חלקי פסיפס;

חלק פסיפס אפשרי

ב"הארץ" מתפרסם היום שאוניברסיטת ברקלי (UC) פותחת מרכז ללימודי ישראל. עובדה זו, בצירוף קריאה בין השיטין, יכולה להסביר את "עסקת הטיעון" של העונה, בחוג לסוציולוגיה.  מאז ומעולם מחלו לשליחי ישראל בגולה העוינת, על כל פשעי התשוקה שלהם.

השאלה אם המרכז ללימודי ישראל יכלול מומחים בניהול בתי בושת וסחר בנשים, או שמא יתמקדו אך ורק ב"מחבלים מתאבדים" ו"הומלנד סקיוריטי", עם תיבול קל של שואה ותקומה ? ולמיטיבי קומבינה – לימודי יידיש. זה הולך טוב היום, עאלק פוסט ציוני, עאלק חארטה אשכנזית. או, יצירתי במיוחד, אפשר להוסיף כמה נישות נאמר לאפליה עדתית, מנגד, אולי לימודי לדינו וגזזת, והכל יהיה בסדר. שולמן ישלם ואולי גם מלול ותשובה, לנוכח הפיוס העדתי המיוחל. כסך לא חסר.

חשיבה יצירתית עשויה לשלב פה כמה פתרונות, לכמה תביעות ודרישות, כולם יסודרו היטב, נפתחו נישות, וכבר עכשיו סוגרים עסקאות כמקובל מאז ומעולם.

מידי פעם

מידי פעם עולה שוב הפוסט התורן והמצמית חיים שתוהה אם השמאל (בעיקר הרדיקלי) בישראלי, הוא סקטור מאוס ובוגדני שראוי לסקילה בעיר, או שלושה כדורים בראש, כהצעת עמידרור באופן כללי _לכל מי שמפריע למבצע צבאי, הגדרה רחבה היכולה לכלול מצבים רבים ומגוונים.

במשך שנים מצאתי עצמי מתפתלת ומתרצת, מתנצלת ומשקרת אפילו, כדי לשוות לעצמי תדמית קצת פחות ארורה ונתעבת, וללא הועיל. לבסוף, ורק כאשר זורק הלבן בשערות, נוחתת החכמה. אין כמו התקפה, במקום הגנה. האטסטרגיה הבטחונית של ישראל, היא הזזת הסכסוך לטריטוריה של היריב, וכך גם שוכחים שהשאלה אינה אם השמאל הזה או האחר מתנער מהמדינה, אלא מתי התנערה המדינה מכל מי שלא רקד לצלילי מפלגת השלטון התורנית. אפשר לחזור לימי ראשית המדינה, כאשר רבים דוקא מהימין נאלצו להגר ולברוח למעשה משלטון מפאי, וחלקם הגיעו עד דרום אמריקה ומדינות אקזוטיות אחרות, וחזרו רק "כאשר עבר זעם" אם בכלל. אפשר גם לצפות בטלויזיה במשך שבוע ולספור כמה פעמים שומעים את התגובה הישראלית השליפתית "אז שילך מפה" לטענות שאין להן תגובה עניינית. אפשר לחזור לנוהל "החרם" היהודי, ולכך שרבנים לא מרשים לצפות בטלויזיה או אינטרנט כי יש שם דעות ועובדות שאינן מתיישבות עם הצגת העולם לפי דרכם. הנטיה לאיין, לגרש, לסלק, להשמיד קולות היא חלק מהדי.אנ.איי הציוני, ושכיחה אגב מאד …בשמאל, ואפילו הרדיקלי. (די לראות איך "מוחקים" אנשים מסד"כ בארגוני שמאל, אם הבוס החליט ככה, או איך מחרימים באינטרנט לפי צו היח"צנית התורנית(. תגובת העדר המשמיד והמגרש מוכרת גם מתרבות הקיבוצים לשעבר.

בקיצור, השיטות תמיד היו מתוחכמות ותמיד העבירו את האחריות לקורבן ולמגורש, והדביל התורן, במקרה זה קבוצה שלמה, לפעמים חוסך את הצורך לגרש, ומצהיר מראש הוא …הולך !, כמו הכלב בסיפור של אפרים קישון שכבר היה דוחף לעצמו את הראש לשתן וקופץ מעבר לדלת החוצה. כל רצונו הפוליטי של כל ישראלי מתמצה בצורך נואש להיות "בבית" להיות שייך, להיות אהוב ו"חלק" מהקהילה. את הצרכים הלא מפותחים האלה מנצל היטב הממסד, המזדמן, ונהנה להתעלל בקורבן התורן, שמגמגם בלא הצלחה יתרה את משנתו, ובעצם זועק "תאהבו אותי", ואילו המדינה, וליברמן בראשה, במבטא רוסי משיב בקור :נייט, יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו. או משהו דומה, על אזרחות ונאמנות.

וכך יוצא, שמי שרוצה באמת להשיג משהו בישראל מוכרח ללכת, כמו ילד בפורים, לתהלוכה של שייכות, עם דגלים וציציות, ולהושיט את המגבעת, לפירורים.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: