עוגה צהובה

יפאן, תכנון קצר מועד

האסון ביפן מחדד את הסוגיה שמרחפת כבר זמן מה בציבוריות העולמית, והוא "איכות הסביבה" או ניצול היתר של משאבי טבע והרס הסביבה הטבעית, כדי לתחזק אורח חיים מודרני.

היפאנים , כמו כולם, משכנו את עתיד ילדיהם עבור יתרונות כלכליים ותחרותיות עם אורח החיים המערבי המצוי, הצורך הרבה אנרגיה. אף שיפן הפיקה לקחים ממלחמת העולם השניה, והכריזה על פירוז עצמי מתמיד, הרי שאימוץ הערכים המערביים, והתחרותיות העסקית בין היתר, גבו ממנה מחיר אולי יותר יקר ממה שסברו קודם.  מכל מקום, כמו מקרה הירושימה, כך פוקושימה, יהוו "לקח" לעולם כולו, ומנוע לשינוי תודעתי. (לפחות במבחני הבגרות יהיה קל לזכור את שני האירועים המתחרזים).

מסתבר שבכל זאת התבוסה היפנית במלחמת העולם השניה היתה מוחצת , הן במובן הצבאי והן במובן התרבותי, והמחיר גבוה בשני המקרים.

שינוי תודעה ?

יש המקווים שזה מעין תמרור אדום שיוביל לשינוי תודעתי גלובלי בקשר לאורח החיים הנוכחי, אני לא חולקת את האופטימיות הזו, ובינתיים  גרמניה וונצואלה הן היחידות שהודיעו על הפסקה מיידית של פעילות כורים גרעיניים, אולי מפני ששתיהן לא ממש זקוקות להם. שאר העולם בשלו, ובישראל ממהרים להשתיק את מי שמידי פעם מנסה להעלות את הסכנה הגרעינית מהכור בדימונה, וכלי נשק גרעיניים הפזורים, לפי השמועה, מתחת למרכזי אוכלוסין. העובדה שהקולות האלה מזוהים פוליטית עם השמאל, אומרת כניראה שלא יקרה כלום בתחום זה, עד שיקרה "מחדל", אם יקרה.

נותר לקוות רק שהגוף האנושי מסתגל איכשהו לרמות קרינה גבוהות יותר ולזיהום הזה, והדורות הבאים יהיו בעלי כושר ספיגה גבוה יותר של התרעלה הזו, כך שמימדי האסונות שבדרך לא יהיו מוחלטים.

השמאל איבד את המשקל הפוליטי שלו בתחום הגרעיני (ולא רק בו) כאשר הסכים לפסטיבל וענונו, מעין פיאסקו מאורגן שהסתכם בזכרון הלאומי בבלונדינית שמנמנה. במקום להתעסק במאזני אימה גרעיניים, השמאל שמח לבצע את עבודת הספין לכיוון הנוח למערכת, ולבצר לצמיתות את העמימות ואת הרתיעה הציבורית, כמו של כלב פבלובי, מלעסוק בנושא זה. אותם אנשים הם היום ממובילי דעת הקהל בשמאל, ואין להם שום משקל ציבורי משמעותי למעט קוריוז.

נזקי הכור בישראל, אלה הידועים לפחות, הם במישור סדרי השלטון והמשפט, שהותכו בליבה הרותחת מזמן. באשר לגהות ולבטחון, יש בודאי מומחים לנושא שיכולים לאמר מה התועלת ומה הנזק והסיכון, אבל בהיעדר סדרי שלטון, אין לצפות לתהליך מושכל של קבלת החלטות. וזה בדיוק מה שקרה ביפאן. מומחים לא חסרים שם, אבל המערכת הפוליטית מושחתת.

אם אין לחם תאכלו פלוטוניום

בפוסט קודם נגעתי בקצרה בסכנה שנשקפת לנו מהוירטואליזציה של החיים הממשיים, ומהיום שבו יציעו לנו האוליגרכים לאכול ממוצרי פארמוויל, במבצע מציאה ב 012, במקום לחם (שיתייקר פלאים). באותו מישור אפשר לדבר על הסכנה הגרעינית, שמעבר לכל מה שמדברים עליו ולועסים, היא גם גוזלת לחם מפיות רבים. תקציבי המערכות האחראיות לנשק לא קונוונציונאלי הם עצומים, בלתי מוגבלים בעצם, וחסויים. כמו בשאר הנושאים בישראל, הדרך הטובה ביותר לטפל בדימונה זה דרך חקירות השחיתות האישית (כספים, מין, אלימות ועבירות בטחון), דרך זה למדים בדרך אגב גם איך מתקבלות החלטות מקצועיות הרות גורל, והציבור נאלץ להתכבד ולשאול עצמו אם זה מה שהוא רוצה לילדיו.

פטיפור

ניראה שמצבו של שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו, קצת מתערער בארצות הברית. קודם חקירה פלילית בעבירות ני"ע, ועכשיו, שמו משתרבב לפרשיה פיקנטית על רשיון כריתת העצים של קבוצה תמוהה שנקראת BOHEMIAN GROVE . בימים אלה ביטל בית המשפט בקליפורניה את רשיון כריתת העצים שקיבלה קבוצה זו, ביער ענק שבבעלותה, באזור עמק סונומה בצפון קליפורניה. אגב הפסיקה , ניסתה העיתונות לחקור מעט מי זו הקבוצה של האליטות, המחזיקה בבעלות על המתחם הענק, ועורכת בו מסיבות שכונו "בכחנליה שובבה" (לגברים בלבד) פעם בשנה. בין השמות שנזכרו בעיתונות גם שלדון אדלסון.

אפרופו פוקושימה, זוהי הצלחה משפטית כבירה לארגוני סביבה, כמו ה סיירה קלאב שהתנגדו להרס העצים, ולא נרתעו ממאבק נגד המועדון החזק ביותר בארצות הברית, שבין חבריו לא מעט נשיאים לשעבר, וכמובן הרבה מולטי מיליונרים. לא אתפלא לקרוא, בקרוב במדורי הפרשנות של עיתון "הארץ" שהשופט קיבל תעוזת נפש בעקבות השראה מכתב האישום נגד אולמרט, כפי שנכתב על המהפכה במצרים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כיכר המיואשים  On 16/03/2011 at 21:39

    גם ואנונו וגם בוהימיין גרוב באותו פוסט! פששש

    פעם ניסיתי להבין מה בדיוק קורה שם, אבל ללכת לאיבוד זה קרוב יותר מאיפה שהגעתי כשחיפשתי. כמות החומר עליהם עצומה אבל בעצם אף אחד לא יודע כלום. איזה יופי לשמוע שהעצים ניצחו.

    ולפחות פעם אחת ב2006 גילו קרינה במכתש הקטן ועד היום לא אמרו למה, או מה קרה בדימונה. עוד הוכחה שלא הכל מאה אחוז כמו שהם טוענים.
    ומעניין במיוחד לנוכח שתיקת השמאל זה שהמתנגדים לגרעין, לפני שהיתה לישראל פצצה, היו דווקא מהצד ימין. כתבתי על זה פעם ואבו אלמוג כתב על זה ממש לא מזמן:
    http://bit.ly/gPUx5S

    הועד המדובר הפסיק את פעולתו ב67. מעניין למה…

    • irity  On 17/03/2011 at 08:10

      תודה על הלינק המעניין. תמיד מפתיע אותי מחדש לשמוע שאת הכל כבר אמרו, ועוד לפני ששים ושבע 🙂

      לגבי בוהמיין, אני תמיד חשבתי שזו המצאה של האינטרנט, מין אגדה כזו. מסתבר, לפי פסק הדין שיש מועדון כזה, והוא באמת מריח רע, לפחות במובן הון שלטון. כדאי לך לקחת בחשבון שלפעמים דוקא כדי להסוות, וכדי לבלבל ולהסיט את הביקורת, בונים מין אגדה קונספירטיבית *מופרזת*, ואז אנשים טובים כמוך הולכים לאיבוד, וזו המטרה. כל יחצן מתחיל יגיד לך את זה.

      גם וענונו הוא אמיתי, ולא אגדה אורבנית, אלא שבדיוק כמו הבוהמיין הזה, הלבישו על הסיפור "הילה" רד'ואקטיבית שמבריחה החוצה. סתם ספין, גם המשפט וגם "הפרשה". אבל ספין מוצלח, כיון שעד היום אף אחד לא מתאושש ממנו, ובינתיים, לא מחטטים, וזה נוח ל"בחורנו" שאבו אלמוג מתאר בחן, אלה שחותכים קצת בבטון ועושים דיקט, והמכרז תפור לבן דוד שלהם שבכלל לא יודע לבנות.

      אבל, השם שומר על הפתאים, אז נבנה על זה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: