 23/03/2011 at 06:43

    What about Hagada and
    מדרון חלקלק – http://www.hahem.co.il/slipperyslope/

    To me they seem one of the last sane spots in Israeli cyberspace

    We need SOME hope, please

    • irity  On 23/03/2011 at 09:56

      נזכרתי לגבי "ההם" זה יוסי גורביץ, לא ? בעבר הם היו חבורה, הוא וברמן ודינה שונרא. לגבי שונרא היא אמרה לי שהיא בוגרת 8200, כתבתי את זה פעם ורחביה ברמן כמעט הרביץ לי אז הסרתי מאחר שאין לי הקלטה של השיחה הטלפונית איתה (אבל בטח לה יש…"))
      ויש כמובן שוקי גלילי, היורה והבוכה. הם הריצו גם את נעמה כרמי על תקן המומחית למשפט שאין לה תואר במשפטים, אבל מי סופר, העיקר שיש רוח גבית מהבחורים השולטים בגוגל…
      מה אגיד, הייתי שמחה גם כן שאיזה "יחידה" היתה מריצה לי את הבלוג…אין כמו צהל.
      אגב הבעיה שלי אינה עם השירקעס של צהל, שיעשו מה שהם רוצים למי שהם רוצים, הבעיה היא שהם נותנים אישור לכל אפס לגרום נזקים לאזרחים אחרים, והכי גרוע זה נושא הכסף. כתבתי על כך הרבה, אני לא רואה מנין הסמכות של צהל להשאיל ציוד, אנשים, עבודה, וחיים של אזרחים שאינם מחויילים, לא מבוטחים ולא מתוגמלים וגם לא הסכימו לעבוד בשבילו או בשביל נציגיו הסמויים.
      בצפון הכפרי היתה בעיה ידועה של גניבות חקלאיות, ממש מכה קשה אגב, כי יש חוואים שכבר לא רצו לבטח להם את הציוד הכבד שעולה המון כסף. התברר שמדובר בגנבים ש"קיבלו רשות" מצהל להשלים ציוד, כל מיני סיענים שאיזה סרן שאפתן הפעיל, בדיוק כמו באינטרנט אגב. אז ככה יש "בעיית פשיעה" כי צהל מסובך בהבטחת חסינות לכל מיני מרגלים בגרוש, ובלוגרים ש"נלחמים בארגונים המבצעים דה לגביטימציה" חה חה. וכל אפס כזה גם מגדיר מי "עושה דה לגיטימציה" וזה תמיד איכשהו בחורה שלא נתנה לו או חבר מבית ספר שהיה תלמיד יותר טוב. וכיוצב. משעשע.

      • Dena Bugel-Shunra  On 23/03/2011 at 23:28

        מספיק להוציא דיבתי רעה. אני לא בוגרת 8200 ולא שירתתי בצבא הישראלי מעולם. ממש די.

      • irity  On 24/03/2011 at 06:57

        דינה, דיבה ?
        אולי בעלך הראשון, או אחיך ? אין לי ספק ששמעתי ממך לראשונה את השם של היחידה הזו.

        ומה זאת אומרת "בצבא הישראלי" ? ממה שאמרת לי, גדלת וחיית ברחובות ובישראל עד איזה גיל 30 לפחות, עם ילד ובעל ומשפחה מאד (!) מקושרת בממסד הישראלי.
        הרבה אנשים מישראל הם בעלי אזרחות כפולה, הניסיון שלך להציג את זה כאילו גדלת במאדים ואת במקרה דוברת עברית הוא…איך להגיד, קצת מטעה. שמתי לב שבכל מקום את מציגה עצמך כאמריקאית. אגב אם התכוונת בהומור שצה"ל זה חלק מהכוחות המיוחדים של הצבא האמריקאי, אז סבבה…

        על זה אמר שייקספיר
        THE LADY DOTH PROTEST TOO MUCH

  • irity  On 23/03/2011 at 07:11

    מייקל אתה נותן לי רעיון, אולי כדאי לייצר "תוית" לדירוג הבלוג במובן עצמאותו מצה"ל , נגיד מאחד עד חמשה "Pלאפלים"..או להכין מפה או מאגר קטן של רשת הזיקות בין "חתרנים" לבין צה"ל.
    הגדה השמאלית הוא בטאון של חד"ש, כלומר מפלגתי. זה בטח לא בלוג חתרני. לגבי "ההם", אני מבטיחה לבדוק ולחזור. לא קוראת אותם אז לא טרחתי.

    אמור מעכשיו כל סייען מושתן, המקדם את הפרוייקט העוד יותר מושתן שלו, מקבל רשות לתעתע בציבור הישראלי, לנהל את "השיח" בשכונה שלו, ולהקים לו "חווה" בתקשורת. (אחרי כן אגב, צהל מיילל שיש אנשים שהוא לא יכול להתמודד איתם – נאמר אם הם ביצעו עבירות מין או עבירות פליליות אחרות – כי הם "אנשי תקשורת" , הכוונה למשתפים שהוא ייצר, בגדול, ועלו על הגנן).

  • אסתי  On 23/03/2011 at 08:05

    טוף, אני מצהירה בזאת שאני טר"ש מילואים אסתי סגל , אמנם פקידה פלוגתית במיל' אך לא מהמודיעין אלא מהשריון, ולצערי במחשבה שנייה לא מקבל תמיכה מאף אחד ועדיין נראה לי שדי מייצג את עמדות השמאל לגווניו.
    או שלא?

    • irity  On 23/03/2011 at 09:50

      מה שלום יוסי קסוטו ? אם מדברים על פרויקטים של צהל בתקשורת.

      לגבי הטוקבקים שלך, אסתי, פעם אחרונה שהגבתי אצלך באתר, על ניר ברקת, כתבת לי "את סתם טוקבקיסטית עכשיו" (ומה הייתי קודם ? ראש הממשלה ?), ואני לא מחזיקה לא ממך ולא מהאמביציוזיות הפתטית שלך. אבל…הנה, לא מחקתי לך את הטוקבק.

      • אסתי  On 23/03/2011 at 10:57

        אני? כתבתי לך דבר כזה?
        את בטוחה?

        אני הולכת לחפש…

      • אסתי  On 23/03/2011 at 11:08

        אוקיי, צודקת, עניתי בחריפות על האשמות כלליות שלך את השמאל
        ואני מצרפת לינק לתזכורת
        http://2nd-ops.com/2ndop/?p=5678

        אגב, לא אני אמרתי שאת טוקבקיסטית חסרת חשיבות. זו את אמרת את הדברים האלו. אני למשל ממש לא חושבת שאת טוקבקיסטית חסרת חשיבות. אני חושבת שאת אחד הכותבים המרתקים, מפתיעים ועמוקים שישנם. בתגובות שלך שם היה זרם האשמות. ביסוס לא היה לצערי (או לשמחתי)

        ולשאר דברייך:
        1. מה הקשר שלי ליוסי קסוטו ואיך הוא מתקשר לבמחשבה שנייה
        2. טוב לדעת מה את חושבת עלי ועל "האמביציוזיות הפתטית" שלי. תזכרי רק להשאר עקבית בנושא הזה.

  • Michael  On 23/03/2011 at 10:25

    hehe – same like an organic certification standard – call it Blorganic maybe – anyway good idea

    But who is to standardize and certify when no one is left – literally

    Sniff

    I still think that Chayim Bar-am is the most level-headed writer I have had the luck to come across – wish he did go to Politics but I guess he thinks one brother is enough

    For peace

    • irity  On 23/03/2011 at 10:54

      אני מסכימה לגבי חיים ברעם, והוא מזכיר לי במשהו את חיים אורון , המגרעה היחידה זו העובדה שהם האמינו יותר מידי לכל מיני גנרלים שלחשו להם באוזן. פעם כתבתי טוקבק לברעם על הפשע המאורגן בעירית ירושלים, אולי לפני ארבע חמש שנים, והוא ענה לי ש"היא חשודה" כלומר המבשר חשוד, לא הפשע המאורגן בעירית ירושלים. זו תופעה די קבועה שנתקלתי בה אצל הטיפוסים החיוביים האלה, חוסר הרצון להכניס את הידיים לבוץ, בסוף הם מותירים את השטח ריק בשביל הכרישים שאין להם בעיה, להיפך, לשחות בבוץ ובביוב. חיים ברעם לא רצה לשמוע על פשע מאורגן, כי זה לא "פוליטי", אבל אני לא חושבת שזו רק טעות מתודולוגית שלו ושל אורון ודומיהם, אלא גם, איך לאמר, חוסר אומץ. באיזה שהוא שלב הם בחרו להיות "חיית מחמד" שכולם יגידו עליהם דברים טובים, לקדם את הילדים של עצמם, ולפרוש בשיא. זה לא מנהיגות, בעיני. חיים אורון פוחד להגיד מה שיש לו לאמר על אהוד ברק, למי הוא משאיר את זה, לי ? לילדים שלנו בדורות הבאים ? כך גם חיים ברעם. קל יותר להגיד שאני "חשודה" מאשר להתמודד עם הולילנד בירושלים, לפני שכולם דיברו על זה ממילא. הורגים את המבשרים והולכים למגדל השן לכתוב זכרונות. סבבה להם, הבעיה שהם פשוט משאירים את הרקבון לאחרים.

  • irity  On 23/03/2011 at 14:11

    אסתי אין לי עניין בזה, ציינתי שלכנות מישהו טוקבקיסט חסר חשיבות דוקא מוכיח את הכתוב בפוסט זה וגם מה שכתבתי שם.

    תודה על המחמאות, אני מנסה להתחסן …גם מביקורת תוקפנית וגם ממחמאות.

  • יונה במקור פעור  On 29/03/2011 at 21:38

    חיפשתי בבלוג שלך רשימה של בלוגרים ופרוייקטים שאת מייחסת להם מימון או מעורבות של צהל על יחידותיו המהוללות.

    תפני אותי בבקשה לפוסט המרוכז שהבנתי שכתבת בנושא. כי זה עושה לי הרבה שכל לעומת חוסר ההגיון והפנטזיה בחלק מהדברים שפגשתי עד כה בבלוגספירה העברית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: